את הרעיון לטיול בבוקרשט עם חברה התחלנו לגלגל בסתם שיחה, כזו שלא ברור בכלל אם תוביל להחלטות של ממש. חיפשנו יעד זול, קרוב יחסית, לא חופשת בטן-גב. רציתי בודפשט אבל החברה כבר הייתה ולא התלהבה (מוזר, אני יודעת). אמי נוסעת הרבה לבוקרשט ומדברת, בצורה קצת יוצאת דופן, בשבחה של העיר, אני דוברת את השפה (חלודה מעט אבל יכולה לתקשר לא רע) וחשבתי שיכול להיות נחמד ובטוח טעים. הייתי בעיר בעבר בגיל חד ספרתי ולא זכרתי כלום כמובן חוץ מזה שהיה חם ושאכלתי מלא פפנאש. בדיעבד, גם אם הייתי זוכרת, המון השתנה מאז שלהי הקומוניזם ב-1990... הזמנו טיול לחמישה ימים בסוף חודש מרץ, כשתוכנן להקדיש יום אחד לטיול מחוץ לעיר. רוב המטיילים לא מקדישים לעיר הבירה ארבעה ימים שלמים כך שמעט חששנו, אבל עם המון עזרה מחברי פורום אירופה (שעזרו בהמלצות על מקומות, מסעדות, תחבורה ציבורית ומה לא), מאמא ומטריפאדוויזר היה לנו טיול באמת מצוין, רגוע במידה אבל ראינו המון והלכנו המון ושלא נדבר על כמה אכלנו...
קצת פרטים לוגיסטיים- טסנו עם אל-על, שזמני הטיסה שלה הבטיחו לנו שהות של חמישה ימים. התכנון המקורי היה לטוס עם וויז-אייר אבל הימים לא הסתדרו לנו עם העבודה, ובסופו של דבר יצא ששילמנו מחיר דומה מאוד. לגבי מלון- בעקבות נסיון מצוין עם הרשת בפראג, הזמנו לינה במלון K+K Elisabeta השוכן במיקום מרכזי בבוקרשט, בסמוך לכיכר האוניברסיטה. יש למלון בעיניי פחות "וואו פקטור" מלאחיו הצ'כי אבל עדיין המיקום מצוין, הצוות מאוד אדיב, הפסיליטיז היו לטעמנו (ויי-פיי חינם, כספת בחדר, מונית של המלון לשדה וחזרה עבור 20 יורו לכיוון) וארוחת הבוקר שווה.
היום הראשון לטיול: היכרות עם בוקרשט האלגנטית וההמונית
הגענו לעיר ביום שישי בבוקר ומהר מאוד נוכחנו שהרומנים סופר נחמדים, בייחוד כשפונים אליהם בשפתם (יש לציין כי הרוב דיברו אנגלית לא רעה ואני בטוחה שניתן להסתדר גם בלי לדעת רומנית). היום הראשון תואר כגשום ואף סוער ברוב התחזיות אז לא ציפינו להרבה, אבל לא גשם ולא נעליים, העיר הייתה נעימה והשמיים בהירים. התמקמנו במלון ויצאנו לטייל בעיר העתיקה הסמוכה. העיר משופעת בבניינים יפים, רבים מהם בסגנון בנייה צרפתי, בפסלים נאים ובהמון כנסיות מרשימות (סטייה אישית שלי). הבנייה עומדת בסתירה לכך שרבות מהמדרכות זקוקות לשיפוץ וכך גם חזיתות הבתים ויש לא מעט גרפיטי בכל מקום (אסתטי הרבה פחות מבערים אחרות). ועדיין מצאתי בשילוב הזה איזשהו קסם, ונעם לי מאוד לטייל ברחובות, כשפעם מבטי מופנה ליופי, פעם לרישול ופעם לשילוב המתמיה ביניהם.
תוך כדי שיטוט נכנסו לכנסיית Stavropoleos האורתודוקסית, היא נבנתה במקור ב-1724 אך ניזוקה קשות ברעידות אדמה וחלקים ממנה הושמדו והיא נבנתה מחדש בתחילת המאה העשרים. התרשמנו מפנים הכנסייה ומהחצר הנאה, שחלק ממנה שימש בעבר כאכסנייה ממנה הרוויח המנזר המקומי את לחמו. המקום קטן אך בעל סגנון ייחודי ושווה בהחלט כניסה (הכניסה חינם).
