אחחח....כיף להזכר בטיול. חיכינו לו כל כך הרבה זמן ופוף... נגמר.
הנחיתה חזרה לשגרה היתה קשה יותר מהצפוי והטיול נראה כבר כמו מחיים אחרים או גלגול אחר...
הגיע הזמן לתעד את הטיול. לפני שנשכח את הפרטים.
הואיל והכתיבה מתארכת ויש כאן אנשים שמאיצים בי ;-)…. אפרסם את חוויות הטיול בחלקים לפי התקדמות הכתיבה. אולי בסוף אאחד הכל (אם לא יהיה ארוך ומייגע).
בינתיים למי שמעוניין לראות בגוגל (לפעמים הוא לא מדייק במקומות לצערי) את סיפור הטיול שלנו כולו בתמונות + מפות (אולי כשאסיים את כתיבת החוויות בבלוג, אכניס לשם גם ציטוטים מכאן) אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור.
מפת הגוגל שהכנתי ופירסמתי אותה לשימושכם הן בטיפ הן בבלוג המקדים שלי, ליוותה אותנו באופן צמוד לכל אורך הטיול הן בניווט הן בקבלת אינפורמציה על אתרים או הפניה לאתר האינטרנט שלהם ללא הצורך לעשות חיפוש בגוגל. (לצערי הקישורים לאתר של הכרטיס האדום לא עבדו מגרמניה, אין לי מושג למה וגם התרגום היה מקרטע. אולי בגלל שהאינטרנט היה איטי ומקרטע).
המפה תוקנה ועודכנה במקור (הכנסתי בה גם את המסעדות שביקרנו בהן ושנהננו בהן) והקישור כמובן מוביל למפה מעודכנת. אתם יכולים לייצא ממנה קובץ KLM ולייבא אותו למפת גוגל חדשה שתפתחו אצליכם וכך תוכלו גם לערוך את המפה בהתאם לצרכים שלכם.
במפה שלי יש הרבה מאד אתרים שלא ביקרנו בהם ושאולי אתם תבקרו בהם. אנא, דאגו לבדוק את דיוק הנקודות במפה, עדכנו אצלכם ואשמח אם תעדכנו גם אותי על מנת שאתקן לטובת הטיילים הבאים.
....
היום הגדול קרב במהירות.
רשימות הציוד מתעדכנות חלק מהדברים כבר ארוזים. ההתרגשות גואה. כירטסנו ובחרנו מקומות מראש. הוצאנו כסף, יש כסף ישראלי לנהג...הראש לא מפסיק לעבוד. האם שכחנו משהו?...
החייל שלנו חוזר מהצבא. גומר לארוז ויוצא לבלות. הוא כבר יישן בטיסה...
הבנות מתקשות להרדם אבל מחר לא צריך לקום מוקדם. הזמנתי את יוסי (תודה לפורום משפחות בלמטייל- מעבירה הלאה את מספר הטלפון שגם אחרים יהנו משרותיו: 052-3309869), נהג המונית לשעה 11:20.
סיכום על כל מקום לינה (ארבעה סה”כ) שנשהה בו אכתוב במאמר מוסגר אחרי הצ'ק אאוט ממנו.
.
יום רביעי 15.7.2015
יוצאים. הטיסה, שדה התעופה בפרנקפורט, קבלת הרכב והגעה ל Buhl שליד באדן באדן.
.
יוסי מגיע עם מיניבוס, כולו בשבילינו ובשביל הציוד שלנו ותוך חצי שעה גג אנחנו בנתב"ג אחרי שתאמנו מול יוסי לוחות זמנים שיאסוף אותנו לכשנחזור.
בשדה התמקמנו עם קפה ואייס תה ליד אחד השולחנות כשהגדול החליט לעשות סבב בדיוטי פרי להתחכך במשקאות ובבשמים והקטנות (הכל יחסי, כן?...) סבב בחנות הצעצועים המקומית, מתאכזבות לגלות שהמחיר הוא בדולרים כך שהוא בערך פי 4 ממה שהן חשבו...לא שווה.
בחוץ חם. קיץ ישראלי. גם בגרמניה צפוי להיות חם אבל אנחנו ערוכים גם לגשם אם יהיה (וטוב שכך כי אכן היה) גם במטוס חם. למה זכרתי שקריר במטוס?
