זה החלק השני של הטרילוגיה המסכמת את חוויות הטיול שלנו ביער השחור בקיץ 2015 למי שמעוניין להתחיל עם החלק הראשון בטרילוגית היער השחור שלנו –
“וזה מה שנשאר אחרי שנגמר.... חלק א' 15-19.7.2015”
למי שמעוניין להמשיך הלאה לחלק השלישי והאחרון (הכולל טיפים באופן מרוכז בסוף) -
“וזה מה שנשאר אחרי שנגמר….חלק ג' 25-28.7.2015”
למי שמעוניין דווקא בפרולוג לטיול (החלק של התכנון שכולל מבחר גדול יותר של אטרקציות ופרטים טכניים הקשורים אליהן כמו כתובת, שעות פתיחה ומחיר) מוזמן להכנס לפוסט שלי: "היער השחור שלנו לקיץ 2015. זה התכנון. מעניין מה ישאר בסופו של דבר...." גם הפוסט הנ"ל כולל בתוכו קישור למפת גוגל הכוללת אטרקציות בכל רחבי היער השחור שהכנתי לקראת הטיול.
לשימושכם.
בסוף הטרילוגיה אכניס ריכוז תובנות והמלצות (ו...מה ההפך מהמלצות??) כלליות, לגבי מקומות הלינה שאנו היינו בהם וגם לגבי ציוד שהוא לאו דווקא טריוואלי שכדאי שיהיה איתכם ביער השחור.
טיפים והמלצות ספציפיות אנסה לשלב בפוסט במקום הרלוונטי והאסוציאטיבי המתבקש.
ו...תודה שאתם מלווים אותי.
.
יום שני 20.7.2015
.
מפלי טריברג, עוגת היער השחור בעיירה טרייברג, שעון הקוקיה בדרך השעונים, מוזאון השעונים.
.
את היום התחלנו בהצטיידות לשבוע הקרוב בסופרמרקט ב Neustadt )מרחק של 8 דק' נסיעה) ובארוחת בוקר מפנקת בדירה. הילדים זכו לבוקר עצלתני משהו.
את יתרת היום תכננו לבלות צפונית ממקום השינה שלנו – לכיוון מפלי טריברג ,דרך השעונים ומוזאון כלשהו, לחזור לדירה לארוחת ערב ביתית ולסיים את היום בבאד פרדייז.
על מגלשות גוטך ויתרנו מראש מאחר והיינו כבר במליסקופף ואנחנו מתכננים להיות גם בטודנאו בהמשך.
בדרך לאוטו בעלי דירת הארוח שלנו אמרו לנו כי באד- פרדייז ומתחם גלקסי (מתחם המגלשות) סגור הערב, יום שני. באסה.
למפלי טריברג הגענו דרך הכניסה התחתונה. הוצאנו פתק ל-3 שעות באוטומט החניה ונכנסנו למפלים בהנחה (אבל לא בחינם) בזכות הכרטיס האדום שקיבלנו (תשמרו את הכרטיסים. היה צורך להציגם בנקודות הכניסה האחרות על מנת לא לשלם בשנית)
החלק הראשון עד המפלים מתוייר מאד והעברית נשמעת מכל פינה (רק הישראלים יורדים מהשבילים על מנת לרדוף אחרי זנבו של סנאי)
איכשהו המקומות האלה שגולפו ועוצבו לתיירות במאסה לא מצליחים לחדור אלי ואני נשארת אדישה עד שאנחנו פונים לשביל הירוק, לשם רוב האנשים לא מגיעים.
בשביל הזה, אני כבר מתחילה לחייך.
אמנם התרחקנו מהמפל אבל אין משהו מייצג יותר מיער שכזה, ליער השחור.
אנו משלימים את המסלול המעגלי חזרה במפל והולכים לתפוס שולחן פיקניק לא רחוק מהמקום בו חנינו (ועל הדרך מאריכים את זמן החניה בעוד שעה וחצי), לארוחת צהריים מבוססת סנדויצים וירקות שלאחריה תוך כדי טיול בעיירה,
נקנח בעוגת היער השחור בבית קפה מומלץ בטרייברג cafe-schaefer-triberg (אליו הגענו בעקבות המלצה כאן בלמטייל). הואיל ויש לי סנטימנטים לשם “שפר” (שם שהוא אגב, נפוץ מאוד באזור וגם באזור אלזס) אני מוכיחה נאמנות לנושאיו.…
הגדולים לקחו את עוגת היער השחור, הקטנה לקחה טורט בננות. לטעמי עוגת היער השחור היתה מוצלחת יותר מאחר והמתיקות שלה לא היתה מוגזמת.
מכאן נסענו צפונה עוד כ20 דק' לדרך השעונים, החיינו את השעון באמצעות 1 יורו,
התרשמנו מהשעונים ועבודות העץ בחנות הסמוכה
ומיהרנו ל מוזיאון שעונים (deutsches-uhrenmuseum) בעיר Furtwangen שאמור להסגר בשעה 18:00.
למוזאון השעונים הגענו, אחרי מעקף בשל כביש סגור,בסביבות השעה רבע לחמש. נותרה לנו פחות או יותר שעה נטו במוזאון.
שמחנו לשמוע ששעה אמורה להספיק ושיש פעילות לילדים שעוקבת אחר התצוגה גולת הכותרת היו ההסברים בעברית לטובת הילדים הישראליים שכנראה מהווים אחוז גדול מהמבקרים במוזאון (ואמנם, בזמן בו אנו ביקרנו במוזאון, כל המבקרים בו היו ישראלים).
