לעלות ברכבל להר מושלג ומיד לאחר מכן לבלות בבריכות חמות. להתעורר בכל בוקר לנוף גלויה ירוק. לטייל במפלים כשפתיתי שלג יורדים ולעלות באומץ על גשרים תלויים. זה רק חלק קטן מהטיול שלנו לאוסטריה. טיול משפחתי: הורים, רותם בת 21 ועידו בן 18. נוסעים לנופים היפים של חבל זלצבורג וחבל טירול.

התחלה והכנות

הזמנת טיסה: מהרגע שהתחילה מדיניות השמים הפתוחים והגיעו טיסות הלואו קוסט הזולות, בכל פעם שאנחנו חוזרים מחו"ל יש לנו חשק לטוס שוב. בסוף מאי חזרנו מאמסטרדם ובסוף יוני הזמנו את כרטיסי הטיסה לטיול הבא. קצת יותר משלושה חודשים לפני מועד הטיסה (ובין לבין גם קפצנו לברצלונה). אנחנו לא קובעים יעד ומחפשים טיסה אלא מחפשים טיסה ועל פיה מתכננים טיול. טסים בדרך כלל באיזי ג'ט אבל כבר טסנו גם ב wizz air והפעם גיליתי את Transavia שטסה לליון, לפאריז, לאמסטרדם ויש לה קו חדש מאוקטובר – למינכן. בדקתי מחירים, אפשרויות, השוויתי וחיפשתי את הטיסה הזולה ביותר בזמן המתאים ביותר בתקופת החגים. מצאתי טיסות למינכן, מתאריך 5 באוקטובר עד 17 באוקטובר. נטוס אחרי ראש השנה ונחזור בחג הראשון של סוכות. המחיר 808 אירו לארבעתנו כולל תשלום הזמנת מושבים (שניים מהם מרווחים ולכן הם במחיר יקר יותר). מאוחר יותר נשלם על מזוודה של 25 ק"ג בהלוך ו 30 ק"ג בחזור עוד 70 אירו סה"כ. (לכל נוסע מותר לקחת מזוודת טרולי עד 10 ק"ג).

הנה טעימה ראשונה. לנוף הזה התעוררנו בוקר אחד בהופגרטן

בניית מסלול: התחלנו לבנות מסלול, סימנו במפה את כל האתרים החשובים באזור זלצבורגלנד ובאזור טירול. נעזרים באתר למטייל, בספרים ובחברתנו ענת. אחרי שהכול סומן במפה החלטנו על לינה ב-3 אזורים. במזרח: פלאכאו, במערב: זיפלד ובאמצע, נחפש משהו קרוב למגלשה ב-worgl.

הנוף מהדירה בפלאכאו

חיפשנו דירות בבוקינג, מצאנו והזמנו 4 לילות בפלאכאו, 3 לילות בהופגרטן ו-4 לילות בזיפלד, יותר נכון במוסרן השכנה.

אנחנו אמורים לנחות במינכן לפנות ערב ומשום כך לא ניסע ישר לאוסטריה כדי לא להגיע מאוחר בלילה. מצאנו מלון במרחק שעה וחצי נסיעה ברופהולדינג, עיירה בגרמניה קרוב לגבול, נלון שם לילה אחד ונמשיך הלאה.

מראה מהדירה במוסרן

נשאר לנו (יותר נכון, לי) די זמן לתכנן טיול שיתאים לכולנו, שלא יהיה עמוס מדי, שיהיו בו גם אתרי טבע וגם עיר, גם מנוחה וגם אקסטרים (בקטנה) ובריכות חמות שכולנו אוהבים. כל יום צריך להסתיים בערך בחמש, רוב המקומות נסגרים בשעה הזו וגם המסעדות נסגרות מוקדם. תכננתי מסלולים יומיים וכל מסלול כזה נמצא במפות שלי בגוגל מפות וישמש אותנו לכל הטיול.

יש יתרונות להגיע לאוסטריה באוקטובר: זה סוף העונה ואין צפי לתורים !! לא חם. יש מעט גשם יחסית ליולי ולאוגוסט. ויש גם חסרונות: חלק מהאתרים סוגרים את שעריהם בספטמבר.

השכרת רכב: כאשר הזמנו את הטיסה הציעו לנו באתר של transavia לשכור רכב דרך חברת interrent. עשינו זאת כחודש לפני הטיסה, בדקנו והשווינו מחירים ואכן זו הייתה ההצעה הזולה ביותר. 253 אירו ל-12 ימים. רכב סטיישן מסוג יונדאי (בסוף יכולנו להחליט בין פג'ו דיזל לאופל). חששנו קצת כי לא הכרנו את החברה הזו אבל בדקנו ומתברר שזו חברת בת של יורופקאר. ואם חברת התעופה מקדמת אותה אז אפשר להזמין. עבור מעבר לאוסטריה שילמנו עוד 15 אירו.

מעטה קרח בהופגרטן, גם על האוטו שלנו

צ'ק אין: עשינו צ'ק אין לטיסה (אפשר רק 30 שעות לפני) וגילינו שמאז שהזמנו מקומות ועד עכשיו הספיקו להחליף מטוס. מה שאומר שהמקומות המרווחים שהזמנו כבר לא מרווחים. אחרי שיחה עם המוקד שלהם הבנו שהמקומות ביציאת החירום כבר היו תפוסים וכל מה שאפשר היה לעשות זה לזכות אותנו על הסכום ששילמנו. (בסופו של דבר המושבים הרגילים היו בסדר גמור).

