הקדמה
אז למה וינה באמצע החורף? ככה. כי כשמחפשים סיבה למסיבה תמיד מוצאים. יום הולדתי בעוד שבועיים והופעה של להקת קווין עם אדם למברט הן סיבות מספיק מוצדקות. נכון שזה היה ממש נחמד אם הם היו מופיעים בדיוק ביום ההולדת שלי, אבל מה שיצא אני מרוצה. למען האמת הם הופיעו ביום ההולדת שלי בפראג, אבל שם כבר היינו. בווינה לא.
מזמן כבר הגענו למסקנה שלקנות "דיל" של טיסה ומלון זה לא תמיד משתלם, בדקנו וראינו שמחירי ה"דילים" כולל הכרטיסים יקרים יותר מאשר רכישה עצמאית. לכן, קבלו טיפ בדקו מחירים לפני שאתם קונים משהו. ברכישה עצמאית יש גמישות גדולה יותר החל מבחירת המלון ועד לבחירת מושבי המטוס ומיקום הכרטיסים. קנינו כרטיסי טיסה באתר האינטרנט של אוסטרייאן איירלינס, טיסה סידרה אפילו לא לואו קוסט. את כרטיסי המופע רכשנו באתר של הארנה, בלי צורך בתיווך.
לראשונה החלטנו להזמין מלון בלי לדעת את שם המלון. אנחנו עשינו את זה באתר "אקספדיה" אבל האפשרות הזו קיימת ברוב האתרים הגדולים. בוחרים אזור והאתר מציע מחיר ודרוג כוכבים. אנחנו בחרנו במלון 4 כוכבים. שילמנו 60 דולר ללילה (לא כולל ארוחת בוקר). ולאחר התשלום קיבלנו את Hotel Mercure Wien City. המחיר זול בהרבה מאשר כל הזמנה שהיא באינטרנט למלון ארבעה כוכבים. בדיעבד ניתן לומר שהיינו מרוצים מאוד.
יום שישי 30/1
אנחנו על טיסת אוסטרייאן איירליינס, שהייתה אמורה לצאת ב 9:15 ויצאה באיחור של רק עשר דקות. שילמנו 620$ לשנינו, הלוך חזור כולל הזמנת מושבים (הם דרך אגב לא היו נוחים).
יש שתי רכבות המחברות את שדה התעופה של וינה לעיר. בחרנו ברכבת S7 שהיא זולה יותר וקצת יותר איטית, לא מיהרנו לשום מקום ומדובר על רבע שעה עיכוב. כשהגענו לעיר עברנו מהרכבת למטרו, (כרטיס הרכבת כולל גם את המטרו). בכניסה למטרו לא הייתה בדיקת כרטיסים וחשבנו שמאוד סומכים פה על אנשים אבל ביציאה עמדו הרבה מאוד לובשי מדים ובדקו את הכרטיסים.
כשיצאנו קיבל את פנינו שלג קל מעורב בגשם. זו חוויה מיוחדת אבל לא כשצריך ללכת למלון עם המזוודות. המרחק קצר מדי כדי לקחת מונית אבל די ארוך כשהולכים בגשם ובקור. זה לא היה נעים כל-כך והיה כיף להיכנס למלון החמים ולקבל את החדר למרות השעה המוקדמת.
התארגנות קלה, בדיקת החדר (עונה על הציפיות יש מקרר, ערכת קפה ואפילו עוגיות)
ואנחנו בדרך החוצה, בעיקר מחפשים אוכל. הלכנו במעלה הרחוב הולנד שטראסה בדרך (כמעט מול המלון) ראינו סופרמרקט כשר, קצת מלחיץ, לא מזמן קרה הפיגוע בהיפר כשר בפאריז ובעקבותיו החלטתי להתרחק מכל המקומות היהודים בווינה.
המלון נמצא באזור שהיה פעם הרובע היהודי אך מתברר שגם היום אנו מגלים פה סממנים יהודים כמו הסופרמרקט ומסעדות כשרות (בשבת בבוקר נראה אדם חרדי חוזר מבית הכנסת), העיקר רציתי להתרחק מאתרים יהודים. שלוש דקות הליכה ואנחנו במתחם karmeliter markt מתחם של מסעדות קטנות, בתי קפה וחנויות אוכל, בסוף השבוע יש בו גם שוק תוצרת חקלאית. מסעדה קטנה משכה את תשומת לבנו, הבטנו בתפריט בגרמנית וזיהינו כמה מילים מוכרות, החלטנו לשבת שם ובעודנו מגלים שאין תפריט באנגלית, מגלה אותנו בעל המסעדה ופותח בשיחה בעברית. כן, ישראלי לשעבר. בעודו ממליץ לנו על מנות כלבבנו, הוא מספר קצת גם על החיים פה. המסעדה נקראת te-wa ויש לה גם סניף בנאשמרקט.