הבנות שלי בעזרת אביהן שתרם את ידיעותיו באנגלית השלימו את המשימה בהצלחה וזכו תוך כדי חשיפה להסטוריה של השעונים, גם לבחור גלויה.
התצוגה עצמה היתה מעניינת (למרות שההסברים הם בגרמנית בלבד) ולו היתה לנו חצי שעה נוספת יכולנו בהחלט להתעמק יותר .
אנו גם זכינו גם להדגמה באנגלית ותצוגה אקטיבית של תיבות מוסיקה. היה ציורי ומעניין!
מהמוזאון יצאנו בשעת הסגירה שלו והמשכנו לסופרמרקט הקרוב לעשות השלמות (אני היחידה שגומרת לעשות קניות ואז נזכרת ששכחתי את...ואת...??)
ומשם חזרה לWaldau להכין ארוחת ערב.
כשהגענו גילינו שהכנסיה המקומית, זו שכל שעה משמיעה את קול פעמוניה החל מ7:00 בבוקר וכלה ב22:00 בערב, פתוחה.
כמובן שניצלנו זאת ונכנסנו להתרשם ולצלם את העוגב עבור האחיין שלנו בן ה-11 שמשוגע על עוגבים בפרט ועל כנסיות בכלל.
בערב כולם נרדמים חוץ מאמא.
אמא מכינה כריכים למחר לחבר'ה לפארק אירופה ומארגנת 2 שקיות לכביסה שבעלת דירת הארוח הסכימה לעשות עבורינו.
מחר קמים מוקדם. הלחמניות הוזמנו לשעה 7:00 בבוקר.
מתכננים לצאת כבר בשעה 8:00 לכיוון הפארק.
.
יום שלישי 21.7.2015
.
אבא והילדים בפארק אירופה. אמא בשטרסבורג ואח"כ מחפשת עדשות מגע…
.
מזג האויר חם. לא צפוי גשם. יוצאים בזמן.
מגיעים לפארק אירופה בסביבות השעה 9:30. אמא (זו אני...) מורידה את החברה (ותוך כדי יוצרת פקק קטן... ) ויוצאת ממתחם החניה של הפארק. ממשיכה לכיוון שטרסבורג.
כן, קראתם נכון.
אני מוותרת ביודעין ובדעה צלולה וללא כל לחץ או איומים על חיי על הבילוי בפארק אירופה (אלק בילוי...תורים אינסופיים בין מתקנים בהם הגוף מאותגר ע"י כוחות G מוגברים תוך כדי נסיון לא להקיא מחד ולהשאיר את כל האיברים שיש ברשותי במקומם הטבעי מאידך)
ומחליפה אותו בביקור בעיר שטרסבורג.
בתחילת היום עוד קיוויתי להשלים את היום שלי עם עצמי בשעתיים שלוש במרחצאות כלשהן...דימיינתי מוסיקה רגועה, אולי אפילו מסאג'....
למותר לציין שהחבר'ה שלי ראו את הדברים קצת אחרת והצליחו להנות גם מהתורים הבלתי נגמרים.
אבא תכנן דווקא מופע או שניים אבל הדור הצעיר החליט שמופעים זה בזבוז זמן ולא שווה לוותר על זמן מתקנים לטובת שום מופע.
בחירת המתקנים נעשתה מראש ע”י העדפה אולם הבחירה של מה קודם ומה אח”כ, נעשתה בעזרת האפליקציה שבודקת את אורך התורים בפארק, אפליקציה שפעילה רק ששטח הפארק.
הם הלכו ישר על המתקנים בדרגה 4 ו5. (לפחות האקסטרימיסטים שבחבורה... נחשו מי?...)
כולם יחד לקחו את הרכבת לספרד דילגו על ספרד ("אין שם מתקנים שווים...") ועברו ישר לאיסלנד (Blue Fire, Woden- Timburcoaster ) במתקן - Blue Fire המשקפיים של הבת הגדולה שלי נכנעו לכוחות פיזיקאלים משותפים - הכח הצנטריפוגלי וכח המשיכה של כדה"א ו...נפלו.
לפי מה שהבנתי, היו מעורבות בשלב הזה גם דמעות...
כשהם נגשו לשאול על האפשרות לחפש את המשקפיים האבודים, נאמר להם לחזור שעתיים מאוחר יותר ואולי המשקפיים ימצאו.
בשלב הזה ללא המשקפיים,כולם יחד הלכו למתקן בשם אטלנטיקה בפורטוגל משם נכנסו לאכול ארוחת צהריים מוקדמת (פרצלס, פירות חתוכים וסטיק בלחמניה) בספרד ולאחר ארוחת צהריים חל פיצול נוסף בכוחות.
האבא עם הגדולה נאלצו להשאר בסביבה ולהתפשר על מתקנים שווים פחות באוסטריה ובשוויץ (בתקווה שהמשקפיים ימצאו לאחר שעתיים) והצוות האקסטרימיסטי שם פעמיו לרוסיה לתור את המתקנים השווים שם.
בדרך לרוסיה הם קנו להם גלידה ושלחו לאמא שכבר בשטרסבורג, תמונה בוואטסאפ...