אנחנו יושבים יחד. הילדים מאחור בשלישיה ואנחנו מקדימה, ליד אישה שבמהלך הטיסה מתברר שלפני שנים רבות מאד, היתה תלמידה של אמא שלי. עולם קטן.
החייל ישן, בן זוגי שיחיה מצלם ומנסה לישון לסרוגין, הבנות קוראות ומציירות במחברת שהכנתי לכל אחת מהן (ושנשארת מיותמת אח"כ עד סוף הטיול) ואני משוחחת עם האישה לצידי שחיה מזה 35 שנה ליד היידלברג. הטיסה עוברת בצ'יק ואנחנו נוחתים בפרנקפורט.
הסימים שהבאנו מהארץ לא נכנסים לפעולה.
נהפוך הוא.
אנו מקבלים SMS שהסים חסום ותוך כדי הציפיה למזוודות אנו מתקשרים לשרות הלקוחות של גולן (ובן זוגי לאחראי אצלו בעבודה) ומובטח לי שהסימים נפתחו ושהם יכנסו לפעולה.
זה אמנם קורה, אבל לא מיד.
גם אח"כ, לכל אורך הטיול, האינטרנט חלש, מקרטע, אבל למדנו להסתדר עם מה שיש.
עם ההבטחות ועם המזוודות, אנחנו נגררים בעקבות השלטים, לאזור חברות השכרת הרכב.
שם ביורופקאר יש תור.
מסתבר שהיה שווה לחכות כי שודרגנו בג-ד-ו-ל (למי אני חייבת פה שוקולד?) אפילו מבלי לבקש.
הזמנו פאסט סטיישן אוטומטית וקיבלנו פיאט(FIAT FIFREEM AU) אוטומטית ענקית, שחורה עם חלונות אחוריים מושחרים.
לא משהו שראיתי קודם אבל המאפיה הפרטית שלי בהחלט התלהבה.
יש בה אופציה ל-7 מקומות (אופציה שנבדקה ביומיים הראשונים ונזנחה מאחר והשלושה שלנו בד"כ העדיפו לשבת יחד) בגאז' ענק שנבנה לכאורה בדיוק עבור הציוד שלנו, GPS מובנה (שאף עשינו בו שימוש אבל לטעמינו פחות אמין מגוגל מאפס או וויז ששניהם ליוו אותנו נאמנה לכל אורך הטיול), מונעת על דיזל, המון מקומות איכסון בתא הנוסעים ובוסטר מובנה במושב האחורי.
שימו לב, כשאתם מקבלים את הרכב, נסו לקבל מעט הדרכה עליו. ברכב הזה ההצתה היתה באמצעות כפתור ולא באמצעות המפתח (אין מפתח!) ורק כשהברקס לחוץ, הברקס ה"ידני" נעשה עם הרגל וניתן לשחרר אותו רק כשהברקס לחוץ, מילוי דלק זה סיפור בפני עצמו עם מפתח חבוי ולחיצות כמו של מועדון חברים.
הכל מסתדר בסוף, אבל ניתן לחסוך לחץ מיותר בזמנים לא צפויים.
ואגב,
בהסכמי השכרת רכב, נאמר כי יש לקבל אישור על שייט עם הרכב במעבורת. הואיל ואנחנו מתכננים לעבור ממירסברג לקונסטנץ במעבורת, דאגתי להצטייד באישור הדרוש
כשהגעתי לדלפק של חברת ההשכרה והזכרתי את האישור הנ"ל, קיבלתי בתחילה פרצוף של "מאיפה צצת..." לאחר ברור ראשוני, נאמר לי שנסיעה ממירסברג לקונסטנץ, שנמשכת עשרים דק' לכל היותר, אינה נחשבת "ferry" , ולא נדרש עבורה אישור. רק שייט ארוך נחשב. ועדיין...על מנת שלא יהיה ספק או וויכוח מיותר על אורך השייט, לא הייתי מוותרת על האישור, הנדרש לכאורה, מחברת ההשכרה...
הואיל והיה מאוחר כבר, החלטנו לחסוך חיפושים אחר מסעדה וחניה ולהישאר לאכול בשדה התעופה לפני שניסע ישירות למקום הלינה הראשון שלנו שהוזמן באמצעות בוקינג.
