17 ימים בויטנאם וקמבודיה לפני כמה ימים חזרנו קבוצת חברים 5 זוגות מטיול מאד מעניין ומרשים בויטנאם ובקמבודיה. אנחנו בני 65 ומעלה, לא אחידים מבחינת היכולת הפיזית אבל כולם בעלי מוטבציה לראות כמה שיותר. ארגון הטיול נעשה על ידנו ישירות מול סוכן מקומי בהנוי בשם אותנטיק טרוול שעשה עבודה מצויינת. הוא עצמו גם מדריך וגם ככזה הוא היה מצויין הטיול היה מצפון לדרום וכלל את הנוי, את סאפה בצפון והאיזור ההררי שסביבה, את מפרץ היילונג, את הואה והויאן במרכז ויטנאם, הו צ'י מין סיטי ודלתת המקונג בדרום. מהו צ'י מין טסנו לסיאם ריפ לשלושה לילות וימים לביקורים במקדשים של אנגקור והסביבה כולל הכפרים הצפים שעל אגם טונלה. ס"כ היינו 2 לילות בטיסות מהארץ והחזרה בקוריאן איייר, בחודש אוקטובר כבר לא יכולנו לקבל מקומות באל על לבנקוק שזה יותר קרוב, מצד שני הטיסות בקוריאן הרבה יותר זולות מאל על. לנו 2 לילות ברכבת הלוך וחזור מהנוי ללאו קיי באיזור סאפה. עברנו לילה אחד בספינה במפרץ היילונג ולילה באירוח כפרי, Home stay בדלתא של המקונג. כל שאר הלילות בבתי מלון של 4 כוכבים בחדרי דלקס או סופריור ורמת המלונות כולם בהם שהינו הייתה מצויינת. טיסות בקוריאן אייר: כמו שניתן להבין טסים עד סוף מזרח אסיה, מישראל לסיאול כ 10 שעות ואחר כך עוד 5 שעות להנוי.מגיעם מאוחר בלילה אחרי טיסה ארוכה. סיאול שדה נוח ומובזר הייטב זמן ההמתנה במעבר כשעתיים וחצי. בדרך חזרה טסנו מסיאם ריפ לסאול בסיאול היו 9 שעות המתנה עד לטיסה לארץ. חלקנו נכנס למלונית של המעבר בשדה למנוחה ואנחנו, שני זוגות יצאנו לטיול בסיאול בעזרת משדר נסיעות מיוחד לצורך זה שנמצא בשדה של סיאול. פרטים בהמשך. אני אמשיך בהמלצות וחוויות מהטיול: הנוי: מההתחלה צריך להתרגל לכמות המוטור בייקס העצומה שברחובות שאינם מתחשבים בהולכי רגל ואפילו המכוניות נזהרות מהם. הם לא רק בכביש הם גם סותמים את המדרכות בחניה עליהם. בכלל המדרכות אינן להולכי רגל אלא לחניית האופנועים, למטבחים ושולחנות אוכל, לסחורה וכד'. הולכים בכביש, צפירות מכל עבר וההמולה חוגגת. בחציית הכבישים גם הרמזורים הם בגדר המלצה לא רצינית וצריך להזהר גם באור ירוק. אבל העיר מרתקת וזורמת. האוכל בכל פינה ורחוב. בהמלצת הספר "1000 מקומות מופלאים לראות לפני שנמות" הלכנו למסעדה הכי ותיקה בהנוי בשם Cha Ca La Vong שמגישה תבשיל מנה אחת בלבד מאז הווסדה ב 1871. המנה היא דג מטוגן בתוך מרק עם הרבה ירקות עשביים ירוקים שמתבשלים במרק. המקום מאד קטן צפוף וללא מזגן אך מוכר לכל בהנוי. מאד התרשמתי מהמצודה הצרפתית Than Long שהפכה בימי המלחמה עם האמריקאים לבור הפיקוד של הצפון. כמו כן המוזוליאום של הו צ'י מין מרשים ומעניין לראות את המקומיים מבקרים בו העשרות אלפיהם. ברכבת