כאמור, בזמן שהם מאתגרים את איברי הגוף שלהם (ומסתבר שגם את המשקפיים...) בכח G מוגבר, אני הגעתי לשטרסבורג, חניתי בחניון כיכר אוסטרליץ (החניון מופיע במפה שלי) והתחלתי לחפש משרד תיירות על מנת לקבל מפה של שטרסבורג על מנת שאוכל למצא את דרכי ואף לחזור בבא הזמן אל החניה.
(אגב, שמתם לב שלנשים, להבדיל מגברים, אין שום בעיה לשאול אחרים ולקבל הכוונה? אף פעם לא הבנתי למה ההבדל הזה...)
משרד תיירות יש בכיכר הקתדרלה.
לקתדרלה הגעתי בדיוק כשהחלה הפסקת הצהריים, אבל זה השאיר לי הרבה זמן להסתובב בעיר ולחזור לקתדרלה מאוחר יותר.
הסתובבתי לי עם המצלמה ברחובות היפים, באזור צרפת הקטנה (La Petite France)
קניתי לי קרואסון במאפיה מקומית,
נהנתי מחלונות ראווה ומהעוגות המקושטות המוצגות בהם, מנגני רחוב
מקרוסלה עם סוסים ומהזמן שלי עם עצמי. בדרך חזרה לקתדרלה קניתי לי גלידה גדולה מדי (בד"כ יש לי עוזרים...הפעם נאלצתי להתמודד עם כל המנה בעצמי) בגלידריה מומלצת מהספר "המשפחה המטיילת" ונכנסתי לקתדרלה המדהימה של שטרסבורג.
בהיותי בתוכה קיבלתי הודעת וואטסאפ מהבעל שלי שיחיה, שהגדולה שלנו הופרדה בעל כורחה ממשקפיה. עד כה הם לא נמצאו. אולי בערב, לפני הסגירה.
למותר לציין ששלוות רוחי הופרה .
כל תרחיש אפשרי חלף לי בראש. יש לנו עוד שבוע לטיול...איך היא תסתדר ללא משקפיים?
הדבר ההגיוני ביותר בעיני (אם המשקפיים לא ימצאו ולא הייתי אופטימית) היה לנסות להשיג עבורה עדשות מגע יומיות, שאחיה הגדול ילמד אותה להרכיב ולהוריד אותן... ישר העלתי שאלה בפורום והתשובות לא אחרו להגיע.
הואיל והייתי כעת חיה בעיר הגדולה, החלטתי שכאן יש לי את הסיכוי הטוב ביותר למצא אופטיקאי. אחרי חיפוש וכיתות רגליים (כשמטיילים בשביל הכיף, זה לא נחשב כיתות רגליים...רק כשמחפשים משהו ולא מוצאים) אמנם מצאתי אופטיקאי אבל גיליתי שבצרפת נחוץ מרשם מרופא על מנת להנפיק עדשות מגע. מאידך, לפי דברי האופטיקאי, בגרמניה לא צריך...
בזמן חיפושי אחר אופטיקאי בשטרסבורג שני הצוותים בפארק אירופה מתאחדים חזרה ברוסיה אחרי מתקן Euro Mir. לאחר שמיצו את רוסיה בסביבות השעה 17:00 כולם ביחד נכנסים לFood Loop לנשנוש (בשעה הזו כבר אין תורים)
ומשם לצרפת (Silver Star+Eurosat)
ובינתיים אני נפרדת מצרפת ומשטרסבורג ומפנה גלגלי חזרה לגרמניה.
חשבתי לנסוע לפרייבורג ולחפש שם עדשות מגע. בדרך, אחרי שעברתי את הריין (גם כאן, לא מרגישים בכלל כשעוברים ממדינה למדינה) החלטתי להכנס לעיר Kehl הסמוכה לשטרסבורג מהצד הגרמני, ולחפש שם.
ב Kehl, אחרי שעברתי אצל 3 אופטיקאים, מצאתי את העדשות המבוקשות ובא לציון גואל.
אלא מאי? אם פינטזתי על לסגור את היום במרחצאות, אני יכולה לשכוח מזה. כבר אין לי מספיק זמן. אחרי חושבים שעשיתי עם עצמי, אחרי שחשבתי לנסוע לאוברני ושוויתרתי על זה בגלל שזה מרחיק אותי מפארק אירופה (אני צריכה גם לאסוף את החבר'ה שלי חזרה. זוכרים?...) החלטתי לנסוע לפרייבורג , שהיא ממילא בכיוון ולעשות בה סיור עצמאי מקדים. מחר אהיה עם הבנות וזה אחרת...
ואמנם, זה מה שעשיתי.
בפרייבורג קניתי לי נודלס וישבתי לאכול (מה לאכול...לטרוף...החיפוש אחר עדשות המגע השכיח ממנו את העובדה שחוץ מקרואסון וגלידה לא אכלתי היום דבר והרעב בא לי בבום) על ספסל ברחוב.
האמת, יותר כיף לטייל כשלא רעבים ;-)
בשעה 19:00 יצאתי לכיוון פארק אירופה לאיחוד המשפחתי אחרי שקיבלתי הודעת ווטסאפ שהמשקפיים נמצאו (מסתבר שאחרי כל משמרת הם אמורים לאסוף את החפצים האבודים, אבל זה כנראה קורה הלכה למעשה רק בסוף היום) והגומות חזרו לשכון עמוק בלחייה של הבת שלי.
ארוחת ערב חמה אכלנו בדירה.
קיבלנו את הכביסה הנקיה שלנו ונשפכנו לקראת יום חדש שגם הוא יתחיל מוקדם מהרגיל.
