היער השחור, גרמניה (יום בצרפת), יולי 2012
ההכנות
ההכנות לטיול הן לא פחות חשובות מהטיול עצמו. כאשר מתכננים נכון הסיכוי גדול יותר שהטיול יהיה מוצלח. בתחילת חודש מאי החלטנו, אנחנו וחברינו הפורתים, על טיול ליער השחור. להם הייתה מגבלת תאריכים בגלל בגרויות ושאר מיני עיסוקים וכך יצא שהם מצאו שבוע פנוי בין ה-13 (יום שישי) ל-20 ביולי. לנו לא הייתה מגבלה ושבוע נראה לנו מעט זמן וכשראינו שיש שינוי במחירי הטיסות בין ימי שישי לימי שלישי החלטנו להקדים את הנסיעה שלנו וליהנות מעוד כמה ימי טיול. התחלנו לבדוק יעדים שהרי אין מטוס שמגיע מישראל ישר ליער השחור. טיסה לשוויץ ירדה מהפרק בגלל המחיר. חברת איזי ג'ט מגיעה לשדה תעופה קרוב לבאזל שהוא שדה התעופה הקרוב ביותר מבחינתנו הישראלים בטיסה ישירה אבל לא רציתי לטוס בטיסת שכר כזו (שיטת כל הקודם זוכה במקומות הישיבה לא מתאימה לי וחוץ מזה אמנם האוכל בטיסות לא משהו וגם הסרטים לא אבל בכל זאת זה מעביר את הזמן ואני לא מאלה שמצליחות לישון בטיסה) לכן כל הזמן כיוונתי לטוס באל-על. טסנו איתם לברלין ולארה"ב והיה מאוד נעים. עכשיו ההתלבטות הייתה לאן לטוס -; מינכן או פרנקפורט? מינכן רחוקה הרבה יותר, פרנקפורט נראתה כיעד טוב. היא נמצאת צפונית ליער השחור ואחרי שנוסעים שעה דרומה כבר מגיעים לנופים היפים של האזור. אבל אז דני אמר שיש מפעל BMW במינכן ושממש כדאי לבקר בו. זהו, ההחלטה התקבלה טסים לפרנקפורט וחוזרים ממינכן. אנחנו ב-10/7 והם ב-13/7 יחברו אלינו. הזמנת טיסות הייתה החלק הקל. בחירת הצימר זו עבודה קשה. נתחיל מזה שהרבה מהצימרים כבר היו מלאים, נעבור לזה שחלק מאתרי האינטרנט הם בגרמנית וצריך להעביר דרך גוגל כרום כדי לתרגם, עוד "עז" היא חוסר ידיעת האנגלית של בעלי הצימר, וגם העובדה שלחלק מהצימרים אי אפשר להזמין מקום באמצעות אתר אינטרנט אלא יש לשלוח מייל ולבדוק האם יש צימר פנוי. כשמדובר על שתי משפחות, סה"כ 9 אנשים כולל חמישה מתבגרים ורצון לרשת אלחוטית, הרבה צימרים "נפלו" בדרך. יכול להיות שלא ידעתי לחפש אבל שלחתי כמה אימיילים ובהם קיבלתי תשובה שלילית ודי התייאשתי. הגעתי לשני אתרים -; אתר שמקנה את כרטיס היער השחור למתארחים בצימרים שלו ואתר הולידיי אינסיידר שדרכו הצלחתי למצוא צימר. באתר יש פירוט מלא על כל צימר וכן גם הימים שבהם הצימר פנוי/תפוס, זה יתרון גדול. אפשר להזמין באמצעות האינטרנט, ללא צורך בשיחה או מייל. מצאנו שתי דירות באותו מתחם, בעיירה קאפל-גראפנהאוזן Kappel-grafenhausen שנמצאת ליד רוסט: לנו דירת שני חדרים שנראית מרווחת ולחברים דירת שלושה חדרים מרווחת יותר. זה שם הצימר: Ferienwohnung Noemi. הצימר של נואמי היה קרוב לפארק אירופה וזה נראה לנו חשוב. המחיר 90 אירו ללילה, לאו דווקא מהצימרים הזולים אבל זה מה יש. אחרי שכבר הזמנו, כשהתחלנו להכין את המפות הבנו שאנחנו לא בתוך היער ולא נראה נוף כשנקום בבוקר. ידענו שכבר אין מה לעשות אבל בדיעבד המיקום שלנו היה מצוין. זה ענה להגדרה המדויקת של טיול כוכב נסענו בערך שעה לכל כיוון שרצינו. והנוף מהחלון פחות חשוב כשהזמן קצר כל כך ויש הרבה מה לראות. היינו חוזרים לדירה מאוחר מאוד, כמעט בחושך. אגב לא התבקשתי בהזמנה לתת פרטי כרטיס אשראי או איזשהו תשלום כספי.
אתר האינטרנט http://de.holidayinsider.com
השלב הבא היה לבדוק מה אנחנו (השובים) עושים ביומיים שיש לנו ללא חברינו. הבטתי במפה בלי הרבה מחשבה וראיתי את שטוטגרט, עיר גדולה, בטוח יש מה לעשות שם, מצאנו מלון נחמד והזמנו שני לילות. בגלל שנגיע לפרנקפורט אחה"צ, החלטנו מראש להזמין לילה אחד במלון ליד שדה התעופה ומשם לצאת בבוקר כשאנחנו רעננים. עוד נדבר על המלון הזה בהמשך. זהו, הלילות שלנו סגורים חוץ ממינכן. דני הזמין סיור במפעל BMW ביום שלפני הטיסה ולכן שני לילות אחרונים יהיו במינכן. לעומת הצימרים, המלונות במינכן יקרים אבל הבעיה היותר גדולה הייתה שהם אינם מממוזגים. מצאנו אחד כזה, 3.5 כוכבים בטריפאדוויזר, במחיר שפוי, מוטל של רשת B&B -; ועכשיו אפשר לישון בשקט. טיסות יש, מקום לשים את הראש יש, עכשיו צריך לדאוג לרגליים -; איך ננוע ממקום למקום כלומר: השכרת רכב. קצת השוואת מחירים וגם זה נסגר. המסלול -; לזה ידעתי שאני אהיה אחראית. כמו בטיולים המשפחתיים הקודמים שלנו, אני גולשת המון באתר למטייל ולפעמים גם באתרים אחרים ואוגרת כל מידע שאפשר על המקום. שומעת גם עצות מחברים (ענת שבעקבות המלצתה החלטנו על הטיול ורון) ומתחילה להכין מפות בGoogle Maps , עד שלא רואים את המקומות והמרחקים קשה לתכנן מסלול. הבנו שיש לנו מעט ימים והמון דברים לראות ולכן החלטנו לוותר על שטוטגרט (מעשה חכם) ולהזמין שני לילות נוספים בצימר "שלנו". בדיעבד היינו צריכים לוותר על הלילה בפרנקפורט, להזמין לילה בהיידלברג ולילה בבאדן-באדן ואחר כך להגיע לצימר. אבל בסך הכול היה בסדר גמור גם ככה. דבר נוסף, הטיול היה מתוכנן כראוי ובסופו של דבר גם מוצלח אבל היה חסר לי ספר. אפשר לתכנן טיול ללא ספר, עובדה שהצלחנו, אבל ספר נותן הרבה מידע על מקומות, לפעמים עוברים ליד איזו טירה או עיירה ורוצים לדעת יותר. דווקא חיפשתי ספר מצאתי אחד והוא לא נראה רציני. סידרתי את המסלולים לפי הקרבה ביניהם וחילקתי לימים. את זה עשיתי כמובן עם אפי שדאג לבדוק היטב את זמני הנסיעה, לתת מרווח זמנים לכל ביקור או אטרקציה וגם להשאיר זמן לאכול. אחרי התכנונים האלה ירדו כמה אתרים מהמסלול (למשל: הבנו שהנסיעה למפלי הריין ארוכה מאוד, אם ניסע לשם זה ייקח לנו יום שלם שבמקומו אפשר לראות הרבה אתרים ביער השחור עצמו, מכיוון שכולם כבר ראו את מפלי הניאגרה המרשימים בגודלם הרגשנו שלא נפסיד הרבה אם לא נראה את מפלי הריין). תכנון הימים היה נתון לשינויים בגלל מזג האוויר ההפכפך. המטרה הייתה להגיע לפארק אירופה ביום חמים או לפחות לא גשום וידענו שנשנה את המסלול על פי מזג האוויר. ההכנות האחרונות כללו גם הוצאת רישיון בינלאומי, השאלת ג'י.פי.אס ומעביר חשמל (תודה רון), רכישת ביטוח רפואי ומציאת בייביסטר למוקה (תודה לגילה ולמשפחתה).
