שבעה ימים בבולגריה היפה

חזרנו אתמול מטיול יפהפה של שמונה ימים בבולגריה בהרכב משפחתי מורחב של מטיילים מגיל 30 ועד גיל 75. חלקם בכושר מצוין אבל חלקם בכושר ממוצע מינוס והתוכנית התאימה לכולם. אפשר לגמרי לעשות אותה גם עם ילדים. 

זה היה טיול ג'יפים בנהיגה עצמית שלנו, שמבוסס על התוכנית הזו. היה לנו מדריך מלווה ומדי פעם נהיגת שטח בדרכי עפר, אבל ממש בקטנה. אפשר בקלות לוותר על קטעי השטח ועל ליווי של מדריך. הוויז והשילוט הברור בדרכים יביא אתכם בקלות לכל נקודות העניין העיקריות.

יום ראשון לטיול

נחתנו בסופיה ביום שלישי בבוקר. פגשנו את המדריך, קיבלנו את הג'יפים ויצאנו לכיוון ההרים בדרכנו לעיירה סמוקוב. בנסיעה ישירה ברכב זה יקח קצת יותר משעה, אבל עם הג'יפים נסענו קצת בדרכי עפר ועצרנו לפיקניק במקום יפה בדרך. אני מניחה שיש נקודות נוף יפות לעצירה בדרך גם כשנוסעים דרך הכביש. רוב התיירים ישנים בעיירת הסקי ברוביץ, שנמצאת 12 קילומטר מסמוקב ויש בה שפע של מלונות וצימרים, אבל בסמוקב מצאנו מקום לינה נח ולא יקר עם מטבח גדול ונח ומקום לארוחות משפחתיות שבישלנו לעצמנו. כמו כן יש בעיר הזו מספר מרכולים גדולים וזה היה חשוב לנו כשומרי כשרות. סמוקב שוכנת על גדת נהר איסכר, שיורד מהרי הרילה ונשפך לדנובה. בפאתי העיירה יש טיילת לצד הנהר שנחמד מאוד לטייל או לרוץ לאורכו או לרכב באופניים. ועוד אתר מרשים שיש בעיר הזו הוא בית כנסת גדול ומרשים- חרב כמעט לחלוטין מבפנים אבל שלם מבחוץ. הוא נבנה באמצע המאה ה19 על ידי משפחת אריה העשירה שעברה לסמוקב מוינה. עד שנות החמישים של המאה העשרים, הקהילה היהודית הגדולה שהייתה בעיר וניצלה ברגע האחרון משילוח לטרלבלינקה, עוד התפללה בו. היום, אין יהודים בעיר הזו ובית הכנסת נהרס עם הזמן. המדריך אמר לנו שיש לעיריה תוכניות לשפץ אותו ולהפוך אותו למרכז מוסיקה ( באמת יש שם תיקרה גבוהה ואקוסטיקה מטורפת ! ) אבל כבר כמה שנים מדברים על זה ובינתיים בית הכנסת עומד בחורבנו. אם אתם מגיעים לשם- כדאי מאוד לבקר שם לדעתי. 

יום שני לטיול

נסענו מסומקוב לעיירה ספארבה בניה שלמרגלות הרי הרילה ( בערך 40 דקות נסיעה)  מקצה העיירה נסענו ברכבל להתחלת "טרק שבעת האגמים". זה היה המסלול הכי יפה שעשינו בכל הטיול ! אם מסתדר, אולי כדאי לעשות אותו ביום האחרון כדי לצאת מהטיול בשיא. מדובר במסלול מעגלי מסומן באופן ברור וגם מאוד מטוייל. רמת קושי סבירה מאוד. עליות, אבל לא עליות מטורפות. טיילנו בתחילת יוני ועדיין היה שלג במסלול וקצת בוץ כי השלג האחרון ירד שם לפני פחות מחודש והגובה הוא כ2500 מטר. אם אתם מטיילים שם לפני יוני או אחרי ספטמבר, כדאי לוודא שהמסלול פתוח. לא לשכוח להביא סוודר או מעיל גשם אם אתם מטיילים שם, גם אם זה אמצע הקיץ. במסלול שבחרנו, ראינו חמישה מתוך שבעת האגמים ( אלה לא באמת אגמים אלא שלוליות גדולות ועמוקות, אבל המראה מטורף ומרשים). השישי והשביעי דורשים טיפוס מאתגר שלוקח זמן, דורש כושר גבוה וכשיש בוץ הוא גם מסוכן. אם אתם מתכננים להגיע עד שם, צאו מוקדם כי בסביבות שש הרכבל נסגר ותצטרכו לחזור ברגל לחניון שמתחת לטרק. בעיירה ספארבה בניה שמתחת למסלול, יש גם  צימרים ומלונות, וגם הרבה מרחצאות חמים נחמדים. למשל זה-  Mineral Bath & SPA Complex of Sapareva Banya

שהמדריך שלנו המליץ ( זה מקום של מקומיים. מחיר ממש סביר.) דרך אגב- ראינו חבר'ה צעירים שמטיילים ללא רכב. הם היגיעו לספארבה בניה בתחב"צ, לקחו מונית עד לרכבל ומשם יצאו לטרק של שלושה ימים בהרי הרילה שמתחיל בשבעת האגמים. אם אתם ממש בכושר ולא מפחדים מהקור בלילות- זו גם אפשרות.