.
יום רביעי 22.7.2015
.
טיילת טיטיזי. פרייבורג. רוונהשלוכט. באדפרדייס
.
גם את היום אנחנו מתחילים מוקדם.
היום החייל והאבא נרשמו לסיור סגווי בפרייבורג – הטבה שווה של הכרטיס השחור לבני 16 ומעלה בלבד. את הרישום עשינו טלפונית (ניסינו במייל וזה מסורבל, אז התגברנו על עכבות השפה ופשוט התקשרנו ודיברנו באנגלית. הסתדרנו) כבר מהארץ.
Segway Freiburg
Bernhardstr. 2, 79098 Freiburg im Breisgau
Tel.: +49 (761) 15648135
Fax: +49 (761) 15648137
E-Mail: [email protected]
ניסינו לתאם סיור ליום שבת אבל ימי שבת כנראה מאוד מבוקשים וסגורים. אז התפשרנו על פרייבורג באמצע השבוע. יום רביעי. אולי יהיו פחות תיירים?! ...אין לי מושג כמה תיירים וכמה ישראלים יש בשבת, אבל גם ביום רביעי היו מספיק.
כשתכננתי את הטיול, חיפשתי הזדמנויות להתפצלויות.
אני מוצאת ששבועיים מרוכזים בהם כל השפחה ביחד 24 שעות ביממה, זה קצת צפוף בנשמה.
לי זה עשה טוב להיות קצת לבד וחשבתי שגם החייל שלי ישמח להזדמנות כזו. זו הסיבה שבדקתי את נושא התחבורה הציבורית ופתחתי בפניו את האפשרות לטייל קצת עם עצמו בלעדינו. הואיל וחיי הלילה ביער השחור מאוד רדומים (ואף זה בלשון המעטה לישראלים בכלל ולבני נוער בפרט, שרגילים לפעילות 24/7) ורוב הטיול שלנו ממונע וכולל אטרקציות וטבע, האופציה הטובה ביותר להסתובב קצת לבד היה בפרייבורג.
גם התחבורה הציבורית אליה וממנה נוחה וזמינה וגם כעיר, היא מספקת מגוון רחב של אפשרויות.
סיור מודרך בסגווי לבני 16 ומעלה הצטייר כהזדמנות פז. בתחילה חשבתי שהחייל יסע לבדו אבל חבל היה לא לנצל את ההזדמנות ואת הכרטיס השחור המשפחתי שממילא מופעל למבוגר נוסף. מאחר ואתמול אני זכיתי לזמן איכות עם עצמי, היום אני הייתי עם הבנות והגברים זכו בסיור.
הואיל וסיור הסגווי יחל כבר בשעה 10:30, הוחלט כי הגברים יסעו עם הרכב ישירות לפרייבורג (אחרי שהורידו את הבנות בטיטיזי) ונפגש כבר בפרייבורג.
סיור הסגווי החל בעיר ועלה לאזור הוילות האמידות של פרייבורג משם התאפשרה תצפית על העיר.
הבנות לעומת זאת, טיילו על שפת האגם בטיטיזי עוד לפני שהטיילת התעוררה ממש לפעילות
(אבל הברווזים כבר היו פעילים והסתערו על הלחם שהושלך לכוונם)
ועלו על הרכבת בסביבות השעה 10:00 לפרייבורג.
הנסיעה ברכבת לבעלי הכרטיס האדום היא בחינם.
לוח זמנים של רכבות בקו טיטיזי-פריבורג
הואיל ויום קודם כבר עשיתי סיור מקדים, נתתי לבנות להתעכב כאוות נפשן (כמעט) ליד (בתוך) התעלות
וליד נגני הרחוב וההתרחשויות השונות. הכיוון הכללי היה כיכר הקתדרלה שם כמו בכל בוקר, מתקיים שוק ססגוני.
שם בכיכר גם תכננו להפגש עם הבנים ויחד לבקר בתוך הקתדרלה ולאכל נקניקיות בלחמניה.
אחרי סיבוב סביב הקתדרלה וביקור חפוז ברוב דוכני השוק, המראות הריחות והצבעים, עוררו אצלינו את בלוטות הרוק והחלטנו לקנות לנו פרצלס ופירות יער כמתאבנים לנקניקיות. (מסתבר שפטל אדום זה לא משהו...רך וחמוץ. או שנפלנו על סחורה פחות מוצלחת. עם הפרצלס אי אפשר לפספס)
מפה לשם הגברים הצטרפו ונכנסנו כולנו למיסה בליווי עוגב בקתדרלה.
הרעב החזיר אותנו לכיכר, לדוכני הנקניקיות.
אחרי ששבענו מנקניקיות חיפשנו בשוק בדוכני המאפה “מאפה קוגלהוף” קטן , שמענו שגם זה מאכל אופייני לאזור.
לצערינו, כנראה היה כבר מאוחר מדי ולא נותרו בדוכנים מאפי קוגלהוף קטנים.
בשלב זה הוחלט כי החייל ישאר ויבלה את היום בפרייבורג ושאר המשפחה יסעו לעשות מסלול כלשהו . החייל שלנו יחזור ברכבת מפרייבורג לנוישטט (תחנה אחרי טיטיזי) ונאסוף אותו משם חזרה לדירה לקראת ערב.