אז פשטנו על סניף KFC המקומי והזמנו שתי ארוחות זוגיות. קיבלנו שתי גיגיות עם חלקי עוף מטוגנים בפרורי לחם (אחד חריף, אלק, השני לא) מלא מלא צ'יפס ושני פלסטיקים גדושים בסלט כרוב במיונז.
רעבים לא יצאנו. וגם אחרי שהחייל שלנו שאב ככל יכולתו, עדיין הותרנו מזון על המגשים שפונו לפחים המקומיים.
למקום הלינה הראשון שלנו, Maria hilf Kloster, בו נשהה שני לילות, הגענו בערך בשעה 22:30 אחרי נסיעה רציפה של כשעה וחצי בערך.
קיבלנו שני חדרים (לצערי לא צמודים, למרות שהובטח לנו...) ולאחר התארגנות זריזה הלכנו לישון. השרותים והמקלחת נקיים אבל אינם צמודים לחדר וח-ם. מאוד חם. אין מזגן ואין מאוורר ואין מנוס מהחום.
.
יום חמישי 16.7.2015
מפל Gertelbach, מליסקופף, העיירה Sasbachwalden והמפל הסמוך לה,Buhl
.
בבוקר, אחרי מקלחת הדברים נראים קצת טוב יותר עד שהבן מתלונן על המיטה הנוראית שקיבל. לדבריו יותר גרועה ממיטות שדה בצבא (המיטה מוחלפת תוך חצי שעה במיטה נורמלית עם מזרון נורמלי אבל הלילה שעבר... לא יחזור) ועד שהקטנה מחווירה אל מול האוכל בארוחת הבוקר. השוקו זה לא הקקאו של הבית, התה זה לא התה עם נענע שהיא אוהבת, הגבינות הן פיכס (חוץ מגבינה אחת שאח"כ מלווה אותנו כל הטיול) היא מסתפקת בקצת ביצה מקושקשת שתי פרוסות מלפפון ובננה.
אנחנו עושים סיור קצר במנזר בו אנו ישנים (מקום מקסים) ויוצאים לכיוון מפל Gertelbach בהתאם לתכנון המקורי. ויתרנו על הצטיידות במקום מאחר ואין מקרר. יש איתי פירות מהבית עדיין וקופסה ענקית של פירות יבשים ואגוזים ובטוח נמצא מקום לאכול בו בדרך.
אחרי עצירה במשרד תיירות מקומי ולאור התכנית העמוסה, החלטנו לא לעשות את כל המסלול המעגלי ורק להגיע למפל ולחזור חזרה. גם החלק המקוצר לקח לנו כ 3 שעות מאחר וממקום החניה האפשרי האחרון ועד תחילת המסלול יש עליה של כקילומטר על כביש. אח"כ יש עוד 1.6 ק"מ עליה עד למפל ואת כל אותה הדרך בחזרה לאוטו. ועדיין, זה היה שווה. לטעמי, ותהה הסיבה סובייקטיבית ככל שתהיה (רושם ראשוני, טבע נטו, מיעוט תיירים, מיעוט ישראלים...ווטאבר), זה היה המפל הכי יפה בעיני בכל הטיול שלנו.
אחרי ששבענו מהמפל על נקודות החן לאורכו, הפנינו פעמינו וגלגלינו לכיוון מגלשות ההרים במליסקופף. (mehliskopf).
כשהגענו, היה ריק למעט משפחה ישראלית אחת.
קנינו כרטיסיה משפחתית ל- 15 כניסות.
הקטנה (הכי אקסטרימית בין כולנו, אבל הם שם בגרמניה לא מכירים אותה...) עוד לא בת 10 כך שהיא צריכה להתלוות לאחד הבוגרים. לדאבונה, את הסיבוב הראשון היא עשתה איתי...זקנה מתפדלעת. מאידך, אותה זקנה מתפדלעת (כמו גם בן זוגה שבע הימים) החליטה שנסיעה אחת זה די והותר לה...בשאר הנסיעות בכרטיסיה "נאלץ" הדור הצעיר להתחלק וכך זכתה הקטנה לחוויה מתקנת במהירות ראויה.