יצאנו בחזרה אל הקור, שוב כפפות, צעיף סוודר, כובע. ככה כמעט בכל פעם שניכנס ונצא ממקום מסוים. מהקור לחום ומהחום לקור. בדרך חזרה עצרנו בסופרמרקט (הרגיל) שנמצא כמעט מתחת למלון, קנינו מים ופירות לחדר ולדרך. נחנו קצת בחדר. בכל זאת כשטיסה יוצאת בבוקר, מתעוררים מוקדם מאוד לפנות בוקר ואחר כך מרגישים עייפות כל היום.
ושוב התעטפנו ויצאנו לכיוון מוזיאון אלברטינה. המלון שלנו נמצא בעבר השני של הנהר אבל עדיין במרחק הליכה מרוב האתרים. אפילו שקר ומדי פעם יורד גשם בחרנו ללכת ברגל כי אז מרגישים את האווירה של העיר ועוברים בעוד אתרים שלא תכננו לראות. עברנו דרך המדרחוב, מיכאלפלאץ, הופבורג ובית הספר לרכיבה.
גשום במדרחוב
מוזיאון אלברטינה הוא חלק ממתחם המוזיאונים של ארמון הופבורג, המבנה גדול ו...נראה ארמון – יוקרתי ומפואר. חייבים להשאיר את התיקים הגדולים במלתחה ואפשר גם להשאיר את המעילים, יש אפילו אפשרות לאחסן את המטריה. הכול תמורת תשלום כמובן. במוזיאון יש כמה תערוכות העיקרית שעניינה אותנו נקראת "ממונה עד פיקאסו" ויש בה גם ציורים של רנואר, שאגאל ועוד. הייתה תערוכה נוספת שהושאלה ממוזיאון ד'אורסיי בפאריז. חוץ מזה יש גם מתחם שהוא שיחזור של דירת מגורים בארמון.
מוזיאון אלברטינה
פיקאסו
הארמון
בחוץ יורד גשם לסירוגין, לפעמים גם גשם חזק, אבל אנחנו פה וזה לא יעצור אותנו. לפי התכנון היינו אמורים ללכת עכשיו לבית האופרה של וינה, לנסות להשיג כרטיסים מוזלים בעמידה. איננו חובבי אופרה ורק רצינו להתרשם מחוויית האופרה בווינה. אבל כבר הלכנו די הרבה, רגליי כאבו וידעתי שלא אוכל להחזיק מעמד בעמידה. אז טיילנו במדרחוב קרנטנר ואכלתי עוגה ושתינו קפוצ'ינו. ישבנו בבתי קפה על פי המלצות שראיתי בספרים וכאן באתר. חיפשתי בית קפה שנמצא בקרטנר, חיפשנו ולא מצאנו ולכן נכנסנו ל"סתם" בית קפה K.u.K. CafKonditorei שהכניסה שלו נראתה כמו קונדיטוריה קטנה ורגילה אבל בקומה למעלה מתנהל בית קפה גדול עם מלצריות בלבוש מסורתי והמון עוגות. אין תפריט באנגלית וזה אומר שהמקומיים אוכלים כאן. אז איך בוחרים עוגה בלי לדעת גרמנית? מחפשים איזו מילה מוכרת, במקרה שלי מצאתי מרציפן וזו העוגה שבחרתי. מה כבר יכול להיות לא טעים בעוגת מרציפן אז זהו שזה יכול להיות מאוד טעים. בדיעבד העוגה הכי טעימה שאכלתי בווינה. הקפה לא משהו. נחמד שבכל בתי הקפה הם מגישים עם העוגה גם כוס מים. ומה קרה לבית הקפה המפורסם שחיפשתי? אחר כך גילינו שהוא היה בכלל קרנטנר רינג ואנחנו היינו בקרנטנר שטראסה.
גם כשיצאנו מהמוזיאון וגם עכשיו, לאורך הדרך, ראינו רחובות חסומים על ידי המון שוטרים והרבה מאוד שוטרים מסיירים. אחרי שיצאנו מבית הקפה ראינו שיירה שלמה של מכוניות משטרה. משהו לא נתפס. לא היה ברור לנו מה קורה פה וניסינו להבין מהמקומיים. ובכן, בעונה הזו מתקיימים הנשפים המסורתיים של וינה, ממש נשפים כמו פעם עם תלבושות מיוחדות (ראינו כמה חנויות שמוכרות תלבושות כאלה), תזמורת וכל מה שכרוך בזה.
ביגוד מסורתי לנשפים, על החלון מודבק פתק ובו תאריכי הנשפים חוץ מהנשף שנערך היום
הנשפים עולים הרבה מאוד כסף ומאורגנים על ידי גופים שונים. היום אמור להתקיים נשף שמאורגן על ידי המפלגה הניאו-נאצית, בשנה שעברה שהתקיים הנשף הזה היו שם מהומות בגלל התנגדות האנשים לנשף של המפלגה הזו. אנשים נפגעו, כמה חנויות נהרסו, כן, זה קורה אפילו בתרבות המאופקת של אוסטריה. גם הפעם תהיה הפגנה והפעם המשטרה לא לקחה סיכונים מיותרים והביאו 2500 שוטרים מכל המחוזות בסביבה. אנחנו החלטנו להתרחק משם, מה שבטוח בטוח. אגב ההפגנה עברה הפעם בשלום.