כאן התלבטנו לגבי שני מסלולי טיול כשיתרונו של האחד הוא העובדה שהוא פחות מתוייר ויתרונו של השני הוא ההטבות לכאורה של הכרטיס השחור (שממילא הופעל היום). וכך הובלנו שולל אחר רצוננו לנצל את הכרטיס השחור ובחרנו ברוונהשלוכט .
כמובן שכשהגענו, התבררה טעותינו (ההטבות היו אמנם בעבר אך אינן תקפות כיום) כמו גם העובדה שבימים חמים אין ניפוח זכוכית. נאלצנו להסתפק בלהתפעל מעבודות הזכוכית בחנות המקומית…
המסלול של נחל רוונה יפה והמבקרים בו בעיקר ישראלים. לפחות עד שמתחיל גשם וכולם בורחים ומשאירים לנו את המסלול כולו לעצמינו. מסתבר שיש גם יתרונות לגשם…
בינתיים החייל שולח לנו בוואטסאפ תמונה מפרייבורג הרטובה.
גם שם הגשם החל פתאום והפסיק פתאום.
במסלול של רוונה הלכנו והלכנו עד נקודה סתמית וחזרנו.
לא ידענו עד איפה המסלול ממשיך והאם הוא מעגלי ולא יכולנו לאפשר לעצמינו לחקור את הנושא כי היינו צריכים להגיע לרכבת.
אני סקרנית, מישהו עשה את כל המסלול? הגיע לסופו?
אחרי תאום לוחות זמנים עם החייל שלנו אנו חוזרים לתחנת הרכבת בנוישטט ובדרך עוצרים בסופרמרקט להשלמות.
ארוחת ערב חמה אוכלים בדירה עולים על בגדי ים וממהרים לבאדפרדייס.(badeparadies-schwarzwald).
הגיע הזמן לבקר שם כבר, לא?
באד פרדייס הוא פארק מים שכולל מתחם רגוע למבוגרים (הכולל זרמי מים, אזורי ג'קוזי, ברכה פנימית וחיצונית עם מעבר ביניהן ואפילו בר במים) ומתחם פעיל של ברכה (בשעות מסויימות מופעלת ברכת גלים) ומגלשות מים (גלקסי) מסוגים שונים ולגילאים שונים (יש מגלשות מגיל 13 ומעלה ומאידך יש מגלשות לילדים עד גיל 12).
בחלק מהמגלשות גולשים עם אבובים (ליחיד, לזוג או לשלישיה) ובחלקן ללא אבובים. האבובים זרוקים בשטח חופשי וכל מי שרוצה לוקח ומשאיר במקום אחר.
במתחם כולו מסתובבים אך ורק עם צמיד שכל אחד מקבל בכניסה ושגם פותח לוקר אישי בו ניתן להשאיר את כל הציוד שמגיעים איתו. באמצעות אותו צמיד ניתן גם לעבור בין מתחמים או להזמין שתיה או כל שרות אחר. בסוף הערב, כשמחזירים את הצמיד בקופות, משלמים עבור כל שרותי האקסטרא שנהננו מהם.
הכרטיס האדום מאפשר כניסה יומית חינם של שעה וחצי למתחם.
למבוגרים הוא מאפשר מעבר חופשי בין המתחמים. אם חורגים מהזמן המוקצב, משלמים 1 יורו לבן אדם לחצי שעה. כמדומני.
המתחם נסגר בשעה 22:00 למעט בימי שישי אז הוא נסגר בשעה 23:00 ולמעט ימי שני בו מתחם גלקסי נסגר בשעה 18:00 (כמדומני. תבדקו אותי )
הטיפ של גולן נותר אינפורמציה מקיפה לגבי האתר בכלל ושעות הפתיחה שלו.
למותר לציין שכל מי שראינו שם (למעט העובדים במקום) דיבר עברית.
מובלעה של ישראלים בחו"ל.
היה כיף. נחזור שוב.
.
יום חמישי 23.7.2015
.
מגלשות טונדאו, מפלי טונדאו, פארק החבלים בפדלברג, רכבל פדלברג, אגם טיטיזי, באדפרדייז
.
הואיל וילדינו אוהבים פארקים אתגריים חשבנו לשלב פארק חבלים נוסף בטיול שלנו. אופציה אחת היתה פארק החבלים אקשן פורסט אופציה אחרת היתה פארק החבלים בפדלברג Kletterwald Feldberg.
מאחר וקיבלנו במסגרת מקום הלינה שלנו את הכרטיס האדום ומאחר והוא מאפשר הדרכה + שעת פעילות בפארק החבלים בפדלברג בחינם, החלטנו לנצל את ההטבה הזו (טעות...טעות...), אם נצליח לתאם זמן לפעילות.
במהלך היום הקודם ניסינו מספר פעמים להשיג את הפארק בפדלברג טלפונית ללא הצלחה ושלחנו להם מייל עם בקשה לתאום זמן ספציפי. כעבור מספר שעות קיבלנו מענה שאם אנו מעוניינים, ניתן להגיע אך ורק בשעה 13:30.
אמנם זה תקוע באמצע היום, אמנם נצטרך לוותר על ההדגמה של הכנת עוגת היער השחור בקונדיטוריה בפדלברג שרצינו לשלב ביום שלנו, אבל מה לא נעשה בשביל פארק חבלים...
היום החל באפרוריות עם הבטחה לגשם. הואיל וגשם לא מרתיע אותנו ומזג האויר ממילא הפכפך, החלטנו להתחיל את היום במגלשות טונדאו Hasenhorn in Todtnau.