עד שסיימנו, האתר התמלא בעברית בווליום משתנה ואנחנו, אחרי שני סיבובים על אומגה במגרש משחקים נטוש (לא לאורך זמן) סמוך, הלכנו למסעדה לא רחוקה, שנתקלנו בה בחיפושינו אחר מגלשות ההרים ולה מרפסת ויער על מפתנה.
לא זוכרת את שם המסעדה. היה סביר. השביע את רעבונינו בגרמנית רהוטה.
משם, החלטנו לוותר על אגם מומלזה לטובת העיירה Sasbachwalden המומלצת ובפאתיה סימנתי אתר של האכלת חיות בר ועוד מפל, אחר.
בדיעבד הצטערתי מעט מאחר וגם אם הגענו למקום הנכון, נאמר לנו בתערובת של גרמנית שבורה ואנגלית עילגת שאין שום האכלת חיות בר למרות שהמתחם היה לרגלינו. המפל אמנם היה יפה
ואף טבלנו במי הנחל את רגלינו + אבל כבר ראינו מפל היום והעיירה Sasbachwalden היתה בסדר,
אבל לא יותר מזה. גם הגלידה שם היתה בסדר. אבל לא יותר מזה.
מהעיירה Sasbachwalden חזרנו למנזר בתקווה (שהתבדתה) להספיק גם לאכול וגם להגיע לסופרמרקט. הסופרמרקט היה כבר סגור וכשראינו מה יש לאכול במנזר,
החלטנו ללכת לאכול פיצה ושווארמה במרכז BUHL ולקנח בגלידה ובטיול במרכז העיר.
הכי כיף היה הטיול.
אח"כ הגלידה.
הפיצה והשווארמה היו מציאה קטנה מאוד.
גם באותו לילה היה חם מאוד והיו לקטנה סיוטים כך שהחייל שלנו הביא אותה אלינו לחדר ועשינו כיסאות מוזיקאליים. את האבא שלחתי שישן עם החייל והגדולה (בתקווה שהם יצליחו לישון עם הנחירות שלו ;-)) ואת הקטנה השכבתי לידי. היה כל כך חם שישנו עם הדלת של החדר פתוחה – (האבא התפלץ כששמע...) מה שאיפשר מעט תנועה של אויר ושינה רגועה יותר.
מזל שזה מנזר שם...
.
יום שישי 17.7.2015
גנגנבך, קנזיגן (פארק חבלים) והגעה למקום הלינה השני, הסמוך ללופינגן.
.
למחרת בבוקר, אחרי ארוחת בוקר שהקטנה החווירה רק כששמעה עליה, עזבנו את המנזר. מסתבר שחייבו אותנו רק על חדר אחד מתוך השניים ואני, יקה פוץ, חזרתי במיוחד על מנת להפנות את תשומת ליבם לטעות ולשלם עוד קרוב ל100 יורו - את היתרה על החדר השני לשני הלילות.
…..….…..….….…….
וקצת על מקום הלינה:
הגעתי אליו באמצעות בוקינג. נראה לי מסקרן. סיכון נמוך. 2 לילות בלבד:
Maria hilf Kloster
Carl-Netter-Straße 7, 77815 Bühl
חסרונות:
לא ממוזג ואין כיווני אויר על מנת שתתאפשר זרימה של אויר. ה-חיסרון. לדעתי. זו סיבה לוותר על המקום.
שרותים ומקלחת שאינם צמודים לחדר.
לא ניתן לקבל חדרים צמודים.
אם אתם מקבלים מיטה מתקפלת מוצעת כזו או אחרת, תבקשו להחליף על המקום. קטסטרופה.
הבת שלי נחרדה (עד לכדי סיוטים) מה”איש המת” (ישו הצלוב...) בכל מקום.
יתרונות:
ארוחת בוקר סבירה.
מקום יפה
מיקום טוב למגיעים בלילה מפרנקפורט ולטיולים באזור
….….….….….….…..….….….…..….…..….….….….…..
לפני שיצאנו מBuhl נסענו לסופר הקרוב להצטייד במזון לארוחות בדרך והמשכנו לגנגנבך (Gegenbach) היפה,
שם חנינו בתשלום על כרטיס באוטומט מחוץ למרכז העתיק, טיילנו כשעה וחצי והמשכנו לקנזיגן (Kenzingen ) – לפארק האתגרי.
