למה בודפשט?
ובכן, לא אני בחרתי. יד המקרה בחרה. האם היא בחרה נכון? רק העתיד לבוא יוכל לומר. בינתיים אני רק יכולה לומר שזו היתה בחירה קצת משונה: כשזורחת השמש זו בחירה מעולה, וכשהערפל מכסה ומוחק הכול, בודפשט היא בחירה גרועה. אבל בכול זאת יש בה משהו מסקרן. משהו גרנדיוזי שקל לגלות אותו עבור תייר המזדמן לסוף שבוע. נקודות תצפית מדהימות, בתי קפה ומרחצאות לזה שבא לשבוע, טיולים רגליים ברחובות , מוזיאונים ומופעי תרבות למגיע לבלות בה חודש, או הכול מכול וכול לשכמוני- לתייר לזמן בלתי מוגבל מראש. להיות תייר לזמן בלתי מוגבל הוא סוג של חלום. להיות תייר לזמן בלתי מוגבל בעיר אחת - זו כבר מנגינה אחרת. בבלוג שלי לא תקראו על "אטרקציות לתיירים" לזה יש אין ספור מקורות אחרים. כאן תוכלו לקרוא על המקרה המוזר שלי. מוזר כי אני עדיין תוהה, איך לעזאזל הגעתי הלום, ומה יש לי לעשות כאן בכול כך הרבה זמן פנוי.
הדבר הראשון שצריך כול תייר לדאוג לו, זה מקום לגור בו. לשים בו את כול הדברים החשובים, שמאפשרים לו להיבדל מן הבהמות ולהיות בן אדם. אני מתכוונת לבגדים, כלי רחצה, דיאודורנטים ואת הראש העייף בסוף היום. כיוון שהגעתי לכאן עם בן זוג וזוג ילדים, הבחירה הטבעית היתה לשכור דירה. בחיפושינו אחר הדירה המתאימה פגשנו שחקני כדורגל של יום א' שקיללו אחד את השני בעיברית. מיד הצטרפנו אליהם למשחק, אני בתור קהל. כשנגמרו הכוחות, הגיע הזמן לסמול-טוק שהמסקנה הסופית ממנו היתה שחבל לבזבז כסף על שכירות, עדיף לקנות. והכי כדאי זה כאן, ממש מעל למגרש הכדורגל, מול האי "סיגט" שבבוא היום תתפתח להיות "נמל תל-אביב". השקעה טובה מאוד! הם אמרו, אנחנו קנינו.
מדובר בשכונה חדשה של בניינים גבוהים מודרניים. די צפופים אחד לשני. בצפון בודפשט. לפני שבנו את השכונה היו כאן ביצות. מי כמונו יודע לייבש ביצות? אף אחד! לכן יזמים ישראלים באו, ייבשו את הביצות ובנו במקומם את "חדרה" סליחה את "מארינה פארט" - על שם שתי המארינות השוכנות בה. בחרנו בדירה גבוהה, אם כבר אז כבר, עם נוף אלוהי - כי רק אלוהים יכול לצייר כזה נוף. מביתי אני משקיפה ברגע כתיבת שורות אלה, על הדנובה. צבעה אפור בהיר עם גוונים של חום אדמדם, בגלל הסחף אני משערת. מעלי, השמיים מכוסים בעננות סמיכה, אולם צוהר שנפתח לרגע שחרר קרן שמש בודדה שמאירה את הבתים האפורים מולי, בצד בודה ההררית, ומשווה להם גוונים של כסף וזהב. קסם אחד ליום, מספיק לי.
