לונדון. החלק השני של הטיול שלנו באנגליה.

עכשיו כשסוער בחוץ ואני לא יכולה לשייף או לצבוע רהיטים במרפסת,
אני מתכרבלת במיטה עם המחשב הנייד החדש שלי, כוס תה ומוסיקת ג'אז ברקע ו...
נזכרת בלונדון...
עברו כמעט 3 חודשים ואין זמן יותר טוב מזה כדי להעלות על הכתב את הטיול שלנו ,
 שלא יתעמעם לו...

זוכרים איפה הפסקתי אחרי החלק הראשון של הטיול שלנו, אחרי השייט שלנו על התמזה?
 מוזמנים להזכר…או לקבל טעימונת באמצעות וידאו קליפ של תמונות מהשבוע הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=D7iofS98eWI

 למי שלא מתחשק לקרא את כל הפוסט על לונדון, מוזמן לוידאו קליפ קצר של תמונות שמתמצת את כל הימים שלנו בלונדון: https://www.youtube.com/watch?v=O0-y_ZRn31s

יום שישי,ה-6 באוקטובר. ישנים כבר בלונדון...

 אז אחרי יום שלם, שגם הוא לא הספיק למשפחה שלי, בפארק ת'ורפ, אספנו את כל מטלטלינו שהטלטלו אחרינו על גלגלים פצועים לרכבת ללונדון, לטיוב ולדירה שבה שהינו בלונדון.

הדירה ממוקמת במקום מרכזי ביותר, סמוך לטיוב ולאוטובוסים, סמוך להיידפארק, וסמוך למסעדות ובתי ממכר למצרכי מזון. למכביר. שווה ביותר.
 זו הדירה:
https://www.airbnb.com/rooms/10982615?eluid=0&euid=25c98c34-3c1f-8f43-619c-0fc8da492ddb

הגענו לדירה מאוחר בערב, היה גשם וקר והיינו מורעבים.
רצינו אוכל ומהר ומה יותר פאסט פוד מפיצה?
דקותיים מהדירה היה סניף של פיצה האט שנראה שהיה פתוח כל הלילה. או לפחות חלק גדול ממנו.
הזמנו שתי פיצות ענקיות ועד שהן תגענה, נהנינו מבר סלטים חופשי ומשתיית זבל ככל שיתחשק.
זבל זבל, אבל נהנינו.
וחזרנו לדירה להתמוטט במיטות.
וואלה. זה נחמד לחזור לישון בדירה עם אשכרא קירות...
 לא להתקלח מעל השרותים ושלא "הקול" חורק לי מתחת לרגליים כשאני קמה מהמיטה...

יום שבת, ה-7 באוקטובר

כיאה ליום שבת (או ליום שבא לאחר יום עמוס ועתיר חוויות...) הבנות התעוררו מאוחר ואנחנו לשם שינוי לא דירבנו אותן.
הסטודנט שלי ואני קפצנו לסופרמרקט הקרוב (waitrose) כדי להצטייד במצרכים על מנת שנוכל להתארגן עם חלק מהארוחות בדירה.
 אחרי ארוחת בוקר כיפית, אנחנו יוצאים ברגל לתחנת פדינגטון כדי לקנות כרטיסי נסיעה שבועיים.

מי שקרא את הפוסט הקודם של החלק הראשון של הטיול יודע שפחות או יותר עשינו כל טעות אפשרית בקניית הכרטיסים. המשמעות של הטעויות הללו היתה בכסף ובזמן, אבל לא משהו שהצליח לקלקל לנו או למנוע מאיתנו משהו. הכל בקטנה. הצלחנו לנסוע בלונדון בתחבורה הציבורית וזה מה שחשוב.
 מתחנת פדינגטון, תוך כדי שאנו מתרגלים את תכנות הניווט בלונדון, (וזו מפת גוגל שלי ללונדון שניווטתי איתה) נסענו לנוטינג היל, לשוק פורטובלו.
 בשוק הבנות שלי התעוררו לחיים.

זה לא שאני לא אוהבת שווקים.

אוהבת גם אוהבת.

