וינה היא עיר יפה, מרשימה, רבת הוד ופאר, אירופה הקלאסית במיטבה.
לרשותנו עמדו חמישה ימים מלאים וארבעה לילות, ותכננו לעשות אותם בקצב שלנו, לא לרוץ ממקום למקום ולסמן וי, מתוך מחשבה שייתכן שלא נספיק לראות את כולה, ונשאיר עוד טעימות ממנה לפעם הבאה.
מי אנחנו? זוג, 50 במצב טוב, אוהבים לטייל בקצב שלנו.
טיסה בחברת התעופה האוסטרית, עלתה לנו 1150 ש”ח לכל אחד, טיסה סדירה ונוחה.
תקופת הטיול – 4.9.2018.
מזג אוויר נהדר קידם את פנינו, במשך היום חם לביגוד קצר, בערב נעים (בערב הראשון היה קריר אך הגענו מצוידים בבגדים חמים).
חוגגים משהו? כן, בטח! יום נישואין שני לאהבה! 
את היום הראשון התחלנו במדרחוב של רחוב מארי הילפר, כי שם היה המלון שבחרנו ללון בו, לאונרדו, שכמו שנכתב בהמלצות, היה בחירה מדויקת ומושלמת מבחינת המיקום שלו. המלון נמצא במעגל השני אמנם, אך קרוב לתחנת המטרו והחשמליות של ווסט-בנהוף, שמשם אפשר להגיע פשוט לכל מקום בעיר ומחוצה לה.
עלות כרטיס שבועי שמאפשר נסיעה במטרו ובחשמלית היה 17.90 ניצלנו כהוגן. ההתמצאות פשוטה ונוחה, השילוט נוח וברור, תענוג (פעם אחת לא נבדקנו ע”י כרטיסן, אם כי זו לא המלצה לעשות תרגיל… הכרטיסים היו עלינו למקרה שמישהו יבקש לבדוק).
המשכנו לשיטוט בכיכר סטפן-פלץ, הכנסייה מרשימה מאוד מבפנים, ויתרנו על עלייה לתצפית והמשכנו לשוטט באזור המדרחוב. בכל מקום באזור יש מסעדות, תיירותיות או מקומיות, שבהן מגישים שניצלים ולכן לא התעקשנו על ההמלצה הגורפת לאכול שניצל בפילגמולר הידועה (והיקרה יותר). (מנה נהדרת של שניצל עם סלט: 13.90 ארו).
בערב, אחרי כניסה לחדר והתרעננות, שוב חזרנו לכיכר הפעם למבט לילי ומואר ונהנינו מהאווירה כולל מופע קצר של נגן רחוב מוכשר שהנעים לעוברים ושבים מיצירותיו של הסלב הכי גדול שהעיר הזו הוציאה, מוצארט כמובן.
בחלק השני של היום הגענו במטרו לשוק המפורסם, נאשמרקט – לאורכו ניצבים דוכנים, בסטות וחנויות קטנות של מזון (ודווקא לא וינאי או אוסטרי, ניתן למצוא שם שפע מעדנים מאזור הים התיכון, דגים, זיתים, חלבות וגבינות). החלטנו לפרגן למסעדה הישראלית “נני”, בבעלות שפית ישראלית ששמה חיה מולכו. מה אני אגיד לכם? האווירה נחמדה אבל להגיע לוינה ולאכול חומוס ופלאפל?… אפשר לוותר, אבל מה לא עושים בשביל הבעל שמשתגע על פלאפל?…
אחה”צ הוקדש לסימון הוי הראשון ברשימת 3 בתי הקפה שמבחינתי להיות בוינה ולא לבקר בהם לא הייתה אופציה. אז קפה דמל (Demel) היה הראשון ברשימה ובו דגמנו את הקרם-שניט הכי טעימה בעולם. שווה כל ארו (ותכלס לא כזה יקר, 5 ארו).
את היום השלישי התחלנו בהליכה נעימה ורגועה על גדת הדנובה. (הגעה נוחה ופשוטה במטרו). הדנובה יפה בכל מקום, אבל בעיניי בבודפשט היא יותר מרשימה. משם חזרנו לאזור הסואן של העיר לקפה מס. 2 ברשימה שלי, “קפה סנטרל” שזכה מבחינתי במקום הראשון מבחינת היופי שלו, האלגנטיות והאווירה המרשימה שלוקחת אותי בדמיוני לוינה של שנות השלושים והארבעים. בעלי דגם את עוגת הזאכר המפורסמת של העיר (ת'אמת? די יבשה, אבל הבנתי שזו מהות העוגה, אבל להיות בוינה בלי לטעום זאכר? נו באמת...). אני הלכתי על טריו קסום, 3 עוגות קטנות שהן יצירת אומנות של מראה ושל טעם (גן עדן) שהשאירו טעם של עוד ועוד ועוד…
המשכנו לסיור בבית האופרה שנמצא ממש במרכז העיר העתיקה, בניין מרשים מבחוץ ומבפנים. עלות הסיור 9 ארו, הייתי בטוחה שהסיור כולל גם את אזור הבמה ומאחורי הקלעים, אבל סיירנו רק במסדרונות. יפה, כנראה יותר מרשים לראות אופרה אמיתית, אבל זה לא היה בתוכניות (ולא בתקציב).
