להלן חלק 2 של תקציר מסלול וטיפים לטיול משפחתי (זוג + 3 ילדים: תאומים, בן ובת בגילאי 16 ובן 11) שנערך בין התאריכים 5-20.7.2016.
חלק 1 תיאר את טיולנו בין התאריכים 5-10.7 והסתיים במעבר ורשיץ'.
| 05/07/2016 | וינה – ארמון שנברון, מריבור |
| 06/07/2016 | לוגרסקה דולינה, לובליאנה |
| 07/07/2016 | לובליאנה, שקופיה לוקה, בלד |
| 08/07/2016 | אגם בלד |
| 09/07/2016 | קניון וינטגאר, טירת בלד, פארק חבלים סטראז'ה |
| 10/07/2016 | אגם יאסנה, מעבר ורשיץ', מפל קוז'יאק |
| 11/07/2016 | קראני, אגם בוהין, הר ווגל |
| 12/07/2016 | מערת פוסטוינה, טירת פרדיאמה |
| 13/07/2016 | פיראן, גרוז'ניאן, מוטובון |
| 14/07/2016 | אופאטיה |
| 15/07/2016 | רייקה, ראסטוקי |
| 16/07/2016 | פליטויצה |
| 17/07/2016 | תרמה צ'אטז' |
| 18/07/2016 | גראץ – מרכז קניות סיירסברג, וינה |
| 19/07/2016 | וינה |
| 20/07/2016 | וינה, טיסה הביתה |
בבלוג, אציין (ב-BOLD ) את המקומות העיקריים במסלול כגון: אטרקציות, סופרמרקטים ומסעדות שביקרנו בהן.
תמונות בודדות וביקורות מופיעות בהמשך.
ניתן לראות עוד תמונות שהעליתי – גם פנורמיות וביקורות נוספות ב-GOOGLE MAPS - תומר
כל המלונות והדירות הוזמנו בBOOKING.COM . הביקורות המלאות שלי עליהם נמצאות שם (באנגלית – לטובת כולם).
10.7 – יום ראשון – המשך...
לאחר מנוחה קצרה והפסקת ארטיקים במעבר ורשיץ', המשכנו בדרכנו, הפעם בסימן ירידה, לאחר העלייה הממושכת למעבר. (מוזיקה עליזה, ציפורים מצייצות, שמש זורחת...)
בטוחים בעצמנו, לאחר שעברנו בהצלחה את פיתולי הדרך עד כה, החלנו לנסוע בירידות לכיוון התחנה הבאה במסלולנו – קובאריד (KOBARID). נסיעה של כ1:40 שעות. לאחר כ-5 דקות של נסיעה החלו שוב עיקולים חדים בדרך ועימם גם תנועת אופנוענים ערה בעיקר מולנו בדרך למעלה (מוזיקה היצ'קוקית, ציפייה לבאות...).
לאחר מספר עיקולים, הגענו לקראת פיתול מספר 37. שם, הגיחה לה לפתע, אופנוענית שלא תכננה היטב את נהיגתה בפניה וסטתה לכיווני בנתיב הנגדי. למזלי, נסעתי צמוד מאוד לימין הנתיב לקראת הפנייה הרחבה, אך ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת. האופנוע התנגש בי לכל אורך הצד השמאלי של הרכב. (שקט מוחלט...).
למעונינים במיקום המדויק – לינק למקום האירוע
למזלם של כל המעורבים בדבר, המהירות בקטע זה איננה גבוהה במיוחד. הנהגת החליקה קלות על הכביש. שריטות, עיקומים ושברים נגרמו רק לרכבים. עצרתי את הרכב מיד במקום ויצאתי לבדוק את שלום הרוכבת. במקביל, הזעיקו נהגים נוספים שהגיעו לאיזור את המשטרה.
תוצאות המפגש:
טיפ – בכל מקרה של תאונה בסלובניה/קרואטיה, עצרו מיד את הרכב במקום. אל תזיזו אותו ממקומו והזעיקו את המשטרה. חברת ההשכרה דורשת דו”ח של המשטרה במקרים כאלה. השוטרים הם גם אלה שדואגים לתעד את כל פרטי האירוע וקביעת האשמים.
