המלצות מחמישה ימים בברלין

ביקרתי בברלין עם בן זוגי באוגוסט 2013. הביקור בעיר הוא חוויה לא פשוטה אך מרתקת, העיר ענקית וגדושה באטרקציות, לצד זיכרון השואה וההנצחה שנמצאים בכל פינת רחוב ממש. ארצה להקדיש בעתיד פוסט נוסף לתחושות שהעלה בי הביקור, אבל כשירות לציבור (אני מקווה) אמנה הפעם את האתרים (והסיורים) המרכזיים שלקחנו בהם חלק ואת הרשמים שלי אודותיהם.

סיור מודרך- 
לקחנו את הסיור המודרך ה"חינמי" (הסבר על המרכאות בהמשך) של חברת Sandeman's new Europe. נרשמנו מראש באתר החברה למרות שלא חייבים. הסיורים יוצאים פעמיים ביום מסטארבאקס שמול שער ברנדנבורג. התחלקנו לקבוצות של 30 איש אם אני לא טועה, היו איתנו מטיילים מכל העולם שהיה נחמד להכיר. אותנו הדריך רוב, עיתונאי ממנצ'סטר שהגיע לברלין במטרה לכתוב ספר ונשאר לגור בה, הוא היה אינפורמטיבי מאוד וגם מסביר פנים, מצחיק ונלהב. הסיור עובר באתרים החשובים באזור (למשל אנדרטת השואה, המקום בו נמצא הבונקר בו התאבד היטלר, צ'ק פוינט צ'ארלי, ז'נדרמנמרקט, בבלפלאץ ואנדרטת הספרייה הריקה ואי המוזיאונים), עוזר להתמצא בעיר ומאפשר לשמוע סיפורים היסטוריים כמו גם אנקדוטות מעניינות מהחיים בברלין של היום, מנקודת המבט המערננת של אדם צעיר שהוא מצד אחד תושב שחי את העיר ומצד שני "אאוטסיידר", מהגר שיכול לראות דברים מהצד. הסיור עזר קצת להקהות את ההלם של יום ראשון בעיר הענקית ואני ממליצה בחום לקחת אותו ביום הראשון לביקורכם.
 לא ארחיב על האתרים בהם ביקרנו, רק אציין שהביקור באנדרטת השואה אכן מומלץ ומביא לתחושות לא קלות- מדהים עד כמה מונומנט כזה יכול להשפיע על השוהים בו. מתחת לאנדרטה יש מוזיאון קטן, שכולל בין היתר הקראה של שמות הנספים. אנחנו היינו במקום ביום שני שבו המוזיאון סגור, אך הבנתי מרבים שהכניסה מומלצת אז כדאי לנסות לתזמן כך את הביקור. בסיום הביקור מקובל לתת "טיפ" למדריך- זה למעשה השכר שלו, וככל שידוע לי החברה איננה משלמת למדריכים כלל על הסיורים, כך שיהיה הוגן לקחת בחשבון לשלם (בטח אם נהניתם מהסיור כמוני) ולא באמת להתייחס לסיור כחינמי.
כאן אפשר להתרשם ממגוון הסיורים שהחברה מציעה: http://www.newberlintours.com/daily-tours.html

הברלינר דום-
חייבת להודות שיש לי קטע עם כנסיות- תמיד כל כך יפות ומרשימות. הברלינר דום מדהימה מבחוץ ויפה לא פחות מבפנים. אפשר להיכנס (בתשלום) לאולם התפילה הקסום, לראות את העוגב ואת היכל התפילה. בהמשך ניתן לעלות למעלה, למעין מוזיאון בו מוצגים דגמים של הכנסיה, פסלים, ציורים וחפצי אמנות. למי שכוחו במותניו- עלייה לא נוראית במדרגות לכיפת הקתדרלה מאפשרת תצפית פנורמית יפה על העיר. בקומת המרתף נמצא מאוזיליאום, מרוב חלחלה לנוכח המחשבה עברתי עליו די במהרה ומבלי להתעמק מי קבור בו (כן, לא ברור במה הביקור שונה מביקור בבית קברות, אבל המחשבה על הגופות בארונות ממש כאן לידי הייתה מרתיעה...). בהחלט ביקור מומלץ לחובבי הז'אנר.