שיירת מכוניות משטרה
בדרכנו למלון, קצת לפני שחוצים את הנהר, מצאנו מסעדה, אומנם נראתה לנו תיירותית אבל השעה הייתה מאוחרת ולא היו עוד אופציות. מסתבר שדווקא מקומיים יושבים פה, ואפילו בלבוש אלגנטי. איך רואים שמישהי מקומית, בגלל הלבוש. בחוץ מתעטפים במעיל טוב אבל בפנים אפשר ללבוש אפילו שמלה חשופת שרוולים. המסעדה המעוצבת יפה, נמצאת ממש על גדת הנהר (ליד תחנת המטרו שוודנפלאץ) ויש בה כמה קומות, נראה שבקיץ יש בר בקומה העליונה הפתוחה. המסעדה נקראת Motto am Fluss כמו במסעדות באיטליה גם כאן משלמים סכום מסוים על עריכת שולחן, במקרה הזה 3 אירו לאדם וזה כולל גם לחם ומטבלים. היה טעים.
כשיצאנו מהמסעדה כבר היה קפוא כל-כך שאפילו אפי התעטף במעיל, כפפות וכובע. מזל שהמלון לא רחוק, היה כיף להיכנס בחזרה לחמימות של החדר אפילו שהלכנו רק כמה דקות.
לאפי קר
יום שבת 31/1
בשבת בבוקר מתקיים שוק תוצרת חקלאית במתחם כרמליטר ואנחנו הלכנו לבדוק אותו. טיילנו קצת בין דוכני האיכרים. לקנות לא ממש יכולנו כי אי אפשר לקחת הביתה.
אכלנו ארוחת בוקר אצל השכנים הטורקים של הישראלי מאתמול במסעדה שנקראת zeitan. הוא סיפר לנו שהיחסים פה טובים מאוד בין כולם. ראינו שמגישים פה ארוחות בוקר בבית הקפה הקטן הזה אבל כמובן לא היה תפריט באנגלית וגם אף לא אחד מבני המשפחה שהמסעדה בבעלותה ידע אנגלית. למזלנו גברת חביבה שאכלה שם עזרה לנו בתרגום. בסופו של דבר אכלנו שקשוקה ובחרנו פלטת סלטים שכללה בין היתר ציזיקי, עלי גפן וחומוס טעים !!!, מיץ תפוזים, קפה ולחם. כמו בארץ רק בקטנה. המשכנו לטייל קצת באזור הזה הקרוב למלון.
אחרי ביקור קצר בסופרמרקט, שבעים ומרוצים אנחנו פותחים את היום והיעד הראשון שלנו הוא בית הספר הספרדי לרכיבה. כמו כל דבר בווינה, מתקיימת פה מסורת רכיבה בסגנון הרנסנס של כ-500 שנים. הוא מפורסם בסוסים הלייפציאנים הלבנים שלו. לצערנו בתאריכים אלה לא מתקיימות הופעות ומי שרוצה להציץ יכול להסתפק באימונים שגם הם...בתשלום כמובן.
כהרגלנו, יצאנו מאוחר, האימון מתקיים בין 10 ל- 12 ואנחנו יצאנו מהמלון אחרי 10:00. אתמול ראינו בדרך את האורוות המלכותיות והיינו בטוחים ששם נמצא בית הספר אבל חוק מרפי, לא מספיק שאנחנו מאחרים גם טעינו. אורוות לחוד ובית הספר לרכיבה לחוד. מיקומו של בית הספר ממש על Michaelerplatz בכניסה למתחם ארמון הופבורג. מכיוון שנשארו רק 45 דקות, קיבלנו מחיר "מוזל" של 20 אירו לשנינו. עכשיו ברור לנו שאין צורך ביותר מ-45 דקות, אפילו 30 דקות מספיקות כי בעצם רואים הולכה של הסוסים, קצת הליכה צדית שזה בעצם ה"ריקוד" שלהם ולכן הם נקראים הסוסים הרוקדים. הכול כמובן לצלילי מוזיקה קלאסית. הסוסים אציליים ומלאי הדר והרוכבים שולטים בהם ביד רמה. אפילו הבגדים שלהם מלכותיים משהו. החוויה נחמדה אבל יקרה. למי שמאוד מתעניין יש גם סיורים שונים באורוות. אחרי 45 דקות (הסוסים והרוכבים מתחלפים במהלך האימון), אני מתחילה לרחם קצת על הסוסים, זה לא נראה כיף במיוחד.
חזרנו רגע לכיכר מיכאל כדי לצלם ולהצטלם. בכיכר מחכות הכרכרות לתיירים על מנת לקחת אותם לסיור בעיר.
