אחרי הביקור הקודם שלי בוינה, עם חברי לתיכון, היה לי ברור שלא מיציתי.
שאני רוצה שגם המשפחה שלי (בן זוג, סטודנט ושתי טינאג'ריות בנות 16 ו13) תהנה מוינה ומבירה ארופאית בתקופת טרום כריסמס, עם השווקים והאורות, הקור המקפיא ואם יהיה לנו מזל ,אז גם השלג
(לא, לא היה לנו מזל. בשביל שלג נצטרך לבא שוב, פעם אחרת...)
מתי –
חלון ההזדמנויות לחופשת חורף עבורנו היה מוגבל ע"י לוח הזמנים של התלמידות שלנו מחד והסטודנט שלנו מאידך. עם נגיסה קלה משם ומשם התארגנו על 6 ימים+ ברוטו ו5+ ימים נטו בחופשת חנוכה, שנוצלו עד תום והשאירו בהחלט טעם של פונץ' וכן, גם טעם של עוד.
יצאנו ביום שני ה3.12.18 בטיסת אחה"צ של אוסטריאן איירליינס (בבוקר הבנות עוד למדו) וחזרנו ביום ראשון 9.12.18 בטיסת בוקר כדי שהסטודנט יספיק להגיע לחיפה.
לינה -
בזמן שהותנו בוינה גרנו בדירה של Irene ששכרנו באמצעות AIRBNB.
הדירה נמצאת ב- Josefstädter Str. 72, 1080 Wien (רובע יוזפשטאדט מס' 8 שנושק לרובע 1 אבל לא ברובע 1.נמצא בסמיכות לבית העיריה הפרלמנט ואוניברסיטת וינה) , יש בדירה 2 חדרי מקלחת, מדיח, מכונת כביסה, מטבח מאובזר לחלוטין וכן גם מעלית (כך שלא צריך לטפס 3 קומות עם המזוודות. תענוג מפוקפק)
מרחק דקה ממנה יש שני סופרמרקטים להצטיידות, יש מאפיה מעבר לרחוב (בה קנינו כל בוקר מאפים לארוחת הבוקר שלנו) ובית קפה מסעדה ( (Café Hummel שהיה פתוח (לשמחתנו) מספיק מאוחר בערב לארוחות מאוחרות. ממש ליד הדירה יש גם תחנה של חשמלית 1 ו2 שמגיעות בתדירות גבוהה ושאיתן נסענו כל יום (היתרון הגדול של חשמלית הוא שרואים את העיר תוך כדי נסיעה) מה שהפך את הדירה הזו לפתרון אידאלי למשפחה שלנו.
וזה המבט לרחוב בערב בו הגענו, מחלון הדירה בה שהינו בוינה:
כשאתם בוחרים מקום לינה יש לקחת בחשבון משתנים רבים ומה שנכון לאחד לא בהכרח נכון לאחר.
ההרכב המשפחתי שלנו (5 בוגרים), העדפות המזון (טבעונית, צמחונית ושלושה אוכלי כל), התכנית שתכננו לוינה (שלא בהכרח מתמקדת רק ברובע 1) התחבורה הציבורית המצויינת של וינה ועלות הלינה בדירה לעומת מלון לא השאירו מקום לספק לגבינו.
תחבורה –
- חברת תעופה -
שכלול של ההפרש הקטן יחסית בעלות הטיסה בין אוסטריאן איירליינס לבין חברות הלאו קוסט עם נסיון העבר שהיה לנו עם חברות כאלה עם היתרונות של אוסטריאן ועם לוח זמנים של טיסות שהתאים לנו במדוייק הגדיר את חברת התעופה בה בחרנו.
- מהבית לנתב"ג ובחזרה -
פה בארץ אנו כבר שנים נעזרים בשרותי ההסעה של יוסי לנתב"ג ובחזרה הביתה. היתרון הגדול שלו (מעבר לשרותיות ומחירים סבירים, כמובן) הוא שהוא נותן מענה לכמות גדולה יותר של אנשים. וציוד.
זה הטלפון שלו:
052-330-9869
- בוינה, מהשדה לדירה ובחזרה -
בוינה התחבורה הציבורית מצויינת.
אם אתם זוג או חבר'ה צעירים עם מעט ציוד ותקציב מוגבל, סעו בתחבורה הציבורית!
עם זאת, נסיון העבר לימד אותי כי כשמדובר ב-5 אנשים (בפרט אם יש ילדים), הנוחות והחיסכון בזמן (שמשמעותי יותר בטיול בחו"ל) מצדיקים את הפרשי העלויות (ואף יכולים לחסוך זמן וכסף מסתבר בתיקון והחלפת גלגלים למזוודות) אז אני מראש בוחרת שרות הסעות אמין שייתן לי שקט.
אנחנו בחרנו להעזר בשרותי ההסעה של ציון (שהומלץ עליו בחום בקבוצת הפייסבוק הרלוונטית).
עם ציון תאמתי מראש (בעברית!) בוואטסאפ ובאימייל.
אלו הפרטים שלו:
[email protected]
+43676847561203
- ובתוך וינה עצמה -
ההתניידות בתוך העיר עצמה (וללא ציוד ומזוודות...) נעשתה בתחבורה הציבורית המצויינת של וינה שכוללת אוטובוסים, חשמליות ו UBAN שזו רכבת תחתית שמחולקת לפי צבעים וההתמצאות בה מצוינת.
