ארבעה ימי טיול בברצלונה, קיץ 2012- חלק א

 הרבה שמעתי על ברצלונה, וזו אכן עיר שקשה להישאר אדיש אליה. חלק התפעלו ממבניו של גאודי והאווירה ברחובות, חלק בזו לחוסר הקלאסיות ולמבנים המשונים. כבר כשקראתי במדריך המצוין של "שיחור" ותכננתי את הטיול נראה היה לי שאשתייך לקבוצה הראשונה. תגובה נפוצה נוספת ששמעתי על העיר היא "לגמרי אפשר להספיק בשלושה-ארבעה ימים!" ועל זה אומר: לגמרי לא! נסעתי עם בן-זוגי לטיול של ארבעה ימים מלאים, ויכלנו לבלות שם עוד שבוע לפחות. ויתרנו מראש על יציאה מחוץ לעיר למרות שהיו שם כמה וכמה אתרים מומלצים, ועדיין העיר השאירה טעם של עוד והיה גם הרבה שתכננו לראות ולא הספקנו. אולי אם רואים את כל האתרים הגדולים מבחוץ אפשר למצות את פנים העיר בארבעה-חמישה ימים, אבל מה הכיף בזה?!

אז סיכום הטיול שמובא כאן הוא מה שיצא, פלוס המלצות. כמובן שמדובר לחלוטין בטעם אישי שלי ושל בן זוגי, אבל נהנינו מכל רגע.

הגענו לברצלונה בבוקריים של יום שישי. הגענו בהעברה למלון Park Putxet בו שהינו. אקדים את המאוחר ואומר כמה מילים על המלון- מדובר במלון נעים ולא יקר, בסיסי למדי אך נוח, טוב למי שלא מתכנן לשהות שם יותר מדי ובעיקר צריך מקום להניח את הראש ומעוניין לחסוך כמה אירו. יש ארוחת בוקר טובה ועשירה כלולה במחיר. המיקום אמנם איננו אידיאלי, אך בכמה דקות הליכה אפשר להגיע למטרו ומשם תוך עשר דקות היינו במרכז העיר. בדרך חזור יש עלייה קצת מבאסת מתחנת המטרו למלון. חסרון נוסף שגילינו רק בדיעבד הוא שאין מקרר בחדרים, כך שאין אפשרות למשל לקנות מזון שיהיה בחדר ולהכין ממנו סנדויצ'ים וכו'. אנחנו בכל מקרה סעדנו בכל פינה שראינו בעיר אז רעבים לא נשארנו, אבל זה בטח לא סידור אידיאלי.

בשעתיים-שלוש שהיו לנו עד הצ'ק אין החלטנו ללכת לפארק גואל שנמצא כרבע שעת הליכה מהמלון. טיפוס לא קל לפארק (מסתבר שיש מדרגות נעות אבל כמובן שפספסנו אותן ועשינו את כל העלייה ברגל!) והתחושה היא שנחתנו בוונדרלנד. עיצובים משוגעים, הפסיפסים המפורסמים של גאודי, מרחבים ירוקים, תצפיות מדהימות וכל כך הרבה דברים לצלם! שני דברים שהעיבו מעט הם כמות התיירים המטורפת (בכל זאת אוגוסט) והעובדה שהיינו עייפים מהטיסה וההליכה והחום. כדי לאכול לפני- בית הקפה שבתוך הפארק הוא סוג של גזלן יקר, עמוס ולא טעים במיוחד. אחרי כשעתיים בפארק חזרנו למלון- הפעם במונית.