יום שלישי 10/7
ההתרגשות החלה כבר אתמול עם אריזת המזוודות, עשינו גם אקספרס צ'ק אין והדפסנו את כל החומר שהיה במייל (הזמנות, כרטיסי טיסה וכו). בבוקר הבאנו את מוקה לגילה, סיימנו לארוז ולהדפיס וחיכינו לנהג המונית שהזמנו מהתחנה כבר אתמול. באופן מפתיע המונית הגיעה בזמן וגם אנחנו היינו מוכנים בזמן. אני כרגיל הייתי לחוצה ושיגעתי את כולם (סליחה), המסקנה -; את כדור ההרגעה שאני לוקחת לטיסה אני צריכה לקחת כבר בבית. הלחץ שלי נמשך גם בנמל התעופה כשבצ'ק אין התבקשתי לתת לילדים לחתום על הדרכונים, בלי לשים לב החתמתי את רותם על הדרכון של עידו. הייתה המתנה ארוכה בבידוק הביטחוני, באקספרס צ'ק אין לא היה נראה שיש תור אבל "למזלנו" עמדנו אחרי שני בחורים שהיו צריכים הרבה הסברים ואחר כך ליווי של הדיילת ופתאום היא נעלמה. זה די הכעיס כי היא לא אמרה שהיא הולכת ואם היא חוזרת. ביקורת הדרכונים דווקא עברה מהר (יש יתרונות לצאת מהארץ בתחילת יולי) והגענו לדיוטי-פרי. שאכלנו ארוחת צהריים הלכנו לקניות. אנחנו לא נוהגים להסתובב בדיוטיפרי אבל היו שני מוצרים שרצינו לרכוש. כאשר קראו בפעם הראשונה לטיסה שלנו לעלות לא היינו לחוצים, בקריאה השנייה כבר הגענו ומסתבר שהיינו אחרונים, רק עוד אישה אחת הייתה חסרה וקראו לה ברמקול. עידו כעס מאוד ואמר שזה פדיחה אם היו קוראים לנו ברמקול. האמת הוא צודק. לא חשבתי שבטיסה לגרמניה כולם הופכים ליקים. בדרך כלל יש המון מאחרים. לפחות לא המתנו הרבה זמן במטוס. הייתה טיסה מוצלחת מאוד, ללא רעידות או כיסי אוויר. היו אמנם ילדים שעשו רעש של ילדים אבל לא היו תינוקות צורחים. (יש לנו טראומה אחרי הטיסה מארה"ב כשתינוק צרח ללא הפסקה בזמן שאימא שלו ישנה). נחתנו בפרנקפורט בשש בערך והמתנו די זמן למזוודות. אחרי שכולן הגיעו הלכנו לעמדת השכרת רכב. כל החברות נמצאות באותו מתחם וזה ממש נוח. לא היה תור ואחרי טופסיאדה רגילה קיבלנו אופל זפירה. לא דיזל כמו שביקשנו אבל מיועדת לשבעה וזה אומר קצת יותר מרווח. קיבלנו מפתח ומצאנו לבד את האוטו בחניון. מוזר ושונה מארה"ב. קיפלנו את המושבים האחוריים, הכנסנו את המזוודות וכיסינו אותם בכיסוי המיועד לכך, כיוונו ג'י.פי.אס (בעצם...את כל זה אפי עשה, אנחנו רק נכנסנו לאוטו וחיכינו) ויצאנו לדרך זוג הורים ושני מתבגרים; רותם בת 17 ועידו בן 14 שמאוד, אבל מאוד אוהבים לריב. נסענו למוטל. מזל שאתמול אפי הכניס את היעדים למכשיר. אנחנו היינו בטוחים שהזמנו מלון בנמל התעופה ופתאום ראינו בוואוצ'ר שמדובר על מלון מאותה רשת שנמצא בעיר. אני חושבת שהטעות הייתה של האתר שהזמנו דרכו אבל אין דרך לבדוק. הוואוצ'ר נמצא אצלנו מרגע ההזמנה כך אם היינו מתעמקים בו היינו מגלים את העניין מוקדם יותר ולא יום לפני הטיסה. די חששתי כי המלון נמצא באזור של כנסים, נראה מקום מאוד מבודד ללא מסעדות מסביב אבל החששות התבדו. אמנם התברברנו קצת להגיע לכניסה לחניה אבל מאותו רגע הכול הלך בסדר גם כשלא הלך. ולמה לא הלך? כי פקידת הקבלה לא ראתה את ההזמנה שלנו במחשב, גם לא במלון שחשבנו שנהיה בו. לא היה לה חדר לארבעה (מיטה זוגית ומיטת קומתיים כמו שביקשנו) אבל היא נתנה לנו באותו מחיר 72 אירו, שני חדרים זוגיים. היא גם אמרה שהחניה בתשלום אבל שיש חניה חינם ברחוב לא רחוק מהמלון. זה שם המוטל: MEININGER Hotel Frankfurt/Main Messe הוא רחוק ממרכז העיר אך יש לידו תחנת רכבת ומגיעים לעיר אחרי ארבע תחנות. היו בו הרבה חבר'ה צעירים אבל לא היה רעש או בלגן. התפצלנו בחדרים לבנים ובנות ואחרי התארגנות קצרה יצאנו לראות את העיר. חשבתי, כשתכננתי את המסלול, לקחת אוטובוס תיירים (מהסוג הזה שמטייל בנקודות החשובות בעיר) אבל מסתבר שהאוטובוסים האלה מסיימים לעבוד בין חמש לשש, אין אוטובוס תיירים בערב. נו,גרמניה, מה לעשות. חבל. הנסיעה ברכבת עלתה לכולנו 10 אירו. יצאנו למדרחוב זיל, מלא חנויות אופנה שכבר נסגרו. פגשנו שוטר שידע לומר בעברית "שלום" ו"מה נשמע" וכיוון אותנו לכיכרות romerberg ו- paulsplatz , שוטטנו שם קצת כדי לספוג אווירה. הכיכרות יפות מאוד. הערב ירד ואנחנו רעבים נכנסנו למקום הכי מוכר באזור (שהיה פתוח) ברגר קינג. למוכרת הייתה הרבה סבלנות להמתין להזמנה שלנו וכשהיא לא הבינה משהו היא קראה למוכרת אחרת לבוא לעזרתה. חזרנו למוטל במונית וגם זה עלה 10 אירו, 12 כולל טיפ לנהג.
יום רביעי 11/7
אכלנו את ארוחת הבוקר בלובי הקטן של המלון (קנינו דונאטס, בייגלס, וסלט המורכב מגבינת פטה וזיתים וכמובן קפוצ'ינו ושוקו). ובאופן מפתיע יצאנו לדרך כמתוכנן. זה לא יאפיין אותנו בשאר ימי הטיול. היעד הראשון שלנו העיר היידלברג, Heidelberg. אנחנו נוסעים קצת פחות משעה לעיר היפה הזו ומחפשים את המקום בעיר העתיקה שממנו יוצאת הרכבת להר, לא מצאנו, הגענו לצד השני של הנהר וטוב שכך כי המראה לעבר העיר העתיקה ולטירה מאוד יפה ואפי יורד לצלם. 
