וזה מה שנשאר אחרי שנגמר.... חלק ג' 25-28.7.2015

בשעה טובה הגעתי לחלק האחרון של הטרילוגיה.
ושל הטיול שלנו.
הוא, כמו קודמיו, מרכז את החוויות שלנו דרך עיני (ומקלדתי) ועבורי ועבור משפחתי מהווה זיכרון כתוב שניתן יהיה בעזרתו גם אחרי זמן רב להיזכר באמצעותו בחוויות ובאנקדוטות ממנו.
 בסוף החלק הזה, אני מתכננת להכניס שוב ובצורה מרוכזת את רשימת ה”חבל שלא...” וגם טיפים כלליים לגבי ציוד ובכלל לגבי היער השחור מנקודת מבטי. לגבי סיכום מקומות הלינה, הכנסתי התייחסות עם יתרונות וחסרונות לכל מקום “כשנפרדנו” ממנו (צ'ק אאוט) בטקסט. נראה לי נכון יותר.

למי שמעוניין אפשר להתחיל עם בלוג התכנון לטיול (הכולל גם הוא קישור למפת הגוגל שלי שהמשיכה להתעדכן גם לאחר הטיול לטובת הטיילים הבאים) וגם הרבה פרטים טכניים וקישורים לאתרי אינטרנט של מקומות ואטרקציות (שבחלקם הקטן אמנם ביקרנו וברבים יותר מסיבות שונות ומגוונות, לא ביקרנו).

למי שמעוניין בקיצור דרך – סיפור הטיול שלנו כולו בתמונות ובמפות (באמצעות גוגל .לפעמים הוא לא מדייק במקומות לצערי)

למי שמעוניין ממש לקרא את הטרילוגיה כולה מתחילתה,
 זה הבלוג הראשון בטרילוגיה:
​וזה מה שנשאר אחרי שנגמר.... חלק א' 15-19.7.2015
 זה הבלוג השני בטרילוגיה:
וזה מה שנשאר אחרי שנגמר.... חלק ב' 20-24.7.2015

וכאמור,
 זה החלק השלישי והאחרון:

.

יום שבת 25.7.2015

.

הדומו וסט. בלסיאן, שביל הפסלים בגרפנהאוזן, מוזאון החושים, מסעדת Tannenmühleweg, מרחצאות רדון רויטל, מפל Menzenschwander

.

היום מתחיל באיזי אבל הוא מתעתד להיות יום ארוך...
מאחר וויתרנו ביום ראשון על מפל Menzenschwander המואר בלילה, תכננו להגיע לשם היום בערב (לפי האתר הם מוארים ביום ראשון רביעי ושבת) ומאחר ולא רצינו לבזבז את זמננו בנסיעות (נסיעה לשם ובחזרה מדירת האירוח שלנו לפי גוגל מפס תיקח כשעה וחצי...) החלטנו לתכנן את זמננו כך שנבלה את שעות הערב המוקדמות במרחצאות סמוכים למפל ומשם נגיע למפל המואר וחזרה...להתמוטט במיטות...לקראת מחר.
 מחר אנחנו מפנים את הדירה בwaldau ביער השחור ונוסעים לדירת האירוח באגוסהיים, אלזס.

אז התחלנו את הבוקר עם ארוחת בוקר כיפית שכללה לחמניות וקרואסונים (שהמארח שלנו הביא לנו מהמאפיה המקומית) ויצאנו לכיוון סט בלסיאן היפה (שאתמול עברנו בה אבל לא היה לנו את הזמן להתעכב.)

עם הדומו המרשים שיש בה.

חנינו במרכז העיירה (שילמנו באוטומט) ויצאנו להסתובב בעיירה ולהיכנס לדומו.
 יש בסט. בלסיאן גם מוזיאון (מוזיאון היער השחור לילדים שקראתי עליו פה בפורום ונמצא כאייקון במפה שלי אבל לא מצאתי סימוכין עליו באתרים באינטרנט. אולי לא ידעתי איך לחפש ואולי גם הוא טעות) שחשבנו להיכנס אליו אבל רצינו לנצל את מזג האוויר המוצלח לטיול בשביל הפסלים...אחה"צ לפי התחזיות אמור היה להיות גשם קל והעדפנו אז דווקא לכוון ולהיות תחת קורת גג.

אחרי שקנינו פרצלס ואכלנו ארוחת צהריים מוקדמת ,

ולפני שנפרדנו סופית מסט. בלסיאן, עברנו בסופרמרקט המקומי לעשות קניות (מחר יום ראשון והכל סגור), להחזיר בקבוקי פקדון ולהצטייד בבירה המקומית במזון למחר ובעוד קצת שוקולד, שחס וחלילה לא יחסר...

מכאן נסענו לגרפהאוזן, לשביל הפסלים. חנינו במגרש חניה ליד משרד תיירות של הכרטיס האדום.

בדיעבד נראה לי שאולי פספסנו את הכניסה הרשמית לשביל ונכנסנו היכן שהשביל מסתיים

(ועל הדרך פספסנו גם כמה פסלים שעיננו לא זכו לשזוף) אבל עשינו מסלול מעגלי כלשהו, עתיר פסלים ברמה זו או אחרת (בשלב מסוים כנראה נפרדנו מהשביל ויצאנו להקיף את האגם ואולי התברברנו מעט בחיבור חזרה אל השביל)

כך או כך, הפסלים בהחלט מצדיקים את הטיול בשביל, בפרט עם ילדים, אבל לא רק.
 הילדים שלי ניהלו תקשורת שלמה עם הפסלים,

ביימו סצנות (שחלקן הגדול אף צולמו בעזרתו האדיבה של אביהם שהמצלמה הייתה מחוברת לו לעין כמעט בכל שעות הערות שלנו בטיול)

 האבא, קצת מחה כי הבטחתי לו מסלול קצר והוא התארך מעבר לצפוי (לכי תסבירי לו שאם הוא לא היה מצלם סצנה שלמה ליד כל פסל, זה היה קצר יותר...) אבל בסופו של דבר כולם נהנו.

לא רחוק מכאן, יש מוזיאון שמופיע באתר של הכרטיס האדום ומקנה כניסה חינם לבעלי הכרטיס- מוזיאון החושים. הואיל ועדיין מוקדם יחסית (ואני הייתי סקרנית לגבי העיצוב של המוזיאון) החלטנו לקפוץ למוזיאון הזה לשעה, עד זמן הסגירה.
 זהו מוזיאון קטן, כל כולו כמו אגף אחד במוזיאוני המדע פה בארץ ואולי בגלל שההסברים הם בגרמנית בלבד(ואולי לא...), התחושה שלי הייתה שהוא שטחי יותר מבחינת הצגת הנושא.