לאחר מספר דקות, הגיעו השוטרים והזעיקו גם אמבולנס כדי לבדוק שאין שום נזק לרוכבת האופנוע. התחלנו בתהליך ארוך של אימות פרטים, שאלות, בדיקת מיקומי כלי הרכב ואפילו ביצוע של בדיקת ינשוף (לראשונה בחיי...).
בינתיים, כמאפיין את אחוות הישראלים בחו”ל, עברה בדרך גם משפחה ישראלית שרצתה לסייע לנו . מחווה שבהחלט חיממה לנו את הלב. אני מודה להם בהזדמנות זו על הרצון הטוב (אנחנו עוד נפגוש אותם בהמשך...)
סוף סוף, נגמרו הבדיקות לרוכבת. השוטרים החליטו שהרוכבת אשמה בתאונה, זימנו אותה לתחנת המשטרה הקרובה לשלם קנס על נהיגה שאינה מתאימה לתנאי הדרך ושחררו אותי לדרכי (לא לפני שהתעקשתי לקבל הצהרה בטופס התאונה לחברת ההשכרה על הודאה באחריותה לתאונה – כדי למנוע ממני בירוקרטיה מיותרת בהחזרת הרכב).
התענוג הצרוף גזל לנו כשעתיים מה שגרר שינוי תוכניות להמשך היום, וכן מספר שינויים בצורתו החיצונית של הרכב, מראת הנהג וביכולת שלי לסגור את החלון לידי (מה שהצלחתי לפתור בהמשך הדרך).…
לאחר התיעוד הנדרש לטובת עורכי הדין שבינינו ומשכירי הרכבים, נמשיך בתיאור מסענו.
התכנון שלנו היה לחזור ברכבת המכוניות מ MOST NA SOCI. הרכבת יוצאת ב18:30. נדרש להיות שם לפחות 15 דקות לפני כן. נמצאנו במרחק נסיעה של כשעה וחצי משם, כשהשעה היתה כבר בסביבות 16:00. תכננו מספר עצירות בדרך וגם ללכת במסלול המומלץ של מפל קוז'יאק.
החלטנו להגיע לאיזור KOBARID, ליד המסלול ולהחליט במקום ע”פ הזמן שנותר.
(מוסיקה – פסקול משימה בלתי אפשרית...)
לאחר כ1:40 שעות, הגענו למקום החניה – KAMP LAZAR, שימו לב שחלק מתוכנות הניווט, כולל GOOGLE MAPS לא ממש מכירות את הכביש לשם. כצפוי, הזמן דחק בנו. החלטנו שרק נעבור על הגשר מעל הנהר ונבקר בעמדה שנשארה במקום מימי הקרבות הקשים של מלה”ע ה-1 ונראה לתיכוניסטים שלנו מהן השוחות עליהן למדו בהסטוריה במהלך השנה.
גם כאן, מזלנו לא ממש שיחק לנו, וחיפוש העמדה ארך דקות ארוכות עד למציאת האבידה.
למתעניינים, לאחר חציית הגשר, לא לפנות שמאלה לכיוון המשך המסלול למפל, אלא לפנות ימינה (דרומה) בשביל וזמן קצר לאחר מכן, יהיה שביל המתפצל שמאלה ועולה לכיוון המוצב, הנמצא על הגבעה המשקיפה מעל הגשר. תוך כדי מעבר הגשר ניתן להביט אל מעל הקצה בצד השני ולראות את המוצב מתנשא מעל.
כדאי מאוד לסמן בנווט מראש את מיקום תחנת הרכבת ב-MOST NA SOCI כדי לחסוך התברברויות במקום.
הספקנו להגיע בזמן. לאחר ששילמנו לכרטיסן (מזומן בלבד) את עלות הסעת הרכב + הנוסעים (כ-23EURO) והחלפנו חוויות על הרקע הישראלי שלו (אשתו לשעבר...) יכולנו לנשום לרווחה. לפתע, (תופים, היצ'קוק – אתם כבר מכירים) נשמע קול מוכר, בעברית…“מה קורה? הסתדרתם?”