הלילה לללאו קיי: שימו לב לקרונות השינה ולקבינות. בקרונות הרגילים ישנים 4 בתא וזה די צפוף ומחניק. אנחנו בקשנו להיות רק 2 בתא שינה ושודרגנו לקרון מיוחד שנקרא אוריינט אקספרס בתאים זוגיים. יש עוד רמה ברכבת וזהו קרון ויקטוריה שהוא ברמה הגבוהה ביותר אך מיעד רק למי שאמור להתאכסן במלון ויקטוריה בסאפה, מלון ויקטוריה הוא המלון המיוחד והיקר ביותר בסאפה. הרכבת מאד רועשת בדרכה בלילה וכדור שינה קל עזר להעביר את הלילה בשינה. זמן הנסיעה הוא כ 8 שעות. שוק בק הא: בק הא עיירה הררית ממש בצפון ויטנאם כשעה וחצי מתחנת הרכבת של לאו קיי. בקרנו שם ביום ראשון שבו יש בעיירה שוק ענק אליו מגיעים הכפריים מקבוצות לאום ושבטים שונים שאינם ויטנאמים. השוק ססגוני ויש בו הכל מאוכל ועד שוק בהמות. הכפריים לבושים תלבושות עממיות ססגוניות ומרהיבות. כמו שאמרתי, להגיע רק ביום ראשון יום השוק. בחזרה לכיוון סאפה עצרנו שוב בלאו קיי כדי לראות את מעבר הגבול בין סין לויטנאם. מעניין. סאפה: עיר הררית מיועדת לבסיס לתיירות היוצאת ממנה בטרקים להרים מסביב כדי לראות את החיים של קבוצות המיעוט(שבטים?) המונג, המונג השחור ודז'נג. אבל העיקר שם הוא הנוף המדהים של הטרסות לגידול האורז שעל המדרונות התלולים של ההרים. זאת מורשת אונסקו והיא מרהיבה ביופיה. בסאפה פרט למסעדות ויטנאמיות מאד טובות ניתן גם למצוא מסעדות אירופאיות ברמה טובה, למשל רומאנוס פיצה מה שחשוב לציין שבויטנאם מחיר היין הוא יחסית מאד גבוהה -;ביחס לעלות הנמוכה של האוכל במסעדות ובשווקים.היינו בסאפה 2 לילות. מסאפה חזרנו להנוי ברכבת הלילה המפורסמת מגיעים מאד מוקדם להנוי וכדי להעביר את הבקר יוצאים לכיוון האגם המערבי של העיר לראות עשרות אלפים מתושבי הנוי עושים טאי צ'י וספורט על מתקנים הפזורים לאורך טיילת האגם. מפרץ היילונג:מהנוי כ 3 שעות נסיעה. ככלל כפי שאמרתי הנסיעה בויטנאם שונה מהידוע לנו בארצות המערב. הכבישים ברובם צרים, מאד עמוסים בעיקר באופנועים שכמעט אין מגבלה במה שהם יכולים לסחוב פרט לנהג. כך דרך של כ 120 ק"מ עושים בכמעט 3 וחצי שעות. כשמגיעם למעגן היילונג עולים על ספינה, לנו הייתה ספינה עם 7 קבינות כך שהייתה לנו ספינה פרטית משלנו ויצאנו לשוט במפרץ שבו משובצים כ 3000 איים בגודלים שונים ובצורות מדהימות. היינו במפרץ היילונג כ 36 שעות ופרט לשיט בספינה עצמה שכלל 3 ארוחות מאד טעימות מוגשות בקפידה ירדנו לסיור במערת נטיפים ענקית, שטנו בסירת משוטים ללתוך אחד האיים בו לגונה מרהיבה ויותר מאוחר חתרנו בעצמנו בקייקים ונכנסנו דרך מינהרות בסלע ללגונות מרהיבות בכמה איים. באיזור גם כמה חופי רחצה אך לא ירדנו אליהם. אגב, לספינה המפוארת בה הפלגנו קוראים Junk אך היא לא גרוטאה כלל. חזרנו להנוי לקחת