טיול זוגי לפורטוגל דצמבר 2024

רקע

חיפשנו יעד חדש שיהיה יחסית נוח בחורף. סיגל עוד לא הייתה בפורטוגל ואני הייתי בשני ביקורי עבודה קצרים בליסבון ובפורטו, כך שהיה מאוד קל להחליט על פורטוגל. החלטנו לבסס את הטיול על שתי הערים הגדולות והחשובות ולשלב טיול בדרך ביניהן. בפורטוגל יש גם מגוון מסעדות בעלות כוכבי מישלן והמדינה ידועה כאחד המקומות הטובים בעולם לאכול תמנונים, המאכל האהוב עלינו. לא היה לנו מושג איך ייראה מסלול הטיול ולפיכך כמה זמן נדרש, אבל החלטנו באינטואיציה ש-7 לילות יעשו את העבודה והחלטנו לבנות מסלול שמתחיל ב-3 לילות בליסבון, 2 לילות בדרך צפונה לפורטו, 2 לילות בפורטו ומשם נסיעה חזרה ישירות לשדה התעופה בליסבון. את הטיול נעשה עם רכב שכור. אחרי שסיימתי לתכנן הייתי מאוד רוצה עוד לילה, אבל זה מה יש.

כרטיסי טיסה

גם את הנסיעה הזו רכשנו בנקודות בונוס של אל על. הכרטיסים עלו 67,200 נקודות + 148$ לשנינו כולל מזוודה והושבה. קישור. הטיסה הלוך בצהרים (13:50), כלומר מגיעים רעננים אבל מפסידים את היום ואילו הטיסה חזור בשעת ערב (19:15) שתאפשר לנו לחזור בניחותא מפורטו באותו יום. בפועל, המראנו מהארץ באיחור סביר של כרבע שעה (ונחתנו אחרי 6 שעות בדיוק), אבל בטיסה חזרה האיחור כבר היה של שעה ורבע (והטיסה ארכה 5 שעות). כשהתקרבנו לארץ, הטייס עשה מספר סיבובים מעל הים ללא שטרח להסביר למה ואנחנו גילינו בדיעבד שזה היה בגלל אירוע ביטחוני (ירי טיל מתימן). חבל שלא מסבירים. גם בטיסות הארוכות הללו לא הוגשה ארוחה, אלא רק כריך. נתנו לחברת התעופה ציון 7.

בתי המלון

בחירת המלונות הפעם יותר מורכבת מטיולים קודמים בשל הצורך לבחור ארבעה מלונות שונים ולוודא שיש חניה בכל מקום. את ליסבון הכרתי לא רע וידעתי שאני רוצה מלון מרכזי בקרבת ככר רוסיו, שיאפשר לנו ללכת ברגל ככל האפשר ואחרי חיפוש בבוקינג הזמנו עם אפשרות ביטול את מלון Mundial בן 4 כוכבים. כמה ימים לפני הנסיעה ביטלנו את ההזמנה והזמנו מחדש ללא ביטול במחיר זול יותר משמעותית והפעם עם ארוחת בוקר. שילמנו 365 אירו לשלושה לילות + 24 אירו מס מקומי שאותו נשלם במלון. קישור. בפורטו קשה לבחור את המיקום המועדף כי במרכז העיר אין מלונות עם חניה והחלטתי ללכת על האזור שמצפון לעירייה והשוק הגדול. בחרנו את מלון Yotel בן 4 כוכבים במחיר מגוחך של 141 אירו לשני לילות + 34 אירו לחניה עם אפשרות ביטול וללא ארוחת בוקר. קישור. אחרי שתכננתי את מסלול הטיול בחרתי בעזרת בוקינג שני מלונות בדרך, בכל אחד מהם לילה אחד. Dolce CampoReal Lisboa הוא מלון פאר מדהים בן 5 כוכבים במחיר מצחיק, שנמצא על הדרך מסינטרה לאובידוס. הוא עלה 121 אירו ללילה עם אפשרות ביטול וארוחת בוקר. קישור. XPT Águeda Alojamento Local הוא מלון דירות ברמת 3 כוכבים בעיר Agueda. הוא עלה 70 אירו ללילה עם אפשרות ביטול וללא ארוחת בוקר. קישור. פירוט המלונות והציונים שנתנו להם מופיעים בתיאור ימי הטיול.

השכרת רכב

כמו תמיד שכרתי את הרכב באתר המצוין להשכרת רכב CarRentalNet. פורטל ההשכרה הזה מבית Economy Car Rentals הוא זול, אמין ומאפשר גמישות רבה, כולל לקחת את הרכב ולהחזיר ביעדים שונים, למרות שבמקרה הזה אני לוקח ומחזיר בשדה התעופה בליסבון. מניסיון מר בעבר, מהתוצאות אני בוחר רק חברות השכרה בינלאומיות מוכרות. קישור. הזמנתי רכב אוטומטי Economy בחברת SIXT במחיר 98 אירו ל-7 ימים כולל ביטוח מקיף עם השתתפות עצמית של 1450 אירו, אותה ביטחתי כחלק מביטוח הנסיעות הישראלי במחיר 52$. את ההשכרה אפשר לבטל בחינם עד יום לפני.

בפועל, שידרגו אותנו לרכב מסוג יונדאי Bayon, שהיה במצב מצוין, נוח מאוד ועם חיבור פשוט של הטלפון למערכת המולטימדיה שלו, מה שאפשר לנו ניווט פשוט ומוזיקה מהספוטיפיי. בעת ההשכרה הוספנו תשלום חובה של 14 אירו (עליו ידענו מראש) בגין תוסף נסיעה בכבישי אגרה. התשלום הפרטני בגין הנסיעה בכבישי אגרה ייגבה בהמשך בהתאם לנסיעות בפועל. תהליך לקיחת הרכב והחזרתו היו פשוטים ועם הסברים מאוד ברורים. נתנו לחברת ההשכרה ציון 10.

מסעדות ואוכל

בליסבון יש שתי מסעדות עם שני כוכבי מישלן ו-15 מסעדות עם כוכב אחד. בפורטו יש שלוש מסעדות עם שני כוכבי מישלן ו-4 מסעדות עם כוכב אחד.חלק מהמסעדות בכלל לא נמצאות בערים עצמן וחשוב לבדוק את המיקומים בקפידה. סיגל כהרגלה למדה לעומק על המסעדות המכוכבות ועל מסעדות מצוינות אחרות, בדקה ימי פעילות וחזרה עם המלצה, ממנה הזמנו מקומות מראש. בליסבון הזמנו מסעדה אחת עם שני כוכבים, אחת עם כוכב אחד ועוד אחת ללא כוכבים לערב ההגעה. בפורטו הזמנו מסעדה אחת עם שני כוכבים ועוד אחת ללא כוכבים. כמובן שלא נפספס גם טעימה של יינות פורט באחד היקבים של גאיה. בנוסף, הכנו רשימה של מסעדות מקומיות מומלצות לארוחות צהרים בתקווה שיהיה מקום והכנו רשימה של פטיסרי מומלצים, רשימת מאכלים מקומיים שחובה לטעום וכמובן שווקי אוכל. פירוט המסעדות נמצא בימי הטיול ובחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.

ביטוח ותקשורת

ביטוח עשינו באתר האינטרנט של הראל, אתר ידידותי למדי וכיסוי בריאותי נרחב. הביטוח עלה לשנינו 32 דולר ל-8 ימים ללא מזוודה והוספנו לו ביטוח ביטול השתתפות עצמית לרכב השכור בעלות של 52 דולר. קישור. חבילת אינטרנט רכשנו E-Sim כמו תמיד ב-Airalo. סים וירטואלי זול במיוחד שמתאים לטלפונים שתומכים בטכנולוגיה הזו. מחירו עמד על 7$ בלבד לחבילה של שני ג'יגה. הסים מאוד נוח והוכיח את עצמו בטיולים קודמים. מצרף לכם קישור שיקנה 3$ הנחה. קישור.

ועכשיו לטיול עצמו:

יום רביעי 11/12/24

אל שדה התעופה הגענו עם מונית בשעה 11:15, השדה היה ריק ותוך דקות היינו בדיוטי פרי, קנינו שוקולד לילדים, משכנו מעט אירו בבנקט והעברנו את הזמן עד לטיסה בנעימים בטרקלין של אל על. המטוס המריא באיחור קל ונחתנו בליסבון אחרי כמעט 6 שעות של טיסה בשעה מקומית 18:00. את פנינו קיבל תור גדול בביקורת דרכונים, אך תהליך השכרת הרכב היה פשוט ומהיר ושעה לאחר הנחיתה כבר היינו בדרכנו למלון, אליו הגענו בשעה 19:25.

מלון Mundial נמצא במיקום מושלם, במרחק של שתי דקות הליכה מכיכר Rossio ויש לו חניה פרטית במחיר של 15 אירו ליממה, בה אפשר לצאת ולהיכנס ללא הגבלה. החדר היה מרווח מאוד ונוח ואת פנינו קיבלו בקבוק של יין פורט וצמד עוגות פסטל דה נאטה, מחווה מפתיעה וכיפית במיוחד. חדר הרחצה מעט אכזב בשל קיומה של אמבטיה ולא מקלחת. ארוחת הבוקר הייתה מגוונת וטובה בהחלט. נתנו למלון ציון 9.

כשהגענו לחדר היינו עסוקים לתפעל תקלת אינטרנט בטלפונים של שנינו מול Airalo, שהתבררה כתקלת רשת מקומית שהסתדרה לבסוף. השירות לקוחות של Airalo בצ'אט היה מצוין. מהמלון צעדנו כמה דקות הליכה אל מסעדת Prado, הנחשבת למסעדת Farm to Table הטובה בעיר. הזמנו 5 מנות מהתפריט ודי התאכזבנו מהארוחה, כך שאני לא ארחיב עליה את הדיבור. מחירה היה 112 אירו, לא זול. נתנו למסעדה ציון 6. קישור. משם צעדנו חזרה למלון והסתיים לו היום הקצר הראשון. מחר מתחיל הטיול. סה"כ נסענו היום עם הרכב 7 ק"מ בלבד.

יום חמישי 12/12/24

אחרי ארוחת בוקר טובה, יצאנו למסלול הטיול בעיר בשעה 08:20. בסמוך למלון נמצאת כיכר פיגרה (Praça da Figueira). יש בה פסל של מלך פורטוגל ז'ואאו הראשון (Dom João I), שמלך במאות 14-15, רכוב על סוס וכן שוק אוכל מקומי קטן, שכעת מתפקד כשוק אוכל של חג המולד. השוק המקורי פעיל רק בתאריכים מסוימים ונמכרים בו גבינות, נקניקים, יינות, אוכל מקומי, חטיפים ומזכרות.

כיכר רוסיו (Praça do Rossio) היא התחנה הראשונה והיא נמצאת ממש ליד המלון. הכיכר נקראת גם כיכר פדרו ה-4, היא הכיכר המרכזית של העיר, כיכר תוססת ושוקקת חיים ומסביבה לא מעט ברים, מסעדות וחנויות. היא נמצאת ברובע Baixa ורבים רואים בה וברחובות היוצאים ממנה את הסביבה המועדפת ללינה בעיר. בפינה הצפון מזרחית ניצבת אנדרטה לזכר אלפי יהודי ליסבון (The 1506 Jewish Massacre Memorial) שנטבחו בשנת 1506 בהשראת הכנסייה הנוצרית. האנדרטה הוקמה בשנת 2006, שנת ה-500 לטבח. היא בצורת חצי כדור ובתוכו מגן דוד ודברי הנצחה בשפה המקומית. בבסיסה יש ציטוטים בעברית.

במרכז הכיכר נמצא פסלו של המלך פדרו ה-4, הידוע בכינוי "המלך החייל". גובהו של הפסל 23 מטרים ובבסיסו דמויות של 4 נשים המציינות את כישוריו של המלך, צדק, חוכמה, עוצמה ומתינות. התיאטרון הלאומי (Teatro Nacional Dona Maria II) נמצא בצלע הצפונית, נוסד בשנת 1842 והחליף את ארמון Estaus, שהיה המטה של האינקוויזיציה הפורטוגזית. מעל חזית התיאטרון ניצב פיסלו של ג'יל ויסנטה, מחזאי מקומי, שנחשב לאבי התיאטרון הפורטוגזי. התיאטרון בשיפוצים, עטוי פיגומים ונראה הרבה פחות טוב. משני צידי הכיכר הגדולה יש שתי מזרקות יפות ואנחנו מצלמים ברווז פוטוגני במיוחד. מעט מערבה מהכיכר נמצאת תחנת הרכבת רוסיו משנת 1887 שהחזית שלה בולטת עם כניסה יפה במיוחד והיא נתנה לכיכר את שמה הלא רשמי. אין מקום בעיר בו עוברים יותר אנשים ביום מאשר בכיכר. כעת נמצא בכיכר שוק חג המולד המרכזי של ליסבון והיא עמוסה בדוכני קניות ואוכל. בערב זה הרבה יותר מרשים.

מדרחוב אוגוסטה (Augusta) הוא השדרה הבולטת של רובע Baixa, יוצא מהפינה הדרום מזרחית של כיכר רוסיו ומוביל דרומה לכיוון שער אוגוסטה וכיכר קומרסיו. המדרחוב סגור לתנועת כלי רכב, שוקק חיים ונמצאים בו סניפים של מותגים בינלאומיים, רוכלים ואמני רחוב. בשעת בוקר מוקדמת זו הוא די שקט ואנחנו עוד נבקר בו המשך.

כיכר קומרסיו (Praça do Comércio) המקסימה היא הגדולה והחשובה בליסבון ונמצאת על שפת נהר טחו (Tajo), בדיוק במקום בו עמד הארמון המלכותי שנהרס ברעידת האדמה של 1755. לאורך שנים הכיכר היוותה את נקודת הכניסה לעיר והייתה בעלת חשיבות מכרעת למסחר הימי שלה. מסביבה מבנים צהובים עם קשתות וצדה הדרומי פתוח לנהר. מעט ממזרח נמצא מסוף ספינות הנהר. שער אוגוסטה (Augusta Arch) נמצא בצלע הצפונית ונבנה כשער ניצחון לציון שיקום העיר לאחר רעידת האדמה. בנייתו הושלמה רק בשנת 1873, יותר ממאה שנים לאחר מכן. הוא מעוטר בפסלים של דמויות מקומיות חשובות כגון מגלה הארצות ואסקו דה גמה והמרקיז מפומבאל (פוליטיקאי חשוב מהמאה ה-18). במרכז הכיכר נמצא הפסל של ז'וז'ה הראשון (Equestrian Statue of King José I), פסל ברונזה משנת 1775 של מלך פורטוגל בתקופת רעידת האדמה רכוב על סוס. ממש בסמוך ממערב נמצא בית העירייה המקומי, שראוי לשים לב בעיקר לריצוף המרשים של הרחבה בחזיתו.

מהכיכר טיילנו מזרחה וצפונה כשפנינו מועדות אל קתדרלת ליסבון. בדרך חלפנו על פני טרמינל הספינות ומולו ראינו את המבנה המעניין Casa dos Bicos משנת 1523, שמשמש כיום למשרדים לאחר ששוחזר ב-1981. מומלץ לראות את החזית המרשימה שלו עם המשולשים הבולטים מהקיר.

בשלב זה התחלנו לטפס מעט במעלה הגבעה אל עבר קתדרלת ליסבון, אך הגענו כחצי שעה לפני שעת הפתיחה והעברנו את הזמן בנעימים בבית קפה סמוך ושמו Break Sé. מומלץ בחום. קישור.

קתדרלת ליסבון (Sé de Lisboa) היא הכנסייה העתיקה והחשובה ביותר בעיר, בנויה בסגנון רומנסקי ומתוארכת למאה ה-12. סביבה חומות עבות ויש לה שני מגדלי פעמונים, המשווים לה מראה יותר של טירה מימי הביניים מאשר של כנסייה. במרכז החזית שלה יש חלון רוזטה (פרח ורד) שמרשים יותר מבפנים. העוגב שלה הוא אחד המרשימים שראינו והצינורות שלו נראים כמו חצוצרות.