...המשפחה הידידותית מהמקום שלא כל-כך רצינו לזכור… הספקנו להחליף חוויות מהתאונה ומהטיול כ-5 דקות עד שצרחות של הכרטיסן שרצה להוציא את הרכבת לדרך ושכולם ייכנסו לרכבים, קטעו את האידיליה . במהירות נכנסנו איש איש לרכבו והרכבת יצאה לדרך. לא הספקנו אפילו להיפרד כמו שצריך והפעם כבר לא נפגוש אותם בהמשך הטיול…
לאחר נסיעה חוויתית ברכבת, עם הרבה מנהרות חשוכות וקצת הזדמנות לראות גם נופים בדרך לנהג שבינינו, הגענו לBOHINJSKA BISTRICA. משם נסענו עוד כ-20 דקות עד איזור בלד, שם נתקלנו בפקק די ארוך. את 2 הק”מ האחרונים למרכז בלד נסענו בכ-25 דקות נוספות.
את הרעב שכבר הציק לנו, תכננו לרצות בפיצה שניקח איתנו לבקתה, אך לאחר שכבר מצאנו חניה במרכז המסחרי הקטן ליד MERCATOR (חניה חינם מ-20:00), החלטנו להישאר ולסעוד את לבנו בPIZZERIA GALLUS. מנות גדולות וטעימות.
משם חזרה לבקתה, קצת באיחור, לראות את הגמר של היורו. עברנו לערוץ הגרמני בו ראינו את חצי הגמר, אך כיוון שגרמניה לא שיחקה בשלב זה, נאלצנו לסרוק, שוב, במשך דקות ארוכות אחר ערוץ פתוח שמשדר את המשחק. הצלחנו לצפות במחצית השנייה.
11.7 – יום שני - לאחר מספר ימי טיול, המשפחה (בעיקר המין היפה…) רצתה לפוש קמעא בקניון (והפעם לא מהסוג של VINTGAR). מבדיקה באפשרויות הגלומות בסביבה, נמצאו מספר אפשרויות באוסטריה (נסיעה של כשעה) – נפסל ואפשרות במרכז קניות בשם QLANDIA ב-KRANJ )נסיעה של כ-25 דקות) – נבחר.
הקניון, גדול ויפה וממוזג (די חשוב ביום של כ30 מעלות), בניגוד לבקתה האקולוגית הלא ממוזגת שלנו. לאחר שכרטיס האשראי גוהץ מספר פעמים, חזרנו לבקתה להתארגן ויצאנו לכיוון אגם בוהין והר ווגל.
הגענו לחניה של הר VOGEL אחר הצהריים. כרטיס משפחתי לרכבל למעלה ובחזרה עלה 48EURO. יחד איתנו עלו לרכבל קבוצה של יפנים. קריאות ההתפעלות שלהם בזמן העליה לפסגה היו די רמות והזכירו ילד קטן שקיבל צעצוע חדש…
משם, המשכנו לאורך אגם BOHINJ.
12.7 – יום שלישי – זהו, תם פרק איזור BLED בטיולנו. לאחר 5 לילות בבקתה של אנה-מריה,
לאחר כשעה של נסיעה, הגענו לחניה של המערה (JAMA).
הביקור במערה מתחיל בנסיעה ברכבת למשך מספר דקות אל החלק הפנימי שלה. המערה עצומה בגודלה והביקור הרגלי, לאחר הירידה מהרכבת, נעשה בחלק קטן מאוד משטח המערה.
המערה מדהימה ביופיה וניתן דרור לדמיון לראות דמויות שונות ומשונות משלל האיזורים בסגנונות שונים ובצבעים שונים. ניתן לצלם במערה, אך ללא פלאש וקשה מאוד להתרשם באמת מהתמונות. זמן הביקור הינו כשעה וחצי וחזרה נעשית גם היא ברכבות עד לפתח היציאה.
לאחר שהפשרנו בחוץ, הזדרזנו לנסוע להצטייד במצרכים בסופרמרקט MERCATOR בעיירה. לא לפני ששילמנו במכונת החניה את העלות לחניה למערה. יש לציין שהמכונה עבדה בצורה מעט שונה - הכנסנו שטר של 10 EURO וקיבלנו עודף של 14EURO במטבעות. יכול להיות שהדבר קשור לשיטות חישוב מתמטיות מעט שונות הנשגבות מבינתנו ונהוגות בסלובניה. כמו תיירים טובים, לא התלוננו והמשכנו בדרכנו.