טיסה מאוחרת לדננג שבמרכז ויטנאם. הויאן: אחרי 45 דקות טיסה באייר ויטנאם מהנוי הגענו לדננג העיר המרכזית שבמרכז ויטנאם. בכך הגענו לשטח מדרום לקו הרוחב 17 שבזמנו הפריד בין מדינות צפון ויטנאם ודרום ויטנאם, אנחנו עכשיו במה שהיה דרום ויטנאם. המלון בהויאן היה מעט מחוץ למרכז אך היה זה מלון נופש לא רחוק משפת הים ונשארנו שם 3 ימים כולל יום חופשי. הויאן עיר הרבה יותר שקטה מהנוי, גם בה אתרים מעניינים 2 מהם במורשת אונסקו. בלילה השני בהויאן היו אירועי הפול מון והעיר התמלאה באורות קישוטים והרבה מוסיקה ושמחה.בויאן יכולנו להשכיר אופנים לרכיבה בעיר ובסביבתה וביום החופשי נסענו נסיעה קצרה לאחד מחופי העיר והיה נעים ומרענן לרחוץ באוקינוס השקט. בהויאן מסעדות טובות אחת מהן הויאן סון שנמצאה ממש קרוב למלון שלנו שקראו לוResort & Spa. Hoi An Riverside. עוד דבר אחרי שנפלנו פעם אחת, לא להכנס למסעדות ריקות. בהויאן ממולץ לעשות טיולי אופנים אותם נתן להשכיר כמעט בכל מקום. פה גם ניתן לספר שליד בתי המלון פועלות מכבסות שמכבסות תוך כמה שעות במחיר הרבה יותר זול מהמלון והכביסה חוזרת מקופלת, מגוהצץ ומסודרת כמו במלון. הואה: שוב נסיעה ארוכה של כ 4 שעות כולל עצירה מהוי אן להואה. בדרך עוברים את העיר הענקית דננג וכמה מעברי הרים גבוהים ומרשימים ביפיים ובנוף הנשקף מהם. עם זאת הנסיעה כמו כל נסיעה ארוכה בויטנאם די מתישה ושמחנו להגיע למלון בהואה. המלון בהואה היה אתר בפני עצמו. שמו Saigon Morin Hotel המלון נבנה בשנים 1901 -1903, על ידי משפחה צרפתית ושנים רבות בהן הייתה הואה הבירה של ויטנאם המלון ארח את האורחים הרישמיים של ויטנאם. במלון הזה גם חגגנו את ליל הסדר בעזרת מצרכים שהבאנו מהארץ בתגבור ארוחה של מסעדת המלון והיה ערב שמח כמו שליל סדר צריך להיות. ההסטוריה של המלון מסופרת על קירות המלון ולא רחוק מחדרנו היה שלט על חדר אחד ובו היה כתוב שבחדר הזה גר האורח צ'רלי צ'פלין בשנת 1952. אתריה של הואה שהייתה הבירה של ויטנאם עד שנת 45 כוללים בעיקר את מצודת העיר בה היה גם ארמון המלך של ויטנאם, שיט על נהר הבשמים החוצה את העיר ומגיעים עד פגודת תיין מו וכן ביקור באחתמאחוזות הקבר המפוארות של מלכי ויאטנם האחרונים. אנחנו בקרנו בקברו של המלך טו דוק. בהוא מבחר גדול של מסעדות ואני ממליץ על 2 מהן. האחת צרפתית ויטנאמית הנקראת La Carambol שמגישה אוכל צרפתי איכותי והמסעדה השניה מסעדה מקומית בשם מנדרין קפה. האוכל מצויין והיחס מעולה. בעל המסעדה שמו פאן צ'ו שהוא צלם ותמונתיו היפיפיות תלויות על קיר המסעדה. כאן נציין שהאוכל הויטנאמי הוא ברובו מרק ממרכיבים בהם הרבה ירקות עישבוניים. המרק מוגש לשולחן על כירת גז קטנה והאוכלים מוסיפים את המרכיבים השונים למרק המתבשל