מאחר וממילא היינו בסביבה ועם הכרטיס האדום, לא באנו עם ציפיות גבוהות והילדים פשוט עברו והתנסו בתחנות השונות- היה חביב.
את הביקור במוזיאון סיימנו עם דרמה...הבת שלי (אותה אחת שנפלו לה המשקפיים...) שכחה כנראה באחת התחנות את הטלפון הסלולארי שלה...הקפיטריה ננעלת כבר, הפקידה בקבלה אוספת את חפציה (היא הייתה מאד נחמדה ואדיבה וניסתה כמיטב יכולתה להיות לנו לעזר) ואנחנו מתרוצצים כמו עכברים מורעלים לחפש את הטלפון האבוד. לשמחתנו, לא עבר זמן רב והטלפון נמצא, הפקידה שוחררה אחרי הרבה תודות והתנצלויות והמוזיאון ננעל אחרינו.
 בלי הכרטיס האדום ואם אתם לא בסביבה ממילא, תעזבו. לכו למקומות אחרים לאבד טלפונים ;-)....

מכאן אנחנו נוסעים למסעדת Tannenmühleweg שנמצאת לא רחוק לאכול ארוחת ערב מוקדמת.

 אגב, כשיצאנו מהמסעדה (אחרי ששילמנו...) שמנו לב שיש שם שלט עם הכרטיס האדום. אם יש לכם את הכרטיס האדום, תשאלו, אולי המסעדה נותנת הנחות לבעלי הכרטיס...(אנחנו לא שאלנו, אז בוודאי שלא קיבלנו...)

אחרי ששאלו אם הזמנו מקום וענינו בשלילה, הושיבו אותנו בחלל צדדי עם שולחן גדול. יש לזה מן הסתם יתרונות וחסרונות ואנחנו החלטנו לראות את היתרונות בלבד וליהנות (אגב, גם כאן וגם במסעדות אחרות היו המון זבובים ברמה שזה כבר מציק. לי לפחות...ואיני זוכרת את אותה תחושת הצקה במקומות אחרים) קיבלנו תפריטים בעברית (מסתבר שגם אנחנו ניכרים בישראליותנו למרות הכובעים המשונים שלנו) והבנות עלצו ושמחו כי סוף סוף גם הן יכולות לבחור בעצמן מהתפריט.
 אחרי שהתבדחנו מעט על השגיאות בעברית (לא באמת ולא ברוע...סה”כ עם כל השגיאות בתפריט, העברית שם טובה יותר מהגרמנית שלנו... וחוץ מזה, זה כיף שיש תפריט בעברית), כולנו הזמנו דגים (פורלים) ,בירה (חוץ מהילדות וממי שנוהג) וקינוח מבוסס גלידה.

מכאן אנחנו ממשיכים למרחצאות רדון רויטל (הטבה של הכרטיס האדום) הממוקמים סמוך מאוד למפלים המוארים. מלכתחילה הבחירה במרחצאות הייתה כפעילות רגועה שתגשר בין זמני הפעילות לבין תחילת החשכה (המאוחרת יחסית בעונה זו בגרמניה) ועל מנת לחסוך לנו את זמני הנסיעה.
 מרחצאות מלכתחילה אינן אטרקציה גדולה עבור משפחתנו מאחר ואני באה לברכה אך ורק בשביל לשחות, הבנות בשביל לשחק ולהשתולל, החייל לרוב בשביל החברים והאבא, פשוט מוותר מראש…

 במרחצאות שם, להבדיל מברכה רגילה, אסור לשחות ואסור להשתולל ועקרונית באים לשם על מנת להירגע. למי שהיה בבאדפרדייס, זה דומה למרחב המבוגרים שם. הברכה נמצאת בתוך מבנה עם דופן שלמה מזכוכית אל הנוף והחוץ. מדי פעם מופעלים בברכה זרמים באזורים שונים. הברכה הפנימית מקושרת במעבר לברכה חיצונית וניתן לעבור ביניהן. בתוך הברכה הפנימית יש מתחם קטן של ברכה עם מים חמים וספסלים בנויים בתוכה. גם בה מופעלים מדי פעם זרמי ג'קוזי.

במקרה, ביום שהגענו, שהיה השבת האחרונה של החודש, הברכה הייתה פתוחה עד 22:00 (בד"כ היא פתוחה עד 21:00) ומדי פעם הוציאו כיבוד לנוכחים: כוסות קטנות של שתייה, כריכונים, פירות חתוכים...
 שימו לב, כשאתם מגיעים למרחצאות, אתם צריכים להביא איתכם מגבות.

אנחנו בילינו שם שעה וחצי (אין ספק שהרחצה מרעננת, אבל הקטנה בטח תירדם בנסיעה חזרה), וסמוך לשעה 21:00 התלבשנו חזרה ונסענו למפל Menzenschwander שנמצא במרחק דקות ספורות של נסיעה.
 כאן ציפתה לנו אכזבה. לפי כל האתרים וגם לפי השלטים במקום, המפלים אמורים להיות מוארים בימים רביעי, שבת וראשון מהשעה 20:30 ועד השעה 22:30... ולא כך. כשהגענו היה שם זוג שחיכה על ספסל בכניסה. עוד משפחה שבאה במקביל אלינו ועוד משפחה שהייתה וחיכתה (לשווא) במפל עצמו. המפלים היו חשוכים! אחרי מספר דקות, אחרי ששאלנו את הנוכחים (והפעם לא ישראלים!...יההה) אם ידוע להם מדוע המפלים לא מוארים (אף אחד לא ידע), השלמנו את הסיבוב הקטנטון והחלטנו לשאול במסעדה/פנסיון הסמוך. המסעדה הייתה סגורה אולם בעלת הפנסיון אמרה כי המפלים מוארים בימי שישי ראשון ורביעי ולא בימי שבת. לידיעתכם. תכננו בהתאם.

בסופו של דבר, לא ראינו את המפל מואר ובשעות שראינו אותו הוא לא היה מרשים במיוחד. אם יורשה לי, יש מספיק מפלים אחרים מרשימים דיים באור יום ביער השחור. תחסכו לעצמיכם אכזבה ונסיעה מיותרת. אל תבואו במיוחד! רק אם אתם באזור ממילא. זו דעתי.

את הדרך חזרה עשינו בכבישים חשוכים ופעמיים בעלי כמעט נכנס לנתיב הנגדי! היו ערניים. הכבישים חשוכים מתפתלים ולא מוכרים.
 ובכל זאת היום הסתיים בחיוך...בכניסה לדירת האירוח שלנו חיכתה לנו עוגת קוגלהוף שבעלת הדירה הנפלאה שלנו התנדבה ואפתה עבורנו (אחרי ששאלתי אותה על העוגה הזו ואם ניתן להשיג גם אותה במאפיה המקומית) שיהיה לנו ליום ראשון בבוקר, כשהמאפיה סגורה. העוגה הזו מזכירה מאד חלה מתוקה עם צימוקים ועליה אבקת סוכר למכביר.