בדקנו גם את תחזית מזג האוויר שלא נראתה מלבבת. קר מאוד, גשם, שלג. אני כבר ראיתי את כל הטיול לא יוצא לפועל ואותנו יושבים בדירות קופאים ומשתעממים. החלטנו שנבדוק בכל יום את התחזית למחר ואם צריך נשנה ימים ונזיז דברים. זה מה שעשינו וראינו את כל מה שרצינו לראות חוץ מאתר אחד.

יום רביעי 5/10

טיסה, רכב, מלון ושוטר גבולות גרמני קשוח במיוחד

הטיסה למינכן הייתה אמורה לצאת ב- 14:55 אבל היא יצאה כמעט שעה אחרי. כולל זמן המתנה בתוך האוטובוס שלקח אותנו למטוס, בגלל תקלה.

קצת על הטיסה: טיסה קצת רועשת כי היו הרבה ילדים אבל בסך הכול היה נוח, כולל המושבים הלא מרווחים. הצוות נחמד וחייכני, אפילו הביאו לילדים הקטנים חוברות וצבעים. המזון והמשקאות שנמכרים בטיסה היו לדעתנו קצת יקרים וגם לא היו מים בכוסות ליד עמדת הדיילים.

נחתנו במינכן בשש וחצי, רבע שעה אחרי המועד המתוכנן, לא ברור לי איך זה מסתדר עם שעת האיחור בהמראה אבל יכול להיות שהחברות מוסיפות זמן טיסה יותר ממה שטסים בפועל.

ביקורת גבולות: השמחה שלנו התבטלה כשהגענו לעמדת ביקורת הגבולות ונעמדנו בתור הקצר ביותר אבל מסתבר שמול השוטר הקשוח ביותר. וכבר אי אפשר לעבור מסלול. מדובר בשוטר שהחליט על דעת עצמו (האחרים לא עשו את זה) לשאול את כולם שאלות מוזרות ביותר. הוא רצה לראות את כרטיסי הטיסה חזרה, את הזמנת הרכב, הזמנת המלונות שלנו. מזל שכל הטפסים היו מסודרים ומאורגנים לי בשליפה. כל מי שעמד בתור זכה ליחס הלא ברור הזה. בקיצור הגענו ראשונים וסיימנו אחרונים כמעט.

השכרת רכב והגעה למלון: רק בשבע וחצי יצאנו ולקחנו את המזוודות. פקידה אדיבה מאוד ב- interrent חברת השכרת הרכב החתימה אותנו על כל מה שצריך ונתנה לנו לבחור רכב. למרות חיבתנו לאופל (שיש לנו בבית) לקחנו פג'ו דיזל כי היא חסכונית יותר והיינו מרוצים מאוד. ומכיוון שבגרמניה אין הגבלת מהירות בכביש המהיר הגענו ל-ruhpolding בתשע וחצי. העיירה חשוכה אבל עם הג'יפיאס (שהיה מובנה באוטו) מצאנו די בקלות את המלון. מלון Hotel Garni Zum Hirschhaus, הזמנו וקיבלנו סוויטת דלוקס משפחתית (120 אירו ללילה). בפועל מדובר בשני חדרים ענקיים, בקומה האחרונה.

בזמן תכנון הטיול חיפשתי מסעדות פתוחות בעיירה גם בשעה מאוחרת (תשע וחצי זה מאוחר מאוד כאן) ולהפתעתי מצאתי אבל החבר'ה לא רצו לצאת והעדיפו לאכול קצת כריכים שנשארו לנו מהטיסה וללכת לישון.

רופהולדינג בבוקר

יום חמישי 6/10

ובו נספר כמה פעמים חצינו את הגבול בין גרמניה לאוסטריה (רמז: מכרה המלח) ואיך התמודדתי עם המגלשות במכרה. והאם הצימר הראשון עומד בציפיות.

יצאנו מהמלון קצת אחרי תשע. ביקשנו מבעל המלון לראות איך נראית המדבקה לכביש המהיר באוסטריה ובדקנו איפה אפשר לקנות אותה. עצרנו בתחנת דלק בגרמניה עוד לפני שעברנו לאוסטריה כדי לקנות את המדבקות לכביש המהיר.

הנוף הירוק כמו גלויה שילווה אותנו כל הטיול

מדבקה לכביש המהיר: מי שרוצה לנסוע בכבישים המהירים באוסטריה צריך לקנות מדבקה. המדבקה היא לשבוע (לכן קנינו שתיים) המחיר לשתיהן 17.6 והן בעצם מחליפות כנראה את כבישי האגרה שיש במדינות אחרות.

ואחרי כל הסידורים נסענו ליעד הראשון שלנו בטיול. מכרה המלח salzwelten בהאלין hallein, הגענו בעשר ורבע ונכנסנו לסיור של 10:30. למכרה המלח נכנסים בסיור מודרך. אני, הידועה כפחדנית אמיתית, התלבטתי מאוד אם להיכנס, חברתי ענת אמרה לי לא לפספס, השכנה אמרה לי שהיו צריכים להוציא אותה משם כי היא פחדה מאוד. אחרי שבדקתי, ראיתי תמונות וסרטונים החלטתי ללכת על זה. נכנסנו עם קבוצה של בני נוער מבית ספר שהיו שקטים והתנהגו למופת.