צ'ק אין, נמנום קצר ושמנו פעמינו במטרו ל- Passeig de Gracia היפהפיה, שדרה רחבת ידיים עמוסת חנויות, מסעדות ומה לא. קלטתי בזוית העין חנות של Desigual, רשת בגדים מוטרפים למדי שמקורה בברצלונה והומלץ לי לפחות להציץ בבגדים. אמנם לא הייתי קונה שם מלתחה, אבל אהבתי מאוד את התיקים וכמה מהשמלות. זהירות- מדובר בעסק לא זול, אם כי לא יקר יותר מחנות טובה בארץ (שמלה עלתה לי 60 אירו). עוד דבר שגילינו בביקור בחנות- אמנם רוב הקטלונים לא יודעים אנגלית מי יודע מה, אבל הם חביבים מאוד, ומי שיודע קצת אנגלית יכול לשדרג לכם במיוחד את הטיול. הגדיל לעשות אחד המוכרים וצייר לנו מפה של האיזור, סימן עליה את הבתים של גאודי, כיוון אותנו לסופר קרוב ולמסעדה שהוא אוכל בה. המשכנו להסתובב בשכונה הציורית. מולנו ראינו בית מוטרף שכבר יכלנו לחשוד מי תכנן- ואכן היה זה קאסה באטיו המפורסם של גאודי, שנראה קסום ומכושף בשעת בין ערביים. חשבנו להיכנס ונאמר לנו שבערבים הכניסה היא לקומת הקרקע בלבד, לארוחת ערב וקוקטייל. אמנם נשמע כיף, אבל רציתי מאוד לראות את הבית כולו כפי שהומלץ לי- והחלטנו לדחות את הביקור בבית לבוקר המחרת, מה שהתברר כהחלטה מצוינת- מדובר באחד האתרים שהכי נהניתי בהם בביקור בברצלונה.

אבל עד אז, צריכים לאכול! הגענו למסעדה עליה המליץ לנו המוכר החביב, מקום בשם Mussol (שזה אגב ינשוף בקטלאנית). מסתבר שזו רשת שיש לה שישה סניפים בברצלונה, אנחנו אכלנו בסניף בפינת שדרות גראסיה ורחוב Aragon. האוכל אכן היה טעים ושוב נתקלנו באדיבות המקומיים בדמות המלצרית המקסימה שתפסה איתנו סמול טוק והמליצה על מנות, וגם הסבירה לנו שבברצלונה נהוג לאכול פאנה קון טומאטה לפני האוכל. זה בסך הכל לחם קלוי עם קצת שום, עגבניה ושמן זית אבל העניין הזה התברר כטעים במיוחד! שתינו סנגריה וקאווה, סעדנו היטב וחזרנו למלון עייפים אך מרוצים ונרגשים לקראת המשך הטיול.

כאמור בבוקר נסענו לקאסה באטיו, מומלץ להגיע קצת לפני שהתורים נפתחים כדי לחסוך המתנה ארוכה בתור. הכניסה לא זולה אבל יש הנחה לסטודנטים עם תעודה תקפה (לאו דווקא בינלאומית), אם אינני טועה כניסה יחד עם מדריך קולי עלתה לנו 16 אירו לכל אחד. כדאי שלא לוותר על המדריך הקולי- יש הסברים מרתקים על כל חדר בבית, העקרונות העיצוביים והתכנון הדקדקני של גאודי של כל פרט ופרט. בילינו בבית מעל לשעתיים, רובן עברו עלינו בפה פעור. מדובר בבית שגאודי תכנן עבור משפחה עשירה שהשכירה בו חדרים, האלמנטים העיצוביים בו מנסים להכניס לבית כמה שיותר אור שמש ולנצל אותו, יש שימוש מקסים בצבע, קרמיקה ושלל דימויים מעולם החי וכמובן מעולם הדת. מגג הבית יש תצפית יפה על ברצלונה וגם משקוף דלת שגאודי שם עליו חץ שמצביע על המאסטרפיס שלו- הסגרדה פאמיליה. אני יודעת שרוב המטיילים רואים את הבית רק מחוץ, ונראה לי שברור שאני ממליצה מאוד מאוד (מאוד!) להיכנס ולהתרשם בעצמכם.

