טיול זוגי מחוף לחוף באיי תאילנד ינואר 2023

רקע

על הטיול הזה אנחנו חולמים הרבה זמן. טיול במקומות קסומים כשהראש פנוי מכל דאגה אחרת. אין עבודה, אין טלפונים, הילדים גדולים, אין מגבלת זמן או תקציב והכל בשל להגשמת חלומות. זה התחיל בכלל מטיול קולינרי בבנגקוק, אבל הבשיל למשהו הרבה יותר גדול ורחב מזה. אני סיימתי להדריך טיול מאורגן בתאילנד, ליוויתי את הקבוצה לשדה התעופה בדרכה חזרה לישראל ובתמורה קיבלתי את סיגל שהגיעה כמה שעות לפני.

בחרנו בקפידה את רשימת היעדים מתוך כוונה לשלב בין מקומות חדשים, אזורים חדשים ביעדים מוכרים וחזרה למקומות שלא היינו בהם זמן רב. ניצלנו את הניסיון הרב שלנו וההיכרות המעמיקה עם תאילנד על מנת להיות בלא מעט יעדים מצד אחד ולשמור על טיול רגוע ומפנק מצד שני. זה המקום להזהיר כי לא מומלץ לאחרים לטייל באינטנסיביות שלנו כי היא מבוססת על ניסיון ויעילות יוצאי דופן.

המסלול שלנו כלל איים משני צידי היבשת. התחלנו בקו יאו יאי, המשכנו לקופיפי וקו לנטה, משם נסענו לשדה התעופה של קרבי, טסנו לקוסמוי וביקרנו בקופנגן, קוטאו וקוסמוי עצמה, ממנה טסנו חזרה לבנגקוק. שלושה שבועות של שיכרון חושים.

כרטיסי טיסה

כפי שכבר סיפרתי, אני כבר הייתי בתאילנד ורק שיניתי את מועד החזרה וסיגל הגיעה בטיסת אל על עם כרטיס שנרכש תמורת 1200 נקודות + 260$. הכרטיס שלי נקנה על ידי חברת הטיולים המאורגנים ושילמתי 120$ על שינוי התאריך חזרה. שנינו חזרנו יחד באותה טיסת אל על. קישור.

טיסות פנים רכשנו בחברת בנגקוק אייר, גם בגלל ששתיים משלוש טיסות הפנים מבוצעות רק על ידם (שדה התעופה בקוסמוי שייך להם) וגם כי זו חברת בוטיק נהדרת והיה לנו ניסיון מעולה איתם. הטיסה מבנגקוק לפוקט עלתה 3520 באט לזוג, הטיסה מקרבי לקוסמוי עלתה 6420 באט לזוג והטיסה מקוסמוי לבנגקוק עלתה 6220 באט לזוג. סך הכל עלו לנו כל טיסות הפנים 16,160 באט (443$) לשנינו. קישור.

בתי מלון

במהלך הטיול שהינו ב-8 בתי מלון שונים. בבנגקוק חיפשנו ללון במלונות הכי נגישים תחבורתית והמיקום האולטימטיבי מהבחינה הזו הוא בסמוך לצומת הרחובות סוקומוויט אסוק, שם יש תחנת רכבת עילית וגם תחנת רכבת תחתית (וממנה נוסעים תחנה אחת לרכבת שדה התעופה). הכתובת היא סוי (סמטה) 21 של רחוב סוקומוויט. לעומת זאת, באיים הקפדנו לבחור את המלונות הכי טובים שיש כשהמשימה שקיבלתי מסיגל הייתה שתמיד יהיה נוף לים. זה כמובן מייקר מאוד את הלינה. כשמזמינים בתי מלון מומלץ תמיד להשוות מחירים. לפעמים אתר המלון יהיה הכי זול, לפעמים אתרי מלונות כגון בוקינג או אגודה ולפעמים הסוכנים הישראליים. על בתי המלון השונים אפרט בתיאור הטיול עצמו, אבל כולם היו מעולים.

מסעדות ואוכל

אנחנו מאד אוהבים אוכל תאי ובמהלך הטיול טעמנו לא מעט מנות, חלקן מוכרות וחלקן פחות, כשמידי פעם אנחנו מגוונים עם מעט אוכל מערבי. האוכל המקומי מאוד זול ומחיר מנה ממוצעת עומד על כ-100 באט. האוכל המערבי יקר יותר. לטיול באיים לא הכנו רשימת מסעדות מומלצות כי אנחנו נוהגים ללכת בעקבות העין והתחושות למסעדות מלאות בסועדים. זה מבטיח בדרך כלל אוכל טוב. את הארוחות תמיד ליווינו עם שייק קר לסיגל (בדרך כלל שייק אבטיח) ובירה צוננת לי. בתאילנד לא נפוץ יין כמו במערב ואני פיציתי על זה בטעימת כל מותגי הבירה המקומיים. בחרתי ב-Leo וב-Singha לבירות הטובות ביותר.

בבנגקוק כבר עברנו למוד של טיול קולינרי מבוסס מסעדות מישלן. יש בעיר בסך הכל 34 מסעדות עם כוכבי מישלן, 6 מתוכן עם שני כוכבים ו-28 עם כוכב אחד. מסעדת Sorn נחשבת לטובה מכולן, אך היא הוציאה לנו את החשק לאכול בה בגלל תהליך הזמנה מסורבל ולא הגיוני, שכלל דרישה לשלוח להם את כרטיסי הטיסה והזמנת בתי המלון. תגידו, אתם אמיתיים? אנחנו לא אוכלים במקומות כאלה. בביקור קודם לפני הקורונה כבר אכלנו בשתי מסעדות עם שני כוכבי מישלן כל אחת. מסעדת Suhring הייתה מאכזבת ו-R-Haan הייתה טובה ומיוחדת, אך לא בסטנדרטים של מישלן.

לביקור הזה בחרנו שתי מסעדות עם כוכב אחד. מסעדת 80/20 הייתה מתוכננת כבר בביקור הקודם, אך לבסוף לא יצא לנו לאכול בה. קישור. מסעדת Gaa היא מסעדה הודית מאוד מומלצת, ששמנו עליה עין כבר בעבר ומאוד רצינו לאכול בה. קישור. שתי המסעדות היו מאוד מוצלחות ותיאור הארוחות המלא נמצא בימי הטיול הרלוונטיים. נדרש להזמין מקומות מראש. בנוסף, עשינו טיול אוכל בצ'יינה טאון בבנגקוק, ביקרנו בשוק אוכל גדול במיוחד ואכלנו במסעדת הפאד תאי המפורסמת Thipsamai. קישור. אתם מוזמנים לקרוא מידע על המסעדות ושווקי האוכל בימי הטיול ובחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.

קורונה, ביטוח ותקשורת

הקורונה כנראה מאחורינו ולא נדרשות בדיקות לפני או אחרי הנסיעה ואפילו לא תעודת מתחסן. ביטוח עשינו כהרגלנו באתר האינטרנט של הראל, אתר ידידותי למדי וכיסוי בריאותי נרחב. מכיוון שנסענו רק עם מזוודות טרולי אז וויתרנו על ביטוח המזוודות. הביטוח עלה לשנינו 91$ לשלושה שבועות. קישור. חבילת אינטרנט עשינו כמו פעם קודמת על ידי רכישת E-Sim, סים וירטואלי מוזל במיוחד שמתאים לטלפונים שתומכים בטכנולוגיה החדישה הזו. מחירו עמד על 13$ בלבד לחבילת 3 ג'יגה לחודש. הסים מאוד זול ונוח וכבר הוכיח את עצמו. מצרף לכם קישור שיקנה 3$ הנחה. קישור. לחילופין, אפשר לקנות בקלות כרטיס סים מקומי בדלפקי חברות הסלולר התאיות בשדה התעופה תמורת מחירים המתחילים ב-10$.

ועכשיו לטיול עצמו:

יום שלישי 3/1/23

סיגל נחתה עם טיסת אל על בשדה התעופה של בנגקוק בצהריים באיחור של כשעה ורבע, גם בגלל עיכוב ביציאה מנתב"ג בשל הורדת מזוודה של נוסעת חסרה וגם בגלל עיכוב בחיבור לשרוול בבנגקוק בשל מטוס ווייטנאמי שלא פינה את ה-Gate בזמן. בשל העובדה שהייתה רק עם טרולי היא יצאה מהר מאוד, החליפה קצת כסף אצל החלפן המומלץ Super Rich, שנמצא בקומה B בשדה התעופה ונסעה למלון ברכבת שדה התעופה (ARL) וברכבת התחתית (MRT), שזו האופציה המהירה ביותר בפקקים של בנגקוק. בשעה 15:00 היא כבר הגיעה למלון.

מלון Sib Kao הוא מלון בוטיק חדיש בן 3 כוכבים, אותו הכרתי בנסיעה הקודמת. היתרון שלו הוא במיקום הפנטסטי שלו בסוי 19, שתי דקות הליכה מרחוב סוקומוויט, מתחנת העילית ומתחנת התחתית ובסמוך לקניון טרמינל 21. החדרים יפים וחדשים עם מיטה נוחה במיוחד, מקלחת גשם נהדרת ופינת קפה. שני החסרונות הגדולים הם שהחדרים קטנים מאוד ואין במלון בכלל שירותים נוספים כגון בריכה, חדר כושר או אפילו ארוחת בוקר. השירות היה מצוין ומול המלון יש 7/11, מספר חנויות עיסוי ודוכני אוכל. נתנו למלון ציון 9, בעיקר בגלל המיקום. קישור.

אני עדיין הייתי עם הקבוצה וסיגל ניצלה את הזמן לביקור במרכז הקניות טרמינל 21 הסמוך ולמנוחה. טרמינל 21 הוא אחד ממרכזי הקניות המרכזיים והמיוחדים של בנגקוק. הוא בנוי בקונספט של שוק רחוב עירוני עם 9 קומות ומאות חנויות. כל קומה במרכז מעוצבת בדומה לעיר מרכזית בעולם כגון רומא, סן פרנסיסקו, טוקיו, פריז, לונדון, איסטנבול ועוד. במקום מסעדות רבות, כולל מזון מהיר. ניתן למצוא בקניון סניפים של רשתות מערביות לצד רשתות מקומיות. הוא פתוח בשעות 10:00-22:00. קישור. אני סיימתי עם הקבוצה בשדה התעופה בשעה 21:00 ו-40 דקות אחר כך כבר פגשתי את סיגל בחדר. מחר מתחיל הטיול.

יום רביעי 4/1/23

קמנו מוקדם מאוד, עשינו צ'ק אאוט והזמנתי מונית ב-Bolt. האפליקציה הזו מאוד מומלצת לשימוש בתאילנד כי היא מאפשרת להזמין מוניות בזול ובביטחון מלא כי פרטי הנהג ידועים ולכן אין רמאויות. היא מומלצת בעיקר ביעדים המרכזיים ופחות במקומות הקטנים, שם קשה למצוא נהגים. קישור. בשעה 5:50 כבר היינו בדרכנו לשדה, בשעה זו הכבישים פנויים לחלוטין והגענו כבר לאחר פחות מחצי שעה. הנסיעה לשדה עלתה 325 באט כולל אגרת כביש מהיר. החלפנו כסף אצל סופר ריץ' ועברנו לשערי העלייה למטוס אפילו מבלי לעבור בצ'ק אין כי עשינו צ'ק אין באינטרנט ולא היו לנו מזוודות לשלוח. הטיסה המריאה בזמן בשעה 8:05 ונחתנו בפוקט בשעה 9:35 אחרי שעשינו כמה סיבובים מוזרים באוויר מעל האי, כנראה בגלל שהטייס לא קיבל אישור נחיתה. הנציגה של מלון Santhyia קו יאו יאי המתינה לנו במקום שנקבע ולאחר המתנה קצרה יצאנו לדרך לכיוון המזח שלהם, התכבדנו בקפה, עשו לנו צ'ק אין ובשעה 11:00 עלינו על הספיד בואט הפרטי של הריזורט לשיט קצר של 25 דקות עד המלון. ההסעה למזח והשיט למלון היו כלולים במחיר החדר. שירות פנטסטי.

כשהגענו למלון עשינו שוב צ'ק אין, התכבדנו במיץ צונן ונאמר לנו שנקבל את החדרים רק לקראת השעה 15:00 אז יצאנו קצת להסתובב בסביבת המלון, מה שנקרא "להכיר את השטח". המלון נמצא במרכז החוף המערבי של האי הדרומי, הוא ממוקם על צלע ההר, נראה שלכל החדרים יש נוף לים ושירות של טנדרים מעץ מוביל את האורחים מהחדרים לאזור התחתון שם נמצאת הבריכה המרכזית, מסעדות החוף, הקבלה ועוד שירותים. למעלה, בין בניין 4 לבניין 5 נמצאת בריכת האינסוף העליונה ולידה מסעדה נוספת, שפתוחה לארוחות בוקר ובימים מסוימים גם בערב. למלון יש חוף ים פרטי מהמם ומטופח במיוחד.

לצד המלון היו שני ריזורטים צנועים יותר ולאחר מכן כביש עם מסעדה, מספר חנויות ודוכני טיולים. התיישבנו במסעדת Mama's Seafood, הנמצאת על חוף הים לצד הכביש ואכלנו ארוחת צהריים. אורז מטוגן עם עוף, אננס וקשיו, מנה אהובה עלינו במיוחד ועוף מטוגן עם שום ופלפל, עוד אחת מהפייבוריטיות שלנו. ארוחת צהרים נהדרת וזולה מאוד (320 באט כולל בירה ושייק). חזרנו למלון, בדרך עצרנו לתמונה של סיגל על הנדנדה וביררנו מחירים של טיולים ונהגים צמודים לימים הבאים בדוכן על החוף. חזרנו למלון והיה עדיין מוקדם אז התיישבנו לכוס יין וקפה קר במסעדה שלהם על החוף. תענוג.

האי Koh Yao, שפירוש שמו הוא "האי הארוך", נח לו בשלווה במפרץ פאנג נגה, באמצע הדרך בין פוקט וקרבי. הוא מורכב משני איים, Yai הגדול הוא הדרומי ואילו Noi הקטן הוא הצפוני והפחות מפותח. זוהי אחת מפיסות הקרקע האחרונות באזור שנותרו בתולות ולא ממוסחרות. גן עדן אמיתי עם חופים יפים, מטעי גומי, יערות מנגרובים וטבע פראי. לאורך הכבישים בתי עץ ובצדם תאואים עובדים בשדות. באיים מתגוררת אוכלוסייה של כ-4000 תושבים בלבד, רובם מוסלמים שהגיעו ממלזיה השכנה. עיקר הפעילות התיירותית באיים מסתכמת במנוחה, בטיולים רגליים ובפעילות בים, בעיקר שיט לאיים סמוכים במפרץ פאנג נגה היפהפה. אורכו של האי הגדול מעל 25 ק"מ ורוחבו המקסימלי מגיע לכ-5 ק"מ ואילו אורכו של האי הקטן כמחצית. באיים אין כמעט בכלל אפשרות להחלפת כסף ולכן מומלץ להצטייד לפני ההגעה.

את הזמן שנותר ניצלנו על מנת להזמין מהקבלה של המלון סירת לונגטייל פרטית לטיול של מחר לאיי Khai לאחר שהופתענו לגלות כי המחיר דומה לזה שבדוכן על החוף. בשעה 14:30 קיבלנו את החדר ועלינו אליו עם הטנדר הסעות, שמהתחנה האחרונה שלו יש עוד כמה דקות הליכה עד לחדר שלנו בבניין 7. עברה עוד בסביבות חצי שעה עד שהתאחדנו עם המזוודות שהגיעו אחרינו.

החדר במלון Santhyia היה מהמם ברמות. עצום בגודלו, מיטה רחבה מאוד ונוחה ומעליה כילה מלכותית, בצד עוד מיטת יחיד רחבה, פינת ישיבה מול הטלוויזיה, חדר מקלחת מפואר במיוחד ומעל הכל מרפסת גדולה מאוד ובה אמבט רחב, פינת ישיבה ונוף מהפנט למפרץ. לקח לנו כמה דקות להתאושש מכל היופי הזה. בחדר הייתה גם פינת קפה ובקבוקי מי שתייה. נתנו למלון המושלם ציון 10. את ההזמנה ביצענו ישירות באתר המלון, המחיר היה 7145 באט ללילה וכלל גם הסעות למלון מפוקט הלוך ושוב (אנחנו ניצלנו רק את ההלוך). כשנרשמים כחברי מועדון מקבלים גם זיכוי של 8% על המחיר בצורת Cash Back. המלון מתגאה במיוחד בווילות הרבות שלו, להן בריכה פרטית שנראית כאילו מרחפת באוויר על ההר. קישור.

במעט זמן שעוד נותר לנו נחנו במרפסת, משקיפים על הנוף המרהיב ובשעה 19:00 ירדנו למטה למסעדה הראשית לאכול את ארוחת הבופה שלהם, שהייתה מצוינת ומגוונת. הסתיים לו יום הטיול הראשון.

יום חמישי 5/1/23

ארוחת הבוקר במלון היא חוויה בפני עצמה בגלל מבנה חדר האוכל. מעבר למקומות ישיבה סביב שולחנות, יש גם אפשרות לשבת לאורך בר ישיבה המשקיף אל הים או לשבת בכלל על מזרונים הצופים אל הים ועליהם שולחן שירות כמו אוכל שמגישים למיטה. לצד חדר האוכל נמצאת בריכת האינסוף העליונה ויחד הם יוצרים תמונה מהממת. גם הארוחה עצמה הייתה יוצאת מן הכלל.

מארוחת הבוקר ירדנו ללובי, שילמנו על הסירה הפרטית ויצאנו לקראת השעה 10:00. אנחנו בדרכינו אל Khai Islands. איי קאי מורכבים משלושה איים ויש המכנים אותם "המלדיביים של תאילנד", בשל המראה שלהם. הלונגטייל שטה במהירות נמוכה יחסית ולאחר 45 דקות אנחנו מגיעים אל Khai Nui. זהו האי המערבי והקטן מהשלושה, אין בו חופים, יש בו שרידים של בקתות במבוק ספורות ושני עצים שמזדקרים כמו מטריה מהמצוק. הסיבה המרכזית להגיע אליו היא שנורקלינג ואנחנו יורדים מהסירה עם הציוד. סיגל מחליטה מהר שזה לא בשבילה ואני מתחבר לדממה וצופה בלהקות דגים בצבעי אפור צהוב ומעט אלמוגים. נחמד, לא יותר מזה. אנחנו ממשיכים.