חוזרים לצד השני של הנהר ומתחילים לעלות להר ובסופו של דבר מוצאים את החניון שממנו הולכים לגנים ולטירה. הולכים במדשאות וליד מזרקה ובתוכה פסל (לא קראתי הסברים לכן אין לי מושג מי זה). הגענו לטירה והחלטנו פה אחד לטייל בחוץ ולא להיכנס פנימה. הטירה נבנתה בימי הביניים והורחבה לקראת סוף המאה ה-16. בחלקה היא הרוסה אבל המראה מרשים מאוד, גם הגנים וגם הנוף הנשקף ממנה: העיר היידלברג, כנסיה, הנהר, הגשר הישן ומרחוק נשקף נוף מרהיב. אנחנו מטיילים סביב הטירה וחוזרים לאוטו.
מכאן אנחנו יורדים לעיר העתיקה, חונים ומטיילים קצת במדרחוב, ליד הכנסייה יושבים לאכול צהריים במסעדה מומלצת אך יקרה. ממשיכים ללכת לגשר הישן חוצים אותו עד אמצעיתו, מאוד קר שם בין מים לשמים. עוד כמה תמונות ושמים פעמינו חזרה לאוטו, בדרך עוצרים בקונדיטוריה שראינו קודם, כל אחד מצטייד בעוגה, חוץ מאפי שמחליט לשמור על דיאטה גם בטיול. זבש"ו...
באווירה טעימה זו אנחנו נכנסים לאוטו ויוצאים לתחנה הבאה כחצי שעה נסיעה דרום מזרח להיידלברג מגיעים ל- Sinsheim Auto & Technik Museum
יום חמישי 12/7
הצלחנו. לפחות האינטרנט בדירה עובד. אמנם אפשר לגלוש רק בחדר שינה אבל מה זה לעומת בלי רשת בכלל. לפחות יצרנו קשר עם הארץ ויצאנו קצת מאוחר לכיוון באדן-באדן. שם נחפש קודם כל את חנות מדיה-מרקט, מזל שמדובר ברשת חנויות נפוצה ולכן לא צריך לחזור לעיר שהיינו בה. אחרי שנסדר את עניין הסים נלך לטייל בעיר. שעה וקצת נסיעה צפונה בכביש חמש, וכן גם בצד הזה יש שיפוצים. שני מסלולים צרים ואפי מנסה לעקוף מכוניות ברווח של מילימטר, עזבו מכוניות - משאיות. והוא כמובן מאוכזב שהוא לא יכול לנצל את המהירות המותרת לנסיעה פה בצורה המקסימלית. (החבר'ה שנוסעים איתו לאילת בטח יבינו על מה אני מדברת). החנות שחיפשנו נמצאת בתוך מרכז קניות, אפי הולך לטפל בטלפון, עידו הולך למחלקת הטלוויזיות ורותם ואני הולכות לבדוק את מצב המחירים ב-H&M (כמו בארץ). שהחיינו, יש טלפון, יש גלישה ואפי חוזר למצב נורמל. מסתבר שזה לוקח כמה שעות והסים מסתדר לבד. הרעב גובר ואנחנו מתיישבים לאכול שווארמה, לאכזבתו של עידו בסאבווי לא מוכרים את הסנדווויץ' האהוב עליו עם כדורי בשר. נסענו כמה דקות לתוך באדן-באדן Baden-Baden העיירה מפורסמת במעיינות המרפא שלה ובקזינו שבעבר היה מקום מפגש לעשירי, מפורסמי ומנהיגי עולם. נכנסנו למרכז המבקרים שנמצא בתוך ארמון קורהאוס המרשים ומשם טיילנו על פי המפה לאורך הטיילת. את הקזינו ראינו רק מבחוץ, אמרו לנו שהכניסה בלבוש רשמי ואפילו לא ניסינו. לאחר הטיול השלו בטיילת הירוקה לצד הנהר, הגשרים הקטנים ומלונות היוקרה נסענו ל- Neues Schloss , הארמון החדש. לפי טיפ שקראתי באתר למטייל מהמרפסת אפשר להשקיף על העיר. כשהגענו למקום לא היינו בטוחים שמדובר בארמון. המבנה בשיפוצים והדרך אליו עוברת בפארק נחמד אבל לא היה שילוט לשום מרפסת. אנחנו כבר רצינו לוותר אבל לא אפי!!! הוא יבדוק עד הסוף. וכך יצא שהלכנו עד הסוף ובאמת...הגענו למרפסת הצופה על באדן-באדן. באשר לארמון -; הוא היה שייך פעם למרקיזים אבל המשפחה נאלצה למכור אותו בגלל בעיות כלכליות והוא יהפוך בקרוב לעוד מלון יוקרתי. הנוף מהמרפסת באמת יהפ, שווה לבוא. בבאדן-באדן אמור להתקיים מחר פסטיבל מכוניות ישנות ובדרך החוצה ראינו כמה מהן נכנסות לעיר. בחרנו לחזור בדרך נופית (כביש חמש מאות) גם המלצה שקראתי פה. כביש נופי יפהפה. כמו בציור -; דשא, עצים, בתים בעלי גגות רעפים. התמונות יכולות לדבר. אף שלפעמים זה היה קצת מפחיד, הכביש צר וכשבאה מכונית ממול זה קצת לא נעים במיוחד כשיש תהום מתחת. היו קצת צחוקים בדרך ובסך הכול, תודה על הטיפ, זה הכניס אותנו לנוף ולאווירה של היער השחור במיוחד לאור העובדה שהאופציה הנוספת הייתה לחזור שוב ב..כביש חמש.
יום שישי 13/7
היום הפורתים מצטרפים. הם אמורים לעלות על טיסה בשש בבוקר שעון ישראל ולנחות כאן בעשר. חישבנו שהם כנראה לא יצטרפו אלינו לפני שתיים ולכן הרשינו לעצמנו לישון קצת ולתת לילדים לישון יותר בזמן שאנחנו משלימים קניות בסופר. הפעם בסופר קצת יותר גדול ועם רשימת קניות מסודרת. לקחנו את הזמן (כהרגלנו) ויצאנו ליעד הראשון, מוזיאון מודלים של רכבות:Schwarzwald-Modell-Bahn Hausach גם זה הומלץ על ידי רון ונמצא מתאים לבוקר הזה כי הוא קרוב מאוד לשאר האתרים שנראה במשך היום. המחיר 5.9 אירו לאדם. מדובר במקום די קטן, חדר אחד שבו יש מודלים של רכבות קטנות כפי שהן עוברות ביער השחור. המודל מושקע ואף מדמה לילה ויום אבל חצי שעה די ממצה לטעמי. עידו ואפי נשארו קצת יותר. זה מומלץ לחובבים ולדעתי המחיר קצת יקר לתמורה.
אנחנו עדיין בהמתנה לדני ותמי ולכן המשכנו לביקור בעיירה שילטאך, Schiltach גם זה בעקבות טיפ שקראתי כאן. העיירה יפה אפילו יותר ממה שהיה כתוב בטיפ. נחל קטן זורם, המון פרחים, בתים כאילו יצאו מציור, בניית אבן ועץ האופיינית לאזור הזה בעיקר המרכזי והצפוני. כיף אמיתי. 