לדאבוננו, כשהגענו נאמר לנו שיש תקלה במגלשות ולא ידוע כמה זמן יקח לתקן אותה. לא רצינו לבזבז את זמננו בהמתנה לשווא והחלטנו לנסוע למפל טונדאו Todtnauer Wasserfall.
אגב, המיקום במפה האטרקציות שלי הן של המגלשות והן של המפלים לא היה מדוייק ותוקן לאחר שהתבררה הטעות. המפה כאמור מעודכנת ואם ייצאתם אותה למפה משלכם אחרי ה24 ביולי, המיקום שלהם מדוייק.
במפל טודנאו החניה היא חופשית בצד הכביש ויש שביל מסודר עד המפל. גם כאן ניתן ללכת עד המפל ולחזור או לעלות עד למעלה.
כאן שוב התפצלנו. אבא עם הבנות (שהיו עדיין מבואסות כי המגלשות תקולות) נשארו למטה והחייל שלי ואני טיפסנו את כל הדרך עד למעלה ובחזרה.
מי שמגיע למעלה זוכה גם בנוף אקסטרא חוץ מהמפלים.
בשלב זה התלבטנו מאחר והיה לנו עוד זמן עד 13:30 ומאידך, לא מספיק על מנת להספיק לגלוש במגלשות. וגם היתה לנו עוד כרבע שעה של נסיעה, בהנחה שנמצא מיד את המקום. הוחלט להקדים לפארק החבלים, לאכול ארוחת צהריים מהמצרכים שלקחנו איתנו בצידנית, וקיווינו לאור נסיוננו בקנזיגן, שאולי יקבלו אותנו גם לפני הזמן.
התבדנו.
פארק החבלים בפדלברג לא דומה כלל לפארק בקנזיגן. למי שבכל זאת מחליט לנצל לכאורה את הכרטיס האדום וללכת לפארק החבלים הזה , לא תוכלו להגיד שלא הוזהרתם מראש. הלוואי ואותי היו מזהירים מראש.
זה מה שכתבתי בפורום על הפארק בפדלברג. עדיין עומדת מאחורי דברי:
העדנה שהפארק בפדלברג זכה לה, בפרט אצל ישראלים, מקורה באפשרות להנות מהאטרקציה, לכאורה בחינם, באמצעות הכרטיס האדום או השחור(וגם אנחנו נפלנו בפח הזה, מודה ומתוודה)
תחילה, יש להזמין מקום. אחרי נסיונות אין ספור להשיגם בטלפון, מתייאשים וכותבים מייל ובתשובה שמקבלים מס' שעות מאוחר יותר, נותנים לך זמן (לאו דווקא הזמן שנוח לך) בו ניתן להגיע והאפשרויות הן לשנות את התכניות בהתאם, או לוותר על הפארק. סביר להניח שתעדיפו לשנות את תכניותיכם בהתאם...
כשמגיעים לפארק מגלים שהכרטיס החינמי מאפשר רק את המסלול הבסיסי בחינם. אם חשקתם במסלולים נוספים, צריך לשלם 5 יורו לבן אדם לשעה.
הואיל וכולם רוצים להנות מאטרקציה בחינם, המקום מלא אנשים וההדרכה היא לכ20 איש בבת אחת. למותר לציין שהמדריכים חסרי סבלנות ולא ממש נחמדים (למרות שהם אדיבים...) ואת רוב השעה המוקצבת מבלים בהמתנה שאחרים יתקדמו כבר במסלול המסכן שהתקבל חינם דרך הכרטיס האדום (או אפילו במסלולים המורכבים יותר ששולם עבורם) הוספת זמן על המסלולים הלא בסיסיים, כרוכה בתוספת תשלום של 2.5 יורו לאיש (ילד או מבוגר) לחצי שעה.
על מנת להשוות, 3 שעות פעילות בתשלום בפארק חבלים אחר, הן סדר גודל של 19-22 יורו למבוגר ל3 שעות וכ11 יורו (בקנזיגן) לילד לכ-3 שעות. אם אחשב את כל העלויות הנוספות בפדלברג 5+2.5X4 שווה 15יורו לאדם.(מאחר ואצלי הילדים הם הלקוחות העיקריים כאן, פארק החבלים בקנזיגן אפילו זול יותר מאשר הפארק בפדלברג, שלא נדבר על רמת חוויה בסטנדרט אחר)
אם אינכם מעוניינים ב3 שעות פעילות, בררו למיטב זכרוני יש פארקים שהתשלום בהם הוא לפי זמן.
בשורה התחתונה, לכו לפארק אחר אל תתפתו לאטרקציה ב”חינם”.
מעבר לכל זה, הציוד בקנזיגן היה (לכולנו) נח יותר להפעלה מאשר הציוד בפדלברג וגם המסלולים (לפי האקסטרימיסטים שביננו שהיה להם קנ”מ להשוואה)בקנזיגן היו מאתגרים, כיפיים וגבוהים יותר מאשר בפדלברג. אין לי מושג לגבי פארקים אחרים.
מפה לשם גם קיבלתי שם את הקרבינים (טבעות הפלדה המאבטחות אותנו על החבלים) בפרצוף ואח"כ הסתובבתי עם עצמות לחיים של סופיה לורן (אבל מה, באסה, רק בצד אחד...) וכבר למחרת עם איפור קבוע של פנס בעין (מזל שאני מסתובבת עם משקפי שמש. היו חושבים אותי לאשה מוכה) אבל זה לא דבר שישבור אותנו וימנע מבעדינו להמשיך ולאחר החוויה טעונת השיפור בפארק בפדלברג החלטנו לעלות להר פלדברג ברכבל, למרות שמעונן ואפרורי... ממילא אנחנו כאן כבר.