במרחק ממש קצר משם נמצא האי המרכזי Khai Nok. אי מהמם, בצדו הצפוני חול לבן בוהק ומסביבו לא מעט סירות של מבקרים עוגנות, במרכז החלק החולי מספר ברים ומסעדה ובצדו המערבי שתי לגונות קטנות יפיפיות תחומות על ידי סלעים, ממש שתי בריכות שחיה. כל הצד הדרומי גבעת סלעים וצמחיה. קשה להסביר במילים עד כמה המקום הזה יפה ואת השילוב המדהים בין לובן החול והמים הירוקים סביב. הכניסה לאי עולה כמה שקלים המשמשים לניקיונו. שכרנו זוג כיסאות ושמשיה ב-150 באט והתיישבנו לשתות שייק אבטיח ובירה קפואה. התמונה של שניהם על רקע הים נמצאת בתחילת הפוסט, ברקע.

בשעה 12:00 יצאנו משם בדרכנו לאי השלישי Khai Nai, אליו הגענו אחרי 25 דקות. האי די דומה לקודמו, אך קטן ממנו וגם בכניסה אליו נגבה תשלום סמלי. כמעט כולו חול לבן בוהק, במרכז פזורים עשרות כיסאות נוח ובצדו המזרחי מספר מסעדות, חלקן בנויות על כלונסאות בתוך המים. מהמם. סיגל מצאה עניין רב בצדפות שמצאה על החוף ונראו כמו טבעת. ביציאה משם פינק אותנו בעל הסירה במגש אננס ויצאנו בדרכנו חזרה למלון, אליו הגענו בסביבות 13:30 אחרי 3.5 שעות נהדרות. הטיול הפרטי עלה 5000 באט (בתוספת טיפ נאה על שירות מצוין).

כשחזרנו עלינו לבריכת האינסוף העליונה, התרעננו במים הנפלאים על רקע הים למטה וחזרנו לחדר לנוח. יום בים הוא יום מעייף. לקראת השקיעה חזרנו לבריכה לצלם מספר תמונות שקיעה ולאחר מכן ירדנו למסעדת החוף למטה לאכול ארוחת ערב. זה המקום לציין שהמחירים במלון מאוד הפתיעו אותנו. ציפינו למחירים גבוהים במיוחד של האוכל והטיולים כי אין הרבה אלטרנטיבות ופגשנו מחירים סבירים במיוחד.

יום שישי 6/1/23

בימי שישי עד ראשון, המסעדה למעלה פועלת בערבים ולכן הזדרזנו כבר בשעת ארוחת הבוקר להזמין מקומות לארוחת הערב וביקשנו שולחן בקו ראשון לשקיעה. בשעה 9:00 ירדנו לקבלה, הזמנו את ההעברה לקופיפי ליום המחרת ויצאנו לדוכן האטרקציות בחוף להזמין נהג לכמה שעות שייקח אותנו לטיול באי. כבר אתמול מצא חן בעינינו דוכן הטיולים על החוף שנקרא KPG ונמצא בדרך לכביש, ניהלנו מו"מ קצר עם המוכרת החביבה וסיכמנו על נהג צמוד לארבע שעות במחיר מציאה של 1000 באט בלבד. בזמן שהמתנו לנהג חזרנו לחוף של המלון ונשכבנו על מיטת שיזוף בוהים בים.

קרוב לשעה 10:00 הגיע הנהג עם ג'יפ אדום מרווח, נוצץ וחדיש במיוחד ויצאנו לדרך כשכל התקשורת איתו מתבצעת בפנטומימה ועם Google Translate, שבחלק מהמקרים תרגם דברים בצורה משעשעת למדי, אבל סיפק את הסחורה בגדול. הסברתי לנהג באיזה אתרים אנחנו רוצים לעצור והוא הוסיף עצירות נוספות בעצמו. כבר בהתחלה הוא עצר להראות לנו עוף דורס יפיפה, שאחרי מחקר מעמיק החלטנו שהוא עיט.

בהמשך חלפנו על פי בתי עץ ומטעי גומי אינסופיים, עצרנו באזור של מנגרובים והנהג קטף לנו סוג של פרי שלא הבנו מהו, קצת חששנו לטעום, אבל זה נראה כמו ממשפחת פירות יער. לאחר נסיעה קשוחה בשבילים לא סלולים הגענו אל Son Bay Beach. החוף הזה אהוב מאוד על המקומיים אבל כרגע אין בו סימן חיים. שלו ונטוש. מולו בצד השני של המפרץ מביט אלינו מלון סאנטיה. בכניסה לחוף דוכן אוכל משווע ללקוחות והנהג החביב שלנו קונה לנו באן לא טעים בכלל.

אנחנו ממשיכים הלאה ואחרי כמה דקות הנהג עוצר שוב. הגענו לאזור בו מגדלים מיני סרטנים בתוך כלובים בים. אני דילגתי על הכלובים יחד עם הנהג וסיגל הביטה מהצד, מפחדת מאתגר הדילוג מעל המים.

אנחנו מגיעים לצפון האי ועוצרים להציץ במזח Klong Hia. סביב המזח לא מעט מנגרובים, מספר סירות לונגטייל עוגנות ומסעדת פירות ים מומלצת על עמודים במים בשם Baan Rim Nam. השעה עדיין מוקדמת לאכול, אולי בטיול הבא.

הכביש ממשיך מזרחה במקביל לים ואחרי כמה דקות אנחנו מגיעים לתחנה הבאה. Coco הוא אחת הדמויות המפורסמות באי והוא מפעיל טיולי קיאקים במנגרובים מאוד מומלצים. קישור. לצערנו מתברר שכבר לא יהיו יותר טיולים היום כי הגענו בשעת השפל. לא נורא, יש גם בקו לנטה. לא רחוק מהמסעדה והטיולים שלו נמצאת נקודת התצפית של קו יאו יאי, אליה מטפסים דרך מטעי הקוקוס. סיגל מוותרת ואני מטפס כמה דקות במעלה הגבעה אל בקתת במבוק, ממנה נשקף נוף נהדר של האי הצפוני Koh Yao Noi.

מעט אחרי נמצא מזח Chong Lard, ממנו נשוט מחר לקופיפי. מסביבו יש מספר בתים צפים של דייגים ובסמוך לחוף עצי מנגרוב, ביניהם עוגנות סירות מסוגים שונים ויחד נוצרת תמונה יפה.

התחנה הבאה היא שיא הטיול והמקום שייזכר אצלנו יותר מכל בקו יאו יאי, Lam Haed beach. לקרוא לזה חוף יהיה עוול למקום המהמם הזה. מדובר על לשון חוף שכמו חודרת מהיבשה אל תוך הים. בהתחלה יש עליה דקלי קוקוס ומשם היא הולכת ונהיית צרה עד שהופכת למעין שביל הליכה בתוך הים באורך של כ-200 מטרים. אין דרך טובה לתאר את המראה המושלם הזה וגם עם מצלמה קשה להעביר את הרושם העז.

התחלנו ללכת על השביל, חלק מהדרך על שביל חולי וחלקה בתוך מים עד גובה הברכיים, כשמידי פעם צצים איים של חוף. באחד מהם שכבו שתי תיירות וצילמו סלפי בשכיבה עם חצובה. קשה להבין מהתמונה שפיסת החול הזו היא למעשה אי באמצע הים בסוף השביל. ברקע אפשר לראות את סיגל מתקרבת.

כפי שהבנתם, המראות היו מהפנטים והיה קשה להתנתק מכל היופי הזה אז אני מצרף עוד תמונה.

חזרנו לאוטו מרוצים והמשכנו בנסיעה. כעבור כמה דקות הנהג עצר לנו בתצפית חביבה וירדנו לראות חוף יפה, עליו נמצאת המסעדה התאית Seaside Restaurant & Bar. מרחוק רואים את האי Hong של קרבי. הצצנו והמשכנו עוד קצת לעוד תצפית, מרשימה הרבה יותר שנקראת Esmeralda. במקום יש ריזורט בשם הזה ותצפית מוצלחת במיוחד על Ko Rang Nok, אי מצוקי מרשים הניצב ממש ממול. במרפסת התצפית הייתה כורסא בצורת ירח וצילמתי את סיגל עליה כשברקע האי.

בהמשך נמצא Koh Yao Yai Pier, ממנו רואים את האי Rang Nok עוד יותר מקרוב. גם כאן בסמוך לחוף עצי מנגרוב, השפל מאוד דומיננטי וסירות הלונגטייל ממש עוגנות על היבשה.

משם חזרנו למלון בנסיעה של כחצי שעה, הודינו לנהג הנהדר בטיפ נדיב במיוחד וסיכמנו חצי יום טיול ממש מוצלח. את אחר הצהריים בילינו בבריכה ואת ארוחת הערב אכלנו במסעדה העליונה מול השקיעה.

יום שבת 7/1/23

אחרי ארוחת הבוקר עשינו צ'ק אאוט, קיבלנו Cash Back מהמלון שבכלל שכחנו שמגיע לנו ובשעה 9:45 לקחו אותנו לחניית המלון ומשם בטנדר למזח הצפוני Chong Lard, אליו הגענו אחרי קצת מעל חצי שעה. אחרי צ'ק אין לסירה והמתנה של כחצי שעה, יצאנו על סירת ספיד בואט גדולה וצפופה למדי בדרכנו לקופיפי עם עוד 50 נוסעים. הסירה כולל ההסעה אליה עלתה 1200 באט לאדם. לא זול בכלל.

אחרי מספר דקות עצרנו להעלות נוסעים נוספים בקו יאו נוי ובהמשך עצרנו פעמיים נוספות, בתחילה בחוף או נאנג בקרבי ולאחריו בחוף ריילי מזרח. זו הייתה הזדמנות טובה לשטוף עיניים מול חופי קרבי ובעיקר חוף פראננג המהמם. היה מאוד מעניין לראות בעצירות איך אנשי הצוות יודעים בדיוק איזה מזוודות לפרוק על פי צבע הסרט שהם קשרו למזוודה בשעת הצ'ק אין. בשעה 12:50 הגענו לקופיפי אחרי שיט ברוטו של כמעט שעתיים.

עם ההגעה לקופיפי, קנינו כרטיסים לשיט נוסף ממזח Tonsai אליו הגענו, אל מזח Laem Thong, שם היה המלון שלנו לשעה 13:30, קצת יותר מחצי שעה לאחר ההגעה, מאוד נוח. השיט עלה 300 באט לאדם. הכניסה לקופיפי כרוכה בתשלום של 20 באט לאדם, דמי ניקיון האי.

קופיפי נמצא במרחק של 48 ק"מ מהקצה הדרום מזרחי של פוקט ובמרחק דומה מקרבי. בעבר הוא נחשב כאחד האיים היפים של תאילנד, אך הוא ספג פגיעה קשה מאוד מהצונאמי בשנת 2004 ושיקומו הפך אותו לממוסחר וצפוף והוא איבד חלק מקסמו. האי עדיין יפיפה ומשלב חופים אבקתיים לבנבנים, ים כחול בוהק, צוקי אבן גיר גבוהים ושוניות עם אלמוגים ססגוניים. קבוצת איי קופיפי מורכבת מ-6 איים, אם כי רק שניים מהם מוכרים ומעניינים. הראשון והגדול יותר הוא Phi Phi Don שהוא האי המיושב. השני, היפיפה, שאליו מגיעים הטיולים נקרא Phi Phi Leh. באיים אין תנועת כלי רכב. האי פיפי דון קטן, צורתו פרסה והוא בעל מפרצים צרים המוקפים בהרי אבן גיר. החופים מקסימים, אבל בגלל שכמות המבקרים גדולה מידי לגודל האי, אז מאוד צפוף והחוף הדרומי אף עמוס בסירות ובמעבורות הגדולות העוגנות בו. הזמן הכי טוב לבקר באי הוא בעונה היבשה בין החודשים דצמבר למרץ, אז החום והלחות סבירים וכמעט ולא יורד גשם.

הגענו אל חוף Laem Thong תוך 13 דקות אל מזח מאולתר שהיה די קשה לעלות אליו עם מזוודה. לרוב הנוסעים חיכה טרקטור של המלון שהוביל אותם דרך חוף הים אל המלון, אבל המלון שלנו לא ידע מתי נגיע ונאלצנו לצעוד למלון Erawan הסמוך ולבקש מאנשי הקבלה האדיבים, שיתקשרו למלון שלנו ויבקשו שישלחו לנו טרקטור והוא אכן הגיע תוך מספר דקות.

מלון Holiday הוא מלון בונגלוסים, שחלקם המזרחי נושק לחוף הים וחלקם המערבי נמצא במעלה הגבעה עד לבריכת אינסוף הצופה למערב מלמעלה. רכב גולף חשמלי מוביל את האורחים למעלה ולמטה ולמעשה אפשר ליהנות במלון גם מזריחות וגם משקיעות. החדר במלון היה יחסית בסיסי והזכיר בונגלוסים של פעם. הוא היה גדול ומרווח עם מיטה גדולה ונוחה, חדר מקלחת מעט מיושן, טלוויזיה, שולחן ופינת קפה. אנחנו בחרנו בבונגלו בקו ראשון לים והנוף שנשקף מהמרפסת שלו ומהחדר עצמו היה בלתי נשכח. נתנו למלון ציון 9. את הזמנה ביצענו באתר בוקינג, המחיר היה 9261 באט ללילה וכלל ארוחת בוקר טובה. חדר שאינו על החוף זול משמעותית כמובן. קישור.

חוף Laem Thong שפירוש שמו "מפרץ הזהב" נמצא בקצה הצפון מזרחי של האי. החוף נגיש רק בסירות והוא מקום נפלא לחופשה שקטה ומבודדת. השקט המוחלט שיש כאן מופרע לעתים רק על ידי רעש מנועי הסירות. החוף אוכלס בעבר על ידי צועני ים שבנו כאן את כפרם, שעדיין קיים, אך רוב החוף מאוכלס החל מסוף שנות ה-80 על ידי ריזורטים. שני המפוארים שבהם הם המלון שלנו ו-Zeavola. מהחוף ניתן לראות את האיים הסמוכים, האי Bamboo והאי Yung (אי היתושים), שניהם אתרים נהדרים לשנירקול. עומק המים בחוף אחיד עד כ-100 מטרים מהחוף, שם נמצאת שונית האלמוגים והמים נהיים עמוקים מאוד. בחוף אין כסאות נוח או שמשיות למעט אלו של המלונות. יש שונית אלמוגים קרובה בצד הצפוני של החוף לפני מלון Phi Phi Natural Resort ואין בעיה לשכור לונגטייל לביקור ושנירקול באיים הסמוכים.

מיד לאחר שהתאקלמנו יצאנו לטיול רגלי אל חוף Loh Bagao (נשמע בתאית Loh Bakao), הנמצא מדרום לחוף שלנו. הדרך מקבילה לים, מלאה בפרפרים ססגוניים ונמשכת כחצי שעה. לחילופין, בתחילת הדרך יש שלטי פרסומת של נהגי אופנועי סירה, שאפשר להזמין לנסיעה של כמה דקות שעולה 100 באט לאדם. בכניסה לחוף יש גשר עם תצפית מרשימה על יער מנגרובים. אנחנו פנינו שם שמאלה לכיוון מלון Saii והכפר הקטן שמאחוריו. המלון נחשב למפואר ביותר בקופיפי, אך הוא מבודד וחוף הים שלו גרוע מאוד בשעת השפל. התיישבנו לארוחת צהריים מצוינת במסעדת Oasis, הנמצאת לא רחוק מהגשר. קישור.

משם חלפנו שוב על הגשר, אך הפעם מערבה, וצעדנו כעשר דקות אל עבר מפרץ Lana. המפרץ הגדול היה בשפל כבד, שחשף מפרץ סלעי במיוחד ורוב הסירות היו בכלל על היבשה. בצדו הדרומי של המפרץ נמצא המעבר אל חוף Nui היפיפה, אבל לצערנו גילינו שהמעבר אל החוף כרוך בטיפוס קשה על גבעה בעזרת חבלים, אז וויתרנו.

השעה הייתה כבר 17:30, לא רצינו להקלע לחשיכה ואת הדרך חזרה לחוף שלנו עשינו בכמה דקות בעזרת מונית אופנוע עם סירה. כשהגענו, קפצנו למלון Erawan לקנות כרטיסים לסירת ספיד בואט למרכז קופיפי למחר (300 באט לאדם לכל כיוון) וטיילנו קצת דרך מלון Zeavola היפיפה. בדרך חזרה למלון גם ביררתי שמחיר סירת לונגטייל פרטית לאי במבו עולה בסביבות 1000 באט לשעתיים (השיט אורך 25 דקות לכיוון).

יום ראשון 8/1/23

קמנו מאוד מוקדם וזכינו לראות זריחה מהממת ממרפסת החדר. אחרי ארוחת הבוקר עלינו לראות את הבריכה העליונה, אליה נחזור בערב לצפות בשקיעה. בשעה 10:00 יצאנו לכיוון הספיד בואט שהזמנו שיצא בדיוק בזמן והגיע כעבור רבע שעה למזח בכפר Tonsai. פנינו היו מועדות לנקודת התצפית המפורסמת, אליה טיפסנו לאחרונה לפני 29 שנה, עוד לפני הצונאמי ועוד לפני שבנו שם מדרגות. בדרך שתינו שייק בננה, אולי כדי לשאוב ממנו קצת אנרגיה והתחלנו בטיפוס לנקודת התצפית הראשונה.

בנקודת התצפית הראשונה כבר יש נוף מרשים מאוד, אבל מעט מוגבל, של המפרץ הכפול למטה. בתצפית יש לא מעט כיסאות צפייה בנוף בדמות פירות, שלט גדול מאוד ולבן Viewpoint 1 ושלט נוסף בכל צבעי הקשת עם הכיתוב I Love Phi Phi. הכל כדי שבתמונה שתפרסם יהיה ברור איפה אתה נמצא. בכניסה לתצפית גובים דמי כניסה בסך 30 באט לאדם ויש פינת הנצחה קטנה לצונאמי עם תמונות מעניינות כיצד נראה קופיפי לפני לעומת אחרי. סיגל הודיעה לי בנחרצות שהיא מסתפקת בתצפית הזו ואני המשכתי לבד עוד 10 דקות הליכה בשביל בטון, לפרקים מתון ולפרקים תלול, עד שהגעתי למרפסת התצפית המפורסמת של נקודת התצפית השנייה, ממנה מצולמות התמונות המרהיבות של האי. כשהגעתי נפלט לי וואו בקול רם מבלי שהתכוונתי. יש גם נקודת תצפית שלישית, אבל אין שום הצדקה להגיע אליה.