אחרי ששבענו היינו צריכים להתחיל בתכנית היומית והשעה הייתה כבר ארבע. אנחנו כעת שני זוגות הורים, שתי מכוניות, למשפחת שוב שני מתבגרים בת שבע עשרה ובן ארבע עשרה ולמשפחת פורת שני מתבגרים בני שבע עשרה תאומים, ענבר ותומר, והצעיר בחבורה איילון בן שתיים עשרה וחצי. היעד הראשון פארק כל חושים Park mit allen Sinnen, Gutach. אנחנו, ישראלים שכמונו, ישר חושבים איך אפשר לעשות כסף מכלום, המחיר, אגב, 5 אירו למבוגר. מדובר בשביל הליכה ביער אבל לא סתם שביל הוא בנוי ממרקמים שונים של אבנים, חצץ, בוץ, דשא ועוד, והולכים עליו יחפים. בדרך יש מקומות להרחה והמטרה שלו שנפעיל את כל חושינו. גם לאתר הזה קיבלתי המלצה מענת ורון. האמת שאם הם לא היו ממליצים אני חושבת שהייתי מוותרת, זה נראה לי מקום לילדים קטנים. ואני ועידו בכלל לא אוהבים ללכת יחפים. אז הנה כמה הגיגים בעניין הפארק הזה -; 1. ללכת בחבורה זה יותר כיף, כשנופלים זה מצחיק ולא כואב, מתלוננים פחות וצוחקים יותר.
2. להגיע לשם אחרי הגשם זה קצת בעייתי, הכול יותר רטוב ויותר חלק והיו כמה שנפלו על ה.. וכמה שכמעט נפלו.
3. לבעלי עור רגיש ברגליים (אני) ההליכה מאוד קשה וכואבת ומזל שבחלק מהמקומות אפשר ללכת בצד וזה קצת פחות נורא ומזל שיש בוץ שמרגיע קצת. הכי כיף בבוץ.
4. הילדים מאוד מאוד נהנו. שוב, אני חושבת שגם בגלל החברותא.
5. בסוף הפארק יש ברז לשטיפת הרגליים (ותאמינו לי צריך גם סקוץ' כדי לשפשף) כדאי להביא מגבת. הרבה יותר נעים להכניס רגל יבשה לנעליים. (תודה לענת על הטיפ החשוב).
סיימנו את הפארק והשעה הייתה כמעט שש. על פי התכנון המדויק שלי מזחלות ההרים של גוטאך נסגרות בשמונה וזה משאיר לנו שעתיים, מספיק זמן. הגשם החל לרדת ואנחנו נוסעים כמה דקות לאתר המזחלות. כבר מרחוק לא נראות מזחלות על ההר. מתקרבים ורואים חניון ריק ואני מתחילה לבדוק בניירת שמא טעיתי במשהו. העובדים יוצאים מהאתר. זהו. הלך עלי. איפה טעיתי? אפי הולך לברר. אכן האתר נסגר בשש אבל לא ממש טעיתי, המקום החליף בעלים, ואתר האינטרנט שבו גלשתי היה שייך לבעלים הקודמים והם באמת סגרו בשמונה. הייתה אכזבה מגזרת עידו ואני הבטחתי מזחלות אחרות ביום אחר.
אני חושבת שזה יצא לטובה, גם כי ענת אמרה שהמזחלות בטודטנאו טובות יותר וגם כי הפורתים בכל זאת רק נחתו היום ומגיע להם קצת לנוח ולעשות קניות.
הם קיבלו דירה בחצי קומה התחתונה, שלושה חדרים, שני חדרי שירותים, מטבח ו..מכונת כביסה. אז ככה: לנו יש מייבש ולהם מכונה -; זה כבר טוב. זה אחד הערבים היחידים שבו נסיים מוקדם. אחרי ארוחת הערב הילדים נכנסו לחדר השינה שלי ושל אפי ושם הם...נו מה...גלשו, גלשו באינטרנט כמובן. כל אחד במחשבו וטלפונו. אנחנו, המבוגרים, ישבנו בפינת האוכל ותכננו את יום המחר. התחזית צפתה גשם ולכן הצעתי לשנות את תכנון הימים ולנסוע לאלזס צרפת, שם אמור להיות מזג אוויר נוח יותר. ההצעה התקבלה ברוב קולות (בינינו, נראה לי שאף אחד לא ממש יודע את המסלול חוץ ממני).
יום שבת 14/7
בוקר יום שבת, אנחנו מכוונים את "טרני", זו חברתנו מהג'י.פי.אס. קצת קלישאתי אבל מהטיול הראשון שלנו התחלנו לקרוא לקול האישה בג'י.פי.אס בשם, כאילו היא באמת נמצאת בתוך המכשיר הקטן. הייתה לנו "רותי" שהייתה אומרת off route והייתה לנו "ריקי" שאומרת recalculate וגם "ברני" שאמרה bare left , עכשיו יש לנו את "טרני" שאומרת turn left ובכן בניגוד למפות של גוגל לקחה אותנו "טרני" לכיוון המעבורת על הריין, כעשר דקות נסיעה מהישוב שלנו. בהתחלה לא הבנו מה היא עושה כי ידענו שהנסיעה דרומה ופתאום ראינו את המעבורת ושמחנו לדעת שהשירות ניתן חינם. אחרי כמה דקות המתנה ושלוש דקות על המים היינו בצרפת. אנחנו נוסעים לקולמר colmar, קצת פחות משעה, עוברים בעיירות יפות, מלאות פרחים אך ריקות מאדם. שבת היום, אנחנו חושבים לעצמנו, כולם נחים. הדרך עוברת גם בין שדות תירס וכרמים, על כל גבעה מתנשא לו מבצר או שאולי ניצבת לה טירה, הנאה צרופה מהנוף. הגענו לקולמר ואנחנו מחפשים את האזור הישן, מכוונים שוב את טרני ומוצאים חניה ממש קרוב לכיכר המרכזית. החניה היום ללא תשלום ואנחנו מתחילים ללכת לכיוון הכיכר כדי לעלות על אחת מרכבות התיירים. אנו פונים לכיכר ורואים את הרכבת הירוקה עומדת ומחכה לנו, רצנו אליה...לא היה צורך חיכינו עוד רבע שעה עד שיצאה. בינתיים קצת קר. עולים לרכבת ורק לפני הנסיעה עובר הנהג או העוזרת שלו ומוכר כרטיסים המחיר 6 אירו, לילדים 3.5 אירו. כולל הסבר אודיו בעברית. בחרנו לעלות על הרכבת כי ידענו שלא נספיק לראות את על העיר ובכל זאת אנחנו תיירים ויש לנו זמן מצומצם בקולמר. הסיור מתחיל מול מוזיאון Unterlinden.
התלהבנו מאוד מהעיירה, היא מלאה בתים צבעוניים, מבנים עתיקים, נחלים קטנים זורמים בתוכה והרבה הרבה פרחים. במהלך הנסיעה הופתענו לגלות שרוב החנויות סגורות. כל הפטיסרי והשוקולטיירים שפינטזתי עליהם, כמעט כולם סגורים. אולי ההחלטה לבוא בשבת לא הייתה נכונה? גם השוק המקורה סגור. בכל מקרה אין לנו זמן לזה, יותר טוב ככה. אנחנו מטיילים במדרחוב קונים מגנט למזכרת ונהנים מכל רגע. לא מוותרים על עוגה כשמוצאים סוף סוף פטיסרי-קונדיטוריה פתוחה. יכולתי לספר שישבנו בחוץ מול הקתדרלה, שתינו קפה ואכלנו עוגה אבל...היה לנו קר, ונכנסנו לשבת בפנים שם היה חמים ונעים. העוגות אגב היו מעולות אבל לצערי לא בדקתי את שם המקום. המרנג (נשיקה) היה הצלחה גדולה שעידו ביקש אפילו עוד אחד.
