יום 1: שבת, 26.05.2010 - הגעה והכרת האזור הקרוב למלון
הטיסה חלה בערב שבועות. צרה כפולה מאחר שלא רק ערב חג אלא גם סוף השבוע. טיסות בסוף שבוע בדר"כ לא נוחות מבחינת הגעה לשדה התעופה בהנחה שאין לך מי שיקפיץ אותך ואתה צריך להסתמך על תחבורה ציבורית.
מאחר שכבר היו לי טיסות בסופי שבוע בעבר, הזמנתי מוניות משירות הדר-לוד שעלה יחסית זול 190 ש"ח לעומת 200+ שהוצעו לי בחברות מוניות אחרות. מאחר וביישוב שבו אני גר אין מוניות שירות שעוברות על הדרך מהצפון ואוספות אנשים זאת כמעט ואולי האופציה היחידה.
קישור לאתר המוניות הדר-לוד: www.hadar-ltd.co.il/orders/index.html
(הבהרה: אינני עובד בחברה זו ואין לי שום קשר אליה. ההמלצה ניתנה רק מהתנסות אישית שלי).
הטיסה המריאה בשעה 6:30 (שעון ישראל) בבוקר והדייקנות האוסטרית הביאה אותנו בדיוק לי התכנון לנחיתה ב 9:30 (שעון אוסטריה). כיוון קצר של השעון שעה אחורה, איסוף מהיר של המזוודה ואני בחוץ לחפש לעצמי תחבורה ציבורית.
הרכבת אותה אני צריך לתפוס לזלצבורג יוצאת מוינה מתחנת Westbahnhof שהיא תחנה מרכזית מאוד שקולטת את כל הרכבות המקשרות וכן האוטובוסים.
מייד ביציאה משדה התעופה ראיתי את האוטובוסים שרצים על הקו שבין שדה התעופה למרכז העיר והתחנה הסופית שלהם היא Westbahnhof. רשום על האוטובוסים Airportline וקשה לפספס אותם מאחר שבדר"כ כבר יש לידם מקבץ אנשים. מספר האוטובוס עליו נסעתי היא 1187 ומחיר הנסיעה כ 8 יורו. קצת אחריה היציאה מהשדה תעופה עוברים ליד מפעל שנראה כמו שדה מתכת עצום שנראה כמו המפקדה של סקיינט בסדרת הסרטים של שליחות קטלנית. בכל אופן מדובר בסה"כ בבית זיקוק: Raffinerie Schwechat. הנסיעה נמשכת ב 30 דקות כשבסיומה מגיעים ל Wien Westbahnhof. בניין גדול יחסית שהפנים שלו - מלבד היותו תחנת רכבת ואוטובוס - הוא גם סוג של קניון.
בתוך התחנה כמובן יש Tourist Information Center שישמחו לענות לכם על כל שאלה באשר לקווים ומאיפה הם יוצאים וכן להצטייד במפות הקווים. כמו כן, ליד מכונות הכרטיסים נמצאות בדר"כ נערות עם חולצות של OBB (רשות הרכבות האוסטרית) שגם ישמחו לעזור לכם ולהדריך אתכם.
לבעלי הסמארטפון שבינכם: זה המקום להמליץ על אפליקציה מעולה שנקראת SCOTTY שבעצם מאגדת את כל צורות התחבורה האפשריות באוסטריה, גרמניה והאזור. פשוט מכניסים תחנת מוצא (אפילו אם זאת תחנת ביניים באיזו עיירה קטנה) ואת היעד וזה מחזיר את התוצאה עם אופציות התחבורה והשעות שלהן. במידה ויש קונקשן או צריך להחליף תחבורה במהלך הנתיב למשל יעד ומוצא שמצריכים שני אוטובוסים או אוטובוס ואז רכבת וכו' היא גם מראה. וכן שעת הגעה משוערת ועוד הרבה פריטי מידע. למרות שאפשר לקנות כרטיס דרך האינטרנט לרכבת לזלצבורג, ממש אין צורך לעשות זאת. אין בעיה של מקום. יש מקום למזוודות.