בכניסה קיבלנו בגדי כורים (בעיקר כדי לא ללכלך את הבגדים שלנו). המדריך אמר לנו ללכת צמוד אליו כדי שהוא יסביר לנו קודם באנגלית. התחלנו בנסיעה ברכבת כורים, יושבים אחד אחרי השני כשהרגליים משני צדי הספסל. הרכבת לקחה אותנו לפנים המכרה ושם קיבלנו הסבר קצר והתחלנו ללכת. הלכנו בתוך המכרה והגענו אל המגלשה הראשונה, בדקתי, יש אפשרות לרדת במדרגות, וכן, רואים את הקצה שלה . אזרתי אומץ, ישבתי בין אפי לעידו ( לא מתגלשים לבד). הרגשתי בטוחה מאוד, עצמתי עיניים ונהניתי. אחר כך הלכנו עוד ברגל, שמענו עוד הסברים על עבודת הכורים, מדי פעם ראינו סרטון, בגרמנית כמובן. עברנו את הגבול לגרמניה. ואז הגענו למגלשה נוספת, ארוכה יותר. אני כבר "מנוסה". לכן לא פחדתי. אפי ועידו התגלשו פעמיים. הגענו למקווה מים קטן ושטנו בתוך המכרה לצלילי מוזיקה נעימה רגועה ואורות צבעוניים ומתחלפים. ולסיום חזרנו לכניסה ברכבת הכורים, קיבלנו מלחיה למזכרת וקנינו תמונה. מחיר כרטיס לאדם 21 אירו. טיפ חשוב שלא ידענו עליו, יש הנחה לבעלי כרטיס זלצבורגלנד.

תמונות ממכרה המלח

ויתרנו על מצודת הוהנוורפן בגלל הגשם. היה חשוב לנו להגיע לצימר מוקדם, לפני החשיכה. לכן נסענו, מתפעלים מהנוף הירוק המדהים, לגרודיג לחנות המפעל של שוקולד SALZBURGER SCHOKOLADE- UND SÜSSWARENFABRIK GMBH. & CO.KG.

הג'יפיאס הביא אותנו לחניון של המפעל, חנינו והלכנו בשביל קטן עד לחנות. נראה לנו שיש גם כניסה מהחזית אבל הג'יפיאס הביא אותנו לפי הכתובת שהזנו Hauptstr. 14-16 5082 Grödig . אז מה היה לנו? מלא שוקולדים. הרבה טעימות. התפוצצנו רק מהטעימות, וכמובן קנינו לנו שוקולדים להמשך הטיול.

הנוף שצילמנו בדרך

משם המשכנו לדירה בפלאכאו Haus Andrea Unterberger. את הדירה הזמנו כאמור בבוקינג. כשהגענו מצאנו פתק שהשאירה לנו בעלת הדירה (היינו אמורים להגיע בין אחת לשתיים והגענו קצת אחרי שתיים). היא כתבה לנו איפה הדירה ממוקמת, והשאירה לנו מפתח על השולחן. הדירה הפתיעה מאוד לטובה. התמונות בבוקינג לא שיקפו את הגודל שלה. שני חדרים ענקיים. פינת ישיבה, פינת אוכל, מטבח מאובזר, שני חדרי שירותים ומקלחת. בין חדר הילדים לחדר המגורים יש מסדרון כך שכל אחד מאיתנו נמצא במתחם נפרד.

בדירה חשבו על כל פרט, החל מכלי המטבח שהיו נחוצים וגם כאלה שלא, חימום בכל מקום, קולבים לתלייה, מקום להניח דברים. המינוס הקטן היחיד הוא שאין מדפים בארונות אלא רק מקום לתלייה. חוץ מזה התפעלנו מהנוף המשגע של ההרים הירוקים והפסגות המושלגות. בינתיים, בעודנו מתלהבים הגיעה אנדריאה והתגלתה כאישה מקסימה, אוהבת ישראל. היא ביקרה במקומות הקדושים לנוצרים לפני שלוש שנים. ביקשתי ממנה להציע את המיטה הנוספת בחדר הילדים. יש בו מיטה זוגית ענקית אבל כל ילד רוצה מיטה. לא הייתה שום בעיה ולא נדרש תשלום נוסף (בניגוד למקומות אחרים שבהם שמעתי שדרשו תשלום). התכתבנו עם אנדריאה כמה ימים לפני שהגענו גם לגבי שעת ההגעה וגם כי היא רצתה את השמות שלנו לצורך כרטיס הנחה של פלאכאו. כשהגענו חיכה לכל אחד מאיתנו כרטיס עם שמו. לא השתמשנו בו כי קנינו כרטיס זלצבורגלנד. היינו לבד במתחם הדירות (יש יתרונות כשזו לא העונה) . יתרון נוסף כשבאים לא בעונה זה שלא הייתה לנו מגבלה לשעת העזיבה ביום האחרון. שילמנו 340 אירו לארבע לילות. התשלום לצימר לפי המקובל באוסטריה וגם בגרמניה יש תעריף ללילה ותעריף לניקיון. וחוץ מזה מס עירוני לאדם ללילה שמשתנה ממקום למקום. אז המחיר כפי שכתוב בבוקינג 260 אירו, המחיר לניקיון 60 אירו. ובערך 20 אירו למס עירוני.