חדר האוצר נמצא בחלק העליון הקדוש של הקתדרלה ומורכב מארבעה אולמות הכוללים מדים, תשמישי קדושה, תכשיטים ושרידים מתקופות שונות. אחד החדרים יפה במיוחד בשל התמונות הרקומות על הקירות והתקרה המרהיבה בצבעי פסטל. בסמוך לחדרי האוצר נמצאת עמדת המקהלה המאפשרת זווית ראייה ייחודית לחלל הכנסייה מקדימה, עוגב משני קטן בצד ומבט קרוב אל חלונות הויטראז' של הרוזטה מאחור. אפשר גם לצאת למרפסת קטנה לתצפית יפה על כיכר קומרסיו הפרוסה מטה.

בכניסה לקתדרלה נמצאת המזרקה שבה הוטבל הקדוש אנתוני מפדובה ובגב שלה נמצאים סרקופגים (קברים) מהמאה ה-14 וחלונות ויטראז' צרים וגבוהים. החצר הפנימית מזכירה בסגנונה את מנזר ז'רונימוש, אך היא קטנה יותר והייתה בשיפוצים, כך שלא יכולנו להיכנס אליה. מחר נראה את זו של המנזר.

סך הכל בילינו בכנסייה המרשימה והמגוונת חצי שעה. פתוח: בחורף 10:00-18:00. עלות: 5 אירו. קישור. 350 מטר משם נמצאת תצפית Miradouro de Santa Luzia. היא משקיפה על חומת העיר ועל קירות כנסיית סנטה לוצ'יה הניצבת מצפון לשם. הכנסייה משמשת כמטה של מסדר מלטה בפורטוגל.

לא לפספס את קיר הכנסייה עם שני לוחות האריחים הדקורטיביים היפיפה. האחד מציג את מרכז העיר ליסבון לפני רעידת האדמה והשני מציג את הצלבנים שהסתערו על הטירה בשנת 1147 אחרי מצור של 5 חודשים. מעל התצפית יש פרגולה עם גפנים ובדרך כלל יש שם גם אמנים מציירים או מנגנים.

מצפון לכנסייה נמצא אחד משבעת השערים לרובע הערבי שנקרא שער השמש וממנו יש תצפית אפילו יותר מרשימה שנקראת על שמו Miradouro das Portas do Sol. ממנה גם רואים את המנזר העצום והמרשים Mosteiro de São Vicente de Fora ומימינו את כנסיית סנטה אנגרסיה (Panteão Nacional) מהמאה ה-17, המשמשת כפנתיאון לגדולי האומה.

מהתצפית המשכנו לטפס במעלה גבעת סאו ז'ורז'ה לכיוון הטירה. חששתי מהטיפוס הזה כשתכננתי את הטיול, אך בסופו של דבר הוא היה הרבה יותר פשוט במציאות. כשנכנסים לטירה נתקלים דבר ראשון בנוף מהפנט של צידה הדרומי והמערבי של ליסבון. העיר פרוסה לה ממש מתחת וממרחק רואים את גשר ה-25 באפריל (Ponte 25 de Abril), שהיה הגשר הראשון מעל נהר טחו בנקודה הצרה ביותר ואורכו כשניים ורבע ק"מ. הוא מזכיר מאוד במראה שלו את גשר שער הזהב של סן פרנסיסקו. הוא הוקם ב-1966 ושני העמודים שלו מגיעים לגובה עצום של 190 מטרים. צדו השני של הגשר נמצא בעיר אלמדה שם הוקם פסל ישו המלך (Santuário de Cristo Rei). הוא נוצר בהשראת פסל ישו הגואל המפורסם מריו דה ז'ניירו. הוא עשוי בטון, עומד על בסיס בגובה 75 מטרים, מתנשא לגובה של 28 מטרים מעל הבסיס ונראה למרחקים.

טירת סאו ז'ורז'ה (São Jorge Castle)נמצאת בגובה 110 מטרים ברובע אלפמה (הגבעה הגבוהה ביותר בליסבון). הטירה היא אחד מהסמלים ההיסטוריים של העיר ובולטת למרחקים ביום ובלילה. הטירה הקטנה נבנתה במאה ה-5, הורחבה על ידי המורים במאה ה-9, שונתה על ידי המלך אלפונסו הראשון לארמון במאה ה-12 ושימשה בתפקיד זה עד המאה ה-16, הפכה לבית סוהר לאחר מעבר משפחת המלוכה לעיר למטה, נהרסה ברעידת האדמה ב-1755 עד ששוחזרה לבסוף בשנת 1938.

האתר גדול מאוד וכולל את הטירה ו-11 המגדלים שלה, מוזיאון קטן ולא מעניין, חצר פנימית עם תותחים ועשרות טווסים שמסתובבים חופשי וצובעים את הטירה בצבעי הכחול ירוק שלהם, מספר תצפיות מרשימות על העיר ומסעדה. בטירה מטיילים על החומות בין הצריחים ונהנים מהמראות של העיר מכל הכיוונים. זה לא אתר מאוד מעניין, אבל הנופים מרשימים. פתוח: בחורף 09:00-18:00, עלות: 15 אירו. קישור.

לאחר הביקור טיילנו קצת בסמטאות הציוריות סביב הטירה, שעמוסות בחנויות מזכרות, דוכנים למכירת יין חם וסנגריה ומקום אחד מפורסם שנקרא Casa Portuguesa, שמוכר את פסטל הבקלה הידוע שנקרא Pastel de Bacalhau ואהוב מאוד על המקומיים. גם אנחנו אהבנו מאוד. הוא עולה 5 אירו. קישור.

משם התחלנו לרדת לעיר התחתית בדרכנו אל אחד מדוכני האוכל המצליחים והמפורסמים בעיר, שקל לזהות מרחוק לפי התור הארוך. הגענו אליו בהמלצת הבת אופיר, אבל לאחר מכן גם ראינו אזכורים שלו בלא מעט מקורות אחרים. Bifanas do Afonso הוא דוכן קטנטן עם תפריט מצומצם, אבל רוב הקהל מגיע על מנת לאכול את כריך ה-Bifana, כריך פורטוגלי ובו נתחי חזיר שבושלו עם שום ויין. מומלץ מאוד להוסיף חרדל. הכריך אכן מוצלח ומצדיק את התור הארוך אליו. הוא עולה 4.3 אירו. קישור.

לא רחוק משם נמצא בית הקפה המודרני Frutaria Juice וגם בו עצרנו בהמלצת אופיר על מנת לאכול את כריך האבוקדו שלהם שהיא זוכרת כבר שנים, אבל לצערנו זה לא אותו כריך שהיה, למרות שגם זה היה מצוין. מקום מאוד נחמד למנוחה ושירותים. קישור.

משם המשכנו בהליכה קצרה אל מעלית סנטה ג'וסטה (Elevador de Santa Justa). היא נבנתה בשנת 1902 על מנת להעלות אנשים מהרחוב התחתון אל כיכר קרמו הגבוהה (לשם היא מחוברת עם גשר) והפכה להיות אטרקציה תיירותית. היא מטפסת לגובה של 45 מטרים, המגדל עשוי ברזל עם עיטורי זהב והוא כולל שתי מעליות מחופות עץ המסיעות את המטיילים אל תצפית מרשימה על שכונת Baixa, כיכר רוסיו, כיכר קומרסיו, טירת סאו ז'ורז'ה והנהר. המעלית פונה למערב ומספקת לפנות ערב תמונות מרהיבות של שקיעה. למעלה יש בית קפה עם נוף מרשים. פתוח: 10:01-18:53, עלות: 6 אירו. קישור.

למעלה נמצאת כיכר קרמו (Garden of Carmo), הנקראת על שם הר הכרמל ויש בה צמחיה, מסעדות, בתי קפה, מבנים היסטוריים והחזית שנותרה ממנזר קרמו (Convento da Ordem do Carmo) משנת 1389, שנהרס ברעידת האדמה הגדולה בליסבון בשנת 1755. החזית שוקמה וניצבת כאילו היא מסתירה את האמת של המנזר שאיננו. משמאלה נמצא מוזיאון ארכיאולוגי קטן, שבכניסה אליו עומד שומר במדים מלכותיים חמור סבר.

כמה דקות מערבה משם נמצאת כיכר לואיס קמואש (Praça Luis Camoes) ובמרכזה פסל של המשורר האגדי בן המאה ה-16, שעל שמו נקראת הכיכר. יש הטוענים שהוא אחד המשוררים הגדולים בהיסטוריה האנושית בעולם.

משם המשכנו לעבר נקודת תצפית הצופה על גשר ה-25 באפריל. הופתענו לראות שעל מנת להגיע אליה, נדרש לרדת ירידה תלולה ולאחר מכן לעלות אותה בצד השני. התצפית לא נראתה כמצדיקה את הדרך המפרכת אליה והחלנו לבדוק האם גם הרחובות המקבילים כאלה. אחרי כמה רחובות דומים, שמחנו לגלות שהרחוב המקביל הראשי מימין (Largo Calhariz) הוא מישורי לחלוטין.

בדרך חלפנו על פני הפוניקולר Bica, שהתחנה התחתונה שלו נמצאת לא רחוק משוק האוכל טיים אאוט ומהתחנה האחרונה Calhariz פונים שמאלה ושמאלה לתצפית אם בוחרים להגיע איתו.

תצפית Miradouro de Santa Catarina נמצאת כ-500 מטרים ממערב לכיכר לואיס קמאוש וממנה נשקפים פסל ישו וגשר ה-25 באפריל. תצפית נחמדה, לא יותר מזה ובטח לא מצדיקה את ההגעה אליה. יש שם גם בית קפה עם נוף ופסל מיוחד של ראש אדם מגולף בתוך סלע ענק.

את דרכנו חזרה לכיוון המלון עשינו הפעם ברגל למרות שהכרטיס למעלית הוא הלוך ושוב (זה די מרגיז שאי אפשר לקנות כיוון אחד) ועצרנו שוב בשוק חג המולד בכיכר רוסיו. סיגל הצטלמה עם דובי סנטה קלאוס ענק ושתינו יין חם מתובל נהדר. משם חזרנו למלון להתארגן לארוחת הערב שהזמנו.

המסעדה לא מאוד רחוקה מהמלון, אך היא נמצאת בשכונת Bairro Alto הגבוהה ועל מנת להגיע אליה אנחנו משתמשים בפוניקולר גלוריה (Elevador da Glória) המחבר אותה עם כיכר Restauradores. הפוניקולר פועל משנת 1885, עושה את הדרך בשלוש דקות ויוצא כל 12 דקות. פתוח: ב'-ו' משעה 07:15 ועד כמעט חצות, שבת משעה 08:45, א' משעה 09:15, עלות: 4.1 אירו. כרטיסים קונים אצל הנהג. קישור.

היה לנו עוד זמן עד לשעת הארוחה אז ניצלנו אותו להסתובב בגן Jardim dos namorados, בו נמצאת תצפית Miradouro de São Pedro de Alcântara המשקיפה אל הכיכרות רוסיו ופיגרה ואל צפון מזרח העיר ובעיקר אל הטירה המוארת באדום בלילה. בגן יש אנדרטה לזכר אדוארדו קואליו, שהיה אחד המו"לים הגדולים בפורטוגל ובחזיתה פסל של נער מוכר עיתונים וגם שם היה שוק חג מולד קטן. עוד נשאר לנו זמן לסיבוב קצר בסמטאות היפות של השכונה, בהן יש המון מסעדות, אחת אחרי השניה.

מסעדת 100 Maneiras (כותבים את זה הפוך, אבל הבלוג מתעקש...) היא מסעדה עטורה בכוכב מישלן אחד, אותה מוביל שף ממוצא בוסני. מוצעות בה שתי ארוחות של טעימות העוקבות אחר מסעו של השף מתחילת דרכו ועד היום. המסע הארוך כולל 17 מנות במחיר 170 אירו לאדם ואילו מסע קצר יותר כולל 11 מנות ועולה 140 אירו לאדם. הארוחה הקטנה נכללת בשלמותה בגדולה והופתענו לשמוע מהמלצר שאנחנו יכולים לקחת ארוחה אחת גדולה ואחת קטנה, זה קסם לסיגל מאוד וכך הזמנו. כל הכבוד להם. המסעדה הייתה ריקה, חשבנו לתומנו שזה רק בגלל הפתיחה, אבל נשארנו כמעט לבדנו כל הערב.

הארוחה נפתחה במנת לחם בוסני יוצא מן הכלל שהזכיר לנו קובנה והגיע עם שלל מטבלים. פתיחה מדהימה לארוחה.

בזה אחר זה זרמו לשולחן מנות נהדרות ומרהיבות, כל אחת יותר מהשנייה ואני העדפתי ליהנות מאשר לתעד מה הייתה כל מנה שאכלנו. את המנות שהגיעו רק בארוחה הגדולה כמובן חלקנו. אני לא יכול שלא לציין שאחת המנות המיוחדות ביותר הייתה עם רמשים, אך הן יותר נראו מאשר הורגשו.

עוד בלטה מנה של וריאציה מעניינת של סלט קיסר, אויסטר כבוש נהדר ומנה שהוגשה על גחלים. רק מנת דג אחת לא הייתה טובה וכשהמלצר ראה שהיא לא נאכלה הוא מיהר להחליפה במנה מצוינת של בשר.

את החלק שלפני הקינוחים חתמה מנה מאוד לא אופיינית למסעדות מישלן, גדולה ומרשימה, שכללה טורטיות, בשר ראש יוצא מן הכלל, בצל קריספי ועוד שתי תוספות, מהם הרכבנו לעצמנו מיני לאפה נהדרת. המנה הוגשה עם שפורפרת חריף שיכולנו להוסיף על פי רצוננו ולקחת הביתה את מה שנשאר.

חלק המתוקים כלל קדם קינוח, שלוש מנות קינוח ועוד מנת פטיפורים מרשימה שחתמה ארוחה נהדרת. סך הכל בילינו שם שעתיים ורבע נפלאות ונתנו ציון 9.5. לשף יש גם ביסטרו בשם דומה וצריך להזהר לא להתבלבל ביניהם. קישור. משם חזרנו בהליכה נעימה למלון.

יום שישי 13/12/24

את היום הזה אנחנו מתחילים באזור Belem, לשם אנחנו מגיעים עם הרכב בשעה 09:25 לאחר נסיעה של כ-25 דקות. מנזר ז'רונימוש (Mosteiro dos Jerónimos)הוא קרוב לוודאי אתר התיירות החשוב ביותר בליסבון. הבנייה החלה בשנת 1501, נמשכה אל תוך המאה ה-17 והמנזר הוקם בדיוק במקום בו עמדה הקפלה בה התפללו ואסקו דה גמה ומלחיו לפני שיצאו לשיט.

החצר הפנימית הדו קומתית יפה אפילו מזו של קתדרלת ליסבון, היא יותר גדולה והקישוטים שלה עוצרי נשימה. אחד האולמות מוקדש להיסטוריה של המנזר ולהשוואה שלה להתפתחות של המדינה והעולם ובאחד האגפים יש מספר סרקופגים של דמויות בולטות בהיסטוריה המקומית.

אחד האולמות המרשימים במנזר היה עשוי שיש ומסביב לכל אורכו הייתה רצועה מרשימה מאוד של ציור באריחי Azulejo (אריחי קרמיקה מצוירים) בצבעי כחול צהוב, בסופו תמונת קיר גדולה ומעל קישוטי תקרה בולטים מיוחדים.

כנסיית סנטה מריה (Igreja de Santa Maria de Belém) ייחודית בעולם כי החלל המרכזי שלה מוחזק על ידי שישה עמודים מעוטרים במרכזו ונראה כאילו מרחף עליהם. הכניסה אליה נפרדת ונמצאת מימין לכניסה למנזר. בתוכה נמצאים קבריהם של ואסקו דה גמה, שהמבנה הדתי נועד להנציח את שובו מהודו ושל גדול המשוררים הפורטוגזים לואיס דה קמואש (שאתמול היינו בכיכר על שמו). הכנסייה מאוד מרשימה, אך קברו של ואסקו דה גמה גונב לה את ההצגה. פתוח: ג'-א' 09:00-17:30, עלות: 12 אירו. קישור. בסמוך למנזר נמצא גם מוזיאון הארכיאולוגיה שסגור לשיפוצים עד 2026.