הרייכסטאג -
לרייכסטאג חובה להזמין כניסה מראש. אפשר להזמין כניסה לכיפה בלבד או להזמין מקום במסעדה שנמצאת בה וכך להשתחל פנימה, אך מי שרוצה להיכנס למבנה עצמו חייב להירשם לסיור מאורגן (הביקור בכיפה וגם הסיור המאורגן הם חינמיים). לצערי הזמנו את הנסיעה זמן לא רב מראש ולא נשארו מקומות פנויים בסיור, כך שהגענו לביקור בכיפה בלבד. המבנה (שראינו כאמור כמעט ורק מבחוץ) מרשים מאוד ומשלב בין המבנה הישן וה"מסורתי" לכיפת הזכוכית, שנועדהלהרחיק את המבנה מקונוטציות של ימים עברו, לסמל את שקיפות השלטון וגם לסייע להפקת אנרגיה "ירוקה". אפשר לקחת מדריך קולי (שוב בחינם) שילווה אותכם בעלייה לכיפה ובירידה ממנה ויסביר על הנוף הנשקף ומעט (מעט מדי לטעמי) על הנעשה בבניין. בכניסה לכיפה יש תצוגה של תמונות שמציגות את היסטורית הרייכסטאג. הסיור נחמד ואת המבנה (לפחות מבחוץ) לא כדאי לפספס, אבל נראה לי כדאי (אם מספיקים) להירשם לסיור המודרך שיאפשר ביקור מקיף יותר. חובה להגיע עם דרכונים לצורך הכניסה.



המוזיאון היהודי-
המוזיאון היהודי שוכן בשני מבנים מרשימים- הכניסה היא דרך מבנה קלאסי ויפה, שאני דמיינתי לעצמי כבית אופרה או מוזיאון אמנות (מתברר שהמבנה הוא חלק מהמוזיאון הגרמני להיסטוריה). מימינו נמצא מבנה תעשייתי למראה, אפור ומתכתי, שבנוי מזוויות חדות ומשובץ בחלונות קטנים מסודרים בכאוטיות. זהו המבנה החדש שבנה דניאל ליבסקינד. רבות שמעתי על משמעות המבנה- צורת ברק, מגן דוד שבור, קו שהועבר במפת ברלין על כל הבתים מהם הוצאו יהודים להשמדה. החלנות הם מעין חרכים והזכירו לי יהודים שמתבוננים מהמחבוא על העולם החיצון, על העיר היפה שממשיכה בשגרת יומה. הארכיטקטורה של המבנה מעניינת מאוד ולדעתי מהווה בפני עצמה סיבה מספקת לקפוץ לביקור. אחרי שנכנסתם למוזיאון, מעבר תת קרקעי מוביל אתכם לבניין החדש של ליבסקינד. המוזיאון מורכב משלושה צירים:
ציר המוות מוביל למגדל השואה. בציר אפשר "להציץ" בחלונות קטנים, לראות חפצים שהיו שייכים למשפחות יהודיות שנספו בשואה או להבדיל ניצלו ממנה, ולקרוא מעט על הסיפור של אותה משפחה. בסוף המסדרון נכנסים למגדל השואה- מגדל אפל שיש בו חרך אחד דרכו נכנס אור וניתן לשמוע את קולות הרחוב. גם כאן יש כמובן אזכור מאוד ברור למחבוא של יהודים בתקופת השואה, והחוויה בתוכו היא עצמתית.
ציר הגלות מוביל לגן הגלות- גן בו 49 עמודי בטון, מזכירים מעט את אנדרטת השואה שליד שער ברנדבורג. הביקור בגן מעורר בן-רגע תחושת בחילה פיזית של ממש, ומתברר שהרצפה בו מוטה על מנת לדמות את תחושת העקירה של היהודים מהמקום בו נולדו וחיו, כשנאלצו לחפש מקומות בטוחים יותר לחיות בהם. הביקור קצת משונה עבור המבקר הישראלי- מדינת ישראל מוצגת כאחת מהמדינות אליהם גלו יהודי גרמניה, בעוד שמנקודת מבט ישראלית הגולה היא דווקא כל מדינה אחרת וההגעה לישראל היא-היא ההגשמה האמיתית. אני תוהה אם היה צריך להדגיש את ההבדל שבין העלייה לארץ להגירה למדינות אחרות, אך ככל שאני חושבת על זה יותר, מבחינת המסר שעובר במיצג אין זה משנה- מי שנאלץ לברוח ולהותיר את ביתו מאחור, וודאי חש עקור, מבולבל וחרד, גם אם הגיע למדינת היהודים.
ציר ההמשכיות חוצה את שני הצירים האחרים ומסתיים בגרם מדרגות, מסמל את המשכיות והתחדשות קיום העם היהודי לאחר השואה. מגרם המדרגות יש שתי יציאות- הראשונה הינה לתערוכות מתחלפות, בזמן בו אנו ביקרנו אחד המוצגים בתערוכה היה ספר ציורים מקסים שצייר סופר צ'כי לבנו בזמן החיים במחנה הריכוז. המשפחה כולה נספתה והספר הילדותי והתמים עורר גם בי, למודת מוצגי "יד ושם", רעד והתרגשות.
 היציאה השנייה מובילה לתערוכה המציגה את היסטורית יהודי גרמניה- התערוכה ענקית וכוללת חלקים שונים, בין היתר על מסורות ומנהגים יהודיים (כנראה פחות מדבר לקהל יהודי/ישראלי), החיים בחברה החסידית, גילויי אנטישמיות, תנועת ההשכלה ועוד ועוד. הסוף מתייחס ישירות לשואה- לצערי לא הספקנו להגיע לחלק זה; הביקור במוזיאון ארוך מאוד אם מנסים להתעמק, ופשוט הגיעה שעת הסגירה...
 מיצג אחד נראה היה לי תמוה. מדובר בשולחן שלצידו מושבים, ומולם מופיעות שאלות הנוגעות למתן זכויות ליהודים- הן בהיבט של חופש דת והן בהיבט של שילוב בחברה. המבקר "נשאל" לדעתו על נושאים שונים (למשל, שאלה ברוח הדברים- "האם יש מקום ליהודי לקחת חלק בחיים הפוליטיים בגרמניה?"), לוחץ על התשובה הנראית לו, ואז שומע ציטוט- שתומך בדעה בה בחר. כך שנער גרמני שנכנס למוזיאון במחשבה שאין מקום ליהודים בחברה הגרמנית, ישמע ציטוט התומך בדעתו וימשיך לדרכו. משונה בהחלט, והיה מקום לפחות להציג את שתי הדעות.
סופו של גרם המדרגות של ציר ההמשכיות למעשה נקטע,והמדרגות מסתיימת בגג המבנה, כמסמלות את השבר והקטיעה בקהילה היהודית בגרמניה בעקבות השואה.