יום שלישי בטיול

התחלנו בטיול קליל בשמורת נהר איסכר היפה – מכאן מתחילים : 

https://maps.app.goo.gl/Q9qumD2WaJUoC5EQ8?g_st=aw

הליכה חביבה ורגועה של שעה לצד הנחל עם גשרים שחוצים מדי פעם. אסור להיכנס שם למים וגם מסוכן אבל אפשר לשכשכך רגליים במים הקפואים.

ומשם נסענו בדרך הררית ומפותלת בהרים לאגם המלאכותי בלמקן ( בערך שעתיים נסיעה). מקום מדהים ביופיו! זה האגם המלאכותי הכי גבוה בבולגריה והוא נוצר באמצעות סכר, שנבנה במהלך שנות הששישים של המאה העשרים, על כמה מהנחלים הגדולים בהרי הרילה המזרחיים. אסור לשחות שם אבל זה מקום מדהים לפיקניק או לשהות רגועה.

אחרי פיקניק וסדנת יוגה מעל האגם, נסענו עם הג'יפים בדרך עפר ארוכה ומאתגרת דרך היער לכיוון בנסקו. זו דרך שלא עבירה לרכבים רגילים ועד תחיל יוני היא סגורה בגלל בוץ ועצים שנפלו מהשלג. בכניסה אליה יש משרדי יער שחשוב לבדוק איתם שהדרך עבירה לפני שנכנסים אליה כי אין איפה להסתובב ! אפשר לגמרי לוותר על נסיעת השטח הזו ולנסוע בכביש הרגיל אל בנסקו- בערך שעתיים נסיעה מהאגם.

הגענו בערב לוילה שבה התארחנו כל הסופש בכפר באניה, שסמוך לעיירה בנסקו ונראה לי שהוא יותר מוצלח ממנה. זה כפר שיושב על נביעות חמות ומערכת המים העירונית שלו מחוברת אליהם. המשמעות היא שכל המים שיוצאים מהברז הם מים טרמו מינרליים עם יתרונות בריאותיים אבל גם עם ריח קל וטעם של גופרית. אפשר לשתות אותם אבל זה מוזר.  זה המקום שהתארחנו בו והיה בו כל מה שמשפחה גדולה שרוצה לשמור שבת וכשרות צריכה! הרבה חדרים, שירותים ומקלחות, סלון גדול, מטבח מאובזר, חצר מטופחת ענקית עם נוף מטורף של הרי הפירין המושלגים והשיא- בריכה חמה בחצר. בעל הדירה היה מצוין ולמורת ששיגענו אותו בשאלות ובקשות עזר לנו בכל מה שהיה צריך. הוילה שלו מחולקת ליחידות אז יכולה להתאים גם למשפחה פחות גדולה. הכפר הזה נמצא כמה דקות נסיעה מבנקסו ושם עשינו את הקניות שלנו.

יום רביעי בטיול    

ראפטינג שווה ביותר בנהר סטרומה ( כשקראנו עליו קצת גילינו את הקשר שלו לאניית המעפילים "סטרומה" שהבעלים הבולגרי שלה קרא לה על שם הנהר ובסוף מסעה הטארגי היא טובעה מול חופי בולגריה ו700 היהודים שהיו על סיפונה וניסו לברוח מרומניה ב1942, טבעו ונספו) . את הראפטינג עשינו עם החברה הזו והיה ממש מעולה ! מאתגר וכיף אבל גם מאוד בטוח ומסודר. הם עושים ראפטינג כבר ממרץ ואמרו לנו שבתקופת הפשרת השלגים הנהר הרבה יותר שוצף וסוער. על כל קייאק יושב גם מדריך שלהם שבעצם מוביל את הסירה ונותן לנו הוראות בעברית- קדימה, אחורה, עצור וכו'.

מהראפטינג , הלכנו בהמלצת המדריך למרחצאות נחמדים והרבה פחות פנסיים ויוקרתיים מהמרחצאות שראינו בבאניה, במרחק כמה דקות נסיעה מהראפטינג. עלה שם 30 לב ( 60 שח לאדם) ואם לא היה יום שישי והיינו ממהרים לשבת, היינו בטח מבלים שם יותר זמן. זה כמו קאנטרי קלאב או בריכה עירונית אבל כל הבריכות הן עם מים טרמו מינרליים בריכוזים שונים ובטמפרטורות שונות: חם מאוד, חמים, וקר. פשוט אבל מאוד נקי ונעים.