לא התאפקתי כמובן והייתי חייבת לטעום מהעוגה...
 לפחות חתכתי לי פרוסה (עבה!) ...חלה אני ישר קורעת ;-)...

הילדים והבעל נשפכו. מחר נפרדים מהיער השחור...

.

יום ראשון 26.7.2015

.

הר בלכן, פארק הציפורים והקופים (Vogelpark Steinen), אגוסהיים- אלזס

.

היום אנחנו עוזבים את דירת האירוח הנפלאה שלנו... (בתחילה חששתי שהמיקום שלה אינו אידיאלי, אבל הוא התברר כמיקום מצוין והיא התגלתה כהצלחה כבירה)
מתחילים להרגיש את סוף הטיול המתקרב וגם אם אנחנו נמנעים מהמחשבה על מה שמחכה לנו אח"כ, בארץ, המחשבות לפעמים מתגנבות גם לשם.
 אנחנו צריכים לפנות עד שעה 10:00 מאחר ומשפחה אחרת כבר מגיעה באותו היום לתפוס את מקומינו.

התחלנו עם ארוחת בוקר, אספנו, ארזנו, אספנו את המגבות והסדינים המשומשים, הפעלנו מדיח (ועל הדרך, שכחנו בתוכו את הסכינים החותכים שלנו...אם מישהו מגיע לשם, שתי סכינים עם ידיות פלסטיק בצבע פיסטוק ;-)...), שילמנו על הלחמניות שקיבלנו השבוע ועל הכביסה, החלפנו מתנות (חוץ מסיכה של ירושלים ומארז של תמרים שנתנו למארחינו כשהגענו, נתנו להם בתור תודה על הקוגלהוף, מארז של חטיפי חלווה וגרטווד, המארחת שלנו שלא יודעת מילה באנגלית, לא נשארה חייבת ונתנה לכל אחת מבנותיי שוקולד מילקה) צילום משותף ויוצאים לדרך.

…..…..…...…..…...….……..
 וקצת על מקום הלינה שלנו:

הגעתי באמצעות אתר צימרים ומקומות לינה גרמני.
 הוא כולל את הכרטיס האדום.

חסרונות:
הרבה מדרגות
למי שרוצה להגיע יום יום למגלשות טודנאו, רחוק.
מארחים לא דוברי אנגלית
צריך להפקיד מקדמה בהעברה בנקאית. אנחנו נאלצנו לספוג את כל העמלות (המחיר היה סביר למרות זאת)
 WIFI באמצעות לווין. לפעמים מעולה, לפעמים חלש.

יתרונות:
מיקום מעולה
נוף מדהים
בעל המקום מספק שרות הבאת לחמניות בבוקר
אפשרות לכביסה (משאירים לבעלת המקום והיא מחזירה מקופל בסלסלות)
מקרר קטן + מקרר גדול
מטבח מאובזר טיפ טופ (אבל אין מוצרי מזון אפילו בסיסיים)
2 חדרי מקלחת ושרותים
נקי מאוד ומסודר לקראתנו
מסעדה טובה ליד
מחיר סביר מאוד
 הכרטיס האדום

…..…..…...…...…...….....…….

היום ננצל את היום האחרון בכרטיס השחור שברשותנו.
 אמנם אני סולדת מגני חיות למיניהם אבל בן זוגי , אולי בגלל מופע ציפורי הטרף, מאד התעניין בפארק הציפורים והקופים (vogelpark) והחלטנו שהיום בדרך לאלזס, נעבור בו. כמו כן, מאחר ואת הר פדלברג ראינו כשהיה מעונן, החלטנו גם לעלות ברכבל לבלכן (גם כאן, בחינם לכרטיס השחור) ואמנם שם התחלנו אחרי כשעה ועוד קצת של נסיעה. אם לא נהיה עייפים בערב, אולי ניסע לויטה קלסיקה. אולי...
 הרכבלים עצמם ביער השחור אינם אטרקציה גדולה (בפרט למי שהיה בדולומיטים, שם הרכבלים עומדים בפני עצמם, אפילו בלי הנוף שסובב את הפסגות אליהם הם מובילים) וגם אם הנוף אכן יפה, הוא בהחלט אינו עוצר נשימה.

בבלכן למעלה יש שביל עוקף פסגה בו ניתן לראות את הנוף מכל הכיוונים וכך גם ראינו מרחוק את אלזס בה נבלה את היומיים האחרונים שלנו בטיול.

מעניין שהתיירים הארופאים (גרמנים?) בגרמניה הם לרוב מבוגרים מאד. בעלי כושר לא רע בכלל, עם נעלי טיולים מכנסיים קצרות ומקלות הליכה. ובלי ילדים. הילדים שפגשנו, רובם ככולם, דוברים עברית. כמובן שיש יוצאים מהכלל...אבל הרוב. (אולי פשוט כל הישראלים מגיעים לאותם מקומות, ולאחרים אולי יש העדפות אחרות...)

באזור הזה הקליטה של האינטרנט הייתה חלשה יותר אפילו ממקומות אחרים ברחבי היער השחור והרגשנו עיוורים. כאן בארץ, גם כשאני הולכת לאיבוד, איני מאבדת את תחושת הכיוון (צפון דרום מזרח מערב...) שם בגלל אולי בגלל שעות האור השונות או זווית השמש השונה, הצלחתי גם לאבד את תחושת הכיוון. ועם זאת, הגענו לפארק הציפורים והקופים (vogelpark) ואפילו בלי להתברבר.
 קצת עם וויז, קצת עם ה GPS של הרכב וקצת עם שלטים בדרך.

בכניסה לפארק יש שולחנות פיקניק. שם לפני שנכנסנו לפארק, אכלנו ארוחת צהריים של כריכים וירקות ונכנסנו. בערך חצי שעה לפני מופע של ציפורים דורסות.
 מאחר ולא ידענו להעריך מה גודל הפארק כיוונו את צעדינו לאזור המופע שם כבר ישבה אישה עם תנשמת שבנותיי מיד התקרבו ללטף אותה. בבית יש לנו תוכית שמאד אוהבת ואפילו דורשת ליטופים בצידי הראש וליד האוזניים. התנשמת כנראה שונה במקצת מהתוכית שלנו אך גם היא כנראה אהבה ליטופים. או לפחות היא לא סבלה במיוחד.