מיכאל פלאץ
הכרכרות שצילמנו אתמול
בית הספר לרכיבה הוא חלק ממתחם ארמון הופבורג שאנחנו ממשיכים לטייל בו. הארמון הוא בעצם מתחם של כמה ארמונות שנבנו על ידי הקיסרים האוסטרו-הונגריים לדורותיהם במשך שבע מאות שנים. כל אחד מהקיסרים תרם את חלקו ובנה והוסיף בניינים וכמה שיותר מפואר יותר טוב.
החלק המרכזי ששימש בעבר את הקיסרים משמש היום את הנשיא ואת הקנצלר. בין הארמונות יש כיכרות ומזרקות ובתוך הארמונות נמצאים כמה מוזיאונים המציגים את כלי הכסף, את חדרי המגורים, מוזיאון מיוחד לנסיכה סיסי האהובה, הספרייה הלאומית, הקפלה ועוד.
לא נכנסנו למוזיאונים והמשכנו ישר ברחוב in der burg ל – heldenplatz חצינו את הכביש ויצאנו ממתחם הארמון לכיכר מריה תרזה שמשני צדיה נמצאים המוזיאון לתולדות האומנות ומוזיאון ההיסטוריה של הטבע. בכיכר עצמה יש מזרקה ופסל מרשים וכמה אומני רחוב שמנעימים את האווירה.
מוזיאון ההיסטוריה של הטבע
כיכר מריה תרזה
משם בקו ישר יצאנו לרובע המוזיאונים, אפשר למצוא פה את מוזיאון הילדים, המוזיאון לאומנות מודרנית, מוזיאון ליאופולד ועוד. חלקם במבנים מרשימים ואפילו מודרניים ו...כן וינה משופעת במוזיאונים ואלה שהזכרתי הם רק חלק קטן. בגלל שזמננו קצר, ואנחנו רוצים בעיקר לראות ולחוש את וינה, וויתרנו מראש על המוזיאונים. אומנם הייתה תכנית חלופית לביקור במוזיאונים אם יהיה קר, קפוא ומושלג אז בינתיים קר, קצת קפוא אבל לא מושלג ואנחנו נהנים לטייל למרות הקור.
רובע המוזיאונים
ממתחם מוזיאון הילדים המשכנו דרומה לרחוב מריה הילפר. לפי מדריכי התיירים רחוב מריה הילפר הוא רחוב הקניות. אנחנו מטיילים בתחילת הרחוב (עוד נחזור לחלק השני שלו) ונהנים בעיקר מחנויות לעיצוב הבית. אלו לא חנויות שביום יום אנחנו נכנסים אליהם, בטח שלא בחו"ל אבל משהו בעיצוב חלונות הראווה מושך את העין. בחנות אחת ראינו עיצובים מעניינים ולא שגרתיים. חנות אחרת היא בית כל בו ענק, מתחם של כמה קומות שיש בו הכול מ א ועדת' לבית. אפשר לטייל כאן שעות אבל הזמן קצר והתוכנית ארוכה.
קנינו ערמונים חמים מדוכן רחוב ועברנו בין הרחובות הקטנים המחברים את מריה הילפר והנאשמרקט. התכנון – לאכול כאן ארוחת צהריים. מדובר בשוק גדול וצבעוני, השוק המרכזי של וינה. אבל לא לקחנו בחשבון ששבת היום, המוני תיירים אבל בעיקר מקומיים עומדים בתור לדוכני האוכל. במקום הראשון: דוכן שווארמה של טורקים, במקום השני: מולו, ד"ר פלאפל של הישראלים, שניהם חולשים על חצי שוק. מעניין לראות את הטוויסט הקולינארי של ד"ר פלאפל שלצד חומוס שגרתי מוכר גם חומוס ווסאבי וחומוס קארי. אני מאמינה שהיינו נהנים מהשוק ומדוכני האוכל שאנחנו אוהבים, יש פה את כל הטעמים והסגנונות אבל הצפיפות והדוחק הבריחו אותנו משם. בתחילת השוק, בחלק הקרוב לקראלפלאץ, יש כמה מסעדות לא מלאות, אך הן מהסוג התיירותי הנחות, אלה שבהן המלצרים קוראים לך לבוא לשבת. לא תודה. לא בשבילנו.
גם ברחוב עצמו אנחנו לא מוצאים מסעדה מעניינת ואנחנו הולכים ל-karlsplatz ומקווים שמשם תבוא הישועה או יותר נכון, המנה הטעימה והמשביעה כי אנחנו כבר ממש רעבים.