ממש בסמוך לכנסייה, ולכיוון רחוב Calea Victorei נמצאת מסעדת Caru Cu Bere (עגלת הבירה), שהומלצה על ידי רבים. בחוץ היה נראה ריק למדי, אך בפנים הייתה המולה גדולה. המסעדה שוכנת במבנה עתיק ויפהפייה, העיצוב משלב אלמנטים של זהב ועץ והאווירה אלגנטית והמונית כאחד (ממש כמו בוקרשט עצמה!). אכלנו שם ארוחה מוצלחת ומשביעה מאוד, ולראשונה הכרתי לחברתי את הפפנאש עליה שמעה כה רבות- פשוט תענוג...
ממש בסמוך למסעדה ישנו בוטיק שוקולד שהומלץ בטיפים כאן באתר (ותודה לטובה), קפצנו לקנות פרלינים להמשך הערב. אני מאוד אהבתי אותם, החברה פחות.
אחרי הארוחה חזרנו לטייל באזור והלכנו עד לגני Cismigiu (צ'ישמיגיו), פינת חמד ירוקה באמצע העיר שהיא למעשה הגן הציבורי העתיק ביותר בעיר, שהוקם ב-1847. נחנו מעט, ישבנו על הספסלים והתרשמנו מהפריחה. במקום לא מעט פסלים, אהבתי במיוחד את האנדרטה לזכר החיילים הצרפתים שנספו ברומניה במלחה"ע הראשונה.
חזרנו למלון למנוחה קצרה, ובערב יצאנו "לקרוע את העיר". אזור הבילויים העיקרי הוא ברחוב Lipscani וברחובות היוצאים ממנו, יש שם פאבים, מועדוני לילה, בתי קפה ומסעדות וגם כמה מועדוני חשפנות מפוקפקים. האווירה היא מצד אחד שוקקת ומאידך יש קצת תחושה של מדרחוב בעיר קטנה, שהייתה נעימה מאוד. ישבנו לשתות ולאכול באחד הפאבים וסיימנו עייפות ומרוצות את יומנו הראשון.
היום השני לטיול: אוכל, היסטוריה, אמנות ושופינג
את יומנו השני התחלנו בהליכה רגועה לכיוון כיכר אוניריי, שממנה יוצא בכל יום סיור חינמי בן כשעתיים וחצי בעיר (יש שינויים בלו"ז הטיולים כתלות בעונה, ובקיץ יש שני סיורים בכל יום; כדאי להתעדכן באתר). הייתה לנו כשעה להרוג עד הסיור, אז הקדשנו אותה לשופינג במרכז הקניות unirea בכיכר. חייבת לציין שלעומת מחירי האוכל, הבילוי והתחבורה, שנותרו זולים למדי, מחיר הבגדים די דומה למחיר בארץ. החלק הפנימי של הקניון מזכיר מאוד מרכזי קניות משנות השמונים-תשעים בארץ, החלק החיצוני נחמד ומודרני יותר. אז אחרי מעט רכישות (איזה כיף שיש שם חנות של ניו-יורקר), התקדמנו לעבר הפארק הקטן שבכיכר, לנקודת המפגש של הסיור. בטיולים באירופה עם בן זוגי עשינו לנו הרגל להצטרף מדי תחילת טיול לסיור חינמי (לא לגמרי חינמי כי נותנים טיפ נאה בסופו, פשוט לרוב נוכחנו שהטיולים האלה מהנים מאוד) כללי שכזה. עד כה היינו בסיורים של חברת New Europe, אבל בבוקרשט אין כזה, אז הצטרפנו לסיור של Guided Bucharest . התקבצה במקום קבוצה גדולה למדי של מטיילים מכל העולם, והמדריכה המקסימה מיכאלה הוליכה אותנו ברחבי העיר, סיפרה על אתרים שונים ועל אנקדוטות מההיסטוריה של העיר. כמובן שחלק לא קטן מהסיור הוקדש לקומוניזם ולהשפעת שלטון צ'אוצ'סקו והמהפכה על החיים בבוקרשט. הסיור עובר בסמוך לנקודות מפתח רבות במרכז העיר, כגון חורבות המצודה של ולאד המשפד (ההשראה לדמות דרקולה), המוזיאון הלאומי להיסטוריה, כיכר המהפכה ועוד. הסיור מתחיל בתצפית על ארמון הפרלמנט הגרנדיוזי של צ'אוצ'סקו, שלדברי מדריכתנו ילידת העיר הפך אמנם לסמל העיר אך מעורר בתושביה לא מעט שאט נפש מסיבות מובנות, והסתיים באתניאום היפהפיה שנבנה מכספי תרומות כמרכז תרבות, והוא המבנה שבאמת מייצג, לדעת תושבי העיר, את חזונם ושאיפותיהם. הסיור מומלץ בחום ועוזר להתמצאות בעיר, כדאי לעשות אותו קרוב ככל הניתן לתחילת ביקורכם ולקבל רעיונות לביקור מעמיק יותר באתרים שאהבתם.