ואחרי כמה דקות של רתיחה האוכל מוכן. כמו כן אוכלים הרבה איטריות, נודלס, ואוכלים את האוכל עטוף בעלי אורז כמו פנקייק מאד דק. מהויאן נסענו שוב כמה שעות הפעם לא דרך מעברי ההרים אלא דרך מנהרה באורך 11 ק"מ החוצה את ההרים מהואה לנמל התעופה של דננג כדי לטוס להו צ'י מין סיטי, סייגון. הו צי מין סיטי (סייגון): הגענו בלילהומיד רצנו לשוק לילה שהיה ליד המלון ובסמוך לשוק המרכזי של הו צ'י מין.בשוק הלילה מכל טוב של סחורות ושל אוכל. האטרקציה בשוק הוא מתחם אוכל ענק בשולי השוק ובו מטבח עצום ובו מתקני צליה ענקיים וסירים גדולים של תבשילים. המדריך אישר שהאוכל מתאים לנו וטרפנו בעיקר דגים על האש ומאכלים העטופים בפנקייק אורז דק. סייגון עיר מאד מעניינת ויפה. 2 המלצות האחת, לעלות לדרינק לקומה החמישית של מלון רקס משם רואים את אורות העיר והמקום עצמו מאד יפה. הבר והמסעדה בקומה החישית של המלון היו מרכז המידע העיתונאי בעת מלחמת ויטנאם והמקום עדין שומר על אוירה מאד ייחודית. המקום השני הוא המוזיאון לזיכרון המלחמה, מעין יד ושם למלחמה נגד האמריקאים. חלק מהתמונות מאד קשות, תמונות של עינויים ופגיעה באזרחים ויותר מכל ההשפעה הקשה של Orange Agent חומר לקטילת צמחים שרוסס על ידי צבא ארצות הברית על רבע משטחה של דרום ויטנאם. בנוסף לחיסול יערות וגידולים חקלאיים החומר הזה המכיל דיוקסיד אינו מתפרק בקלות וריכוז קטן שלו בטבע ובחי כולל בני אדם גורם לדפורמציה קשה בגוף ולתחלואת סרטן. המוזיאון מאד מעניין ובו גם תערוכות מתחלפות של צילומים מהמלחמה. מעניין שמראים גם תמונות וקטעי וידאו של המלחמה המראים גם את סבל החיילים האמריקאים במלחמה. אם במלחמה עיסקנן כמובן שבקרנו גם במינהרות קו צ'י בהן התחבאו לוחמי הויאטקונג. דלתא של המקונג: בנסיעה מסייגון לעיר וין לוהנג שבדלתא של המקונג. זאת הדלתא של הנהר הענק הזה המתחיל בסין ועובר כ 3000 ק:מ דרך 4 ארצות והנשפח לאוקינוס דרומית לסייגון כשהוא מתפצל למספר של נהרות באיזור הדלתא. לכל נהר כזה הנשפח ליד קוראים פה ויש 7 כאלה. ארץ הדלתא היא אזור חקלאי פורה, עשיר באורז ובדגה. עברנו שוק אוכל עצום ובו מכל טוב בכל במוצרים, פירות, ירקות, דגים ופירות ים, צפרדעים, חולדות, עופות וכל מה שזז ומעלה בשר על עצמותיו.למראה כמה דוכנים בשוק תהינו עם עוד יהיה לנו תיאבון לארוחת צהרים. לצהרים ולארוחת הערב קבלנו בהגשה מיוחדת דג מקומי הנקרא אוזן הפיל.