כאן כבר אין לנו כוח להיות בררנים מדי, בחרנו בקפה המוזיאון. המלצרים לבושים באלגנטיות וכל המראה מבפנים משרה אווירה אצילית משהו. בשעה הזו רוב האוסטרים כבר שותים קפה ואוכלים עוגה. כמו הרבה בתי קפה בווינה הם מתהדרים בכך שהם קיימים מאז...במקרה הזה משנת 1899. המקום זכה לביקורות טובות בטריפאדוויזר ואנחנו יושבים. נהנים מהחימום (טיפ חשוב – להתלבש בצורה כזו שאפשר להתקלף ולהישאר בחולצה דקה בלבד, המקומות מחוממים מאוד). האוכל היה טעים אבל המנות לא גדולות והכי מרגיזה הייתה העובדה שהם גובים כסף על מים מהברז !! ישבנו בהרבה מסעדות באירופה ובארה"ב ובזה עוד לא נתקלנו. מעולם לא שילמנו על מי ברז. מה גם שברוב בתי הקפה פה מקבלים כוס מים כשמזמינים עוגה, גם כשלא מבקשים. הזמנו שתי מנות עיקריות ושתייה מוגזת וכשביקשנו כוס מים המלצר יידע אותנו שזה בתשלום. הזמנו מים מינרלים שלימנו על הכול 50 אירו. אומנם אלגנטי, אומנם טעים אבל מעצבן !!
קראנו בספר שליד תחנת המטרו יש תערוכה והיא בחינם. חיפשנו את הביתן ולא מצאנו אבל כן מצאנו חבר מהיחידה של אפי. גם הם היו עם אותו ספר וגם הם חיפשו את התערוכה. לא מצאנו. דיברנו קצת, חיפשנו קצת וכל אחד הלך לדרכו.
אנחנו המשכנו ל- karlskirche, עוד כנסיה, עברנו שם רק בגלל שהיא באזור.
הכנסייה המרכזית של וינה נקראת stephansdom היא נמצאת באזור המדרחוב המרובע. הגענו בשעות אחר הצהריים, הכנסייה לא הייתה מוארת מאוד. בעצם כמו כל כנסיה באירופה ולא מצאנו בה משהו ייחודי.
זה הזמן לקפה ועוגה. אפי לא אוכל עוגות אבל אני החלטתי שבכל יום אטעם עוגה אחת מהמבחר הטעים שיש פה בבתי הקפה המיוחדים. קפה דמל כבר משך אותי אתמול בגלל עיצוב חלון הראווה שלו המלא בבובות מרציפן. אתמול לא היה זמן. הוא נמצא במדרחוב קוהלמרקט לא רחוק ממיכאל פלאץ. במקום יש מוזיאון ומכינים מרציפן, אנחנו לא ראינו. עלינו למעלה שם יושבים רוב האנשים. אפילו חיכינו בתור. מה לא עושים בשביל לשבת במקום מומלץ משנת 1786. השטרודל היה טעים, גם הקפה עם האייריש קרים שאפי שתה, וגם המנוחה לרגליים.
חלון הראווה של קפה דמל
וזה לא דמל , אבל גם יפה
הערב מתחיל לרדת אבל אנחנו לא סיימנו. אחרי המנוחה של הספיקה אנחנו הולכים לבית העירייה לראות את רחבת ההחלקה על הקרח. בדרך עברנו בבית הפרלמנט שנראה קצת כמו מקדש יווני.
לפני בית העירייה, rathaus יש רחבה גדולה שבחורף הופכת למשטח של החלקה על הקרח. קר מאוד פה, במיוחד כשהערב ירד. אבל במתחם המוני אנשים משפחות ובני נוער. מוצאי שבת, זה היום לבילויים. אנחנו רואים משפחות שלמות עם נעלי החלקה, ילדים קטנים לומדים להחליק במתחם מיוחד להם, מסלולי החלקה וגם רחבת החלקה. ברקע מתנגנת מוזיקה (לא, הפעם לא קלאסית), דוכני אוכל וממתקים. אווירה כייפית. הרגליים שלי גמורות. אני מתיישבת ואפי רצה להחליק אבל היה תור ארוך מאוד לשכור נעלי החלקה אז הוא וויתר והלך לצלם ולטעום משהו בדוכנים.
רחבה מיוחדת לילדים קטנים
אני כבר לא מסוגלת ללכת. לקחנו מונית למלון ובדרך דיברנו קצת עם הנהג ששאל אותנו מאיפה אנחנו וכששמע שמישראל שאל האם זה נכון כל מה שמספרים על אשת הנשיא שלנו? בהתחלה לא הבנו מה עשתה אשת הנשיא אבל כשהוא הסביר את דבריו הבנו שהוא מתכוון לאשת ראש הממשלה. סיפור מיחזור הבקבוקים וכו, הגיע גם לכאן. לנהג המונית המהגר הארמני שחי בווינה. הוא לא מאמין לסיפור ורוצה לשמוע מאיתנו.
זהו, היום כמעט נגמר. אחרי יום כזה מתגעגעים לשבת קצת בחדר, להתקלח. אכלנו ארוחת ערב במסעדה מול המלון, מסעדת פאב קטנה שנקראת pilwax. היה לנו נחמד, אכלנו גולאש ועוף, שתינו יין. שמחנו שלא היינו צריכים ללכת ולחפש מסעדה כי הרגליים כאבו ממש. הארוחה עלתה 26 אירו.