כל החושים לוקחים חלק בחגיגה.

אוהבת את הצבעוניות,

הריחות, אוכל הרחוב,

המוסיקה של להקות מקומיות שמתמקמות בנקודות אסטרטגיות…

המבחר של הכל מהכל.

אבל אין לי סבלנות למשש סחורות...אני לא ממש איש של שופינג.
מהשוק (המ-ל-א ישראלים דרך אגב) נכנסנו להסתובב בשכונה. רציתי לראות את הגינות המופיעות בסרט "נוטינג היל" והתאכזבתי.
 הכל סגור, שמור לתושבים המקומיים (בכנות, לא מאשימה אותם...)

 משם, חזרנו לשוק לקפה וקרואסון או קקאו ועוגה...(תלוי אם אתה מעל או מתחת לשלושים...) בבית קפה ששייך לרשת Caffè Nero‏ ב-
168 Portobello Rd, London W11 2EB
 לאחר שנחנו קצת בבית הקפה נסענו לונציה הקטנה

ומשם ברגל לריג'נט פארק המקסים.
 וכמה שיפה בו הסתיו…

הספקנו להאכיל את הברווזים ולראות קשת מדהימה ושמיים בוערים בשקיעה.

 בדרך חזרה לטיוב, כמעט חושך, גוררים רגליים ואת הבנות עברנו ברחוב בייקר B221.

ושוב התעוררות זמנית של הגרופיות, תמונות והביתה.
 ארוחת ערב ולישון.

יום ראשון, ה-8 באוקטובר

להיום קבעתי לנו סיור בשורדיץ.
איך חיכיתי לזה...
אם פארק ת'ורפ היה אחד משיאי הטיול עבור ילדי, עבורי זה היה הסיור בשורדיץ. בלי בכלל להתלבט.
 הסיור נקבע מראש דרך אתר אינטרנט https://www.shoreditchstreetarttours.co.uk/
והדריך את הסיור דייב שנראה שהוא מכיר כל גראפיטי וכל חור בשורדיץ.
 בעצם, זה לא גראפיטי, או נכון יותר לא רק גראפיטי. זו אמנות רחוב וזו אמנות דינאמית, צעירה ובועטת.
 הדינאמיות שלה באה לידי ביטוי בתחלופה המהירה שלה, במהירות בה יוצרים גראפיטי ובעובדה כי לכאורה שום דבר ברחוב אינו מקודש. אנשים מציירים על הכל, על ציורים של אחרים מתייחסים אליהם, עושים רפרנסים לדברים שונים וזה בסדר, זה מרבד ומכניס עניין.

 הדינמיקה באה לידי ביטוי גם באומנות מדבקות (חלקן קטנות, שמי שלא מכיר או לא חד אבחנה לא ישים לב אליהן) שמודבקות בכל מקום אפשרי ויוצרות סיפור לאורך מסלול מסויים. יש יצירות שצולמו מספר מופעים שלהן ובאפליקציה המתאימה ניתן לראות אנימציה של אותן יצירות.

 ויש יצירות שממש מוסתרות. שהאמנים שעשו אותן ממש “משחקים” עם הצופים.

שורדיץ הוא כמו מוזאון אחד ענק לכל האומנים הכי הכי בתחום. כולם רוצים להטביע את חותמם בשורדיץ... אגב, נראה שכל אחד יכול לצייר מה שירצה, היכן שירצה, דבר שלחלוטין אינו מדוייק. יש הרבה מאד קירות פרטיים שיש לקבל אשרה לצייר עליהם ויש מתווכים בנושא...גם פה התפתחה המסחרה המתבקשת.
לא אלאה אתכם בפרטים. לכו לסיור. מדהים. נהנתי ברמות ולמדתי הרבה והפכתי גרופית.
חייבת להודות שאף כי באמת כולנו נהננו, אני הייתי היחידה במשפחה שלי שממש עפתי על זה.
ועכשיו יהיו כאן לא מעט תמונות… סיננתי ככל שיכולתי.
 תתכוננו…

ויש גם על הכביש:

וזה ציור של בקסי שנמצא ליד מועדון הלילה Cargo והוא כבר מוגן עם פרספקס שלא ישחיתו אותו.
 כפי שאתם רואים, גם כאן בקסי מביע את דעתו על השררה...