מול המנזר נמצא הפארק הקטן והחביב Jardim da Praça do Império ואנחנו חוצים אותו ומתעכבים מול תעלות המים היפות, פסלי הסוסים המרשימים משני צידי התעלה והברווזים שמשתכשכים במים.

את הכביש הראשי חצינו במעבר תת קרקעי אל אנדרטת התגליות (Padrão dos Descobrimentos). האנדרטה מציינת את יום השנה ה-500 למותו של הנרי הנווט, שגילה את האיים האזוריים, האי מדיירה וכף ורדה. גובהה של האנדרטה המרשימה 52 מטרים, היא נמצאת על החוף של בלם ומנציחה את עידן מגלי הארצות של פורטוגל. האנדרטה נבנתה בשנת 1960 ובה טור של פסלי דמויות ניצב במעלה החרטום של ספינת מפרש, אותו מוביל הנסיך הנרי ואחריו מגלי ארצות נוספים בהיסטוריה של פורטוגל. למעפילים לראש האנדרטה (במעלית או במדרגות) יש תצפית מרשימה על בלם ומערב העיר, סרט קצר ותערוכה. בחזית האנדרטה יש רצפת פסיפס ועליה מצפן ובמרכז מפת העולם. האנדרטה ניתנה במתנה לפורטוגל על ידי דרום אפריקה. פתוח: 10:00-18:00, עלות: כניסה לתערוכה, לסרט ולתצפית 10 אירו. קישור.

אחרי האנדרטה ניצב במלוא תפארתו גשר ה-25 באפריל. את האוטו השארנו בחניה בתשלום הנמצאת בדיוק בין המנזר לבין היעד הבא. מאפיית Pastéis de Belém מייצרת את עוגת הדגל של פורטוגל Pastel de Nata. העוגה האישית הקטנה עשויה קונכיית בצק פריך ובתוכה קרם חלמונים וקינמון. בית הקפה עצום בגודלו ונמכרות בו גם עוגות אחרות כולל תצוגה מרשימה של עוגות חג המולד. אפשר לקנות עוגות ולקחת בדלפק ההיסטורי או בדלפק מודרני יותר או לשבת במקום. אחרי שאכלנו פסטל דה נטה במספר מקומות בפורטוגל, אנחנו יכולים להעיד שזה היה אכן הכי טוב. פתוח: 08:00-21:00. קישור.

חזרנו אל האוטו ונסענו כמה דקות אל מגדל בלם (Torre de Belém). המגדל נבנה במקור על מנת להגן על ליסבון (1514-1520), הפך למגדלור ולבסוף למרכז המכס. הוא נבנה בסגנון מנואלינו על הגדה הצפונית של נהר טחו. בקומת הקרקע שלו יש 16 חלונות עם תותחים והסיור כולל גם ביקור בבורות אליהם הושלכו אסירים. המגדל כולל 5 קומות המובילות אל מרפסת גג. כל קומה מחוברת על ידי גרם מדרגות לולייניות קטן וצר, מה שמעכב את העלייה והירידה. על הגג יש מרפסת תצפית. על החזית המערבית של המגדל יש גרגויל מוזר בצורת קרנף וזה מתחבר לעובדה שהקרנף הראשון הגיע לפורטוגל מהודו שנה לפני בניית המגדל. המגדל למעשה נבנה על אי קטן שבשעת השפל נמצא על היבשה. כשהגענו למקום התחיל גשם חזק במיוחד ואנחנו וויתרנו על הכניסה למגדל. פתוח: 10:00-17:30, עלות: 8 אירו, יש כרטיס משולב עם מנזר ז'רונימוש. קישור.

פה הסתיים הביקור באזור בלם ומשם נסענו חזרה לכיוון מרכז העיר אל שוק האוכל המפורסם אליו הגענו בשעה 12:15, שעה נהדרת לארוחת צהריים כשבערב מחכה לנו אחת המסעדות המשובחות של הטיול.

שוק האוכל Time Out הוא הפופולרי והעמוס ביותר בעיר, נמצא במבנה משנת 1890 על גדת הנהר ויש בו עשרות מסעדות, חנויות ודוכני אוכל, קורסי בישול ועוד. מאז נפתח בשנת 2014, הוא הפך לאתר ביקור חובה לחובבי אוכל ויש בו ייצוג למטבחים רבים מהעולם. חלק מהדוכנים שייכים לשפים מובילים בפורטוגל, חלקם עם כוכבי מישלן. ברוב הדוכנים מקבלים מכשיר שמזמזם כשהאוכל מוכן ואפשר בזמן הזה לתפוס שולחן ישיבה במרכז המתחם. במרכז השוק נמצאים ברים. חצי משטח השוק מוקדש לדוכנים מסורתיים של תוצרת טרייה אבל זה החלק הפחות מעניין. פתוח: 10:00 עד חצות. קישור.

אנחנו אוהבים בשווקים כאלה לטעום כמה שיותר מאכלים מקומיים ובאנו מוכנים מראש עם רשימת המלצות שאספנו בקפידה. התחלנו כמובן עם המאכל האהוב עלינו, תמנון צלוי עם תפוחי אדמה, שהזמנו בדוכן Monte Mar שמתמחה בפירות ים. טעים מאוד, אבל לא עפנו. יחד עם כוס יין שילמנו 21 אירו.

משם המשכנו אל מנה מפורסמת נוספת, שנקראת Bacalhau A Bras. כבר מהשם ניתן להבין שכוכב המנה הוא הדג הלאומי בקלה. הוא מוגש מיובש ומומלח עם בצל מטוגן וביצה מקושקשת וזה פשוט מעדן. הדוכן נקרא Miguel Castro E Silva והוא שייך לשף מפורטו שמבשל מטבח צפון פורטוגלי קלאסי. בנוסף מומלץ לאכול כאן קלמרי מטוגן וכריך francesinha פורטוגזי עם בשר או נקניק והמון גבינה מומסת ורוטב עגבניות. יחד עם כוס יין שילמנו 18.3 אירו.

הדוכן הסמוך נקרא Marlene Vieira ובו בחרנו לאכול סלט תמנונים קטן ויוצא מן הכלל, שמוגש בתוך קופסת שימורים (מהסוג שמשמש לסרדינים). למקומיים יש חיבה עזה לקופסאות שימורים של דגים ופירות ים ויש לא מעט חנויות שמוקדשות אך ורק לקופסאות כאלו. הסלט הנפלא הגיע עם לחם ועלה 5.5 אירו.

בדוכן Croqueteria מוכרים מגוון סוגים של קרוקטים, עוד קלאסיקה מקומית. אני מבקש מהמוכרת המלצה ולוקח קרוקט בקר וחזיר יוצא מן הכלל. יש המלצה חמה גם על choco com tinta, קרוקט במילוי דיונון, אבל לנו נשארה קיבולת קטנה רק לקינוח. הקרוקט עלה 1.8 אירו בלבד.

Manteigaria היא רשת עם מספר חנויות בפורטוגל, המוכרת עוגות פסטל דה נאטה מהטובות שיש. ההשוואה לפסטל דה בלם, שם אכלנו בבוקר, היא בלתי נמנעת ואנחנו חושבים שהפסטל פה היה מצוין, אבל זה של הבוקר בבלם היה טוב יותר. בהמלצת המוכרת הוספנו לו קינמון ואבקת סוכר. שילמנו 1.4 אירו.

הביקור בשוק בהחלט ענה על הציפיות ונהנינו בו מאוד. חזרנו לאוטו ונסענו ליעד האחרון להיום, יעד פחות מוכר לרוב המבקרים בעיר. מוזיאון האריחים הלאומי (Museu Nacional do Azulejo) שוכן במנזר בשם Madre de Deus משנת 1509 והאוסף שלו מאוד מיוחד ומאפשר מסע מרתק במספר חצרות מרוצפות דרך ההיסטוריה של האריחים מאז ועד היום. בהתחלה יש תערוכה זמנית של יצירות אריחים מודרניות ובהמשך מגיעים אל יצירות מסורתיות עתיקות ומרשימות יותר.

במהלך הביקור במוזיאון מבקרים בחללים רבים בשלוש קומות, כשבמרכז המוזיאון יש חצר פנימית המזכירה את זו שנמצאת במנזרים, רמז לשימושו הקדום של המבנה. בין לבין חולפים במסדרונות צרים ובגרמי מדרגות שכולם מקושטים ביצירות העשויות מהאריחים הללו.

בסוף מגיעים לחלל מרהיב ביופיו, ששימש ככנסייה ובו שילוב של תמונות קיר עצומות עם יצירות מאריחים. אנחנו מאוד אהבנו את המוזיאון המיוחד המוקדש לאריחים שממלאים תפקיד חשוב ומרכזי בתרבות המקומית ושילוו אותנו לאורך כל הטיול. מומלץ לחנות בחניון של סופר מרקט Lidl, הנמצא מעבר לפסי הרכבת. פתוח: ג'-א' 10:00-18:00, עלות: 8 אירו. קישור.

משם חזרנו למלון לנוח קצת ולהתכונן לארוחת הערב שמחכה לנו במסעדה הנחשבת לטובה בעיר. מכיוון שעוד נותר מספיק זמן, החלטנו לאחר מנוחה קצרה לצאת לראות את כיכר Restauradores הגדולה הנמצאת מעט צפונית מערבית לכיכר רוסיו ומציינת את תום 60 שנות האיחוד האיברי עם ספרד וחזרת הכתר של פורטוגל. במרכז הכיכר ניצב אובליסק המתנשא לגובה של 30 מטרים ועליו שתי דמויות ברונזה, המתארות את הניצחון והחופש. בצלע המערבית נמצא ארמון פוז (Foz), שהיה ביתו של המרקיז מפוז וכיום משמש את משרד התיירות וסמוך אליו קולנוע עדן (Eden), שמשמש כיום כמלון דירות, אבל כשנבנה בשנת 1929 נחשב לפלא אר דקו והחלל הפנימי שלו מפואר במיוחד. בפינה הצפון מערבית נמצא פוניקולר גלוריה המחבר את הכיכר עם שכונת Bairro Alto הגבוהה.

אל המסעדה יצאנו בהליכה לא ארוכה ונעימה של כחצי שעה. מסעדת Alma מעוטרת בשני כוכבי מישלן והיא אמורה להיות הכוכבת הראשית של הארוחות שלנו בעיר. את המסעדה מוביל שף Henrique Sá Pessoa, שהמטבח שלו משקף את חוויותיו מנסיעותיו ברחבי העולם, תשוקתו למטבח האסייתי והידע המעמיק שלו במטבח המקומי המסורתי. המסעדה מציעה שתי ארוחות של טעימות בנות שש מנות כל אחת. האחת נקראת Alma וכוללת את הקלאסיקות של השף והשנייה נקראת Costa a Costa ומתמקדת כמשתמע משמה בעולם הדגה ופירות הים המקומי. כל אחת מהארוחות עולה 190 אירו לאדם.

המסעדה הזו היא דוגמא נפלאה לחוסר החשיבות של כמות המנות בארוחה. לכאורה, הארוחה בנויה משש מנות. בפועל, הוגשו לנו שבע מנות פתיחה ועוד מנת לחם עוד לפני שהארוחה והספירה בכלל התחילו. אני לא מתיימר לזכור מה הוגש, אבל כל הפתיחים ללא יוצא מן הכלל היו חגיגה לחך ולעיניים. יופי של ארוחה.

בדומה למסעדה אתמול, גם היום הופתענו שהמלצר אפשר לכל אחד מאיתנו לבחור בארוחת טעימות אחרת ואנחנו קפצנו על המציאה כי כך יתאפשר לנו לטעום מספר כפול של מנות. המלצר שאל למי מאיתנו להגיש כל ארוחה וסיגל ענתה לו שאנחנו חולקים הכל, אבל סיכמה איתו בקריצת עין, שבכל סבב יגיש לה את המנה שהוא יותר אוהב. החלטתי לא להתערב בקומבינה, בלאו הכי אני אוכל מהכל.

בסט הראשון של המנות הוגשו לנו שתי מנות מכל תפריט. מהתפריט הקלאסי הוגשה מנת גזר עם בורגול, פירה משמש וגבינת עיזים שהייתה בלתי נשכחת ומנת כבד אווז עם תפוח עץ, גרנולה, סלק וקפה. עוד יצירת מופת. מהתפריט השני הוגשו קלמארי בצורת פטוצ'יני בציר קלמארי ובצד עגבניות מיובשות ושרימפ ושמו Scarlet שבפי המקומיים נקרא Carabineros עם כרשה צלויה, תירס אמולסיה של שקדים ותפוזים. כל המנות הראשונות היו פשוט נהדרות.

לעיקריות קיבלנו מהתפריט הקלאסי דג שד הים (Monkfish) עם תערובת אורז ולובסטר, עגבניות וכוסברה. מנה נהדרת ויפה במיוחד וכן בשר חזיר מאזור Alentejo (אזור בדרום פורטוגל הידוע בבשר משובח וביינות לא פחות טובים) עם רוטב פלפלים וצדפות. די חריג לקבל בשר חזיר במסעדת מישלן והוא היה פשוט יוצא מן הכלל ורך כמו חמאה.

מתפריט הדגים קיבלנו תמנון עם בטטות בציר דגים מקומי שנקרא Caldeirada וכן דג טורבוט, אחד הדגים האהובים עלינו, עם פירה פטרוזיליה, פטריות קיץ כבושות ורוטב Pica Pau (תבשיל מקומי מסורתי הנקרא על שם ציפור נקר, בגלל שהיו אוכלים אותו עם קיסמים וכביכול מנקרים בו). גם המנות הללו היו יוצאות מן הכלל. הארוחה לא מפסיקה לשבור שיאי איכות.

הגענו לקינוחים ותחילה לקדם קינוח. מהארוחה הקלאסית קיבלנו אגס, שומר, שמן זית ואגוזי מלך. נשמע מוזר, אבל מרענן למופת ומהתפריט השני גלידת בטטה עם כדורי ג'ינג'ר קפואים, קלמנטינה וקשיו. עוד מנה מוצלחת. לקינוח קיבלנו מהתפריט הקלאסי קציפת פודינג אורז עם קרמל לימון ועלי דפנה ומהתפריט השני קיבלנו וריאציה על קלאסיקה מקומית שנקראת Bola de Berlim, המבוססת על חלמונים. כשהמלצר ראה שהקינוחים לא נאכלו עד תום, הוא הזדרז להביא קינוח נוסף מהתפריט הרגיל, שהיה חגיגה של מרקמי שוקולד והיה פנטסטי.

הארוחה נחתמה כמקובל בפלטת פטיפורים, שהייתה מוצלחת במיוחד. אחד הפטיפורים הונח על אחד הסמלים של פורטוגל, אריח קרמיקה Azulejo. כל כך סימלי. בסך הכל בילינו במסעדה הפנטסטית כמעט 3 שעות של עונג ונתנו לה כמובן ציון 10 מושלם. קישור.

לאחר הארוחה טיילנו חזרה למלון, חולפים על פני הרחובות המקושטים היפים של העיר, בין אלפי חוגגים, ברמקולים מושמעים שירי חג והאווירה נהדרת. לפני ההגעה למלון גם עברנו שוב בכיכר רוסיו השוקקת חיים על מנת להשלים קצת קניה של מזכרות שמצאו חן בעינינו יום קודם בשוק חג המולד. נסענו היום בסך הכל 36 ק"מ. לילה טוב.

יום שבת 14/12/24

הבוקר קמנו מוקדם, לפנינו יום עמוס במיוחד, אכלנו ארוחת בוקר, נפרדנו מהמלון ויצאנו לדרך כבר בשעה 07:30 לנסיעה קצרה של כ-40 דקות אל עיירת החוף קשקאיש. Cascais היא עיר חוף חביבה המונה מעל 200 אלף תושבים, שהפכה בסוף המאה ה-19 להיות סוג של פרבר יוקרתי של ליסבון. חנינו ליד התחנה הראשונה שלנו, ארמון Seixas. הארמון בולט מצפון לכיכר המרכזית ומשקיף על חוף ריביירה. הוא נבנה כבית הקיץ של משפחת אצולה מליסבון בתחילת המאה ה-20 על חורבות מצודה מהמאה ה-17. ממש בסמוך אליו נמצא גלגל ענק שנראה שהוקם במיוחד לכבוד חגיגות השנה האזרחית החדשה.