עכשיו אפשר ללכת לישון.
יום ראשון 1/2
השעה שבע בבוקר ובחוץ -5 מעלות. אין סיבה לצאת מהמיטה עדיין. בשעה שמונה חצי יצאנו לאכול ארוחת בוקר. יום ראשון הוא בעצם יום שבת, לכל המתלוננים על השבת בארץ אז פה זה לא אמריקה, פה אנשים נחים בשבת כלומר בראשון וכמעט הכול סגור. באזור בית המלון הכול היה סגור וחצינו את הנהר בתקווה שככל שהאזור מתוייר יותר כך יהיו יותר מסעדות פתוחות. אבל לא נאלצנו ללכת הרבה, ממש מעבר לנהר ראינו בית קפה פתוח. אי אפשר להיות בררנים מדי היום. נכנסנו אפילו בלי לראות תפריט, העיקר שיהיה קפה. אז היה קפה וגם חביתה וטוסט ומיץ תפוזים. תענוג לא זול (20 אירו) אבל בהחלט תענוג.
היום שלנו יתחלק לשניים. בחלקו הראשון ניסע לבריכות הטרמיות ובערב נלך להופעה שבגללה הגענו לכאן בעצם.
מאז שגילינו את הבריכות החמות ביער השחור אנחנו חולמים על עוד בילוי כזה. בריכה בפתוחה, חמה מאוד כשבחוץ קר מאוד. והיום בהחלט קר מאוד.
הנסיעה קצת ארוכה, הבריכות Therme wien מחוץ למרכז וינה, נסענו במטרו ואחר כך באוטובוס. בכניסה ענדו לנו צמיד שבעצם ישמש לקביעת התשלום בסוף הבילוי. התשלום כולל את מספר השעות שבילינו, ואם יהיו לנו חיובים נוספים כמו אוכל שתיה או לוקר. אין צורך להסתובב עם כסף כי משלמים באמצעות הצמיד. לקחנו תא הלבשה, בתוספת 2 אירו למחיר שנשלם, תא קטן אך מספיק לשניים שאפשר להתלבש וגם לאחסן בו את כל מה שלא צריכים: תיקים, נעליים, בגדים וכדומה. השארנו שם כמעט הכול, גם ארנק וזה היה נוח מאוד. היו הרבה אנשים אבל הבריכות גדולות ולא הרגשנו צפיפות. בחוץ יש כמה בריכות, בכולן יש עמדות של זרמי מים (כמו ג'קוזי). ניתן להגיע אל הבריכות מתוך הבריכות הפנימיות חוץ מאשר בריכה אחת שנמצאת בחוץ לגמרי. רק לאפי היה אומץ לצאת מהמים בבריכה החיצונית ולהיכנס לבריכה אחרת. בחוץ קר אבל בבריכה חם וזו הרגשה שרק כאשר מתנסים בה מבינים כמה זה נפלא. בפעם הראשונה שראיתי בריכה כזו חשבתי שאני לא אכנס לתוכה. חוץ מהבריכות בפנים ובחוץ יש בריכה שנקראת הבריכה הרגועה. לא נכנסים לשם ילדים. היא כמעט לא מוארת ובעצם אפשר לומר שמיועדת לזוגות. חלק מהאנשים נכנסו לשם רק כדי לפטפט וזה הפריע לרוגע, מצד שני חלק מהזוגות לקחו את זה קצת רחוק מדי לטעמי, אנחנו באוסטריה, אין כאן גבולות. הפריע שחוץ מאשר בבריכה הזו לא הייתה הפרדה בין מתחם המבוגרים למתחם הילדים, כמו בגרמניה. ביער השחור היה מתחם לגיל 16 ומעלה ובו היו הבריכות החיצוניות. כאן כולם ביחד, וזה קצת מפריע. מזל שבחוץ לא היו הרבה ילדים. יצאנו אחרי 3 שעות, שילמנו 35 אירו.
חזרנו למרכז וינה. רצינו לאכול משהו מהיר ולנוח לפני ההופעה. קבענו לארוחת ערב עם חבר של אפי ובת זוגו שפגשנו במקרה בטיסה. ביציאה מהמטרו יש דוכנים של טורקים (יש הרבה דוכנים כאלה באזור). אכלנו שווארמה, אני אכלתי בפיתה ואפי בקופסה עם תוספת ירקות. גם היום לא וויתרתי על העוגה ולפני שחזרנו למלון נכנסנו לקחת עוגה ברשת אאידה. עוגת מוצרט שאכלתי בחדר והיא הייתה טעימה אך הרבה פחות איכותית מהעוגות שאכלתי עד כה.