הירידה הייתה כבר די פשוטה ומיד שהגענו למטה הלכנו להרפות את הרגליים בעיסוי כפות רגליים מצוין. משם טיילנו קצת לאורך חוף Loh Dalum הצפוני, החלפנו כסף (כי אין החלפת כסף בחוף שלנו) וקנינו כרטיסים לספיד בואט איתו נגיע לקו לנטה מחר. ספיד בואט לוקח חצי שעה ועולה 600 באט לאדם ואילו מעבורת לוקחת שעה וחצי ועולה 550. היא מתאימה למי שרגיש יותר לגלים.

לקראת השעה 15:00 חזרנו לחוף שלנו והלכנו קצת לרחוץ בים. מאוחר יותר, אכלנו ארוחת ערב נהדרת במסעדת הצוענים Malee Seafood הנמצאת על חוף הים בסמוך למלון ולאחריה קפצנו למלון Erawan הסמוך על מנת לקנות כרטיסים לספיד בואט למחר בבוקר לחוף טונסאי, שיביא אותנו לספיד בואט לקו לנטה. כשחזרנו עלינו לבריכת האינסוף העליונה לצפות בשקיעה המהממת.

יום שני 9/1/23

קמנו מוקדם, ואחרי ארוחת הבוקר עשינו צ'ק אאוט וחיכינו לטרקטור שייקח אותנו למלון Erawan, ממנו יוצאת הסירה. צוות המלון החביב עדכן אותנו שהטרקטור מקולקל והציע שנלך ברגל למלון והם ידאגו לתקן את הטרקטור ולהביא לנו את המזוודות. קצת חששנו, אבל הלכנו והמזוודות אכן הגיעו בזמן.

הסירה יצאה בזמן בשעה 10:30 והגיעה לטונסאי כעבור עשר דקות. את הזמן שנותר עד לשיט לקו לנטה העברנו בנעימים בבית הקפה הממוזג הצמוד למזח The Coffee Club. המחירים שם יקרים מאוד בגלל המיזוג. סיגל שתתה קפה קר עם קוקוס שהיה מצוין והצדיק את המחיר הישראלי שלו (170 באט). כשהגענו לנקודת המפגש לשיט גילינו לתדהמתנו שהשיט אינו קיים בכלל. מזל שקנינו את הכרטיסים ממש בסמוך, אז זיכו אותנו ב-200 באט והעבירו אותנו לסירה שיוצאת שעה מאוחר יותר וגם יצאה בסוף באיחור של עוד חצי שעה. לא נורא, בזמן שהתפנה קנינו שתי שמלות לסיגל. הגענו לקו לנטה לאחר שיט קליל של 50 דקות.

בכניסה למזח Sala Dan בקו לנטה יש מספר רב של מסעדות על כלונסאות, שאומרים שיש להם דגים ופירות ים מעולים. לא ניסינו, אבל זה המראה הראשון שרואים כשמתקרבים לרציף. גם כאן משלמים דמי ניקיון בכניסה לאי בסך 10 באט לאדם. ביציאה מהמזח ממתינה הגרסה המקומית לטוקטוק, שהיא למעשה אופנוע עם סירה הדומה לזה שבו נסענו בקופיפי. סיגל מאוד התלהבה מהטוקטוק עם המיניונים ונסענו איתו למלון שלנו, מרחק כמה דקות משם. הנסיעה הפרטית עלתה 400 באט, הון עתק בשביל כמה דקות נסיעה.

מלון Twin Lotus בחוף Klong Dao הוא מלון למבוגרים בלבד והיה ההפתעה שלי לסיגל. בגלל שמחירי הלינה בקו לנטה זולים מאוד, החלטתי להתפרע ולהזמין סוויטה של פעם בחיים. הסוויטה העצומה הייתה בגודל של 150 מ"ר, בכניסה אליה היה סלון גדול שהוביל לחדר שינה עצום עם שתי מיטות זוגיות גדולות ומחוץ לחדר במתחם סגור ומבודד הייתה בריכת שחייה גדולה, מסביבה דק, מטבח חצר, פינות רביצה ושיזוף ואמבטיה לבנה יפיפייה שהונחה לה על שפת הבריכה כמו קישוט. לצדה היו המקלחת והשירותים. בדירה היו שתי טלוויזיות גדולות, פינת קפה ואינספור בקבוקי מים. המחיר של כל הטוב הזה היה בסך הכל 8200 באט ללילה. נתנו למלון המהמם ציון 10. למלון יש בריכת אינסוף סמוכה לחוף ושם גם אוכלים ארוחת בוקר (טובה מאוד) ונמצאת המסעדה, אליה קיבלנו 20% הנחה לארוחה אחת ביום הראשון. קישור.

לצערי גילינו שליד המלון אין איפה להחליף כסף אז לקחתי טוק טוק לסלאדן, הוא חיכה לי כשהוצאתי כסף והחזיר אותי למלון. הפעם הנסיעה עלתה רק 100 באט כולל ההמתנה. ממש מול המלון הייתה כביסה במחיר חסר תקדים של 39 באט בלבד לקילו. חמוש בכסף מקומי, הלכתי לשלם למלון ולאחר מכן הלכנו להזמין את טיול 4 האיים של קו לנטה למחר, יום טיול עם נהג צמוד ליום אחרי והסעה לשדה התעופה של קרבי ליום העזיבה. דלפק הטיולים של המלון הציע מחירים אטרקטיביים במיוחד וזה היה מאוד נוח. לבסוף התיישבנו לאכול ארוחת צהריים מאוחרת במסעדת המלון.

את שאר הזמן העברנו בטיול על חוף הים. כשהתחיל גשם, עצרנו במהירות במלון הכי קרוב על החוף למנוחה עם בירה ושייק ואחרי שהגשם הפסיק, חזינו באחת השקיעות היפות בעולם, שסיפקה לי את אחת התמונות שקיעה הכי מוצלחות שצילמתי אי פעם.

יום שלישי 10/1/23

קמנו מוקדם מאוד ובשעה 8:35 כבר אספו אותנו לטיול 4 האיים של קו לנטה. מעניין שלכל אי יש את טיול 4 האיים משלו. הטיול בספיד בואט עלה 1500 באט לאדם והסירה יצאה מהחוף הארוך (Long Beach) קצת אחרי השעה 9:00. הייתה גם אפשרות לעשות את הטיול הזה בלונגטייל תמורת 750 באט או בספינה גדולה תמורת 1300 באט, אבל אנחנו בחרנו כמובן בספיד בואט. אחרי 45 דקות הגענו ל-Koh Muk אל מערת האמרלד. ירדנו מהסירה עם חגורות הצלה ושחינו אחרי המדריך דרך מערה חשוכה כשהמדריך מאיר לנו את הדרך עם פנס מצח. הוא טען שאורכה של המערה 80 מטרים בלבד, אך לנו החוויה יוצאת הדופן נראתה כמו נצח. בסיום השחייה במערה חיכה לנו חוף מהמם ביופיו שקשה לתאר במילים, "כלוא" בתוך האי ופתוח מלמעלה לשמים. לאורך השחייה, הטלפונים היו בתיק אטום למים של המדריך וכשהגענו לחוף הפנימי קיבלנו אותם לחצי שעה של כיף וצילומים.

משם שטנו כמה דקות לחצי שעה של שנורקלינג מול חופו הדרומי של האי Kradan. המקום בו עצרנו היה יפה במיוחד עם המון קיפודים, דגים צהובים עם פסים אנכיים אפורים ובתור קונטרה דגים אפורים שחלקם העליון וזנבם צהוב. מהמם.

משם שטנו שתי דקות אל החוף הסמוך Hat Chao Mai, שם קיבלנו ארוחת צהריים מזנון מאולתרת על החוף וזמן חופשי של שעה וחצי, אותו ניצלנו לשיטוט על החוף היפיפה בין בתי המלון השלווים, הפזורים להם על החוף באווירה של פעם, עם ערסל במרפסת הקדמית ותחושה שהעולם עצר מלכת. בין לבין גם עצרנו לארטיק ובירה צוננת, צופים בתמונה המרהיבה של החיבור בין המים הירוקים לשמים התכולים ומנסים להבין את אלו שבאים לשהות באי בודד, ללא תושבים, שאין מה לעשות בו חוץ מלהתחבר לטבע.

כששוטטנו על החוף לא יכולנו שלא להבחין בתנועה הערה של הסרטנים על החול, עסוקים במרץ בחפירת מחילות ובהתחמקות אין סופית מאלו שהולכים על החוף ומאיימים לרמוס אותם. חלקם היו חשופים לחלוטין וחלקם (כמו זה שבתמונה) מטיילים עם הבית על הגב.

בשעה 13:15 חזרנו ויצאנו לתחנה הבאה, אל האי Koh Chueak, שבסמוך לו עצרנו שוב לשנורקלינג. אל הדג הצהוב עם הפסים האפורים שפגשנו קודם, הצטרפו כעת גם דגים עם פסיפס שחור לבן, אותם כיניתי בחיבה דגי "יובנטוס", ודגים מרהיבים בצבעי כחול ירוק זרחניים. אחרי חצי שעה יצאנו לתחנה האחרונה, אל האי Koh Ngai (לא שומעים את ה-g), בו קיבלנו זמן חופשי של שעה לטיול לאורך החוף היפה ולעצירה נוספת של שייק בננה ובירה אל מול הנוף המושלם.

בשעה 15:00 יצאנו חזרה לכיוון האי קו לנטה, אליו הגענו אחרי 40 דקות. עלינו לטנדרים שפיזרו אותנו בין בתי המלון. כמובן שאנחנו אחרונים, מה שאפשר לסיגל מספיק זמן להכיר בטנדר חברים חדשים. זה היה טיול מושלם. רגע לפני שחזרנו לחדר עוד הבאתי את הכביסה ולאחר מנוחה קצרה והתארגנות יצאנו לטייל ברגל לכיוון החוף הסמוך Kwang. זוהי למעשה לשון יבשה החודרת לים, מצידה הצפוני שפל עצום בגודלו, חושף מספר איים קטנים, ומצידה הדרומי נמצא החוף שלנו.

בדרכנו חזרה חצינו ריזורט שנראה נטוש בדרכנו למסעדת L.Maladee, עליה המליצו לנו החברים החדשים של סיגל. זוהי מסעדת דגים ופירות ים וותיקה מאוד. כשהתיישבנו, נתבקשנו לבוא לבחור את אחד הדגים מהתצוגה ואת שיטת ההכנה והתיבול הרצויים. השירות היה מאוד אישי והאוכל היה נפלא. בסיום הארוחה פינקו אותנו בבננות מטוגנות וגלידה מתנה. ארוחה מופלאה שעלתה קצת יותר מ-1000 באט.

בערב יצאנו לראות מופע אש על החוף מעט צפונית למלון. מצטער שאין תמונה, קשה מאוד לצלם בהצלחה מופע אש, אז נהנינו מאוד ללא תיעוד.

יום רביעי 11/1/23

אחרי ארוחת בוקר טובה, חיכה לנו הנהג שהזמנו ויצאנו לדרך בשעה 9:30. הנהג עלה לנו 2000 באט ליום טיול של 6 שעות. הייתה לנו תכנית ברורה מה אנחנו רוצים לעשות, הסברנו לנהג, עצרנו ב-7/11 לקנות קרם הגנה ונסענו לתחנה הראשונה, אל הכפר Tung Yee Peng, שם נמצא יער המנגרובים הגדול של האי. בכניסה למקום שכרנו סירת לונגטייל לחצי שעה, שעלתה אחרי מו"מ קצר 800 באט. יש גם שיט ארוך יותר של 75 דקות, אבל זה נראה לנו ארוך מידי ובדיעבד בצדק. יש גם אפשרות לשכור קיאקים ולשוט לבד ואפילו לעשות מסלול הליכה קצר ללא שיט ב-40 באט לאדם, אבל מה הטעם?

המשיט של הסירה היה מאוד חביב ולקח אותנו לטיול בין המנגרובים. במהלך השיט הוא הצביע על בעלי חיים שונים כגון דגי בוץ, לטאות או ציפורים מיוחדות. בשלב מסוים עצרנו וצפינו בלהקה גדולה של קופים מתגודדת על שפת המים, כאילו מחכים שנזרוק להם אוכל. המנגרובים הם עצים הגדלים במים מלוחים ומזדקרים מתוך המים. יש להם מערכת שורשים מסועפת שעוזרת להם להשאר מעוגנים במקום וכן מערכת סננים מתוחכמת שיודעת להתפיל את מי הים ולהפוך אותם למים מתוקים החיוניים לקיומם.

התעלה ששטנו בה היא למעשה הגבול בין קו לנטה יאי לקו לנטה נוי. אחרי חצי שעה חזרנו לרציף ולאוטו והמשכנו ליעד הבא. Lanta Old Town היא למעשה העיר המרכזית הישנה של האי. בכניסה לאזור העתיק יש מזח סירות, פסל מוזר למדי וגדול מאוד של לובסטר ומשם נמתח צפונה רחוב חמוד וססגוני שמשני צידיו בתי עץ עתיקים, חלקם על כלונסאות במים, עם מסעדות וחנויות מזכרות זולות במיוחד. היה ממש נחמד לשוטט שם, לקנות את המגנטים הכי זולים Ever, שמלה ותבלינים ולעצור לנוח עם שייקים מרעננים.

משם נסענו לקצה הדרומי של האי, אל הפארק הלאומי. הפארק הלאומי קו לנטה הוא למעשה לשון יבשה שבקצה שלה יש מגדלור ומשני צידיו שני חופים יפיפיים (האחד עם חלוקי נחל והשני חלק). יש גם מסלול טיול של שעה עם עליות וירידות וקופים שמסתובבים חופשי, אך אנחנו בחרנו לוותר עליו.

אני טיפסתי לבד אל המגדלור, ממנו נשקף נוף עוצר נשימה של שני החופים יחדיו ויער הגשם מצפון ושל האי השכן מדרום. מקום מדהים שהפתיע אותנו מאוד לטובה. חוף הים שם (הימני בתמונה) הוא אחד היפים שראינו. כניסה לפארק עולה 200 באט לאדם.

התחנה הבאה הייתה לצלם את חוף Bamboo היפיפה. יש מעליו נקודת תצפית המספקת תמונה מרהיבה של המפרץ הקטן, רצועת החול החלקה והמים הצלולים הצבועים ירוק בהיר.

בשלב זה התכנון היה לבקר במפל ומערת Khlong Chak הנמצאים בדרום האי. אל המפל מוביל שביל הליכה שאורכו קצת מעל 2 ק"מ הלוך ושוב והדרך אליו מתפתלת לאורך נחל, בתים מקומיים, חוות, סכר גדול ויער גשם. הטיול נמשך כ-40 דקות, בחלקו הולכים במים ובדרך גם מבקרים במערה מעניינת עם אותו שם, אבל לא בא לנו לעשות מסלול הליכה אז וויתרנו וביקרנו בחוף Khlong Chak הסמוך, חוף יפה בפני עצמו, שקט ושלו מאוד, במרכזו זורם נחל והוא כמעט ללא מבקרים.

החוף הבא בטיול החופים שלנו הוא חוף Nui. אל החוף מובילה ירידה תלולה, שלאורכה יש מספר נקודות תצפית יפות על החוף בגבהים שונים. סיגל ויתרה על הירידה (יותר נכון על העליה חזרה...) ואני ירדתי לראות אותו מקרוב. זהו ללא ספק אחד החופים המרשימים בקו לנטה.

כעת נשאר לנו עוד חוף אחד בו רצינו לבקר, חוף Kantiang. בדרך אליו עצרנו בנקודת תצפית מהממת, המשקיפה על כל החוף. המפרץ מלמעלה מדהים עם חול לבן ומים כחולים צלולים במיוחד. הוא נחשב כמעוז תרמילאים, אך יש בו גם ריזורטים יקרים, כולל מלון Pimalai בן ה-5 כוכבים, המלון היקר באי.

אחרי שצילמנו מלמעלה, ביקשנו מהנהג שייקח אותנו למטה אל מלון Kantiang Bay View Resort. המלון נמצא במרכז השוקק של החוף ויש לו מסעדת חוף מגניבה, שבה יושבים על מזרונים עם משענת וצופים על הים. אכלנו שם ארוחה קלילה נהדרת של המבורגר שרימפס מצוין ופנקייק אננס. יחד עם החוף היפיפה ובירה קרה זה היה חלום של הפוגה מהטיול.

כשסיימנו בשעה 14:15 יצאנו חזרה למלון, אליו הגענו אחרי קצת יותר מחצי שעה. זה היה יום טיול מוצלח במיוחד, עם נהג נהדר ומיצוי של (כמעט) כל מה שיש לאי להציע, אולי חוץ מהמפל עליו דילגנו, בשש שעות. לאחר מנוחה, רחצה כיפית במיוחד בבריכה הפרטית ופרסום של כמה פוסטים בפייסבוק, יצאנו לארוחת ערב במסעדה מול המלון שנקראת Chef Chalong. אכלנו שם ארוחה פנטסטית שכללה ירקות בטמפורה, קלמארי שלם נפלא ברוטב לימון וברווז מוקפץ ברוטב פלפל שחור. הכל עלה בסך הכל 620 באט. מסעדה זולה ומומלצת במיוחד.

יום חמישי 12/1/23

קמנו מוקדם, אכלנו, עשינו צ'ק אאוט מהמלון הנפלא ויצאנו בדרכנו לשדה התעופה של קרבי עם הנהג שהזמנו מראש מדלפק התיירות של המלון. ההסעה הפרטית עלתה 2000 באט. אחרי מספר דקות כבר חצינו את הגשר המחבר בין האי הגדול לנטה יאי לאי הקטן לנטה נוי ואחרי עוד 10 דקות הגענו אל מזח המעבורות. טור ארוך של מכוניות המתין למעבורת, אך מהר מאוד כבר היינו על המעבורת ויצאנו לדרך הקצרה, שהובילה מלנטה נוי אל היבשת.

