ממלכת מוסטאנג
מוסטאנג הוא אזור מרוחק ויפהפה עשיר בתרבות טיבטית בודהיסטית שנמצא צפונית לג`ומסום ונשלט, לפחות באופן סמלי, על ידי מלך עצמאי. שרשרת הרי האנאפורנה ושרשרת הרי הדהאולאגירי (Dhaulagiri) מונעות מגשמי המונסון להגיע לאזור ויוצרות סביבה מדברית בדומה לזו שבטיבט הסמוכה. אפשר לראות כאן מנזרים רבים בהם משומרת תרבות עתיקה שעד לא מכבר הייתה מנותקת מהשפעות העולם החיצון כמו גם את העיר היחידה בהרי ההימאליה שמוקפת חומה. לבידוד הכפוי הזה היה יתרון אחד בלבד: שימור התרבות הטיבטית הבודהיסטית, שסבלה בטיבט מדיכוי חמור על ידי הממשלה הסינית.
ממלכת מוסטאנג נוסדה במאה ה-15 על ידי המלך אמה פאל (Ame Pal) שלמעשה איחד מספר טריטוריות של מצביאים מקומיים ששכנו לאורך נהר הקאלי קנדאקי (Kali Kandaki). הממלכה החזיקה בשליטה האסטרטגית על נתיב המסחר במלח שחיבר בין הודו לטיבט ולכן זכתה להצלחה כלכלית שהגיעה לשיאה במאות ה-15 וה- 16. המרחק הרב מקטמנדו תרם לפריחת התרבות הבודהיסטית במקום. הממלכה הייתה עצמאית עד המאה ה-18 בה היא איבדה את כוחה הכלכלי וסופחה לנפאל. מטיילים מערביים הגיעו לכאן לראשונה ב-1952 וזכו ליהנות מהפשטות של חיים ללא הטכנולוגיה המודרנית: במוסטאנג עדיין אין חשמל והדרכים אינן סלולות.
בשנות ה-60 של המאה הקודמת התיישבו במאנאנג (Manang) ודולפו (Dolpo) לוחמי גרילה טיבטים שערכו מכאן פשיטות על טיבט הכבושה. הדבר הרגיז את הממשלה הנפאלית וזאת החלה לגלות מעורבות הולכת וגוברת בנעשה בממלכה הקטנה. ב-1962, עקב לחצים הולכים וגוברים של הממשלה הסינית, נקבע ה"קו הפנימי" לאורך הגבול הצפוני של נפאל שנועד למנוע מזרים ליצור קשר עם הטיבטים המורדים ובאופן מעשי גם חסם בפני מטיילים את הגישה למרבית נפאל הצפונית. האזור על כן, היה סגור בפני זרים במשך 30 שנה עד 1992, השנה בה התחלפה הממשלה בנפאל. מאז שארגון שימור האנאפורנה ACAP החל לטפל בתיירות שבאזור ניתן להגיע למוסטאנג בתנאי שמצטיידים באשרה מיוחדת לאזור.
הגישה הממשלתית הרווחת מאז פתיחת האזור שמה דגש על זרם מוגבל של תיירים במטרה לשמר את התרבות העתיקה המתרופפת בשנים האחרונות בהשפעת התיירות וכן בכדי לא לפגוע בטבע. מטרה זו מושגת על ידי הרשויות באמצעות עלויות הטיול הגבוהות- אשרת טיול במוסטאנג עולה כ-700$ לעשרה ימים וכ-70$ לכל יום נוסף. כמו כן קיימת דרישה חד משמעית לטיולים קבוצתיים באזור המוסדרים על ידי סוכנות רשמית ומלווים על ידי קצין קישור והוטלה מכסה על כמות אישורי הכניסה הניתנים למטיילים ל-400 אישורים בשנה, מכסה שנמתחה בינתיים נמתחה לכ-1000 אישורים.
טיולים באזור
נקודת ההתחלה לטרק במוסטאנג היא בדרך כלל ג`ומסום (Jomsom) יעד טרקים פופולרי בפני עצמו הנמצא צפונית לפוקרה. מכאן ממשיכות הקבוצות בכיוון צפון לאורך נהר הקאלי קאנדאקי. בקאגבני (Kagbeni), הכפר הפתוח האחרון לפני הממלכה, נבדקים את אישורי הכניסה. השביל ממשיך לכפרים כמו צ`לה (Chele) וטאנגבה (Tangbe) המוקפים בחלקות קטנות של חיטה שעורה וכוסמת.