ניתן לקנות כרטיס שבועי (מיום שני ספציפי עד יום ראשון שלאחריו. התאים לנו בדיוק!) בעלות של כ17.1 יורו לאדם וניתן לנסוע חופשי באותו השבוע. אגב, כרטיס לשלושה ימים יש לתקף בתחילת השימוש בו ועלותו זהה כמדומני, לכרטיס שבועי.
אני קניתי מראש דרך האינטרנט מהבית וחסכתי כאב ראש.
מבחינת עלות, אין יתרון לקניה מוקדמת.
ניווט בעיר –
יחי גוגל מפות!
גיליתי לפני מס' שנים את האופציה להכין לנו מפה כחלק מההכנה לטיול. וכשיש לי מפה שכזו, מספיק ללחוץ על מקומות שאני רוצה להגיע אליהם (לא צריך לאיית שמות של מקומות בשפה זרה! יאייי!) וגוגל מפות נותן לי את הדרך הטובה להגיע אליהם אם ברכב פרטי, אם בתחבורה ציבורית ואם ברגל.
שום אפליקציה, טובה ככל שתהיה לא מתחרה בזה. תאמינו לי, ניסיתי!
בעצם, אל תאמינו לי. נסו בעצמכם.
זו מפת גוגל שלנו לטיול החורפי הזה בוינה:
https://www.google.co.il/maps/@48.2059858,16.3677699,15z/data=!4m2!6m1!1s1hosCipB-qqjRTkzi4NlIGdldtGhIuFey?hl=iw&authuser=0
תקשורת -
בדירה ששכרנו היה WI FI חופשי ששימש את חמישתנו.
חוץ מזה רצינו שלושה כרטיסי סים לבוגרים שביננו לצורכי ניווט, העלאת תמונות לענן ולתקשורת במקרה שנחליט להתפצל. הבנות כמובן תהיינה עם לפחות אחד מהבוגרים.
סים אחד קיבלתי מעדי, חבר שגר בוינה ולא הזדקק לו.
שני כרטיסי סים מקומיים אחרים תכננו לקנות (חבילות גלישה מהארץ יקרות לאין ערוך וכרטיסי הסים זמינים בוינה ועובדים מצוין)
לידיעתכם, ניתן לקנות אצל ציון והנהגים שלו סים מקומי שכולל שיחות, סמס וגלישה סלולרית.
בתחילה זה נראה לנו יקר (קראתי בקבוצת הפייסבוק כי באותה עלות ניתן לקבל חבילות גלישה הרבה יותר גדולות בחנויות תקשורת בעיר וכן כי ניתן לקנות סים בסופרמרקט המקומי ולטעון אותו) אז קנינו רק אחד.
בדיעבד הצטערתי שלא קנינו שניים. זה היה חוסך לנו גם זמן חיפוש וגם כסף.
הסים שאנחנו מצאנו בסופו של דבר היה יקר יותר ולא ניצלנו אפילו חצי מהנפח שהיה בסים שקנינו אצל ציון. אבל אולי נוכל להשתמש בו בביקור חוזר בוינה...
לתשומת ליבכם.
נראה לי שכיסיתי את כל החלקים הטכניים. אפשר לעבור לטיול עצמו (ואיזה כיף להזכר...)
יום שני ה- 3.12.18
מגיעים לוינה, מתמקמים, מדליקים נר עם עדי ויוצאים למסעדה.
אחרי שהשארנו את קיווי, התוכי שלנו, בפנסיון לתוכים ואספנו את הבנות מביה"ס, אחרי שערב קודם הספקנו להדליק נר של חנוכה ולאכול סופגניות של רולדין (לפחות חלק מאיתנו) אספנו את המיטלטלין שלנו (ויש לא מעט, כי חורף...) ויצאנו לנתב"ג. עם טישרט ומעיל שכרוך על המותניים, מנסים לדמיין את הקור בוינה. עוד לא ממש קולטים שכמה שעות מאוחר יותר כבר נהיה שם.
אחרי קרואסון וקפה/שוקו של אוטוטו טסים לחו"ל (בחיי שיש לו טעם אחר!) ואיחור סנובי של פקקים במסלול ההמראה המראנו לטיסה נעימה וחלקה עם אוסטריאן שהוכיחו עצמם שוב.
באיחור קל נחתנו בוינה הגשומה וראובן, הנהג של ציון חיכה לנו (בסבלנות רבה יש לציין. ותודה לו על כך) למרות שהתברברנו מעט ולמרות ההפסקה בשרותים (נשים...זה מה יש!)
איירין חיכתה לנו כבר בסביבות 20:30 כשירדנו מהמונית וליוותה אותנו לדירה שתהיה הבית שלנו בשישה ימים הקרובים.
לזכותה יאמר שנערכה כבר עם 2 סטים של מפתחות ועם תשובה לכל שאלה שהתעוררה אצלנו (ובעיקר חשוב, מסתבר, איך להנמיך את רמת החימום בדירה).
