עוד כמה ימים של אתנחתא בקוסמוי עברו על כוחותינו, אנחנו נתקלים בישראלים פה ושם בעיקר בעלי משפחות שמטיילים עם הילדים וקצת טיילים בודדים. מלבד הישראלים שמאוד פשוט לזהות (חולצות סיום קורס ותיקים של קיבוץ כלשהו), יש המון תיירים ממדינות אחרות, נתקלנו בקוריאנים, איטלקים (בשפע), בולגרים, אנגלים והכי קלים לזיהוי הם הצרפתים... שיזוף מוגזם וכמויות רעש אדירות...לא מעט מהם יהודים ולכן נתקלים בהם בבית חבד שנשמע כמו לול תרנגולות צרפתיות- כמה רעש הם עושים.... אפילו יותר מהתאילנדים עצמם.
גילינו שכמו כל מטר בתאילנד גם בקוסמויי- יש לנו ממש ליד המלון שוק לילה שפעיל 3 פעמים בשבוע, בשוק אנחנו מוצאים הרבה דוכני אוכל מקומי ושתייה חריפה ב-50 באט לכוס, הרבה דוכני בגדים, תכשיטים, בשמים, בגדי ים וגם נקודות טיפוח לנשים המוזנחות. אנחנו גם שמים לב שהמחירים בשוק הלילה הרבה יותר זולים בהשוואה לשאר העיר ושיש לא מעט מקומיים שמגיעים להסתובב בשוק וכך יוצא שאנחנו קצת חוגגים, שמלות לשי+ בגד ים חדש, משקפיים זוהרות לאור+ בובת פיל מכוערת ביותר ב250 באט, אני יוצאת עם תכשיטים וחולצה ושי מקבלת שעת טיפוחשל מריחת לק בצורת ארנב... העברנו ערב מעולה בשוק- 3שעות של טעימת אוכל מקומי ואוירה. בין הדברים שאני טועמת יש פרי שנקרא ראבוטאנ או משהו בסגנון והוא סוג של ליצ'י קצת יותר גדול, הרבה יותר שעיר עם קליפה עבה וטעים טעים טעים טעים. אני לוקחת לי חצי קילו (13 באט) ומתענגת על זה עם כוס קוקטל בזמן שהילדים מתמקחים עם התאילנדים בסגנון שלהם -; הרבה תנועות ידיים ויס/ נו... הם חוזרים לוקחים כסף- ומופתעים כשמחזירים להם עודף. זה לקח שבוע ומשהו אבל בסוף נכנסנו לגמרי לאווירת תאילנד- נראה שהילדים הופכים להיות תאילנדים- קודם כול הם שזופים מידי, למרות הניסיונות שלנו להתחמק מהשמש ולהתגונן מפנייה -; השעות המרובות בחוץ עשו את שלהם... לימדו אותם המקומיים לדבר מילים מרכזיות בתאילנדית מה שעוזר להם ברחוב, בוקר טוב -; סאובאדיקה, תודה רבה- קאפונקה. ובאופן כללי הם תפסו ביטחון- התאילנדים מאוד אוהבים ילדים... הם מלטפים להם את הראש ברחוב, מחבקים אותם בכל מסעדה או בית קפה, ומאוד חביבים אליהם באופן כללי אולי כי הם יודעים שמאחורי כל ילד קטן מסתתר הורה עם ארנק גדול ואולי סתם כי הם אוהבים ילדים. בהתחלה זה הפתיע את הילדים כל החיבוקים והחביבות הזאת, אחרי שבוע הם כבר מתורגלים בלהיות פינת ליטוף.
עברנו מלון- אנחנו לנים עכשיו ב-viritcolor מלון נחמד ביותר עם בריכת שחייה ענקית בחוץ. -; אממה- ההגעה לחדר קצת מסורבלת, מעלית- מדרגות לרדת- מדרגות לעלות, באסה.... מזל שזה רק ל3 לילות.
