הנני תרמילאית – פנסיונרית – המטיילת לבד בעולם בתחבורה ציבורית.

ביום 3.6.19 טסתי לליסבון והתמקמתי בבאירו אלטו על יד תצפית סן פדרו מאלקנטרה.

באירו אלטו מתאימה למיטיבי לכת היות ורחובותיה הינן עם עליות חדות, מדרכות מאד צרות וכבישים לא סלולים. ההליכה מתבצעת על חלוקי אבנים ומאד לא נוחה.

תצפית סן פדרו מאד יפה והמקום הומה תיירים.

טיילתי בבאירו אלטו, שאידו,באישה, רחוב אוגוסטה, שער הנצחון, איזור הנמל, כיכר קומרסיו ועוד.

נסעתי במעליות גלוריה וביקה אך לא התפעלתי מדבר.

בשעה 0830 נסעתי בחשמלית 28 כך שישבתי בספסל הראשון וחוויתי את הנוף.

זאת הייתה חוויה לנסוע בעליות מאד חדות וירידות מאד תלולות סמוך לכניסה לבית התושבים ללא מדרכות. ירדתי בתחנה האחרונה על יד בית הקברות, טיילתי בבית הקברות היה מענין אך לא כדאי להגיע לשם במיוחד.

עליתי במעלית סנטה ג'וסטה לאחר המתנה ארוכה בתור אך זה היה שווה כי הנוף מלמעלה מדהים.

בעת ביקורי בבלם החל גשם שוטף אך זה לא מנע ממני לחרוש את האיזור.

ראיתי את המגדל, את אנדרטת התגליות ואת מפת העולם על הרצפה,ראיתי את המנזר מבחוץ ובקרתי בכנסיה היפה והמרשימה מבפנים,ביקרתי במוזיאון הכרכרות ומאד התאכזבתי מהמספר המועט של הכרכרות. לבסוף אכלתי את הפשטל דה נאטה שבאמת מאד טעים.

בתחנת רכבת רוסיו קניתי כרטיס יומי ונסעתי לסינטרה. נכנסתי לאיזור הארמון, טיילתי ברגילרייה ביקרתי בארמון, הבאר וכל השאר, נסעתי לקאבו דה רוקה וראיתי את הצוקים והאוקינוס.

לא התפעלתי ולא התרשמתי מכל האתרים הללו.

סיכום – ציפיתי ליותר מליסבון וסביבתה אך די התאכזבתי.