שווקי חג מולד בשעה זו כבר נסגרים ברובם אז קצת אחרי, עדי, חבר ילדות שלי הצטרף אלינו, הדליק איתנו נר חנוכה ויצאנו לחפש מסעדה שמקבלת ומגישה אוכל גם סמוך ל22:00.
לשמחתנו, במרחק 2 דקות מהדירה נמצא בית קפה מסעדה ( (Café Hummel שפתוח עד שעה מאוחרת (בהחלט לא טריוואלי בוינה)
ועוד הספקנו לתפוס את המטבח לפני שנסגר. דגמנו מספר מנות, השלמנו פערים עם עדי וקצת לפני 24:00 חזרנו לדירה.
בכל זאת, יש לנו תכניות למחר...
יום שלישי ה-4.12.18
ארמון שנברון, שוק חג מולד בשנברון, הגנים, מופע שטרודל, מסע בזמן וינה ושוק חג מולד במריה טרזין.
את היום הזה התחלנו בהצטיידות לשבוע הקרוב בסופרמרקט הסמוך, בחיפוש סים נוסף ובארוחת בוקר בדירה.
בשעה 11:00 הזמנו מקום בסיור מודרך בארמון שנברון.
ארמון שנברון הוא ארמון הקיץ של המשפחה המלכותית האוסטרית (פרנץ יוזף, סיסי...שמעתם? מריה טרז? גם היא שייכת למשפחה המלכותית אבל בתקופה מוקדמת יותר...) מסביב לארמון יש גנים (וגם גן חיות). בחורף הגנים שמסביב לארמון פחות אטרקטיבי (בגלל מחסור אקוטי בפרחים בעיקר) גם בימים יפים, לא כל שכן בימים גשומים.
הנוף אגב, יפה תמיד.
הטיול בגנים הוא חופשי ואינו כרוך ברכישת כרטיס אבל סיור בארמון כרוך בתשלום.
הסיור בארמון מתחלק ל2 סוגים. סיור מצומצם יותר של כ20 (כמדומני) חדרים וסיור רחב יותר של כ40 חדרים (מתוך יותר מאלף...אם חשבתם ש40 זה הרבה) שני הסיורים הללו הם סיורים עם מדריך אודיו.
לסיור הארוך יותר ניתן גם להרשם לסיור מודרך ע"י מדריך בשר ודם (בתוספת של כמה יורו כמובן) באנגלית או בגרמנית בהתאם לשעות. זה הסיור שאנחנו בחרנו בו ושמחנו על כך מאחר והמדריכה נתנה כמה אנקדוטות נחמדות עם חוש הומור שלא מאפיין בד"כ מדריכי אודיו.
אליה וקוץ בה.
למרות שהזמנו באינטרנט מראש, עדיין היינו צריכים להמתין בתור של הכרטיסים ולשלם במקום. למיטב ידיעתי, התור הזה נמנע ממי שמזמין מראש הדרכת אודיו.
בסיור הזה, שהלכה למעשה התחלנו איתו את הטיול בוינה, קיבלנו הרבה מאד רקע על ההסטוריה ועל המבנה החברתי של וינה, מה שבהחלט תרם לנו להבנה בהמשך.
כשיצאנו מהסיור (שאורך קרוב לשעה) שמחנו לדגום בשוק של ארמון שנברון ממה שיש לשווקי חג המולד להציע מבחינה קולינרית: מרק בלחם, קייזרשמרן וכמובן פונץ'.…
אחרי שהשקטנו את הבטן יצאנו לגנים בעיתוי שלא יכול היה להיות גרוע יותר.
בדיוק אז התחיל גשם שבניגוד לתקוותנו, רק הלך והתגבר.
אז בגלל הגשם ובגלל האין ראות, ויתרנו על הטיפוס לגבעה, עקפנו את מונומנט האלים בברכה מלמעלה וחזרנו לארמון לחפש את בית הקפה ואת מופע השטרודל שקראנו עליו מראש.
הספקנו את המופע האחרון לאותו היום,
השטרודל היה חביב והקפה (והשוקולטה למי שהעדיף...) נהדר והכי כיף היה שהיה לנו חמים ונעים ויבש אחרי הגשם בגנים.
ואפילו עמיחי, שלא כדרכו, זכה להנות מהשטרודל בזכות ירידת הסוכר בדם שהגיעה בטיימינג מעולה.
עוד קצת שוק חג מולד...והולכים.
הואיל והיה לנו עוד זמן עד הסיור שהזמנו ב"מסע בזמן וינה" ומאחר והיינו רטובים החלטנו לחזור לדירה ולשפר עמדות באמצעות מכנסיים טרמיים, כפפות, גרביים יבשים ועוד כאלה זוטות…
"מסע בזמן וינה" הוא מן סיור/מופע מולטימדיה (תיירותי, יש לציין) שנותן מעין סקירה על וינה לאורך ההסטוריה עם מפגש לכאורה עם הדמויות והתקופות שעיצבו את העיר.
הסיור הנ"ל ממש אינו זול ולטעמי ממש אינו מצדיק את ההוצאה (בניגוד למה שקודמי חשבו ואף טרחו לדרג את האטרקציה הנ"ל). עם זאת הוא לא רע. שטחי... מן הסתם.
לזכותי יאמר שבחרתי בזה לפני שהייתי שם.