הנוף מהדירה

אנדריאה הסבירה לנו כמובן גם על מיון הזבל לפחים השונים והפצירה בנו לא לקנות מים מינרלים מכיוון שהמים בברז מצוינים ומגיעים מההרים שלפנינו. באופן מפתיע, אני, חסידת המים המינרלים בחו"ל, הקשבתי לה.

יצאנו לאכול צהריים. השעה אחרי שלוש וכמובן רוב המסעדות במרכז פלאכאו היו סגורות (הפסקת צהריים אירופאית). מצאנו אחת פתוחה שמגישה תפריט ביניים של פיצה, מרקים וסלטים וזה מה שהזמנו. שם המסעדה:paularei, נמצאת בקומת הקרקע של מלון alpenhof מחיר לארוחה שכללה 2 מרקים, סלט קפרזה, 2 פיצות ומי ברז בתשלום 43.2 אירו. אחר כך נסענו למרכז המידע לתיירים בפלאכאו, המרכז נראה שומם אבל הוא היה מאויש. קנינו כרטיסי זלצבורגלנד לשישה ימים (בדקתי מראש באינטרנט איפה אפשר לקנות אותם). המחיר 62 אירו לכרטיס, שנראה לנו כמשתלם עבורנו, הוא מקנה כניסה חינם להרבה מאוד אתרים וגם לבריכות חמות ואנחנו מתכוונים לנצל אותו. בקיץ הוא אפילו משתלם יותר כי יש הרבה רכבלים ואטרקציות שאינן פעילות עכשיו.

חזרנו לדירה, הכנו רשימת קניות, השארנו את הילדים מחוברים לווייפיי כל אחד בטלפונו הוא. ויצאנו לסופרמרקט פני. אחר כך אפי הכין ארוחת ערב ואני סידרתי מזוודות.

יום שישי 7/10

מצודה ובזים, נקיק ואגם, עיירה יפה עם גולגולות וגם איך גרמתי לכולם לרדת ברגל ממצודת הוהנוורפן, זה מה שהיה לנו היום.

הגענו אל מצודת הוהנוורפן Hohenwerfen Fortress ברבע לעשר. מחיר הכניסה לטירה 11.5 אירו, כלול בכרטיס זלצבורגלנד אבל צריך לשלם כדי לעלות בפוניקולר (בעלי הכושר יכולים לעלות ברגל). שילמנו 14 אירו ועלינו בקרונית קטנה למעלה. בדרך כמובן רואים נוף מקסים וגם למעלה.

עולים בפוניקולר

חיכינו לסיור המודרך של עשר שיצא בעשר ועשרה. בעשר יצא סיור של תלמידי בית ספר ואנחנו למדנו שהאוסטרים אינם דייקנים ומסודרים כמו הגרמנים. לאורך כל הסיור היו קצת המתנות וחוסר סדר בגלל הסיור של הילדים. קיבלנו אודיו בעברית והאזנו לו כשהמדריכה הסבירה בגרמנית. אחרי פעם אחת הבנתי שעדיף להאזין בדרך ליעד הבא או לפני שהיא מתחילה לדבר אחרת קשה לשמוע. הסיור בטירה נמשך כשעה ובו מקבלים הסבר היסטורי ועוברים בין חדרי הטירה: חדר המקהלה, חדר הרוזן, חדר עינויים ועוד,

הטירה מבחוץ

עד שמגיעים לפעמון, בהתחלה רואים את המנגנון ומי שאין לו פחד גבהים יכול לעלות למעלה, לפעמון עצמו (אני חיכיתי בזמן שבני המשפחה עלו).

הפעמון ולמעלה אפי ורותם על רקע הנוף מאזור הפעמון למעלה.

הסיור מסתיים באותה רחבה מרכזית שבה התחלנו אותו. מופע העופות הדורסים אמור להתקיים בעוד כמה דקות. הירידה לדשא הייתה די ארוכה ובחלק מהמקומות גם תלולה. אנשים מגיעים אל רחבת הדשא אבל אף אחד לא יודע בדיוק היכן לעמוד. קר מאוד ומדי פעם יורד גשם כך שלא ניתן לשבת בשום מקום. רוב האנשים נעמדו סביב הספסלים כי זה נראה הגיוני ששם יתקיים המופע. בפועל זה לא היה כך, המאמנים עמדו בעיקר ליד העץ הגדול.

המופע שהיה אמור להתחיל ב 11:15 התחיל ב 11:25. דיוק מישהו? בתחילת המופע נשמע הסבר קצר ומוקלט באנגלית אילו עופות דורסים נראה (ממש זכרנו כל סוג וסוג) אחר כך כל ההסברים של המאלפים היו בגרמנית. אני חושבת שהיה נחמד אם לפחות הם היו אומרים את שם הציפור באנגלית לכל אלה שאינם מבחינים בין בז לנץ. אבל זה מה שאני חושבת. מצד שני, אף שלא הבנו את ההסברים המופע היה יפה מאוד, העופות עפים ממש קרוב אלינו, דואים, עפים וחוזרים לפי הוראות המאמנים.