השעה בסביבות 08:15, אבל הזריחה עדיין נראית היטב וצובעת את חוף ריביירה ואת הנמל הקטן באור צהוב מרהיב שמפריד בין ענני התכלת בשמים למי התכלת בים. תמונה נהדרת. סיגל מצלמת יונה אחת מאוד פוטוגנית שעומדת על הרציף ומביטה אל המים ללא תזוזה, כאילו היא מבינה שהיא כרגע בצילומים.

ממש בסמוך, מצידו השני של הגלגל הענק, נמצאת כיכר Praça 5 de Outubro, בה נמצא בית העירייה היפה. היא מרוצפת באבנים קטנות הצבועות בגלים של שחור ולבן. בית העירייה ומבנה נוסף עטופים בסרט אדום כמו אריזת מתנה לכבוד חג המולד והמראה יפיפה. הכיכר מנציחה את תאריך 5.10.1910, אז בוצעה הפיכה, הופל מלך פורטוגל האחרון והחל עידן חדש במדינה. במרכז הכיכר פסלו של המלך פדרו הראשון.

בשלב זה חזרנו לאוטו והעברנו אותו לחניה מעט דרומית משם, מול חומות המבצר והמרינה. בכניסה למרינה הגדולה של העיר אנחנו חולפים על פני פסלו של המלך קרלוס הראשון שנרצח בשנת 1908. בפסל הוא עומד על ספינה ונראה משקיף אל הים. המרינה אכן גדולה והזריחה צובעת גם אותה בצהוב, אך היא לא מעוררת אצלנו עניין רב ואנחנו משלימים את כל הסיבוב סביב החומות ויוצאים מהצד השני הדרומי.

ביציאה הדרומית של המרינה אנחנו חוזרים לכביש הראשי כשמשמאלנו גשר מעל מפרץ בו הים חודר לתוך היבשה. משני הצדדים מבנים מאוד מרשימים. מימין נמצא מוזיאון Condes de Castro Guimarães, השוכן בארמון יפיפה מסוף המאה ה-19 הצבוע צהוב, משמאלו צריח לבנים לבן ומימין מזרקה עם עיטור של אריחי Azulejo. במוזיאון מוצג אוסף אמנות וריהוט נדיר, אך אנחנו מסתפקים בתמונת הארמון.

משמאל לגשר נמצא הים ועל גדתו מגדלור צבוע בכחול לבן והמבנה היפה של מוזיאון Santa Maria. המבנה משנת 1902 יחד עם המגדלור ולשון הים משלימים תמונה הנחשבת לפוטוגנית ביותר בקשקאיש. אנחנו קיבלנו אותה גם עם שרידי הזריחה וזה אכן מרשים מאוד.

בשלב זה חזרנו לאוטו ונסענו לשתי תצפיות מעניינות בחוף הים מדרום לעיר. התצפית הראשונה נקראת Boca do Inferno. זוהי תצפית יפה על צוקים היוצרים קשת טבעית יפה, שנוצרה על ידי הגלים מעל בריכה קטנה שהים יוצר תוך חדירה ליבשה. התרגום של שמה לעברית הוא "השער לגיהינום" והמקום אכן מפחיד כמו הגיהינום, אבל מרשים מאוד.

דקה נסיעה מזרחה משם (הכביש חד סטרי ולכן חשוב הסדר הזה) נמצאת תצפית Pedra da Nau. היא פחות מרשימה מקודמתה ובמרכזה סלע בולט עליו נחים קורמורנים הנמצא במפרץ המסולע, ששמו מפרץ הנסיכה. זהו גם אתר צלילה מפורסם.

בשלב זה אנחנו נפרדים מקשקאיש וממשיכים לכיוון סינטרה (Sintra). סינטרה היא עיירה קטנה בת קצת מעל 30,000 תושבים ויש בה לא מעט ארמונות ומבנים מעניינים. הבעיה העיקרית בסינטרה היא שאי אפשר לנסוע עם הרכב כמעט לאף אחד מהיעדים בה. צריך לחנות באחד החניונים ושם להתנייד ממקום למקום באמצעות נהגי Uber או טוקטוקים. זה סיפור יקר ומורכב, אך אין ברירה. היעד הראשון שלנו הוא הפופולרי והחשוב בעיירה, ארמון פנה (Palácio da Pena). הנסיעה אליו עם נהג עולה לנו 10 אירו לאדם לכיוון והנהג מבקש שנעדכן אותו 10 דקות לפני החזרה. הדרך היחידה לראות את כל הארמון במבט אחד היא בדרך העולה אליו והנהג עוצר לנו לתמונה מרשימה.

ארמון פנה נבנה לקראת אמצע המאה ה-19 ויכול להזכיר לרבים ארמון של דיסני. יש לו כיפות וצריחים צבעוניים, מגדלים, אולמות וחדרים מרשימים. פנים הארמון "קפא" בעת מנוסתה של משפחת המלוכה הפורטוגזית במהפכה של שנת 1910 ונותר כשהיה. זוהי האטרקציה המרכזית בסינטרה וצריך לקחת בחשבון שהביקור במקום נמשך כשעה וחצי.

מהכניסה לארמון מוליך שביל תלול בעלייה עד לארמון. אנחנו קונים כרטיס לשאטל שמוביל אליו וחוסך לנו את העלייה תמורת 3 אירו לאדם. כשהגענו למעלה חלפנו דרך שער הכניסה המונומנטלי עם שני הצריחים הקטנים עליו. מכיוון שנשארו לנו עוד 10 דקות עד מועד הכניסה לביקור הנקוב בכרטיס אז ניצלנו את הזמן לביקור בחצר האחורית היפיפייה של הארמון שמספקת נקודת מבט שונה על הארמון המיוחד, הכנסייה הקטנה, קירות האריחים וכל העמק שפרוס למטה. השילוב צבעים תכלת, צהוב ואדום מרהיב.

הסיור בארמון עצמו ארך כ-45 דקות ובמהלכו חלפנו במגוון חדרים וחללים מרשימים כולל בין היתר חדר האוכל והמזווה (Sala de Jantar e Copa) עם כלי האוכל וסמל משפחת פרננדו השני, חדר השינה של פרננדו השני במגדל האדום המרובע, חדרו של מנואל השני תחת הכיפה של המגדל הצהוב, שער טריטון (Terraço do Tritão) ופסל טריטון, שחציו אדם וחציו דג והחדר הערבי (Sala de Visitas) בסגנון מוסלמי עם קשתות לבנות ועיטורי תקרה.

באמצע הסיור הגענו אל החצר הפנימית (Claustro Manuelino), שהייתה חצר הנזירים וכעת חצר דו קומתית עם ריצוף מיוחד ובהמשך אל הסלון הגדול (Salão Nobre), שבו אירחו בני המלוכה את אורחיהם ובו ספות מרווחות ונברשת עם 72 קנים.

סביב הארמון נמצאת טיילת החומות (Caminho de Ronda) המחברת את המרפסות וממנה נשקף נוף יפיפה אל טירת המורים, אבל לצערנו היא הייתה סגורה לשיפוצים. הסתפקנו בצילום יפה של סיגל על רקע הארמון היפיפה, שייזכר כאחד משיאי הביקור בפורטוגל. פתוח: 09:00-18:30, עלות: 20 אירו. קישור.

בשלב זה הודענו לנהג שסיימנו את הביקור, ירדנו למטה עם השאטל מיניבוס וצעדנו למקום המפגש, אליו הגיע הנהג תוך דקה. בדרך חזרה לחניה, הנהג סימן לנו נקודות עניין בדרך ועצר לנו לצילומים יפים. עיקר העניין בדרך למטה היא מצודת Castelo dos Mouros, שהוקמה על ידי המוסלמים במאות 8-9 ונכבשה על ידי מלך פורטוגל בשנת 1147. היא נמצאת בירידה מהארמון ומוביל אליה טיפוס רגלי לא מאוד קשה של 15 דקות המספק תצפיות נהדרות, אבל אפשר להסתפק בתצפית על המצודה מבחוץ כפי שאנחנו עשינו. פתוח: 09:30-18:00, עלות: 12 אירו. קישור. הנהג השירותי במיוחד שלנו הראה לנו בדרך למטה גם את הבית העצום של ג'וני דפ.

כעת ירדנו עם האוטו במורד ההר, מנסים להבין איפה המקום הנכון לחנות, מסתובבים במעגלים מסביב לעיירה עד שלבסוף נהגת טוקטוק חביבה המליצה לנו לחנות בחניון Parking Quinta dos Lobos, משם לקחנו נהג בתשלום של 15 אירו לארמון הלאומי במרכז העיירה. הארמון הלאומי (Palácio Nacional) ממוקם במרכז סינטרה והוא הארמון העתיק ביותר בפורטוגל ונמצא שם לאורך כל ההיסטוריה שלה. לא ברור לחלוטין מתי הוא נבנה, אך נראה שהבניין הראשון מהמאה ה-10, כאשר סינטרה הייתה תחת שלטון מורי. הוא היה יעד מועדף על מלכי פורטוגל בגלל שפע הציד באזור והאקלים הנוח בקיץ. סימן ההיכר שלו הן שתי הארובות החרוטיות הלבנות שלו מעל המטבח.

הסיור בארמון הוא מסע בזמן. האטרקציות הבולטות הן אולם הברבורים (Sala dos Cisnes), שהיה אולם הנשפים ונקרא כך בשל ציורי הברבורים על התקרה, חדר המשמר של הארמון וחדר ספינות המשוטים (Sala das Gales), שעל תקרתו ציורים של ספינות מפרש ובמעבר קרמיקה ספרדית.

בהמשך הגענו אל חדר הסמלים (Sala dos Brasões) שעל כיפתו המעוטרת יש 72 סמלים של משפחות אצולה בפורטוגל, החדר של אפונסו ה-6, הקפלה בה ישב המלך בשעת התפילה, מיטת האפיריון, המטבח שנמצא תחת הארובות המפורסמות של הארמון, אגף מנואלינה (Ala Manuelina) עם אריחים נדירים מסביליה, חדר העקעקים (Sala das Pegas), שנקרא על שם ציפורי השיר המצוירות על תקרתו ויש בו גם שטיחים ואריחים עתיקים, החדר של המלכה מריה פיה, מסדרונות הקשתות (Arcade), הפטיו המרכזי, מערת המים והגן הקטן בין החומות (Jardim da Preta), שהיה החצר הפנימית של המלכים.

הביקור בארמון ארך בסך הכל חצי שעה והיה מאכזב אחרי הביקור המרתק בארמון פנה. אני חושב שאין טעם לבקר בשני הארמונות ומספיק בהחלט לבקר בראשון. ביציאה מהארמון הצצנו לגנים שלו, שגם הם לא היו מרשימים במיוחד. פתוח: 09:30-18:30, עלות: ארמון 13 אירו, הכניסה לגנים חופשית. קישור.

שתי דקות הליכה מהארמון נמצא בית הקפה המפורסם Casa piriquita בו התיישבנו לנוח ולאכול ארוחה קלה של צמד קרואסונים נהדרים עם האם וגבינה ולטעום שתיים מהעוגות המפורסמות של סינטרה.

מאפה טרבסרו (Travesseeiro) הוא מאפה מאורך נהדר במילוי קרם וניל ומאפה קיז'אדה (Quijada) הוא סוג של טארטלט מבצק דק במילוי גבינה וקינמון שהיה פחות מוצלח. פתוח: 08:30-19:30. קישור.

מבית הקפה צעדנו כמה דקות אל היעד האחרון בסינטרה. פארק Quinta da Regaleira נחשב לאתר השני הכי פופולרי בסינטרה ומכיל מבנים מסתוריים, שהוקמו בסוף המאה ה-19 עבור סוחר ברזילאי עשיר וסביבם גנים גדולים. הארמון אינו מאוד גדול, חלקו סגור לציבור ואפשר בהחלט להסתפק במבט אל חזיתו.

המבנה המרכזי והמעניין במתחם הוא באר החניכה, מגדל שגובהו 27 מטרים המכיל בור עמוק עם מדרגות מעגליות היורדות לעומק בתשעה מפלסים, דרך 23 נישות קסומות ובסיומו מבוך מנהרות תת קרקעי עם דלתות אבן נסתרות שמובילות אל חלקים שונים בפארק.

באחת היציאות למטה ראינו מפל קטן יפיפה ואחריו בריכה ירוקה ומעליה גשר אבנים קסום. כשיצאנו לבסוף טיילנו במורד הגנים, חוזים בצריחים המפוזרים בשטח העצום ובמזרקה יפה באמצעו של קיר פסיפס עד שהגענו חזרה לארמון הנמצא במפלס הרחוב, שם יצאנו החוצה. טוענים שהבעלים היה שייך לכת סודית והמבנה קשור לאופי פעולתה המסתורי. פתוח: בחורף 10:00-18:30, עלות: 12 אירו. קישור.

משם חזרנו ברגל לאוטו, השעה כבר 16:15 ואנחנו בדרכנו ליעד הבא בתקווה שנגיע לפני השקיעה. אחרי חצי שעה נסיעה הגענו אל Cabo da Roca, הנקודה המערבית ביותר ביבשת אירופה. יש שם אנדרטה עליה נרשם בגאווה רבה כי זו הנקודה הכי מערבית ביבשת, אבל בעיקר מעניינת התצפית המרשימה על המצוקים והחוף הסלעי, כשברקע המגדלור האדום לבן. בשקיעה זה עוד יותר יפה.

בתכנית יש לנו עוד שתי תצפיות, השקיעה כבר החלה ואנחנו מנסים את מזלנו. הכפר הראשון נמצא רבע שעה משם, שמו Praia das Maçãs, עצרנו ליד חוף הים ולא מצאנו משהו מיוחד או יוצא דופן לספר עליו. לעומת זאת, כמה דקות צפונית משם נמצא הכפר Azenhas do Mar שמנקודת התצפית עליו נשקפת תמונה מרהיבה של העיירה, שיושבת על מצוק מעל האוקיאנוס, בתים לבנים, גגות אדומים ופנס אחד צהוב שמאיר את כל התמונה היפיפייה. ממליץ לא להחמיץ. נקודת התצפית נקראת במפת גוגל בשם הצפוי Miradouro das Azenhas do Mar.

משם נסענו כשעה עד למלון הבא, אליו הגענו בשעה 18:40. סה"כ נסענו היום 161 ק"מ.

מלון Dolce CampoReal Lisboa נמצא באמצע שום מקום, אבל בסמוך לכביש המהיר A8 לאורכו אנחנו מתקדמים צפונה והוא מאפשר לנו להגיע לנקודת התחלה צפונית יותר מחר. המלון המפואר בן 5 כוכבים נמצא בתוך מתחם גולף יוקרתי ומוקף בכרמים. החדר שלנו היה מרווח במיוחד, המיטה גדולה ונוחה מאוד, יש פינת ישיבה ומכונת קפה. חדר המקלחת גדול גם הוא ויש בו מקלחת ואמבטיה נפרדת. החניה חופשית. ארוחת הבוקר הייתה מצוינת וגם ארוחת הערב שאכלנו במסעדת המלון הייתה נהדרת. נתנו למלון ציון 10.

יום ראשון 15/12/24

אחרי ארוחת בוקר מצוינת יצאנו להמשך הדרך בשעה 08:45 ואחרי חצי שעה הגענו לחניה של היעד הראשון. העיר העתיקה אובידוש (Óbidos)נמצאת על גבעה, מוקפת חומות ובמקום הכי גבוה בה נמצאת המצודה. החניה המסודרת והגדולה נמצאת בכניסה לעיר העתיקה מחוץ לחומות. משם צועדים מרחק קצר אל תוך העיר העתיקה דרך שער כניסה מרשים, שכעת מקושט בחגיגיות לכבוד חג המולד. בתוך השער יש קיר עם יצירת אריחי קרמיקה מרשימה מאוד המתארת את מסע הייסורים של ישו וחיי מריה ונחשבת לאחת מיצירות הקרמיקה היפות במדינה.