והעדפתי להיות בזה בתחילת הביקור שלנו על מנת שיתן לנו רקע היסטורי לטיול שלנו בוינה (מה שהסיור בשנברון עשה הלכה למעשה)
"מסע בזמן וינה" נמצא ממש במרכז כך שבדרך לשם פגשנו לראשונה את ארמון הופבורג (ומקהלת אקפלה ששרה מדהים מתחת לכיפה בכניסה לביה"ס לרכיבה) ואת רחובות מרכז וינה מוארים בתאורת טרום חג המולד.
כשיצאנו מהסיור, הרעב הוביל אותנו לשוק חג מולד ברחבת מריה תרזה Maria Theresien-Platz (בין מוזאון הטבע ולמוזאון תולדות האומנות שם נראה בהמשך את התערוכה של ברוייגל) בדקה ה-90 פחות או יותר לפני שנסגר (בשעה 21:00) שם היה מי שטעם מטבלים שונים, גבינות שונות, נקניקיה בלחמניה או מאפה אורז עם מילוי פיסטוק, בשר או גבינות.
לא הספקנו לשתות פונץ'...
תה חם בדירה היה תחליף די עלוב, אבל באין הדבר האמיתי, איתו סגרנו את היום.
יום רביעי ה- 5.12.18
סיור חינמי בוינה, ארוחה בפיגמולר, קתדרלת סט.סטפן, גראפיטי בתעלת הדנובה, שוק חג מולד בעיריה, שוק חג מולד במריה טרזין.
היום הזמנו סיור חינמי (טוב, הוא לא באמת חינם. הוא בתשלום לפי ראות עיניך בסופו) דרך חברת
סיור שגם הוא הוזמן דרך האינטרנט מראש.
גם הסיור הזה היה אמור לתת לנו ראיה כוללת יותר על וינה.
למדריכה שלנו קראו קטרינה ולדעתי היא היתה מצויינת ובעלת ידע רחב מאד. לצערינו היו כל כך הרבה משתתפים בסיור כך שרוב הזמן לא יכולנו ממש לשמוע אותה. זה היה פיספוס.
המפגש היה ליד דוכן הנקניקיות (הארנב הירוק בתמונה נמצא על גג הדוכן...) המוכר והמומלץ ליד אלברטינה (אבל מי אוכל נקניקיה ב10:00 בבוקר???) ומשם הסיור יצא דרך פארק Burggarten,
האנדרטה למוצארט, ארמון הופבורג עם הפסל של פרינץ אגון שניצח את נפוליון, הספריה הלאומית, רח' גרבן המסחרי דרך רחובות צרים,
ליד בית מוצארט דרך הסמטה הצרה של פיגמולר,
האנדרטה של ג'והנס גוטנברג, השעון של Anchor (שהיא חברת ביטוח בעצם)
ומשם לרובע היהודי.
זו כנראה היתה גם הסיבה שהסיור התארך הרבה מעבר למתוכנן ונאלצנו לעזוב לפני הסוף (ממש לפני הרובע היהודי ולא לפני ששילמנו לה...) על מנת להגיע למסעדת השניצלים, פיגמולר האגדית, שם הזמנו מקום (גם דרך האינטרנט וזמן מה מראש) לארוחת הצהריים.
בפיגמולר הזמנו גם שניצלים (נו, מה, ברור...) וגם מנה בשם טאפלשפיץ, שהבנו שהיא אפילו יותר מהשניצל מזוהה עם האוסטרים (לפחות בעיניהם. המנה שהיתה מועדפת על פרנץ יוזף, ירום הודו). מנה של בקר שמבושלת ומוגשת בציר מרק עם ירקות. לצד המנה מוגש רוטב שעשוי מחזרת ותפוחי עץ.
בשביל זו שנמנעת מבשר שבחבורה (אני...) הזמנו כופתאות תרד.
כל המנות, כולל הקייזרשמרן שהוזמנה לקינוח, זכו להצלחה רבה.
אחרי פיגמולר הלכנו לפופיק של וינה –
קתדרלת סט. סטפן הבנויה בסגנון גותי.
ייחודה מקתדרלות אחרות שיש לה רק מגדל אחד. המגדל השני לא הושלם ונשאר נמוך ומסיבי.
למגדל הגבוה, שגובהו 137 מטר, ניתן לרוב לעלות בגרם מדרגות כמעט אין סופי (מן הסתם אין שם מקום למעלית).
למגדל הנמוך, שגובהו רק 68 מטר, יש מעלית (בתשלום כמובן) שחוסכת התנשפות מיותרת מגריאטרים כמוני וכמו בן זוגי.
נחשו לאיזה מגדל בחרנו לעלות?
טוב נו, תמיד נוכל להשתמש בתרוץ שהמגדל הגבוה ממילא היה סגור.
לשמחתינו היום הזה היה היום הבהיר מכל הימים שהיינו בוינה וכך גם זכינו לראות מרשימה לחלק הצפוני של וינה (החלק הדרומי מוסתר ע"י הקתדרלה עצמה).