זה המקום לציין כי ניסינו לקבוע כבר מהארץ שייט קאנו מהעיירה Riegel ועד Herbolzheim (הטבה של הכרטיס השחור) לאותו היום ומשום מה, אם לרגל ארוע סגור או משהו אחר, אותו היום היה סגור ולא ניתן היה לקבוע שייט בכלל. מאחר ויום אחר לא היה רלוונטי מבחינתינו, ויתרנו על הקאנו.
בקנזיגן (שכשרק כשנכנסנו לשם חזר הצבע והברק לעיני הקטנה שלי) יש תשעה מסלולים בדרגות קושי עולות, המיוצגים ע"י שמות של חיות שונות. התשלום הוא למבוגר (19 או 17 יורו למבוגר במשפחה) או לילד (11 יורו) ל3 שעות פעילות+הדרכה.
לאחר ההדרכה כל אחד רשאי לפנות לכל מסלול שליבו יחפץ בו. את רוב המסלולים מסיימים עם אומגה, את שני המסלולים האחרונים (הזאב והדב) בדרגת הקושי הגבוהה ביותר מסיימים בקפיצה חופשית מגובה 12 מ' כאשר יש מנגנון שמאט אותך על מנת שלא תתפתח מהירות גבוהה מדי.
מכינים אותך כבר מראש, על מנת שלא יווצר מצב שתגיע לנקודה ותשתפן...
אני כמובן הייתי בין המשתפנים. אבל הקטנה שלי עשתה את זה בגדול. לו היה לה, לאקסטרימית שלי (שלוותה בלית ברירה מפאת גילה, בחייל שלי) עוד חצי שעה היא היתה מסיימת גם את מסלול הדב, המאתגר ביותר...ביננו, היא כבר סימנה לעצמה כיעד את 669...
בזמן ששהינו בקנזיגן, חגגו שם 3 ארועי יומולדת בנות, המקבילה הגרמנית לבתמיצווש...
אחרי הפעילות במסלולים יש שולחנות פיקניק ביער, עליהם נפרסו מפות נחתכו אבטיחים ונפרסו עוגות יפיפיות. קצת קינאנו...זה מכניס את כל מסיבות הבתמצווש שאליהן הוזמנה הבת שלי בשנה האחרונה, לכיס הקטן של הג'ינס.
הפעילות בפארק האתגרי נמשכה יותר משתכננו ומשם ללא עצירות ארוכות נסענו ישירות למקום הלינה הבא שלנו שהוזמן באמצעות בוקינג: Landgasthof Rsle שנמצא סמוך ללופינגן (Loffingen)
אל הצימר הגענו בסביבות השעה 20:00 ובעלת הצימר, שדוברת אנגלית מצויין, כיוונה אותנו למסעדה היחידה באזור שהמטבח שלה ( מטבח גרמני איטלקי) פתוח עד 22:00, המסעדה פתוחה עד 24:00 ואלה הפרטים ש המסעדה:
Restaurant Pizzeria Bistro Hexenshopf
Obere Hauptstra 9a D-79843 Lfingen
מאד נהנו במסעדה והמחירים גם אם לא זולים, סבירים. אגב, הבירה כל כך זולה בגרמניה שאי אפשר לא לשתות שם בירה. הבן שלי שלא נהג בגרמניה בגלל עלויות הביטוח לנהגים צעירים, בהחלט ניצל את המצב.
.
יום שבת 18.7.2015
שוק פישפשים בלופינגן, מירסברג, אי הפרחים – מיינאו.
.
החום הגדול נגמר והיום הזה התחיל באפרוריות וטפטוף קל.
אחרי התלבטות החלטנו לחלק את היום הזה (שהיה אמור להיות עמוס מאוד הן בנסיעות, הן באתרים) על פני יומיים ולאור הקצב האיטי שלנו בטיולים רגליים (ובכלל), לוותר על שני הטיולים הארוכים שתוכננו לשבוע הקרוב. אי לכך אחרי ארוחת בוקר שווה במקום הלינה שלנו (ולאחר שהודענו לבעלת המקום כי אנו מוותרים על הכרטיס האדום) הוחלט להתחיל את היום בשוק פישפשים בעיירה לופינגן הסמוכה (ועל הדרך לעשות השלמות בסופרמרקט) ומשם לנסוע למירסברג וממנה במעבורת למיינאו, אי הפרחים.