נחנו קצת ובחמש וחצי יצאנו לכיוון המסעדה שמצאתי בטריפאדוויזר. היה לה ציון טוב והיא קרובה מרחק כמה דקות מהארנה. אף שיצאנו מאוחר יחסית והיינו צריכים להחליף מטרו בדרך, הגענו בדיוק בשש למסעדה. החברים כבר חיכו לנו בפנים. בשש ועשרים הזמנו את המנות וחיכינו. טוב, בעצם דיברנו וצחקנו ולא שמנו לב שהזמן עובר. קיבלנו את השתייה ומדי פעם פנינו למלצרית אך היא לא הייתה דוברת אנגלית ורק הנהנה לעברנו ואף כעסה בפעם השנייה. פתאום שמנו לב שכבר שבע ועשרה והמנות לא הגיעו. בשבע וחצי צריך לאסוף את הכרטיסים ובשמונה ההופעה. הבנו שכבר לא נאכל. ביקשנו לשלם על השתייה ולצאת. גם זה לקח זמן. מיהרנו לארנה ואספנו את הכרטיסים כשאנחנו רעבים מאוד. בחוץ לא היה מבחר גדול; פיצרייה ודוכן של נקניקיות. אפי אוהב את הנקניקיות השמנמנות האלה, אני פחות. רציתי פיצה אבל מסתבר שהם מכינים על המקום וזה לוקח 25 דקות. וויתרתי. אין זמן. בכניסה לארנה בודקים תיקים כדי שלא יכניסו אוכל ושתייה. הפקדתי את המעיל במלתחה, קניתי בייגלה קר ומגעיל (אכלתי שני ביסים וזרקתי) ונכנסנו לארנה.
התרגשות גדולה. בפעם הראשונה הופעה בחו"ל. במתחם המיועד להופעות Wiener Stadthalle (שלא כמו נוקיה או איך שקוראים לו עכשיו). והמופע – חברי להקת קווין עם אדם למברט. זה התחיל בשמונה ורבע. המקומות קצת רחוקים אבל במרכז ורואים יפה, יש גם מסכים גדולים. אדם למברט מסתבר הוא זמר ענק ונכנס יפה לנעליים הגדולות של פרדי מרקורי.
פירוטכניקה, אורות וגם הזקנים של קווין, על אף גילם, נותנים הופעה מצוינת. הקהל, לפחות אלה שסבבו אותנו, היה קצת רדום, אומנם מחאו כפיים ושרו אבל רק בשיר האחרון קמו לרקוד. היה גם סולו גיטרה אחד שנמשך חצי שעה והיה מייגע מדי לטעמי. המסקנה שלי שהרולינג סטונס (המבוגרים יותר) הקפיצו יותר את הקהל בגני יהושע. או שזה הקהל הישראלי שנלהב יותר מהאוסטרי. ואולי בגלל שפה היה איפה לשבת ובתל אביב היינו כל הזמן על הרגליים. אבל, שלא תבינו לא נכון, נהניתי מאוד !!!
חצי שעה כמעט חיכינו כדי לקחת את המעיל. מסתבר שגם באוסטריה לא תמיד מאורגנים אפילו שכולם חיכו יפה בתור.
ההופעה השכיחה את העובדה שלא אכלתי ארוחת ערב, אבל לא עוד. כשיצאנו מהמטרו חזרנו לדוכן של הטורקים הפעם כדי לקנות לי פיצה. רבע פיצה ענקית וטעימה עלתה לי 3.5 איר. ואני לא יכולתי לגמור אותה, זה אומר שהיא באמת הייתה ענקית.
כשהגענו למלון הופתענו כשפקיד הקבלה זיהה אותנו כישראלים ופנה אלינו בעברית. תמיד נחמד לפגוש ישראלים. הוא אף הציע לסדר לנו יציאה מאוחרת מהחדר, בשעה 14:00, אבל מכיוון שאנחנו רוצים לטייל כל היום, זה כבר לא ישנה.
יום שני 2/2
יום אחרון לטיול ומכיוון שאתמול לא טיילנו היום נרצה להספיק כמה שיותר, לכן התעוררנו בשבע ואכלנו בבית קפה סמוך למלון. היום ארוחת הבוקר עלתה רק 13 אירו וכללה: לחמניות, ריבה, חמאה וביצה רכה (כן, יש דבר כזה שאני זוכרת קצת מהילדות) וגם חביתה עם האם וגבינה, שתי כוסות מיץ תפוזים ושתי כוסות קפוצ'ינו.
ארזנו מהר אבל התעכבנו בגלל בעיה שקרתה לנו מול אורנג' שביטלו את חסימת השיחות שלי לפני הזמן ולא הצלחנו לחסום שוב באינטרנט. רק אחרי כמה שיחות הצלחנו שוב לעשות חסימה. השארנו את המזוודות במלון ויצאנו לדרך.
ברבע לעשר נסענו לרחוב מריה הילפר, הפעם לצד השני שלו. הגענו לשם במטרו, השתמשנו בכרטיס שקנינו אתמול והיה תקף ל-24 שעות. חוץ מזה לא נזקקנו למטרו. ובכן, ברחוב הקניות עשינו קצת קניות בעיקר מזכרות וקצת בגדים ומתנה לרותם.