אחרי שהתרשמנו מהנוף ועל הדרך גם רעדנו מקור שם למעלה ואחרי שהתרשמנו גם מפנים הקתדרלה,
החלטנו לרדת לתעלת הדנובה ולראות, לפני שמחשיך, גראפיטי שחי ובועט בעיקר שם (נתקלנו מעט גם בנאשמרקט ביום האחרון) ובדרך לא יכולנו שלא להתרשם מקישוטי הרחוב, הכדורים האדומים, שאהבתי גם לפני שנתיים, בביקורי הקודם.
ניתן לטייל על דפנות תעלת הדנובה ממש ולהתרשם מהגראפיטי (שנראה שמשתנה בתדירות גבוה) בגובה העיניים אם יורדים מהגשרים שחוצים את התעלה בגרמי המדרגות. לכל גשר יש גרמי מדרגות לשני צידי התעלה כך שניתן לרדת, ללוות את התעלה עד הגשר הבא לעלות שוב ולרדת בצידה השני .
אנחנו הספקנו רק מקטע אחד שכזה, משני צידיו עד שהתחיל להחשיך והילדים התחילו לפנטז על קיורטוש שראו בדרך (לא זוכרת איך קוראים לזה בוינה) ואני התחלתי לפנטז על קפה.
הם זכו לקיורטוש הזה עם הר של גלידה (תהרגו אותי, איך??...היה קר נורא גם בלי הגלידה) ואני הצלחתי להתפשר על קפה מגעיל ודנקן דונאטס בישיבה. בסניף סמוך.
פעם ראשונה ואחרונה שלי בדנקן דונאטס.
אבל לפחות הצלחנו לשבת קצת (וללכת לשרותים!!). גם זה מוערך...
אחרי שנתנו מעט מנוח לרגלינו הדוויות החלטנו לסיים את היום באחד משווקי חג המולד.
הפעם בחרנו בשוק העיריה הגדול והמתוקשר שבו יש את כל מה שיש בשווקים האחרים פלוס מופע מרהיב של אורות מכל המינים ומכל הצבעים.
שם החבר'ה שלי החליטו לנסות את הנקניקיות על הגריל.
מי מהם נקניקיות נקיות ומי מהם נקניקיות עם גבינה. עדיף לקחת את את הנקניקיות לא בלחמניה, אלא את אלה שחותכים במקום ומגישים עם שתי פרוסות לחם שחור ושפריץ של חרדל.
למרות הסופרלטיבים שהנקניקיות זכו להן ובגינן הן הוזמנו, החבר'ה שלי לא עפו עליהן וחלקן מצאו את דרכן לפח הסמוך.
יש לציין כי למרות שהשווקים הללו (כל השווקים ברחבי וינה. לא רק שוק העיריה) היו יכולים להיות מקור בלתי נדלה לפסולת פלסטיק חד פעמית ואני לא רוצה לדמיין אפילו איך זה היה נראה בארץ, זה לא כך!
את השתיה החמה מאות גלונים של פונץ', שוקו ...) הם מוכרים בספלים של קרמיקה עם פיקדון שניתן לקבל חזרה כשמחזירים את הספל. מה שהכי יפה, שניתן להחזיר את הספל בכל דוכן בשוק. לא רק בדוכן בו השתיה נקנתה.
כמו כן, אין פלסטיק.
צלחות חד פעמיות הן מקרטון ומזלגות נעיצה הם מעץ. אין חד"פ מפלסטיק!!!
פה בשוק העיריה יש גם מסלול החלקה על הקרח שהבנות שלי סימנו.
למרות זאת, ואולי בגלל הקור העייפות והרגליים הרטובות, הדור הצעיר החליט להמיר את זה בכוס שוקו. ומסאג' מחמם לרגליים. (מאמא...אל תחפשו את זה בגוגל...).
מי שהיו לו גרביים ספיר בתיק הרוויח.
כל יום לומדים משהו.
הגדולים אגב, העדיפו פונץ'. ואם כבר, אז שתי כוסות. שנתחמם.
אחרי מסאג' לרגליים ומשקה חם הרגשנו שמיצינו את שוק העיריה והחלטנו לחזור אל השוק ברחבת מריה תרזה
שאהבנו אתמול, אבל ממש לא מיצינו. והפעם עם די והותר זמן.
אל רחבת מריה תרזה צעדנו ברגל הפעם. עם ותק של יום וחצי בוינה רמת ההתמצאות שלנו גדלה ומאפשרת...
בשוק של מריה תרזה התפצלנו.
עמיחי הלך לצלם והילדים ואני התלבשנו על דוכן של משחקי אתגר אותו בחנו בשיטטיות וביסודיות, משחק אחרי משחק.
באופן מפתיע ביותר, המוכרות מברזיל, שמחו לשתף עם המשפחה המופרעת שלי פעולה וכל פעם כשהצלחנו לפתור משחק אחד, הן איתגרו אותנו עם משחקים חדשים.
מזל שהשוק נסגר בשעה 21:00 אחרת לא היינו עוזבים את המקום.
(כן... התחלנו להתעניין לגבי מיטות מתקפלות)
לא נראה לי שזה יפתיע שהתמוטטנו למיטות כשחזרנו לדירה.
יום חמישי ה – 6.12.18
בית הונדרטוואסר, מוזאון הונדרטוואסר, שוק חג מולד בשפיטלברג, מסעדה איטלקית, קונצרט בקארלסקירכה.