היעד הבא שלנו היה אמור להיות המוזיאון הלאומי לאמנות, שלמרבה המזל סיורנו הסתיים ממש בסמוך אליו, אבל הבטן קרקרה אז החלטנו לאכול משהו קודם. מול המוזיאון יש שוק קטן עם מוזיקה מקומית ולא מעט דוכני מזון ומזכרות (היינו שם בשבת; ייתכן מאוד שהוא פתוח רק בסופי שבוע). הסתובבנו מעט וקנינו קיורטוש טעים ועצום מימדים במחיר המגוחך של 10 ליי. משם צעדנו כעשר דקות למסעדת Vatra עליה המליצו הוריי. במסעדה אפשר לאכול אוכל רומני אותנטי טעים בטירוף. העיצוב, המוזיקה ואפילו השירות היו בסגנון רומני "של פעם". ממליצה בחום על קשקבל פאנה (גבינת קשקבל עטופה בפירורי לחם ומטוגנת- מושחת כמו שזה נשמע) וכמובן על סרמלה (כרוב ממולא) עם ממליגה. ארוחה משביעה מאוד לשתינו עלתה בערך 100 ליי.
מהמסעדה המשכנו כאמור למוזיאון הלאומי לאמנות, הוא מציג עבודות של אמנים מרחבי רומניה ומחולק לשני איזורים עיקריים: במפלס הראשון יצירות דתיות ובמפלס השני אמנות מודרנית (ציורים ופסלים). בקומה הראשונה אפשר לקרוא מדף בכניסה לכל חדר על המוצגים השונים. רוב היצירות והמוצגים היו בהחלט מרשימים, חלק לדעתי הצריכו הבנה גדולה יותר בנצרות מזו שיש לי (עם כל חיבתי לכנסיות...). ניכר כי הציורים עברו שחזור ושימור מוצלח וחלקם היו באמת מדהימים בעיניי, בעיקר דיוקנים שונים של מעמד האצולה, אפשר היה ממש להרגיש את מבטי האנשים, את מרקם הבדים ועוד. בקומה העליונה יש הסבר קטן באנגלית ליד כל ציור, אפשר לקחת גם מדריך קולי וללמוד יותר על האומנים ועל מושאי הציורים והפסלים. אנחנו הקדשנו למקום כשעתיים, אפשר גם הרבה יותר, כתלות במידת הסבלנות וההעמקה שלכם.
כדי לפצות קצת על כל התרבותיות הזו, היעד הבא שלנו היה מיועד כמובן לשופינג, ונסענו במטרו לתחנת Politechnica, אל עבר קניון AFI Palace שנבנה על ידי קבוצת אפריקה ישראל. הקניון אכן מודרני מאוד, נאה למדי, אבל בסך הכל קניון... יש מבחר גדול מאוד של מותגים, אך המחירים יקרים בהשוואה למקומות אחרים. לילדים ולצעירים ברוחם יש בקומה התחתונה החלקה על הקרח ושלל משחקי וידיאו (האמת היא שתכננו להחליק אבל הרגשנו קצת מגודלות בין כל הזאטוטים 
).
מילה על נסיעה במטרו- הנסיעה נוחה מאוד, המטרו קל להתמצאות בדומה לערים אחרות באירופה. כרטיס עם שתי נסיעות לאדם עולה 4 ליי בלבד.