אפילו ראינו צייר בעבודה שמצייר ציור על ציור קודם:

וכך זה נראה בסוף:

הסיור התארך מעבר למתוכנן כך שאת שוק הפרחים כבר לא ראינו.
 מאחר וזה יום ראשון, במקומות רבים מגישים צלי של יום ראשון ומאד רצינו לטעום אותו. מבלי להסס ביקשתי מדייב, המדריך שלנו המלצה על מקום בו מגישים צלי כזה ובאמת במרחק דקה ממקום סיום הסיור יש פאב או מסעדה ושם מגישים צלי של יום ראשון:

Dragon Bar

138-139 Shoreditch High St, Shoreditch, London E1 6JE, בריטניה

‏‪+44 20 7033 0325‏

https://goo.gl/maps/SpiiEK9Fjjq

הצלי באמת היה טעים מאד ובאופן מפתיע העדפנו את הצלי עם העוף על הצלי עם הבקר (למרות שגם אם תקחו את הצלי עם הבקר זו בהחלט לא נפילה)

כשסיימנו לאכול היה לנו עוד קצת זמן להסתובב בשכונה לפני שיגיע המועד בו הזמנו כניסה לסקיי גרדן קצת לפני השקיעה אז הסתובבנו קצת בשוק הפשפשים בבריק ליין (הדוכנים כבר החלו להתקפל...)קנינו צ'ורוס ואת הכובע של שרלוק התלהבנו מעוד גרפיטי אחד אחרון ולקחנו אוטובוס לסקיי גרדן.

כשיירדנו מהאוטובוס וצעדנו לסקיי גרדן, עברנו דרך שוק לנדהול המקורה שסגור ביום ראשון,

 אבל המבנה נהדר והפרטים יפיפיים ואיכשהו שמחתי שהשוק היה סגור ושומם, כי אם לא, תשומת הלב שלי היתה מוסחת לדברים אחרים ואולי לא הייתי מבחינה כמה הוא יפה.

הכניסה לסקיי גרדן היא בחינם אולם יש להירשם מראש לשעה מסוימת ולהגיע בזמן.
 שימו לב, אם אתם מעוניינים בשקיעה, בררו מראש מהי שעת השקיעה והזמינו בהתאם. שעת השקיעה שכתובה באתר מתייחסת ליום בו אתם מזמינים ולא ליום הרצוי.

לנו לא נתנו להכנס אפילו 10 דקות מוקדם יותר. מאידך, נראה לי שהשעה שאנחנו היינו רשומים אליה היתה השעה המבוקשת ביותר. ובאמת הספקנו עוד להיות במרפסת, לפני שהיא נסגרה לקהל בשעה 18:00 וגם היינו שם בשקיעה. החיסרון כמובן הוא שהיו שם ה-מ-ו-ן אנשים...
 מאידך, אין לי מושג כמה אנשים יש בשעות אחרות.
 בן הזוג שלי התרוצץ כמו מכרסם שיכור ולא הפסיק לצלם. עכשיו יש לנו בערך מיליון תמונות.

חצי מהם של לונדון מלמעלה

(טוב נו...אני מגזימה. אולי שליש. ושליש נוסף הוא מהאולפנים של הארי פוטר, אבל אני מקדימה את המאוחר)
הבנות ואני היינו עייפות כבר והתיישבנו על הרצפה, מחכות שהנושא ימוצה ונוכל לחזור לדירה ולהסיר נעליים...
ובסופו של דבר, גם זה הגיע.
את הערב חלקנו סיימו עם ארוחת ערב בדירה.
בלי נעליים.
הסטודנט שלי ואני החלטנו שאנחנו עוד לא מסיימים את היום ויוצאים למועדון ג'אז בסוהו.
לחוות את חיי הלילה (טוב נו...הערב) ואת רחובות לונדון בערב.
 היינו ב Ain't Nothin But Blues Bar,