יום שישי בילינו את הבוקר בלמידה- הלכנו למסעדת בזיליקום (הפכנו שם כבר לבני בית) אני על המחשב- הילדים מתרגלים קריאה וכתיבה- ואת כל זה כתבתי במיוחד למחנכת שי J. אחרי שסיימנו את חובותינו לחינוך אנחנו יורדים לחוף... עכשיו קטע -; אנחנו נכנסים באיזה סמטה שרירותית לכיוון החוף אני מזהה מראה מוכר..... מסתבר שלגמרי במקרה אני עצמי ישנתי בדיוק באותו מלון לפני 10 שנים בפעם הראשונה שהייתי בתאילנד עם חברה- אנחנו סתם נכנסנו כדי להגיע לים- מלון the suneast מקסים שנראה כמו כפר נופש תאילנדי עם ברכה שווה על חוף הים. מגיעים לחוף -; הים ברח פנימה ולא היה לי כוח לרדוף אחריו- אז נשארנו לבלות בבריכה של המלון -; כמובן שאני שולחת תמונה למזכרת לחברה שבילתה איתי במלון הזה- נחמד מצדי.... אחרי שעות של בילוי על חוף הים בלי הים, יש את התחושה שאוטוטו הגשם מפתיע אותנו. אנחנו חוזרים למלון להתארגן לשבת- מניסיוני בשבוע שעבר -; אני קונה נרות ומדליקה בחדר- על כל מיקרה שלא יקרה. עוד אנחנו מתלבשים ומתייפייפים אנחנו שומעים את הסערה בחוץ- 15 דקות של גשם ששוטף את הכככככלללל. כשהגשם מפסיק סוף סוף אנחנו יוצאים לרחוב ותופסים תוק תוק לעיר -; רק מה שלא לקחתי בחשבון שהתוק תוק פתוח ושהגשם עוד לא מיצה את עצמו... תוך שנייה שוב סופה בחוץ! אכן תמונות קשות- הגשם לא מרחם עלינו ותוקף מכל החורים- מים לדוד המלך ולא רק לו- הילדים משועשעים, אני ממש לא אוהבת חורף באופן כללי וגשם במיוחד וסובלת מכל טיפה וטיפה שנספגת בי. מגיעים למסעדה אחרי מקלחת נוספת מהטבע.... אחרי ארוחת ערב לחה במיוחד -; אנחנו הולכים לספוג קצת חיי לילה, מי אמר חיי לילה ולא נכנס להופעה של ליידי-בוייז. הילדים כבר מבינים שבתאילנד יש גברים, יש נשים ויש ליידי-בוייז שזה.... גם וגם- יש להם לתאילנדים גם את הבדיחה הקבועה שחוזרת בכל הזדמנות "הלוו ליידי, הלוו בוייז, הלוו ליידי-בוייז". אל דאגה קשה לפספס אותן... הן עומדות ברחוב, מצטלמות עם תיירים ומזמינות אותן להופעת קברט שלהם. בהתחלה מרתיע את הילדים כל התחפושות והשואו המצועצע שהן מפגינות ברחוב- אחרי שכנועים הם אפילו מוכנים להצטלם עם אחת מהן... עד שנכנסים פנימה להופעה- שם כברנפתחת להם הצ'קרה! מתקיימות 3 הופעות שלהם בכל ערב- אנחנו נכנסים לסבב האחרון שלהם. נכנסים למועדון גאה במיוחד- על ההופעה "לא משלמים" אבל מחויבים להזמין שתייה- שזה אומר שמשלים על שתיה 500% יותר מכל מקום אחר- נו מילא... ההופעה מושקעת- תלבושות ססגוניות- שירי דיוות מוכרים בהחלט ואפילו גאווה ישראלית משלנו (משחקי מילים שכאלה) בדמות ביצוע מדויק לשיר דיווה- כולל הנוצות! ישר מזהים את הישראלים צועקים דיווה במקומות הנכונים.... המופע מסתיים מהר מידי לטענת שי- והם רוצים לראות אותו שוב... אני מבטיחה לחזור מחר. למחרת שאנחנו חוזרים שוב לאותו מועדון לסבב הראשון של ההופעה ומגלים בהפתעה כי ההופעה שונה לגמרי.. ביצועי שירים אחרים ותלבושות, איזה יופי שחזרנו!