מהיבשת נמשכה הנסיעה לשדה התעופה עוד כ-50 דקות. מכיוון שכבר עשינו צ'ק אין מראש ולא שלחנו מזוודות, שתינו קפה ונכנסנו ישירות לאזור שערי העלייה למטוס והמתנו לטיסה. לפתע, קראו בשמנו ונתבקשנו לשלוח את הטרולי לבטן המטוס מכיוון שמדובר במטוס קטן, כך שנאלצתי לצאת חזרה לאולם הצ'ק אין, לשלוח את המזוודות ולחזור חזרה. מעצבן, אבל לא נורא. בשעה 14:00 המראנו במטוס קטן עם פרופלורים, זה היה די מפחיד, אבל נחתנו כדי לספר אחרי קצת יותר מחצי שעה.

בגלל הטיסה הקצרה, המטוס טס די נמוך והמראה מלמעלה מדהים. בעת ההנמכה לנחיתה, כל האי פרוס למטה ואני מזהה ללא כל בעיה את חוף צ'אוונג ואת האגם הגדול במרכזו.

שדה התעופה של קוסמוי הוא אחד השדות הפסטורליים בעולם. אל מתחם קבלת המזוודות מגיעים במעין קרונית פתוחה והוא לא נמצא במבנה סגור, אלא הכל פתוח לרווחה וקצת מזכיר קיבוץ. אחרי רבע שעה קיבלנו את המזוודות ויצאנו לנקודת המפגש, שם חיכו לנו נציגי המלון בקופנגן שבאו לקחת אותנו לספיד בואט הפרטי שלהם.

משם נסענו עשר דקות עד למזח ביג בודהה בחוף באנג ראק בקוסמוי, שם נמצאים משרדי המלון שהזמנו בקופנגן, עשו לנו צ'ק אין למלון והמתנו לשיט הקצר בסירה, שיצא בשעה 15:40 (עשרים דקות לפני הזמן) והגיע למזח Ban Tai בקופנגן כעבור חצי שעה בדיוק. האמת שקצת הופתענו כי חשבנו שהסירה תביא אותנו ישירות למלון, אך הסבירו לנו שבשל מצב הים, נמשיך משם בנסיעה בואן שארכה 20 דקות נוספות.

מלון Panviman בקופנגן הוא מלון 5 כוכבים, הנמצא בחוף טונג נאי פאן נוי והוא המלון השני הכי מפואר בחוף אחרי מלון אננטרה רסננדה. האמת, שלמרות הציפיות הגבוהות הופתענו ממנו עוד יותר לטובה. המלון נמצא על צלע ההר בדרום החוף ויש לו שירות של רכבי גולף שמעלים ומורידים לחוף, אך אפשר גם לרדת במדרגות. החדר היה גדול מאוד ובחזיתו הייתה מרפסת גדולה אף היא עם מיטות שיזוף ותצפית מהממת אל הים, בדיוק כפי שסיגל חלמה. לכל החדרים במלון יש נוף לים. המלון אולי מיושן קצת, אבל השירות שלו, ההקפדה על הפרטים הקטנים, הזמינות המדהימה של הרכב החשמלי, החניה החופשית, בריכת האינסוף המושלמת, בריכות השכשוך שמעליה וארוחת הבוקר הנפלאה סיפקו לנו חופשה בלתי נשכחת. חדר עלה 5500 באט ללילה בלבד ונתנו לו ציון 10. קישור.

זה המקום לספר, שכשהזמנו את החדר באתר המלון, היה מבצע שכלל איסוף מקוסמוי וחזרה (את החזור לא ניצלנו כי לא חזרנו לקוסמוי), עיסוי זוגי בספא המפואר של המלון וארוחת ערב רומנטית על חוף הים במחיר 5300 באט. בדרך כלל אני לא מתפתה למבצעים כאלה, אך חישוב מהיר העלה שההצעה כדאית ולקחנו אותה. זו הייתה הצלחה גדולה.

אחרי התאקלמות מהירה, ירדנו להסתובב ברחוב שנמצא אחרי החוף ובו מסעדות, עיסויים, חלפנים, ברים, חנויות נוחות ועוד. כשחזרנו עשינו סדרת צילומים על שפת הבריכה ובערב ירדנו למסעדת החוף וניצלנו את הארוחה הזוגית שהייתה כלולה בדיל והייתה פשוט מצוינת.

בקופנגן היה לי מאוד חשוב להיות עם רכב צמוד ולכן דאגתי מבעוד מועד ליצור קשר עם אדי כהן, ישראלי שמתגורר באי ויש לו עסקי תיירות מגוונים והוא סייע לי עם טנדר נהדר שליווה אותנו בכל השהות שלנו באי. אדי גם דאג לצייד אותי בהרבה טיפים על מקומות פחות מוכרים באי והמלצות נוספות. הוא אף הגדיל לעשות כשהטנדר חיכה לי כשהגענו בחניית המלון והחזרנו אותו ביום האחרון בחניית המעבורת, איתה המשכנו ליעד הבא. כל כך נוח. על גבי תמונת הטנדר נמצאים כל הפרטים ליצירת קשר עם אדי. קישור.

יום שישי 13/1/23

לא יודע למה, אבל קמנו מאוד מוקדם היישר לזריחה המשגעת שניבטה אלינו מהמרפסת. שנינו זינקנו לכיוונה ועשינו סדרת תמונות שלא הייתה מביישת צלמים של הנשיונל ג'יאוגרפיק. אחרי ארוחת בוקר מצוינת, יצאנו עם הרכב לטיול ברחבי האי.

את היום בחרנו להתחיל בכפר התרמילאים האדרין, בו נערכת אחת לחודש מסיבת הפול מון המפורסמת בעולם. בדיעבד, אין מה לבקר שם כל כך מוקדם בבוקר כי המקום שומם בשעה כזו, אז הסתפקנו בביקור נוסטלגי בחוף הזריחה והמשכנו הלאה. כשחנינו קפץ לעברנו אחד העובדים של אדי כהן ואמר כי שכח לשים באוטו את השטיחים אחרי השטיפה אז הוא הוסיף אותם. לא שמנו לב לחסרונם. זה היה די משעשע. עוד בדרך להאדרין חלפנו על פני העץ הכי גדול בקופנגן Yang Na Yai Tree, שמתמר לגובה של 54 מטרים, הנמצא בסמוך לסאונת העשבים Wat Pho, בה כבר ביקרנו בעבר. מומלץ לעצור שם ולהביא מגבת.

משם המשכנו בנסיעה קצרה אל Wat Khao Tham, מקדש קטן באמצע היער, שפירוש שמו הוא מקדש המערה שבהר, והסיבה המרכזית לביקור בו היא התצפית היפה שהוא מספק לכל רצועת החוף הדרומית של האי, שמורת הטבע אנג טונג (42 האיים) ועד קוסמוי. במקדש עצמו יש פסל גדול של בודהה שוכב ובחצרו לא מעט פסלים קטנים. על אחד הסלעים היה פסל של בודהה, מימינו פסל של פיל ומשמאלו פסל של קוף. מעניין. צילמנו כמה תמונות נוף יפות וגם כמה פסלים יפים בשטח המקדש והמשכנו.

התחנה הבאה היא Secret Mountain Viewpoint. המקום מאוד בודד באמצע היער ומובילה אליו עליה תלולה, שהטנדר התמודד איתה יפה. בסוף הדרך נמצאת נקודת תצפית ובה בריכה ובר עם נוף יפיפה אל יער הגשם ודקלי הקוקוס למטה, החוף הדרומי של קופנגן והאי קוסמוי ברקע. בשטח המסעדה מפוזרות פינות ישיבה אלטרנטיביות ואומרים שהשקיעה פה היא מהיפות באי ואז כיף פה במיוחד. בפעם הבאה נגיע לשקיעה. מבטיח. בכל מקרה, זוהי תצפית שאסור לפספס. יפיפה.

בשלב זה חלפנו בבירת האי טונגסלה, עצרנו ב-Big C לקנות כמה דברים, החלפנו כסף ברחוב הראשי (השערים בטונגסלה טובים משמעותית מאשר השערים בחוף טונג נאי פאן נוי) ועצרנו במזח, שם קנינו כרטיסים להפלגה לקוטאו אצל Joyze travel, עליה המליץ אדי. קישור. משם התחלנו לנסוע צפונה לאורך החופים המערביים של האי. התחנה הראשונה הייתה חוף Hin Kong, שם נמצא נמל הדייגים הקטן Wok Tum Canel, שלא מצאנו בו שום דבר מיוחד ואפשר לדלג עליו.

מעט מזרחה מהנמל, פנימה לתוך האי, נמצא Wat Phu Khao Noi, המקדש העתיק ביותר באי (שגילו בסביבות 130 שנה), הקרוי גם "מקדש ההר הקטן". הוא נמצא בפסגת גבעה ליד בית החולים. במרכז המקדש יש פגודה לבנה בגובה 10 מטרים ומסביבה 8 פגודות קטנות יותר, כל אחת בארכיטקטורה אחרת. המקדש היה די נטוש למעט לא מעט תרנגולות שהסתובבו בשטחו וקרקרו ללא הרף. הייתה אמורה להיות שם גם תצפית יפה על האי, אך אנחנו לא מצאנו אותה.

עוד מעט צפונה נמצא אחד החופים המרהיבים בקופנגן, חוף Zen. אל החוף מוביל מהחניה שביל הליכה חולי קצר בין בונגלוסים, שנראה כאילו הזמן עצר בהם מלכת. בכניסה לחוף בר מסעדה ולפניו רצועת חול לבן מבהיק, כסאות ישיבה, מספר עצים ומים תכולים שלווים במיוחד.

זה היה מקום מושלם למנוחת בירה ושייק אל מול כל היופי הזה. בצפון החוף יש רצועה קטנה המשמשת לרחצת נודיסטים בעירום מלא. בדרך לאוטו כשחלפנו שוב ליד הבונגלוסים הציץ לעברנו קוף שחור וחביב.

המקום כל כך יפה וכל כך פסטורלי, שקשה לתאר אותו במילים ולא יכולתי להמנע מלצרף עוד תמונה של אושר. מכיוון שאמרו לנו שזה החוף המומלץ ביותר לצפייה בשקיעה, עוד נחזור אליו בהמשך.

משם המשכנו אל Koh Raham, מקום שלא הכרנו והגענו בהמלצת אדי. במקום יש מלון, מסעדה וחוף ים קטן ויפה, שנקרא Secret Beach. השפה היחידה ששמענו בו הייתה עברית, כנראה שאדי המליץ על החוף להרבה חברים והחוף הסודי כבר לא סודי בכלל. לא אהבנו את הצעקות והאווירה בחוף ועזבנו אותו די מהר.

אנחנו ממשיכים בטיול מחוף לחוף ומגיעים אל חוף Haad Yao הסמוך. פירוש שמו "החוף הארוך", הוא הפופולרי ביותר בצד המערבי ונחשב בעיני רבים כחוף מושלם. אורכו קילומטר אחד, הוא רחב וכלוא משני צדדיו על ידי הרים סלעיים. בחוף המעוגל חול לבן ורך ושקיעות מרהיבות. החוף מפותח מאוד, אך שומר על יופיו הטבעי ובשעות היום יש תמיד טורניר כדורגל על החוף. החוף נמצא ממש במרכז שונית האלמוגים העשירה ולכן מציע צלילות ושנירקולים לצפייה בצבי ים, כרישי שונית ודגים ססגוניים במיוחד.

אנחנו ממשיכים ומתקרבים לצפון האי ועוצרים בחוף Salad, אליו אנחנו מגיעים דרך מלון Saladburi, אחד המלונות הוותיקים והטובים. החוף הקסום פופולרי מאוד בקרב משפחות וזוגות המחפשים חוף פחות מפותח ושקט. החול רך ולבן עם עצי קוקוס ומסעדות וברים פזורים לאורכו. הכפר עצמו, למרות היותו אחד הקטנים באי, מספק את כל צרכי התיירים. שונית האלמוגים נמצאת לא רחוק מהחוף ומציעה עולם תת מימי נפלא. המלון היושב על צלע הגבעה והחוף מאוד מוצאים חן בעינינו ואולי נבוא לפה בפעם הבאה.

בפינה הצפון מערבית של קופנגן נמצא חוף Mae Haad. זהו גן עדן טרופי תת מימי שנמצא בשיאו בחודשים דצמבר עד מרץ והוא אתר הצלילה הטוב ביותר בקופנגן. שוניות האלמוגים כאן יפות במיוחד ומועדוני צלילה רבים מציעים טיולי צלילה סביב האי Koh Ma המרוחק מהחוף 100 מטרים ומחובר אליו ברצועת חול צרה, כך שניתן ללכת אליו ברגל. בשונית סביבו אפשר לצפות בכרישי שונית (שאינם מזיקים) ובצבי ים ולשחות בתוך להקות של דגים צבעוניים במיוחד. אורכו של החוף הלבנבן הוא 800 מטרים והוא אידאלי למשחקי ספורט חופים, לשחייה ולשיט בקאנו או קיאק, הניתנים להשכרה במקום. בזכות הכביש החדש, ההגעה לכאן מטונגסלה אורכת רבע שעה בלבד וכמות התיירים המגיעה לכאן גדולה משמעותית מאשר בעבר.

משם נסענו מזרחה לתחנה האחרונה להיום, חוף Chaloklum. החוף שוכן בסמוך לכפר הדייגים בשם זה. צורתו חצי עיגול, לאורכו חול לבן ומסביבו הרים. הכפר נמצא במרכז החוף. בחוף יש פעילויות צלילה וספורט ימי ומגוון מסעדות לא יקרות המתמחות בפירות ים, בייחוד דיונונים. בנמל ספינות דיג רבות וסירות מונית השטות לחופים הסמוכים. על החוף ניתן לראות כלובי במבוק שזור המשמשים לייבוש הדיונונים. בחוף יש עולם תת מימי מרשים במיוחד. קצת צפונית מזרחית ממנו נמצא החוף הקטנטן Haad Khom, שיש בו ריף אלמוגים פופולרי מאוד לשנירקול. כביש בטון מוביל אליו, אך אפשר בקלות להגיע אליו גם באמצעות סירה. הגענו לחוף כבר ממש רעבים ונתקלנו בפיצרייה של בחור איטלקי אז החלטנו שהיא חייבת להיות טובה. האמת? Viva Pizeria הייתה מצוינת ויחד עם אייס קפה ובירה מול הים היא הייתה עוד יותר טובה.

בשעה 15:30 יצאנו חזרה למלון, אליו הגענו אחרי 50 דקות וסיכמנו יום טיול עצמאי מוצלח במיוחד. אחרי כשעה הלכנו לעיסוי שהזמנו במסגרת החבילה שהיה פשוט חלומי. אין מילים. אחרי מקלחת והתארגנות ירדנו לרחוב מתחת למלון והתיישבנו לארוחת ערב במסעדת Red Hot Chili Peppers, שהייתה בינונית למדי. לא תמיד הבחירות טובות.

יום שבת 14/1/23

בשעה 9:30 יצאנו לכיוון נקודת ההתחלה של טיול טרקטורונים שהזמנו מ-Speed Koh Phangan, שהייתה מרוחקת כרבע שעה מהמלון. המדריך, שהציג את עצמו בשם סאן, עשה לנו תדריך קצר על הטרקטורון, לבשנו את כל אמצעי ההגנה האפשריים ולאחר נסיעת מבחן קצרה יצאנו לדרך.

אנחנו בחרנו טיול של שעה וחצי וטרקטורון זוגי כי סיגל לא רצתה לנהוג. הנסיעה התחילה קצת על הכביש ומהר מאוד ירדנו ממנו אל תוך שטחים חקלאיים ומיוערים. אחרי נסיעה קצרה עצרנו בגן פירות, ראינו שיחי אננס ועצי ג'ק פרוט והתכבדנו בפיטאיה ובגויאבה. אחרי קצת הסברים על הפירות המשכנו בדרכנו.

הנסיעה הפכה מרגע לרגע מאתגרת וקשה יותר ובתחנה הבאה היינו אמורים לבלות קצת עם ברווזים, אבל הם חשבו אחרת ולא חיכו לנו. משם חיכה לנו טיפוס ממש קשה לפסגת ההר, אל נקודת התצפית. האמת, שזה היה יותר מפחיד לי מאשר קשה לטרקטורון שקיפץ על סלעים כמו שאני הולך על מדרכה. למעלה חיכה לנו נוף משגע של חופיו המזרחיים של קופנגן ואפילו טיפסתי על צמד סלעי ענק לתצפית גבוהה יותר.

משם חזרנו חזרה לנקודת ההתחלה. חייב לציין שהמדריך היה קשוב אלינו ועשה הכל על מנת שנהיה מרוצים וזו הייתה הרגשה נפלאה. ההקפדה על הביטחון ועל השירות היו מרשימים במיוחד. ממליץ בחום.

מהטרקטורונים המשכנו אל מפלי Phaeng, הגדולים באי. בביקור הקודם שלנו בקופנגן ביקרנו במפלים והם היו די יבשים. החלטנו לתת להם הזדמנות שניה למרות ששוב היינו בעונה יבשה. אחרי שחנינו בחניה מקורה בתשלום גילינו שהחניה בהמשך חופשית. לאחריה יש שביל תלול בתוך יער הגשם שאורכו 200 מטרים והוא מוביל אל המפל הגדול ביותר Phaeng Yai, שהיה די יבש גם הפעם. מולו נמצא מפל Phaeng Noi הגבוה יותר, כמעט יבש לחלוטין גם הוא. משם יש מספר מסלולי טיול אתגריים, המשלבים שימוש בחבלים, המובילים אל נקודת התצפית היפה Dom Sila ומפל נוסף עם בריכה בתחתיתו ששמו Than Nam Rak. אנחנו הסתפקנו בזה, אבל חובבי הטרקים יכולים להמשיך משם הלאה במסלול הליכה די תלול במקביל למפלים נוספים עד למפל Than Song Praeng. בשמורה גדל פרח הסחלב הגדול בעולם ששמו Pet Cha Heung, צבעו צהוב זהבהב, גובהו מעל 3 מטרים ואורך ענפיו בפריחה מעל 2 מטרים. הכניסה למפלים עולה 100 באט לאדם.

משם חזרנו לכיוון החוף שלנו ועצרנו בדרך במפלים נוספים. מפל Than Sadet הוא המפל השני המרשים באי והאהוד על ידי בני משפחת המלוכה. המלך ראמה ה-5 ביקר במקום לראשונה בשנת 1888. במקום יש סלעי גרניט ענקים והמון בריכות הנוצרות מהמפלים לאורך מסלול הליכה בן 3 ק"מ. המפלים רצופים בסלעים המאפשרים דילוג ביניהם ואפשר לגשת אליהם ממספר מקומות, גם מחוף Than Sadet וגם מהכביש הרעוע המוביל לחוף. די מוזר שאין חניה ועומדים בצד הכביש ומשם מוביל שביל הליכה של כ-100 מטרים אל המפל הראשון, ממנו אפשר להמשיך לטייל מטה אל מפלים נוספים. המקום אינו מרשים במיוחד והייתי מוותר עליו. הכניסה חופשית.