מכונות הכרטיסים נותנות שירות גם בשפה האנגלית והתפעול שלהן פשוט למדי. כרטיס לזלצבורג עלה לי 47.50 יורו. הרציף ממנו יוצאת הרכבת לזלצבורג נמצא בקומה השנייה של ה Westbahnhof.
הנסיעה לזלצבורג נמשכה כ 3 שעות בקירוב. תלוי ברכבת שבה תבחרו. הרכבות האיטיות עושות את הדרך בכ-3 שעות והמהירות יותר בעיקר אלו של RailJet עושות אותה ב 2:45 שעות.
שימו לב שאתם יושבים במחלקה שאליה קניתם כרטיס. אין צורך לקנות כרטיס למחלקה ראשונה. המחלקה הרגילה תספיק וכבר בה תוכלו להרגיש שאפילו כמחלקה שנייה שהיא כמה רמות מעל הרכבת שלנו. עם שקעי הטענה ונוחות ישיבה ונסיעה.
הדרך מדהימה ביופיה ורצוי שתשבו ליד החלון כדי שתוכלו לצלם קצת. כבר מהנסיעה הבנתי שאוסטריה היא אחו אחד עצום. מרחבים של מרבדי עשב בגובה נמוך ובתים ציוריים מבודדים ומרוחקים אחד מהשני. אין שם יותר מדי בעיה של מקום וגם לא של מים.
לקראת הצהריים (בערך ב14:00) הגעתי ל Salzburg Hauptbahnhof - תחנת הרכבת/אוטובוס המרכזית של זלצבורג. כדבר ראשון הלכתי למרכז המידע של התיירים שקיים במקום להצטייד במפות של העיר (מפות מובנות מאוד עם כל האטרקציות רשומות בהן) וכן לקנות את ה Salzburg Card - כרטיס המעניק כניסות חינם לאטרקציות נבחרות והנחות להרבה אחרות. מומלץ מאוד. קניתי כרטיס עם תוקף של 3 ימים. למעשה בכל התכנון של הטיול כבר חושבו כל המקומות שאני רוצה להיות בהם שחלק כבר הופיעו בכרטיס ולמעשה החזירו כבר את עלותו.
מידע על הכרטיס: www.salzburg.info/en/sights/salzburg_card
בחרתי להתאכסן במלון Hofwirt הממוקם במיקום מעולה במרכז העיר, ומרחק הליכה מהעיר העתיקה וגם מהתחנה המרכזית. מלון מחודש עם אוירה צעירה וצבעונית. צוות המלון היה ממש נחמד, והחדר יחיד שבו שהיתי היה ממש חמוד עם אינטרנט אלחוטי וגם קווי, טלויזיה קטנה, מקלחת ושירותים טובים. רמת הניקיון בחדר הייתה גבוהה והחדר סודר ע"י החדרניות כל יום. ארוחת הבוקר הייתה גם היא מספקת להפליא. כל זה ב 65 יורו ללילה לחדר יחיד.
כנחיתה רכה תיכננתי לי ליום הראשון (שכבר בשעה זו נהפך לחצי יום) מתכונת של סיור עירוני. מרכז העיר זלצבורג הוא עתיק באופיו ויפייפה עם הרבה מדרחובים וסמטאות. במרכזו עובר נהר ה Salzch (נהגה: "זאלצך"). משמעות המילה זאלץ היא מלח שזה בעצם סיפורה של כל העיר הזאת עוד מהימים ששלטו בו הארכיבישופים הנסיכים שפיתחו את מכרות המלח והפכו את זלצבורג למעצמה בתחום בימי הביניים.
(הפוסט הזה לא יעסוק בהיסטוריה אלא יותר בציון המקומות שהייתי בהם, אתם מוזמנים לקחת כל שם של מקום ולקרוא עליו בגוגל).
אחד מההטבות של הזלצבורג קארד הוא שייט הלוך חזור על הנהר במקביל לחלק המרכזי של העיר. השייט בתוך סירה שקופה סגורה. ניתן להוסיף 2 יורו בערך ולהיות בחלק החיצוני של הסירה אם ממש חשוב לכם לצלם או סתם להיות באויר. במהלך השיוט ניתן הסבר על דברים מרכזיים של העיר. השייט יוצא מגדה השמאלית של הנהר בסמוך לגשר Makart.