שתינו בירה בעמידה מתנועעים לצלילי הלהקה שניגנה שם, עד ההפסקה. אז החלטנו לצאת לראות עוד קצת את הסוהו בחושך (נראה אחרת לגמרי מביום)

ולחזור לישון קצת לקראת מחר.
היה כיף. בעיקר הקטע שאני יוצאת לבד עם הבן שלי.
 נתן לנו אויר ומרחב.
‏

יום שני, ה-9 באוקטובר

היום הזה מוקדש רובו ככולו לאולפני הארי פוטר המתויירים לעייפה.
הסיומת של המשפט היא כמובן פריווילגיה שלי בתור כותבת. הבנות מן הסתם לא תסכמנה איתי. כל מה שקשור להארי פוטר, דר' הו, או שרלוק הולמס יעורר את בנותי והעיפות תהיה מהן והלאה.
אנחנו הגדולים כמובן לא הסתכנו (אנחנו עדיין רוצים שיום יבוא והן תבקרנה אותנו עם הנכדים...) והזמנו כרטיסיםמספיק זמן מראש.
 גם כאן הזמנת הכרטיסים צריכה להעשות (די הרבה זמן) מראש לפי שעת כניסה ורק דרך

האינטרנט. יש אפשרות להזמין כניסה עם הסעה מלונדון או להזמין כניסה בלבד ולהגיע עצמאית.

אנחנו העדפנו להגיע עצמאית. מה שאיפשר לנו לתכנן את זמננו ואת הדרךלשם.

מאחר ושעת הכניסה שלנו היתה רק ב12:00 יכולנו להתחיל את הבוקר טיפה יותר מאוחר עם ארוחת בוקר נינוחה והחלטנו שבדרך להארי פוטר נבקר ב"טארדיס" של דר' הו.
לכל מי שלא יודע, הטארדיס היא מכונת מסע בזמן שיכולה לשנות את צורתה. הטרדיס של דר' הו נתקעה על צורת תא טלפון משטרתי כחול.
 תא טלפון כזה נשאר בלונדון בכניסה לתחנת הטיוב Earls Court‏ הוא אפילו קיבל מחווה בגוגל מאפס. הגענו ראינו, הבנות הצטלמו (וכן...הן ניסו להסתכל פנימה לראות אם אכן התא גדול יותר מבפנים...וכמובן התאכזבו לגלות שלא) והמשכנו לאולפנים.
 בדר"כ המקומות התיירותיים הללו מעייפים אותי. הכל פלסטיקי ומלאכותי והתורים ארוכים ארוכים. שלא נדבר על העובדה שהם מסחטת כספים מטורפת.

האולפנים הללו לא היו שונים בהרבה אם כי מודה שהיו גם דברים שעניינו אותי. בעיקר ביצירת הדמויות והיצורים המוזרים ובחלקים הטכניים של התנועה וההנפשה.

הבנות שלי התעניינו פחות או יותר בהכל.
 אחיהן שיתף איתן פעולה ואבא שלהן צילם.

כך שאני יכולתי להשתעמם לי בשקט.
מזל שהיה לי טלפון עם תוכנית גלישה נדיבה...
את ארוחת הצהריים אכלנו במקום ולא יכולנו שלא להזמין בירצפת.
 אז שתדעו שהאוכל באולפנים הוא פיכס (בהחלט עדיף להביא איתכם!!) ואם אתם חייבים לטעום מהבירצפת, תזמינו רק כוס אחת. אתם קהל שבוי והמחיר הוא ביחס הפוך לאיכות המזון...

במהלך הסיור באולפנים, אחת החוליות בגשר האורתודנטי של הבת שלי (זו שמשקפיה עפו בפארק אירופה...) השתחררה ממקומה והחלה לשרוט לה את החך.
סוף סוף נמצאה לי תעסוקה…
לנסות להשיג טלפונית את המרפאה האורטודנטית והרופאה שלה בארץ , שינחו אותנו מה לעשות.

 בדרך חזרה החלטנו שאת ארוחת הערב נאכל בפאב שרלוק הולמס שקראתי עליו פה בפורום של "למטייל" (ותודה רבה לאורנה שנתנה לי קצת יותר פרטים).