בעלי התמקם במקום טוב לצילומים והקטנה ואני המשכנו וראינו ציפוריי טרף נוספות (ניסינו להבין אילו ציפורים הן מהתרגום של גוגל...לא אטרקציה גדולה בפרט שהקליטה של האינטרנט לוקה מאוד בחסר) בכלוביהן. וגם בלי לדעת את שמן בעברית, הלב שלנו נחמץ. עצוב לנו לראות חיות בכלובים.

המופע קצת עודד את רוחנו (למרות שלא בטוח שהייתה הצדקה לכך...עדיין מדובר בחיות בתנאי שבי) ולו מפני שהציפורים אמנם עפו בשמיים.
 היה כנראה נץ (כאמור לא הייתי סומכת את ידי על תרגום השמות לעברית) והיה ינשוף גדול

והיו בזים והיה עיט אמריקאי - שמתבלבלים איתו ועם נשר (שהוא עוף שניזון מנבלות ולא עוף טורף)

והייתה גם חסידה שגם היא שייכת לאוכלי הבשר

ועוד עוף שנראה כמו נשר קטן אבל איני יודעת מה שמו.

המופע נמשך כחצי שעה בו המפעיל ליהג בגרמנית ללא הפסקה (ופה ושם מילה בעברית לטובת אחוז הישראלים הגבוה בקהל) והציפורים עופפו סמוך לראשינו.

האכלת קופים מתקיימת חצי שעה אחרי שהמופע הזה מסתיים, מה שמאפשר לנו להאכיל טווסים לבנים שהסתובבו חופשי (בערך...)

ולצפות בתוכי מקאו (ארה) יפיפיים שגם הם היו חופשיים, לפני שניכנס להאכיל קופים.
 ויתרנו מראש על אזורי ליטוף חיות ועל כלובי חיות. כאמור, מסתייגת...

מתחם הקופים (מסוג מקוק ברברי נטול הזנב) הוא מתחם גדול ומגודר כך שלכאורה הם חופשיים. האכלה קופים ע"י מבקרים בפארק נעשית פעמיים ביום. לפני הכניסה למתחם הקופים, המדריך בפארק (עם תוכי קקדו לבן עקום מקור על כתפו)

הסביר את הכללים של האכלת הקופים. חלק מהם הדגיש בעברית, לטובת הישראלים בקהל, וחילק לנוכחים פופקורן אותו בלבד יש להאכיל את הקופים (והטווסים) המסתובבים במתחם.

לבושתי, לא מעט ישראלים, גם מבוגרים, לא הסתפקו בפופקורן והוסיפו במבה לתפריט ואם לא די בכך, הם ניסו להאכיל, בניגוד לבקשה המפורשת לא להאכיל את גורי הקופים, גם את הגורים. כשהערתי, בעברית צחה, בלי להתבייש כלל הם אמרו שזה לא מזיק לקופים...
למה? למה?
 אח"כ מתפלאים שמסתייגים מהישראלים...אני בעצמי התביישתי בהתנהגות הזו (ובוולגריות ובווקאליות המוגזמת...זה כמובן הכללה אבל לצערי, אחד יכול להרוס להרבה מאוד אנשים).

פחות או יותר מיצינו את הפארק סמוך לשעה 17:00 (יכול להיות שבימי ראשון הפארק פתוח מאוחר יותר מאחר ולא האיצו בנו לצאת) ויצאנו לדרכינו לכיוון אלזס-צרפת, לעיירה אגוסהיים, לדירת הארוח שלנו -La Lende des 2 Pierres בה נשהה בשני הלילות הקרובים.

בדרך לאגוסהיים רציתי לעבור ב Rouffach (נזכרתי בשמה רק בדיעבד, מופיעה במפה שלי) – עיירה עם מרכז מימי הביניים שהיחוד שלה הוא ריבוי חסידות וקיני חסידות. אמנם זכרתי שיש עיירה כזו בדרום אלזס אבל בגלל קליטת האינטרנט גרועה, לא הצלחתי להעלות את המפה שלי ולכוון אליה בזמן אמיתי. אז פספסנו...אבל גם באגוסהיים יש חסידות וקיני חסידות כך שהתנחמנו בהן ובפארק החסידות שנהיה בו מחר...

אגוסהיים היא עיירה קטנה ועתיקה אבל מתפקדת וחיים בה חיי שגרה. המבנה שלה הוא מעגלי כשחוצה אותה הרחוב הראשי שלה ולאורכו נמצאים גם המאפיה וחנות המצרכים והקצב והכנסייה המקומית וחנות כלי הבית…

 דירת האירוח שלנו הייתה באחד מהבתים העתיקים הללו בקומת הגג שלו כך שמחלוננו ראינו את הרחוב הצר ואת גגות הבתים. ועד כמה שזה נשמע רומנטי וציורי (ואכן זה כך)

כשמגיעים לנושא החניה מממ...קשה קצת, צפוף, מלחיץ. במיוחד עם האוטו שקיבלנו. אבל הסתדרנו ונראה לי שבאמת, המקום המקסים הזה מצדיק את חוסר הנוחות הכרוכה בו.
 בערב יצאנו (עם מטריות) להסתובב ולהכיר את העיירה.

 קנינו 2 עופות בגריל לארוחת הערב (יחד עם שפצלה גרמני – סוג של פסטת ביצים, סלט ירקות ובירה כמובן) ולאחר הארוחה יצאנו לראות את העיירה מוארת בפנסי הרחוב.

מראה שונה ומקסים לא פחות.
 החייל שלנו ויתר והעדיף לנוח ולהתקלח.

כשאנחנו הלכנו לישון הוא יצא להסתובב ולשבת על 1/3 בירה בבר המקומי עם עוד 3 זקנים כלקוחות בבר ומלצרית בגיל העמידה שסימנה לו את המחיר בעזרת האצבעות כי מלבד צרפתית לא ידעה שום שפה נוספת.
 לדבריו, היה מפחיד למדי להסתובב ברחובות מאחר והיה שומם לחלוטין.

.

יום שני 27.7.2015

.

קולמר, טורקהיים, פארק החסידות והלוטרות, מבצר הוט קניגסבורג, ריקווייר

.

את היום התחלתי בקפיצה לחנות הטבק המקומית . זה לא שהתחלתי לעשן. זה השם של חנויות מצרכים מקומיות בצרפת. כנראה בבוקר ימי שני המאפייה בחופשה מאחר וגם לחם, בגטים וקרואסונים חמים וטריים (כמו דברי חלב וירקות) נמכרו בחנות. קניתי גם חלב ומצרכים נוספים וחזרתי לדירה להכין ארוחת בוקר ולהעיר את הילדים לקראת היום השלם האחרון שלנו בטיול שכמו בוכה מעט בדמעות של גשם...