הגשר הזה מזכיר רעיון שקיים כבר בגשר בפאריז שבו זוגות מצהירים על אהבתם באמצעות תלייה של מנעול קטן על המעקה שלו.
בסוף השייט, המשכתי לחלק הצפון מערבי של העיר העתיקה כדי לעלות לתצפית פנורמית יפה ב Monchsberg שהוא חלק מהמוזיאון לאמנות מודרנית Museum der Moderne(שאף היא חלק מהזלצבורג קארד).
הכרטיס מעניק עלייה חינם במעליות אל המרפסת הפנורמית שמשקיפה על כל זלצבורג. אם יש לכם בפלאפון אופציה לצלם תמונה פנורמית, לכו על זה. ניתן להסתובב קצת במוזיאון עצמו. על המרפסת למעלה גם יש בית קפה (כפי שתשימו לב בכל מקום גבוה יש איזה מישהו שהיה לו מספיק שכל לפתוח בית קפה). בחצר המרפסת יש כל מיני פסלים.
לאחר מכן המשכתי למוזיאון הטבע Haus der Natur שנמצא לא רחוק משם. גם הוא כלול בזלצבורג קארד.
לאחר מכן המשכתי לבית הולדתו של מוצארט Mozart Gebursthaus. הוא גם כלול בזלצבורג קארד אבל לא נכנסתי אליו אלא הסתפקתי במבט מבחוץ.
לאחר מכן המשכתי ליעד הבא, מצודת הונזלצבורג (Hohensalzburg). הזלצבורג קארד מקנה עלייה במעליות ההר (Funicular) עד המצודה עצמה.
בדרך למעליות ניתן לעבור בבית קברות עתיק ויפייפה בו קבורים כל אנשי הכמורה: בישופים, ארכיבישופים וכו' שניהלו את העיר.
במצודה מסתובבים בצורה עצמאית, כאשר כל כמה שעות יש Audio Tour שבו מקבלים מכשיר באחת השפות הנפוצות ועוברים ליד כל תחנה ומקבלים הסבר דרך המכשיר. יש תצוגת כלי נשק, תצוגת כלי עינויים, תצוגת בובות מריונטה וניתן לעלות עד ממש פסגת המבצר לנוף פנורמי, או יותר נכון 360 מעלות מדהים! ממנו רואים ממש את כל האזור.
את היום הראשון סיימתי במסעדה איטלקית ממש טובה הנקראת (Ristorante Beccofino Pizza Pasta & More) במרחק הליכה מהמלון. מסעדה מצויינת המנוהלת ע"י איטלקים ולפי התרשמותי גם מקומיים מגיעים לשם.
יום 2: ראשון, 27.05.2010 - ברכטסגאדן (Berchtesgaden)
החלטתי שיום ראשון הנוצרי זאת הזדמנות מצויינת לצאת לטיול מחוץ לזלצבורג מאחר שכטבעם של ערי אירופה רוב הדברים לא יותר מדי מעניינים בשבת. היום הזה במקורו יועד לשני יעדים עיקריים: מכרות המלח וקן הנשרים הנמצאים שניהם בברכטסגאדן. כהקדמה נאמר רק שכתוצאה מתקלה מצערת (היחידה בטיול) שעליה יסופר בעוד כמה שורות נאלצתי לשנות את הלו"ז שקבעתי לעצמי, אך כפי שתראו הכל דווקא יצא לטובה מאחר והכנסתי תכניות חלופיות בהרבה מנקודות מהמסלול למקרה שאני אצטרך לסטות מהתכניות המקורית, או לחילופין, במידה ואני אגלה שנשאר לי דווקא זמן. נתחיל בזה שיש מגוון אפשרויות להגיע לברכטסגאדן שעל החלק הבווארי של אדמת גרמניה.
