הביקור הקודם (ובעצם, הראשון) שלי בלונדון היה בשנת 2000. הייתי בת 15 ונסעתי לטיול עם אבא. היי-לייטס מהטיול ההוא: האכלתי סנאי בריג'נטס פארק, סירבתי בתוקף לעלות על הלונדון איי (שהיה אז אטרקציה חדשה שהוקמה לזמן מוגבל בלבד!) בגלל פחד גבהים למרות תחינותיו של אבא, ראיתי את ריצ'ארד אשקרופט בטיוב והתלהבתי (אבא: "הוא נראה מסומם"). וגם ראינו אתCATSבשנה האחרונה להרצתו בווסט-אנד, ועוד שלל אתרים תיירותיים. ביקרנו אז גם במה שהיום הוא ה-O2 (המכוער אימים), ואז היה המילניום דום (המכוערת אימים). אהבתי את לונדון מאוד. לצערי לקח לי 14 שנים לחזור אליה שוב, כששתינו שונות מאוד. הפעם הגעתי עם בן זוגי כחלק ראשון בטיול, שימשיך ממנה לאמסטרדם, בה עוד לא ביקרתי. לונדון ענקית ומעניינת ומגוונת. בילינו בה חמישה ימים בתחילת ספטמבר- מעט מאוד זמן לדעתי, אך אני מקווה שהפקנו ממנו את המיטב עבורנו.
טיסות הוזמנו זמן רב מראש עם המוביל הכתום, ולא אכזבו בנוחיות, בשירות הלקוחות ובעמידה בלוחות הזמנים. לינה הוזמנה דרך Hotwire באיזור הדוקלנדס, בעיקר מטעמי חיסכון, ו"הוגרל" עבורנו המלון Ibis Styles Custom House. מיקום המלון בהחלט איננו מרכזי אבל יש תחנת DLR (הרכבת הקלה של הדוקלנדס) ממש בפתח המלון וההגעה למרכז קצרה במונחי לונדון (בטווח שבין 12 דקות למצודת לונדון לכ-40 דקות למוזיאון המדע). המלון עצמו מצויד בחדרים פיציים אך נוחים, ארוחת בוקר טובה ומה יותר מזה אנחנו צריכים. מזג האויר האיר לנו פנים לחלוטין, ולמעט טפטוף קל של כמה דקות באחד הימים לא נתקלנו בגשם בכלל.
עוד בנושאים הטכניים, מאחר ונחתנו מאוחר למדי בלילה, הזמנו הסעה שתיקח אותנו משדה התעופה למלון דרך החברה הזו. נסיעה מגטוויק למלון שלנו ובחזרה עלתה 104 פאונד- לא זול אבל החלטנו להתפנק.
גילוי "טכני" נוסף אך חשוב מאוד, שלא ברור לי איך שרדתי עד כה בלעדיו, הייתה האפליקציה של TripAdvisor. האפליקציה עובדת אופליין ומאפשרת לנווט ליעדים תיירותיים, וכן יכולה להראות לנו מקומות נחמדים בסביבתנו, למשל מסעדות, כולל הדירוג שניתן להן על ידי גולשי האתר. נעזרנו בה המון במשך שני חלקי הטיול. מבחינת מדריך- השתמשנו במדריך “העולם”, הגרסא המתורגמת של הלונלי פלנט, שמצא חן בעיניי מאוד, בהיותו מקיף ונותן הרבה מאוד אפשרויות ברחבי העיר, ולא סוקר רק את האתרים שכולם מכירים כמו שמדריכים אחרים עושים לעיתים... עם זאת, הוא לא מאוד מעודכן, אז חשוב לעשות השלמות (למשל, כאן באתר).
שנתחיל?
היום הראשון: מתרגלים לקצב של העיר
לאחר שנת לילה טובה וארוחת בוקר במלון, שמנו פעמינו למרכז העיר, תחילה לתחנת London Bridge כדי לקנות טראוול-קארד שבועי (אותו ננצל להטבות 1+1).