משם המשכנו מרחק תחנת מטרו אחת לכיכר קטלוניה ולשדרות הרמבלס. שדרות רחבות ידיים, עמוסות מטיילים אך איכשהו ללא הרגשת צפיפות של ממש, גדושות בדוכני פרחים, בתי קפה ופסלים אנושיים חינניים. זהו הלב הפועם של ברצלונה, וכשהגענו לשם הציפה אותי אווירת חופש אמיתית. הלכנו לאורך השדרה עד שמימין נגלתה הכניסה לשוק הבוקריה המפורסם. כל מילה מיותרת- השוק, גם אם צפוף, הוא חוויה לעיניים; ממתקים, פירות, גבינות, פירות ים ובשר, דוכנים צבעוניים ושלל ריחות, צורות וצבעים. עצרתי לנשנש בדוכן שמציע אוכל צמחוני ולמדתי לקח חשוב: אם מציעים לכם מנה חריפה בברצלונה, גם אם אתם חושבים שתעמדו בזה, פשוט אמרו לא!

יצאנו מהשוק ושמנו פעמינו לעבר הרובע הגותי הסמוך, מבוך של סמטאות עתיקות בו מתחבאות גם כיכרות יפות ורחבות ומבנים מרשימים. נכנסנו מהכניסה האחורית לקתדרלה של ברצלונה, יש שם גינה נאה ואווזים חמודים לצד שלל פסלים של הצלוב (כנסיות זו סטיה אישית שלי, מודה). בדיעבד הייתה טעות להיכנס באותו יום, למחרת במיסה של יום ראשון הכניסה הייתה בחינם (באותו יום שילמנו כמה יורו בודדים) והאווירה מרשימה בהרבה. משם עברנו לרובע היהודי וחיפשנו את בית הכנסת הגדול, אך עד שמצאנו את דרכנו פספסנו את שעות הפתיחה.

חזרנו לרמבלס והמשכנו ללכת במורד השדרה לכיוון הים. עצרנו ביער הפיות, El Bosc de les Fades, בר שכמו מכניס אותנו לתוך יער מכושף ואפלולי. הבר נמצא ליד מוזיאון השעווה של ברצלונה, עליו ויתרנו. המשכנו לים, עברנו ליד כיכר קולומבוס המרשימה והתרשמנו משלל הפרטים בפסל קולומבוס. הגענו לנמל והלכנו בגשר יפה בעיצוב מודרני מעל המים לכיוון קניון המארה-מגנום. יש שם כמה בתי קפה,קומפלקס בתי קלנוע, חנויות בגדים לרוב וגם האקווריום של ברצלונה נמצא שם. אנחנו הסתפקנו בסיבוב קצר, שלל תמונות על רקע הים וחזרנו למלון למיני סיאסטה.

בערב בן זוגי חגג יום הולדת והזמנו מבעוד מועד מקומות למסעדה שהיא מוסד בברצלונה, 7 portes הממוקמת ליד שכונת ברצלונטה. המסעדה הוקמה בשנת 1836! כיום מדובר מקום מעונב מעט, עם פסנתרן ישיש ושובב, עיצוב מהודר "של פעם" וספסלי עץ עליהם רשומים שמות המפורסמים שנהגו להתארח במסעדה. אכלנו פאייה מצוינת ולא זולה, שתינו קאווה וכמובן זללנו עוגת יום הולדת.

משם פשוט התחלנו ללכת בלי לדעת לאן, ורגלינו הביאו אותנו לשכונת לה ריברה, שנקראת גם הבורן. היא נמצאת אמנם בעיר העתיקה, אך מדובר בשכונה צעירה ושיקית עם אוירה מיוחדת. הצצנו מבחוץ על כנסיית סנטה מריה דל מאר המדהימה ביופייה. בשאר הזמן סתם טיילנו בשכונה, אכלנו גלידה טעימה וספגנו אוירה עד החזרה למלון.

עד כאן היומיים הראשונים לטיול. בחלק השני אספר על שארית הטיול ואוסיף כמה טיפים חשובים.