היה לנו טעים מאד (או שהיינו רעבים מאד) וגם התצוגה הוסיפה עניין (בדיעבד, עדיף בהחלט על מוזאון שרלוק הולמס. ואת זה גם הבנות שלי יגידו).
 משם צעדנו לכיכר טרפלגר הסמוכה, עשינו צילומים בחושך ,

המשכנו ברגל ללסטר סקוור ומשם לרחוב (Cecil Court )שלפי השמועות היה השראה לסמטת דיאגון. אנחנו לא הצלחנו לראות את הקשר, אבל נהננו מאד מהטיול בערב.
 הרחובות נראים שונה לחלוטין עם התאורה בלילה.
 בן זוגי חגג עם המצלמה עד שהרסנו לו את החגיגה כשהבנות הצהירו שהן עייפות נורא ורוצות כבר לישון…

הוא הפך לרטנוני וכעוס.
 עד הבוקר הכל עבר לו...

יום שלישי ה- 10 באוקטובר

את היום הזה התחלנו עם התלבטות.
ועם קרואסונים ומאפים ממאפיה שנמצאת סמוך למקום הדירה (אמרתי כבר שהמיקום של הדירה אדיר??)
לקח בערך רבע שעה לקפוץ לשם לבחור מאפים טריים לשלם ולחזור.
 אפילו הקפה עוד לא היה מוכן עד שחזרתי...

Granier Bakery Cafe

115 Queensway, London W2 4SJ, בריטניה

https://goo.gl/maps/YFATiceGBbF2

 בת המצווה שלי שהטיול כולו נערך עבורה ביקשה להגיע לחנות המפעל של ציוד הסייף – "לאון פול – Leon Paul" שנמצאת בפאתי לונדון. נסיעה לשם וחזרה תארך כמה שעות...לא כיף למי מאיתנו שפחות בכיוון...

החלטנו להתפצל
 בת המצווה ואחיה הסטודנט שניהם סייפים כך ששניהם יסעו עם אבא וגם יזכו להשלמת ציוד שלרוב לא עושים מכאן מאחר והמשלוח לארץ יקר מאד.

הואיל וחנות המפעל לא נמצאת באזור 1-2 בלונדון ומכיוון שרצינו לחסוך ככל הניתן בזמן, שלושתם, בן זוגי, הסטודנט ובת המצווה הזמינו אובר ויצאו לדרכם.
הטינאג'רית ואני החלטנו בזמן הזה ללכת ל -Alfies Antique Market‏.
שוק וינטאג' ועתיקות...
מסתבר שה"שוק" הזה הוא לא ממש שוק.
 הוא שוכן בתוך בנין עם מספר קומות וההתנהלות בתוכו היא כמו במבוך. יש שם דברים מדהימים והמחירים בהתאם.

אנחנו כמובן באנו בעיקר להתרשם ולקבל השראה.

 הסביבה של שוק אלפי היא לא ממש סביבה אטרקטיבית אולם דווקא שם, באחד הרחובות, מצאתי זרוק, ארון מדהים שבור ומפורק חלקית, שלו זה היה כאן, אצלנו, הייתי מיד אוספת אותו ומשפצת אותו. מאחר וזה היה בלונדון, נפרדתי ממנו בצער רב ולקחתי רק את הידית שלו, שיום יבוא ותעטר יצירה אחרת שלי
 (למי שסקרן לגבי היצירות שלי, מוזמן להכנס לבלוג שלי www.yesh-m-yesh.com)

מאחר והחבר'ה זכו להכנס גם למפעל עצמו להסתכל על פס היצור של ציוד הסייף, מה שהאריך את שהותם שם מעבר למתוכנן, החלטנו הטינאג'רית ואני לצעוד לכיוון הייד פארק ולהנות ממנו, מהסנאים ומצבעי הסתיו ששלטו בו.