משם המשכנו לקובנט גארדן, שהיא נקודת המוצא לסיור החינמי של חברת SANDEMANs New Europe. כאן בדרך כלל נכנסת שורה קבועה בבלוגים שלי על כמה כדאי לעשות את הסיור החינמי. ובכן, לא הפעם. קשה לי גם להמליץ שלא לקחת את הסיור, אבל הוא בוודאי לא משתווה לסיורים שערכנו בערים אחרות. הדריך אותנו בחור אוסטרלי מקסים, מצחיק ורב-ידיעות בשם כריס, הסיור עובר בכמה אתרים חשובים ומעניינים בהחלט (כגון ארמון בקינגהם שם שמענו כמה סיפורים מוצלחים במיוחד, פארק סיינט ג'יימס, הווסטמינסטר אבי, כיכר טרפלגר ועוד רבים) והוא חביב להיכרות ראשונית עם העיר, אבל הרבה נקודות עצירה הרגישו כמו פילרים והייתה תחושה שהסיור לא בנוי טוב כבערים אחרות. נהננו בכל זאת, אבל בהחלט לא חובה.
אחרי הסיור המשכנו לפאב ה-Old Monk לפיש אנד צ'יפס ובירה, שנרגיש בבית. התחנה הבאה שלנו הייתה חדרי המלחמה של צ'רצ'יל (דמי כניסה 17.5 פאונד, כלול בהנחת 1+1 למחזיקי טראוול-קארד). זהו למעשה בונקר שהיה אמור להיות חסין כנגד הפצצות ושימש כמטה מבצעי במהלך מלחמת העולם השנייה. מעבר לפירוט של מה היה בכל חדר, אנקדוטות מחיי צ'רצ'יל והעובדים במקום ניתן גם להתרשם מסרטונים, קטעי קול, שחזורים ועוד. החלק השני של חדרי המלחמה הוא למעשה מוזיאון צ'רצ'יל, שגם הוא מאוד אינטרקאטיבי וכולל התייחסויות לא מעטות לאופיו הייחודי של צ'רצ'יל, כולל ציטוטים, תעמולה עולמית כנגדו, תצלומים, בגדים שזוהו עימו ועוד. המקום מעניין ושווה ביקור, לטעמי לחובבי היסטוריה בכלל ו/או צ'רצ'יל בפרט.
ביציאה מהמוזיאון הלכנו לנוח מעט בפארק סיינט ג'יימס היפהפה, השוכן ממש ממול. באגם שמול הספסל בו התמקמנו היו לא מעט עופות (ברווזים, יונים ושאר ציפורים לא מזוהות) וגם סנאי שובב, כולם תאבי מזון מאוד, שהנעימו את זמננו. המדריך בסיור החינמי הזהיר אותנו שהיונים בלונדון הן מיליטנטיות למדי, ואכן הן לא ויתרו בקלות על נשנושים שהוצעו להן...
הזמן עבר והבטן החלה לקרקר. בהמלצת לי מפורום אירופה, שמנו פעמינו בחזרה לקובנט גארדן לארוחה במסעדה הצמחונית Food For Thought. המסעדה נמצאת בניל סטריט היפה, שיש בו לא מעט חנויות וגם פאבים בריטיים שעולים על גדותיהם, ויכלנו לראות אנשים מעונבים, אחרי יום עבודה, עומדים מחוץ לפאב עם כוס בירה ביד, מחזה מעניין ולא שגרתי בעליל במחוזותינו. לגבי המסעדה עצמה- למעשה מדובר במזנון עם (לא המון) מקומות ישיבה. העומס במקום יכול להעיד על איכותו, ובאמת יש מבחר גדול למדי של אוכל צמחוני, וכל מה שניסינו היה פשוט מצוין. המקום צפוף והוא לא מקום לארוחה ממושכת, אלא יותר לאכול וללכת, אבל משהו באווירה מזמין וכיפי במיוחד.