בתוך העיר העתיקה יש רחובות צרים, בתים לבנים עם גגות רעפים כתומים ואדומים, חנויות מזכרות ולא מעט מסעדות. בכניסה לעיר העתיקה יש פיצול מזלג של רחובות כשהשמאלי (Direita) הוא הרחוב המרכזי. ממש במזלג יש גם מיצג פסלים תנכ"י. הרחובות הצרים מרוצפים אבן ומקושטים בחגיגיות.

אורכו של כל הרחוב הראשי כ-400 מטרים ובסופו נמצאת המצודה. לקראת סוף המדרחוב נמצאת חנות Comur Óbidos של יצרן שימורי הסרדינים המפורסם ואסור להחמיץ ביקור בה. היא נראית כמו מוזיאון או ספריה של קופסאות שימורים. באמת מרשים, אבל אנחנו שימורים כבר קנינו. קישור.

המצודה (Castelo de Óbidos) היא אולי אחד מסימני ההיכר של העיירה, אך אינה מעניינת בפני עצמה כי היא סגורה לביקור. אפשר לטפס לטיול על החומות לאורך 1565 מטרים (עם אפשרות לרדת בכמה נקודות בדרך), אבל אין מעקה לחומה וזה די מסוכן ללכת עליה. קישור.

בדרך חזרה עצרנו בכנסיית סנטה מריה (Igreja de Santa Maria), שלקראת חג המולד מקושטת בסמלי החג. הכנסייה הקטנה היא יצירת אמנות אחת גדולה עם אריחי Azulejo מהמאה ה-17 לאורך שני הקירות הצדדיים ויצירות אמנות מתקופות הבארוק והרנסנס באזור מחיצת המזבח ועל התקרה.

ברחבה שלפני הכנסייה יש מתקן רכבת לקטנטנים וכמה דוכני חג המולד שפעילים בערב. לא רחוק משם נמצאת קשת קאדיה (Arco da Cadeia) מימי הביניים, הבנויה מעל הסמטה ורבים מגיעים להצטלם לידה אז גם אנחנו הצטלמנו, אבל פחות התחברנו להתלהבות מהקשת.

עוד קצת בהמשך נמצא מגדל מאניס (Torre de Maneys) מהמאה ה-16, ששימש כמקום אחסון לטירה וגשר קטן קשתי מחבר אותו לבית הסמוך ויוצר תמונה יפה. בשלב זה חזרנו למדרחוב Direita על מנת להשלים שני חובות קולינריים לעיירה. הראשון הוא הקרמבו המקומי שנקרא Bomboka. יש אותו במגוון טעמים ואנחנו ניסינו את הקלאסי הרגיל. סיגל היא מחובבי הקרם ואני מחובבי הביסקוויט, אבל במקרה הזה לא התלהבנו משניהם. הוא עלה 2 אירו.

קלאסיקה מקומית נוספת היא ליקר דובדבנים חמוצים שנקרא Ginjinha, שנהוג לשתות בכוסית עשויה שוקולד, אבל אני העדפתי לשתות אותו בכוס רגילה על מנת להרגיש את הטעם של הליקר. כל כך אהבתי אותו, שקנינו בקבוק גדול של הליקר בדיוטי פרי בדרך הביתה. כוסית קטנה עולה 1.5 אירו.

אחרי שעה וחצי קסומות יצאנו מהעיר העתיקה חזרה לאוטו ובדרך עצרנו לצלם את פסל היד של אובידוש (Mão de Óbidos), שנראה כמו יד מונפת אל על ונמצא לא רחוק מהחניה. אהבנו מאוד את אובידוש.

אחרי נסיעה של 45 דקות הגענו ליעד הבא, באטליה. מנזר Mosteiro da Batalha נחשב בעיני רבים ליפה בפורטוגל. מלך פורטוגל גו'או הראשון הקים אותו בסוף המאה ה-14 לאות תודה לבתולה הקדושה לאחר הניצחון של פורטוגל על ספרד בקרב אלז'וברוטה (Aljubarrota). בנייתו נסתיימה בשנת 1517, הוא גדול וגבוה מאוד (32 מטרים) והמבנה כולל קפלות עם ויטראז'ים, חדר רחצה, קלויסטר ועוד.

הביקור במנזר העצום כולל מספר מתחמים נפרדים אחד מהשני. אחרי רכישת הכרטיסים מתחילים בחלל הכנסייה. היא גבוהה מאוד ובחלל שלה יש המון עמודים שמעצימים גם את אורכה וגם את גובהה. היום יום ראשון ואת פנינו מקבלת שירת מקהלה מרגשת ואנחנו עומדים מוקסמים, מתענגים על הצלילים.

בכניסה לחלל התפילה על הרצפה נמצא קברו של הארכיטקט שבנה אותה וזכה לכבוד מיוחד, אבל הקברים החשובים יותר נמצאים באולם מימין, שם קבור במרכז החלל המלך גו'או הראשון ואשתו המלכה פיליפה דה לנקסטר. בצד קברים נוספים כולל של הבנים שלהם ומסביב חלונות ויטראז' מרשימים. כשיצאנו חזרה לאולם התפילה, המקהלה שרה את השיר Can't Help Falling in Love של אלביס פרסלי ונעמדנו לתעד את השירה הענוגה בווידאו. זה היה פשוט קסום.

משם חזרנו חזרה לכיוון הקופות לביקור בקלויסטר היפיפה של המנזר, הנקרא על שם המלך ג'ואו הראשון. במרכז הקלויסטר ערוגות שיחים מסודרות בקפידה ומסביב המבנה היפיפה המרשים. מסביב לקלויסטר באחד החדרים נמצא קבר החייל האלמוני ומשני צידיו עומדים שומרים. במרכז הקיר ויטראז' מרשים.

הביקור ממשיך אל קלויסטר קטן יותר על שם המלך אפונסו החמישי, עליו אפשר גם להשקיף מהקומה השנייה ומשם יוצאים החוצה דרך חנות המזכרות אל החלק האחרון של הביקור, הכנסייה הבלתי גמורה (Capelas Imperfeitas). כשנכנסים אליה ורואים שאין לה תקרה, מבינים את שמה. הקירות משובצים בוויטרז'ים והם מאוד מרשימים וגם בה יש מספר קברים. אחרי 45 דקות סיימנו את הביקור המרתק במנזר היפיפה. פתוח: בחורף 09:00-18:00, עלות: 10 אירו. קישור.

משם נסענו חצי שעה מזרחה אל טומאר (Tomar). מנזר Convento de Cristo הוא האטרקציה המרכזית בעיר. המתחם הגדול נבנה בסגנון מנואליני מוגזם במאה ה-12 בראש הגבעה השולטת על העיר והנהר והוא מוקף חומות. אומרים שהוא נבנה בהשראת ארץ ישראל הצלבנית.

בתחילת הביקור עברנו בחצר בית הקברות בה קבור אחיו של וסקו דה גמה, שהיה בכיר במסדר הצלוב. מסביב לחצר רצועה מרשימה של אריחי Azulejo והיא יפה למדי. בהמשך נמצאים חצר הכביסה והמתחם של הנסיך הנרי.

הכנסייה העגולה (Charola) היא הוותיקה במתחם, הייתה שייכת לאבירים ונבנתה בהשראת כנסיית הקבר בירושלים. החלל שלה מעוצב בסגנון מנואליני (שילוב של גותי מאוחר ורנסנסי) והיא מעוטרת בציורים ופסלים מרשימים של דמויות קדושים וסצנות מהתנ"ך. היא מרשימה במיוחד.

מצידה השני של הכנסייה נמצא החלון המנואליני (Chapter House Window) המקושט בצורה יוצאת דופן. המראה שלו מחלל הכנסייה נראה סתמי וחשוב מאוד לראות את צדו החיצוני הפונה לחצר סנטה ברברה, שם אפשר להתרשם מהגילופים האמנותיים סביב החלון החשוב משנת 1510.

משם טיפסנו אל הגג המשקיף אל החצר הפנימית הגדולה (קלויסטר ז'ואאו השלישי), שנבנתה בסגנון איטלקי. היא המרשימה מכל החצרות ונראה כאילו היא בכלל מפוסלת. יש שני גרמי מדרגות עגולים בפינות נגדיות שלה. אחרי שצילמנו לא מעט תמונות של החצר, הנוף מסביב והמנזר ברקע, ירדנו אל פנים החצר ומשם יצאנו החוצה כשבדרך אנחנו חולפים דרך חצר העורבים וכמובן דרך חנות מזכרות. פתוח: בחורף 09:00-17:30, עלות: 10 אירו. קישור.

משם נסענו כמה דקות לביקור במרכז העיירה. כיכר הרפובליקה (Praça da república) נמצאת במרכז העיר, מרוצפת מעויני שחור ולבן, מה שהופך אותה למיוחדת במיוחד. במרכזה עמוד אנדרטה ועליו פסלו של מייסד העיר ומסביבה בית העירייה והכנסייה היפה Igreja de São João Baptista, שדלת הכניסה המיוחדת שלה בולטת מהקיר. בתוכה יש מספר קירות עם אריחי Azulejo. מהכיכר יוצא רחוב הקניות הראשי Rua Serpa Pinto והיא מקום נהדר להפסקת קפה.

כמה דקות הליכה משם נמצא בית הכנסת (Sinagoga de Tomar) העתיק ביותר בפורטוגל שנשמר כפי שהיה בימי הביניים. הוא אינו פעיל כיום ומעליו נמצא מוזיאון יהודי קטן בשם בית אברהם זכות (Jewish Museum Abraão Zacuto). בית הכנסת הצנוע שימש בסך הכל כמה עשרות שנים עד שחדל לפעול בעת גירוש יהודי פורטוגל בשנת 1496. העובדה שחדל לשמש כבית כנסת ושימש את הגויים תרמה לשימורו. בשנת 1923 הוא נרכש על ידי שמואל שוורץ, ששיקם אותו ותרם אותו לעיר על מנת שישמש כמוזיאון. הוא נקרא על שם אסטרונום יהודי ששירת את מלך פורטוגל. ארבעת העמודים שתומכים את התקרה מייצגים את ארבע האימהות ו-12 הקשתות מייצגות את 12 השבטים. בסמוך אליו נחשף מקווה עתיק. המוזיאון הקטן אינו מעניין והכניסה אליו חופשית. פתוח: בחורף בימי ג'-א' 10:00-12:00 ו-14:00-17:00.

מעט מזרחה משם נמצא הגשר העתיק של טומאר Ponte Velha. הגשר נבנה מעל נהר Nabao והוא מספק תמונה נהדרת אם מצלמים את העיר העתיקה מצידו המזרחי של הגשר. בשורה התחתונה, הביקור במרכז טומאר היה מיותר לחלוטין ומומלץ להסתפק במנזר.

בשעה 14:30 יצאנו בדרכנו מטומאר ליעד הבא, העיר קוימברה, אליה הגענו בדיוק אחרי שעה. קוימברה (Coimbra)היא העיר השלישית בגודלה בפורטוגל ומפורסמת בעיקר בשל האוניברסיטה שלה הנמצאת בעיר העתיקה על גבעה, אליה אין כניסה עם רכב לתיירים ויש לחנות מתחת לגבעה ולטפס ברגל. אנחנו חנינו בחניה מוצלחת בשם Estacionamento שצמודה לשוק Mercado Municipal D. Pedro V. ביום ראשון החניה ללא תשלום. הטיפוס למעלה דרך סמטאות צרות מרוצפות אבן, בצדדים בתים ישנים ולא מעט ציורי גרפיטי ואחרי 20 דקות של טיפוס הגענו למעלה.

בקופת הכרטיסים קנינו כרטיס לאוניברסיטה עם שעה נקובה לביקור בספרייה (16:20). מכיוון שהמתחם נסגר בשעה 17:00 הצלחנו להגיע ממש ברגע האחרון ולהספיק גם את הביקור כאן. אוניברסיטת קוימברה (Universidade de Coimbra) נוסדה במאה ה-13 ונחשבת לטובה בפורטוגל ולאחת הטובות באירופה. חלק מהמבנים שלה נמצאים בתוך ארמון מלוכה לשעבר. הכניסה אליה משער המתכת (Porta Férrea) ממזרח, שהיה שער הכניסה לארמון המלכותי. לפני הכניסה יש מדרכה מרוצפת המתארת את מינרווה, אלת החוכמה, הרפואה, המסחר, מלאכת היד, השירה והאמנות הרומית. כמה תארים לאשה אחת.

את הביקור במתחם התחלנו בקפלת סאו מיגל (CapeladeSãoMiguel) הנמצאת מול שער הכניסה. היא מצופה בעלי זהב, התקרה הבהירה שלה מעוטרת והיא מתוארכת למאה ה-11, אף שהתצורה הנוכחית שלה היא מהמאה ה-15. העוגב המרשים שלה משנת 1733 מנגן גם כיום.

משם הלכנו לכיוון הספרייה. לכניסה לספרייה יורדים קומה בפינה של המתחם, שם נמצאת מעין מרפסת, ממנה נשקף נוף יוצא מן הכלל של קוימברה והנהר, בייחוד כעת כשמתחילה השקיעה.

ספריית ז'ואנינה (Biblioteca Joanina) היא פסגת הביקור במקום. היא מתחילת המאה ה-18, מעוצבת בסגנון בארוק, מצופה בעלי זהב והגישה אליה דרך מה שהיה פעם בית הכלא של האוניברסיטה. יש בה 40,000 ספרים שנשמרים מפני חרקים על ידי שתי מושבות קטנות של עטלפים שצדים אותם בלילה. אי אפשר בכלל לתאר את היופי של הספרייה הזו, אך לצערי הרב אסור לצלם בפנים. לא אגזים אם אומר שזה אחד הדברים המרשימים שראינו אי פעם. אולי התמונה שמצאתי באינטרנט תעזור לי לבטא את המראה.

מהספרייה מיהרנו לבקר בשריד היחיד מהארמון המלכותי. הסיור מתחיל בחדר הצהוב הנקרא כך בשל ציפוי משי צהוב על הקירות, עליהם תלויות תמונות הרקטורים של האוניברסיטה מתחילת המאה ה-19 ועד היום. החדר היפיפה והשטיח המרשים במרכזו שימש כמקום מפגש להחלפת דעות של אנשי הפקולטה לרפואה והוא עדיין משמש לפעילות אקדמית. מהחדר הזה יוצאים אל מסדרון עם תצפית יפה על העיר.

מהמסדרון צופים אל אולם הבוגרים (Sala dos Capelos), הנקרא גם אולם הגלימות או החדר האדום. הוא שימש כחדר הכס והוא מעוטר בדיוקנאות מהמאה ה-17 של מלכי פורטוגל עד אז. הוא שימש כחדר בחינות וכיום משמש לטקסים ואירועים אקדמיים. זהו החדר המרשים והחשוב ביותר בארמון לשעבר.

בהמשך נמצא חדר הבחינות הפרטי. על תקרתו המעוטרת המיוחדת משנת 1701 נמצאים הסמלים של הפקולטות לתיאולוגיה, משפט ורפואה. על הקירות מסביב פורטרטים של 38 הרקטורים של האוניברסיטה במאות 16-18 ובמרכז החדר דגם של הארמון.

בחזית ארמון הפקולטות (Paço das Escolas) ישנן שלוש קשתות ויחד עם הקפלה והספרייה הם מקיפים את החצר המרכזית (Pátio das Escolas) היפה. בפינת החצר נמצא אחד הסמלים האייקוניים של העיר, מגדל השעון (Torre da Universidade), המתנשא לגובה 34 מטרים ונוסף בתחילת המאה ה-17. הסיבה שאין לו גג היא כי הוא שימש לתצפיות אסטרונומיות. אפשר לתצפת ממנו על העיר. מנוף מכוער שנמצא מאחור מונע ממני כל אפשרות לתמונה יפה של המגדל. פתוח: 09:00-17:00, עלות: 13.5 אירו. קישור.