עוד במוזיאון ישנם חללים ריקים בין אולמות התצוגה, המצביעים על החלל שיצרה השואה בהיסטורית העם היהודי והן על החלל שנוצר בהיסטוריה של גרמניה והעיר ברלין. אחד החללים הללו איננו ריק, אלא מכיל את היצירה המטלטלת "שלכת" של מנשה קדישמן, הכוללת המוני פרצופים זועקים עשויי ברזל. המבקר למעשה דורך על פרצופי המתכת, המשמיעים קולות חריקה. יצירה המעוררת מחשבה וגם זעזוע אצל מרבית המבקרים.


כתבתי יותר משהתכוונתי- נראה כי למרות שלא עברתי על כל המוצגים (וספק אם אפשר לעשות זאת בביקור אחד) החוויה הייתה מלמדת, מרשימה וטעונה רגשית. היה אולי מקום למחשבה רבה יותר בחלק מהמוצגים, אך לביקור יש רבדים רבים ואני ממליצה עליו. יש לציין שישראלים רבים שביקרו במוזיאון (בהם גם בן זוגי) אמרו לי כי לדעתם המיצגים בו שטחיים ולא ימליצו על הביקור. אפשר לרכוש מדריך קולי- לדעתי ההאזנה לכולו מייגעת, אך יש בו פרטים מעניינים, בייחוד לגבי המבנה עצמו, שאולי יתפספסו בלעדיו (קיימת גם גרסא בעברית בהקראת יונה אליאן).