במהלך הנסיעה ברכבת הרבו להזכיר את שמו של הפסל ברתולדי (זה שאנחנו מכירים בזכות פסל החרות), ברתולדי נולד בקולמר וכמעט בכל מקום שעברנו היה פסל שלו, לכן כשירדנו מהרכבת והתחלנו ללכת בעיר, תומר "הדריך" אותנו על ידי כך שליד כל בניין מעניין הוא אמר ש"את זה עשה ברתולדי". טוב, לפחות הילדים למדו משהו...וישכחו עד מחר. ואפרופו ברתולדי ביציאה מהעיר לכיוון צפון מתנוססת לה בגאווה אישה גבוהה וירוקה עם לפיד ביד, כן, דגם מוקטן יחסית לזה האמריקאי והוא הוצב כאן לרגל מאה שנים למותו של...ברתולדי כמובן. נא לזכור את השם, יהיה בוחן בסוף הטיול.
המחיר 7.5 אירו למבוגר. החבר'ה התרשמו מאוד מהצבעים ומהיופי. עידו ואני נשארנו בחוץ בגלל...איך נגדיר את זה?אי אהבה לפרפרים שמתעופפים קרוב מדי אלינו.
העיירה הבאה Riquewihr. הדרך ממשיכה להיות יפה ואנחנו מתחילים להתאהב באלזס. ריקיוויר היא עיירה מתויירת להפליא, עד כדי כך שאין מקום חניה. בדרך אנחנו רואים הרבה הולכים, כלומר יוצאים למסלולי הליכה, אני יודעת מה אפי חושב, הוא היה מעדיף להיות בין המטיילים בטבע ולא בין המטיילים בחנויות המזכרות של המדרחוב בעיר. אחרי כמה ניסיונות כושלים, נותנים לדני להוביל ומשם הדרך קצרה לחניה. אנחנו מוצאים חניה באותו רחוב והולכים יחד לשער המוביל למדרחוב. מה לומר לכם? ממש קסם מהאגדות. כמו בסרטים של דיסני.
המשכנו במדרחוב היפה לכיוון הנהר ומשם לקחנו שייט. השייט על הנהר בשטרסבורג נמשך כשעה, אנחנו היינו מסתפקים בחצי שעה אם היה אפשר. הוא די ארוך ומייגע. ראינו את כל המבנים החשובים, שומעים הסברים -; לילדים כבר נמאס ולאט לאט כולם הורידו את האוזניות. המקום הכי יפה זה צרפת הקטנה, אנחנו לא נגיע לשם ברגל מפאת קוצר זמן ולפחות הגענו לשם בשייט. רואים את כל מבני האיחוד האירופי המרשימים וחושבים כמה פקידים חסרי תועלת יושבים בבניינים האלה? 
הערב ירד. סימטאות שטרסבורג יפות ומוארות. שוב הרעב מנקר, מחפשים מסעדה ורוצים להספיק לראות את מופע האורות שעל הקתדרלה בשעה עשר בלילה. אחרי שישבנו, בחוץ למרות הגשם, אמרו לנו שלוקח לפחות עשרים דקות להכין פיצה, החלטנו שאין זמן, מצאנו דוכן פאסט פוד ואני החלטתי לקחת קרפ כי הרי בצרפת התנהג כצרפתי. אפי אמר שהצרפתים אוכלים קרפ זוסט ולא קרפ עם נוטלה כמו הילדים. הלכנו עם האוכל לקתדרלה וחיכינו. הגשם החל לרדת שוב וראינו הרבה אנשים הולכים לכיוון הנהר. כבר הטילו ספק במופע האורות אבל בעשר זה התחיל, הבעיה שבמקביל התחילו בנהר זיקוקי דינור. אחרי עשר דקות נשברנו ורצנו לנהר להספיק לראות את מה שנשאר מהזיקוקים. די הרבה ומאוד יפים. 
כשזה הסתיים הספקנו לראות עוד קצת ממופע האורות שחוזר על עצמו כל חצי שעה. הכיכר החלה להתרוקן, השעה כבר הייתה אחת עשרה וגם אנחנו היינו בדרכנו למכונית. איזה יום קסום. כולם היו מרוצים. גם אלה שהטילו ספק אם הילדים ייהנו ביום כזה. הילדים נהנו מאוד אף שלא הייתה אטרקציה מגניבה, אבל היו נופים, היה משהו מופלא באזור הזה שגרם לכולנו לאהוב אותו.
אחרי חצות הגענו לדירה. בעלת הדירה כנראה מפסיקה את אספקת המים החמים אחרי חצות, טוב, הגרמנים מסיימים את היום מוקדם. אף אחד לא מתקלח אחרי חצות. לא נורא ממילא כולם עייפים, נתקלח מחר. לילה טוב.
יום ראשון 15/7
כשתכננו את יום ראשון חשבנו על מקומות שיהיו פתוחים. למשל אין טעם ללכת לבקר בעיר או עיירה כי בוודאי כל החנויות סגורות ולכן עדיף אטרקציות תיירותיות או טיול בטבע. הבעיה שגם היום יהיה יום גשום במיוחד אבל אין בררה. לא נותרו לנו הרבה ימים ומחר עומדת לצאת השמש ואנחנו הולכים עמה לפארק אירופה. יצאנו למזחלות ההרים בטודטנאו Todetnau . המחיר: 17 אירו לשניים, ועוד 6 אירו עבור שתי תמונות.זה החוב שלי מתחילת הטיול. הבטחתי שאמצא יום אחר למזחלות ההרים והגענו לטודטנאו שקרובה לשאר האתרים שנראה היום. אפילו אומרים שהמזחלות כאן טובות יותר מהמזחלות בגוטאך. הגשם יורד, אפי בחולצה קצרה ויש 13 מעלות. אפי לובש את שכמיית הגשם. לכולנו קר. אנחנו חונים והולכים מהר לכיוון המזחלות. הג'יפיאס של הפורתים התברבר בדרך ולא הייתה קליטה כדי להיות איתם בקשר. הדרך לטודטנאו יפה מאוד, עוברת בתוך היער בין חורשות, כרי דשא ומרעה וכפרים קטנים. אנחנו מגיעים למקום, רותם ואני מוותרות מראש על התענוג ויושבות לשתות קפה. מעל הקפיטריה יש סוכך אבל המקום פתוח וקצת קר. אפי מבקש ממני את הקפוצ'ון שלי, למעלה יש 10 מעלות והוא..בחולצה קצרה. אני יושבת בשכמיית הגשם שלפחות מגינה מהרוח. אפי ועידו עולים ברכבל.
ומילה קטנה על הקפה -; אנחנו רגילים שבמקומות התיירותיים שלנו לשבת לשתות קפה זה מאוד יקר, אז פה לא. קודם כל מחיר של קפוצ'ינו סטנדרטי הוא בין 2 ל-2.5 אירו. גם כאן הוא לא יותר יקר.
בינתיים הפורתים מגיעים ואפי ועידו כבר על המזחלת בדרך למטה. אני חושבת ללכת לצלם אבל כל כך קר לי שאני מוותרת. הם חוזרים מתלהבים מאוד. עכשיו הפורתים עולים ואפי הולך לצלם מלמטה. עידו נשאר איתי לאכול צ'יפס וגשם זלעפות מתחיל לרדת. מסתבר שמשפחת פורת עלו על המזחלות בדיוק בגשם הכי חזק. לא נעים אבל זה לא מפריע להם ליהנות מעניין. רק תמי עדיין מרגישה את הידיים שלה מחזיקות בחוזקה בידיות המזחלת עוד הרבה זמן אחרי שהם הגיעו למטה.