משם יצאנו בדרכנו חזרה לאוטו. בדרך חלפנו על פני הקתדרלה החדשה (Sé nova do Santíssimo Nome de Jesus). מולה הייתה נקודת תצפית בקצה של גרם מדרגות על יד מסעדת Loggia, ממנה נשקף נוף יפיפה של האוניברסיטה, מגדל השעון, הכיפה של הקתדרלה הישנה (Sé Velha de Coimbra) וגגות העיר בשקיעה.

משם המשכנו לרדת למטה ובדרך עצרנו ב-Torre de Anto, צריח יפה שהיה חלק מחומות העיר בימי הביניים ונקרא על שם הסופר שהתגורר בו בסוף המאה ה-19. לא הייתי מספר לכם על המקום לולא עברנו שם בשיא השקיעה והתמונה של הצריח בשקיעה הייתה כל כך יפה.

כעת נותר לנו עוד חוב אחד לקוימברה, לטעום את שני הקינוחים המסורתיים המפורסמים של המקום. אחרי ששאלנו מקומיים, הם כיוונו אותנו לבית הקפה Restaurant Jardim da Manga, שהתחבא אחרי מבנה מרשים ומזרקה. בעל הבית החביב שמח מאוד להגיש לנו פסטל סנטה קלרה (בצק בצורת חצי סהר במילוי חלמונים, חמאה, שקדים טחונים וקינמון ומעל אבקת סוכר, אבל בעל הבית הסביר שהוא עושה את זה גם עם דלעת) ופסטל דה טנטוגל (בצק עלים וקרם ביצים). אהבנו בעיקר את האחרון. קישור.

משם חזרנו לאוטו ונסענו כשעה עד למלון הבא, אליו הגענו בדיוק בשעה 19:00. אגדה (Agueda) הייתה עיירה קטנה ואנונימית עד פסטיבל האמנות השנתי בשנת 2011, כאשר חברת קריאייטיב מקומית תלתה במרכז העיר 3000 מטריות על כבלים. הפרויקט שנקרא פרויקט המטריות (The Umbrella Sky Project) היה גם יפה וגם פרקטי כי הוא סיפק צל לרחובות העיר בקיץ החם. המטריות ואמנות הרחוב שנלווית להם הפכו את העיר למקום שמבקרים החלו להגיע אליו והשראה לפרויקטים דומים ברחבי העולם. החיקוי דחף את העיר להמשיך ולחדש וליצור רחובות אינסטגרמיים נוספים כגון רחוב כובעי ליצן, רחוב הבלונים ועוד. הפרויקט מתרחש רק בחודשים יולי עד ספטמבר ודצמבר. עוד לפני ההגעה אנחנו כבר רואים שכל מרכז העיר מקושטת עם מטריות צבעוניות והמראה מרהיב במיוחד.

מכיוון שרצינו להיות באזור של המטריות, מצאנו מלון דירות קטן ושמו XPT - Accommodation. זהו מלון לא מאויש שנמצא במיקום מושלם, ממש בתוך כל האקשן ובמרחק 100 מטרים ממנו יש חניה חופשית. המפתח חיכה לנו בתיבה בכניסה למבנה שאת הקוד שלה קיבלנו בטלפון. החדר די קטן ומינימלי וגם חדר המקלחת בינוני, אבל אותנו זה מספק ללילה אחד, העיקר המיקום המנצח והחניה הנוחה. החדר נמצא בקומה ראשונה ואין מעלית. בקומת הכניסה נראה שיש בית קפה קטן, אבל הוא היה סגור גם כשהגענו וגם כשעזבנו. נתנו למלון ציון 7.

לאחר התארגנות מהירה יצאנו לסיבוב היכרות עם הרחובות הססגוניים מסביב למלון. בכל המקום תחושת פסטיבל והמוני אנשים גודשים את הרחובות. אנחנו מתחילים ברחוב המטריות המקורי, במרכזו שטיח אדום, אמני רחוב בתחפושת סנטה קלאוס, גרם מדרגות צבעוני ויפה במיוחד ויצירות גרפיטי ובסופו מכונית קטנה, צבועה בכל צבעי הקשת וציורים של מטריות.

משם פנינו ימינה לרחוב כובעי הליצן. גם הוא ססגוני ועם גרפיטי בצדדים. בסופו רחובות נוספים בהם תלויים סרטים צבעוניים והכל כל כך יפה. מימין נמצא המלון, אבל אנחנו ממשיכים אל שוק חג המולד הסמוך בו נמצאת בובת סנטה קלאוס הכי גדולה שראינו בחיים. במתחם דוכני אוכל והמוני אנשים חוגגים.

כעת חיפשנו מקום לאכול, התכתבנו בווטסאפ עם האיש מהמלון, אבל כל ההמלצות שלו היו מלאות עם תור ארוך של ממתינים, כנראה המלצות טובות. בסופו של דבר התיישבנו במסעדה סמוכה למלון שהיה בה שולחן אחד פנוי ושמה Canal 7, מסעדה עם אוכל מקומי מסורתי ועל פי המלצת המלצרית הזמנו שתי מנות אופייניות לאזור. Chanfana זה בשר בכלי חרס עם אורז ואפונה ו-Arroz de costelos היה אורז עם עשבי תיבול וצלעות בקר. שתיהן היו נהדרות ועלו יחד עם יין 23 אירו בלבד. קישור.

סך הכל נסענו היום 273 ק"מ. לילה טוב.

יום שני 16/12/24

בשעה 07:45 כבר יצאנו לטיול יום ברחובות הקסומים סביב המלון ועצרנו לקפה עם עוגה בבית קפה נחמד ושמו Padaria e Pastelaria Trigal Águeda. קישור. המראה בבוקר שונה לחלוטין. ההמונים נעלמו וכך גם התאורה ונשארנו רק אנחנו עם הקישוטים המכסים את הרחובות. שנינו הסכמנו שבלילה המראה יפה יותר משמעותית אבל לפחות יש תאורה טובה לתמונות.

לפני שחזרנו לאוטו עוד הספקנו לצלם תמונה נוספת מרשימה של הסנטה קלאוס העצום מאתמול, אבל הפעם ללא תאורה על רקע זריחה מרהיבה.

ועוד תמונה של סיגל על רקע המדרגות הצבעוניות, עליהן סיפרתי אתמול. איזו עיר יפה.

בשעה 08:30 יצאנו בדרכנו ליעד האחרון לפני פורטו, אליו הגענו אחרי 40 דקות. אויירו (Aveiro) נמצאת כשעה דרומית לפורטו על שפת לגונה ובסמוך לחוף הים. העיר מפורסמת בתעלות שלה, שהקנו לה את השם "וונציה של פורטוגל". חנינו בחניון חינמי ושמו Parque Estacionamento Nossa Sra dos Aflitos וממנו צעדנו כמה דקות ברגל לכיוון כיכר גנרל הומברטו דלגדו (Praça General Humberto Delgado). בתכנית שלנו לשוט בתעלות, אבל עוד לפני כן אנחנו הולכים לטייל לכיוון תעלת de São Roque הנמצאת מעט צפונה משם.

מאוד יפה לטייל אל התעלה דרך שוק הדגים Praça do Peixe Aveiro,שלצערנו סגור בימי ראשון ושני. מהשוק הולכים לאורך השלוחה של התעלה לכיוון הגשר העגול להולכי רגל בסוף השלוחה. התעלה הזו היא הגבול הצפוני של העיר העתיקה. בדרך יש השתקפויות נהדרות של הבתים במימי התעלה והגשר העגול בסיומה מרתק בפני עצמו ואנחנו משקיעים דקות ארוכות בחיפוש התמונה המנצחת שבה אפשר יהיה לראות גם את כל הגשר העגול וגם את ההשתקפות המדהימה שלו במים מתחתיו.

משם חזרנו חזרה לכיוון מעגן הסירות דרך הסמטאות הקסומות של העיר העתיקה. הבתים מחופים באריחי Azulejo, מידי פעם יש גרפיטי יפה בצדדים ואין נפש חיה עד כי נראה כאילו העיר העתיקה נטושה.

בשלב זה קנינו כרטיסים לשיט בתעלות שהוא גולת הכותרת של הביקור בעיר. בחרנו בחברת Aveiro Moments כי הם נראו חביבים למדי (מה שהתברר בדיעבד כאינטואיציה מעולה). קישור. השיט נמשך 45 דקות ועולה 15 אירו לאדם. אולי בגלל שגם אנחנו היינו נחמדים, לקחו מאיתנו 26 אירו בלבד. את הזמן עד תחילת השיט שלחו אותנו להעביר בבית קפה ממול ושמו Café a Barrica, שם טעמנו את הממתק הייחודי של העיר שנקרא Ovos Moles (ביצים רכות), כיסון חיטה או אורז במילוי חלמון וסוכר. ממתק די מוזר עם מילוי חביב, אבל הכיסון פחות טעים. בעלת המקום מתגאה שזכתה שלוש שנים ברציפות בתואר ה-Ovos Moles הכי טוב. בכל מקרה, כשחייבים לטעום, אנחנו טועמים. קישור.

אחרי שטעמנו את הממתק (שקיבלנו מתנה כחלק ממחיר השיט) יצאנו אל השיט עם זוג נוסף והמדריך האגדי קלאודיו. השיט מבוצע בסירת עץ מסורתית הנקראת Moliceiro, שבעבר שימשה לאיסוף אצות וכיום מאפשרת לראות חלקים של העיר מזווית אחרת. בתעלות שטות גם סירות עץ מסורתיות ששימשו לאיסוף מלח ושמן Mercantel (שקלאודיו קרא להן סאליניירו). מבדילים ביניהן לפי החרטום המעוקל של סירות האצות לעומת החרטום המחודד של סירות המלח.

השיט מתחיל מזרחה לכיוון המעגן בו מסתיימת התעלה. מימין נמצא מרכז הקניות Forum Aveiro וכל כמה עשרות מטרים אנחנו חולפים תחת גשרים עליהם קשורים סרטים צבעוניים כי תושבי אויירו מאמינים כי אם קושרים סרטים צבעוניים על מעקות הגשרים ומבקשים משאלה, היא תתגשם. אני לא יודע אם המשאלות מתגשמות, אבל זה בהחלט תורם לצבעוניות של התעלה.

מצד אחד של מעגן פונטה נובה (Cais da Fonte Nova) יש פארק ופסל הביצים הרכות המוקדש לקינוח המקומי המפורסם ובצד השני של המעגן, בסמוך למלון מליה נמצא גרם המדרגות הפוטוגני ועליו הכיתוב הקיטשי I Love Aveiro.

במעגן הסתובבנו חזרה לנקודת התחלה ומשם המשכנו מערבה. קלאודיו סיפר לנו על שני סוגי הסירות ועל התפקיד המרכזי שהן מילאו בדיג אצות ובשינוע מלח מאגמי המלח הסמוכים. במהלך ההסבר הוא שולף תמונות בשחור לבן מלפני עשרות שנים ומראה לנו את ההבדלים בין אז ועכשיו. הוא מתבל את הסיפורים בבדיחות עליהן הוא בטח חוזר שנים רבות ואנחנו מרוצים. מידי פעם גם נהג הסירה מצטרף להצגה ומנסה לדלות קצת תשומת לב לעצמו. נפלנו על צוות פשוט נהדר.

כעת פנינו אל עבר התעלה הצפונית וחלפנו מתחת לגשר העגול בו היינו קודם בטיול רגלי. קלאודיו מספר לנו שצורת הגשר כמו רשתות הדיג של צלופחים. בהמשך הוא מצביע על גשר ומספר שהוא היה הראשון מעל התעלות ומימין הוא מראה לנו את הבית הכי צר בעיירה ואת בתי העץ ששימשו את תעשיית המלח. בשעה 11:00 בדיוק חזרנו לנקודת ההתחלה וסיכמנו טיול שיט נהדר ומלא עניין.

משם חזרנו לאוטו ובדרך עוד צילמנו לא מעט תמונות של התעלות ושל הגשרים עם הסרטים הצבעוניים.

מהחניה נסענו מרחק קצר לראות את תחנת הרכבת הישנה של אויירו Antiga Estação da CP Aveiro. זהו אתר חובה לצפייה ביצירה מרשימה במיוחד של עיטורי קרמיקה כחולה (Azulejo) על קיר התחנה.

כעת אנחנו בדרך אל עיירת החוף הסמוכה קוסטה נובה (Costa Nova), המרוחקת כ-20 דקות נסיעה מאווירו, במהלכן אנחנו נוסעים בגשרים מעל אגמי המלח. כשהגענו לעיירה התחלנו בנסיעה לאורך החוף, חוף רחב וחולי במיוחד, שיוצר מעין גבעת חול בין הים לבין הרחוב. העיירה ידועה בבתים הצבעוניים שלה לאורך הרחוב הראשי שצבועים בפסים אנכיים בשלל צבעים ובמסעדות הדגים המצוינות שלה. המראה של הבתים יפיפה.

שוק הדגים (Mercado da Costa Nova) המפורסם של העיירה נמצא ברחוב הזה, אך לצערנו הוא סגור בימי שני. על פי המלצה של קלאודיו הגענו למסעדת Dori הסמוכה לשוק. המסעדה נראית מפוארת למדי ונמצאת בקומה השנייה של המבנה, משקיפה על לשון הים שנכנסת לעיירה ובכניסה אליה מוצגת לראווה על קרח כל הסחורה הטרייה של דגים ופירות ים.

אני אקדים ואומר שהארוחה הנפלאה שאכלנו כאן לא נפלה ברמתה ממסעדות הפאר עם כוכבי מישלן, בהן סעדנו בטיול הזה. התחלנו עם מנה של סלט תמנונים נהדר שגם נראה נפלא ולצדו הזמנו מנת צלופחים מטוגנים, שהיו טעימים למדי במרקם קריספי נהדר. למנה עיקרית הזמנו ללא היסוס את מנת התמנון, מנה גדולה ברוטב שמן זית, שהגיעה בליווי תפוחי אדמה, בצל ועגבניות ובצד סלט כרובית. פנטסטי. כל הארוחה הנהדרת הזו יחד עם יין עלתה 70 אירו. קישור.

שבעים ומרוצים התחלנו את הדרך צפונה לפורטו, או יותר נכון אל העיירה Vila Nova de Gaia, הנמצאת מדרום לפורטו על הגדה הדרומית של נהר דורו (Douro). היא נקראת בקיצור גאיה. הגענו אליה אחרי נסיעה של כמעט שעה וחנינו בחניון הנוח WOW Car Park. היעד שלנו הוא עולם היין (WOW Porto). זוהי אטרקציה תיירותית חדשה ומעניינת שנפתחה בגאיה בשנת 2021 ומגדירה את עצמה כרובע תרבותי הכולל שבעה מוזיאונים שונים, מסעדות וחנויות. הם פרוסים על פני מספר מבנים ומכסים נושאים כגון ייצור פורט, יינות שונים, פקקים, היסטוריה של פורטו ואפילו שוקולד. לכל מוזיאון נדרש כרטיס נפרד.

המוזיאונים הבולטים הם: The Wine Experience, מסע אינטראקטיבי במסלול הענב מהכרם ועד הכוס, מסע שמסתיים כמובן עם טעימות יין. Pink Palace הוא מוזיאון יוצא דופן המוקדש ליין רוזה ומשלב אותו עם ספוטים יוצאי דופן לצילום, כמובן בצבע וורוד. Chocolate Story הוא מוזיאון שוקולד הנכלל במתחם מכיוון שהוא משתלב מצוין עם פורט. מההיסטוריה של השוקולד ועד אחרי הקלעים של מפעל שוקולד. פתוח: 10:00-19:00, עלות: מוזיאון בודד 20-29 אירו, שני מוזיאונים 34 אירו, שלושה מוזיאונים 45 אירו, כל המוזיאונים ביום אחד 44 אירו. קישור.

אנחנו התחלנו במוזיאון The Wine Experience, שהוא ללא ספק המוזיאון הפופולרי ביותר במתחם. אני אקדים ואומר שהוא אחד המוזיאונים המרתקים בהם ביקרנו אי פעם. כל חלל מוקדש לשלב אחר בתהליך הייצור וכך חולפים בין אולמות בנושאים כגון אזורי גידול יין בעולם, סוגי ענבים וההבדלים בין ענבים ירוקים לאדומים, סוגי אדמה, תהליך גידול הענבים בכרמים, מבנה העינב, בקבוקים, פקקי שעם ועוד. המוזיאון מאוד אינטראקטיבי ובמהלך הביקור אנחנו עוברים למשל שאלון בו אנחנו נבחנים מה היין שהכי מתאים לנו ולומדים מה המאפיינים שלו ואיפה אפשר למצוא אותו בעולם. לקראת סיום אנחנו עוברים בחדר הריחות ומנסים לנחש ריחות שונים של יינות.