התכנית המקורית שלי הייתה לקחת רכבת לעיירה Freilassing ומשם להחליף לרכבת לברכטסגאדן במטרה להגיע לזלצבורג באזור שמונה וקצת מאחר ורציתי להגיע לסיור הראשון של מכרות המלח שיוצא ב9:00 בערך. הסיבה שהייתי חייב להיות בסיור הראשון היא מאחר ובשעה שלא תאוחר מ 12:45 הייתי חייב להיות כבר בחזרה במרכז ברכטסגאדן לתחילת הסיור המודרך שהזמנתי וששילמתי עליו מראש לקן הנשרים. (במאמר מוסגר, אומר שישנן חברות המציעות סיורים למכרות המלח - אך זה מיותר מאחר שהסיור במכרות המלח נעשה גם ככה באמצעות מדריכים מטעם האתר). חזרה אליי - לקחתי את הרכבת ל Freilassing בדיוק לפי התכנית. ידעתי שיש לי מרווח זמן של 3-5 דקות בין הירידה מהרכבת ועד העלייה לרכבת הבאה. כשירדתי מהרכבת, כבר ראיתי את הרכבת לברכטסגאדן ממתינה בתחנה. מייד אצתי רצתי לחפש את מכונת הכרטיסים שנמצאת בתוך מבנה התחנה עצמו. המסך מגע לא היה בשיאו באותו יום ולכן הייתי צריך ללחוץ כמה פעמים על כל מקש, להחליף לאנגלית, לקח למכונה קצת זמן לזהות גם את השטר שהכנסתי אבל בסוף הכרטיס יצא חטפתי אותו ופרצתי את הדלת במהירות רק כדי לשמוע את השריקה שאומרת "זוזו מהרציף אני מתחילה לנסוע" וככה חלפה על פניי. בנקודה הזאת כמובן הבנתי שבמכרות המלח של ברכטסגאדן אני לא אהיה, אבל אני מוכרח להגיע לשם בכל מקרה. בתכנית המסלול שלי לקחתי בחשבון שבאזור ברכטסגאדן קיים גם אגם מרהיב בשם אגם המלכים או בגרמנית Konigsee, והחלטתי לנסוע אליו ולקחת את אחד השיוטים. בדיקה מהירה ב SCOTTY גילתה לי שהרכבת הבאה לברכטסגאדן רק ב 9:30. נשארה סוגיית הכרטיס..האם אני צריך לקנות כרטיס חדש ? מקומי דובר אנגלית בישר לי בשמחה שהכרטיס תקף גם לרכבת הבאה ואין צורך לרכוש אחד נוסף מאחר וזאת רכבת סטנדרטית ולא מיוחדת להגדרתו. הייתה לי בערך שעה "לבדר" את עצמי בעיירה המשעממת (לפחות ביום ראשון הנוצרי) Freilassing. העיירה הייתה די שוממת ולא היה כמעט איש ברחוב, יצאתי מהתחנה וזכרתי שכשתיכננתי את המסלול דובר באיזה אתר שיש סוג של מוזיאון רכבות מאחורי התחנה הזאת. צעדתי לשם והתבוננתי בכל מיני קטרים וקרונות עתיקים יותר ועתיקים פחות. לא משהו אבל עדיף מהשעמום בתחנה שגם הייתה די שוממת. 9:30 - זהו! אני על הרכבת לברכטסגאדן לחלק האהוב על צמרת הרייך השלישי. הנסיעה כמו כל נסיעה באזור יפיפייה. איתי ברכבת קבוצת אסייאתיים שכל שנייה רצים מחלון לחלון ומצלמים את הפסגות המושלגות. כבר שהייתי על המונכסברג וצפיתי על תמונה פנורמית של זלצבורג היו שם קבוצת אסייאתיים מבוגרים וכן איתי ברכבת קבוצת אסייאתים צעירים. ואז הבנתי שכל ההבדל בינהם הוא שהמבוגרים כולם דבוקים למצלמות ומצלמים כל פיפס. והצעירים גם מצלמים כל פיפס, אבל עם גאדג'טים. אחת מהם הגדילה לצלם עם האייפד.