הקאנטרי הזה נקרא – די פול ספא

 בסביבות חמש חזרנו לוילה שלנו בבאניה לבישולים לשבת. שבת נכנסה כמעט בתשע בערב אז עוד הספקנו גם צילומים משפחתיים בבגדי שבת עם הרקע המרהיב של הרי הפירין המושלגים מעלינו.

יום חמישי בטיול- שבת

 בשבת עצמה טיילנו בעיירה ובהרים שמעליה. הכל אפילו בתחום שבת. יש מסלול הליכה או רכיבה באופניים שיוצא ממש סמוך לוילה שבה התארחנו. עולה לתצפית על האיזור, עובר לצד נחל של מים קרים ואז חוזר לעיירה מלמטה דרך המלונות המפוארים החדשים שבנו בקצה שלה. על יד המלונות האלה רואים את הנביעה המקורית. יש עליה מבנה של חמאם תורכי ישן שנראה שהתחילו לשפץ ולשמר. במרכז העיירה יש עוד מבנה של חמאם עתיק מתקופה עוד יותר קדומה, בסגנון בולגרי אותנטי. העיירה לא מאוד מטופחת אבל נחמד להסתובב בה. השבת יצאה כמעט בעשר וחצי בלילה אז היה הרבה זמן לטייל, לבלות בבריכה החמה, לאכול ולדבר. זה היה מקום מאוד מוצלח לבלות בו שבת באמצע טיול.

היום השישי של הטיול

מכאן : לא אהבתי את התכנון של החברה שעליו התבססנו. יש עוד הרבה מה לעשות באיזור באנסקו והרי הפירין למשל ההצעות כאן ואפשר גם לנסוע לסיור בעיר פלובדיב ו\ או בסופיה. שתי הערים האלה נמצאות כשעתיים נסיעה מבנסקו לכיוונים שונים.

הנסיעה לכיוון הרי הרודופי ( והעיירות דוספאט ודווין ), משתלמת בעיני רק אם ממשיכים את הטיול לכיוון יוון וחוזרים מסלוניקי או משהו או אם יש לפחות שבועיים בבולגריה.

אבל בהתאם לתכנון שקיבלנו מהחברה נסעו מבנסקו דרומה, להרי הרודופי, שבאיזור  טרקיה הקרוב לגבול יוון. בניגוד לרכסי הרילה והפירין, הרי הרודופי נמוכים בהרבה. 1000 מ' במקסימום ומכוסים ביערות. התושבים באיזור הזה מכונים פומקים. האיזור, והמראה שלהם הזכירו לנו ממש את הדרוזים. רובם מוסלמים אבל במקביל גם שומרים על מנהגים פגאניים ולדברי המדריך שלנו גם מבקרים בכנסיות  . סוג של סינקריתזם, שנוסע כנראה מהעובדה שהם אולצו להתאסלם בתקופת השלטון התורכי וחלקם חיים כמו סוג של אנוסים. עצרנו לסיבוב של כשעה בכפר קובצה ביצ'ה- מקום אותנטי כזה, מאוד ציורי ויש גם מסעדה מקומית וחנות מזכרות למי שאוהב. ומשם נסענו לאגם דוספאט – עוד סכר מלאכותי מרשים מאוד שבנה בשנות השבעים של המאה העשרים לצרכי אספקת חשמל ויש בו גם כלובי דגים. עשינו פיקניק על שפת האגם, אבל היה עוד מוקדם מדי להגיע לוילה שלנו ששכנה ממש מעליו, אז חיפשנו מסלול קצר בסביבה. מצאנו מסלול מוצלח במרחק נסיעה קצרצרה מהאגם: עליה תלולה אבל משתלמת להר שמשקיף על הסכר ועל כל הסביבה. זה מסלול שדורש קצת כושר אבל אם עולים לאט, יכול להתאים לכל משפחה ומתחיל כאן- יש סימון ברור בשטח.   

אחרי המסלול התמקמנו בוילה מוצלחת ממש מעל אגם דוספאט. סמוכה לעיירה אבל מחוץ לה. העיירה הזו די עלובה אבל יש שם מרכול לקניות וגם כמה מלונות וחנויות.