גם כאן אנו משתמשים בכרטיס האדום ואין צורך כלל לעבור בקופה. פשוט מעבירים את הכרטיס האדום ונכנסים לרכבל.
למעלה בהר עלינו גם למגדל (גם עם הכרטיס האדום ובאותה השיטה)
ואף עצרנו בדרך חזרה מטה בקומה מס' 1 למצגת על יצור השינקן...
משם החלטנו שאמנם נאלצנו לוותר על ההדגמה בקונדיטוריה Bahnhofstra 3 של הכנת עוגת היער השחור, אבל אנחנו לא חייבים לוותר על שתיית קפה ואכילת עוגת היער השחור ואמנם עשינו את דרכינו לאותה קונדיטוריה.
הפעם, אני הייתי היחידה שהזמינה את העוגה האופיינית לאזור. הגדולה הזמינה עוגת גבינה, הקטנה הזמינה טורט שוקולד (הם מכניסים לעוגת השוקולד תבלין ציפורן כמדומני, כך שהעוגה נותרה בצלחת) החייל הזמין עוגת שכבות כלשהי (יאמי) והאבא...מאחר והוא לא אוכל סוכר ואין שם בגרמניה עוגות ללא סוכר, נאלץ לוותר. אגב, אין להשיג ביער השחור גם שוקולד נטול סוכר...
אחרי שהתעודדנו עם הקופאין והטעם המתוק, החלטנו ללכת להאכיל ברווזים על יד אגם טיטיזי, שהרי הגברים עוד לא ביקרו בו עדיין.
כמובן ששכחנו את כל ההנחיות היכן ניתן לחנות ללא תשלום וחנינו במגרש חניה כלשהו בתשלום ויצאנו לחפש את חוף הרחצה שנמצא ליד גינה ודשאים וגם ברווזים רעבים.
שם פחות או יותר גמרנו את כל הלחם הישן שהיה ברשותינו ובמחשבה שחלק מאיתנו יסגור את היום בבאדפרדייס אחרי ארוחת הערב, נסענו חזרה לדירה והתארגנו עם ארוחת ערב.
לדאבון ליבן של הבנות, הם הגיעו עם אבא למרחצאות בשעה 20:40 וכבר לא נתנו להם להכנס.
מסתבר שניתן להכנס רק עד 20:30 וגם צרחות וצווחות של ילד ישראלי אחר שמשפחתו אחרה להגיע, לא פתחו את השערים המיוחלים.
טוב, אז מחר.
...ומחר הם בטוח יגיעו בזמן. (ומחר המרחצאות נסגרים ב23:00 !...)
.
יום שישי 24.7.2015
.
מגלשות טונדאו, שוק איכרים בסט.בלסיאן, טיול אופניים סביב אגם שלוכזי, באדפרדייס
.
היום בהיר וחם. וכך נראה הבוקר הזה מחלון הדירה שלנו:
הואיל ואתמול לא הצלחנו בסופו של דבר להגיע למגלשות טונדאו Hasenhorn in Todtnau. החלטנו להתחיל שם היום. (אגב, גם המגלשות הן הטבה של הכרטיס האדום- סיבוב אחד ביום בחינם)
אני החלטתי לגלות התחשבות בגולשים במגלשות בטודנאו ולוותר על הגלישה במגלשות על מנת לא ליצור פקקי תנועה בדרך...הילדים שלי כבר בדרך לשם הודיעו לי שאם אני גולשת, הם יוצאים לפני... לא הייתי צריכה רמז עבה יותר מזה.
מעבר לכך, לא הרגשתי שזו הקרבה גדולה, מה עוד שהפעם החייל שלנו זכה מן ההפקר.
אין לי ספק שהוא יהנה מזה יותר ממני (למרות שהיו אחרים שתקעו את התנועה ומנעו מאחרים לפתח מהירות).
בזמן שהחבר'ה גלשו, אני הסתובבתי מעט בעיירה. אין ממש מה לעשות שם וממצים אותה מהר מאד.
ההחלטה שהחייל שלנו יעשה גלישה שניה עלתה לנו בשעה שלמה מאחר ובשלב זה כבר היו תורים למעלה. הספקנו לאכול ארטיקים ולהתיידד עם כלב שהיה שרוע ליד בעליו בקיוסק...ולהשתעמם. הידעתם, גם כאן יש כל כך הרבה ישראלים שיש פה שלטים בעברית…
מטודנאו נסענו לסט. בלסיאן היפה.
מיקום האייקון של השוק במפת האטרקציות שלי היה מוטעה (ותוקן...) כך שדרכינו התארכה מעבר לתכנון והגענו לשם בסביבות השעה 12:00 קראנו שיש שם היום שוק איכרים עד השעה 13:00 (שוק שבועי – אחת לשבוע) וחשבנו שזו הזדמנות נהדרת לחדש את מלאי המזון שלנו בצידנית ובכלל.
כשהגענו ראינו שהשוק כולו הוא בעצם 5 דוכנים מצומצמים של ירקות, פירות גבינות בשר ו...זהו.
מאכזב למדי.