הגענו מעט מאוחר ל-PREDJAMA CASTLE (משמעות השם – לפני המערה).
לאחר נסיעה קצרה של כ-10 דקות, הגענו לדירתנו הבאה- Lipizzaner Lodge Guest House. זהו בית הארחה קטן ומקסים שנמצא בכפר קטן בשם LANDOL. המארחים כריס ואנה עשו עבודה מדהימה בנסיון לגרום לכל האורחים להרגיש בבית. מיד כשהגענו, חיכה לנו מיץ תפוזים טרי יחד עם ברכה לבואנו על הלוח מעל הקבלה. ישנו עיצוב שונה של כל חדר, ספריה אדירה של ספרים ומשחקים לטובת המתארחים, סימולטור משחקי וידאו (של פעם משנות ה-80 – ממש חזרתי לילדות – SPACE INVADERS, PACMAN, FALCONS, FROGGER ועוד) ואפילו סוכריה על מקל לכל מי שקובע שיא חדש באחד המשחקים (קיבלתי את שלי על POOYAN), ייעוץ והדרכה על כל האתרים והמסעדות באיזור ואפילו SMALL TALK על איך התגלגלו וולשי (חשוב להקפיד – לא אנגלי) ופינית לנהל בית הארחה בסלובניה…
בהמלצת כריס, הגענו למסעדה מקומית נחמדה במרחק של כ-5 דקות נסיעה- Gostilna Hruševje, Sonja Jurjevčič .כולנו, כולל המפונקים (הרבים) שבינינו מצאו להם משהו לאכול לשביעות רצונם. חזרנו לחדרנו עייפים אך שבעים.
13.7 – יום רביעי – ירדנו לארוחת בוקר, שכללה גם חביתות בהתאמה אישית ע”פ בקשה ולאחר מכן נפרדנו בצער מכריס ומאנה והמשכנו בדרכנו לכיוון PIRAN. נסיעה של פחות משעה עד לחניון. לא ניתן להכנס עם רכבים לתוך העיירה. החניון – כמו הרבה מאוד חניונים תת קרקעיים באירופה מאוד צר וקשה לתמרון במיוחד למכוניות סטיישן ארוכות (ניתן גם לראות את השפשופים בצידי הקירות במעברים בין הקומות). המקום הפנוי היחיד היה בקומה התחתונה ביותר 
.
לאחר הליכה קצרה ברגל, הגענו לכיכר טרטיני (TARTINIJEV TRG), מרכז העיירה.
החלטנו להמשיך הלאה במסענו. הלכנו לכיוון החניה, תוך מעבר בנקודות תצפית יפות בדרך, בחלק העליון של העיירה.
מכאן, פנינו מועדות לקרואטיה. להתראות בינתיים סלובניה, היה מקסים, אנחנו עוד נשוב אלייך בקרוב…
נסיעה קצרה ואנחנו במעבר הגבול. התנועה די דלילה. החתמת דרכונים – יציאה סלובניה, כניסה קרואטיה. ממש כמו בשדה התעופה. איפה הדיוטי פרי?
לאחר טעימה קצרה מעיירת החוף בסלובניה, רצינו לטעום מעט מהאיזורים הכפריים של קרואטיה לפני שנגיע לדירתנו. הנופים הסלובניים המוכרים השתנו במהרה והזכירו לנו בעיקר את הגליל.
השינוי בא לידי ביטוי גם בכבישים ובתמרורי המהירות. הדרכים פחות מתוחזקות והנתיבים צרים יותר. המהירויות המוגבלות בתמרורים היו לעיתים מגוחכות. בכביש בו היינו נוסעים בארץ כ-70-80 קמ”ש היו הגבלות מהירות של 30 קמ”ש. קראתי על אכיפה מאוד הדוקה בקרואטיה ולכן ניסיתי לשמור על המהירות בפרק זמן מסוים אך לאחר שנוצר פקק מאחורי ומכוניות החלו לעקוף, התאמתי את עצמי לרומא והתנהגתי כרומאי...