היום השביעי של הטיול

נסענו מדוספאט לכיוון העיר דווין ( כשעה נסיעה מדוספאט )- עיר התירות המרכזית של האיזור שיושבת על נהר דווין והמעיינות המפורסמים שלו. יש בבולגריה מותג מים מינרליים שנקרא על שם   העיר והנהר ובדרך למסלול עברנו ליד המפעל שלהם- מי עדן המקומי ! התחלנו במסלול קליל ויפה לאורך נחל דווין שאפשר לקרוא עליו כאן- הליכה נעימה ומוצלת בשמורה יפה שמזכירה את שמורת בנייאס. אם יש זמן ויכולת פיזית סבירה- כדאי לעלות למפל במסלול שיוצא ימינה מהשביל הראשי קצת אחרי הכניסה לנחל. טיפה מאתגר אבל המפל מהמם ! ואחרי המסלול נסענו לאחת האטרקציות המפורסמות באיזור ובכלל בבולגריה  שנקראת- מערת לע השטן. הנחל נכנס שם לתוך חלל קרסטי עמוק שסידרו בו מדרגות תלולות ומחליקות. יש הרבה סיפורים ומסורות שמנסים להסביר מה קורה למים בתוך המערה כי עשו כל מיני ניסויים וראו שלוקח כמה שעות  מהכניסה שלהם למערה ועד שהם יוצאים חזרה לנחל. שני צוללנים שנכנסו למערה לחקור את התופעה , נעלמו והגופות שלהם נמצאו אחרי כמה שנים. האמונות קושרות את המקום הזה גם לסיפור מהמיתולגיה היוונית על  אורופיאוס שהלך להעלות מארץ המתים - השאול- את אהובתו  אורידצ'ה. יש פסלים וציורים שלהם במערה. מקום מיוחד וחווייתי, אבל יכול להיות מפחיד מדי והוא גם ממש לא בטיחותי עם המדרגות התלולות והמחליקות האלה לילדים קטנים או לאנשים מבוגרים. ביציאה מהמערה יש הרבה דוכני מזכרות וגם אומגה נחמדה.

משם עשינו קטע של נהיגת שטח מאתגרת לאורך הנחל מעל הכפר יגודינה וישבנו לפיקניק באחו פסטורלי כזה באיזור שאפשר להגיע אליו רק ברגל, באופנוע או באופניים. היינו אמורים להספיק באותו יום גם סדנת חמת חלילים וביקור בכפר שירוקה לוקה, שיש בו אנדרטה לחסיד אומות העולם - המטרופוליט סטפן, שנולד בכפר הזה והציל את יהודי בולגריה מגירוש למחנות ההשמדה במהלך השואה. נשמע שזה מקום מעניין, אז אם יש לכם יותר זמן באיזור, כדאי לבקר גם שם.

אננחו בכל אופן, חזרנו מיגודינה, לוילה שלנו בדוספאט לארוחת ערב ואריזות אחרונות ובארבע בבוקר יצאנו משם לכיוון סופיה כדי לעלות ב11 לטיסה שלנו בישראל.

בדרך עברנו ליד אגם באטאק המרשים שיש סביבו הרבה תיירות – נראה כמו עוד אתר שכדאי להוסיף לביקור הבא. בתוך כל הפסטורליה של האיזור הזה- המדריך המקומי סיפר לנו בדרך גם על טבח באטאקיושבי הכפר הזה, בשנת 1876, בתחילת המרד הבולגרי. מספר הנרצחים בטבח היה כ 5,000 קורבנות ובעקבות הזעזוע העולמי שהוא עורר, הביא בסופו של דבר להקמת מדינה בולגרית נפרדת בתוך האימפריה העות'מנית בשנת 1787. המדריך שלנו סיפר שלא מזמן הם ביקרו עם הילדים שלהם במוזיאון שיש בכפר הזה לזכר הטבח- סוג של "יד ושם" מקומי קטן. ועוד משהו מטריד שהוא סיפר לנו בצער, זה שהיוםבבתי הספר בתוכניות הלימודים החדשות- מחקו את הסיפור הזה מההיסטוריה הבולגרית ומתארים את היחסים בי הבולגרים לתורכים כשכנות טובה מאז ועד היום... 

לפני שדה התעופה עצרנו לארוחת בוקר אחורנה בבולגריה בפיקניק משפחתי, בשדה יפה לצד הדרך ומשם חזרה לארץ הקודש, שלושה ימים לפני התקיפה הישראלית באיראן.  בחזרה למלחמות שלנו, אבל עם ניחוחות של הרים מושלגים, נחלים שוצפים והרבה טבע, פריחה וירוק של בולגריה היפה. ובתקווה- שיום אחד, כמו הבלקן, גם המזרח התיכון הסוער והמדמם ישקוט ונוכל לשבת בו בטח ולחיות בשלום עם השכנים.

לסיכום : בולגריה היא יעד מקסים ומוצלח לטיולים בכל הרמות והסגנונות. חוויה ממש ! ממליצה לכם!