יום טיול לפוטסדאם-
נסענו לפוטסדאם בסיור מודרך של חברת Sandeman's new Europe (אלה מהסיור החינמי), העלות היא 12 יורו לסטודנט ו-14 יורו למבוגר. ההגעה לפוטסדאם היא ברכבת כך שצריך לקנות כרטיס שכולל את אזור C. במסגרת הסיור נסענו עם הרכבת עד ואנזה, טיילנו מעט באגם שליד תחנת הרכבת ומשם לקחנו אוטובוס לפאתי פוטסדאם. הסיור כלל הסברים רבים (ומרתקים בעיניי) על שושלת מלכי פרוסיה וגם על מזרח גרמניה בכלל (אמנם פוטסדאם ממוקמת ממערב לברלין, אך מאחר וברלין הייתה "מובלעת" שחלק מהשליטה בה הייתה מערבית, למעשה יצאת ממערב ברלין והגעת למזרח גרמניה). העיירה פשוט מקסימה, ירוקה עם מבנים מרשימים ומתברר ששם גרים העשירים והמפורסמים של ברלין. ביקרנו בגנים שבכניסה לעיר, ראינו את ארמון ססילנהוף (שם נערכה ועידת פוטסדאם בה התקבלה ההחלטה על חלוקת גרמניה בין בעלות הברית) ומשם נסענו באוטובוס למרכז העיר. ניתן לנו זמן חופשי להסתובב במרכז, המדרחוב במרכז העיר מאוד נעים ו"אירופאי" יותר ממה שהורגלנו לו בברלין, והרגשנו כאילו עשינו גיחה קטנה לפרברי פריז. משם המשכנו לשער ברנדנבורג של פוסטדאם (גם להם מגיע) ולגולת הכותרת- ארמון סן-סוסי והגנים עוצרי הנשימה שלו. את הארמון, שפירוש שמו (הצרפתי) הוא "ללא דאגות", בנה המלך הפרוסי פרידריך השלישי, שהיה פרנקופיל חובב אמנות וסלד מהחינוך הצבאי-ספרטני שקיבל מאביו, רצה להנות ממוזיקה, אמנות והחיים הטובים. בכניסה לארמון נמצא הקבר שלו, עליו מניחים התושבים תפוחי אדמה- מסתבר שהוא לימד את הגרמנים לאכול תפוחי אדמה כך שלא ירעבו (וכשרואים כמה תפוחי אדמה הם אוכלים היום מבינים כמה תרומתו הייתה חשובה...). הסיור לא כולל כניסה לארמון עצמו, מי שרוצה יכול להישאר לאחר מכן. יש אתרים יפים רבים באזור, כמו וילה ואנזה ואי הטווסים, שלצערי לא הספקנו להגיע אליהם, אך הביקור העצמו וההדרכה (אותנו הדריך לואיס, שהיה אינפורמטיבי ומעניין מאוד) מומלצים בחום.



איסט סייד גאלרי-
מדובר באחד האתרים המפורסמים בעיר, למרות שהוא ממוקם גיאוגרפית מחוץ לאיזורים התיירותיים הקלאסיים. זהו השריד הגדול ביותר של חומת ברלין, עליו גרפיטי שציירו אמנים שונים (ואח"כ הוסיפו לא מעט ברלינאים ותיירים וקצת הרסו חלק מהציורים), ציורים שעוסקים בנושאים כמו חופש, חירויות הפרט ודמוקרטיה לצד ציורים מעוררי חרדה, כניעה למרות וקונפורמיות. חלק מהציורים מוכרים כבר לכולנו ואחרים פחות, חלק בהחלט מעוררי מחשבה והיה נחמד לפסוע לצידם ולחשוב על המסר שהאומן מנסה להעביר ועל הקשר שלו למיקום המיוחד. כמובן שמעניין לדמיין איך היה לחיות בעיר כשהחומה הזו, בגרסא אפורה ומאיימת שלה, חילקה את העיר לשניים. ב"קו המוות" שמבעד לחומה, היכן שפעם היו מוקשים וצלפים, יש היום "חוף ים" מאולתר.


הצעה למסלול טיול באזור: רדו בתחנת ה-SOstbanhof, צאו דרך השילוט למרכז המבקרים. כשגבכם לתחנה פנו שמאלה ומייד תראו מימינכם את החומה. לכו לאורך החומה עד סופה. בקצה תגיעו לגשר אוברבאום היפה, ואם תעברו לצידו השני תגיעו לשכונת קרויצברג הטרנדית, שם בטוח תמצאו מה לשתות/לאכול/לראות.

גן החיות והאקווריום-
למה ללכת לגן חיות בחופשה? עד החופשה הנוכחית זה בהחלט היה נראה לי מיותר, בייחוד כי אנחנו מטיילים בהרכב זוגי בלי זאטוטים שצריך לשעשע. אבל מה לעשות שממש התחשק לנו לבקר בגן החיות! כנראה היינו צריכים הפוגה קלה מהמולת העיר והתנתקות מההיסטוריה הלא פשוטה שמגיחה תחת כל אבן. זה בעצם היה הביקור שלנו בצד המערבי, אחרי שחרשנו את המזרח. הגן מקסים, ירוק וכולל גם מבנים יפים, כמו השער הסיני. גם הביקור באקווריום נעים אם כי לא חובה. רוב החיות נמצאות בשטחים לא קטנים שמדמים את מקום המחיה שלהן, חוץ מהכלובים של הנמרים שהיו נראים לנו קטנים מדי מה שהעיב על הביקור. כדאי לשים לב לזמן אם יש לכם תוכניות נוספות לאותו היום, בכיף אפשר להעביר שם שעות רבות בלי לשים לב.