הביקור מסתיים כמובן בטעימות יין, במהלכן אנחנו טועמים יין לבן, יין אדום ופורט ומקבלים הסברים על כל אחד מהם. בסך הכל בילינו במוזיאון המרתק כשעה ורבע.

משם המשכנו למוזיאון השוקולד. הסבירו לנו שהמוזיאון נמצא במתחם מכיוון ששוקולד הולך טוב עם יין. גם כאן, המוזיאון מוביל אותך בכל השלבים החל מתהליכי גידול הקקאו ועד ייצור השוקולד. במהלך הסיור טועמים פעמיים מגוון סוגי שוקולד בליווי יין ובסוף הביקור יש מכונות משחק בהן מנסים "לדוג" חפיסת שוקולד ואפשרות להציץ למפעל השוקולד שנמצא במקום. אחרי שלא הצלחנו לדוג חפיסת שוקולד, אחת העובדות דאגה לתת לנו ניסיון נוסף שהסתיים בהצלחה עם שוקולד קטן. יפה שהם לא נותנים לך לצאת מאוכזב. במוזיאון הזה כבר הייתה לנו פחות סבלנות לקרוא כל הסבר ויצאנו אחרי חצי שעה.

אחרי שהכתרנו את הביקור ב-WOW כהצלחה גדולה, המשכנו לטיילת של גאיה (Cais de Gaia) הסמוכה. מהטיילת נשקף הנוף הכי יפה של פורטו, שנמצאת על הגדה הצפונית של נהר דורו. תמונה נפלאה של בתי העיר על צלע הגבעה, מימין גשר לואיס הראשון המחבר את פורטו וגאיה, ממול מימין הארמון, הקתדרלה של פורטו והמנזר ומשמאל צריח קלריגוס, בהם נבקר מחר. בסופו של דבר, השיא של הביקור בפורטו הוא בכלל מבט על העיר מגאיה.

אחרי עשרות תמונות, עלינו על רכבל גאיה, שמאפשר לצפות על הנוף המרשים מגובה של 63 מטרים. הוא יוצא ממרכז טיילת גאיה ונמתח לאורך 600 מטרים אל עבר Jardim do Morro, הגנים הנמצאים מול גשר לואיס הראשון. הנסיעה אורכת 5 דקות כשמצפון פורטו היפה ומדרום הגגות האדומים של יקבי היין של גאיה. פתוח: 10:00-18:00, עלות: כיוון אחד 7 אירו, הלוך ושוב 10 אירו. קישור.

התחנה העליונה של הרכבל נמצאת בסמוך לגשר לואיס הראשון ומעל נמצאת תצפית Miradouro da Serra do Pilar במנזר בשם זה, ממנה רואים נוף מרשים במיוחד של פורטו, גאיה והגשרים ביניהן, אך אין באמת סיבה לעלות לשם מכיוון שמתחנת הרכבל הנוף דומה. בינתיים מתחילה לבצבץ השקיעה והנופים הופכים יפים יותר. ממזרח אנחנו רואים את גשר Dom Henrique וממערב את גשר Arrábida, שממערב לו נשפך הנהר לאוקיאנוס. בסך הכל יש 7 גשרים מעל נהר דורו בפורטו. אחרי כמה דקות של צילומים חזרנו.

בשלב זה חזרנו לאוטו ונסענו למלון בפורטו, מרחק 20 דקות נסיעה, אליו הגענו קצת אחרי 17:30.

מלון Yotel Porto הוא מלון 4 כוכבים זול במיוחד, שיתרונו הגדול שיש לו חניה (17 אירו ליום) מצד אחד ואפשר לצאת ממנו לטיול ברגל בפורטו מצד שני. מיקום מנצח. המלון מעוצב מאוד צעקני ואפשר להאיר את החדר באיזה צבע שרוצים. אחרי כמה ניסיונות הצלחנו להגיע לצבע נורמלי הכי קרוב ללבן. החדר יחסית קטן, המיטה גבוהה בצורה חריגה, אך מאוד נוחה והמקלחת קטנה למדי. נתנו למלון ציון 8.

בערב יצאנו ברגל לארוחת ערב, חולפים ברחובות העיר המקושטים לחג. מסעדת Cozinha das Flores מגישה פרשנות מודרנית למטבח צפון פורטוגלי מסורתי והזמנו אליה מקומות מראש. התפריט לא גדול מאוד והזמנו בהמלצת המלצר את מנת הלחם הנהדרת, מנת דונאט עם בשר סרטנים, קלמרי מעושן בתבשיל חומוס, תבשיל פטריות וערמונים ומנת כתף חזיר עם פירות יער. בסיום הוגשו לנו פטיפורים על חשבון הבית. ארוחה מצוינת שעלתה 95 אירו. קישור. משם חזרנו למלון. סך הכל נסענו היום 129 ק"מ.

יום שלישי 17/12/24

ארוחת הבוקר במלון היא בתשלום נוסף ואנחנו בוחרים לשבת לאכול בבית קפה. בשעה 08:15 יצאנו לטיול רגלי בפורטו, אותו התחלנו ברחוב סנטה קתרינה, אחד מרחובות הקניות המרכזיים של העיר. חיפשנו בית קפה ראוי לקפה ועוגה ובדרך ראינו את קפלת הנשמות (Chapel of Souls) המחופה כולה מבחוץ עם אריחים כחולים לבנים. מבנה עוצר נשימה.

לבסוף התיישבנו בבית קפה מאפיה ששמו Confeitaria Império והזמנו שני מאפים מעניינים, אחד מהם היה גם מאוד טעים והשני פחות, אבל יחד עם הקפה זו הייתה אחלה ארוחת בוקר ב-15 אירו. קישור.

משם המשכנו כמה דקות ברחוב פורמוסה אל Bolhao Market, השוק המרכזי של העיר מאז שנת 1914. דוכני השוק ממוקמים בחצר פתוחה, בהם מוכרים חקלאים וסוחרים תוצרת טרייה ומוצרים אופייניים לאזור. אפשר לקנות בו פירות וירקות, תבלינים, בשר, דגים, יין, פרחים, שימורים, שוקולד ואפילו מזכרות. השוק מבריק ויפיפה, הסחורה מסודרת בדוכנים בצורה מאוד מזמינה וזה גורם לנו לרצות לקנות. פתוח:ב'-ה' 08:00-20:00, שבת עד 18:00. קישור.

עפנו על השוק הזה וקנינו לא מעט דברים כגון שוקולד בטעם פסטל דה נטה ושוקולד בצורת סרדינים, פטה סלמון ושרימפס, ליקר בטעם פסטל דה נטה, שתינו פורט וטעמנו מאפה מקומי, ששמו Delicia do Porto, שזכה בשנת 2019 בתחרות על ממתק שמייצג את ערכי העיר. הוא עשוי חלמון, סוכר, קינמון, פורט, פירורי לחם ושקדים מקורמלים. אנחנו אהבנו מאוד. מחירו 2.5 אירו.

אחרי 45 דקות קסומות בשוק המשכנו אל שדרות Dos Aliados, השדרות המרכזיות של העיר, שם נמצאת כיכר העיר Praça do Município, בה ממוקם בית העירייה המרשים ובחזיתו אנדרטת Garrett לזכרו של המשורר, המחזאי והפוליטיקאי תושב העיר, שהיה מהפכן במחצית הראשונה של המאה ה-19. במרכז הכיכר גם נמצאת קונסטרוקציה גדולה המדמה את עץ חג המולד, אבל היא מרשימה רק כשהיא מוארת בלילה.

מעט דרומית משם נמצאת כיכר החירות (Praça da Liberdade), שם אנחנו פונים שמאלה ומיד משמאל נמצאת כנסיית Igreja dos Congregados,שמהווה עוד דוגמא נהדרת לציפוי החזית באריחים כחולים לבנים המקיפים שלושה חלונות ויטראז'. זה הכי יפה ממרחק.

ממול נמצאת תחנת הרכבת סאו בנטו (São Bento)הנחשבת לאחת היפות בעולם בזכות 20 אלף אריחי קרמיקה על קירות האולם, עליהם יש ציורים עצומים יפיפיים, המתארים את ההיסטוריה של פורטוגל לאורך השנים ואת חיי היום יום שלה. היא נפתחה לציבור בשנת 1916 במקום בו עמד מנזר בנדיקטיני. למרות שהיא יפה גם מבחוץ, היא בעיקר עוצרת נשימה מבפנים.

כיכר Terriero da Se נמצאת כמה דקות הליכה מתחנת הרכבת. היא ניצבת על הגבעה הגבוהה ביותר בעיר ונשקף ממנה נוף נהדר של כל העיר הפרוסה מתחת. מצד אחד בתי העיר וצריח קלריגוס בולט מעל ומצד שני נהר דורו וגאיה. בכיכר נמצאים הקתדרלה של פורטו (Sé do Porto) וארמון Paço Episcopal ובמרכזה עמוד עליו נתלו בעבר פושעי העיר.

הקתדרלה בנויה ליד החומות שבעבר הגנו על העיר ונראית כמו מבצר. היא נבנתה לראשונה במאה ה-12, אך מאז נבנתה מחדש ושופצה פעמים רבות ולכן היא משלבת מספר סגנונות אדריכליים. רוב המקדש נבנה בסגנון בארוק, אך החזית והחלל בסגנון רומנסקי והקלויסטר גותי. תחילת הביקור במסדרונות המקיפים את הקלויסטר המחופים ביצירות קרמיקה מרהיבות עם ציורי סצנות מהתנ"ך.

הקלויסטר מהמאה ה-14 מעט אפרורי, אך כשמטפסים לגג המקיף אותו ומביטים בו כשצריחי הקתדרלה ברקע, הוא כבר נראה הרבה יותר מרשים. מעניין כמה קלויסטרים כבר ראינו בטיול הזה? בוודאי מספר דו ספרתי. ממול יש קיר שלם עם ציור אריחי קרמיקה. אני נזכר במוזיאון האריחים שביקרנו בליסבון ומופתע כל פעם מחדש מהשפעת האריחים על פורטוגל.

מהגג של הקלויסטר יש כניסה לצריח ובו גרם מדרגות המוביל למרפסת תצפית מרשימה למעלה. הצריח לא מאוד גבוה, אך המדרגות עצמן מאוד גבוהות והטיפוס למעלה לא קל. למעלה יש נוף מהמם לכל עבר. הנוף דרומה לכיוון נהר דורו והעיר גאיה מרשים מאוד, אבל אני דווקא מעדיף את התמונה היפה של הצריח השני מצפון וכל פורטו הפרוסה מצדדיו. הרוח למעלה חזקה ואי אפשר להפסיק לצלם. כל כך יפה.

כשיורדים למטה מבקרים באוצר הקתדרלה (Casa do Cabildo) ובו הפריטים הקדושים ביותר. בין היתר מוצגות בו גלימות מוזהבות של כמרים, ספרי קדושה וכלי כסף. לבסוף אנחנו מגיעים אל הקתדרלה עצמה. העמודים הגדולים בפנים גורמים לאולם להיראות צר, גבוה וארוך. בשל התפילה לא נותנים לנו להיכנס לכיוון מחיצת המזבח, אבל היא נוצצת למרחק ונראית מוזהבת כולה. מאחור יש עוגב ענק ומבריק. פתוח: בחורף 09:00-17:30, עלות: 3 אירו. קישור.

מעט מתחת לכיכר הקתדרלה נמצא מנזר Convento dos Grilos. במנזר יש מוזיאון קטן לאמנות קדושה ותכשיטי דת שפחות מעניין אותנו, אבל מומלץ לרדת לכיוון שלו על מנת לראות אותו מכיוון שהוא מרשים מאוד מבחוץ. היעד הבא שלנו הוא הטיילת, אליה ניתן לרדת באמצעות Funicular dos Guindais, אבל אנחנו מעדיפים לרדת ברגל בגלל שהפוניקולר מעט מרוחק והירידה קלה.

טיילת ריביירה (Ribeira) נמצאת על גדתו הצפונית של נהר דורו. השכונה בשם זה היא השכונה ההיסטורית של פורטו, בה נמצאים הבתים הצבעוניים המשתקפים כל כך יפה במי הנהר מהתמונות המפורסמות של העיר המצולמות מגאיה. לאורך הטיילת יש לא מעט מסעדות ובתי קפה, לכאורה מלכודות תיירים קלאסיות, אבל אנחנו דווקא מוצאים בית קפה מאוד נחמד למנוחה קצרה של קפה ויין. ברקע מנגן זמר רחוב ומספק לנו מוזיקת רקע ואווירה נהדרת לנוף הנפלא.

ברקע ניצב במלוא הדרו גשר לואיס הראשון (Ponte de Dom Luís I), המחבר את ריביירה עם גאיה מעל נהר דורו, אורכו כ-400 מטרים והוא תוכנן על ידי שותפו של אייפל ונראה בהתאם. במפלס התחתון נוסעות מכוניות, למעלה הרכבת הקלה ויש נתיב צר להולכי רגל משני הצדדים לטיול נהדר בדרך לגאיה. יש נתיב נוסף להולכי רגל גם למעלה בגובה של כ-60 מטרים.

לאורך הסמטאות הציוריות של השכונה יש לא מעט מבנים בעלי ארכיטקטורה יוצאת דופן ונדירה, עובדה שזיכתה את השכונה כולה בתואר אתר מורשת עולמית. כיכר ריביירה (Praça da Ribeira) היא ליבה של השכונה. בכיכר נכנסנו לטיול קצר בסמטאות הצרות של השכונה וראינו את Torre da Rua de Baixo, הבית הנחשב לאחד העתיקים ביותר בפורטו, יש שאומרים העתיק ביותר. הוא מהמאה ה-13, בעל חמישה מפלסים ומוביל אליו גרם מדרגות קטן, שהיה מאוד נפוץ אז.

משם המשכנו בטיילת עד הקצה המערבי שלה ופנינו ימינה אל Church of Saint Francis, כנסייה גותית, שנבנתה במקור בשנת 1245, אך נבנתה מחדש לאחר שריפה שהרסה חלק ממנה ואת הקלויסטר שלה. לכנסייה יש שלושה חללים ובהם גילופי זהב שלהכנתם נדרש זהב במשקל 300 ק"ג. לאחר שנחנכה, בשלב מסוים החליטו שהיא ראוותנית מידי והיא נסגרה למספר שנים. במעבר הצפוני נמצא המזבח היפה מכולם ומומלץ לא להחמיץ את פסל העץ Tree of Jesse, המתאר את עץ המשפחה של ישו ונחשב ליחיד במינו. הוא נמצא על הקיר השמאלי של הכנסייה, כשעומדים עם הפנים למזבח.

מתחת לכנסייה נמצאות הקטקומבות, בהן קבורים הנזירים הפרנציסקנים ועשירי העיר. יש שם גם רצפת זכוכית, דרכה ניתן לראות את הגלוסקמה, שהיא תיבת קבורה משנית המכילה את השיירים של השלד ובה אלפי עצמות אנושיות. פתוח: 09:00-19:00, עלות: 8 אירו.

בסמוך לכנסייה נמצאת כיכר פררו בורג'ס (Ferreira Borges)בה נמצא הפסל של מגלה הארצות אנריקה. מול הכיכר נמצא ארמון הבורסה (Palacio da Bolsa), אליו הגענו בלי לשים לב בדיוק בהפסקת הצהרים. מכיוון שהכנתי כהרגלי הרבה חומר על המקום, החלטנו לקחת את הסיור בספרדית שיתחיל בעוד חצי שעה ולא לחכות שעה לסיור באנגלית. בדיעבד, החלטה מצוינת.