משם חזרה לדירה לפגוש את החברה שחזרו (גם בעזרת אובר) מתלהבים. בזמן ארוחת צהריים ביתית שאכלנו בדירה לפני שיצאנו לחצי השני של היום לתור את לונדון החלפנו חוויות.
 את החצי השני של היום התחלנו עם מוזאון שרלוק הולמס אותו ראינו רק מבחוץ ביום הראשון שלנו בלונדון. הזהרתי את הגרופיות מראש שהמוזאון אינו אטרקציה גדולה אולם זה כמובן לא עזר לי.

נאלצנו לגלות את זה בעצמנו ועל הדרך, כמו בכל מקום תיירותי נטו פה בלונדון, גם לעמוד בתור בשביל להפרד מלא מעט פאונדים.
חבר'ה, מיותר לחלוטין!
חבל על הזמן ועל הכסף שלכם. תמצאו משהו אחר לעשות בלונדון. ואם חשקה נפשכם בשרלוק הולמס, תראו את הסדרה בטלויזיה או תקראו את הספרים.
 וכן, הפעם גם הגרופיות מסכימות איתי.

 מכאן נסענו לסוהו. רצינו להסתובב ברחובות שהסתובבנו בהם בלילה. וגם להכנס למינהלימה.

לאחר האכזבה של מוזאון שרלוק, הבית של מינהלימה הפתיע מאד לטובה. מינה לימה היא המעצבת הגרפית של כל מה שמודפס בסרטים של הארי פוטר. אם אלו קטעי העיתונות, ההזמנה להוגוורטס, שלטי רחוב שמופיעים בסרט, ספרים, מפת הקונדסאים...הכל הכל הכל.
עבודה מ-ד-ה-י-מ-ה. הבית הזה הוא מן מוזאון וגם כמובן בית מכירות לעותקים מודפסים במהדורות מוגבלות ולא מוגבלות של העבודות הללו.
ובאופן מפתיע הכניסה בחינם. שאלתי פעמיים. חשבתי שלא שמעתי נכון...
וגם הגענו בטיימינג מעולה כך שיכולנו להצטרף לסיור מודרך (באנגלית כמובן) בכל קומות הבית.
בעיני היה מדהים. קצר וקולע.
 בסמוך למינהלימה יש בית קפה/תה מצוין (Maison Bertaux‏) במבנה ישן עם חדרים קטנים מופרדים זה מזה כשבכל אחד מהם יש מס' שולחנות. כאן עושים את ההזמנה ליד הקופה ועולים לחדר שם התקרובת מוגשת.

נתנו מנוח לרגלינו ונהננו מקפה/ שוקולטה ועוגות מצויינים. לא זול אבל מקום עם אוירה, טעים וכיף.
 לא רחוק מכאן נמצא סניף של "פורבידן פלנט" (שגם בו אגב שמענו יותר עברית מאנגלית)

אותו הילדים מיצו תוך חצי שעה והמשכנו להסתובב ברחובות הסוהו הציוריים ולהנות מחלונות ראווה וחנויות לא שגרתיות. וגם מגראפיטי…

אחרי שהחשיך והרחובות היו כבר פחות אטרקטיביים נכנסנו לפרימארק.
 בן זוגי החליט לנצל את הזמן ולצלם בסביבה ואני נכנסתי עם הילדים.

ברור לכם שהם לא ממש היו צריכים אותי.
רק בשביל התשלום בסוף...
ומהר מאד התמקמתי באזור שם ניתן לטעון את סוללת הטלפון שהתרוקנה ואפשר, תודה לאל, גם לשבת (רק למה זה כ"כ רחוק מהשרותים??)
החשש שלי כי הקטנה תלך לאיבוד, השאיר אותי בערנות דרוכה (ולחוצה פחד על שרותים) עד שבן זוגי הצטרף אלי.
בשלב כלשהו בו שפיותינו כבר החלה להתערער, קיבצנו את הצאצאים עם כל הפריטים שליקטו שילמנו ויצאנו.
את היום סיימנו בפיצה האט ליד הדירה.
אין כמו פיצה כדי לנחם.
 ולקבל צרבת...

יום רביעי ה-11 באוקטובר. היום האחרון שלנו בלונדון...