מסביבנו המון ישראלים. כולם כנראה קראו את אותם טיפים. כולם כנראה באותו מסלול. אנחנו אמורים לעלות ברכבל להר פלדברג, שמעתי כבר משפחה אחת שהייתה שם ולא עלתה בגלל הגשם, גם אנחנו מוותרים. לצערנו מוותרים גם על מסלול הליכה ב קניון וואוטאך הכול רטוב ובוצי. נכון, בדרך רואים הרבה גרמנים לא מפונקים שיוצאים למסלולים בגשם, כולל משפחה אחת בטיול אופניים עם תינוק בעגלה נגררת מאחורי האופניים. וגם הרבה רוכבי אופניים. אבל אנחנו מפונקים וגם חלקנו רטובים. ענבר נאלצת לעבור לכפכפים עד שיקנו לה גרביים. לא מתאים מסלול עכשיו. אפי מסתכל בכמיהה על כל ההולכים. היעד הבא הוא בזיליקת סנט בלסיאן הנמצאת בכפר ...סנט בלסיאן, כמה מפתיע. הבזיליקה היא השלישית בגודלה באירופה ואנחנו נכנסים לקתדרלה שמרשימה בלובנה. התרגלנו לראות כנסיות קהות וכאן יש כניסה לבנה ומוארת כשבראשה בזיליקה באמת גדולה. 
גם בעיירה זו עובר נחל נחמד והכול יפה וציורי. אחרי כמה תמונות אנחנו צריכים לאכול. המסעדה המומלצת עם בשר הצבי סיימה להגיש את ארוחת הצהריים ואנחנו הולכים ברחוב שמול הכנסייה לחפש מסעדה. כבר כמעט התייאשנו עד שפתאום אפי ראה שלט שכתוב בו: סטייק וסלט 6.5 אירו (זול). מבדיקת התפריט התברר שיש פיצה ושווארמה. מדובר בעצם בפאב, מעשנים בו, הפעם לא יצאנו כי לא היה לאן. רותם ואני הזמנו מאכל מקומי שנקרא רוסטי. זה שילוב של תפוחי אדמה מגורדים עם ביצה וירקות. רותם הזמינה עם עוף ולא אהבה, הגרסה הצמחונית הייתה מוצלחת יותר. השווארמה הייתה טעימה וגם הפיצה. בסך הכול מקום נחמד ולא יקר, הבעיה היא שלא היו להם מים רגילים, רק מוגזים. בכלל מאוד אוהבים פה מים מינרלים מוגזים, קשה למצוא את הרגילים, והחבר'ה אוהבים רגילים. מזל שהבאנו מים מהבית (כלומר מהסופר). המקום הבא הוא אגם טיטיזי. הגשם שוב יורד וקר מאוד, אנחנו מגיעים לעיירה מאוד ממוסחרת, כל החנויות פתוחות אפילו שיום ראשון היום. מלא תיירים ושוב פוגשים את אותם ישראלים שראינו קודם. רצינו לאכול עוגת היער השחור (אני רציתי) ולשתות קפה. נכנסנו לבית הקפה שקרוב לאגם, אמנם שתינו קפה וגם שוקו אבל העוגות אפס נגמרו !!
לקראת שש אנחנו מגיעים לפארק המים בד פרדייז 64 אירו לארבעה ועוד 3 אירו לאדם לכניסה למתחם המבוגרים. קנינו כרטיסים לשלוש שעות, קיבלנו צמיד שילווה אותנו עד היציאה. בעזרתו פותחים את הלוקר, באמצעותו אפשר לשלם, הוא זה שפותח את הכניסה למתחם המבוגרים ואסור לאבד אותו. נכנסנו לתא הלבשה, החלפנו לבגדי ים, יצאנו ללוקרים והכנסנו את כל הדברים לתא. השארנו תיק ומגבות אבל בעצה של דני הכנסנו הכול ללוקר. הפארק מחולק לכמה מתחמים אנחנו היינו בשניים מהם. פארק המים מלא במגלשות שונות ובריכת גלים. הילדים מיד לקחו אבוב ועלו לגלוש, בעצם גם חלק מהגדולים (אני לא). אני סיימתי עם אבובים בגיל עשרים. אכנס לבריכת הגלים. כבר הייתי בכמה בריכות גלים בימי חיי, לא רק בשפיים. ותמיד זה היה נחמד וחביב אבל הבריכה הזו הייתה סוערת. הגיעו גלים מכמה כיוונים, הרגשתי שאם לא אצא אני אטבע. ובזה נגמר הרומן הקצר שלי עם בריכת הגלים. הגרמנים גם די אדישים ועל כל הבריכה היו רק שני מצילים (אפילו בממדיון יש יותר), בארה"ב על כל שני מטר יש מציל. הם גם לא עשו כלום למי שמשתולל חוץ מלהעיר לו. מעניין לראות איך בכל מדינה ההתייחסות היא שונה. התחלתי להשתעמם ועברתי למתחם המבוגרים. שם יכולים להיות בני 17 ומעלה או תינוקות עם הוריהם. נכנסתי לבריכה המחוממת ומצאתי לי מקום על אחד המשטחים שבהם יש ג'קוזי. אחרי שנהניתי החלטתי לקרוא לשאר הגדולים. דני שכנע אותי לצאת לבריכה החיצונית. ואכן, בקור של 10 מעלות, יש דלת מסתובבת בין הבריכה הפנימית לחיצונית. יוצאים החוצה וכיף גדול. הבריכה חמה, יש המון עמדות ג'קוזי. היינו שם די הרבה זמן, גם הנוער זנח קצת את המגלשות והגיע. לאחר זמן מה הרגשתי קור חזק בפנים והחלטתי שהספיק לי להיות בחוץ. הכניסה למתחם עולה 3 אירו נוספים. יש עוד מתחמים שלא נכנסנו אליהם (ספא, סאונה). אמרנו לנוער שיש להם עוד חצי שעה לנצל את המגלשות ואחר כך הלכנו להתקלח ונסענו לדירה לאכול ארוחת ערב מאוחרת. (המצלמה נשארה בלוקר ולכן אין תמונות מגן עדן).יום שני 16/7
על פי תחזיות מזג האוויר זה היום המתאים ביותר לפארק אירופה. השמש אמורה לצאת היום אחרי כמה ימים גשומים. היום אנחנו (השובים) לשם שינוי מוכנים בזמן. פארק אירופה נמצא במרחק פחות מעשר דקות נסיעה. אין פקקים ואמנם נראה שיש כבר הרבה מכוניות בחניון אבל בסך הכול הגענו בשעה מוקדמת ואנחנו מרוצים. בדרך לכניסה עידו החליט שהוא כן רוצה את הקפוצ'ון שלו, בזמן שהלכתי וחזרתי הם כבר קנו כרטיסים ואנחנו נכנסים. מפתיע אותנו שאין שום בדיקת תיקים. לא בדיקה ביטחונית (כמו בארץ) ולא בדיקה לחפש אוכל (כמו בדיסני). על פי התכנית של עידו אנחנו מתחילים ברכבות ההרים. מכיוון שלא חובבת רכבות הרים אנוכי, ביליתי די הרבה זמן בהמתנה. 
יום שלישי 17/7
זה היום האחרון שלנו ביער השחור. היום הזה היה מתוכנן לשבת והוחלף עם חבל אלזס. יצאנו לדרך קצת מאוחר מהרגיל לכיוון מפלי טריברג. מפלי טריברג הם הגבוהים בגרמניה. בכניסה שאלו אם נרצה לבקר גם במוזיאון, אנחנו מוותרים על המוזיאון ונכנסים למפלים. מחיר: 8.5 אירו לכרטיס משפחתי, כבר מהכניסה רואים את המפלים וכשהולכים כמה דקות הם מתגלים במלוא תפארתם.
אבל העניין הוא לא רק לראותם אלא להמשיך ולטפס במעלה השביל כי למפלים יש כמה שלבים. אנחנו עולים, בוחרים בשביל האדום שהוא כנראה קצר יותר אבל גם תלול יותר. המסלול כמובן מסודר ונוח אפשר ללכת בלי בעיה. מכיוון שלא עשינו מסלולים בטבע אנחנו מלאים אנרגיות ומגיעים עד לשלב העליון של המפלים. בכל פעם עוצרים להצטלם, ליהנות מהנוף, מהירוק ומשפע המים וגם קצת נחים. 