אחרי הרגליים הרטובות אתמול, את היום הזה, שמוקדש בעיקרו להונדרטוואסר, הבן הסטודנט שלי התחיל עם כאב גרון.
אז חוץ מתמצית פרופוליס שעברה לרשותו, יחד עם סוכריות מציצה, שהגיעו איתי מהארץ בתיק התרופות,
הסופרמרקט הקרוב זכה לביקור ספונטני, וחצי קג' דבש, 3 לימונים וחבילת ג'ינג'ר החליפו בעלות.
הבוקר התחיל עם חליטת ג'ינג'ר לימון ודבש. שגם מולאה בבקבוק שתיה תרמי שיצא איתנו.
וחוץ מזה, לקחתי אותם איתי, במצבם הגולמי.
שנוכל במשך היום להזמין אם נצטרך מים רותחים ולרקוח את הקסם בעצמנו.
הבית שהונדרטוואסר תכנן, מרכז התיירות הסמוך לו ומוזאון הונדרטוואסר שנמצא לא רחוק מהם נמצאים ברובע 3 ובמרחק של כ35 דק' נסיעה בתחבורה ציבורית עם החלפות בדרך.
אחרי הביקור הקודם שלי בוינה, אז הכרתי את עבודותיו של הונדרטוואסר ואהבתי, והושפעתי, אי אפשר היה שלא לבא לכאן עם המשפחה.
הסטודנט גם תכנן עבודה על הונדרטוואסר לאחד הקורסים החופשיים שלו כך שהתייצבנו!
למרות שצילמתי איתי הרבה תמונות בזמנו, אין כמו מראה עיניים ואהבתי לראות איך הוא מתקבל גם בעיניים שלהם ודרך העדשה שלהם.
אחרי שראינו את הבניין מכל הכיוונים (זה בניין מגורים. למרות הסקרנות, לא ניתן להכנס לראות אותו מבפנים) ושמנו לב לפרטים כובשי הלב במרכז המבקרים שמנו פעמינו למוזאון.
את הביקור שלנו במוזאון דווקא התחלנו במסעדה של המוזאון עם מרק לא רע לבוגרים (וחליטת ג'ינג'ר לימון ודבש!) ושוקולטה לצעירות. עם זאכרטורטה שנראת טוב יותר ממה שהיא באמת (לא רק כאן. בכל מקום)
במוזאון עצמו, עמיחי והגדולה מיצו מהר יחסית והסטודנט, הקטנה ואני לקחנו את הזמן והתעמקנו ביצירות.
כסיימנו עשינו השלמות בחנות המוזאון והחלטנו לנסוע לשכונת שפיטלברג שגם בה אמור להיות שוק חג מולד מומלץ ולאכול שם לפני הקונצרט בערב.
בדרך למקום חשבתי לעבור במוזאון לתולדות האומנות ולרכוש שם כרטיסים לתערוכה של ברוייגל למחר (יום שישי)
מסתבר שליום שישי כבר אזלו הכרטיסים אבל עדיין נותרו כרטיסים לשבת.
בהתייעצות משפחתית עשינו סוויץ' וקנינו כרטיסים לתערוכה, לשבת אחה"צ וכשזה סגור (ועל הכרטיסים הסטודנט שומר כי אצלי הם עלולים ללכת לאיבוד...) הלכנו לחפש מקום לאכול.
דווקא כאן גוגל עזר לנו וכיוון אותנו למסעדה איטלקית קטנה (ונהדרת יש לציין. וגם סבירה מאד במחיר)
Pizzeria Osteria da Giovanni
Sigmundsgasse 14, 1070 Wien
כשבדרך תפרנו את מתחם המוזאונים (שהיה שומם באותה שעה אבל בשעה מאוחרת יותר הופך מסתבר לשוק שוקק לאוכלוסיה הצעירה יותר) ואת השוק של שפיטלברג שממוקם ב3 רחובות קטנים ומקבילים בשכונה.
היה לנו ברור שנחזור. אח"כ. כשלא נהיה רעבים.
אחרי האוכל (בחיי שלא היה לי חשק לצאת מהמסעדה הביתית והחמימה הזו אל הגשם, הקור והחושך בחוץ...) היה לנו עוד כשעתיים עד שהיינו צריכים להתייצב לקונצרט (בו המקומות לא מסומנים) בקארלסקירכה (כנסיית קארלס) היפיפייה.
את השעתיים האלה החלטנו לחלק שווה בשווה בין השוק של שפיטלברג לשוק בקארלסקירכה (ופונץ' בכל אחד מהם!)
בין לבין זכינו לקונצרט רחוב קצר בפתח הרכבת התחתית. לצערם ולצערנו, אנשי הביטחון של הרכבת התחתית סילקו אותם משם ואנחנו יצאנו אל הקור והגשם (שנראה שלא הפריעו לאף אחד מלבדינו) בקארלסקירכה.
לתור בקארלסקירכה לקונצרט ארבע העונות של ויואלדי התייצבנו עם ספל פונץ ביד. לשמחתינו הוכנסנו מיד והיינו בין הראשונים בקטגוריית המחיר שלנו מה שאפשר לנו לשבת בשורה הראשונה של קטגוריית המחיר שהיתה זמינה לנו.