מאחר ואיננו קניינים גדולים ושופינג מעולם לא היה בקטגוריה של בילוי במשפחתינו, בן זוגי היה מאוד סקפטי לגבי שוק הפישפשים והתכולה שתימכר שם, סקפטיות שלשמחתי התאדתה במהירות. השוק היה מקומי לחלוטין ונמכרו בו דברים שונים ומשונים החל מכלי בית, צעצועים, ספרים, תקליטים, בגדים, כלי עבודה, מנורות ישנות ואפילו חרבות עתיקות. היה מרתק לעבור משולחן לשולחן ומדוכן לדוכן והילדים רכשו להם בכסף שקיבלו מסבתא לקראת הטיול, דברים שונים – כלי כתיבה מעניינים, כובעים מדליקים, בגדים לבובות... אין ספק שהשוק הנ"ל היה אחד משיאי הטיול.
זה המקום לציין, לאור השאלות שנשאלתי, כי שוק הפשפשים אינו ארוע קבוע. את תאריכי השווקים ומיקומם מצאתי באתר של הכרטיס האדום בחיפוש אחר ארועים המתקיימים באזור בזמן הטיול שלנו. חלק מהשווקים שהכנסתי למפה שלי הם אמנם שבועיים אולם, תבדקו בעצמיכם מה מתקיים בתקופה בה אתם תהיו באזור. כפי שכתבתי, המפה שלי מייצגת את האטרקציות בתקופת הטיול שלנו. תבדקו זמינות תאריכים ושעות פתיחה בזמנים המעניינים אתכם.
בדרך למירסברג הילדים “תרגמו” לנו לעברית ראיונות בתכניות רדיו גרמניות (בעיקר על הקרציה של היער השחור ועל תופעות הלוואי של העקיצה שלה) והחייל שלנו “תרגם” תוך כדי שירה לגרמנית מדוברת שירים שטותיים מעברית. היה קורע. הגדולה הקליטה. משתמשת בהקלטה כרינגטון לטלפון שלה לדאבון ליבו של החייל :-(
למירסברג הגענו (אחרי שפיענחנו את תעלומת מילוי הדלק ברכב שקיבלנו) בסביבות השעה 13:00. אחרי מציאת חניה בחניון סמוך למעבורת וארוחת צהריים מאולתרת מהמצרכים שקנינו, יצאנו לשוטט בעיירה. תחילה בחלק העליון שלה ואח"כ לאורך הטיילת.
בסביבות השעה 16:00 הפננו פעמינו חזרה למעבורת.
רצינו להגיע למיינאו בשעה 17:00, לרכוש את הכרטיסים המוזלים של סוף היום.
הכניסה השייט והיציאה מהמעבורת היו יעילים מאד. התשלום נעשה על המעבורת עצמה והוא פר רכב (תלוי גודל)+ נוסעים הנילווים לנהג. כרטיסים רגילים למיינאו ניתן לרכוש גם על המעבורת ולחסוך תור במיינאו. כרטיסים מוזלים לא ניתן.
לשמחתינו בקופות של אי הפרחים- מיינאו Mainau (שם גם שילמנו את עלות החניה וקיבלנו אסימון ליציאה) לא היה כלל תור למרות האזהרות כאן בפורום וישר יצאנו לכוון האי. הבנות שלי התעכבו במעבר על מנת להקפיץ אבנים ולהאכיל את הברווזים והברבורים ששטו באגם
והן היו יכולות לבלות שם עוד זמן רב אלמלא דרבנו אותם בטענה שיש עוד מספר דברים שאנו רוצים לראות על האי. באופן טבעי, היו דברים שמראש החלטנו לדלג עליהם ולהתמקד בדברים מסויימים.
מפה של mainau
הדבר הראשון שרצינו לראות היה חממת הפרפרים (ובהחלט היו לא מעט שחשבו כמונו כי היו הרבה מאד אנשים בחממה) ובצדק. חממת הפרפרים מדהימה ומרתקת. הפרפרים מרהיבים ביופיים והצמחיה אף כי היא מחוירה מעט לעומת חווית הפרפרים, אף היא מדהימה ביופיה.