הדג מטוגן ומוגש על מתקן מיוחד, קורעים ממנו חתיכות עוטפים עם ירקות עשבוניים בעלה אורז דג ואוכלים. מעדן של ממש. בדלתא שהיית הלילה הייתה במה שקוראים שם Home stay מגורים בבקתה שנמצאת בחצר ביתם של איכרים מקומיים מעין צימר ויטנאמי. המגורים שם הם בבקתה הגדולה בה כ 10 מיטות והתכוונו כל החבורה לישון בחדר אחד. היה קצת מתח בעניין אך הוא נפטר כשראינו כמה המקום נוח ומסביר פנים. כמה מאיתנו לקחו אופנים שהיו בחצר הבית ויצאנו לטיול בכפר ובסביבה. הסביבה מלאה תעלות מים, בוסתנים של עצי פרי ושדות אורז. הנוף מאד הזכיר את הסרט אפוקליפסה עכשיו.... ביום המחרת עברנו בסירה עוד כפרים וביקרנו בבתי איכרים. בסוף אותו היום הגענו בחזרה לסייגון וממנה טסנו בערב לסיאם ריפ שבקמבודיה. סיאם ריפ:בסיאם ריפ רק בתי מלון, שווקים ומסעדות והיא הבסיס לסיורים במקדשי אנגקור המופלאים ולסיור בכפרים הצפים שעל אגם , תואן לי. קמבודיה נראית הרבה יותר מפגרת מויטנם ותושביה נראים עניים יותר. עם זאת הביקור במקדשי אנגקור מראה על העוצמה והעושר של שליטי קמבודיה בין המאה ה9 למאה ה13. חובה לבקר במקדש ווט בבויאן שבאנגקור תום וכן תא פרוהם שנשמרו בו העצים הענקיים הלופתים בשורשיהם האדירים את הקירות.. בסיאם ריפ ובמקדשים היה חם מאד למעלה מ 40 מעלות צלסיוס ולחות גבוהה לכן ההתנהלות הייתה קשה משום שיש לעלות הרבה מדרגות, הרכב חנה רחוק ואפילו המזגן ברכב לא הצליח בהתמודדות עם הטמפרטורה הגבוהה. בסיאם ריפ מסעדות קמבודיות טובות, אוכל דומה לאוכל שבויטנאם אבל רק עם אורז לעומת הנודלס של ויטנאם. בכל זאת אני ממתיץ על מסעדה טובה וממוזגת בשם Dakshins מסעדה הודית (בשוק הישן מול בית החולים) שזוכה לעמוד בראש מצעד המסעדות של טרוול אדוויזר. בסיאם ריפ סיימנו את הביקור בשתי הארצות. יצאנו בדרכנו חזרה לארץ דרך סיאול.בסיאול היו לנו 9 שעות לחכות לטיסה לארץ, למדנו שיש חברת נסיעות Hana Tours המקיימת סיורים של כמה שעות בעיר סיאול לנוסעים במעבר ארוך. הטיול בן 5 שעות מהן כשעה ורבע הלוך העיר בתנועת הבקר. בחזרה כבר הרבה יותר מהר. הסיור כולל ביקור ב3 אתרים וארוחת צהרים לא מספיק אך זה מה יש בזמן המצומצם ובמתח להגיע בחזרה לנמל התעופה.

הערה כללית ביחס למורי הדרך המקומיים: המדריכים המקומיים שולטים היטב בשפה האנגלית אבל המבטא שלהם מאד כבד וקשה לפעמים להבין. ההצעה שלי היא שבנוסף להסתמכות על המדריך המקומי כדאי להתכונן היטב לטיול, ללמוד לבד בנושאים כלליים הקשורים למזרח כמו על הדתות, האמנות, ההיסטוריה וכד' בעקר את הדברים היותר מורכבים כדי לחפות במידת האפשר על הקושי של המדריך בביטוי השפה האנגלית ובעיקר במושגים מורכבים.

הערה ביחס לתקופת הטיול: בדרום של ויאטנם היה כבר חם מאד ולח בעיקר באזור הדלתא. בקמבודיה החום כבר היה כמעט בלתי נסבל כ 40 מעלות צלזיוס. יצאנו באמצע מרץ. אני ממליץ למי שיכול שיקדים לצאת בין החודשים נובמבר וסוף פברואר. מסוף אפריל להמשך הקיץ זאת תקופה גשומה והבנתי מהמקומיים שהתיירות בשפל בתקופה זאת.
 ראוי לציין כי פגשנו לכל אורך הדרך עוד 2 קבוצות ישראלים.