מתמרנים עם האוטו הענק שלנו ביציאה מהחניה והעיירה ויוצאים לכיוון קולמר.
 10 דק' נסיעה בערך וחונים בחניון התת-קרקעי RAPP מתחת לפארק

ואחרי סיבוב הכרות (יש שירותים צבורים מגעילים בתשלום בפארק ויש שירותים נקיים ללא תשלום ליד משרדי החניון, כשיורדים קומה אחת לחניון – ותודה למקומית דוברת אנגלית שיצאה להליכת הבוקר שלה בפארק ולא התביישה לפנות אלינו ולכוון אותנו )
העיירה מתעוררת בהדרגה ליום שני. עצלתני, גשום.
 כתבו כאן בעבר וחשנו גם אנו בזה, יום שני באלזס הוא יום רגוע, אולי אפילו בלשון המעטה...

כל השווקים סגורים כולל השוק המקורה. אבל אנחנו כאן. היום. עובדה בלתי ניתנת לשינוי.

רכבת התיירים עובדת גם בימי שני וגם ביום זה יש לה מספיק לקוחות. אנחנו שומעים סביבינו לא מעט שפות (ואכן, באוזניות יש גם הסבר בעברית שלפעמים ניתן לקשר אותו לסיור ולפעמים לא) ומעבר לעובדה שעשינו ברכבת סיור זריז ומוסבר (בערך) ברחבי העיר (בזכות אותו סיבוב ממונע ידענו לאן לחזור ברגל בשלב מאוחר יותר),

היא נתנה לנו מחסה מפני הגשם שהתחזק קמעא בזמן הסיור (וכאילו מישהו אוהב אותנו שם למעלה, התמתן והפסיק אח"כ)

אחרי הסיור ברכבת אנחנו יוצאים ברגל לכיוון ונציה הקטנה קונים פרצלס, מקרונים בקונדיטוריה קטנה,

מסתובבים (בלאות מסוימת. אין לי מושג אם זו קולמר עבורנו, מזג האוויר האפרורי או סממנים של סופטיול) כשעה ברחובות המתעוררים לשבוע חדש

וחוזרים אל הרכב עם השמש שמפציעה כמו חיוך מבין העננים ונשארת איתנו הלאה עד סוף היום.
הילדים (ואנחנו) קצת עייפים מעיירות, למרות זאת בהחלטה ספונטנית החלטנו לקפוץ לטורקהיים הסמוכה ששביב של המלצה מאחד הטיפים פה ב"למטייל" הבהב לי בזיכרון.
חנינו מחוץ לעיירה העתיקה ונכנסנו.
הרגשתי כמו על סט של סרט אחרי שהצילומים נגמרו.
היה שומם.
 הכל סגור.

ויונתן גפן אמר כבר לפני "זה לא כ"כ נעים לראות גן סגור"...
 מסתבר שזה גם לא כ”כ נעים לראות עיירה סגורה למרות שהיא פרחונית ויפה.

עשרים דקות עד חצי שעה גג הספיקו לנו אבל ניצלנו שולחנות פיקניק שעמדו לא רחוק על מנת לשובב את נפשנו בארוחת צהריים שהבאנו איתנו בצידנית.
די עם עיירות.
 ממשיכים לפארק החסידות והלוטרות.
 הגענו בערך 40 דק' לפני תחילת מופע חיות מים. זה נתן לנו די והותר זמן לפני. היה איתי לחם ישן ושאלתי אם ניתן להאכיל את הברבורים והברווזים (מסתבר שזה אחד הבלויים המועדפים על הבנות שלי) הבחורה בקבלה נראתה די מופתעת מהשאלה. (כנראה לא הרבה טורחים לשאול. או שלא מאכילים או שמאכילים בלי לשאול?!) היא אמרה לי שניתן להאכיל, בדיסקרטיות ורק בלחם. כמובן ששמחנו לשמוע. למעט המופע, את רוב זמננו בפארק חיפשנו מקומות מבודדים להאכיל בהם את עופות המים :-)

המופע הזכיר במידה מסוימת את המופע ביום אתמול. אמנם מדובר בחיות אחרות ובשפה אחרת והוא התקיים רובו ככולו בברכה ולא באוויר אבל העיקרון היה זהה: אדם מלהג כמעט ללא הפסקות לנשימה, בשפה זרה (לנו) וחיות מאולפות שעושות פעלולים כאלה ואחרים לעיני קהל מתפעל וזוכות לחתיכת בשר נא (ולפעמים נע) כפרס על שיתוף הפעולה.

אבל מה, הפוגה מבורכת מעיירות...;-)

היה נחמד לראות את כל החסידות שהיו שם חלקן מקננות אם בקינים מאולתרים, אם בקינים שהוכנו במיוחד עבורן.

היה מרשים לראות את כולן עפות באחת.

אחרי שנרגענו מעיירות ושבענו מבעלי חיים, החלטנו לנסוע לטירת קוניגסבורג (haut-koenigsbourg).
 הטירה שופצה בנאמנות והיא מייצגת טירות מימי הביניים על הפרטים הקטנים והיומיומיים שלהן.

 למסתובבים בטירה לא קשה לדמיין איך חיו בה, לדמיין נשים עם שמלות ארוכות ומרשרשות עולות במדרגות הגבוהות, צופות לחצרות הקטנות מהמרפסות הצרות או יושבות ליד החלונות הקטנים רוקמות דוגמאות עדינות על בדים גסים לאור היום הדלוח שמצליח לחדור דרכם. לא קשה לדמיין את צלילי המתכת של שריונות האבירים, את ריח החלב ותאורת הנרות באולמות על נברשות העשויות מגולגלות של חיות, את ריח השיכר והיין הנשפך על שולחנות העץ ומתערבב בריח שומן הצלי שמוגש בארוחות רבות משתתפים.

ברגע מסוים בו השמש הסתתרה מאחורי ענן ועורב קירקר על עץ סמוך, הבן שלי אמר בתיאטרליות "Winter is coming" מה שגרף פרצי צחוק מקבוצת תיירים סמוכה...כנראה הוא קלע גם למנעד האסוציאציות שלהם.
 אצלו זה משחקי הכס, אצלי ספרי פנטזיה ורומנים היסטוריים, שקבלו נפח וקמו לתחייה בטירה. לא בכדי יש חנות של תלבושות אבירים ונסיכות בכניסה לטירה.…

 ומסתבר שלא רק אנו ראינו בטירה כר נרחב לדמיון פורה. לא מעט יוצרים, אנימטורים, אנשי קולנוע וסופרים נעזרו בטירה כהשראה ליצירותיהם.