לאחר לא מעט זמן ושוטים של מצלמה בחממה, המשכנו בדרכינו לכיוון הגנים האיטלקיים והחממה הגדולה שכנראה התקיימה בה חתונה באותו הזמן (היקש הגיוני לזוג בבגדים של חתן וכלה שעמד ליד...) ומשם על השביל הצמוד לאגם, בכיוון חזרה לכניסה לאי. יצאנו לדרכינו חזרה בסביבות השעה 20:30.
אם היה לנו כפליים זמן באי, גם אז לא היינו משתעממים. האי מקסים.
הגענו למקום הלינה שלנו בסביבות השעה 22:00, התארגנו בזריזות עם סלט ירקות גדול עם טונה גבינות וביצים קשות, שבעלת המקום הסכימה ברצון לבשל עבורינו
ונשפכנו...
.
יום ראשון 19.7.2015
מפלי הריין, שפהאוזן, הגעה למקום הלינה השני שלנו בWaldau סמוך ל Titisee-Neustadt.
.
היום הולך להיות יום רגוע יותר.
אחרי ארוחת בוקר אורזים ומשאירים את כל הציוד בחדר ההסבה, כשנחזור בדרך לדירת הארוח בה נשהה בשבוע הקרוב, נאסוף את הציוד. את הבוסטר שהבאנו איתנו מישראל והתייתר בשל הבוסטר המובנה ברכב שקיבלנו, השארנו לשימושה של בעלת המקום והיא קיבלה אותו בשמחה.
מכוונים את ה Waze להגדרות ללא כבישי אגרה ויוצאים לכיוון שוויץ, לכיוון מפלי הריין. גם היום אפרורי אבל חם מאוד. הילדים במושב האחורי של הרכב עושים "סלפים" מופרעים והמעבר לשוויץ כמעט בלתי מורגש.
מגיעים למפלי הריין בסביבות השעה 11:00. החניה הסמוכה למפלים מלאה כבר והופנינו למגרש מס' 3. בפאתי המגרש יש אוטומט בו נשלם לפני שנצא עם הרכב.
המקום מלא וגדוש תיירים. לפי כמות העברית ששומעים מכל העברים, ישראל יכולה להחשב מעצמה. אנחנו נכנסים לתור לקופה ומחליטים לקחת מסלול שייט משולב, מסלול 4 שעושה סיבוב טיפה גדול יותר, מגיע סמוך מאד למפל וזוכה לרסס של המפל ומסלול 1 הלוקח לסלע ובחזרה.
זמנינו התחלק חצי חצי פחות או יותר בין השייט להמתנה בתור לשייט. בתור החלפנו חוויות עם ישראלים וייסדנו משחק – "זהה את הישראלים".
חייבת להודות שפיתחנו מיומנות גבוהה.
אמנם יש כאן בפורום אנשים שהגדירו את מפלי הריין כאתר חובה, אני חולקת עליהם. המפלים כל כך מתויירים, תעשיה משומנת שלדעתי משהו באותנטיות, בעוצמה של הטבע, הולך לאיבוד.
אז עכשיו אפשר לסמן וי ולהגיד שהיינו במפלי הריין...
ממפלי הריין, אחרי ארוחת צהריים מצידנית שהבאנו איתנו, המשכנו לשפהאוזן.
במקור חשבנו על העיירה "שטיין אם ריין" עטורת השבחים אבל המרחק שלה ממפלי הריין בשילוב עם דיווחים על כביש סגור בשילוב עם העיתוי שלנו – יום ראשון בו הכל סגור ולסיום, בשילוב עם העובדה שראינו ונראה עוד לא מעט עיירות בשבוע וחצי הקרובים, גרמו לנו לוותר מראש.
כאמור הגענו לשפהאוזן בה לפי דברי בעלת מקום הלינה שלנו אמור להיות הכל פתוח.
כנראה בעלת מקום הלינה שלנו כבר מזמן לא ביקרה בשפהאוזן ביום ראשון כי גם כאן היה שומם למדי (אבל החניה בחינם...). פה ושם מסעדה פתוחה, מעט אנשים מסתובבים ברחובות היפים בין הבתים המצויירים.
ואולי היה ריק כי היה חם. ואולי גם וגם.
למזלינו דוכן של גלידה היה פתוח ואנחנו עטנו עליו כמו דבורים על דבש, מתענגים על הקרירות המתוקה... בשיטוטינו ברחובות נכנסנו גם לכנסיה ונהננו מהקרירות והשלווה בתוכה.