אזור 10:20 אני מגיעה לתחנה המרכזית של ברכטסגאדן שבעבר שימשה גם היא מבנה נאצי (כפי שלמדתי בסיור בקן הנשרים לאחר מכן, ברכטסגאדן היא למעשה עיירה שנבחרה ע"י צמרת הממשל הנאצי שהפקיעו בתים מתושבים על מנת לשכן שם את אנשי ממשל ואדמיניסטרציה שלמה וליישב בה בעצם את כל האנשים שלהם. לכולם היו בתים שם: לגרינג, לגבלס, לבורמן וכו'). אני ממליץ מאוד לראות את הסדרה Band of Brothers או לפחות את הפרק האחרון שבמיני סדרה הזאת, שבה פלוגת איזי Easy Company מהדיוויזיה המוטסת ה 101 המהוללת כבשה את האזור ואת קן הנשרים עצמו. ביציאה מהתחנה המרכזית נמצאים תחנות קוי האוטובוסים. עיון קצר בשלטים ובאפליקציה והופ עולים על האוטובוס ל Konigsee. עניין של 10 דק' בערך. כל אזור האגם מאוד מתוייר בייחוד במזג האויר היפה שהיה שם. הרחוב המוביל לאגם מלא בחנויות מטיילים, חנויות מזכרות, דוכני אוכל הכל כדי לשמח את התייר. על קו המים כבר רואים את הסירות של החברה המבצעת את השייט, כרטיסים בקופות ויאללה לסירה. אגם המלכים הוא האגם העמוק והצלול ביותר בגרמניה. הוא תחום בהרים ירוקים מסביבו שפסגתם מושלגת עדיין והמים שלו נראים ירוקים בגלל השתקפות העצים. הסירה שטה עד סנט ברותולמיאו St. Bartholomä שם יורדים ואפשר לעלות חזרה על כל אחת מהסירות שחוזרות חזרה כל כמה דקות. במקום עצמו יש מבנה יפה, חנויות מזכרות (שוב) אבל לא היה לי פנאי להסתובב שם יותר מדי מאחר ולא רציתי לאחר לסיור של קן הנשרים שהיה גולת הכותרת (כל השיט עצמו הלוך חזור באזור ה 40-50 דק'. בשייט עצמו יש איזה מדריך שנותן הסברים על המקום. בכלל כטיפ, מומלץ לקחת בכל אתר שאתם מבקרים פליירים באנגלית למקרה שהמדריך של אותו אתר עורך את הסיור בגרמנית (לא בכולם יש אופציה באנגלית). בחצי הדרך המדריך האט את הסירה, הוציא חצוצרה ותקע בה מנגינה שנשמעה מפורסמת אך לא זיהיתי. הקולות הדהדו ובדיילי של שנייה גם נשמעו במקומות אחרים בהמשך האגם. מחינו לו כפיים והמשכנו בשייט חזרה.
אוטובוס בחזרה לתחנה המרכזית של ברכטסגאדן מאחר והסיור של קן הנשרים מתחיל ממש מעבר למעגל התנועה. מבנה בצהוב בהיר (רק כשמתקרבים רואים שזה גוון צהוב בהיר) וחלונות ירוקים. על הדלת יש שלט שהסיור מתחיל שם.
המבנה הוא בעצם ה Tourist information של ברכטסגאדן. הסיור שהזמנתי הוא של Egale's Nest Historical Tour ככה זה נקרא. (ולא של החברה המתחרה שאת שמה אין צורך להזכיר מאחר שהיא מפרסמת בצורה מאסיבית). על החברה המתחרה קראתי חוות דעת באינטרנט שהוא עושים את הסיור בצורה מאוד חפיפניקית ולא ממצה. כל חוות הדעת שמצאתי על הסיור שהזמנתי היו טובות. הסיור היה בהדרכת דיוויד הארפר אשר למעשה קיבל את פניי בתוך לשכת המידע (יש להם מין דסק שלהם). באותו מעמד הועבר התשלום בסך 50 יורו. יש לציין שהסיורים שלהם בניגוד לשאר הם להערכתי חלק בעצם מלשכת התיירות עצמה. אני לא רוצה לספר את מהלך הסיור כדי לא לפגום בהנאה, רק אומר שדיוויד הארפר העניק שיעור מאלף בתולדות האזור בכלל ובקן הנשרים בפרט. ללא ספק האיש יודע היסטוריה וגם בילה את ה 20-30 שנה האחרונות במחקרים על המקום והחשיבות שלהם לממשל הנאצי. במהלך הסיור סיפר גם אנקדוטות שהיו לו עם ותיקי מלחמת העולם השנייה שיצא לו לדבר איתם במסגרת הסיורים וכו' ואף כתב כבר ספרים על האזור שלזכותו ייאמר שרק בדקה האחרונה של הסיור ציין זאת למי שרוצה בכל זאת להביע את הערכתו ע"י קניית הספר. בסוף הסיור אף ביקש שנספר על הסיורים לעוד אנשים כי לא הרבה מכירים אותו מאחר וזה משהו שמשוייך ככל הנראה ללשכת התיירות ולכן לא מסחרי יותר מדי כמו חברות הסיורים האחרות. הנוף מדהים ותולדות האזור במלחמת העולם השנייה עוד יותר מרתקות.