היום הזה הולך להיות אפרורי וגשום.
 התכנית היא לטייל ברגל במקומות שעוד לא היינו בהם ואולי לקפוץ למוזאון.

גם כאן התחלנו בסוהו , לסטר סקוואר, כיכר טרפלגר

ומשם לביג בן כשבדרך נקלענו למסדר רכוב ליד דאונינג 10. אין שום סיכוי שהיינו מנסים לכוון לזה, אבל מכיוון שהיינו שם כבר (ולא היינו צריכים להדחף בצפיפות בין עשרות אנשים אחרים, או לחכות שעות...) התרשמנו.

 חלפנו על פני הביג בן המשתפץ לו והעטוף בפיגומים

והמשכנו לגני ויקטוריה שם השקפנו על התמזה ועל הגדה הדרומית שלה והגלגל הענק שהפך יחד עם הביג בן לאחד מסממני הזיהוי של לונדון.

משם דרך גשר Lambeth

עברנו לגדה הדרומית והלכנו לאורכה עד גשר ווטרלו,
 נהנים מאזורי הגראפיטי ומגולשי הסקטבורד באזורים המיועדים לכך.

שם הגשם החל להתחזק והחלטנו לחזור לדירה לאכול לארוז לקראת החזרה הביתה מחר ולנוח לפני המחזמר Wicked שמחכה לנו הערב.

ההצגה מתחילה בשעה 19:00.
 בהתחלה חשבנו שנחטוף משהו מהיר לפני ההצגה אבל לא מצאנו שום דוכן אוכל מהיר. החבר'ה גילו סימני רעב והחלטנו למרות הזמן הקצוב להכנס למסעדה איטלקית (מאד אותנטית) שנמצאת ממש מול התאטרון:

 Il Posto

316a Vauxhall Bridge Rd, Westminster, London SW1V 1AA, בריטניה

‏‪+44 20 7834 5270‏

https://maps.google.com/?cid=11568638677588382149&hl=iw&gl=il

השרות היה מצוין וזריז במיוחד והאוכל היה טעים מאד. היה כדאי...
 הספקנו להגיע בזמן לתאטרון, להתרשם מהתפאורה המדהימה

ולגלות ש...יושבים במקומות שלנו שקנינו בפאונדים רבים ביותר כבר לפני כמה חודשים, כשהזמנו את הכרטיסים באינטרנט מהבית.

מסתבר שהכרטיסים האחרים נשאו את התאריך של יום קודם ונקנו מספסר כרטיסים שאמר להם שהכרטיסים להצגה זו...
אנו זכינו במקומותינו וכנראה הם זכו למקומות מוזלים אחרים באזור טוב באולם (ראינו אותם אח"כ במקום מאד אטרקטיבי).
האולם לא היה מלא ויכול להיות שאם היינו קונים כרטיסים במקום, היינו יכולים לקנות כרטיסים טובים בזול. אולי. אבל זה סיכון שלא רצינו לקחת. לא היה שווה לנו.
יכולנו אולי גם לשפר עמדות. אבל היה לנו טוב במקומנו ולא רצינו להכנס לאי נעימות.
ההצגה עצמה היתה נהדרת.
הבנות שלי שבחרו בקפידה את ההצגה הרצויה, הכירו את כל השירים מראש והעיניים שלהן נצצו מאושר. כל הדרך חזרה הן שרו את השירים. אין ספק שזה היה אחד השיאים של הטיול, אם לא ה-שיא.
וכדי להכנס לאוירה, קבלו את השיר הכי מוכר בהצגה:
 Defying Gravity
https://www.youtube.com/watch?v=MslDnwerQRA
זו דרך מצויינת להפרד מלונדון. בהחלט משאיר טעם של עוד.
מחר על הבוקר מונית תאסוף אותנו להיתרו.
 חוזרים הביתה עם אייר פרנס בטיסה הכי יקרה שאי פעם קנינו.
עם עצירה של 3 שעות בשארל דה גול
 (שם כמעט נשארו הדרכונים שלנו על המטוס, אבל זה כבר סיפור אחר...)

אין לי ספק שנחזור ללונדון מתיש'ו… כבר בא לי שוב.