משפהאוזן חזרנו לאסוף את הציוד שלנו
…….….….…..….
וקצת על מקום הלינה שעזבנו היום:
הגעתי אליו באמצעות בוקינג והוא כולל את הכרטיס האדום. (אנחנו לא עשינו בו שימוש ובעלת המקום ביוזמתה, זיכתה אותנו ב5 יורו ללילה).
בחרנו בו מאחר והוא, להבדיל ממקום קרוב יותר למפלי הריין (שלכאורה יכול היה להתאים לנו יותר) איפשר לנו גמישות רבה יותר.
Landgasthof Rsle
Hauptstrasse 14, Friedenweiler-Rötenbach, 79877.
חסרונות:
מיטות פחות נוחות
חניה צפופה קצת
מטבחון ללא אפשרות להפעיל כיריים (תקנות כיבוי אש)
יתרונות:
כרטיס אדום.
מטבחון עם מקרר (הופתענו לטובה. לא ידענו שיש)
ארוחת בוקר שגם הילדים אהבו.
מארחת דוברת אנגלית מצויין.
מרווח. סוויטה של שני חדרים מחוברים כך שגם שרותים כפולים.
מאוורר, למרות שלא ממוזג. לא חסר לנו.
מעלית בחצי קומה.
יש WIFI עם סיסמה. אבל באזורים מוגבלים.
…….….….….…..…..….
והמשכנו לדירת הארוח Gtehaus Waldesruh בWaldau (סיכום חוות דעת שלי על המקום כשנעשה צ'ק אאוט) שם נשהה עד יום ראשון הבא ונקבל גם את הכרטיס האדום (הבטחתי בזמנו לסרוק את הפלייר של הכרטיס האדום בעברית ולהכניס לכאן. מאחר ולי עשתה זאת כבר בבלוג שלה, אוותר ואתמקד בטיול שלנו):
המארחים שלנו לא מבינים אנגלית ולמרות זאת, אנחנו מצליחים לתקשר עם הרבה רצון טוב, תנועות ידיים, משפטים מתורגמים על דף ועזרה של שכן. אנחנו מצליחים להבין איפה יש מסעדה (ממש ממול) ושבעלי הבית מספקים לנו לפי רצוננו ובקשתינו לחמניות טריות לארוחת בוקר (למעט ביום ראשון, אז המאפיה סגורה) הם מראים לנו את המטבחון המאובזר במכונת קפה, מדיח (עם טבליות), תנור מיקרו טוסטר וכל מה שרק נחוץ (מצד שני, אפילו מלח או סוכר אין..מצרכים יש לקנות ה-כ-ל) את הטלויזיה שנשארת כמובן מיותמת (איך הבת שלי אמרה...היא מקולקלת, אפילו תרגום לעברית אין שם...)ומקבלים הסברים על חלוקת האשפה לקטגוריות.
לפני הכל החלטנו ללכת למסעדה לאכול (היום הוא יום ראשון ולא יכולנו להצטייד מראש) ואח"כ תכננו לנסוע למפל Menzenschwander שאמור להיות מואר בערב של ראשון.
זו המסעדה שהיינו בה:
Sonne-Post
Landstra 13
79822 Titisee-Neustadt
http://www.sonne-post.de/geniessen/restaurant.html
המסעדה אכן היתה מצויינת כפי שהובטח ע"י בעלי הבית שלנו אבל הקטנה שלנו, שכנראה מסתגלת קשה לאוכל בגרמניה, לאחר שקיבלה את השניצל והצ'יפס שלה, החווירה והעדיפה לבלות את זמן הארוחה על הספסל בחוץ עם הסלולרי של אבא שלה.
בהתחשב בזה ובהתחשב שצפויות לנו 40 דק' נסיעה עד למפל בדרך מתפתלת (ואשר בחזרה תתנהל בחושך...) החלטנו לוותר על הנסיעה למפל ולהעביר את הערב במשטחי הדשא העצומים שנפרסים למרגלותינו וליד השלולית/אגמון ששם.
….
ו...ההמשך, החלק השני והחלק השלישי (כולל סיכומים) של הטרילוגיה. למי שמעוניין להמשיך לטייל איתנו גם הלאה...