נהנינו מאוד. עם סיום המופע החלטתי שיהיה לי קשה לעלות בחזרה למצודה (אפי רצה לראות את תערוכת הנשק שעברנו דרכה בסיור אבל לא עצרנו), אני לא רציתי לעלות בחזרה וחשבתי שהדרך למטה תהיה קצרה וקלה יותר. עברנו דרך מוזיאון העופות הדורסים.

ביציאה שאלנו כמה זמן ייקח לנו לרדת, נאמר לנו שזה 10 דקות. בפועל אלה הם 10 דקות הליכה אוסטרית, צריך להכפיל את הזמן. טוב זה הזמן להודות שגם טעינו. אחרי שיוצאים מהשער והולכים קצת יש שביל שמצדדיו חומה ובתים ואז השביל מתפצל. השביל השמאלי מתחיל בירידה תלולה ואנחנו התחלנו ללכת בו, למה? כי הימני מתחיל בעליה וזה נראה לנו הגיוני לרדת. עידו צעד ראשון, רותם ואני אחריו ורק אפי השתרך מאחור לצלם. פתאום אנחנו שומעים אותו צועק לנו לבוא. עכשיו, עידו כבר כמעט למטה. רותם ואני גם צעדנו קצת וצריך לעלות את כל העלייה הקשה הזו. לא כיף. מתחיל אפילו כעס. אבל הטעות היא שלנו, אם היינו קוראים את השלט היינו רואים שהשביל השמאלי מוליך למרכז העיר ואילו הימני מוביל לחניון.

שער הכניסה/יציאה התחתון

אז צריך לרדת בשביל הימני שבו הירידה מתונה, השביל נעים ונוח בין העצים, ראינו הרבה משפחות שעולות בשביל הזה אבל במשפחתנו כבר כולם היו כעוסים ורצו לדעת מתי זה יגמר.

הנוף מהשביל בדרך לחניון

זה הזמן להירגע בארוחת צהריים. שוב לא נחזור על אותה טעות ונלך לאכול מאוחר. כיוונו את הג'יפיאס למסעדה שמצאתי בעיירה וורפן werfen, מסעדה איטלקית עם עוד תוספות. המסעדה bella grotta בכתובת: Markt 39, 5450 Werfen , הייתה די ריקה, אולי בגלל השעה המוקדמת. חנינו ממש מול הכניסה. ראינו את התפריט מבחוץ, מצאנו שלכולם יש מה לאכול ונכנסנו. עידו הזמין פיצה, רותם ריזוטו ואפי ואני לקחנו מהתפריט משהו מהבלקן שנקרא קבאפצ'י והיינו בטוחים שזה קבאב (אני עוד מבקשת ממנו שזה יהיה עשוי טוב והוא לא מבין אותי), בעצם קיבלנו שווארמה שהייתה טעימה מאוד והגיעה עם צ'יפס וסלט. לקחנו גם כוס יין, ובקבוק גדול של מים מינרלים (5.2 אירו !!) וכוס יין ועלה לנו 34.7 אירו לא כולל טיפ.

היעד הבא הוא בעצם פיצוי על יעד אחר שלא נגיע אליו. נקיק ליכטנשטיין שהיינו אמורים לעשות אתמול וביטלנו בגלל הגשם. זהו נקיק למאר Lammerklamm.

נקיק למאר

מהכניסה לנקיק יש שני שבילים. הלכנו לשביל הימני שיש בו 150 מדרגות תלולות והוא מוביל לקו המים. התחלנו ללכת. הנקיק עמוק והסלעים משני צדדיו קרובים זה לזה ומתחת המים גועשים. מראה מקסים.

נקיק למאר הירידה במדרגות

באותן מדרגות יורדים מגיעים למים ועולים בחזרה. אומנם המדרגות צרות אבל יש מעקה וירידה בטוחה. אחרי שחווינו את המראה המקסים עלינו בחזרה ופה כבר נגמרה לי הנשימה ולא יכולתי להמשיך לשביל השמאלי. רותם שמחה לחזור איתי לאוטו בעוד אפי ועידו המשיכו ללכת עוד חצי שעה. אפי אמר שטוב שלא באתי כי גם זה היה לי כנראה קשה. הכניסה לנקיק כלולה במחיר כרטיס זלצבורגלנד.

נקיק למאר מעל הנחל

המשכנו על פי התוכנית לעיירה הלשטאט (hallststt). כשמתקרבים להלשטאט עוברים במנהרה, במנהרה יש נקודת תצפית על העיירה ואנחנו פספסנו אותה. נכנסנו לעיירה וחנינו בחניון 3 שהוא קצת רחוק מהרחוב המרכזי. אפי רצה להספיק ללכת לבית הגולגלות (או כפי שנכון לקרוא לו בית העצמות beinhaus ) והשעה הייתה כבר ארבע. בדקנו במרכז המבקרים בכניסה למדרחוב הראשי seestrasse שהמקום פתוח עד שש לכן יש לנו מספיק זמן. בתחילת המדרחוב עוד היה הומה והיו כמה קבוצות של תיירים אבל ככל שהזמן עבר המקום התרוקן.

הלשטאט זו עיירה יפה שבנויה על צלע הר, וזה מה שיש לראות בה. המדרחוב נחמד כמו כל מדרחוב תיירותי.