היום השלישי לטיול: מסתחבקים עם משפחת המלוכה בסינאיה
ביום זה, בהמלצת חברי הפורום ובעזרת דוד שהמליץ על רכבות, החלטנו לסוע ברכבת ליום בסינאיה. הרכבות אל מחוץ לעיר יוצאות מתחנת Gara De Nord הצמודה לתחנת מטרו. כרטיס הלוך ושוב עלה 75 ליי לאדם והנסיעה ארכה כשעה וארבעים (אצטט שוב את דוד ואזהיר שיש גם רכבות זולות יותר אך איטיות יותר ולא נעימות, לשים לב לאיזו רכבת קונים כרטיסים). סינאיה היא עיירה הררית יפה, ככזו קר בה יותר מאשר בבוקרשט אבל ביום ביקורנו מזג האוויר היה סביר לחלוטין ולעיתים אפילו חם.
מחוץ לרכבת חונות מוניות, שכמו בבוקרשט נקוב על דלתן מחיר הנסיעה- כ-1.39 ליי לק"מ (משתנה מעט בין חברות). ביקשנו מהנהג להביא אותנו לארמון פלש והוא היה חביב מאוד ושימש כמעין מדריך תיירים במהלך הנסיעה הקצרה. הארמון נבנה על מנת לשמש כמשכן קיץ למלך קרול הראשון ולמשפחתו (בחורף שהו בארמון בבוקרשט, שחלק ממנו משמש היום כמוזיאון לאמנות הזכור מיום האתמול). הארמון מוקף בגנים, פסלים, והנוף מסביבו יפה מאוד, ירוק והררי ובאופק ניתן להבחין בפסגה מושלגת רחוקה אחת. שוטטנו מעט בגנים ופנינו לרכוש כרטיסים לסיור בארמון (שימו לב: הארמון סגור בימי שני ושלישי). בחרנו בסיור הארוך יותר שנמשך כשעה וחצי. יש, כמו ברוב האטרקציות בעיר, הנחה משמעותית לסטודנטים (למרות שגם כך המחיר סביר- 50 ליי) אז הביאו תעודת סטודנט תקפה למי שיש. פנים הארמון מרשים מאוד, לכל חדר סגנון עיצובי שונה, יש בארמון כמובן המון חפצי אמנות ובהם דיוקנאות רבים של משפחת המלוכה, חפצי זהב וגם את אוסף כלי הלחימה המרשים של המלך קרול הראשון. הביקור מומלץ מאוד מאוד. תוך כדי הסיור לומדים גם על חיי משפחת המלוכה עד ימינו אנו, וכך אנחנו למדים על המלך האחרון בשושלת, המלך מיכאי, אשר הוגלה מארצו בימי הקומוניזם, והיום הוא עדיין בחיים (בן 90+) והוא הבעלים הרשמי של הארמון. למרות שבניית הארמון החלה בסוף המאה ה-19 (וארכה משהו כמו 30 שנה), מרגע הפעלתו היו בו מים זורמים, מערכת ביוב ואפילו חשמל מתחנת כח מקומית והוא למעשה היה הארמון ה"מודרני" ביותר באירופה באותה תקופה.
מהארמון המשכנו לארוחת צהריים שהייתה לא יוצאת דופן ועל כן אינני זוכרת את שם המקום בו ישבנו. חברתי שבעה מארמונות ליום אחד ועל כן לא המשכנו לראות גם את ארמון פלישור הסמוך. התקדמנו ברגל לכיוון שוק קטן עם מספר דוכנים שהבחנו בו בנסיעה במונית. בשוק יש בעיקר מזכרות, צעצועים ומפות רקומות. למרות שהיה שומם יחסית, אחת המוכרות הצועניות הפגינה ידע מרשים בעברית (בעיקר במחירים ובגדלי המפות), כך שכנראה השוק גם ידע ימים שוקקים יותר...
לא הצלחתי להבין האם הרכבל (קוטה 1400) פתוח על פי אתר האינטרנט (הרי הגענו במרץ- אחרי עונת הסקי ולפני עונת התיירות הרשמית) וממילא נותר לנו זמן לא רב לבלות בעיירה, אז החלטנו לטייל ברגל במורד ההר, להתרשם מהעיירה ומבתיה המיוחדים. בדרכנו מטה הבחנו במנזר סינאיה היפה, נכנסתי פנימה להתרשם מהכנסייה ומהחצר. הכניסה אמורה להיות בתשלום, אך עמדת התשלום הייתה בלתי מאוישת, הכניסה פתוחה לרווחה ולא מעט מטיילים רומנים נכנסו בחופשיות, אז הצטרפתי לעדר ושמחתי מאוד שיצא לי להיכנס למקום , מה גם שכך הצלחתי להגניב ביקור בכנסייה נוספת בזמן שחברתי נחה ומתאוששת מההליכה...