היעד הראשון שלנו בקרואטיה הוא כפר קטן בשם גרוז'ניאן (GROZNJAN) . נסיעה של כ30 דקות מפיראן. גרוז'ניאן הינו כפר אמנים קטן ועתיק, בנוי בצפיפות, נמצא על ראש גבעה ומשקיף על כל האיזור. אווירה נעימה, שיטוט בין הסמטאות, האמנים מציגים את עבודותיהם. הרגשה של מסע אחורה בזמן – המבנים, הסמטאות, הריצוף. ריחות, נוף. מאוד נעים ומומלץ.
המשכנו אליו, נסיעה של עוד כ-25 דקות. עם ההגעה לכניסה לכפר, כבר בתחתית הגבעה, גובים תשלום על חניה/כניסה לרכב. לא מקבלים EURO והתשלום במזומן בלבד. כאן עשינו את השימוש הראשון שלנו ב-KUNA.
טיפ – בארץ לא ניתן לקנות KUNA בבנק או בדואר. באתר של למטייל ישנו לינק בכותרת (הזמנת מטבע זר) דרכו אפשר לקנות מזומנים בכל מטבע שממתינים לאיסוף בשדה התעופה. עשיתי שימוש בשירות זה. צריך רק לקחת בחשבון שלמרות שמופיע שישנו תור נפרד בסניף בנק הפועלים לאיסוף הכסף שהוזמן מראש, לא כך המצב, ישנו תור אחד לכולם (עם מספר עמדות) ובשעות עמוסות יש לקחת בחשבון זמן המתנה ממושך. אני המתנתי כ20 דקות בתור לא מאוד ארוך.
גם MOTOVUN הינו כפר עתיק באווירה ימי-ביניימית. מוצאים חניה באחד הפיתולים במעלה הגבעה וממשיכים בהליכה בעליה כמה דקות עד לכפר. הכפר מוקף חומה וישנו שביל המקיף אותו עם נקודות תצפית יפות על האיזור.
הסתפקנו בטיול לאורך השביל הפנורמי. גשם שהחל לרדת גרם לנו להזדרז ולהמשיך בדרכנו לעבר הדירה שהזמנו באופטייה (OPATIJA). נסיעה של כשעה, חלקה בכבישים כפריים, חלקה בדרך חתחתים (עקב עבודות בכביש) שדאגה לרפד את רכבנו בשכבת שוקולד בוצית ומכובדת וחלקה באוטוסטרדה. עצרנו בדרך בסופרמרקט LIDL האהוב עלינו, כדי להצטייד במצרכים.
טיפ – היה מסלול ניווט שהציע לחסוך מספר דקות וק”מ בהגעה לאופטייה ע”י ירידה מהאוטוסטרדה מוקדם יותר ואז בכבישים תלולים ומפותלים. לא נסעתי בו כי רציתי להגיע לסופר. לאחר ששאלתי את דיאנה, בעלת הדירה על המסלול העדיף, היא אמרה שכדאי להשאר על הדרך הראשית ולהכנס מצפון (ליד LIDL) ולא כדאי לקצר.
בניגוד לסופרים בסלובניה, שהיו נינוחים ומרווחים, הסופרים בקרואטיה הרבה יותר צפופים ועמוסים. כבר בחניה ניכר עומס. למזלנו מצאנו מיד חניה פנויה. אחרים המתינו דקות ארוכות. בתוך הסופר, סידור המוצרים אחיד כמוכר לנו בשאר סניפי הרשת. הילדים קצת הופתעו למראה המחירים הגבוהים, עד שנזכרו שהכל מוצג בKUNA (בערך פי 7 מEURO). סך הכל רמת המחירים בסלובניה הינה נמוכה ביחס לארץ. בקרואטיה, רמת המחירים נמוכה אף יותר.
לאחר עוד מספר דקות, הגענו לדירתנו החדשה ליומיים הקרובים, APARTMENTS DIANA. הדירה, נמצאת ממש בכניסה הדרומית לאופטייה, מוגבהת מעל הכביש עם נוף מדהים למפרץ.
התמקמנו, התרווחנו והתבייתנו. התוכניות המקוריות למחר כללו ביקורים בעיירות החוף PULA, POREC ו- ROVINJ. אך לאחר הביקור בפיראן, והתגובות הצוננות מהילדים (ולא מהגלידה), נאלצנו לחשב מסלול מחדש.
המשך בפוסט הבא...