ארמון שרלוטנבורג-
אז אנחנו לא רק חובבי כנסיות, אלא גם חובבי ארמונות (הולך ביחד, לא?) הארמון נמצא ברובע שרלוטנבורג היפה, מרחק נסיעה קצרה באוטובוס מגן החיות. זהו ארמון הקיץ של המלכה סופי שרלוטה, אשתו של המלך פרידריך הראשון (וסבתא של פרידריך הגדול, שבנה את סן סוסי וירש את אהבתה לאמנות וחיי תענוגות). היה נחמד להגיע לשם אחרי הביקור בפוטסדאם, אחרי שכבר הכרנו את כל המשפחה... הארמון מקסים, חלקים רבים ממנו משוחזרים ועדיין מרגישים אווירה מלכותית של ממש. כדאי מאוד לקחת מדריך קולי, המספק תיאור מעניין של הארכיטקטורה, הייעוד של החדרים השונים, הסבר על החפצים השונים ועוד, בדיוק במידה הראויה של פירוט לדעתי. אחר כך כדאי לצאת לגנים של הארמון (הכניסה לארמון היא בתשלום, הגנים חינם אין כסף), שבקצה שלהם אגם פסטורלי ופשוט להנות מהנוף.

בית הכנסת החדש-
אחד המבנים היפים בברלין, אבל לצערי לא אתר מומלץ לביקור. בעוד שכדאי מאוד להתפעל מהכיפה המוזהבת (זה בית כנסת זה? :)) ובכלל ללכת לשתות משהו באזור השוקק של רחוב אורנייאנבורגר בו נמצא בית הכנסת, הביקור בתוך המבנה, בטח עבור אתר בתשלום, היה בשבילי בלתי מספק. אפשר לראות מוצגים, בעיקר של חלקים משוחזרים ששרדו את ההפצצות במלחמה, לשמוע מידע היסטורי מעניין על הקמת בית הכנסת, דמויות מפתח בקהילה היהודית ועל הדרך שבית הכנסת שרד את ליל הבדולח, אבל בעיניי "נקודות האור" מעטות מדי ורבים מהמוצגים פשוט לא מעניינים מספיק. אם בכל זאת הגעתם, ותרו על התשלום הנוסף עבור עלייה לכיפת המבנה- מדובר בשטח קטן וסגור, מהחלונות ישנה נקודת תצפית יפה אמנם אבל לא מהטובות בעיר.



קה-דה-ווה-
זוהי אחת מחנויות הכלבו הגדולה באירופה, שגם בה רובנו לא נוכל להרשות לעצמנו את רוב מה שמוצע למכירה, אבל בהחלט נוכל לשטוף את העיניים. כל קומה מוקדשת לתחום אחר- אקססוריז בקומה הראשונה, אופנת גברים בשנייה, נשים בשלישית, כלי בית וצעצועים ברביעית, שכחתי מה בחמישית ואז... שערי גן עדן נפתחים בפניכם. בקומה השישית נמצא השפע הגדול ביותר שראיתי מימיי של מוצרי מזון. שוקולדים, פסטות, בשרים, ירקות, לחמים, עוגות, אלכוהול, ריבות, אוכל אוריינטלי... you name it, זה שם וזה טעים. אפשר לקנות דברים הבייתה, אפשר לשבת באחד מעשרות הדוכנים, שברבים מהם מכינים את האוכל למול עיניכם, אפשר להכין לכם שוקולד משלכם בעזרת שוקולטייר (אפשר לעבור לגור כאן?) ומה לא. גם בקומה השביעית החגיגה ממשיכה, עם בופה ענקי שבו תוכלו לקחת כל דבר מזון שעולה בדעתכם, לשלם לפי משקל (לא זול אבל כל מה שאכלנו היה טעים מאוד) ולשבת לאכול. אל תפספסו.

אז זה היה הטיול שלנו. עד הפעם הבאה...