משם המשכנו לסיבוב באזור הפיאצה היפה של קובנט גרדן והרחובות הסמוכים עד כיכר לסטר וחזרנו עייפים ומרוצים למלון.
היום השני: נצרות, אוכל, אמנות ותיאטרון
היום הזה היה בעיניי היום המוצלח ביותר של הטיול, וככזה הוא היה יום עמוס למדי. התחלנו את היום בנסיעה לקתדרלת סיינט פול (16.5 פאונד כניסה, נכון למועד הגעתנו לא משתתפת במבצע 1+1). שוטטנו בגנים היפים של הקתדרלה ונכנסנו פנימה. המבנה מרשים מאוד, מואר ובנוי בקוים עגולים, עם ריבוי של עיטורי זהב, והעיצוב שונה מאוד מזה של כנסיות אחרות בהן ביקרנו. לצערי הצילום בתוך המבנה אסור (שאלנו את אחת העובדות במקום והיא האשימה את התיירים היפנים).
התחלנו את הביקור בעליה לגלריות הכנסיה, שכן נאמר לנו שהן נסגרות מוקדם באותו יום. אפשר לטפס לשלוש גלריות, בטיפוס מעט אתגרי, במדרגות צרות למדי שנעשות קלסטרופוביות מעט ככל שעולים גבוה יותר. הגלריה הראשונה היא גלרית הלחישות המפורסמת. זו גלריה פנימית, עגולה, שאפשר לראות דרכה את פנים הקתדרלה מגבוה ולהתרשם מפסלים רבים ומציורי קיר. האקוסטיקה במקום בנויה כך שאמורים לשמוע אחד את השני דרך הקירות גם מרחוק (לא הצלחנו להבין אם אמורים לשבת ממש אחד מול השני או לא), כך שאפשר לראות לא מעט זוגות מהוגנים לוחשים שטויות לקיר, חלק הצליחו לשמוע וחלק פחות.
הגלריה השניה היא גלרית האבן שיש ממנה נוף מרשים של העיר כולה, ומעליה גלרית הזהב שגם היא תצפית על העיר למיטיבי טיפוס. הנוף כמובן מקסים, בייחוד אם נפלתם על יום לא ערפילי יחסית. מהגלריות ירדנו אט אט מטה, כניסה נוספת להתפעלות מגלרית הלחישות, וירדנו לתור את שטח הכנסיה עצמה. מומלץ בחום על אף המחיר הגבוה.
היעד הבא שלנו היה שוק האוכל בגדה הדרומית של התמזה, הלוא הוא הבורו מרקט. השוק פעיל בימים רביעי עד שבת, כאשר שבת (היום בו הגענו לשוק) נחשב ליום העמוס ביותר. מדובר בשוק מקורה שיש בו המון המון דוכני אוכל עם כל מה שרק תרצו- אוכל הודי (כמובן), פסטות, מעדניות, מתוקים וכמובן אלכוהול וגם לא מעט מסעדות במתחם. לכו בעקבות האף (והתורים) ולא תפספסו. לקונים בדוכנים אין יותר מדי מקומות ישיבה אז לרוב אוכלים בעמידה. אנחנו עשינו כמה (וכמה) סיבובים כאלה, כך שמומלץ להגיע רעבים במיוחד.
במנה המי יודע כמה, העדפנו לאכול בישיבה, והתמקמנו, כמו רבים אחרים, במדשאה של קתדרלת סאות'וורק הסמוכה. אחר כך גם קפצנו פנימה ועשינו סיבוב בקתדרלה (הכניסה חינם), שהייתה חביבה.
בין נגלה לנגלה של מזון-דוכנים-משובח יצאנו מעט מהשוק וישבנו על ספסל ליד גדת התמזה. ראינו במקום שני ספסלים מאוירים, שהם חלק מפרויקט Literary Benches שמתנהל בעיר, שבו מוצבים ברחובות ספסלים שמצוירים בהשראת סיפורים לונדוניים מפורסמים, כמו הדוב פדינגטון.