מאחר וקר בכנסייה, חולקו גם שמיכות לכל האנשים, דבר שהתגלה כנחוץ מאד.
הקונצרט הסתיים מאוחר ממה שצפינו ולצערי גם טעיתי בכיוון החשמלית כך שדרכינו לדירה התארכה יותר מהצפוי והרצוי.
לדירה הגענו עייפים ורועדים מקור (וצ'יק צ'ק הפשרנו שם עם הטמפ' של ההסקה המרכזית)
מחר ניקח לנו בוקר רגוע.
יום שישי ה – 7.12.18
פארטר, מסעדה אוסטרית, שיטוט ברחובות וינה, קפה ועוגה בבית קפה וינאי, רח' מריה הילפר שוק חג מולד בשפיטלברג.
אחרי 3 ימים מאד אינטנסיביים החלטנו על יום קצת יותר רגוע.
במקור תכננו להתחיל את היום עם ברוייגל, אולם הגורל ואי זמינות של כרטיסים שינו לנו את התכנית.
ובדיעבד הסתבר שטוב שכך והכל הכל לטובה.
מעבר ללוח הזמנים, בסופו של דבר בשישי לא היה גשום ובשבת כן. הרווחנו פעמיים.
את היום נתחיל מאוחר יחסית אחרי בוקר רגוע (וכביסה שתתייבש צ'יק צק עם ההסקה המרכזית בדירה שלנו) קרואסונים כיפיים מהמאפייה וארוחת בוקר עשירה בדירה.
היום פנינו מועדות לפארטר ולכל מתקני ההפחדות ששם. לשם שינוי (מי שמכיר אותי יודע שבשלב זה אני פורשת למקום אחר...) אני הצטרפתי למשפחה המכורה שלי.
אל תטעו, לא היתה לי כל כוונה לעלות על המתקנים. רק להיות בסביבה...
הפארטר הוא פארק שעשועים ענק שלהבדיל מהפארקים שאנחנו מכירים בו יש כרטיס כניסה לפארק ותורי ענק (לפחות בעונה) לפני המתקנים, כאן הכניסה לפארק היא חופשית לכל אחד באשר הוא ולכל מתקן קונים כרטיס בנפרד.
אז בחלק מהזמן הסתובבתי עם המשפחה שלי (עד שנמאס לי והתיישבתי באיזו מסעדה מקומית עם פונץ' וספר קריאה)
והייתי עדה לצרחות שלהם, שאם לא הייתי יודעת שהם בחרו לעלות על המתקן, הייתי חושבת שזה נעשה בכפיה....
הם עשו עבודת הכנה והגיעו עם רשימת מתקנים רצויים מראש כשאבא שלהם הגביל אותם לחמישה מתקנים לכל אחד מהם.
למרות שחשבנו שהגענו מאוחר יחסית, הגענו מוקדם יחסית ולמרות שעת הפתיחה המפורסמת באתר, רוב המתקנים היו סגורים (ואולי חלק מהם סגורים לחלוטין בחורף. מן הסתם אלה עם המים בוודאות).
חייבת להודות שיש משהו הזוי בלהסתובב בפארק שעשועים שומם…
בסופו של דבר המתקנים נפתחו והילדים שלי היו בין המשתמשים הראשונים לאותו היום.
המתקנים שנוסו היו:
Darkride insider
Parter Tower
Volare - the flying coaster
Black mamba
Hotel Psycho
יש לציין כי הצרחות שלהם הביאו לאותם מתקנים הרבה מאד לקוחות מרחבי הפארק...
(בפרט ב Black Mamba שהוגדר כהצלחה מסחררת וזכה לסיבוב שני אצל הבנות. בסיכומו של יום הן הודו שזה המתקן הכי מפחיד והכי שווה ever. בכל הפארקים שהיו עד כה, והיו לא מעט!)
אחרי שהן גמרו את המכסה המוקצבת (לא, הן ממש לא מיצו...) החלטנו לא לחטוף משהו בפארק אלא לנסוע למרכז ולאכול במסעדה אוסטרית מומלצת.
אחרי התלבטות קלה בין מסעדה הונגרית לאוסטרית, האוסטרית ניצחה:
Reinthaler's Beisl
Dorotheergasse 2-4, 1010 Wien
היה נחמד ומשביע אבל לא יותר. האוכל היה מלוח לטעמי והשרות לקוי.
אחרי האוכל עמיחי רצה לנצל את שעת בין הערביים ולצלם (והקטנה איתו) וכל השאר רצינו לטייל בעיר בלי התחייבויות כך שקבענו שעה וחצי מאוחר יותר לקפה ועוגה
ב Café Sperl
Gumpendorfer Str. 11, 1060 Wien,
דרכנו הובילה אותנו לבית האופרה
ומשם לכיוון נשמרקט (שנהיה שם מחר) ועלינו לכיוון שדרות מריה הילפר שזכו להד רחב בקבוצת הפייסבוק.
השדרה עצמה היא שדרה מסחרית עם אולי מליון מותגים וחנויות, מה שממש לא מדבר לאף אחד מאיתנו (למעט העובדה שאפשר להכנס לשרותים...)אבל משם דרך שער שנראה משני, הגענו למתחם המוזאונים ולשוק חג המולד שבתוכו עם פעילויות ומוסיקה שמדברות יותר כאמור לצעירי וינה ומסתבר שגם לצעירים שלי.