הקבוצה כוללת עוד זוג דוברי ספרדית ואנחנו פותחים בהתנצלות למדריכה שאיננו דוברים את השפה, על מנת שלא תעלב שאנחנו לא מקשיבים. בפועל, הצלחנו להבין כמעט הכל ממעט המילים שהבנו בתוספת החומר הכתוב שלי. הארמון נבנה באמצע המאה ה-19 והביקור מתחיל בחצר המרכזית הגדולה Pátio das Nações (חצר האומות), שגגה עשוי זכוכית המציפה את החצר באור טבעי.

משם עלינו בגרם מדרגות מרשים עשוי שיש וגרניט ובמרכזו שתי נברשות עצומות שעולות ויורדות עם מנוע על מנת שאפשר יהיה לנקות אותן. תחילה אנחנו נכנסים אל חדר בית המשפט וממנו ממשיכים אל חדר עם תמונות נשיאי איגוד לשכת המסחר מיום הקמתו, חדר הזהב המצופה עלי זהב, חדר העצרת הכללית המעוטר בעץ וחדר הפורטרטים בו תלויות תמונות מלכי פורטוגל ומספר חדרים נוספים חשובים פחות.

הביקור מסתיים בחדר הערבי, שהוא גולת הכותרת של הארמון, המעוצב בסגנון אלהמברה מגרנדה. אורכו של החדר 300 מטרים, הוא מעוצב בסגנון מורי ושימש לקבלות הפנים הרשמיות. החדר נוצץ מקישוטי זהב והוויטראז'ים המשולבים בקירות והגג המעוטר שלו תורמים מאוד להדר שלו. הסיור המודרך היה ממוקד מאוד וארך בסך הכל חצי שעה. ממה שהבנו, הוא כולל מידע מעניין מאוד על הארמון וההיסטוריה של העיר. פתוח: 09:00-18:30, עלות: 12 אירו. קישור.

משם יצאנו בדרכנו אל הרובע היהודי הסמוך. את המסלול התחלנו בנתיב המדרגות הישנות לבית הכנסת (Antiga escades da Esnoga Sinagoga), שבסופו נמצאת תצפית מרשימה על העיר ושמה Miradouro da Vitoria. התצפית שימשה במקור לצרכים צבאיים וכיום מספקת נוף יפה של הנהר וגשר לואיס הראשון, לא משהו שלא ראינו לפני מהתצפית מהקתדרלה או מהרכבל של גאיה.

ברחוב São Miguel הסמוך, בבית מספר 9, נמצא בית הכנסת אנטיגה (Antiga). אין שום שילוט או אפילו רמז לבית הכנסת ואנחנו משקיעים דקות ארוכות בחיפוש אחריו. שואלים את השכנים ורגע לפני שהתייאשנו יצאה גברת מבית מספר 9 ואישרה לנו כי בית הכנסת בפנים. מסתבר שהמקום משמש כיום למטרה אחרת (נראה כמו בית תמחוי) והזכר היחיד לבית הכנסת הוא הנישה בקיר המזרחי, ששימשה כארון הקודש. זה היה נראה בתחילה מוזר, אבל קראתי כי מדובר בבית כנסת סודי מאמצע המאה ה-15, שארון הקודש שלו נתגלה בטעות בעבודות שבוצעו בבית בשנת 2003.

משם המשכנו לטייל צפונה ברובע ברחוב Sao Bento da Vitoria. על הקיר המערבי (משמאל) מוצב שלט המציין את השמדת יהודי פורטו על ידי האינקוויזיציה בשנת 1496 ויש עליו כמה מילים בעברית.

בסיום הרחוב יש כיכר רחבה עם בניין מרשים שבחזית שלו מזרקה ושם פנינו ימינה אל כנסיית Torre dos Clérigos. הכנסייה בולטת מאוד ומפורסמת בשל מגדל הפעמונים שלה הנראה מכל מקום בעיר ומאפשר תצפית יפה על העיר עד קו החוף ואפילו על עמק דורו. מגדל הפעמונים מתנשא לגובה של 76 מטרים והוא הגבוה ביותר בפורטוגל. הוא עשוי גרניט ומטפסים אליו מעל 200 מדרגות.

הכנסייה נבנתה באמצע המאה ה-18 בסגנון בארוק והחלל שלה עתיר שיש, גרניט וגילופים. היא לא מספיק מעניינת בפני עצמה ואותנו גם פחות ענין לעלות לתצפית כי צפינו על העיר כבר מכל זווית אפשרית. פתוח: 09:00-19:00, עלות: עלייה לתצפית מהצריח 10 אירו, הכנסייה ללא תשלום. קישור.  

מול הכנסייה נמצאת כיכר ליסבון ובה בית קפה ומסעדה ומצידה השני נמצאת חנות הספרים של ללו (Livraria Lello). חנות הספרים הפכה לאתר תיירות והכניסה אליה בתשלום מכיוון ששימשה כהשראה לסופרת ג'יי קיי רולינג לכתיבת ספרי הארי פוטר לאחר שביקרה במקום. ספריית בית הספר לקוסמים דומה מאוד לחנות הספרים הזו. החנות משנת 1906 בעלת שתי קומות והקירות מכוסים בספרים מהרצפה ועד התקרה. במרכז החנות יש גרם מדרגות אלגנטי מעץ אדום המוליך לקומה השנייה וחלון ויטראז' בגג מאיר את החנות באור טבעי. רכישת כרטיסים בדיגיטל בלבד ועלות הכרטיס מוחזרת אם קונים ספר. בדיעבד זה היה ביקור מיותר. פתוח: 09:00-19:30, עלות: 8 אירו. קישור.  

מעט מזרחה משם נמצאת כנסיית כארמו (Igreja do Carmo). היאנמצאת ליד כיכר האריות ומזרקת Dos Leões, הנמצאת במרכזה. הקיר הצדדי המרשים שלה מכוסה כולו בציור גדול של אריחי Azulejo .

משמאלה נמצאת כנסיית כרמליטס (Igreja dos Carmelitas). לא ברור למה נבנו שתי הכנסיות זו לצד זו, אך מכיוון שאסור לשתי כנסיות להיות שכנות, בנו ביניהן את הבית הכי צר בפורטו שרוחבו מעט מעל מטר אחד. ניתן לזהות אותו לפי דלת הכניסה הירוקה שרוחבה כרוחב הבית.

בשלב זה היינו מאוד עייפים ובקרבת מקום נמצא בית הקפה Leitaria da Quinta do Paço. בית הקפה מתמחה בעוגות אקלר. אמנם אנחנו בפורטו ולא בפריז, אבל אקלר הוא תמיד רעיון טוב עם קפה ואנחנו דוגמים שני מיני אקלר נפלאים בטעמי לימון ושוקולד קראנצ'י. מסתבר שיש להם סניף גם בליסבון. קישור.

משם המשכנו ברגל עוד כמה דקות אל המלון למנוחה לפני ארוחת הערב האחרונה של הטיול. מסעדת Casa de Cha de Boa Nova מעוטרת בשני כוכבי מישלן ונמצאת ממערב לפורטו, במיקום חלומי על שפת הים במרחק של כ-17 ק"מ ממרכז העיר. הרומן איתם התחיל קצת ברגל שמאל מכיוון שהם גובים 320 אירו מקדמה שלא תוחזר במקרה של ביטול, אלא רק כשובר לשימוש עתידי ולכן עשינו את ההזמנה רק כשכבר היינו בפורטוגל. את המשוב הזה הענקנו להם עם הסבר מפורט כשהיינו שם.

המסעדה מציעה שלושה סוגים של ארוחת טעימות. הראשונה בת 6 מנות במחיר 175 אירו, השנייה בת 12 מנות במחיר 215 אירו וגולת הכותרת היא הארוחה בת 21 מנות שעולה 275 אירו ומספקת את החוויה המלאה ואנחנו כמובן בחרנו בה.

הארוחה כוללת צורות הגשה מגוונות, כלים יוצאי דופן, מנות שנעשות על ידי המלצרים על יד השולחן ואפילו שילוב של דפי קומיקס עם סיפורים מאחרי המנות. כל הארוחה היא פשוט הצגה אחת גדולה והכי חשוב, זה לא בא על חשבון האיכות הבלתי מתפשרת של האוכל.

בקצב כמעט קבוע הגיעו המנות לשולחן, כל אחת מלווה בהסבר מוקפד ובהנחה על השולחן על ידי שני מלצרים יחד בדיוק באותו זמן, מאותו כיוון ובאותה צורת הנחה, במה שהזכיר לי את הדיוק הנדרש בין חברי נבחרת התעמלות אמנותית או שחיה צורנית.

הארוחה כללה כמעט כל בעל חי ימי כולל צדפות, צלופחים, אויסטרים, סקלופס, טונה, סרטנים, לובסטר, מינים שונים של שרימפס, מגוון דגים, קלמרי ועוד. מנת הקדם קינוח הייתה מעניינת במיוחד מכיוון ששילבה בין דג לשוקולד. לאחריה הוזמנו לביקור במטבח, שם כיבדו אותנו בגבינה עם תאנים וכוס פורט נהדר.

כעת הגיע שלב הקינוחים שלא נפלו ברמתם מהמנות שקדמו להם. בסיום הארוחה הוגשו כמיטב המסורת פטיפורים נהדרים בכלי עץ מהודר על גבי פולי קפה. עם החשבון קיבלנו מעטפה גדולה ובתוכה כל סיפורי הקומיקס, התפריט, ההנחיות למשחקים השונים ששולבו בארוחה וכן שקית תה יפני מתנה. הארוחה נמשכה בסך הכל שעתיים ורבע והייתה הצגה אחת גדולה. נתנו למסעדה ציון 10 מושלם. קישור.

משם חזרנו בנסיעה למלון. סך הכל נסענו היום 33 ק"מ.

יום רביעי 18/12/24

התעוררנו ליום האחרון בפורטוגל ועזבנו את המלון לקראת השעה 08:30 בדרכנו לגאיה, אליה הגענו כעבור 25 דקות. חנינו שוב בחניון של WOW וירדנו לטיילת לארוחת בוקר קלה. בארוחת הבוקר אכלנו עוד מאפה מקומי ידוע ושמו Bola de Berlim, שזה למעשה סופגנייה טעימה במילוי קרם חלמונים.

היעד האחרון שלנו לפני הדרך חזרה לשדה התעופה של ליסבון היא ביקור ביקב מקומי. גאיה מלאה ביקבים המציעים פורמטים שונים של ביקורים, החל מטעימת יינות בלבד, דרך סיורים עצמאיים ביקב וטעימות ועד סיורים מאורגנים קצרים או ארוכים. אפשר למצוא שם יקבים מפורסמים ומומלצים לביקור כגון Graham's או Ferreira. אנחנו בחרנו ביקב של החברה המפורסמת Taylor's. הם גם הבעלים של מתחם WOW הסמוך ושל מלון The Yeatman הצמוד, בו נמצאת מסעדה בשם זה בעלת כוכב מישלן אחד. בדרך אליו אנחנו פוגשים את הפסל היפה של הארנב העשוי פסולת, שאותו ראינו שלשום מהגובה מהרכבל.

הייחוד של יקב Taylor's הוא שהסיור בו הוא עצמאי עם מכשיר הדרכה דיגיטלי וכך אתה לא כבול לקבוצה ולא לאורך סיור. לכל תחנה בסיור יש מספר ולחיצה על המספר הזה במכשיר ההדרכה מספקת הסבר. קל, פשוט וברור. הסיור מתחיל באולם החביות העצום בו אנחנו מקבלים הסבר על היקב ורואים סרט קצר על יין פורט. בסוף האולם יש עמדה לצילום סלפי עם שם המותג והתמונה נשלחת במייל.

משם אנחנו ממשיכים ללמוד על אזורי הגידול, סוגי הגפנים וגם קוראים את ההסבר המלומד, עליו למדנו כבר שלשום במוזיאון היין כי על מנת לקבל את אחוז האלכוהול הגבוה של פורט מערבבים 80% יין מותסס עם 20% כוהל (עם 77% אלכוהול) וכך מקבלים 20% אלכוהול בפורט לעומת כ-14% ביין רגיל. בהמשך הגענו אל אולם עם חביות ענק, בו ראינו סרט המדגים איך דרכו בעבר אנשים על ענבים, על מנת לסחוט מהם את המיץ, תוך כדי שירה וריקודים.

באולם הבא למדנו על כלי העבודה המשמשים ביקבים ועל סוגי הבקבוקים וראינו תערוכה של התפתחות סוגי הבקבוקים לאורך השנים. למדנו גם שהסיבה שגודלו של בקבוק יין הוא 750 מ"ל בגלל שזה הגודל האידיאלי לשימור הטעם והאיכות וגם כי בעבר זו הייתה היכולת המקסימלית של מנפחי הבקבוקים לייצר.

עוד למדנו שפורט הוא יין מתוק בעל אחוז אלכוהול גבוה במיוחד שמיוצר באזור עמק דורו (Douro) ובדרך כלל שותים אותו לפני או אחרי הארוחה. יש ארבעה סוגים של פורט. פורט לבן המיוצר מענבים ירוקים, הוא רענן ומגישים אותו קר לפני ארוחה, פורט רוזה, פורט Ruby עשוי ענבים אדומים בעל צבע כהה ומתאים במיוחד לגבינות ופורט Tawny שהוא יותר מתוק, צבעו חום עם ארומה של וניל וכרמל ומתאים במיוחד כיין קינוח. שני האחרונים הם הפופולריים.

הביקור מסתיים כמובן בטעימת יינות פורט, שהוגשו לנו על שולחנות עשויים מחביות. טעמנו פורט אחד לבן ועוד אחד אדום מסדרת הוינטג' של היקב ונהנינו מאוד. אפשר בתוספת תשלום לטעום מגוון יינות נוספים וכמובן לקנות בחנות המפעל יינות ושוקולד. הסיור העצמאי היה נהדר, ארך 45 דקות וביחד עם הטעימות בילינו במקום כשעה. הסיור והטעימות עלו 20 אירו לאדם. קישור.

בשעה 11:30 התחלנו את הנסיעה הארוכה לכיוון שדה התעופה של ליסבון. אחרי 40 דקות נסיעה עצרנו בסופר מרקט גדול בשם Continente בעיר Estarreja וקנינו תמנונים, שאנחנו כל כך אוהבים, לקחת הביתה. בהמשך עצרנו לעצירת כריכים קצרה במתחם ריענון, תדלקנו והגענו לשדה התעופה של ליסבון בשעה 15:50, בדיוק בזמן שרצינו. סך הכל נסענו היום 318 ק"מ ובסך הכל נסענו בכל הטיול 950 ק"מ.

את הזמן עד לטיסה העברנו בנעימים בטרקלין המשרת את נוסעי אל על והמראנו באיחור של מעל שעה בשעה 20:25. כשכבר ראינו את חופי הארץ, התחיל המטוס לעשות מספר סיבובים באוויר ללא הסבר ורק בדיעבד הבנו שהוא לא קיבל אישור נחיתה בשל טיל ששוגר מתימן. לבסוף נחתנו בשעה 03:30.

סיכום ועלויות

יצאנו לטיול הזה בלי הרבה ציפיות וחזרנו מאושרים. לא אגזים אם אומר, שזה היה אחד הטיולים הטובים שלנו. המסלול היה מרתק, חלוקת הזמנים נכונה, האתרים יפיפיים והאוכל מצוין, הן מסעדות הגורמה והן האוכל המקומי, המבוסס ברובו על תוצרת הים. בחירת המלונות הייתה טובה ובעיקר המיקומים, הרכב עשה עבודה מצוינת ואפילו מזג האוויר האיר לנו פנים. בקיצור, היה מושלם. הופתענו מאוד מרמת המחירים הנוחה, הזולה משמעותית מאשר המחירים המקובלים במערב אירופה. בדיעבד, הייתי שמח אם היו לנו יום או יומיים נוספים, אותם היינו מנצלים לעשות את הטיול יותר בניחותא ולהוסיף יום ביקור בעמק הדורו.

עלויות: טיסות 142 אירו (ועוד 67,200 נקודות), בתי מלון 733 אירו, תחבורה (רכב שכור, דלק, אגרות, מוניות ופוניקולרים) 520 אירו, אוכל 2041 אירו, אטרקציות 483 אירו, ביטוח 81 אירו. סה"כ: 4005 אירו.