את הסיבוב בטירה הפרוצה לרוחות (קחו סווטשרטים!) סיימנו סמוך לשעה 18:00 והתלבטנו אם נספיק להגיע לחנות השוקולד של דניאל סטופל בריבולה שנסגרת בשעה 19:00...
 הוחלט שמאחר ונושא השוקולד חשוב לנו מדי על מנת להסתכן (;-))... נגיע אל החנות מחר, בדרך חזרה לשדה התעופה בפרנקפורט ובינתיים, נסיים את היום בעיירה ריקווייר,

נראה אותה בשעות הדמדומים ונבחר לנו מסעדה מקומית:

HÔTEL RESTAURANT < AU DOLDER>
52 rue du Général de Gaulle
68340 Riquewihr
Phone : 03 89 47 92 56
Fax : 03 89 47 89 79
Email : [email protected]
 Website : www.dolder.fr

על מנת לטעום את מאכל השוקרוט (~אהה~), האופייני לאלזס וכמובן לשתות את הריזלינג המקומי.
 אם לא כאן בריקווייר , אז איפה?

.

יום שלישי 28.7.2015

.

חנות השוקולד של דניאל סטופל בריבולה, אוברני, היידלברג (אם אפשר בכלל לקרא לביקור של 20 דק' במקום ביקור... נישאר חייבים) שדה התעופה של פרנקפורט.

.

גם את הבוקר הזה פתחנו עם בגטים וקרואסונים טריים, שהבאתי הפעם מהמאפיה המקומית שהיתה פתוחה הבוקר. (היום חנות הטבק היתה סגורה...) אנחנו נפרדים היום מאגוסהיים מאלזס ומשגרת הטיול שלנו. מחר כבר קמים לאור הבוהק של הקיץ הישראלי המהביל.
אנו אורזים, מסדרים, מנקים אחרינו ומשאירים על השולחן בקבוק קטן של שמן זית ישראלי בטעם זעתר באריזת מתנה.
…...…...…....…....….....…..
 וקצת על מקום הלינה שלנו (הגעתי אליו באמצעות בוקינג ודווקא דרך בוקינג היה זול יותר ל2 לילות):

La Lende des 2 Pierres
93, rue Rempart Sud, 68420 Eguisheim, France

חסרונות: 
דירת גג. הרבה מדרגות צרות. גם בתוך היחידה יש 2 קומות.
אין מדיח
מסתבר שמגבות זה לא מובן מאיליו. לבקשתנו קיבלנו וללא תוספת עלות. תוודאו בזמן ההזמנה.
חניה חופשית של המקום אמנם אבל לא שמור (יש עוד דיירים) וצפוף (באופן טבעי בעיירה כזו)
גם את הסדינים קיבלנו מקופלים. אנחנו הצענו את המיטות.
 אין מיזוג. לא הרגשנו בחסרונו.

יתרונות:
LOCATION, LOCATION, LOCATION העיירה יפיפיה וכיף לטייל בה בשעות שונות.דבר המכפר על כל החסרונות. לדעתי.
מיקום טוב. סמוך לקולמר.
הדירה מאובזרת עם מטבח.(אבל אין מוצרי מזון אפילו בסיסיים)
במרחק 2 דק' הליכה ניתן לקנות מאפי בוקר ומוצרי מזון
 מיטות נוחות

……..…..…...…...…..…....…..

 אחרי שהעמסנו את כל הציוד על הרכב ונפרדנו ממארחינו, יצאנו לסיבוב רגלי קצר בעיירה היפיפייה הזו, להפרד גם ממנה...

ונסענו לכיוון צפון, וכפי שהבטחנו, עוצרים בחנות השוקולד של דניאל סטופל.
 קיבלו אותנו בטעימה של פרלינים (יאמי) והסתובבנו מעט בחנות.

במסדרון מסביב (ובדרך למשרדים והשרותים) יש תצוגה על פולי הקקאו. המסדרון מוביל למן מטבח, מרחב פעילות שם שוקולטייר מכין פרלינים מתערובת של שוקולד מריר ושקדים. הואיל והבנות ואני לבד שם, הוא גם עונה על שאלות (אין לי מושג איך הבנו אחד את בשני כי הוא לא דיבר אנגלית ואני בהחלט לא דיברתי צרפתית. אבל קיבלתי מענה :-)...) וגם נותן לנו לטעום ממעשה ידיו. בעלי בינתיים גילה כי יש כאן מחלקת "ללא סוכר" והוא עט עליה אחרי שבועיים של התנזרות כפויה (זו הסיבה גם שאין תמונות מכאן ;-)...הוא היה עסוק מדי מלצלם).
 כמובן שיצאנו עם אריזות עטופות יפיפה (זו אמנות אצלם) של פרלינים והמשכנו צפונה לעיירה אוברני שם חנינו והסתובבנו מעט (כשעה) ברחובות העיירה,

אכלנו גלידה, קנינו פרצלס וחזרנו לאוטו.

צפויה לנו נסיעה ארוכה צפונה. ואנחנו רוצים לעצור בהיידלברג.
לפי החישוב שלי היה אמור להיות זמן של כשעתיים בהיידלברג.
צפוף, אבל לא בלתי אפשרי.
לא לקחתי בחשבון עומסי תנועה וחיפוש אחר חניה.
 כיוונו את תכנת הניווט לטירה למעלה. בסוף הגענו, ואפילו מצאנו חניה אבל אחרי שאכלנו משהו בזריזות נותרו לנו כ35 דק'. בעלי הציע לקחת אותנו ממש לכניסה העליונה לגן (וכך לחסוך את זמן ההליכה ברגל לשם ובחזרה) ולחכות לנו שם באוטו. הילדים ואני ירדנו בריצה, תצפתנו על המזרקה

והטירה (הטירה הזו לא שופצה כמו הטירה אתמול ואפילו אין לי מושג איך ואם בכלל ניתן להכנס לטירה עצמה)

וחזרנו לרכב לשעה אחרונה של נסיעה לשדה התעופה של פרנקפורט שם ניפרד ממנו ומגרמניה ונחזור הביתה. זה לא ממש נחשב ביקור במקום. בהחלט נישאר חייבים.