משם המשכנו בדרכנו מטה והגענו למרכז המסחרי של העיר. עצרנו לפפנאש באחד מבתי הקפה באזור (שוב- לא משהו לכתוב עליו הביתה אז השם פרח מזיכרוני). עברנו מעט בחנויות במרכז ומשם תוך כדקה הליכה היינו בחזרה בתחנת הרכבת, בדרך חזרה לבוקרשט.
היום הרביעי לטיול: איך צ'אוצ'סקו בכבודו ובעצמו דפק לנו את התכניות
יום זה התחיל בקצת מורשת יהודית. בהמלצת אילן מפורום אירופה התחלנו את היום בביקור בבית הכנסת "אחדות קודש", לא רחוק מכיכר אוניריי, המשמש כמעין מוזיאון לתולדות הקהילה היהודית בעיר וברומניה בכלל. הרחוב כולו היה מצוי בשיפוצים, אך חזית בית הכנסת נאה מאוד. המקום פתוח בימי שני עד חמישי, השער סגור מטעמי בטיחות, צריך לדפוק עליו, לחכות לשומר ולהציג תעודה מזהה (או העתק). הכניסה חינם, אך תרומות מתקבלות בברכה. במקום היו שתי נשים מבוגרות, נחמדות מאוד, שדיברו גם אנגלית שוטפת, שמחו לשמוע על הקשר המשפחתי שלי לעיר והיו אדיבות במענה על שאלות. יש במקום עושר רב של מוצגים אבל הוא לא "מונגש" מספיק כמוזיאון- חלק מההסברים רק ברומנית, המוצגים נמצאים בתוך מדפי זכוכית עמוסים מאוד, וקצת קשה להתרשם מהררי המידע מכל התקופות על החיים בעיר. חבל, כי מה שהצלחנו להתעמק בו היה מעניין מאוד. אני בכל זאת ממליצה לבקר, ולו עקב חדר ההנצחה לשואה שהיה מרתק בעיניי ודווקא בנוי היטב, וכמובן כדי לראות את המוצגים הדתיים במקום, כמו הפרוכות, אזור התפילה, האמנות היהודית וגם העתקים ותמונות של בתי כנסת מרחבי רומניה. עבורי אישית הביקור היה מרגש, והתחבר לסיפורים שונים של סבתי על החיים בעיר ועל תקופת הרדיפות אחר יהודים. לאחר שסיימנו את הביקור, האישה החביבה במקום הציעה לבקר (ואף סיפקה הכוונות) בבית הכנסת הראשי קורל שיש בו גם מוזיאון שואה. לצערי, חברתי נתנה לי חופש מוחלט בתכנון הטיול, למעט דרישה אחת: "לא הולכים לאתרי שואה!" אז נאלצנו לוותר.