אגב את ההמלצה ממקודם לגבי המיני סדרה, דיוויד הארפר למעשה נתן. זכרתי שיש לי את המיני סדרה בבית והלכתי לראות אותה (ובייחוד את הפרק האחרון) וממש רואים את כל הדברים שראיתי (כמובן שוחזרו לאיך שנראו אז).
בתחילת הסיור דיוויד מחלק מכשיר הגברה עם אוזניות כדי שכל פעם שהוא מדבר יהיה אפשר לשמוע אותו גם דרך האוזניות ע"מ שתוכלו להסתובב וגם קצת להתרחק ממנו ועדיין לשמוע את ההסברים. מומלץ ולו מטעמי היגיינה לחבר את האוזניות שלכם (רק לא לשכוח אותן בסוף). הסיור הוא באנגלית צחה (כמובן שמציינים זאת בעת ההזמנה). אגב בתהליך ההזמנה הייתי בקשר עם קריסטין הארפר שהיא גם מעבירה את הסיורים וגם עליה יש חוות דעת נהדרות, שניהם מופיעים באתר. לא ברור מה הקשר בינהם (אולי נשואים).
הסיור הסתיים באזור חמש ומשהו ככה, חזרה למרכז ברכטסגאדן, הלוא היא התחנה המרכזית, האוטובוס חזרה לזלצבורג באזור 19:00. מה עושים? יושבים בבירגארטן (בתי קפה עם חצר) שפשוט יושבים ושותים שם בירה. בברכטסגאדן התנהג כברכטסגאדנאי ולכן הזמנתי לי בירה ואפל שטרודל. לא כ"כ רואים בתמונה אבל מאחורי הכוס בירה, בשולחן ליד ישבו 3 נשים מבוגרות, נראות מקומיות וכל אחת הזמינה כוס בירה (לדעתי ליטר) שיותר גדול מהראש שלי. הן היו מעט צעירות מסבתא שלי. עד כדי כך זה טבוע בתרבות.
אוטובוס לזלצבורג, לזרוק ת'דברים במלון וללכת לחפש משהו לאכול כי כבר הייתי רעב ממש. הלכתי לאכול במסעדת "השועל הזקן" שהייתה באותו מדרחוב שבו המלון שלי. מסעדה נחמדה לא יותר. המנה שהזמנתי (ריזוטו צמחוני שכזה) הייתה טעימה אך חלקים מהאורז היו קצת קשים. הבירה שליד גרמה לזה להיות נחמד יותר.
ביום הבא נגלה מה עלה בגורל מכרות המלח...
יום 3: שני, 28.05.2010 - Hallein, Bad Durrenberg, Grodig, Anif
אז כפי שציינתי קודם, הכנתי תוכניות אלטרנטיביות לכל מיני נקודות בטיול שידעתי שעשויות להשתבש - ובמקום מכרה המלח בברכטסגאדן (שהיה בתכנית המקורית), גיליתי שיש מכרה מלח גם בBad Durrenbeg שבעיירה Hallein שאליה התכוונתי להגיע גם ככה כדי לגלוש במגלשת ההרים הסמוכה. מי שעזר לי מאוד היו חברי הפורומים באתר למטייל שבעצם הביאו לתשומת ליבי שהאזור מלא במכרות מלח (שעושים סיור סטנדרטי מאותו סוג ברובם) ולמעשה כל המכרות הן חלק מאותן תעלות. כלומר המכרה של ברכטסגאדן והמכרה של Hallein זה חלק מאותה שרשרת מכרות רק מצדדים שונים של ההר.