את הערב סיימנו במסעדת Vapiano בסניף שנמצא ליד תחנת המטרו מול המלון. סניפיה פזורים בעוד כמה מקומות בוינה. למרות שישראלים רבים ממליצים עליה באתרי הטיולים (מגישים בה אוכל איטלקי בפורמט של מזון מהיר) אני לא התלהבתי מהאוכל עצמו, מאוד פשוט, למרות שעיצוב המקום יפה.
היום הרביעי הוקדש ליציאה מהעיר לעבר עמק הווכאו. עמק הכרמים והיין של אוסטריה. ארבע עיירות מרכזיות מסמנות את נקודות העניין ששוות יציאה לעמק והן: קרמס ומלק (בשני הקצוות) ודורנשטיין ושפיץ שביניהן. לאורך השיט על הדנובה ניתן לראות מצודות, טירות עתיקות, מנזרים מסקרנים ושלל נופים ציוריים, וכמובן הרבה ירוק של המטעים והכרמים. ישנן כמה אפשרויות לצאת לטיול בעמק:
- השכרת רכב – מאפשרת ניהול זמן עצמאי לגמרי והתניידות לא מוגבלת במקומות.
- טיול מאורגן ע”י מדריכים מקומיי, ציון הוא בחור ישראלי שמוציא סיורים וטיולים מאורגנים לקבוצות קטנות. (הציע לנו בעלות של 60 ארו לאחד, כולל הגעה לכל העיירות והדרכה. מכיוון שלא נרשמו מספיק אנשים לטיול אז האופציה ירדה).
- טיולים מאורגנים שמציעים בתי המלון (עלות של 80 ארו לאחד, באוטובוס, כולל חלק בשיט על הדנובה).
- כרטיס משולב שניתן לרכוש בתחנת הרכבת, עולה 60 ארו לאדם וכולל: הגעה ברכבת לעיירה מלק, כניסה לביקור במנזר הדומיניקני המרשים, המשך בשייט על הדנובה לעיירה קרמס (עם אופציה לרדת בשפיץ ודורנשטיין, אם כי יש לחשב את הזמנים של יציאת הספינה מהעיירות כדי לא לפספס אותה), וחזרה ברכבת לוינה (נסיעה מעייפת עם עצירות בכל תחנה, אולי פספסנו את הרכבת הישירה).
בחרנו באופציה העצמאית של הכרטיס המשולב. הטיול היה מוצלח אם כי מעייף, הרבה לוגיסטיקה וזמן מבוזבז על חיפוש תחנת הרכבת בקרמס, וגם הגעה לקרמס בשעות שבהן העיר הייתה ממש סגורה. יחד עם זאת, היה נפלא לצאת מהעיר, להרגיש אוויר דרכים, להביט על הנופים היפים שנפרשו לנו בזמן השייט על הדנובה ולטעום קצת ליקר משמשים בעיירה הציורית דורנשטיין. (כך או כך, אם מגיעים לוינה לחמישה ימים לפחות, ממליצה לצאת לטיול באחת מהדרכים שהצעתי). הנה קצת טעימות מהמראות של עמק הווכאו:
לסיכום: יש עוד נקודות שלא הוזכרו אבל עברנו בהם (בעיקר באזור העיר העתיקה, כמו הכיכר שבה נאם היטלר את נאום האנשלוס הידוע שבו הכריז על סיפוחה של אוסטריה לרייך, אני מודה שעם כל הרגשות הטעונים שמתעוררים, זה מרגיש כמו לצעוד לאחור בהיסטוריה ולדמיין איך זה נראה והרגיש), ויש מקומות שרצינו לראות אבל מפאת חוסר הזמן והקצב שלנו הרגוע יחסית, לא הגענו אליהם כמו: פארק פארטר, מוזיאונים מעניינים (מוזיאון המדע והטכנולוגיה, מוזיאון מוצארט, מוזיאון פרויד, המוזיאון היהודי ומוזיאון התרבות), בית הכנסת, פארקים במרחק קצר מוינה (מפלי מיירה וארמון לקסנבורג).
עם זאת נהנינו מאוד וקיבלנו טעימה ענוגה מהעיר היפה שמהווה יעד נהדר לזוגות (אבל גם למשפחות). האוכל בה מגוון ומציע שלל טעמים, לא יקר במיוחד, העוגות והקפה – מס. 1 באירופה 
, אם יכולתי הייתי יושבת חמש פעמים ביום בבתי הקפה של העיר 
,והניקיון של העיר ווואוו!!!! לקנא בהם! נותני השירות היו אדיבים ושירותיים, בית המלון ענה על הציפיות (בתקופות הקיץ וינה לא ממוזגת, יש לדעת), ואם אגיע לאוסטריה בקרוב שוב אבחר בחבל זלצבורג כיעד לטיולי טבע.