ועכשיו לצ'אוצ'סקו- אחד האתרים החשובים בעיר הוא כמובן ארמון הפרלמנט המגלומני שבנה. הכניסה נעשית בסיורים מודרכים בלבד, אליהם יש להירשם מראש. אין אפשרות להירשם באתר, אך יש שם כתובת מייל וטלפון לצורכי רישום. עוד בארץ שלחתי מייל עם תאריך הביקור הרצוי, אלא שקיבלתי תגובה שעליי להתקשר יום לפני ולשריין לעצמי מקום. לכן תכננו באותו יום לבקר אחרי בית הכנסת במוזיאון הכפר ובפארק הרסטראו, ולמחרת להגיע לארמון. אחרי שכבר הגענו למוזיאון הכפר, ישבנו לרגע בכניסה ואז נזכרתי שעליי להתקשר לפרלמנט ולאשר את הסיור למחר. המענה היה מהיר, אך הפקיד החביב אמר משהו כמו "הא לא, ממחר אנחנו סגורים לשלושה ימים. את יכולה לבוא היום בשלוש וחצי". השעה הייתה בערך 12:30, אז נותר לנו להתלבט בין ויתור על הביקור, ריצה מטורפת "להספיק" גם את המוזיאון וגם את הפרלמנט, או שינוי התוכניות. מה גם שחייבים דרכון כדי להיכנס, והוא היה בכלל בכספת בחדר. החלטנו לגלות גמישות, לחזור למלון, לאכול ארוחת צהריים ולהגיע לפרלמנט. במאמר מוסגר, חבל שבאתר כל כך מרכזי לא הפנימו כללים בסיסיים של תיירות ושירות- למשל, לרשום באתר מתי לא יתאפשר ביקור, או לפחות להגיב למייל שכתבתי ולומר שלא אוכל לבקר בתאריך הזה. אבל טיולים הם לא המקום להתעצבן, אז נמשיך בסיפור 
מאחר וכבר חזרנו למלון, הלכנו לאכול במסעדה שהומלצה בכמה מקומות בשם Hanu Berarilor. למעשה היא התבררה כרחוקה יותר משסימנתי לעצמי במפה ועשינו חתיכת הליכה כדי להגיע אליה... למעט העובדה שהיה יום שמש יפה והיו כסאות במרפסת, שמשיות ואווירה נחמדה, האוכל בעיניי לא היה משהו וגם השירות קצת סנובי, אז לפחות בעקבות חוויתי האישית לא אצטרף להמלצות. משם לקחנו מונית לארמון הפרלמנט (שימו לב, הכניסה היא דרך פארק Izvor ולא בצד שפונה לכיכר אוניריי; אולי במבנה אחר לא היה נורא להגיע לצד השני ולעשות סיבוב ברגל אבל כשמדובר במבנה השני בגודלו בעולם זו יכולה להיות טעות קריטית למדי). נרשמנו לסיור הסטנדרטי באנגלית, שנותן ממש טעימה קטנה מההדר והפאר של המבנה. ממליצה לשלם עבור האפשרות לצלם תמונות (רק להיזהר לא לצלם שומר או עובד ולגרום לתקרית דיפלומטית). הארמון אכן מרשים מאוד ושווה ביקור. הסיור מתמקד יותר בחדרים, בעיצובם ובשימוש הנוכחי שלהם, מאחר ומתברר שצ'אוצ'ס'קו עצמו כלל לא הספיק ליהנות מפרי תכנוניו קודם למהפכה.
אחרי הביקור בארמון חזרנו לאזור מרכז העיר למסעדת Caru cu bere בה כבר ביקרנו, ולו כי ראינו בביקור הקודם שמגישים שם גלושטה קו פרונה! מדובר בקינוח של בצק מצופה סוכר וממולא בשזיפים שסבתי הייתה מכינה והיה טעים כל כך... אמי אמרה שלא נמצא אותו בבוקרשט כי מדובר ב"אוכל של יהודים", אך נראה שטעתה. לצערי לא נסענו בעונת השזיפים אז הקינוח הוכן משזיפים משומרים והיה פחות טעים משזכרתי (אבל עדיין חביב). משם חזרנו למלון למנוחה, ושוב שמנו פעמינו העירה לבילוי לילי אחרון באחד הפאבים במקום.
היום האחרון לטיול: אווירה כפרית וארוחה איטלקית
היום הוקדש לביקור בפארק הרסטראו ובמוזיאון הפתוח. נסענו במטרו לתחנת Aviatoriolr ויצאנו בכיכר שארל דה גול. הודות לתסבוכת מיום האתמול כבר די הכרנו את האזור והחלטנו ללכת הפעם דרך הפארק. נכנסנו לפארק דרך הפסל העצום של שארל דה גול. הפארק יפה מאוד ומשרה אווירה מרגיעה, יש בו הרבה מאוד פסלים שמציגים אמנים ומצביאים מכל העולם, המון עצים עם פריחה יפה בשלל צבעים. אפילו ראינו סנאי, שמצידו היה ממש מכניס אורחים ועשה פוזות למצלמה! המגמה הייתה ללכת ישר אבל סטינו מעט ימינה והלכנו לאיבוד להנאתנו. לקראת קצה הפארק יש אגם גדול. אנחנו היינו ממש בתחילת עונת התיירות ועדיין לא הייתה אפשרות להשכיר סירות פדלים בנהר אבל נראה שווה בהחלט לנצלה לכשתהיה. הפארק גדול ואפשר בכיף לבלות בו כמה שעות, בטח אם כוללים בתכנון פיקניק.