בהמשך הכביש נמצא חוף Than Sadet, אולי החוף היפה ביותר בקופנגן. הוא מוגדר כשמורת טבע והכניסה אליו בתשלום, אך מכיוון שכבר קנינו היום כרטיסים לשמורת טבע במפל הראשון, זה נחשב לכל היום והיינו פטורים מתשלום נוסף. במרכז החוף יש בונגלוסים של פעם ובקצהו הצפוני ריזורט על צלע הגבעה. ישבנו בבר מסעדה על החוף, שתינו בירה ושייק אבטיח ונהנינו מהנוף הנפלא והשלווה.

התחנה הבאה הייתה אמורה להיות תצפית עלחוף Bottle, אבל מהר מאוד גילינו שהדרך לא עבירה למכוניות, אלא רק לאופנועים ועשינו אחורה פנה. חוף Bottle הוא חוף מדהים ביופיו הנמצא במרכז הצלע הצפונית, מוקף בהרים ויערות גשם והקסם שלו הוא בדידותו. מאוד קשה להגיע אליו בדרך היבשה וההגעה מתבצעת בעיקר עם סירת מונית מחוף Chaloklum הנמצא ממערב לו או מטונג נאי פאן. אורכו של החוף הרחב והמעוגל עם החול המוזהב הוא 800 מטרים והוא תחום על ידי סלעי גרניט.

זו הייתה אמורה להיות התחנה האחרונה להיום, אבל החלטנו בפרץ נוסטלגי לבקר בחוף Thong Nai Pan Yai, בו שהינו בביקור הקודם ואולי לראות מה עלה בגורל המלון שלנו מפעם, Candle Hut. החוף הזה הוא הגדול והדרומי יותר משני החופים והוא פופולרי מאוד בזכות האווירה הכפרית שלו, הריזורטים הזולים, המים החמימים ועצי הדקל. אחרי החוף נמצא הכפר ויש בו מספר מסעדות וסניף 7/11. החוף נשאר כפי שהיה, אך המלון שלנו ננטש ונותר מיותם והרוס. סיגל איתרה את החדר שלנו ושלחה לילדים תמונה מבאסת של החדר ההרוס, אבל אני אצרף תמונה של החוף היפה.

משם חזרנו בנסיעה קצרה למלון וירדנו לטבילת אחר הצהריים כיפית במיוחד בבריכה. המים היו נעימים במיוחד ויחד עם הנוף של המפרץ הייתה תחושת שלווה עצומה. מעל הבריכה היו בריכות קטנות מדורגות לשכשוך ומעל כולן טרסת דק עם ערסל חצי ירח שהיה ספוט צילום מושלם.

כשיצאנו מהבריכה, סיגל שוחחה בטלפון עם עמית לעבודה, שהגיע לפני מספר ימים עם משפחתו לשהות ממושכת בקופנגן. הצעתי לה שנפגוש אותו לארוחת ערב של שקיעה בחוף Zen והצעתי נתקבלה באהדה. בשעה 17:00 יצאנו לכיוון חוף Zen, אליו הגענו אחרי כ-40 דקות. כבר בכניסה לחניה הבחנו בטור של מאות אנשים שנהר לחוף לקראת השקיעה וזה היה מראה מאוד שונה מהחוף השלו בו ביקרנו אתמול בבוקר. די במפתיע מצאנו שולחן פנוי והזמנו ארוחת ערב. השקיעה אכן עמדה בכל הציפיות והמראה היה מרהיב למרות העומס הרב שהיה במקום. היה לי מאוד קשה למצוא את התמונה הכי טובה מהעשרות שצילמתי.

מהחוף נסענו לעיר הגדולה טונגסלה לביקור בשוק הלילה של שבת Saturday Walking Street Market. קצהו המערבי של השוק מאוד רחב והוא הולך ונהיה צר ככל שהולכים מזרחה. הוא עמוס בדוכני קניות ובלא פחות דוכני אוכל והאווירה תוססת ושמחה. הוא פתוח מידי שבת בשעות 17:00-22:00. עשינו מעט קניות ונסענו חזרה למלון. לילה טוב.

יום ראשון 15/1/23

אחרי ארוחת הבוקר הנהדרת יצאנו לטיול בחוף טונג נאי פאן נוי מתחת למלון. חצינו את הנחל שזורם אל החוף וטיילנו עד מלון אננטרה רסננדה, המלון המפואר ביותר בקופנגן, ממנו חזרנו דרך מלון בורי ראסה הפופולרי ומשם דרך הרחוב הראשי בכפר חזרה למלון. אין בכלל ספק שהחוף הזה הוא החוף הכי מומלץ ללינת משפחות וזוגות בקופנגן, אלא אם אתם מגיעים למסיבות.

כשחזרנו, עשינו צ'ק אאוט, נפרדנו מהמלון המושלם ויצאנו עם הטנדר לכיוון המזח בטונגסלה בשעה 11:30. הדרך ארכה קצת מעל חצי שעה, השארנו את הטנדר בחנייה במזח ואת המפתחות בסוכנות Joyze, כפי שביקש אדי, עשינו צ'ק אין למעבורת וצעדנו למזח. המעבורת של Lomprayah לקוטאו הייתה אמורה לצאת בשעה 13:00, אך יצאה באיחור של 20 דקות. המעבורת הגדולה הייתה מסוג קטמרן והיה לה סיפון ראשי ממוזג עם כיסאות נוחים במיוחד הניתנים להטיה לאחור, מזנון צנוע ומסכים, עליהם שודרו בלופ סרטי תדמית של תאילנד. השיט עלה 600 באט לאדם. קישור. כעבור שעה ורבע בדיוק הגענו למזח Mae Haad בקוטאו, שם חיכה לנו נציג המלון שהזמנו עם שלט.

קצת אחרי השעה 15:00 ואחרי דקות ספורות של נסיעה, הגענו למלון. הייתה לנו התלבטות גדולה האם לקחת את אחד מהמלונות המפוארים הנמצאים בחופים המבודדים של קוטאו או לבחור במלון צנוע יותר אשר נמצא בחוף המרכזי, Sairee. לבסוף בחרנו להיות במרכז במלון Simple Life Cliff View. זהו מלון בן 3 כוכבים הנמצא בקצה הדרומי של החוף. מספיק קרוב מצד אחד, אך מספיק רחוק מהרעש מצד שני.

המלון בנוי בצורת "ח", במרכזו בריכה מדורגת ובקצהו טרסת שיזוף עשויה דק על הים. אנחנו בחרנו בחדר היקר ביותר, שהיה הראשון על הים, חדר בסיסי, גדול ומרווח, עם מרפסת שנמצאת ממש על המים. מושלם. השירות במלון היה יוצא מן הכלל (בייחוד של פקידת הקבלה הנהדרת Eima) וארוחת הבוקר בסיסית, אך מספקת. נתנו למלון ציון 9. קישור. החדר שלנו עלה 6000 באט ללילה.

אחרי התארגנות קצרה יצאנו לכיוון הרחוב ה"ראשי" לאכול. הרחוב הראשי היה למעשה שביל, שמצדו המערבי היו מסעדות וחוף הים ומצדו המזרחי היו בתי מלון צנועים ומגוון שירותי תיירות כמו חלפנים, עיסויים, חנויות, מועדוני צלילה ועוד. רחוב קסום שהתאהבנו בו במהרה. קוראים לו Walking Street.

בתחילת הרחוב נמצא King Rama V Rock and Statue, סלע זיכרון ופסל של המלך ראמה החמישי הגדול והאהוב, עליו נמצאים ראשי התיבות של שמו, שמנציח את ביקורו באי בשנת 1899. המקום הפך מאז למקום תפילה עבור המקומיים.

בסמוך נמצא מלון In Touch Resort, שיש לו מסעדת חוף מגניבה, שלצד שולחנות רגילים יש לה גם מקומות ישיבה כיפיים במיוחד על הרצפה מול הים. ישבנו לאכול שם ארוחת צהרים מאוחרת שהייתה טובה וזולה במיוחד ואנחנו ממליצים על המקום בחום. המסעדה הפכה למסעדת הבית שלנו בקוטאו. קישור.

שבעים ומרוצים יצאנו לטיול בחוף Sairee. החוף נמתח לאורך כקילומטר וחצי והוא החוף הגדול והמרכזי של האי. הוא בעל חוף לבנבן שנקטע מידי פעם על ידי סלעי ענק. הוא נמצא במרחק של כעשר דקות הליכה בסך הכל מהכפר המרכזי Mae Haad. החוף מציע טווח רחב של אפשרויות לינה, מרכזי צלילה, מסעדות, חנויות, ברים על החוף, שירותי תיירות ועוד.

לקראת השקיעה חזרנו למלון, התרעננו מעט בבריכה והתארגנו לצפות בשקיעה ממרפסת החדר. לאחריה יצאנו לאכול שוב במסעדה השכנה וכשסיימנו אני הלכתי לעיסוי כפות רגליים וסיגל בחרה לחזור לחדר.

יום שני 16/1/23

בדרך לארוחת הבוקר עצרנו בקבלה וביקשנו מפקידת הקבלה הנהדרת שתזמין לנו נהג פרטי לטיול של כמה שעות. אחרי מו"מ קצר סיכמנו על מחיר של 1200 באט ל-4 שעות, מחיר נוח והוגן במיוחד. לקראת השעה 9:30 הגיע הנהג, הסברנו לו איפה אנחנו רוצים לבקר והתכנית נראתה לו הגיונית למעט תצפית אחת, אליה סירב לנסוע (תצפית Mango) כי לדבריו הדרך מאוד מסוכנת.

התחנה הראשונה הייתה די קרובה, נקודת התצפית Deisha. בהתחלה ירדנו מהחניה בהרבה מדרגות לתצפית בשם זה, אך כשחזרנו לחניה גילינו שממש לידה, ללא כל מאמץ, נמצאת תצפית יותר מוצלחת שנקראת High The Moon, ממנה נשקף נוף נפלא של מפרץ Chalok Baan ולגונת Taa Toh היפיפיים, הנמצאים בצלע הדרומית של קוטאו, אליהם נגיע בהמשך.

כמה דקות משם והגענו אל היעד, שבדיעבד הסתבר שהוא אחד משיאי היום, John Suwan Viewpoint. התצפית נמצאת בנקודה הכי דרומית של האי ונקראת על שם שני הברנשים שגילו אותה (אם אני זוכר נכון, הם היו אוסטרלים). היא נמצאת למעשה גבוה על לשון יבשה ומאפשרת תצפית מהממת במיוחד על שני המפרצים משני צידיה, מפרץ Haad Tien (מפרץ הכרישים) ממזרח ומפרץ Chalok Baan ממערב.

כשהתחלנו את הטיפוס לתצפית לא היה לנו מושג על גודל האתגר. זוג מטיילים שירד מהתצפית וחלף על פנינו די גיחך כשראה שאנחנו עם כפכפים, אבל אנחנו התעלמנו. השביל התמים התפתל במתינות כלפי מעלה עד שהפך לפתע לתלול ומאתגר יותר. בכל דקה שעברה נתגלו מראות יפים יותר של המפרצים משני הצדדים. בשלב מסוים החל הטיפוס להיות מלווה בשימוש בחבלים ואני המשכתי הלאה לבד. בקצה הגבעה יש סלעי ענק שעמידה עליהם מאפשרת תצפית מהממת על שני המפרצים יחד. הרגשתי כמו סימבה, שעומד על הצוק במלך האריות, צילמתי כמה תמונות וירדתי חזרה. כל הטיפוס נמשך כחצי שעה.

מהחניה יש ירידה נוספת לשני חופים סמוכים. התחלנו בחוף Freedom, הדרומי יותר. אל החוף יורדים במדרגות די גבוהות לצד ריזורט על צלע ההר. למטה יש פיסת חוף מיוחדת במינה, תחומה בסלעים משני עבריה, עצים על קו המים, מיטות שיזוף פזורות ובר ארוך בצדה הדרומי שממש יושב על המים.

סיגל ממש התאהבה בחוף ולא רצתה לזוז. בתחילה השתרענו על כסאות נוח, בהינו במים הירוקים תכולים וחשבנו כמה יפה העולם ולאחר מכן המשכנו לבר, שתינו בירה ושייק אבטיח קרים והמשכנו לבהות בים, רק הפעם מזווית אחרת. העולם נראה משם לא פחות יפה. בסוף הלכנו.

אחרי שהזענו את כל הדרך במעלה המדרגות הגבוהות, תוך כדי שאנחנו מתקשים להפסיק להציץ אחורה אל חוף פרידום השרוע מתחת, ירדנו לצד השני אל Taa Toh Lagoon. הלגונה השלווה היא למעשה חלק ממפרץ Chalok Baan ומופרדת ממנו עם סלעים גדולים. על החוף הציורי היו שרועים מספר בודד של אנשים, במים מספר סירות לונגטייל והכל נראה ציורי כמו גלויה. איזה יופי.

משם עלינו במדרגות לחניה, פגשנו את הנהג והמשכנו הלאה. ביקשנו מהנהג שיעצור לנו לכמה דקות במלון Haad Tien Beach Resort, אותו ראינו למעלה מהתצפית. הנהג לא הבין למה אנחנו רוצים לעצור במלון אבל הביא אותנו לשם. לך תסביר לו שגולן אוהב לבדוק בתי מלון... המלון חולש כמעט על כל החוף, בצדו המזרחי בריכה גדולה והחוף היפיפה, שנקרא גם מפרץ הכרישים ונחשב לאזור צלילה מצוין, נראה נהדר. צוות המלון לא כל כך רצה שניכנס לחוף הפרטי, אבל התרצה אחרי שהבטחנו שנצלם כמה תמונות ונצא.

אנחנו ממשיכים לתחנה הלפני אחרונה, West Coast Viewpoint, תצפית ששמה מרמז על המראות הנשקפים ממנה. האוטו מטפס את העליה התלולה במעלה דרך העפר במאמץ רב עד שאנחנו מגיעים למקום בו הדרך חסומה בגלל עבודות. הנהג שוחח עם הפועלים והסביר לי כי התצפית נמצאת עוד 100 מטרים קדימה וכדאי שפשוט אמשיך לשם ברגל. היה חם מאוד ואני המשכתי לבד לנקודת ההתחלה במקום שנקרא Two View Bar & Restaurant. בבר יש מרפסת תצפית יפה על החוף המערבי של האי.

בבר שילמתי על הכניסה לנקודת התצפית 100 באט כולל בקבוק מים ויצאתי לדרך. ההליכה הרבה יותר פשוטה מאשר בתצפית הקודמת ואורכת בסביבות 7 דקות הליכה לכל כיוון, כשכל הזמן עולים ויורדים במדרגות שנחצבו או נבנו בהר. לקראת הסוף יש טיפוס קטן על סלעים עד שמגיעים לנקודת התצפית הנמצאת על סלע ענק שחולש על כל החוף המערבי, מחוף Mae Haad בדרום, דרך חוף Sairee ועד לאי היפיפה Koh Nang Yuan בצפון, בו ביקרנו בעבר. נוף מהמם, אם כי לא שונה בהרבה מזה שראיתי כבר קודם במרפסת התצפית בנקודת ההתחלה.

משם נסענו נסיעה קצרה למטה לנקודה האחרונה בטיול, Tanote Bay. בכניסה לחוף יש ריזורט עם בונגלוסים של פעם ומסעדה כיפית על החוף ובקצה הצפוני ריזורט יפיפה על צלע ההר בשם Montalay, שנחשב לאחד הטובים בקוטאו.

החוף יפיפה ברמה שקשה לתאר. חול לבן, מים שלווים וחלקים כמו בריכה בצבעי תכלת עמוק במרכז וירקרק בצדדים. מצפון משקיף הריזורט היוקרתי, מימין מעין חומת סלעים ובאמצע סלע אחד ענק נטוע באמצע המפרץ, כאילו אומר "אני פה הבוס הגדול" ומספר מטיילים מטפסים עליו וקופצים למים מגובה רב. פשוט תמונה יפיפייה ופסטורלית. השלווה מופרעת מידי פעם על ידי רעש הפגיעה במים של הקופצים.

אחרי שגמרנו להתפעל מהיופי ולצלם לא מעט תמונות חזרנו לאוטו ולמלון, אליו הגענו בדיוק בשעה 12:30. נפרדנו לשלם מהנהג הנהדר והשארנו לו טיפ בהתאם. היינו שפוכים לחלוטין מהשעות שבילינו בשמש החמה ואין כמו טבילה טובה בבריכת המלון להתרעננות ואחריה מנוחה קצרה בחדר. אחרי שהתאוששנו, יצאנו לארוחת צהרים במסעדה השכנה ואחריה לעיסוי. סיגל בצוואר והכתפיים ואני כרגיל בכפות רגליים.

לאחר מכן עשינו שוב טיול קצר בשביל המרכזי של החוף, חזרנו לחדר לצפות בשקיעה ובערב יצאנו לאכול במסעדת Sairee Cottage. הארוחה הייתה נחמדה, אבל החלק הכי משעשע היה שלפתע הבנו שזו המסעדה בה אכלנו בביקור הקודם בקוטאו עם הילדים לפני 12 שנה. קישור.

יום שלישי 17/1/23

אחרי ארוחת הבוקר עשינו צ'ק אאוט וקצת לפני השעה 9:00 אספו אותנו למזח. התורים במזח לצ'ק אין היו ארוכים במיוחד, אך אחרי 20 דקות כבר היינו על המעבורת, שיצאה בכמה דקות איחור אחרי השעה 9:30. קנינו כרטיסים במחיר 700 באט לאדם + 150 באט הסעה למלון בקוסמוי. ההפלגה לקוסמוי ארכה שעתיים ועברה בנעימים. ההסעות למלון מאוד מסודרות לפי חופי היעד והמלונות. כמו תמיד, היינו אחרונים בהסעה, אבל בשעה 12:20 כבר היינו במלון. הצ'ק אין היה מהיר, קיבלנו שתייה מרעננת ויצאנו להסתובב קצת בסביבת המלון עד שקיבלנו את החדר בשעה 13:30.