 מילאנו דלק בכניסה לשדה התעופה (ובניגוד לציפיות, המחיר היה הזול ביותר לליטר סולר מכל המקומות בהם מילאנו דלק במהלך הטיול – התחנה סומנה במפה שלי) ואח"כ עקבנו אחר השלטים להחזרת הרכב השכור. לאחר הפניה והכניסה לחניון, יש לעקוב ולחפש את השלט של חברת ההשכרה. כמו דברים אחרים בגרמניה, גם פה הכל מסודר ומאורגן והדברים מתקתקים.
האיש מחברת ההשכרה עבר על הרכב, אישר לנו שהכל בסדר והנחה אותנו איך להמשיך הלאה לשטל שייקח אותנו לטרמינל 1 ממנו אנחנו ממריאים.
 כשאנחנו מגיעים, אנחנו עוקבים אחרי השלטים ומגיעים לדלפק הבידוק של אלעל. מסתבר שהגענו אחרונים (אחרי שתי קבוצות גדולות שהקדימו) אולם מכיוון שכרטסנו כבר יום קודם, מקומותינו היו שמורים לנו...וזה לא שנחסכו מאיתנו הציפייה והתורים. זכינו גם לכאלה.
וידאתי בוואטסאפ שיוסי, נהג המונית שלנו לא שכח אותנו. הואיל ונתנו לנו להעלות יותר מזוודות למטען, שכחנו והעלינו את המזוודה עם המחברות וציוד הכתיבה של הבנות. הטיסה עברה איכשהו...
 כשהגענו, פתאום הגדולה שלי נזכרה ששכחה במטוס את הכובע המדליק שלה, שקנתה בשוק הפשפשים בלופינגן, וחזרה עם אביה לחפשו (יש לה מזל, כמו שאר הדברים ששכחה ואיבדה בטיול, הפעם גם הכובע נמצא...). בינתיים החייל שלנו הלך להוריד את הציוד מהמסוע וכולנו יחד יצאנו אל נהג המונית שחיכה לנו בחוץ, בחום...

בבית גיליתי, כשהגענו ב3 לפנות בוקר, שהמקרר הפסיק לעבוד. (כנראה לפני יום יומיים, עוד לא הסריח, הדברים עוד היו קרים, אבל הכל כבר הפשיר) ויומיים לאחר מכן, גוף החימום של הדוד החליט לשבות ממלאכתו...
מסתבר שבית צריך שיגורו בו, אחרת הוא מפסיק לתפקד בהדרגה...
 אז כולם הלכו לישון (החייל בבוקר כבר היה אמור להתייצב חזרה בבסיס) ואני... רוקנתי את המקרר.

אבל מה, כשכבר הלכתי לישון, היה כיף לחזור לישון סוף סוף במיטה שלי...מסתבר שהתגעגעתי.

ועוד שנתיים שלוש, טיול בת מצווה של הקטנה. (פתוחים להצעות...)
 אפשר כבר מעכשיו להתחיל לחסוך.

.

.

רשימת ה"חבל שלא..." 
.
 אזהרת שימוש: הרשימה היא אישית לחלוטין ומייצגת את נקודת מבטי בלבד. לא לוקחת אחריות על אחרים

חבל שלא נכנסנו לאחד המכרות.

חבל שלא ביקרנו באגם מומלזה במקום בעיירה Sasbachwalden בניגוד לכתוב באינטרנט, לא מצאנו האכלת חיות בר והעיירה סתמית משהו. (ראו פרוט בחלק הראשון של הטרילוגיה)

חבל שלא עשינו לפחות אחד ממסלולי הטיול הארוכים שתכננתי

חבל שלא ויתרנו מלכתחילה על פארק החבלים בפדלברג
 וחבל שלא הלכנו ל"אקשן פורסט" במקומו.

חבל שלא תכננו את אלזס בימים אחרים. ואם היה אפשר לכוון לאחד הפסטיבלים, היה אפילו טוב יותר.

חבל שפספסתי את העיירה Rouffach בדרך לאגוסהיים.

חבל שהמפל שאמור היה להיות מואר, לא היה מואר. מזל שלא נסענו אליו במיוחד…

.

.

אילו דברים קטנים (או לא) יכולים לשדרג את הטיול:

• 1-2 סכינים חותכות מפה קטנה, צידנית מתקפלת עם קרחונים וכלים מפלסטיק להתארגנות זריזה עם ארוחות בשטח.
• 2 שקיות סופר רב פעמיות לקניות מזון – אין בסופרמרקטים בגרמניה שקיות כמו כאן. אם אתם לא רוצים לצאת עם הקניות בתפזורת בידיים...
• תבלינים, כולל שמן זית ושום, מהבית. (טחינה גולמית, חטיפי חלווה...אין שם)
• ערכת קפה. כולל דבש קטן לחיץ ועשבים לתה (לואיזה, מליסה...טוב גם כשיש כאבי בטן) לא תמיד הקפה בחו”ל יהיה לכם טעים, לפעמים הילדים מעדיפים דווקא את הקקאו של הבית... כך אתם מגובים. לפחות בקפה של הבוקר לא יהיו הפתעות לא נעימות.
• קופסה גדולה של פירות יבשים (תמרים, שזיפים, אגוזים למיניהם, צימוקים, בננות מיובשות, שקדים) ממנה ממלאים יום יום קופסה קטנה שנמצאת קבוע בתיק. לא צריך קירור. תמיד זמין. טוב לילדים שבבת אחת נעשים רעבים וגם לסוכרתיים שבדרך להיפו.
• קופסאות מזון לאחסון בגדלים שונים בהתאם להכרות שלכם עם עצמיכם - בתיק או בצידנית. מונע מהאוכל להימחץ (פירות, ירקות, כריכים)
• מגבונים לחים באריזות יחיד. כאלה שמקבלים פה בארץ בבתי קפה או מסעדות בסוף הארוחה. תמיד בשלוף. לפני שאוכלים, אחרי שנוגעים בבעלי חיים, שרותים בטבע… רק לקחת איתכם את המגבונים המשומשים לפח הקרוב.
• למי שמכין כריכים, ניילון נצמד. נח הרבה יותר משקיות ומונע מהכריכים להתפרק. (ועדיף להכניס את הכריך לקופסה, שישמור על הצורה.
• הרבה שקיות (כאלה של סופרמרקט) לזבל או לדברים אחרים.
• תיק תרופות: ויטמרפן לפצעים, תחבושת אלסטית, אטופן למי שסובל מהגב, קרם לשפשפות, שפתון לשפתיים יבשות, משכך כאבים ומוריד חום, סוכריות מציצה לגרון...באופן מפתיע ולמרות שאנחנו לא משתמשים בתרופות, כמעט בכולם עשינו שימוש בטיול הזה...
• משקפיים רזרביות/ עדשות למי שמרכיב משקפיים.
• שקיות שתיה עם שלוקרים בתיק הגב. מבטיח שהילדים ישתו יותר. לא קל למלא. צריך גם בקבוק (לנו יש תרמי מנירוסטה) להיעזר בו במילוי
• מכנסי טיול מבד דק שמתייבש בקלות, עם המון כיסים ועם אפשרות לקצר (פתיחת ריצ'רץ) – לא ירדו ממני כל הטיול. אליפות.
• קרם ידיים בשלוף. כולם אצלי השתמשו בזה.
• גם קרם הגנה (לצערי דווקא זה היה חסר כשהיינו צריכים)
• כמה קבלים לטעינה לרכב. גם עם חיבור USB וגם חיבור מצית. מעבר לעובדה שיש לטעון כמה מכשירים, יש נטיה לקבלים הללו להתקלקל.
• מטען נייד (כזה שטוענים בלילה במקביל לסלולארי וניתן להשתמש בו במשך היום כשלא נמצאים ברכב)
• 2 אמבטיות שקעים. עדיף עם קבל מאריך. תעשו את החישוב שלכם כמה תצטרכו. בד"כ צריך לטעון הרבה מכשירים (מצלמות, סלולאריים, מטענים ניידים...) ואין מספיק שקעים. הכל היה מנוצל אצלנו.
• ערכת תפירה קטנה. גם אם זו קלישאה, כ"כ הרבה פעמים השתמשתי בזה בטיולים
• פינצטה ומספריים קטנים לציפורניים. ולא רק.
• מעילי נילון חד פעמיים שקונים באיבי בגרוש וחצי. הפעם לא היינו צריכים אבל זה כ"כ קומפקטי וקל שאין שום בעיה לקחת.
• שקיות הקאה. שיהיה באוטו. ליתר בטחון. תודה לאל הפעם לא היה נחוץ.
• לילדים - טוב לטיסה ובכלל: מחברת טיול שבתוכה מדביקים מעטפה (לתוכה מכניסים עלונים, כרטיסים, עלים מיובשים...) עם צבעים, מחדד, מחק, נייר דבק מספריים קטנים...
• והמלצה אמביוולנטית: מגבות. למרחצאות ובעונת הרחצה (ים, אגמים, ברכות...)צריך מגבות אישיות. מצד שני, זה כבד יחסית. אפשר לקחת מגבות ישנות ולהשאיר שם או לקנות שם ולהחליט אם משאירים או לא. לא מצאתי מגבות שוות במחיר נורמלי. הסתדרנו בלי. היה יותר כיף אם היה לנו, אבל לא קריטי.