הגענו לבית הגולגולות, גם הפעם רותם ואני ויתרנו והעדפנו לטייל במדרחוב. בקצרה, הולכים במדרחוב ואחרי הכיכר הגדולה ועולים לכיוון הכנסייה שם נמצא בית העצמות. מספרים שלא היה מקום בבית הקברות ולכן הוציאו את העצמות מהקבר. זו אטרקציה בהלשטאט ומסתבר שבעוד כמה מקומות באירופה. מחיר הכניסה 3 אירו.

בית העצמות

הנוף מלמעלה

במזג האוויר החורפי אי אפשר ליהנות מהאגם, שייט או רחצה בטח לא באים בחשבון. כשהתחלנו לחזור הגשם החל לרדת וזה היה זמן מצוין לעצירה בבית קפה. עד כמה שזה ישמע מוזר, אין הרבה בתי קפה במדרחוב הזה. יכול להיות שבקיץ יש כמה כאלה שפתוחים בחוץ על האגם אבל אנחנו ממש התקשינו למצוא אחד שלא מוכר קפה לקחת אלא שיהיה בית קפה לשבת בו. בסוף מצאנו את cafe Bachts Polreich. הזמנו 2 שוקו, קפוצ'ינו, שטרודל ושתי עוגות שוקולד לא טעימות. עלה לנו 26 אירו, כמו ארוחה. אפשר לוותר.

בדרך חזרה לחניה ירד גשם והעיירה הייתה ריקה לגמרי. לסיכום, אכן הבנייה על הצוק יפה ויש יופי מיוחד בעיירה הזו שעל האגם המקסים. לדעתה של רותם סרמיונה שעל אגם גארדה, יפה יותר. ועוד משהו יפה שקורה בגלל מזג האוויר. העננים שיורדים על ההר והצוקים הגבוהים מזכירים קצת את העולם של הסרט אוואטר, רק ששם הצוקים היו באוויר, זה מקסים.

השעה הייתה חמש וחצי והבנו שאת הבילוי בברכה שתכננו להיום נדחה למחר. היינו צריכים לעבור גם בסופרמרקט. בהלשטאט הוא נסגר בחמש וחצי. סופר שנסגר בחמש וחצי זה ממש מוקדם גם לאוסטריה. בכל מקרה אין באוסטריה סופר מרקט שפתוח עד עשר בלילה ובטח לא עד חצות כמו אצלנו. אז התחלנו לנסוע, כבר החשיך והדרך ממש לא מוארת. אני לא אוהבת את זה. הדרך חזרה הייתה קצת מפחידה, חושך מוחלט וגשם, כביש צר. דאגתי. קיוויתי שנמצא את דרכנו לכביש מהיר אבל לא היה אחד כזה בסביבה. הגענו לדירה ברבע לשמונה לאכול ארוחת ערב. מזל שהדירה נמצאת על מישור ולא על הר ודי קל למצוא אותה אפילו בלי ג'יפיאס.

יום שבת 8/10

ובו נספר איך שינינו קצת תוכניות והפכנו את סדר הדברים, גילינו פסטיבלים ומזרקות משפריצות ובסופו של דבר בילינו שבת מקסימה בעיר זלצבורג. וגם איך הצלחנו לחנות בחינם בעיר הגדולה...

יצאנו לכיוון זלצבורג. שינינו תוכניות לפי מזג האוויר וזה יצא רק לטובתנו. המסקנה שלנו מהיום היא שצריך להגיע לזלצבורג, ובכלל לכל עיר, דווקא בשבת. ועל כך בהמשך.

תכננו להתחיל בארמון הלברון Schloss Hellbrun שנמצא באניף, דרומה מזלצבורג. רצינו להתחיל בסיור במזרקות המשעשעות כדי להשאיר לנו את כל היום פתוח. אבל לפי התחזית אמור לרדת גשם בבוקר. במאמר מוסגר אתר accuweather די מדייק בתחזית שלו לגבי השעות שבהן ירד גשם. לכן, השארנו את הלברון לסוף היות שאז התחזית הבטיחה שלא יהיה גשום. בעוד אנחנו נוסעים (מדרום לכיוון העיר) הגשם התחזק ממש וביטל את הכוונה לחנות בחניון חנה וסע. אפי החליט שהוא נוסע לכיוון העיר ונראה מה יהיה. בכל מקרה החלטנו שכדאי להתחיל במקום סגור – מוזיאון הטבע והמדע Haus der Natur Salzburg. הזנו בדרך בג'יפיאס את הכתובת של המוזיאון. המוזיאון תוכנן לאמצע היום, חישבנו מסלול מחדש. הגענו למוזיאון, יש כמה חניונים בסביבה אבל אפי ממשיך לחפש, נכנס לאחד הרחובות ומוצא חניה. אנחנו מחכים באוטו, ברחוב יש מדחן לתשלום ואפי ניגש לשאול אנשים כמה משלמים ואיפה. ומסתבר, שבשבת ובראשון החניה היא ח י נ ם !! אושר גדול.

אנחנו רחוקים רק עשר דקות ממוזיאון הטבע. ואנחנו הולכים אליו בגלל אהבתה של רותם לבעלי חיים ורצונה לראות את האקווריום. המוזיאון לא גדול במיוחד (אבל נראה לי שגדול יותר מהמוזיאון בחיפה). יש בניין אחד של טבע ובניין אחר של מדע (שעליו ויתרנו). מחיר הכניסה כלול בכרטיס זלצבורגלנד (אפשר להשתמש בכרטיס בעיר זלצבורג רק יום אחד). המטרה שלנו הייתה האקווריום, שגם הוא היה קטן אבל נחמד מאוד. ראינו די הרבה סוגים של דגים. ואפילו היה אקווריום של כרישים. המשכנו לעוד כמה תערוכות הקשורות בבעלי חיים, מערכת השמש ותערוכת גבישים (אבנים יפות שנחצבות מהסלע) תערוכה שאהבנו מאוד.