כשנגמר לנו הזמן הגענו לקפה ונאלצנו לחכות מעט עד שיתפנה עבורנו שולחן. כשהתיישבנו לבסוף, הילדים נהנו מעוגת המקום (משהו עם שכבה של שוקולד על בצק פריך) ואני נהנתי משטרודל תפוחים שלהבדיל מקודמו בשנברון היה עם ציפוי פריך ולא היה מתוק מדי. גם הקפה (והשוקולטה, כך הם אמרו) היה מעולה.
כשיצאנו מהקפה, לקחנו את פלג המשפחה שלא היה עדיין בשדרה המדוברת, שלא ירגישו “פיספוס”.
הסטודנט ניצל סופר פתוח וקנה שוקולדים ושתיה לפונץ' שהוא תכנן לשחזר עם חבריו בטכניון.
אחרי 10 דקות בערך מיצינו את השדרה והחלטנו לצעוד לדירה ברגל ובדרך לקנות משהו לאכול (ולשתות פונץ' כמובן!...)בשוק של שפיטלברג.
הגדולה שלי מצאה בשוק בסייל בגד שישמש אותה בלארפ. חוץ מזה החבר'ה שלי הזמינו כריכים עם בשר ובירה לבוגרים.
אני, שנמנעת מבשר, לכל הפחות, קניתי סופגניות עם תפוחי עץ על שיפוד (הגירסה הוינאית לסופגניות של חנוכה?) וכמובן 2 כוסות של פונץ'....
יום שבת ה – 8.12.18
נשמרקט, וואפיאנו, תערוכת ברוייגל במוזאון תולדות האומנות, הדלקת נר עם חברים.
הלכה למעשה זה היום האחרון שלנו בוינה.
מחר נקום מוקדם וניסע לשדה התעופה, כך שמחר לא נחשב...
היום נהיה בנאשמרקט ובשוק הפישפשים, אחה"צ נהיה בתערוכה של ברוייגל ובערב נדליק נרות חנוכה עם ישו ומשפחתו, חבר ילדות שעובד כשף בוטיק בוינה (כן, ישו הוא זה שאירח את המפגש הכיתתי שלנו בביקור הקודם שלי בוינה)
גם בבוקר האחרון שלנו בוינה התפנקנו עם ארוחת בוקר. (מקפידים להשאיר למחר מספיק מצרכים לארוחה זריזה וזהו.)
ולאחריה יצאנו לכיוון שוק הפישפשים שמתפקד רק בימי שבת בנשמרקט.
בשוק הגדולה קנתה סווטשירט פסיכדילי וכפפות, הגדול כמעט קנה אוזניות (זה מה שקונים בשוק פישפשים??) ובעיקר התרשמנו מדברים יפים של פעם, שאנחנו ממש לא צריכים.
בשוק האוכל טעמנו חומוס עם מנגו (מוזר) שתינו פונץ' ובעיקר חווינו את הצבעים ואת הצפיפות.
באופן מפתיע החבר'ה שלי לא רצו לאכול ארוחת צהריים בשוק והעדיפו ללכת למסעדה שקיבלה הרבה המלצות -
VAPIANO שליד שדרות מריה הילפר.
פורמט המסעדה שונה מכל מסעדה אחרת. בכניסה כל אדם מקבל כרטיס מגנטי ומזמין (ומקבל) את מה שהוא רוצה בעמדות יעודיות עם שף שעל המקום מרכיב עבורו את המנה הרצויה. בסוף הארוחה מגיעים לקופה עם הכרטיס ומשלמים בהתאם.
וואי וואי איך קיללתי...
קודם כל היה סיוט למצא מקום לחמישה אנשים ואח"כ, היה תור ענק רק בשביל לקחת את האוכל.
תגידו לי, בשביל זה אני מגיעה למסעדה? בשביל לעמוד בתור לאוכל כמו בחדר אוכל?
תודה רבה. מעדיפה לשבת שייקחו ממני הזמנה ולשלם טיפ. פעם ראשונה ואחרונה ב VAPIANO עבורי.
מעדיפה כבר אוכל רחוב.
מזל שלא היינו לחוצים בזמן.
הכרטיסים שלנו לתערוכה של ברויגל היו ל15:30 והגענו בזמן.
עמיחי העדיף לטייל ולצלם בסביבה.
הילדים ואני נהנו מברוייגל למרות הצפיפות גם שם ופחות או יותר נשארנו בתערוכה עד לשעת סגירת המוזאון.
משם, לאחר שחברנו לעמיחי, נסענו לבית של ישו שהכין במיוחד עבורי ארוחה טבעונית מאולתרת ולילדים טיגן על המקום סופגניות אשל שחוסלו עד האחרונה שבהן.
בדרך לשם נהננו בתחנת הרכבת התחתית מנגנית שניגנה בדידג'רידו כשרעשנים לרגליה.
כשהגענו חזרה לדירה, ארזנו וסידרנו הכל.
מחר בשעה 7:30 בבוקר נהג המונית אוסף אותנו כבר לשדה התעופה.
למה תמיד החופשות עוברות מהר כל כך, למה?