.

.

טיפים שלי לטיול ביער השחור ובעצם לא רק שם:

• לקחת קצת אוכל מוכר מהבית. דברים שלא צריכים קרור ויכולים לתגבר את האוכל של הילדים שלא רגילים לאוכל המקומי. אצלינו – בעיקר פרות יבשים ואגוזים.
• כשמקבלים את הרכב לבדוק אם ואיך מסתדרים ואם צריך לבקש הדרכה איך ממלאים דלק (מסתבר שזה לא טריוואלי), התנעה, AUX ,בלוטוס, GPS ולוודא שיש כרטיס חניה שמקובל באזור – כמו בתמונה (ביער השחור בהרבה מקומות ניתן לחנות ללא עלות לזמן מוגבל. משאירים את הכרטיס עם סימון השעה).
  
  
• לא לשכוח לקחת תיקים או שקים לקניות בסופר
• מחזור בקבוקים בגרמניה מאד נגיש ומאוד משתלם. וילדים יאהבו להכניס את הבקבוקים למכונה. בד"כ נמצא מחוץ לסופר בחדר צדדי. מקבלים פתק זיכוי ומשתמשים בו בקניות
• בד"כ את הירקות שוקלים במחלקת הירקות ומגיעים לקופה עם הקוד (לא כמו בארץ ששוקלים בקופה). אנחנו תמיד שכחנו והקופאית, שהבינה עם מי יש לה עסק, הלכה למחלקה ושקלה בשבילינו.
• סופרים זולים/פחות זולים. לא משנה. מה שקרוב. איך שאני רואה את הדברים, בטיול לחו"ל המשאב הכי יקר שלנו הוא הזמן. מוגבל מאוד, עובר ולא חוזר. לכו לאן שקרוב ונוח, אם אפשר שיהיה בדרך ממילא, אפילו טוב יותר.
• בגדים – שיטת הבצל הישנה והטובה. עובדת תמיד.

• שיהיו באוטו תמיד:
   סנדלים+ מכנסיים קצרים/נעלי הליכה עם גרביים + מכנסיים ארוכים. עברנו לא מעט מהסט הקצר לארוך וההפך בעיקר בגלל הפחד מהקרציה. כשטיילנו בטבע זה תמיד עם ארוך.
   סווטשרטים/פליזים אם קר או מתענן
  שקיות הקאה
   מטריות/מעילי גשם חד פעמיים
• בטיול עם ילדים, קחו איתכם בתיק לחם ישן, להאכיל עופות מים (או בטיול אורבני- יונים). זה בילוי בפני עצמו עבורם ובשביל המבוגרים אתנחתא.
• מכנסיים עם המון כיסים. מאוד נח. ואם אפשר מתקצרים טוב יותר אפילו.
• הקליטה של האינטרנט לא משהו. נסו לכוון את היעד במקום בו יש קליטה ולצאת לדרך. אם תצטרכו לשנות במהלך הדרך, אולי תהיה בעיה. אם לא, גם הוויז וגם גוגל מפס ימשיכו באותה דרך גם ללא קליטה. בכל מקרה, דאגו לגיבוי אופליין. יתן לכם שקט.
• כשמזמינים במסעדה, תזמינו פחות. תחלקו מנות שונות. תמיד תוכלו להזמין עוד. הרבה פעמים, בפרט עם ילדים האוכל לא מוכר והוא נשאר בצלחת. לא מזיק כשיש לך מתבגר שישאב גם את מהצלחות האחרות... אבל לא תמיד גם זה עוזר.
• תאשררו ותכרטסו את הטיסה יום קודם. זה הקישור לאתר של אל על. זה יאפשר לכם לבחור מקום ולהיות יחד בטיסה (במשפחה שלי יש 3 שמות משפחה. בעבר הפרידו ביננו)
• מספריים, סכינים, קרמים למיניהם בקבוקים של 200 מ”ל ומעלה, לארוז במזוודות שמעלים למטען של המטוס. אם זה יהיה איתכם (גם אם הקרם כמעט נגמר ויש בו פחות מ200 מ”ל) – הכל נזרק.
• מספיקים פחות ממה שמתכננים. מאלף סיבות. אל תהיו מתוסכלים. תהנו ממה שאתם מספיקים ומהביחד שלכם.
• אל תנסו בכח להספיק יותר ואל תתנו לכרטיסי ההנחה למיניהם לכוון לכם את הטיול. כמעט בכל הפעמים שנגררנו לשם, הצטערתי.
• תבלו!! ותחזרו לספר….