קנינו נקניקיות בלחמניה לדרך, לקחנו את הצידנית שלנו על תכולתה לגן הסמוך ואכלנו את ארוחת הצהריים.
לצערי אין לנו זמן היום לביקור בדומו או לסיבוב בעיירה.
מפה נוסעים לאגם שלוכזי, שם יש לנו הזמנה לשעה 14:00 ל3 זוגות אופניים חשמליים ו2 זוגות אופניים רגילים. יוצאים לטיול אופניים.
(אין דבר, נחזור שוב מחר לסט. בלסיאן לביקור נינוח יותר)
האופנים החשמליים (לא באמת חשמליים. יש להן מנוע נטען מסייע, שגם מוסיף משקל משמעותי לאופניים, שאמור להקל על הדיווש בתנאים מסויימים אבל זה בהחלט לא במקום לדווש. אז אם אתם חושבים שתהיו פטורים מפעילות גופנית, אתם טועים) זו הטבה נוספת של הכרטיס האדום.
יש תחנות השכרה של אופניים (E-bike rental) כאלה ברחבי היער השחור (לפי רשימה שהכנסתי אותה לפוסט של התכנון של הטיול) בהם ניתן לשכור אופניים חשמליים (חינם באמצעות הכרטיס האדום) ל-3 שעות בהזמנה מראש, בשעות ספציפיות. יש לציין כי גם ההטבה הזו היא רק לבני 16 ומעלה.
הואיל ורצינו לרכב כולנו יחד, הזמנו בשביל הבנות אופניים רגילים בעלות של 12 יורו לזוג ל3 שעות.
לתשומת ליבכם, אם אתם רוצים קסדות, תבקשו. אם לא תבקשו, לא תקבלו. זה חלק מתנאי ההשכרה. לא צריך לשלם עליהן בנוסף. כנראה לא כולם מעוניינים בקסדות. או שהם לא ממהרים לנדב אותן. אין לי מושג.
וכך יצאנו לדרכינו בשביל עוקף האגם.
אזהרה: לנוסעים באופניים החשמליים, בפרט על שבילי עפר, שימו לב לעצור את האופניים בהדרגה.
אני לדאבוני נתתי ברקס כשראיתי את בעלי עוצר בפתאומיות, עפתי ונמרחתי על השביל.
אם עד עכשיו הייתי עם פנס בעין עכשיו הייתי עם מכנסיים קרועות בברך, עם כפות ידיים פצועות ועם יד שמאל משופשפת לכל אורכה. אישה מוכה לכל דבר. תודה לאל, הראש עדיין בסדר. אפשר להמשיך.
בדרכינו ראינו תזמורת בבגדים מסורתיים, כנראה נקלענו לטקס מקומי…
לא הבנו כלום מדברי הפתיחה בגרמנית אבל המוסיקה היתה מוזיקת מצעדים. התרשמנו, הילדים רקדו קצת והמשכנו הלאה.
מאחר והשביל עוקף את האגם, לא ניתן ללכת לאיבוד אבל כשחזרנו לשלוכזי עצמה התברברנו מעט. בסוף הסתדרנו והחזרנו את האופניים בזמן.
היה חם היום והתלבטנו אם לנצל את סוף היום וללכת לשייט באגם אבל דווקא החייל שלנו שהרגיש שהשהות בשמש הספיקה לו, ביקש כי נוותר על השייט ונחפש מקום קריר שניתן לשתות ולנוח בו (אני חושבת שטיול האופניים הזה היה המקום היחידי בו סיימנו את כל המים שהיו ברשותינו ולא הצלחנו למצא מקום בו ניתן למלא שנית את שקיות השתיה שלנו מאחר ובתחנת ההשכרה לא היו מים ראויים לשתיה)
חשבנו על גלידה והסתפקנו בבקבוקי מים וסודה וארטיקים לילדים בסופרמרקט שהזדמן בדרכינו (יקר משמעותית מבסופרמרקט בנוישטט). מאחר וממילא היינו שם כבר, שם עשינו גם את הקניות שקיווינו לעשות בשוק וחזרנו לדירת הארוח שלנו. מזל שלא דחינו את קניותינו לסופרמרקט הסמוך לדירה...כל האזור היה סגור כתוצאה משרפה שהשתוללה לא רחוק מהסופרמרקט והאזור כולו היה מלא כבאיות ואמבולנסים. נאלצנו כמובן לנסוע בכביש עוקף.
אחרי התארגנות זריזה לארוחת ערב חמה, אבא והבנות עלו בזריזות על בגדי ים ונסעו לבאדפרדייס. (עדיין היו כבאיות ועשן באזור)
הפעם הם הקפידו להגיע לפני השעה 20:30.
החייל ואני (הפצועה) בחרנו בערב שקט.
אני חבשתי את פצעי המדממים עם ויטמרפן, פד היגייני ותחבושת אלסטית והלכתי לישון.
מחר מצפה לנו יום ארוך מאוד. אבל... בוקר מפנק.
הזמנתי לנו יחד עם הלחמניות גם קרואסונים (קרואסונים יש רק בשבת)
שבת ראשון ואלזס, בחלק האחרון של הטרילוגיה…למי שמעוניין להמשיך הלאה עד לפינלה (הכולל טיפים באופן מרוכז בסוף) -
“וזה מה שנשאר אחרי שנגמר….חלק ג' 25-28.7.2015”
ואח”כ, באמת זהו.
לפחות עד הטיול הבא.