מלון Hansar הוא מלון 5 כוכבים נהדר שנמצא בחוף Bophut, כחמש דקות הליכה מכפר הדייגים. אנחנו הזמנו חדר דלוקס, אך בטוב ליבם שידרגו אותנו לחדר מסוג Sea View XL, שהיה חדר מהמם, עצום בגודלו, במרכזו אמבט שחור יפיפה ויש בו מיטה נוחה וגדולה, פינת ישיבה ומרפסת גדולה במיוחד עם פינת ישיבה נוספת ומיטת שיזוף לכל אורכה.

הבעיות המרכזיות של המלון הן שאין מעלית ובחדר המקלחת והשירותים פתוחים ואין פרטיות. כששאלנו לגבי זה, ענו לנו כי המלון מכסה את החלונות כשמבקשים, אבל זה פחות מתאים למשפחות. למלון יש בריכה גדולה וחוף ים פרטי ומטופח עם פופים, מיטות שיזוף, שולחנות ושמשיות. את החדר הזמנו באתר המלון ושילמנו 7480 באט לחדר ללילה כולל ארוחת בוקר מופלאה. נתנו למלון ציון 10. קישור.

יצאנו לאכול במסעדת Oasis בכפר הדייגים הסמוך, ממש מול אל גאוצ'ו. המסעדה מאוד זולה, אבל האוכל והשירות היו בינוניים למדי. החלפנו קצת כסף ראשוני (מתוך הנחה שהייתה מאוד נכונה בדיעבד, שהשערים בחוף צ'אוונג יהיו טובים משמעותית) ויצאנו לטיול נוסטלגי בחוף צ'אוונג. המונית עלתה 350 באט והנסיעה לקחה רבע שעה. ביקשנו לרדת במלון Sala, חצינו את המלון היפה לחוף הים ושם התחלנו לטייל דרומה.

ההליכה על חוף צ'אוונג מאוד כיפית. החוף יפה ומטופח עם ריזורטים נהדרים, ביניהם גם כאלו של צעירים עם בר על החוף ומוזיקה רועשת. על החוף רוכלים, מוכרי אוכל וביתני עיסוי. קסם של חוף. תוך כדי הליכה, גם ביקרנו והתרשמנו מבתי מלון שונים ועשינו ביקור נוסטלגי במלון Chaweng Regent, בו היינו בעבר עם הילדים ועדיין נשאר מלון מושלם למשפחות. קישור. ניסינו לזהות את החדר שהיינו בו, אבל אני לא סגור אם הצלחנו או לא. ככה טיילנו עד מלון Library היפיפה עם הבריכה האדומה, שם חתכנו חזרה לכביש הראשי, טיילנו קצת לכיוון האגם ולבסוף חזרנו אל קניון Central Samui. קישור. הקניון הוא קניון פתוח, יש בו את כל המותגים המוכרים, לא מעט אפשרויות אוכל ואזור של דוכני קניות ואוכל בחלקו הצפוני. החלפנו בקניון כסף בשער גבוה ב-5% מאשר החלפנו בכפר הדייגים (32.75 באט לדולר לעומת 31.2).

מהקניון המשכנו לטייל צפונה והתיישבנו לאכול במסעדה האיטלקית המעולה Duomo. קישור. אכלנו פיצה ופסטה מעולות וקפצנו לבקר בסניף המרכז למטייל, הנמצא ממש ממול. קישור. לאחר שיחה קצרה עם מנהל הסניף תפסנו סונגטואו (מונית טנדר) וחזרנו למלון. הפעם שילמנו רק 200 באט על הנסיעה.

יום רביעי 18/1/23

אחרי ארוחת הבוקר הכי טובה בטיול, אספו אותנו בשעה 7:50 לטיול 42 האיים והגענו למזח ממנו יוצא הטיול כעבור כמעט חצי שעה, שם חיכו לנו כיבוד קל ושתייה חמה וניסו במרץ למכור לנו ציוד לטיול כמו מגן לטלפון ונעלי גומי, שסיגל קנתה ב-300 באט. הטיול היה של חברת Mr. Tu ובדיעבד היה מוצלח במיוחד ומומלץ. הטיול עלה 1900 באט לאדם בספיד בואט כולל דמי כניסה לשמורת הטבע וקיאקים. קישור.

טיול 42 האיים הוא הכינוי לטיול לשמורת הטבע Ang Thong, הנמצאת ממערב לקוסמוי. זהו הטיול המרכזי והמומלץ ביותר למבקרים בקוסמוי. בשמורה יש קבוצה של 42 איים (וזו הסיבה לשם הטיול) המתפרשת על פני 250 קמ"ר. האיים הגבוהים מזדקרים מהים כקירות סלע בגובה שיכול להגיע למאות מטרים. יש בהם חופים קטנים מהממים וסלעים מעוצבים בצורות משונות פרי יצירתו של הטבע. קישור. כעבור שעה הגענו לנקודה הראשונה והצפונית ביותר, אי מצוקי קטן בשם Wow, שם ירדנו לשנורקלינג נפלא. ראינו דגים צהובים ענקיים, דגים ירוקים זרחניים, דגי חרב עם זנב סגול, דגי יובנטוס (שחור לבן), להקות של אלפי דגיגונים אפורים, אלמוגים מרהיבים וקיפודי ים. אחרי 45 דקות המשכנו הלאה. משם התחלנו לשוט דרומה, כשבדרך אנחנו חולפים ליד איים רבים המזדקרים במים בצורות שונות ומשונות, כולל האי Sawadee Monkey, שכפי ששמו מרמז, נראה בזוויות מסוימות כמו פרצוף של קוף.

כמה דקות דרומית משם נמצא האי Ko Mae Ko, שם נמצאת הלגונה הכחולה Ta Le Nai. פירוש השם הוא הים (Ta Le) שבפנים (Nai) והוא מרמז על אגם מים מלוחים מרהיב הנמצא בלוע ההר, מימיו ירוקים בוהקים מכיוון שהם משקפים את צבע הצמחייה מסביב ומראה הלגונה מהמם במיוחד. לא ברור לי למה היא נקראת הלגונה הכחולה ולא הלגונה הירוקה. אל הלגונה מטפסים בעזרת מדרגות מתכת שהורכבו על ההר.

כשמגיעים למעלה אפשר לבחור בין לחזור כמו שהגענו, לבין לעשות מסלול ארוך יותר, שכולל ירידה למרפסת כמעט בגובה המים. בדיעבד, מעט מיותר. הטיפוס והירידה במסלול הארוך לוקחים 25 דקות.

5 דקות אחרי עצרנו באי הבא, ששמו Sam Sao, שם אכלנו צהרים על גבי שולחנות וספסלי עץ מוצלים הנמצאים על החוף (הארוחה לא הייתה החלק החזק של היום...). מי שרצה, עשה שיט קיאקים של חצי שעה בין האיים המצוקיים הקטנים מול החוף, שבאחד מהם היה פתח, שנראה כמו שער, דרכו עברו החותרים. מחיר הקיאקים היה כלול במחיר הטיול. סיגל בחרה להצטלם על הנדנדה ואני בחרתי לצלם.

בשעה 13:45 יצאנו לתחנה האחרונה והמרכזית של הטיול, האי Ko Wua Ta Lap, שפירושו "הפרה הישנה". באי הזה קיבלנו זמן חופשי של שעה וחצי על מנת לטפס אל נקודת התצפית המפורסמת על האיים או סתם לרבוץ על החוף, לשחות או ליהנות ממשקה קר במזנון. אנחנו כמובן פנינו לטיפוס אל נקודת התצפית.

נקודת התצפית, הנקראת Pha Jun Jaras, נמצאת בגובה של בדיוק 500 מטרים. קשה להבין עד כמה זה גבוה לטפס, אלא אם משווים את זה לטיפוס במדרגות לבניין שגובהו 185 קומות. היתרון של נקודת התצפית היא שיש לה 6 תחנות, כך שגם מי שלא מגיע עד למעלה, יכול ליהנות מהנופים בתחנות בדרך. כבר בנקודת התצפית הראשונה בגובה 100 מטרים יש נוף יפה של החוף אליו הגענו.

את הטיפוס התחלנו יחד עם אמא ישראלית ובתה בת ה-12, שהיו איתנו בטיול בסירה. סיגל והאמא הסתפקו בתצפית בגובה 200 מטרים ואני הצעתי שהילדה תמשיך איתי עוד למעלה. בנקודה השלישית בגובה 300 מטרים יש בכלל נוף לצד השני המערבי, ממנו רואים בעיקר את הצמחיה על האי ואת הים באופק וזו לא תצפית יפה במיוחד.

אחרי מנוחה קצרה המשכנו הלאה, הילדה מראה סימני שבירה ואני מעודד אותה להמשיך עוד. התחנה הרביעית היא בגובה 350 מטרים ונמצאת בסטייה מהמסלול. המדריך בסירה הסביר לנו שהיא מיותרת למי שממשיך הלאה כי הנופים דומים מאוד לתחנה החמישית וחבל לסטות. דילגנו עליה. בכוחותינו האחרונים אנחנו מגיעים לתחנה החמישית, בטוחים שהיא האחרונה ומגלים שהיא בגובה 450 מטרים ויש לנו לעלות עוד 50 מטרים אחרונים. הנוף ממנה כבר מדהים, הילדה אומרת שתחכה לי כאן ואני עונה לה שאין מצב שהיא הגיעה עד כאן ולא תגיע לסוף ואנחנו ממשיכים ומגיעים לתחנה האחרונה. האמת, הרגשתי כאילו כבשתי את האוורסט, אבל תכלס זה היה כנראה ההישג הפיזי הכי גדול שהיה לי בחיים. ישששששש

התחלנו לרדת למטה בזהירות, המים כבר נגמרו מזמן, אבל האושר היה עצום. מהר מאוד הגענו לתחנה השנייה, שם חיכו לנו סיגל ואמא של הילדה והמשכנו עד למטה. סך הכל הטיפוס והירידה ארכו שעה. בשעה 15:50 יצאנו בחזרה לכיוון קוסמוי, אליה הגענו אחרי 50 דקות, מסכמים טיול יוצא מן הכלל, שאסור להחמיץ. כשהגענו למלון הלכנו להתרענן בבריכה ולאחר מכן עלינו לחדר להתארגנות לערב.

בשעה 18:00 יצאנו לבקר בשוק כפר הדייגים, שפתוח כאמור בימי שני, רביעי ושישי בלבד, החל משעה 17:00 ועד קרוב לחצות. חלקו של השוק הקרוב לים רצוף בדוכני קניות, עם סחורה רגילה המוכרת מכל השווקים האחרים. במרכז השוק יש כיכר ובה המון מקומות ישיבה לאלו שאוכלים ומשם ועד לכביש הראשי יש טור ארוך רצוף דוכני אוכל עם כל מאכל שתעלו על דעתכם. שוק מאוד ססגוני, מאוד כיפי, מאוד טעים ומאוד מומלץ. המחירים רגילים. עשינו בשוק טעימות של מגוון סוגי מאכלים עד שבשעה 19:30 התחיל גשם, שהבריח אותנו חזרה למלון הסמוך. לילה טוב.

יום חמישי 19/1/23

אחרי ארוחת בוקר נהדרת נוספת במלון, הגיע אלינו הרכב השכור. בדרך כלל אני נוהג לשכור רכבים רק מחברות השכרה גדולות ומוכרות ואני משתמש בפורטל הנהדר Economy Car Rentals. קישור. הפעם החלטתי להשכיר מישראלי שחי בקוסמוי ובדיעבד זו הייתה טעות חמורה, אבל אגיע לזה בהמשך. התחנה הראשונה שלנו היא הבודהה הגדול, שנמצא במקדש Phra Yai. הפסל המפורסם ביותר באי נבנה בשנת 1972 על מנת לשמש כמקום פולחן. גובהו של הבודהה היושב הענק 12 מטרים ומטפסים אליו עם מדרגות.

מלמעלה יש נוף יפה של צפון קוסמוי. הפסל מואר בלילה באמצעות זרקורים הנמצאים בבסיסו שמשווים לו מראה של זקיף ענק ששומר על כל החוף הצפוני. הבודהה מוקף בבקתות מדיטציה קטנות ובשטח המקדש מתקיים שוק עליז שנמכרים בו מזכרות, ביגוד, כובעים, תכשיטים ועוד. יש להקפיד על קוד לבוש מקדשים. מאחור על שפת הים, יש מספר פסלים יפים שעומדים במים, שלא כל כך הבנו את הקשר שלהם למקום, אבל הם היו ממש יפים. הכניסה למקדש חופשית. קנינו שמלה לסיגל והמשכנו.

לא רחוק משם נמצא אחד המקדשים המרהיבים ביותר בעינינו בתאילנד כולה, מקדש הלוטוס, הידוע גם בשם Wat Plai Laem. המקדש בנוי בתוך אגם ומוקף בפרח לוטוס ענק.

הסיבה המרכזית לבקר במקום היא הפסל של Guanyin, אלת הרחמים והחסד הבודהיסטית בעלת 18 ידיים וטביעת רגל ענקית של בודהה. אם תזרקו לפסל מטבע ותבקשו משאלה, מובטח לכם שתתגשם. באגם ישנם דגי זהב ענקיים שישמחו לאוכל, שנמכר כמובן במקום.

בסמוך גם נמצא פסל יפיפה עצום של הבודהה השמן הסיני. אנחנו ממש אהבנו את המתחם כולו על שלוש האטרקציות שבו. הכניסה למתחם חופשית ויש להקפיד על קוד לבוש מקדשים.

משם החלטנו לנסוע לבקר בחוף Choeng Mon, חוף קטן הנמצא בצפון הצלע המזרחית של קוסמוי. חנינו בחניית מלון Melia וצעדנו פנימה בשיא הטבעיות כאילו אנחנו אורחי המלון. המלון בן 5 כוכבים הוא אגדה למשפחות ואהוב מאוד על ישראלים. הוא משתרע על שטח גדול מאוד ויש בו לא מעט חדרים עם יציאה ישירה לבריכה ובונגלוסים מפוארים בצורת סירה. בכל המלון זורמות בריכות והבריכה המרכזית נמצאת על חוף הים. במתחם הילדים יש מגלשות מים ומועדון ילדים. למלון יש מספר חסרונות גדולים שחשוב לקחת בחשבון. הוא נמצא בחוף פחות מפותח עם מיעוט שירותי תיירות ואפשרויות בילוי מחוץ למלון ועל חוף הים, שטח המלון גדול מאוד ומי שגר בחדרי המלון יצטרך ללכת לא מעט על מנת להגיע לים וכמעט מאף חדר לא רואים את הים. קישור.

משם התחלנו לנסוע דרומה, חולפים על פני חוף Chaweng, עוצרים לצילום קצר ליד אצטדיון האגרוף התאי Samui International Muay Thai Stadium וממשיכים עוד קצת. קישור. מדרום לחוף נמצאת נקודת התצפית Lad Koh, משם יש תצפית פנורמית על כל חוף צ'אוונג. אומרים שבלילה המראה של החוף המנצנץ יפה במיוחד. למטה יש אזור סלעי, שמראה הגלים המתנפצים עליו יפה במיוחד. במקום יש חניה ודוכני מזון ושתייה. הנקודה מומלצת רק אם אתם על הדרך ולא להגעה במיוחד.

משם חזרנו קצת אחורה אל עבר הריזורט Jungle Club, הנמצא במעלה ההר. הרכב מאוד התקשה לטפס את העלייה המפרכת, אבל לבסוף הגענו ליעד, קרוב לפסגת ההר. במקום יש ריזורט די בודד עם בריכת אינסוף קסומה הצופה אל מימי מפרץ תאילנד, אבל גולת הכותרת של המקום היא הבר מסעדה שלו, הנמצא על טרסת עץ ועליה פופים עם נוף חלומי לעבר החופים המזרחיים והצפוניים של האי, אגם צ'אוונג ועד קופנגן. ממש אי אפשר לתאר את המראה המרהיב הנשקף משם.

הזמנו שייק אבטיח לסיגל ובירה לי והשתרענו על הפופים הכתומים, מתמכרים לאוויר הכיפי ולנוף המשגע. אני חושב שזה אחד המקומות שפשוט אסור להחמיץ בביקור בקוסמוי. בשעות אחר הצהריים, כשעמוס יותר, חובה להזמין מקום מראש. קישור.

אחרי שספגנו את כל היופי של התצפית, חזרנו לאוטו ונסענו כמה דקות אל חוף סילבר. חנינו על הכביש בסמוך למלון Silver Beach Resort ודרכו ירדנו לחוף. בעיניי, זה החוף הכי יפה בקוסמוי. זוהי רצועת חוף קטנה באורך של 250 מטר עם מספר בתי מלון צנועים ומסעדות, בשני צידיה סלעי ענק וצבע המים טורקיז עמוק. תמונת החוף שצילמתי בביקור הקודם נראית ממש כמו חלום שלא קיים במציאות. הפעם הים היה קצת סוער והתמונה יצאה פחות טוב. הכניסה לחוף חופשית גם למי שלא מתארח במלונות.

מחוף סילבר המשכנו לביקור בחוף Lamai. זהו החוף השני בגודלו ובפופולריות שלו, אך הוא קטן, שקט, רגוע וזול יותר מחוף צ'אוונג ונמצא מדרומו. במקור זה היה החוף של בעלי התקציב הנמוך, אך פתיחה של מספר בתי מלון מפוארים שינתה זאת והפכה אותו למאוד אטרקטיבי לשהייה. חיי הלילה בחוף מגוונים ומספקים. החוף ארוך ורחב במיוחד והמים יותר עמוקים מאשר בצ'אוונג.

לא רחוק מהחוף נמצאת נקודת התצפית Lamai Viewpoint. כשהגענו אליה וראינו את הגובה שצריך לטפס, החלטנו לוותר, גם כי ידענו שלנקודת התצפית הבאה יש גישה נוחה יותר. אל התצפית מוביל שביל בטון גס ולמעלה נמצאת התצפית, סלע Valentine (שנקרא כך כי הוא נראה כמו לב), מפל קטן בשם Siva Tara, בית קפה, שיאפשר לכם להתאושש מהעלייה, שאורכת כעשר דקות ואפילו אומגה. בדיעבד, גילינו שאל נקודת התצפית מוביל פוניקולר. פעם הבאה. קישור. הפוניקולר עולה 200 באט לאדם הלוך שוב.