כשעולים למעלה ומביטים קדימה רואים את טרייברג ואת היער השחור שעוטף אותה. כמו בתוך ציור. הנה... 
ליד המפלים יש פארק חבלים שבהתחלה מושך את הבנים הצעירים, המחיר הגבוה והכובל מונע מאיתנו להיכנס לפארק. מה הכוונה כובל? יש אפשרות לכניסה של משפחה עם שני ילדים, משום מה אין מחיר ליחיד. לי אין מה לעשות בפארק החבלים גם לרותם ולתמי. יצאנו מהמפלים. לא טיילנו בטריברג שגם היא...ניחשתם..יפה. הרחוב הראשי מלא שעוני קוקיה וחנויות של מזכרות, זה יפה אבל ראינו מהאוטו את כל מה שצריך. 
משם נסענו לשעון הקוקייה הגדול בעולם. מבחוץ השעון לא נראה גדול כל כך 
אבל כשנכנסים ורואים את המנגנון מבינים שזו הכוונה "הגדול בעולם". המחיר: אירו לאדם. הילדים התעניינו במנגנון ובפעולתו, מזל שאפי היה יכול להסביר כי האחראי לא ידע להסביר באנגלית. 
הגענו בעשה לאחת ויצאנו החוצה לחכות לקוקיה. הקוקיה השמיעה רעש קצת שונה מזה המוכר לנו והיא גם צייצה יותר מפעם אחת לטובת אלה שפספסו את הצילום. בתוך המנגנון שזה בעצם חדרון קטן וצפוף יש גם חנות מזכרות ודווקא שם קנינו -; אנחנו מזכרות וענבר ותומר מזכרות לעצמם. באופן יחסי לחנויות אחרות הבובות שאני קניתי היו זולות יותר. עכשיו מגיע האתר שהדעות לגביו היו חלוקות. חור המכשפה, קראתי את הטיפים, אני חושבת שהרוב כתבו שזה מיותר אבל היו כמה שכתבו שזה נחמד. החלטתי ללכת עם אלה שכתבו נחמד ושהדרך יפה. ובכן, הדרך, אכן הייתה יפה אבל חלק מהכביש היה שביל נסיעה לא סלול, צר מאוד, בוודאי צר לשתי מכוניות שיעברו זו מול זו, רק התפללנו שזה לא יקרה. נוסעים בתוך ירוק, שוב כרי דשא, חורשות, ממש בין העצים. בתוך הירוק הזה פתאום רואים בית, אחרי כמה קילומטרים -; עוד בית, הכביש עובר ממש בחצר שלהם. מוזר. בסוף מגיעים לחור. ומה יש לי להגיד? חור, חור רציני. אין כלום. גלגל שאיבה (שראינו בשעון הקוקייה) מסעדה וחנות. מזל שהיו שירותים. מאוד התאכזבנו. בסופו של דבר זה המקום היחיד שהיה ממש מיותר בטיול. מצד שני היו צחוקים כל הדרך לשם. ובשביל מי שמחליט לוותר -; זה מה שרואים שם 
בדפים שלי היה כתוב שיש כפר רועים -; סנט פטר, עברנו בכפר הרועים ולא ראינו שום דבר מיוחד (תלבושות מסורתיות וכו), זו נראית עיירה ככל העיירות, לא ראינו רועים, ראינו כנסייה וזהו. לא ירדנו מהאוטו והמשכנו לפרייבורג. 
פרייבורג היא העיר הגדולה של היער השחור. בפרייבורג יש אוניברסיטה ולא במכוון גם חנינו בחניון שלה. היה נחמד לצאת מהחניון ולראות את כל הסטודנטים. הלכנו משם לאכול במרקט הול ידעתי ששם כל אחד ימצא מה לאכול -; המרקט הול הוא מתחם סגור ובו הרבה דוכני אוכל, קראתי עליו המלצות גם בטריפאדווזיר, מה שאכלנו לדוגמה: אוכל הודי, אוכל אפגני, שרימפס ברזילאים, סושי והמבורגר, היה טעים. אחר כך יצאנו. לכיוון ..הקתדרלה Munster כמובן. הכיכר המרכזית. תומר אמר שהוא לא הולך לראות עוד קתדרלה, הבטחתי שלא נכנסים רק רואים את הכיכר. הקתדרלה נמצאת ב- Old town hall 
עשינו סיבוב קצר בכיכר היפה, ראינו את הבניינים הצבעוניים הישנים (בית המסחר מאוד יפה), מה שמיוחד בקתדרלה מבחוץ הם הפסלים המיוחדים שעליה. 
הלכנו לכיכר New town hall , הראיתי לילדים את הפסיפס שנמצא בקדמת החנויות, פסיפס שמעיד על סוג החנות (וכמובן שעלתה השאלה מה קורה שהחנות משנה את פניה?) אבל למען האמת חנויות האופנה שברחוב הראשי קרצו לילדים יותר. הקצבנו שעה לשיטוט בחנויות אבל הזכרנו לכולם שמחר אנחנו באאוטלט. שעה הספיקה לנו. אכלנו קינוח שוב במרקט הול ונסענו כחצי שעה לצימר. מחר אנחנו עוזבים ועלינו להתארגן ולארוז. יום רביעי 18/7
אין הרבה מה לספר על היום הזה. התחלנו לארוז אתמול וסיימנו בבוקר. פנינו מועדות למינכן אבל לפני כן התכנון היה לעבור בארמון הוהנצלורן ואחר כך באאוטלט. זמן הנסיעה למינכן הוא ארבע שעות. אם ניסע לארמון זה יוסיף לנו שעה לזמן הנסיעה ויוריד לנו זמן קניות. התלבטנו, הכניסה לחדרי הארמון היא רק בהדרכה ולילדים ממש לא התחשק לשמוע הדרכה. החלטנו שאין טעם להגיע לארמון רק כדי לראות אותו מבחוץ. היו לנו ימים מאוד אינטנסיביים, סיימנו כל יום בשעה מאוחרת ואפשר להבין את כולם שכבר אין כוח לעוד אתר. נסענו כשעתיים למצינגן. חנינו בחניון, התפצלנו למשפחות ויצאנו לקניות. בסופו של יום אפשר לומר ששווה לקנות שם נעלי ספורט, חלק מבגדי הספורט גם היו לא יקרים בהשוואה לארץ אבל שאר החנויות לא זולות כמו באאוטלטים בארה"ב. כמו שהבנתם כולנו קנינו נעלי ספורט ואני התחדשתי בכמה בגדי ספורט. החנויות לא מרוכזות במתחם אחד אלה בכמה מתחמים, יש הרבה חנויות וזה גדול מאוד כך שאי אפשר לשוטט בכל החנויות. להבדיל מהאמריקאים, הגרמנים באים לאאוטלט כנראה רק כדי לקנות כי דוכני מזון לא היו שם. בכל האאוטלט יש מסעדה איטלקית, בית קפה וקצת מחוצה לו יש מקדונלדס.נסענו עוד שעתיים למינכן, למוטל שלנו מרשת B&B, שילמנו 82 אירו ללילה לארבעתנו. קיבלנו חדר מרווח ובו מיטה זוגית ומיטת קומתיים מאוד גדולה ויציבה. למלון יש חניון סגור ומקורה וזה יתרון גדול, אפשר היה להשאיר חלק מהמזוודות. בחזית המלון יש מקדונלדס וחנות נוחות של תחנת הדלק ושם קנינו את ארוחות הבוקר שלנו (סנדויצ'ים, לחם, גבינה וכו'). במקדונלדס אכלנו את ארוחות הערב. סידור נחמד לשני לילות.