באיזשהו שלב ראינו שהלכנו לא מעט והכניסה למוזיאון הכפר הייתה משמאלנו ולא מימינו כפי שתוכנן, יצאנו מהפארק והתקדמנו לעבר הכניסה. מתברר שהמוזיאון הומה במיוחד בימי ראשון ואז נכנסים דרך הכניסה הראשית, ביתר ימות השבוע נכנסים מכניסה קרובה יותר לשער הניצחון (הרומנים ממש רוצים להיות צרפתים, הא? 
), בקצה הדרומי של שדרות Kisselef מהן נכנסים למוזיאון. גם המוזיאון מאוד מהנה והביקור בו מומלץ, יש בו בתים רבים, חלקם משוחזרים וחלקם בתי מגורים של ממש שהועברו לשם מאזורים כפריים שונים ברומניה. רוב הבתים הם מהמאה ה-19, יש כאלו ישנים יותר ואחרים מתחילת המאה ה-20. אפשר לקרוא קצת על כל בית ולקבל הצצה פנימה לרוב הבתים, להתרשם מאיך חיו ואיך הבית עוצב, לראות גם אסמים, תנורי הסקה, בארות, טחנות רוח ועוד. יש שם גם כנסיות עתיקות! בזמן הביקור שלנו המקום היה די שקט, והיו שם כמה כיתות של תלמידי יסודי בסיור שהיו חמודים מאוד. אפשר לבלות במקום זמן רב לפי העניין והכוח ברגליים.
אחרי הביקור צעדנו חזרה לכיכר שארל דה גול לארוחת צהריים. הפעם הלכנו דרך שדרות Kisselef לשער הניצחון ואז פנינו שמאלה לשדרות Constantin Prezan עד לכיכר. יש שם מסעדה איטלקית שהומלצה ב- Tripadvisor בשם Zabaione. יחסית למסעדות אחרות שאכלנו בהן בעיר המנות לא גדולות והתמחור יקר יותר אבל לא נורא (ארוחה עם קינוח לשתינו עלתה כ-170 ליי). האוכל היה טעים מאוד. דבר שקצת הרס- יש שם נוהג מעצבן לשים על השולחן סלסלה עם לחמים, שמן זית וחומץ ואחר כך לגבות עליה תשלום לפי מספר הסועדים, כך שאם אתם לא מעוניינים אמרו זאת מראש.
לא נשארו לנו שעות רבות בעיר אחרי הארוחה, אז חזרנו לאזור מרכז העיר, נכנסנו שוב לסיבוב במרכז הקניות Unirea כדי לקנות קצת מזכרות הבייתה, ומשם בחזרה למלון לקחת מונית לשדה. נהג ה"מונית" של המלון זכר אותנו (כנראה כי שמח שדיברתי איתו ברומנית) וביקש שנסכם את הטיול. בעיקר היה חשוב לו מה ואיפה אכלנו, מזל שהשקענו בחזית הזאת...
אני חייבת להגיד לסיכום שהופתעתי מאוד לטובה מהעיר, המוניומנטים, הפארקים, האנשים שהיו ברובם מאוד חביבים, חיי הלילה.. העיר נעמה לי מאוד למרות ואולי בגלל הניגודים שבה, הקסם האירופאי והרישול הבלקני. בסך הכל לא הרגשתי בטוחה פחות מבעיר אירופאית אחרת, אני מניחה שיש לא מעט כייסים למרות שלא נתקלנו בשום נסיון גניבה, בכל מקרה לא מדובר בימי הסיפורים של הוריי על "צוענים שחותכים לך את התיק". הוכחנו שיש מה לעשות בארבעה ימים בעיר, נכון שהקצב היה רגוע ביחס לטיולים אחרים, אבל מדובר היה בבחירה מודעת, היו עוד הרבה מקומות שהומלצו שלא הספקנו לבקר בהם, והקצב התאים לנו ולעיר. מקווה לעשות בעתיד עוד טיולים ולגלות איזורים נוספים ברומניה, וכמובן מקווה שנהנתם מהסיכום...