לא רחוק משם נמצאת תצפית Overlap Stone. אפשר להגיע עם רכב עד סמוך לנקודת התצפית, אך גם משם יש עדיין טיפוס לא קל על מדרגות עשויות בטון, לאחריהן מדרגות עץ ולבסוף מדרגות חצובות באדמה. כשמגיעים למעלה פוגשים סלע ענק, הנראה בלתי יציב, הניצב על צוק המשקיף על החוף ומאפשר תצפית עוצרת נשימה. המאמץ משתלם. הכניסה לתצפית עולה 100 באט לאדם כולל בקבוק מים.

חזרנו לאוטו והמשכנו לנסוע על כביש 4169 דרומה. לא רחוק משם הכביש פונה מערבה ואנחנו איתו. אחרי מספר דקות עצרנו במקדש Khunaram, שם נמצא הנזיר החנוט. הוא נולד בשנת 1894 ונהנה מחיים משגשגים עד שהיה בן 50 והחליט להקדיש את חייו לנזירות. בשנת 1944 הוא הוסמך כנזיר והתפרסם בשיעורי המדיטציה שלו שמשכו אליו מאמינים רבים ואף הצליח לחזות במדויק את מותו בשנת 1973. לאחר שמת, גופו נשמר ולא הראה סימני ריקבון ותלמידיו החליטו להניח את גופתו במצב זקוף בתוך תיבת זכוכית כאות לדורות הבאים ללכת בעקבותיו וכך נשארה גופתו עד היום. האמת, שזה די מפחיד ומעורר הרבה מחשבה. הכניסה חופשית ויש להקפיד על קוד לבוש מקדשים.

כמה דקות משם נמצאים מפלי נמואנג, המפלים היפים ביותר בקוסמוי. המפל הראשון המרוחק רק 100 מטרים מהחניה נופל מגובה 20 מטר ויוצר בריכה טבעית חביבה שרחצה בה היא מפלט נהדר מהחום הרב. המפל השני גבוה הרבה יותר ולמרות זאת פחות מרשים, אבל מספק בריכות קטנות עם נוף מרשים ליערות הגשם ולים. מוביל אליו שביל הליכה בן חצי שעה במעלה הגבעה. אנחנו לא ראינו שום סיבה לטפס אליו. המפלים בשיאם בחודשים הגשומים אוקטובר עד דצמבר ונקראים גם "המפלים הסגולים" בגלל שהצל שלהם נראה סגול. ליד המפל הראשון יש דוכני אוכל ושתייה. הכניסה חופשית, אך החניה עולה 20 באט.

בשלב זה החלטנו לנסוע אל Secret Buddha Garden. הגן "הסודי" נמצא על הגבעות עמוק בתוך היער והוא מלא בקסם מיסטי ובאוסף של מעל 100 פסלים בגודל טבעי של חיות, אלים ובני אדם הניצבים להם בתנוחות שונות ביער. הגנים נבנו על ידי חקלאי בן המקום בשנת 1976. במקום גם פסל שלו יושב על סלע.

באמצע העליות אל עבר הגן שבק האוטו חיים ועשן יצא מהמנוע. אין דבר שאני מבין בו פחות מאשר במכונאות רכב, אבל אפילו אני הצלחתי להבחין כי צינור מים התנתק וכל המים מהרדיאטור יצאו. במזל היה באוטו מיכל מים, מילאתי ובהתייעצות עם בעל הרכב התחלנו לנסוע בזהירות בחזרה למטה, עצרנו בתחנת הדלק הראשונה כדי למלא עוד מים ולתת לאוטו לנוח וגם אנחנו נרגענו עם קפה קר וארטיקים. האוטו לא חזר לעצמו ואנחנו המשכנו לנסוע לאט חזרה לכיוון המלון עד שבירידה לכיוון חוף Maenam האוטו שבק חיים והצלחתי לבלום אותו רק עם מעצור היד. לאחר חצי שעה הגיע בעל הרכב לחלץ אותנו ואנחנו למדנו לקח חשוב לחיים. בדיעבד הסתבר שהלכה משאבת המים של האוטו.

כשהוא שמע שרצינו לראות עוד מקדש, הוא לקח אותנו אליו. מקדש Chao Eng Sae הוא מקדש סיני קטן ויפיפה עם דרקון שגולף ונצבע במיומנות. המקדש מאוד יוצא דופן וחלק מהאווירה הסינית החזקה בחוף.

כשחזרנו למלון, הלכנו להירגע בבריכה, תפסנו מיטה זוגית נהדרת על שפת המים וסיכמנו את יום הטיול. מצד אחד, היה לנו יום טיול מדהים. מצד שני, הבנו שהוא הסתיים בנס והיה יכול להיגמר לגמרי אחרת.

בערב הלכנו לאכול ארוחת ערב הודית במסעדת Kohinoor בכפר הדייגים. אכלנו נאן שום, סמוסה ופקורה, שהגיעו עם רוטב תמרהינדי ורוטב מנטה נהדרים ולמנה עיקרית באטר צ'יקן שאנחנו כל כך אוהבים וביריאני שרימפס. מקום נהדר וזול לחובבי אוכל הודי. קישור. כל הארוחה עלתה 1100 באט כולל שירות.

יום שישי 20/1/23

היום יש לנו טיול שיט נוסף אל אי החזירים (Koh Madsum). ההסעה הגיעה בשעה 8:20 ונסענו למזח ביג בודהה, מרחק 20 דקות נסיעה מהמלון. על הרציף מחכה דלפק צנוע עם שתייה חמה, עוגיות ובננות. הצוות מחלק לכולם כדורים נגד בחילה ואנו מבינים לצערנו שהשיט יוצא מצפון קוסמוי ומקיף את כל האי במקום לצאת מהדרום ולהגיע תוך כמה דקות. די מאכזב. במקביל, מתפתחת תקרית קולנית בין אבי משפחה בריטית לבין הצוות והמנהלת מסרבת לתת להם לשוט ללא התנצלות. בסוף הם מתנצלים ומתקבלים. הטיול עלה 1400 באט לאדם כולל קיאקים, ארוחת צהרים ודמי כניסה לאי. בשעה 9:15 יצאנו לדרך והשיט לקח שעה, חלקו האחרון די גלי וקשוח. כשאנחנו מתקרבים, אי החזירים מתגלה במלוא הדרו.

פיסת חול לבנה באמצע הים, כמה סככות במבוק, כולל אחת במים ונדנדה אחת גדולה. זה מה שאנחנו רואים מהסירה כשאנחנו מתקרבים. וזה כל כך יפה. גן עדן בלב ים. כשהגענו הודיע המדריך כי בשעה 11:00 אפשר יהיה לעשות קיאקים ובשעה 12:00 תוגש ארוחת הצהריים ובסך הכל יש זמן עד שעה 13:00.

עם ההגעה נגלה לעינינו המחזה הסוריאליסטי של עשרות חזירים בכל הגדלים מטיילים להנאתם על החוף. לא משנה אם אתה בן 10, 20 או 50, זה פשוט מלהיב לבלות עם חזירים ולא כל יום מזדמנת חוויה כזו.

אז איך הכל התחיל? Mr. Kitt, שהיה לו לב זהב, ניהל בר חוף קטן באי הזה עם משפחתו. יום אחד נסע מר קיט לבקר את משפחתו בסוראטאני ביבשת. הוא ביקר בשוק כשראה 4 חזירים נמכרים לאיכר ולקצב. שניים מהם היו גדולים ושניים קטנים והתברר לו שהם משפחה. הם נראו לו מאוד מפוחדים והוא החליט כי הוא רוצה לשמור עליהם יחד. הוא קנה אותם, העמיס אותם על הסירה שלו והביא אותם איתו לאי. לא היה לו מספיק כסף והוא הבין שעל מנת להאכיל אותם הוא צריך להביא מבקרים לאי שירכשו אוכל עבור החזירים וכך הוא חתם הסכם שיתוף פעולה עם חברת תיירות. מאז הלכו החזירים והתרבו וכיום חיים באי כ-200 חזירים, הנהנים מכל המבקרים שמאכילים אותם עם אוכל שנמכר במקום תמורת 50 באט.

במשך רוב הזמן הסתובבנו בין החזירים ונהנינו לראות אותם ישנים, מטיילים, משחקים, מתבוססים בבוץ, יונקים, רבים, אוכלים ואפילו מקיימים יחסי מין. עולם חדש ומרתק שנגלה לנו והיה קשה מאוד לשבוע מהמראות הייחודיים. אפילו על השיט בקיאקים וויתרנו כדי להרוויח עוד זמן עם החזירים.

בשלב מסוים החלטנו לטייל ולחקור קצת את האי הקטן והלכנו לאורכו של שביל שנכנס לתוך עומק האי ומהר מאוד יצא בחוף קטנטן בצד השני. על ארוחת הצהרים, שהוגשה לאחר מכן אין יותר מידי מה לספר ולאחריה פשוט המשכנו לשבת ולהתבונן על החזירים.

בשעה 13:10 עזבנו את האי ולאחר מספר דקות עצרנו להפסקת שנורקלינג בסמוך לאי Koh Taen. זו הייתה עצירת שנורקלינג פחות מלהיבה מאחרות שחוויתי בעבר. הרבה דגים אפורים גדולים וביניהם דגי פסים אפור שחור ולעומתם פסים אפור צהוב. הצוות זורק להם אוכל מהסירה על מנת לעודד אותם להתקרב ומגיעות להקות עצומות בגודלן, מה שגורם לי לשאול את עצמי האם הכמות מפצה על האיכות?

בשעה 14:00 יצאנו חזרה לכיוון קוסמוי. הים היה סוער במיוחד, הסירה הקטנה קפצה בפראות והרגשנו ממש פחד. בכל פעם שהסירה התקרבה לכיוון האי התפללנו שהם החליטו לעצור ולקחת אותנו עם רכבים, אך הסקיפר התעקש להמשיך ואנחנו אחוזי אימה (אני לא מגזים) רק התפללנו שזה כבר ייגמר. בסוף הגענו בשלום אחרי שיט מפחיד במיוחד של כמעט 70 דקות. אם כל זה לא הספיק, אז גם הפיזור שלנו התעכב ביותר מחצי שעה כי המקומיים חסכו בואן ושלחו אחד לשני פיזורים. חוצפה. את הטיול ביצעה חברת Funny Day Speed Boat וכפי שהבנתם, אנחנו מאוד לא ממליצים עליהם. העיקר שחזרנו בשלום כי זה כבר יום שני רצוף שאנחנו ממש חווים סכנה.

בשעה 17:30 יצאנו שוב לביקור בשוק ולאחריו התיישבנו לאכול במסעדה האיטלקית Gusto בכפר הדייגים. זו מסעדה איטלקית מצוינת שנמצאת על חוף הים (אפשר לשבת ממש על החוף או בפנים). הפיצה שלהם הייתה פשוט פנטסטית. אם אין מקום, אז אני אגלה לכם סוד קטן. יש לה מסעדת אחות בשם Amare, שנמצאת ממש משמאלה עם אותו תפריט והרבה פחות עמוסה. גם האוכל וגם השירות היו מצוינים. קישור. בדרך למלון אספנו את הכביסה שנתנו יום קודם (60 באט לק"ג).

יום שבת 21/1/23

בשעה 6:40 כבר אספה אותנו המונית שהזמנו ערב קודם באמצעות המלון, בדרך לשדה התעופה. היא עלתה יותר מידי (600 באט), אבל אתה לא רוצה להתעסק לפנות בוקר עם הזמנת מונית. 12 דקות אחרי כבר היינו בשדה הפסטורלי של קוסמוי, צ'ק אין כבר עשינו מראש, מזוודות אין ואנחנו מעבירים את הזמן בטרקלין הקטן והחינמי של בנגקוק אייר המיועד לכלל הנוסעים. שירות מדהים של חברה נהדרת. המראנו בזמן ובשעה 9:30 כבר נחתנו בשדה התעופה הבינלאומי של בנגקוק. החלפנו כסף ב-Super Rich בקומה B ועלינו על רכבת שדה התעופה הסמוכה (35 באט לאדם) עד תחנת Makkasan, שם החלפנו לתחתית לנסיעה של תחנה אחת עד תחנת סוקומוויט (17 באט לאדם) די קרוב למלון. במחיר של 52 באט לאדם וחצי שעה נסיעה זו הדרך הכי זולה ומהירה להגיע למרכז העיר.

אנחנו מקפידים לבחור מלון בבנגקוק קודם כל על פי המיקום. הקריטריון הכי חשוב זו נגישות לכמה שיותר קווי רכבת קלה ולכן המיקום הכי טוב בעיר הוא בקרבת צומת הרחובות Sukhumvit ו-Asok, שם יש תחנה של הרכבת העילית BTS וגם של הרכבת התחתית MRT. כמובן שזה גם מיקום מאוד יקר. כל פעם אנחנו בוחרים מלון אחר. הפעם בחרנו במלון S15 Sukhumvit, מלון 4 כוכבים בסוי (סמטה) 15 של רחוב סוקומוויט, במרחק של 250 מטרים מתחנות העילית והתחתית. החדר היה מרווח, המיטה נוחה והשירות במלון היה מצוין. הבעיה הגדולה של המלון היא שבקומות הנמוכות יש רעש מהרחוב. אחרי לילה רועש, ביקשנו להחליף חדר, נענינו מיידית והבעיה פחתה משמעותית. החדר הוזמן באתר המלון ומחירו 3117 באט ללילה כולל ארוחת בוקר מספקת. קישור.

אחרי התארגנות מהירה יצאנו ברכבת התחתית לשוק סוף שבוע Chatuchak. השוק הוא מלך השווקים של תאילנד והשוק האהוב עלינו ביותר. אין ביקור בבנגקוק ללא ביקור בשוק הענק. אי אפשר בכלל להבין את הגודל שלו. השוק בנוי מ-27 ביתני ענק הפרושים מסביב לחצר מרכזית ובהם כ-15,000 דוכנים, בהם נמכר כל דבר שאתם יכולים להעלות על דעתכם ובמחירים זולים במיוחד. בגדים, נעלים, אביזרים, כלי בית, מזכרות, עתיקות, אמנות, מזוודות ותיקים, רמקולים ואזניות, מזון, פירות, ירקות ואפילו בעלי חיים. אם אתם רואים משהו שמוצא חן בעיניכם, פשוט תקנו, כי לא תמצאו את הדוכן שוב. הסמטאות צרות מאוד, השוק חם ולח מאוד ולכן מומלץ מאוד להגיע ממש בפתיחה כשהחום והעומס עדיין נסבלים. בשוק יש עשרות, אם לא מאות, מסעדות קטנות ודוכני מזון. בין הדוכנים פזורים מכוני עיסוי קטנים, חלקם ממוזגים. מומלץ להקדיש לביקור בשוק מספר שעות ופשוט ללכת לאיבוד בסמטאות. תשמרו טוב טוב על הילדים ואל תעלו על דעתכם להתפצל כי כנראה לא תצליחו להיפגש. אם נגמר הכסף, יש בשוק חלפנים ומכשירים אוטומטיים למשיכת מזומנים. בשוק מבקרים כ-200,000 איש ביום. הוא פתוח במתכונתו המלאה רק בימי שבת וראשון בשעות 9:00-18:00. אחרי כמעט 3 שעות של כיף עזבנו את השוק עם תיק יותר מלא מאשר הגענו. קישור.

מהשוק נסענו עם הרכבת התחתית ישירות לשכונה החביבה עלינו, צ'יינה טאון. זהו הרובע הסיני הססגוני של בנגקוק ולדעתנו, אחד הרבעים הסינים היפים בעולם. הוא כולו שוק אחד גדול עם שפע של סחורות. בגדים, צעצועים, תכשיטים, פירות, ירקות ואוכל, הרבה אוכל. הכי כיף זה פשוט לשוטט בסמטאות הרובע ולקנות כל דבר שבא לכם כי לא תמצאו יותר זול בשום מקום אחר. הרחוב הראשי של הרובע הוא Yaowarat שמתחיל בשער הכניסה לרובע China Town Gate הסמוך למקדש Traimit ומשם מתפתל צפון מערבה לכיוון הרובע ההודי פהוראט. במרכז הרובע נמצא מלון Grand China שיש לו בר גבוה עם נקודת מבט מרשימה על השכונה. במשך היום מאוד מומלץ לטייל סביב סמטת השוק המרכזית Sampeng ובשוק האוכל הטרי שנקרא Talad Yaowarat (או Talad Trok Issaranuphap) והחל משעות אחר הצהריים, הרובע משנה את פניו והופך להיות שוק האוכל המדהים ביותר בעיר וזו סיבת הביקור שלנו הפעם.

מה שמיוחד בביקור הפעם זה העיתוי, ערב ראש השנה הסיני. כל הרובע צבוע אדום, מקושט במנורות סיניות מסורתיות, נשים סיניות מודדות בגדי חג אדומים בדוכני ענק שנפתחו על המדרכות לכבוד החג והצפיפות גדולה. כל כך גדולה עד שנדמה שכל הסינים נמצאים בבנגקוק. צפוף, אבל מרהיב. צריך הרבה מזל בשביל להגיע לבנגקוק בדיוק בחג הזה מבלי להתכוון.

תכננו מראש באיזה דוכנים אנחנו רוצים לאכול. בפועל, לא מצאנו אף אחד מהם עד שהתייאשנו ופשוט טעמנו מה שנראה לנו מיוחד והבחירה הייתה מאוד קשה כי באזור יש מאות, אם לא אלפי דוכנים. לך תבחר. התחלנו דווקא עם מתוק, פנקייק קוקוס סיני. מנה גדולה במיוחד, חמה, מתוקה וטעימה במחיר 60 באט.

אנחנו ממשיכים וטועמים קציצות קלמארי מטוגן. בני זוג מתפעלים את הדוכן. הוא מכין מהבלילה קציצות והיא מטגנת אותם בשמן עמוק. שקית קטנה של קציצות עולה 35 באט. חם, טרי מאוד וטעים. בצד השני של הרחוב אנחנו טועמים קוביות חזיר מטוגן בחלב. גם חזיר וגם עם חלב? הגזמנו... אבל זה כל כך טעים שבא לנו עוד. שקית עולה 60 באט. כעת הגענו לדוכן הכי מפורסם ברובע, דוכן מומלץ מישלן שמוכר מעדן סיני שנקרא Pa Tong Go. זוהי הגרסה התאית לדונאט סיני עשוי בצק בצורת האות X (יש כאלו שטוענים שהוא נראה כמו כרומוזום, אז הלכתי לראות איך נראה כרומוזום? וואלה, דומה...), מטוגן ומוגש חם, לרוב בליווי רוטב, במקרה הזה רוטב פנדן נהדר. התור לדוכן משתרך לאורך עשרות מטרים, אבל אנחנו מחליטים לחכות ומברכים על ההחלטה. פשוט מעולה. האם יותר טוב מאחרים? לא בהכרח... שקית קטנה עם ארבע יחידות עולה 50 באט. רוב האנשים קונים שקיות גדולות יותר. קישור.