אז לקחתי אוטובוס מתחנת האוטובוס המרכזית של זלצבורג לעיירה Hallein ומשם עוד אוטובוס מקשר ל Bad Durrenberg שהוא אזור שהוא חלק מהעיירה בעצם, אך נמצא על גבעה בסמוך אליה. העיירה חמודה ויושבת סמוך לנהר. ירדתי בתחנת האוטובוס שצמודה למכרה. וכמו לרוב המקומות בטיול הגעתי ממש מוקדם (בערך לסיור הראשון). במאמר מוסגר אני אומר רק שזה ממש טוב להגיע מוקדם להכל, זה גם משאיר לך זמן לראות עוד דברים מעבר לתכנית, וגם כשאתה יוצא ורואה את כמות האנשים שמחכים בתור אתה שמח שעשית את זה.
בכל אופן, כשהגעתי היו שם כמה משפחות עם כבר (מכרות המלח דיי חווייתיים לילדים). מכרות המלח (בניגוד למכרות של ברכטסגאדן, קיימים בהנחה בזלצבורג קארד. מכרות המלח של ברכטסגאדן קיימים בכרטיס של ברכטסגאדנרלנד). תשלום מהיר, וכניסה מייד למעיין חדר הלבשה שכזה, בו מקבלים בגדי כורי מלח לבנים (חולצה ומכנסיים). לובשים אותם על הבגדים. אגב, אם אתם לא אוהבים קור כ"כ, כדאי שתביאו איתכם משהו כי במכרה קריר (אזור 10 מעלות).
אחרי שמתלבשים מתחילים לרדת למטה, בכניסה ישנו צלם שמצלם, וגם במהלך הסיור במכרות אתם מצולמים בנקודות עניין מסויימות כמו בגלישה במגלשות של הכורים לעומק. המדריך יזכיר לכם לאיזה כוון להסתכל :).
המדריך עצמו נותן הסברים בגרמנית ובאנגלית. בכל מיני נקודות במסלול עוצרים ורואים מין סרט וידאו הומוריסטי על תולדות המקום ועל הארכיבישוף הנסיך שהמכרות בכל זלצבורג היו בבעלותו.
בשלב מסויים עושים שייט בתוך אגם מים מלאכותי שנמצא בתוך מכרה הקרח (למים יש תפקיד חשוב בכריית המלח, ככה הבינו כשהטכנולוגיה התפתחה). בשלב מסויים גם טועמים מים עם ריכוז מלח שיש שם. בסוף המסלול מחלקים מין גליל קטן עם מלח מהמקום למזכרת. מזדכים על הבגדים והופ אני בחוץ בחזרה בתחנת אוטובוס. אותה תחנה בה ירדתי מאחר ומגלשת ההרים (האטרקציה הבאה בתור) היא גבוהה יותר גיאוגרפית לכן אני צריך לקחת את אותו אוטובוס שאיתו באתי ולהמשיך לעלות למעלה.
בזמן שאני מחכה לאוטובוס שמתי לב שמאוד אוהבים לעשות שם פעילויות שקשורות גם ברכיבה. מלא אנשים חלפו על פני עם אופניים, או קבוצות (שנראות מאורגנות) של מועדוני אופנועים, וגם מועדוני מכוניות ספורט - קשה לפספס אותם הם רוכבים תמיד בקבוצות ותמיד יש נטייה לבהות בזה :) אי אפשר להשאר אדיש לתנאי הסביבה שממש בנויים לחוויות של דהירה בין כבישים הרריים עם נוף מדהים.
אחרי מספר דקות האוטובוס הגיע הסיע אותי כ 2 ק"מ (המרחק הוא די קצר, העניין הוא שאי אפשר ממש ללכת בצידי הדרך כי לכביש אין כ"כ שוליים אחרת בכייף הייתי צועד לשם) והוריד אותי ממש בתחנה הסמוכה למגלשת ההרים. בחוץ כבר התקבצה קבוצת אנשים שנראו בהמתנה. ניגשתי לקופה והקופאית יידעה אותי שכרגע היא מחכה לאישור מהרכבל העליון אם פותחים את המגלשה או לא. הסיבה הייתה שלמרות שהיה יום מצויין מבחינת מזג אויר, באותה השעה חלף לו ענן אפור/שחור בדיוק מעל פסגת ההר ואיים להוריד שם גשם.