יום חמישי 19/7
לאתר הבא דני דאג. הוא הזמין לכולנו סיור ב-BMW. הסיור אמור להתחיל בשתיים בצהריים ואנחנו יצאנו למוזיאון BMW, הגענו לשם בערך בעשר. החניון היקר גרם לאפי ודני לחפש ולמצוא חניה בחוץ במחיר שפוי הרבה יותר. בחניון משלמים 2 אירו לשעה ומקסימום 10 אירו ליום, בחוץ משלמים אירו לשעה. לשים לב שחלק מהחניות בחוץ הם לתושבי האזור. המחיר: 16 אירו לסיור למשפחה ו -; 18 אירו למוזיאון (למשפחה כמובן). אנחנו חיכינו בינתיים בכניסה למרכז המבקרים והתלהבנו מהמכוניות.
ליד מכונית רולס רויס יקרה מאוד עמדו שני שומרים, גבר ואישה, שניהם עטו כפפות ולא נתנו לגעת במכונית. היה מישהו שהצטלם ליד המכונית והתיק שלו נגע בה, הם מיד ביקשו ממנו להעביר את התיק לצד השני. היו שם הרבה מכוניות יורה ובחוץ היו גם אופנועים שעליהם כן היה אפשר להצטלם. המתחם של BMW מעוצב יפה והמוזיאון מעוצב עוד יותר יפה, גם חיצונית וגם פנימית. במוזיאון -; כמובן המון מכוניות ואופנועים. אפי נהנה בעיקר מהאופנועים, עידו מהמכוניות החדשות ורותם ממכוניות המרוץ. 
בסיום הסיור עשינו הפסקת צהריים וחזרנו לסיור במפעל. הסיור המודרך היה באנגלית (לכך הוא הוזמן מראש) אי אפשר לצלם במפעל וחבל. נכנסנו למפעל וראינו ממש את פס הייצור של המכוניות. היה מעניין גם למי שאינו חובב מכוניות. אני אהבתי מאוד את הרובוטים שצובעים את המכוניות. ממש מדהים לראות את זה, הרגשתי שכאילו מתחת למעטה יש בני אדם שצובעים. הרבה פעולות בייצור עושים הרובוטים אבל יש גם פועלים ותנחשו כמה שעות בשבוע הם עובדים? ובכן, שבוע עבודה בגרמניה הוא ארבעה ימים, כן, כולם עובדים ארבע ימים בשבוע, 35 שעות עבודה בשבוע, ומעניין שההספק שלהם הוא בטח כמו שלנו אם לא יותר גבוה. בכל זאת גרמניה. הלוואי עלינו. הסיור ארך כשעה וחצי ועבר מהר מאוד. 
כשסיימנו יצאנו לראות קצת את הפארק האולימפי שנמצא ממש ממול. לפני ארבעים שנה נרצחו פה הספורטאים שלנו. היום יש שם בעיקר פארק יפה, מכון כושר, בריכת שחיה והיום גם מתקיים מרוץ עממי. טיילנו מעט, אי אפשר היה להיכנס לאצטדיון, עברנו ליד האגם, אינני יודעת איפה יש אנדרטה אנחנו לא ראינו אותה. 
לקינוח, נסענו למרכז מינכן. כבר היינו עייפים ויש עוד קצת אריזה לפנינו. הטיסה מחר בעשר בבוקר מה שאומר לצאת בערך בשבע מהמוטל, לקום בשש אם רוצים לאכול ארוחת בוקר לפני. הגענו ל- Karlsplatz, ראינו את המזרקה והלכנו למדרחוב, התעכבנו די הרבה זמן בחנות מוצרי האלקטרוניקה, כשהמשכנו ללכת כבר כולם היו עייפים ורעבים ובכל המדרחוב הזה אין אף מסעדה שמתאימה לנו. חזרנו למוטל לאכול במקדונלדס, זו הייתה ארוחת הסיום שלנו. 
יום שישי 20/7
אני לחוצה. מה לעשות? אני בנאדם לחוץ. כשאני לחוצה אני מעצבנת את כולם. זה קורה לי הרבה לפני טיסות. היום יום ההולדת של אפי ובאמת השתדלתי לא להרגיז אבל עוד פעם לא עמדנו בזמנים והפורתים חיכו לנו כמעט חצי שעה. בסופו של דבר במקום לצאת ברבע לשבע (אפי אמר שקבענו שעה לא שפויה, הטיסה בעשר וחצי) יצאנו בשבע ורבע. המוטל הזה נבחר מלכתחילה בגלל הקרבה ל-BMW , עשר דקות נסיעה, והקרבה לנמל התעופה -; עשרים דקות (וכמובן המחיר). הגענו למתחם החזרת הרכב. את כל המכוניות מחזירים באותו מקום כאשר לכל חברה יש נציג שבודק את האוטו. אחרי כמה דקות המתנה הנציגה של SIXT בדקה את האוטו שלחה אותנו למשרד למסירה סופית. כל זה לא ארך יותר מעשר דקות. משם הלכנו למכס כדי לקבל החזר מס. בעניין הזה לא ראיתי טיפים. אם קונים מעל סכום מסוים אפשר לקבל החזר מס. עשינו את זה בברלין, שם המכס היה מרוחק מאוד מהטרמינל של הטיסות לישראל. גם כאן הטרמינל מרוחק אבל יש נקודת מכס בטרמינל עצמו. צריך לבוא עם המוצרים לעמדה, למלא את הטופס ולשלשל אותם בתיבה המיועדת לכך. נהיה יותר חכמים שזה עובד אם נקבל את הכסף. מילאנו פרטי כרטיס אשראי. הבידוק היה קפדני (זה תמיד ככה בגרמניה) כולל בדיקה גופנית, סוליות נעליים וגם תיקים שנראו חשודים. אצלנו זו הייתה המצלמה שאפי התבקש להוציא ולהפעיל וגם הסניקרס של רותם שהיו במזוודה ואני מילאתי אותן בגרביים, בשיקוף זה נראה להם חשוד. לזכותם אפשר לומר שלעומת הבודקים בברלין הם היו נחמדים מאוד, אדיבים מאוד, אולי בגלל שזה היה יום אחרי הפיגוע בבורגס או שהם תמיד כאלה במינכן. אז כמו שכתבתי הטיסות לישראל יוצאות מטרמינל מרוחק ורק אנחנו הישראלים יושבים שם ומחכים לטיסה. יש אפילו חנות אחת. אי אפשר לעלות לטיסה מים שהבאנו איתנו אבל את המים שקונים בחנות, אחרי כל הבדיקות, אפשר להעלות למטוס. הטיסה יצאה בזמן ונמשכה קצת יותר משלוש שעות. הזמן עבר מהר והגענו מוקדם מהצפוי. כנראה שביום שישי כולם ממהרים הביתה, לא היה תור בכלל בביקורת דרכונים והמזוודות כבר החלו לצאת כשיצאנו מהביקורת. הכול היה ממש מהיר. זהו, עוד טיול נגמר, היה לנו כיף גדול. משפחת פורת הם פרטנרים נפלאים. אנחנו חברים למעלה מעשרים שנה ותמיד מטיילים ביחד בארץ (משפחת דרייפוס, הייתם חזרים להשלמת התמונה), היינו יחד בחופשה בטורקיה אבל זו פעם ראשונה ביחד בטיול כזה והכול זרם בלי שום בעיות. היער השחור השאיר לי טעם של עוד -; לראות אותו קצת יותר בנחת, ללכת למקומות שלא היינו בהם, לשוטט בעיירות היפות האלה וסתם לעשות פיקניק על גדת הנחל, או להשתתף באירוע מקומי. אולי..פעם...בעתיד עוד נחזור לפה.אתי יולי 2012
והערה אחת לסיום: אנחנו מצטערים על עיצוב הכתבה. למרות הסיוע מאנשי האתר למטיייל עדיין יש מקום לשיפור. מקווה שעורך הטקסט של האתר ישתפר בהקדם האפשרי.