בעודנו יושבים להנאתנו, יצאה חתונה מהקתדרלה והתקדמה לעברנו כדי לצלם כמה תמונות.ככה יצא שנקלענו כקהל לסצינה מחתונה כמו בסרטים: כלה יפהפייה, מלווים בטוקסידו, שושבינות בשמלות סגולות וזהות.
מהשוק התחלנו ללכת לאורך הגדה הדרומית של התמזה לעבר הטייט מודרן. הדרך מאוד יפה ונעימה, הטיילת שוקקת אנשים, יש לא מעט פאבים, הופעות רחוב של להקות (לא רעות בכלל), וכמובן הנוף המקסים של הנהר והגדה הצפונית. לצערנו היו לנו רק כשעתיים בטייט מודרן. זה אולי נשמע הרבה אבל מספיק לתערוכה ורבע בקושי. ביקרנו בתערוכה Poetry and Dream שמורכבת מחלקים שמוקדשים לסוריאליזם, ציורים ריאליסטיים, מהפיכות ועוד. ראינו תמונות, פסלים וגם סרט קצר ונהנינו מאוד מהביקור. הביקור במוזיאון חינמי (מומלצת תרומה של 3 פאונד), למעט תערוכות מתחלפות בתשלום.
בהמשך יצאנו מהמוזיאון, חצינו את גשר המילניום ונסענו באוטובוס בדרכנו לתיאטרון הוד מעלתה, שם הזמנו מראש כרטיסים ל"פאנטום האופרה" (אנחנו שילמנו מראש, דרך האתר של טיים אאוט לונדון, 33 פאונד לכרטיס בשורה הראשונה במרפסת; יש גם כרטיסים מעט זולים יותר, אבל חלק גדול מהם הוא Restricted View). ההצגה מומלצת מומלצת מומלצת. השחקנים מצוינים והשירה מדהימה, הפסקול סוחף ולא הפסקתי לזמזמם אותו במשך שארית הטיול,המוזיקה מנוגנת על ידי להקה חיה, התפאורה והתאורה קסומים, באמת שאני יכולה להמשיך עוד ועוד.. שעתיים וחצי עברו ביעף.
מההצגה המשכנו ללכת לעבר כיכר פיקדילי המוארת. השעה כבר הייתה די מאוחרת והיינו רעבים. טריפ-אדוויזור שלחה אותנו למסעדת San Carlo Cicchehtti הסמוכה. זוהי מסעדה איטלקית לא זולה בכלל, עם מנות קטנות למדי אבל טעימות במיוחד ואווירה נחמדה, קצת "פאנסי" אבל לא מחייבת.
היום השלישי: קצת יותר ביזארי
היום השלישי בטיולנו הוא יום ראשון בשבוע, והתחלנו אותו בקמדן מרקט. אמרו עליו שהוא ממוסחר, שהוא "איבד את זה", הכל אולי נכון אבל אנחנו לא היינו בו בעבר ונהנינו מאוד. השוק ענקי ומתחלק לכמה אזורים, אפשר למצוא בו בגדים, מזכרות, אוכל, פיצ'יפקס וכו' וכו' ובילינו בו שעות ארוכות.
בין היתר נתקלנו במפתיע (יום לפני סיור אמנות הרחוב שכבר התחלתי להתרגש לקראתו) באמן בעיצומו של ציור על אחד מקירות השוק.
גם נכנסנו לחנות ההזויה של Cyberdog בסטייבלס מארקט. הצילום בפנים אסור אבל אתאר לכם שיש שם המון רעש, צבעי ניאון, מוכרים עם שיער מעניין ובגדי סייבר-פאנק או איך שלא קוראים לזה... חוויה אנתרופולגית 
ועוד כמה תמונות מהביקור בשוק:
קיר של בית קפה בו לקוחות מוזמנים לכתוב מה היו רוצים להספיק לעשות לפני שימותו
הופעה של DJ Grandad ההורס שגרמה להתקהלות לא קטנה
והתעלות היפות משני צידי השוק, בהן אפשר להירגע קצת מההמולה
בהמשך שמנו פעמינו בחזרה למרכז העיר. בן זוגי רצה מאוד לראות את Westminster Abby (שבאורח פלא די זכרתי מביקורי הקודם). בגלל שהכניסה לא זולה וכבר ביקרנו בלא מעט כנסיות, המדריך בסיור החינמי ביום הראשון המליץ להגיע לרסיטל עוגב שמתקיים בכל יום ראשון בשעה רבע לשש בערב והכניסה אליו היא חינמית. זה מאפשר גם להציץ על חלק קטן מהכנסייה, שהיא הרבה יותר גותית ואפלה מהאחרות שראינו בעיר.