באופן כללי אפשר לחלק את מוסטאנג לשני אזורים תחתית ועילית. כאשר האוכלוסייה במוסטאנג התחתית היא בעיקרה של גורונגים (Gurung) ובמוסטאנג עילית האוכלוסייה משתייכת ברובה לקבוצה אתנית בשם לובה (Loba) המושפעת משמעותית מטיבט הסמוכה- השפעה שגדלה ככל שעולים בגובה. המסלול עובר דרך מספר מעברי הרים בגובה של כ-4000 מטרים לפני שמגיעים ליישוב הגדול Charang בו נמצאות ההריסות המרשימות של ארמון עתיק ומנזר מקומי רעוע בו מספר ציורי קיר יפים. מכאן ההליכה לבירת ממלכת מוסטאנג , לו מאנטאנג (Lo Manthang) אורכת כחצי יום נוסף.
בבירה, שנמצאת בגובה 3800 מטרים, אפשר לראות אוסף מעניין של בתי בוץ המוקפים חומה בגובה שבעה מטרים ומכותרים על ידי מגדלי שמירה. רחובות העיר מפותלים ויוצרים מבוך שנעים להסתובב בו. כדאי להגיע לארמון המלך ג`יגמה פאלדור ביסטה, שעלה לשלטון בתחילת שנות ה-70, הנמצא מעבר לשער הראשי. הארמון בן ארבע קומות ומקושט על ידי שלט עשוי חמרן המברך את הבאים. המלך שבארמון, צאצא ישיר של מייסד הממלכה, הוא איש רנסאנס אמיתי שמתפקד כבורר, איש אקדמיה, דובר וחובב סוסים. מדי פעם אפשר להיפגש עם האיש המעניין הזה - במקרה כזה מומלץ להביא צעיף תפילה כדי להפגין כלפיו כבוד ומתנה צנועה כמו פרי או משקה.
בעיר עומדות גם שתי גומפות מהמאה ה-14 המקושטות בציורי קיר מסורתיים ופסלים. במקדש ג`אמפה להאקהאנג (Jampa Lhakhang) שקירותיו צבועים חום זהב נמצא פסל של מאיטריה (Maitreya), הבודהה החוזר, והקירות מכוסים בקישוטי מאנדאלה (Mandala) משוכללים. קירות אולם השירה הסמוך טונגצ`ן (Thugchen) מכוסים בתמונות מרשימות של אלים בודהיסטים.
מהבירה אפשר לצאת לטיול לגומפת לורי (Luri) ולבלות שם את הלילה אך חובה לדווח על כך בעת הוצאת אשרת הטיול. זהו מקום תפילה קטן שנמצא על מגדל אבן טבעי שנחצב על ידי הטבע מסלעים ומקושט באוסף מיוחד של ציורי קיר מרשימים. הנופים בממלכת מוסטאנג יפים מאוד אך באותה מידה החיים בה קשים. 6,000 התושבים שגרים באזור הם חסרי כל הכשרה מקצועית ולכן במוסטאנג מרבית התושבים מוצאים את פרנסתם בחקלאות, למרות שמעט מאוד אדמות יחסית ראויות לעיבוד חקלאי. בחורפים הקשים תושבים רבים עוזבים את האזור ומחפשים פרנסה במסחר. התיירות המוגבלת באזור נותנת פרנסה מועטה יחסית ולמשפחות מועטות - בדרך כלל אלה שיכולות להשכיר בהמות משא כיוון שאלו יחסית אינן סובלות ממחסור. גם הכספים מאישורי השהייה היקרים זרמו עד לא מזמן בעיקר לכיסה של ממשלת נפאל ורק לאחר שקמה תרעומת בקרב תושבי האזור חל שיפור במצב כאשר ACAP, פרוייקט שמור האנאפורנה, קיבל אחריות על האזור ולכן אמור לזכות בחלק מהכנסות אלה. מטרת הארגון לשפר את תנאי המחייה במקום ולעזור לתושבים להתפרנס מהחשיפה לתיירות. הנושאים הבוערים על סדר היום של הארגון הם שפוץ הגומפה הרעועה שבלו מאנטאנג, פיתוח מקורות אנרגיה חלופיים ושפור שיטות ההשקיה במטרה להגדיל את זמינות המזון.
כדאי להגיע למוסטאנג בתחילת האביב עת מתקיים בה פסטיבל טיג`י (Tiji) בו נערכים טקסים חקלאיים לכבוד סיום תקופת הנטיעות ועל מנת לגרש את השדים והרוחות הרעות. מי שיטרח להגיע בתקופה זו יזכה לראות נזירים מחוללים בגלימות מקושטות לקולות תיפוף ותרועת שופרות פליז באורך 3 מטרים.