הלכנו משם דרך בורגארטן, בחורף אין פרחים והגן פחות יפה מאשר בתמונות.
והמשכנו לקפה זאכר sacher ולבית האופרה. קיבלנו המלצה ללכת לסיור בבית האופרה אבל לצערנו לא מתקיימים היום סיורים. מול בית האופרה נמצא מלון זאכר וקפה זאכר המיתולוגי, כן גם הוא משנת... 1876. הוא מפורסם בזכות עוגת הזאכר טורט שנאפתה לראשונה ב-1832. וכנראה גם בגלל הרבה יחסי ציבור. בית הקפה מופיע בשלל ההמלצות על וינה כמקום שאין לפספס. כיאה למקום יוקרתי (וכזה שרוצה להשאיר רושם על התיירים), חייבים לאחסן את המעילים והתיקים ושקיות הקניות במלתחה (תמורת אירו למעיל והשקיות בחינם). גם כאן מלצרים ומלצריות לבושים בהתאם. הכול לפי כללי הטקס. ההיסטוריה של עוגת הזאכר כתובה בתפריט. והעוגה ... עוגת שכבות שוקולד עם פס ריבה דק באמצע וקצפת ליד. טעים אבל...אם אהיה שוב בווינה זה לא יהיה המקום הראשון לחזור אליו, 15 אירו חתיכת עוגה ופעמיים קפה. השירות אדיב ונעים ונראה שרק תיירים מגיעים לכאן. סימנו "וי" גם על זה. למרות שעת הצהריים, נאכל את ארוחת הצהריים מאוחר יותר, קרוב למועד שנעזוב את המלון לקראת טיסת הלילה שלנו.
בית האופרה
אנחנו מטיילים לכיוון stadpark לאורך קרנטנר רינג, בדרך עוברים דרך כיכר schwarzenberg שלא שמענו עליה לפני כן. בכיכר פסל של הנסיך קרל פיליפ רכוב על סוס. בהמשך יש מזרקה שלא פעלה ומאחוריה בכיכר רחבת ידיים נמצא פסל red army memorial שהוקם ב-1946 על ידי הצבא הסובייטי. לזכר החיילים. יש פה פסל של חייל בגובה 12 מטר. סביב הכיכר השגרירות הצרפתית ומאחורי הפסל ארמון שוורצנברג שחלקו משמש כמלון וחלקו שגרירות שוויץ.
השגרירות הצרפתית
המשכנו ללכת בקרנטנר רינג, עברנו את מלון אימפריאל המפורסם ועוד כמה מבנים מרשימים ואותו בית קפה שחיפשתי ביום שישי.
עברנו ליד השטאדפארק שנראה כמו גן במערומיו. טוב, החורף אשם. צילמנו קצת את הפסלים.
פסל מוצרט בשטאדפארק
היעד הבא שלנו היא מסעדת השניצלים המפורסמת figlmuller זו שצריך להזמין אליה מקום הרבה זמן מראש, זו שמכינה את השניצלים הכי טעימים. אז לא הזמנו מקום מראש ורק בגלל שהחברים אתמול המליצו החלטנו שבכל זאת ננסה את יעד התיירות הזה. אולי בגלל שזו לא עונת התיירות ומאוד ייתכן שגם בגלל שזו לא שעת צהריים ועדיין לא שעת ארוחת הערב, היה מקום במסעדה. השניצל – ענק ודק דק כמו שאני אוהבת. אני חייבת לציין שהזמנתי שניצל עוף, זה לא השניצל הפופולארי פה. היה טעים מאוד, כמו בבית. הזמנתי גם פירה, שיהיה ממש כמו בבית. אפי אכל סטייק לבן, הייתה לצדו פסטה (שאפי לא אוכל), וגם מרק, מיץ ומים, הכול עלה 45 אירו כולל שירות אדיב ומקצועי. זהו, עשינו "וי" גם על זה.
בדרך חזרה למלון, שמסתבר כקרוב מאוד למסעדה מצאנו סוף סוף מתנה לעידו. קערת קורנפלקס עם ציורים של הומר סימפסון לפי מצב הרוח בימי השבוע. משהו מגניב שמתאים לעידו. ולא שכחנו גם לקנות את הדבר הכי חשוב: שוקולד !!! ומוצרט !!! (אין צורך לקנות מוצרט בחנויות היקרות שלהם, יש גם בסופרמרקט).
ארזנו את הקניות שלנו במזוודות ואחרי התלבטות בין מונית למטרו, יצאנו לדרכנו בתחבורה ציבורית. הבעיה ששלג התחיל לרדת. סוף סוף ראינו שלג רק חבל שהיינו עם מזוודות.
שדה התעופה של וינה מסודר וממוחשב וכמעט לא היו תורים בשום מקום. לא היה בידוק בטחוני נוסף. המראנו בזמן, לקראת אחת בלילה ונחתנו בארץ מוקדם לפנות בוקר.