המשכנו לסיבוב נוסף בעיר, ואחרי יום האתמול הארוך הפעם חזרנו מוקדם יחסית למלון לשנת לילה איכותית.
היום הרביעי: יורדים למחתרת
את היום הבא התחלנו בביקור באוקספורד סטריט. האמת היא ששנינו לא שופוהוליקס גדולים, והגענו למקום בעיקר כי חברה שלי ביקשה ש"אם במקרה נהיה באיזור" נקפוץ בשבילה ל-Victoria's Secret. אז עשינו את הטיול המחייב באיזור, קפצנו לפרימארק, הזדעזענו מהתור לחדרי המדידה, ברחנו על נפשנו וזהו בערך. מה שכן, מצאנו באוקספורד סניף קטנטן של Ben's cookies, שמציע עוגיות גדולות במיוחד וטעימות במיוחד. מעולם לא הצלחתי לסרב לעוגיות שוקולד לבן ואוכמניות ואני לא רואה סיבה להתחיל עכשיו.
משם שמנו פעמינו לתחנת Liverpool Street הגדולה והיפה, שסמוכה לנקודת המפגש לסיור האמנות האלטרנטיבית אלינו נרשמנו מבעוד מועד (הסיור בהרשמה מראש בלבד דרך האתר; ההרשמה נפתחת כשלושה שבועות לפני מועד הסיור). גם הסיור הזה הוא על בסיס טיפים, אבל לא זו הסיבה שנרשמנו אליו, אלא הביקורות הנלהבות בהן נתקלנו בפורומים באתר ובכלל, והרצון לטעום קצת מ"לונדון האחרת". הסיור היה בעיניי אחת מנקודות השיא בטיול. הוא עובר בבריק ליין, שורדיץ', הבוקס-פארק, מלמד גם על ההיסטוריה של ה"איסט אנד", על הרקע בו צמחה הסצנה המדהימה של אמנות הרחוב, מראה המון דברים שללא הדרכה בהחלט סביר שהיינו מפספסים, מסביר על מאבקים פנימיים בין האמנים, מה ההבדל בין אמנות לסתם קישוט לגרפיטי, איך מזהים אמנות מחרתית באמת לעומת כזו שהוזמנה ועוד, והוא באמת מלמד ומהנה מאוד.
אחד הדברים היותר מיוחדים שנתקלנו בהם הוא הפרויקט המדהים הזה של Vhils, אמן שמשתמש במקדחה הידראולית ליצירת אמנות מדהימה (זה ציור? זה פסל?) על קירות.
עוד יצירה שאהבתי במיוחד הוא Angel for Ruby של Eelus, שהוקדש לביתו שטרם נולדה לאחר שחברתו עברה הפלה טבעית
אחרי הסיור הסתובבנו באזור של שוק ספיטלפילדז ואכלנו ארוחת צהריים מאוחרת בסניף של רשת Giraffe בשוק, שהיה מוצלח: תפריט מגוון (עם אופציות לצמחונים), מנות טעימות ויחסית לא יקרות.
בהמשך שמנו פעמינו מערבה לכיוון מוזיאון הטבע- Natural History Museum (הכניסה חינם). שוב יצא שלא היה לנו המון זמן לחקור את המוזיאון הענקי עד לסגירה, אבל הביקור עדיין היה מעניין וחוויתי (מומלץ במיוחד אם נוסעים עם ילדים). היינו מעט בתערוכה על גוף האדם ובעיקר בילינו באזור ה"יונקים" שמציג פוחלצים ודגמים של יונקים בגודל אמיתי. תערוכת הדינוזאורים המפורסמת הייתה לצערנו סגורה.