בסביבות 18:30 אנחנו מרגישים שבעים ועייפים ואני משכנע את סיגל להמשיך לשוק נוסף. שוב אנחנו עולים על הרכבת התחתית היעילה בדרך לתחנת Phra Ram 9 (יענו המלך ראמה התשיעי).

שוק Jodd fairs הוא אחד משווקי הלילה הלוהטים בעיר ומוקד בילוי ואוכל מרכזי עבור צעירי בנגקוק. בשוק יש כמה עשרות דוכני קניות מסודרים בטורים כמו חיילים, אבל גולת הכותרת היא מאות דוכני האוכל. האתגר הכי גדול כאן זה להחליט מה לאכול ואני ממליץ מאוד לא להחמיץ. השוק נמצא במרכז העיר ופתוח מידי יום החל מהשעה 16:00 ועד חצות. הוא עמוס מאוד בשעות הערב. האמת שהגענו כבר די עייפים ושבעים, אז הסתפקנו בשתייה קרה, טיילנו קצת וחזרנו בתחתית למלון. קישור.

יום ראשון 22/1/23

ביום ראשון פועלים בבנגקוק שני שווקים צפים ואנחנו בדרך אליהם. נסיעה של 35 דקות במונית (250 באט) ואנחנו מגיעים לשוק הצף Taling Chan, הנמצא בפרבר מערבי של בנגקוק. זהו שוק צף מסורתי ואנחנו לא פוגשים בו תיירים. בתחילתו הוא שוק אוכל על הרציף, בהמשך יש להקה שמנגנת ומתחם של עיסויים וסופו במסעדה כלונסאות גדולה על הנהר ומספר מצומצם של סירות מוכרים. רחוק מאוד מהמראות של השווקים הצפים הגדולים מחוץ לעיר. השוק הוא מקום נהדר לטעום מאכלים מקומיים. אנחנו הגענו מוקדם, אבל הוא נהיה צפוף הרבה יותר אחרי השעה 11:00.

בשוק מוצע שיט מאורגן בסירת לונגטייל בתעלות שנמשך שעה ועולה 99 באט לאדם. השיט יוצא כל 45 דקות ולצערנו השיט הבא היה כבר מלא, אז נאלצנו לקחת סירת לונגטייל פרטית לשיט במחיר של 1000 באט לסירה. למזלנו הצלחנו לצרף אלינו זוג מטיילים נוסף, אז חסכנו מחצית מהעלות. השיט חולף בין הבתים על גדות התעלות, חלקם על כלונסאות וחלקם צפים והחיים לצד התעלות מאוד מעניינים.

בנגקוק התפתחה לאורך אינספור תעלות הנקראות קלונגים ולמעשה הייתה בעבר עיר תעלות כשבשנות ה- 40 של המאה שעברה 90% מאוכלוסייתה (שמנתה 400,000 נפש) חיה על המים. רוב התעלות המזרחיות של בנגקוק כוסו על ידי כבישים, אך בתונבורי, מעברו המערבי של הנהר עדיין קיימים נתיבי מים רבים והחיים סובבים סביבם. אפשר לראות נשים עושות כביסה במים, ילדים משתכשכים בהם ולצד כמעט כל בית יש סירה פרטית קטנה לשימוש הדיירים. אחרי חצי שעה של שיט הגענו לשוק הצף Lat Mayom. זהו שוק צף מסורתי נוסף, שהקסם והאותנטיות השתמרו בו היטב. גם כאן אין תיירים והחוויה המרכזית היא סעודה על הרציף במחירים מגוחכים באחת מעשרות המסעדות הקטנות והדוכנים. הסירה עצרה לנו פה לחצי שעה וזה היה די לחוץ. ברור לנו שלכאן עוד נחזור בעתיד להסתובב ברוגע. קישור. למרות שהמקום מעניין ומומלץ במיוחד, זה לא באמת שוק צף ומי שבא לראות שוק צף, כנראה שיתאכזב.

חזרנו עם הסירה לנקודת ההתחלה ורגע לפני שעזבנו את המקום, אכלנו עוגת קמח אורז מטוגן נהדרת בטעם פנדן. משם הזמנו מונית בבולט לקניון Icon Siam, הנמצא אף הוא בעברו המערבי של הנהר (110 באט), אך הדרך ארכה כמעט חצי שעה. מרכז הקניות Icon Siam הוא החדש והנוצץ ביותר ברשת קניוני סיאם היוקרתית. הוא נמצא ממערב לנהר ממש על גדותיו ונגיש גם באמצעות סירות הנהר וגם באמצעות הרכבת העילית. המרכז מפואר בצורה יוצאת דופן, הוא מעוצב ומרוהט בצורה מעוררת התפעלות וקומת המזון שלו מרשימה במיוחד. גם עיצובו החיצוני יוצא דופן. קישור.

במרכז תמצאו מספר מותגים עממיים כגון גוצ'י, דיור, פראדה, דולצ'ה וגבאנה, לואי ויטון ועוד לצד מותגים נחשקים כגון H&M, יוניקלו, אדידס, אלדו, קוס, זארה, לקוסט, ויקטוריה סיקרט וליווייס. במרכז יש גם חנות מהממת של אפל המשקיפה אל הנהר ואפילו מסעדה של השף הצרפתי המפורסם אלן דוקאס. מצד שני, אין בכלל מסעדות פאסט פוד אמריקאי, אבל יש המון דוכני אוכל מקומי, מאחד מהם קנינו מנה נהדרת של ברווז צלוי עם בטן חזיר קריספית על אורז (80 באט) והתיישבנו לאכול ולנוח. בין לבין גם פשטנו קצת על החנויות, בעיקר על שני המותגים היפנים יוניקלו ומוג'י שאנחנו מאוד אוהבים.

אחרי כמעט 3 שעות בקניון יצאנו לכיוון המלון. הדרך כוללת שלוש רכבות BTS ושתי החלפות, כולל שימוש ראשון שעשינו אי פעם בקו הזהב (16 באט לאדם), שנראה שנבנה במיוחד עבור מרכז הקניות ומחבר אותו עם קו סילום. יש לקנות כרטיס עבור קו הזהב ואחר כך כרטיס נוסף (47 באט לאדם) עבור המשך הדרך בקווים סילום וסוקומוויט. בשעה 15:30 הגענו למלון למנוחה קצרה.

בשעה 17:20 יצאנו שוב מהמלון ברכבת העילית לכיוון סילום. ירדנו בשוק הלילה פטפונג כדי לראות מה שלומו והתאכזבנו לראות שהשוק עדיין לא חזר לעצמו ויש בו דוכנים ספורים. משם צעדנו ברגל כמה דקות אל היעד הבא. King Power Mahanakhon הוא המגדל השני בגובהו בתאילנד. זוהי התצפית הגבוהה ביותר בבנגקוק באחד המגדלים היפים בעיר. התצפית הפתוחה בעלת רצפת זכוכית נמצאת בקומה ה-78, בגובה 314 מטרים ומאפשרת תצפית פנורמית מדהימה על העיר. אם עולים על רצפת הזכוכית אז צריך לחלוץ נעליים ולשים כיסוי חד פעמי על כפות הרגליים על מנת לשמור על הזכוכית ולהפקיד חפצים כולל טלפון נייד. הצילום ברצפת הזכוכית מתאפשר רק מנקודת הצילום הרשמית. למעלה יש בר יקר בו אפשר לשתות את המשקה הכי גבוה בעיר. בקומה הראשונה יש אטרקציה של טיסה במציאות וירטואלית ויש לתצפית אפליקציית מציאות רבודה שמעשירה את החוויה. מקופת הכרטיסים עלינו לקומה 74 במשך 50 שניות במעלית מיוחדת עם מיצג וידאו דיגיטלי מרשים ומשם המשכנו לתצפית הפתוחה בשילוב של מדרגות נעות ומעלית זכוכית. אנחנו הגענו ממש בשקיעה והעומסים במקום היו כבדים, אבל המראה של בנגקוק צבועה בגווני כתום ואדום היה בלתי נשכח. היו תורים ארוכים מאוד בקופות, בעלייה ובירידה. אפשר לחסוך את התור לקופה אם קונים כרטיסים מראש באתר. התצפית עולה 880 באט לאדם. לא זול בכלל. קישור.

מהמגדל לקחנו מונית למסעדה (100 באט), שנמצאת בקצה אזור צ'יינה טאון. הניסיון שלנו עם מסעדות מישלן בבנגקוק לא היה חיובי במיוחד. ההתרשמות הייתה שתאילנד מקבלת ממישלן הנחות ולא עומדת בסטנדרטים שמקובלים במערב. אבל אנחנו לא מרימים ידיים ויוצאים למסע קולינרי נוסף בבירה התאית.

המסעדה הראשונה היא מסעדת 80/20. היא בעלת כוכב מישלן אחד ונקראת כך כי 80% מהחוויה זה אוכל תאילנדי ו-20% הניסיון של השף. הארוחה כוללת 19 מנות ועולה 3900 באט + 7% מע"מ + 10% שירות (460 שקלים), יקר מאוד במונחים מקומיים. אני לקחתי גם התאמת יין בת 6 כוסות, שעלתה 290 שקלים נוספים. המסעדה מעוצבת יחסית בפשטות, לכל אורכה מטבח פתוח מצוחצח ובמרכזו השף מחלק הוראות לצוות שעונה לו במקהלה רמה "כן שף". הייתה לנו בעבר (לפני כשלוש שנים) הזמנה למסעדה הזו, אך ביטלנו אותה בגלל כאב בטן טורדני והגיע זמן התיקון. קישור.

הארוחה כוללת מנות שהן פרשנות אישית יצירתית של השף למנות קלאסיות במטבח התאי. רובן המכריע של המנות היו מצוינות, הן לוו בהסברים וסיפורים שאת חלקם התקשינו להבין בגלל המבטא והמסכה על פני המלצרים ולכן אני גם לא מפרט את המנות. השירות היה מעולה והחוויה הייתה נהדרת. התאמת היין הייתה מעט מאכזבת, גם בשל בחירת היינות וגם בשל חוסר הנדיבות במזיגתם.

בשורה התחתונה, מסעדת מישלן תאית נהדרת ומומלצת מאוד. למעשה זה פעם ראשונה שאנחנו חווים אוכל תאי ברמת גימור, יצירתיות וצילחות של מישלן. נתנו לה ציון 9. בדרך חזרה למלון התקשינו להשיג מונית ולבסוף נסענו עם טוקטוק (160 באט) שנסע בפראות והוריד לנו כמה שנים מהחיים.

יום שני 23/1/23

היום יום רגוע. התחלנו אותו בביקור במרכז הקניות MBK, שם קנינו כמה מזכרות, מתנות לילדים ותיק גב חדש, שסיגל כל כך רצתה. משם המשכנו ברגל לכיוון הסנטרל וורלד דרך שלושת קניוני סיאם. בקניון סיאם פראגון עצרנו בסניף של מסעדת Thipsamai, שנחשבת כמקום הכי טוב לאכול פאד תאי. הם מוכרים פאד תאי עטוף באומלט, שסוד קיסמו הוא שמן שרימפס, בו משתמשים להכנתו. המנה נפלאה ולאטריות יש צבע כתום חזק, שונה מהמקור. מנה עולה 159 באט. באותה הזדמנות גם קנינו כמה שקיות של הרוטב שלהם להשתמש בבית (30 באט לאחד). בדיעבד, סיגל עושה עם זה דברים נפלאים. מומלץ. קישור.

לבסוף הגענו גם למרכז הקניות סנטרל וורלד, בו מצאנו לי סוף סוף סנדלים במקום אלו שנקרעו ומשם חזרנו למלון, אליו הגענו בשעה 15:00. אחרי מנוחה קצרה והתארגנות יצאנו ברכבת העילית לבקר בביתה של שגרירת ישראל בתאילנד, חברת ילדות טובה שלי, המכהנת בתפקיד בבנגקוק כבר קרוב לשלוש שנים. כמו תמיד, היה אחר הצהריים מאוד כיפי ונעים בחברתם ומשם המשכנו ברגל למסעדה שהזמנו.

מסעדת Gaa היא מסעדת כוכב מישלן השוכנת בבית תאי דו קומתי מסורתי בסוי 53 של סוקומוויט. עם ההגעה, הושיבו אותנו בטרקלין הממוזג והובילו אותנו לשולחן שלנו בדיוק בזמן שהזמנו, 20:30. המסעדה מקוטלגת כמסעדה הודית, אך בפועל השפית משתמשת במרכיבים תאים עם טכניקות בישול הודיות. הארוחה כוללת 13 מנות במחיר 4400 באט + מע"מ + שירות (520 שקלים), יקר מאוד במונחים מקומיים. יש אפשרות להתאמת יין במחיר של 350 שקלים נוספים. את השולחנות העגולים עוטף וילון מעגלי ויוצר למעשה מחיצת ישיבה מופרדת ומאוד אינטימית. אנחנו פחות אוהבים את זה, אבל המסעדה יפיפייה.

אני לא אתאר את המנות כי הייתי עסוק יותר מידי בהנאה וגם חלק מההסברים היה קשה להבין בשל המבטא הכבד, אבל כל מנה הייתה יותר טעימה מקודמתה, הצילחות היה מרהיב, כמו גם כלי ההגשה והסכו"ם, השירות היה מעולה והארוחה הגיעה לשיאה במנה של דוריאן (פרי תאילנדי הידוע כפרי המסריח בעולם, אך גם טעים במיוחד) אפוי בטנדורי ועליו רוטב צ'ילי ורוטב קארי עשוי חומוס ויוגורט. אין לי מילים לתאר את החגיגה שהייתה לי בפה במנה הזו. כל כך שמחתי שלסיגל לא היה כח לסיים את חלקה.

בשורה התחתונה, ארוחה בלתי נשכחת שסיפקה לנו את החוויה הקולינרית הטובה ביותר שהייתה לנו בתאילנד. רוצו להזמין מקום. כמובן שנתנו לה ציון 10 ללא היסוס. קישור. חזרנו למלון עם הרכבת העילית.

יום שלישי 24/1/23

היום אחר הצהרים חוזרים הביתה, אבל עד אז יש לנו עוד תכניות. יצאנו מוקדם עם הרכבת התחתית לבקר באחד משווקי האוכל המדהימים של בנגקוק, שוק Klong Toey, שוק מקומי לחלוטין שלא תמצאו בו זר. יש סיכוי גדול שרוב מוצרי המזון שאכלתם בבנגקוק הגיע מכאן. פירוש שמו של השוק הוא "תעלת עלי הפנדן", שם קצת מוזר לשוק (ולשכונה כולה), מה עוד שעלי פנדן הם מאוד ריחניים והתעלות קצת פחות.

בשוק נמכרים בשר, פירות ים, אוכל מוכן, פירות, ירקות, ביגוד לבישול וכלי מטבח והוא חגיגה ענקית למי שאוהב שווקי אוכל. יחד עם זאת, השוק הזה יכול להיות חוויה לא פשוטה לאנשים רגישים ולחובבי בעלי חיים וחלק מהמראות בו קשים לצפייה. אני אצרף תמונה נוספת שקצת ממחישה את זה.

מהשוק החלטנו לחזור למלון ברגל דרך Benjakitti Park. הפארק נפתח בשנת 1992 במרכז בנגקוק לכבוד יום הולדתה ה-60 של המלכה האם סיריקיט, למרות שנפתח רשמית ביום הולדתה ה-72. השם ניתן לו על ידי המלכה ומשמעותו "5 מחזורי חיים", כלומר גיל 60. הוא נמצא בסמוך למרכז הכנסים על שמה. הפארק עצום בגודלו, יש בו מספר רב של שבילי הליכה, ריצה ואופניים, גני שעשועים, בריכות נוי ואגם גדול במיוחד שגורדי השחקים שברקע משתקפים במימיו לתמונה אחת מהממת. הוא נמצא ממש בין צומת סוקומוויט אסוק לשוק קלונג טואי ומשתלב נהדר עם ביקור בשוק.

מול המלון עצרנו לנוח עם קפה קר בסטארבאקס, משם חזרנו למלון, עשינו צ'ק אאוט ויצאנו לשדה התעופה עם מונית שהזמנו בבולט (360 באט כולל אגרה). הדרך הייתה ממש מהירה והגענו תוך 36 דקות בלבד, עברנו את כל התהליך תוך חצי שעה וישבנו להמתין לטיסה בטרקלין של אל על. הטיסה המריאה באיחור קל בשעה 16:55, ישבנו בנוחות רבה בשורה הראשונה ונחתנו בנתב"ג בשעה 22:20, שם המתין לנו רועי, שאסף אותנו הביתה. עוד טיול הסתיים, אבל חתיכת טיול!

סיכום ועלויות

זה היה טיול מושלם, אולי הטוב ביותר שהיה לנו אי פעם. חלקו הראשון היה טיול איים חלומי עם מסלול נפלא שתוכנן בקפידה, בתי המלון הכי טובים שאפשר היה לבחור, מזג אוויר מושלם ובעיקר הרבה רוגע ושלווה. לא רצנו ממקום למקום, שילבנו מנוחה ולא היינו מוטרדים מענייני היום יום או מענייני עבודה, פשוט הנאה נטו. שילבנו מקומות חדשים עם מקומות בהם לא היינו זמן רב וסיימנו את הטיול עם ימי קולינריה מוצלחים מאוד בבנגקוק, סוג של תיקון לחוויה מהנסיעה של לפני הקורונה, בה לא הרגשנו טוב במיוחד. בקיצור, אם עוד לא הבנתם, זה היה טיול מושלם!

עלויות: טיסות 823 דולר (סיגל 260$+נקודות, גולן 120$ עבור שינוי תאריך, השאר טיסות פנים), מלונות 4011 דולר, תחבורה (שיט, מוניות, רכבות קלות) 643 דולר, אוכל 1410 דולר, אטרקציות 672 דולר, ביטוח 51 דולר, שונות 206 (בעיקר עיסויים, כביסות ותרופות) דולר. סה"כ: 8060 דולר.