הדגים והגבישים

סיימנו באחת עשרה וחצינו את הנהר לכיוון גני מיראבל. בדרך ראינו את החומה ואת גבעת מוקסנברג. בגני מיראבל צילמו כמה סצנות בסרט צלילי המוזיקה ואותי זה ממש מרגש, גם את רותם. הגנים יפים ומטופחים, אני הולכת בהם ומזמזמת "דו רה מי”.

הגנים והנוף של זלצבורג והמצודה מהגשר על נהר זלצך

סיור קצר בגנים ואנחנו ממשיכים למדרחוב גטריידה getreidegasse. המרחקים בין האתרים אינם גדולים.

מדרחוב גטריידה

התחלנו בפירסט Cafe-Konditorei Fürst GmbH חנות שנמצאת בתחילת המדרחוב. וקנינו מוצרט כחול (הטענה היא שזה המקום שהמציא את כדורי המוצרט, הוא קצת יותר גדול והוא טעים, מה זה משנה מי המציא). כדור אחד עולה 1.2 אירו. המשכנו לטייל במדרחוב, המפורסם בשלטי הזהב שלו (כן אפילו של מקדונלדס), לא נעים כל-כך להסתובב פה. הוא בשיפוצים ובחלקים גדולים ממנו המעבר צר מאוד, צפוף וקשה לעבור. ומכיוון שהמתוק של מוצרט רק דגדג לנו חיפשנו את שץ Schatz-Konditorei כדי לאכול את עוגת המוצרט המפורסמת שלהם אבל היום לא היה. זה לא מה שיעצור אותנו מלאכול משהו טעים, למראה כל המבחר שיש בדלפק.

המקום קטן מאוד. מזמינים את העוגה בדלפק, מתוך המבחר שיש בחלון ואחר כך יושבים. רותם הזמינה זאכר טורט, עידו הזמין עוגת מוס שוקולד ואני עוגה עם דובדבנים. הזמנו גם 3 קפוצ'ינו ומרנג. שילמנו 23.5 אירו. רק עידו לא היה ממש מרוצה מהעוגה, משהו בעוגות של אוסטריה לא מלהיב את עידו. יצאנו די מפוצצים. ניסינו לברוח מהמדרחוב והלכנו ברחוב צר קצת אחרי שץ והגענו במקרה לכיכר האוניברסיטה שם לשמחתנו התקיים שוק אוכל (מידע על שווקי האוכל בטיפ הזה). זה מסוג הדברים שאפי ואני אוהבים מאוד לראות וגם לטעום. אבל שלושתנו מפוצצים מהעוגות חוץ מאפי שלא אכל עוגה (דיאטה) ודוכן הנקניקיות ממש "קרץ" לו. בעוד הוא עומד בתור להזמין לעצמו נקניקיה בלי לחמנייה (דיאטה) עלה באפנו ריח הנקניקיות ושלושתנו לפי התור ביקשנו להזמין גם. 11.8 אירו ל-4 נקניקיות מתוכן אחת מיוחדת עם גבינה שעלתה 3.4 אירו. היה טעים, ולא, אני לא רוצה לדעת ממה היא עשויה. טיילנו עוד קצת בין הדוכנים ונכנסנו לכנסייה Kollegienkirche המיוחד בכנסייה זה הלובן שלה. בשונה מהרבה כנסיות שבהם הצבעים העזים שולטים פה שולט הצבע הלבן.

הכנסייה בכיכר האוניברסיטה

עברנו לכיכרות הסמוכות. ב Residenzplatz עמדו כרכרות וחיכו לתיירים בעוד תזמורת מצעדים עוברת בסך ואחריה מצעד קטן (זה קרה בערך בשעה אחת) האנשים צעדו לכיוון מוזיאון זלצבורג. חוויה שכיף לראות.

ב domplatz נכנסנו לראות את הקתדרלה המרכזית של זלצבורג.

ואז הלכנו ל kapitelplatz מכאן הולכים לפוניקור (ברחוב festungsgasse (שעולה למבצר. גם בכיכר זו היה שוק אוכל, עוד נחזור אליו. הכניסה למבצר והעלייה אליו כלולה בכרטיס. עלינו בפוניקולר מהיר אבל עמוס. לא נכנסנו לטירה עצמה.

למעלה במצודה

הקפנו אותה כדי לראות את הנוף המקסים מכל הכיוונים. כל זלצבורג לרגלינו. זמננו קצר, אנחנו צריכים להספיק להגיע לסיור האחרון בהלבורן שלוס. ירדנו בפוניקולר ישר ליריד האוכל השמח.