הקופאית אמרה שאני יכול לקנות כרטיס ולעלות למעלה ברכבל אבל זה סיכון שלי אם ייפתחו או לא ייפתחו (כרטיס זלצבורג קארד מספק אגב הנחה). אם לא פותחים זה אומר סתם טיול רכבל הלוך חזור, אבל החלטתי בכל זאת להמר על זה ואכן בעלייה למעלה ברכבל (שיש בה אגב נוף מדהים!) כבר ראיתי מתחתיי אנשים גולשים לכוון מטה במגלשת הרים וככה כבר באמצע הדרך למעלה הבנתי שהמגלשה נפתחה.
מגיעים למעלה וישר לעניינים: מתיישבים על המגלשת, נחגרים, משחקים קצת עם הסטיק, אחורה לבלום, קדימה לשחרר, מחכים לאור הירוק וקדימה לירידה של 2.2 ק"מ (אחת ממגלשות ההרים הארוכות יחסית) באויר ובנוף משגע. למזלי זה שלפני נהג בסדר ולא בלם לעיתים תכופות ככה שיכולתי לשחרר את הסטיק של המהירות קצת. בפניות מסויימות יש שלטים המייעצים לך לבלום קצת. אל תבלמו יותר מדי זה פוגם בהנאה, תזרמו עם זה. אדרנלין נחמד ביותר. אבל כל הדברים הכייפים נגמרים מהר :)
יצאתי ממגלשת ההרים וחזרתי לתחנת אוטובוס שהגעתי איתה, רק הפעם בכוון ההפוך, בחזרה להאליין ומשם אוטובוס נוסף שעובר בעיירה GRODIG, אותה עיירה שבה נמצא המפעל מיראבל שמייצר את שוקולד מוצראט. המטרה שלי בגרודיג הייתה לעלות לפסגת האונטרסברג ברכבל. האונטרסברג זה ההר שמהווה גבול טבעי בין זלצבורג, אוסטריה לברכטסגאדן, גרמניה. האונטרסברג גם מספק את המים הקרירים, הצלולים והטעימים לזלצבורג. המים מעולים לשתייה ואפשר לשתות גם מהברז. הפסגה שלו הייתה עדיין מושלגת והרכבל עשוי להיות קצת קריפי לבעלי פחד גבהים או תסריטאי אסונות. הרכבל עולה עד לפסגה בגובה של מעל 2000 מטר. הכרטיס אף הוא כלול בזלצבורג קארד. למעלה אפשר לצאת החוצה ולקבל תצפית פנורמית על כל האזור.
מייד לאחר מכן, תפסתי את האוטובוס מחוץ לרכבל היישר אל ארמון הלברון (Hellbrunn Palace). זהו ארמון ממש מהאגדות כמו שמדמיינים ונמצא בפרבר Anif שסמוך לזלצבורג. נבנה ע”י הנסיך-הארכיבישוף מרקוס סיטיקוס פון הוהנמס. הארמון מפורסם בגלל שעשועי מזרקות המים שבו. כדי לשעשע את חבריו, הנסיך התקין הרבה מזרקות מים סמויות מהעין שמתיזות עלייך בהפתעה. את הסיור עושים עם מדריך באנגלית או גרמנית ונרטבים קלות :)
יצאתי משם בשעות אחר הצהריים המאוחרות ונזכרתי שסמוך לארמון יש גן חיות חביב. הסתכלתי בשעון וראיתי שיש עוד שעה לסגירה אז החלטתי לקפוץ. הגן חיות די קטן. מבחר בעלי החיים שם מצומצם. אין צורך לבוא במיוחד לשם. לאחר מכן חזרתי לעיר זלצבורג, למקלחת התרעננות ויצאתי לארוחת ערב והליכה לאורך הטיילת.