אחר כך המשכנו להסתובב בשכונה היוקרתית, עצרנו לבירה בפאב Prince of Wales הומה האדם, ושמנו פעמינו לכיוון הרודס, כשאנחנו חולפים על פני לא מעט מבנים מרשימים (אחד מהם הוא מוזיאון ויקטוריה ואלברט הנחשב). הרודס היה כהרגלו מפונפן, מקושט ויוקרתי.
ולפני ששמנו לב, גם הרודס נסגר ואנחנו חוזרים למלון ללילה אחרון בלונדון...
היום החמישי: מתפעלים מההיסטוריה
היום הוקדש לביקור ב-Tower of London (מחיר כניסה למבוגר 22 פאונד; אם מבקשים לוותר על רכיב התרומה 20 פאונד למבוגר; כלול בהטבת 1+1). המצודה היא אי של היסטוריה באזור מפותח מאוד, ומעניין לראות ברקע את השארד המודרני והמון מנופים ועבודות בנייה (או כמו שהשומר/מדריך שלנו הגדיר זאת "authentic 12th century cranes"). יש מעט תור בכניסה, אבל לא נוראי. שנייה לפני שנכנסנו נתקלנו בעוד ספסל-ספרותי-מאויר. עוד אפשר לראות מבחוץ את פרוייקט ההנצחה לזכר חללי מלחמת העולם הראשונה מהצבא הבריטי, שמטרתו להניח פרח פרג אחד על כל חלל, ומייצר מה שנראה כמו נהר אדום יפהפה מחד, אבל מעלה את הקונטוציה הברורה והמדממת.
בתוך המצודה הצטרפנו לסיור מונחה על ידי אחד ה-beef-eaters, או שומרי המצודה, שחיים בה גם היום (הסיור מתקיים בחינם בכל שעה עגולה, נפגשים בכניסה למתחם). התמזל מזלנו והמדריך שלנו היה אנדי, טיפוס מצחיק וחביב ביותר, עם קול מרעים כתותח ו-ר' וולשית מתגלגלת. הוא סיפר לנו בתיאטרליות על קורות המצודה, על חייהם היום, על העורבים המפורסמים של המצודה (שהוא טען בתוקף שכנפיהם לא קצוצות ולא מזמן אחד מהם ברח ומצאו אותו מסתובב בסיטי עם עורבים מפוקפקים 
) ועוד ועוד. מומלץ ביותר להצטרף לסיור.
אחר כך ביקרנו בעוד מבנים רבים ונוספים במצודה, השיא הוא כמובן הצצה לתכשיטי הכתר של בית המלוכה. אכלנו גלידה טעימה וביקרנו בהצגה תחת כיפת השמיים שמנסה לשחזר את גיוס הלוחמים למלחמת העולם הראשונה. אחרי כמה שעות טובות במתחם יצאנו לטיילת הצופה על התמזה ועל ה-Tower Bridge היפה.
ולסיום, טיפ תחבורה חשוב: פעמים רבות חלק מקווי הטיוב אינם פעילים בסופי שבוע, לצורך עבודות תשתית. מה שגילינו הוא שבזמן שקו מסוים סגור, יש אוטובוסים חלופיים שנוסעים במסלול אותו קו. הם עוברים בתחנת האוטובוס הקרובה לתחנת הטיוב ובמקום מספר קו מופיע בחזית סמל הטיוב עם הכיתוב Tube Replacement, כך שגם אם הקו ש"בניתם" עליו לא פעיל לא תצטרכו לשנות יותר מדי את התוכניות.
אז זה היה הטיול שלנו בלונדון,מקווה שהסיכום יועיל למבקרים עתידיים, ועוד יותר מקווה לחזור ללונדון בהקדם האפשרי!