קפיטלפלאץ והמצודה למעלה

בכיכר יש פסל של כדור זהב גדול ועליו פסל של אדם עומד עליו. לידו אמור להיות לוח שחמט רצפתי, אבל היו המון דוכנים כך שלא ראינו אותו. חוץ מאוכל, הייתה מוזיקה וגם תצוגת אופנה. ובכלל אווירה שמחה, הרבה תלבושות מסורתיות ומוזיקה אוסטרית ובירה. אפי אכל מרק בשר (5 אירו) וכולם אכלו אחר כך צ'יפס (לא לפני שעמדנו בתור די ארוך כדי לקנות אותו) 3 מנות צ'יפס 11.7 אירו, צ'יפס טעים וטרי, מטוגן פעמיים כמו באמסטרדם, אבל יקר! וזו הייתה ארוחת הצהריים שלנו. סיימנו את יומנו בזלצבורג, וכן, יש עוד הרבה מה לראות לחוות, זו הייתה זלצבורג על קצה המזלג אבל בהתאם לתוכניות ולנפשות הפועלות ולזמן, זה הספיק לנו. הייתי בטוחה שהדרך לאוטו תהיה ארוכה כי התרחקנו מהאזור אבל באופן מפתיע זה היה די מהיר.

בשלוש ורבע יצאנו לכיוון אניף. קצת התבלבלנו בדרך אך הגענו לארמון הלברון schloss hellbrun לסיור של רבע לארבע. חנינו בחניון ושילמנו 2 אירו. אנחנו בסדר מבחינת הזמנים. בערב מתכננים ללכת לבריכה ועד כה לוח הזמנים לטובתנו. מחיר הכניסה 12.5 אירו אבל לנו יש כרטיס זלצבורגלנד. לארמון לא נכנסנו (מפאת קוצר זמן וכבר ראינו ארמונות כאלה).

המדריכה הסבירה באנגלית ובגרמנית על הנסיך ארכיבישוף של זלצבורג שאהב לארח ולשגע את אורחיו. היא שולטת בהפעלת המזרקות ונראה שהיא מרטיבה במידה. בכל זאת חורף. אנחנו יצאנו יבשים, השתדלנו להתרחק במקומות שכן ראינו מזרקות.

זה סיור נחמד ומשעשע. הגן מלא במזרקות, פסלים, מבנים מיוחדים ותיאטרון בובות נחמד שמופעל בכוח המים. המדריכה ניסתה להצחיק אבל לא ממש הצליחה, לפחות לא באנגלית בגרמנית דווקא כן, אנשים צחקו.

באזור חצר הארמון הייתה התאספות של בעלי מכוניות יגואר. החצר הייתה מלאה במכוניות והבנים התלהבו.

הארמון והמכוניות

חוץ מזה שראינו שנערכים שם גם לחתונה מפוארת מאוד. יצאנו לדרך לכיוון הדירה שלנו והגענו בחמש ועשרים.

כשפגשנו את אנדריאה היא אמרה לנו שטוב עשינו שנסענו לזלצבורג היום, כי באמצע השבוע יש פקקים. אז הנה עוד יתרון. החניה, הירידים והפקקים.

בשש ועשרה כבר יצאנו לכיוון טרמה אמדה Erlebnis-Therme Amadé בריכות חמות ומגלשות הנמצאות במרחק שלוש דקות נסיעה מהדירה. מחיר הכניסה כלול בכרטיס, חד פעמי לארבע שעות. בטרמה אמדה יש בריכות חמות ומגלשות. ובונוס לעידו מגלשת לופ.

התפנקנו, שכרנו לנו חלוקי רחצה ב 3.5 אירו לחלוק. קיבלנו צמידים ועליהם יש מפתח ללוקר. המפתח נצמד לצמיד ואין בעיה להסתובב איתו. כל אחד מאיתנו אחסן את הדברים שלו בלוקר. כמו בכל בריכה פה, יש לוקרים גדולים יחסית, הם נסגרים עם הצמיד שקיבלנו, בכל אזור הלוקרים יש תאי הלבשה נוחים מאוד. אפשר להסתובב בלי כלום, רק עם המגבת והצמיד על היד. מה שלא נוח בבריכות האלה הן המקלחות. וזה בכל מקום שהיינו באוסטריה, גם בווינה. אין פרטיות. תאי המקלחת פתוחים, אין מקום אפילו לתלות חלוק או בגדים. אין לי מושג למה זה. אולי בגלל שהאוסטרים לא עושים עניין מעירום (כמעט בכל בריכה כזו יש אזור, בדרך כלל סאונה, שבו אפשר להסתובב בעירום). אני החלטתי שאין שום סיבה להתקלח במקום כזה (וכך בכל הבריכות) כשיש לי מקלחת נוחה ונעימה בדירה.

בטרמה אמדה יש בריכות פנימיות גדולות חמות ובריכה חיצונית שלטעמנו לא הייתה חמה מספיק אבל בכל זאת אם יוצאים כשרק הראש בחוץ נהנים מהנוף הנחמד ומהרגשה חמימה. בכל הבריכות יש זרמי מים בועות שפועלים בכל פעם במקום אחר וזה כיף גדול. יש בריכת גלים ובחוץ יש גם בריכת ספירלה (זרם מסתובב). המינוס – הרבה מאוד ילדים שעושים בלאגן ורעש. אין מציל או מישהו שמשגיח. גם לא במגלשות ,חוץ מאשר במגלשת הלופ. כשהגענו המגלשה הייתה סגורה אבל מסתבר שהיא נפתחת בפעם בחצי שעה לכמה זמן. היינו שם שלוש שעות ומלבד מגלשת הלופ שבה הבנים (כן גם האבא וגם הבן) נהנו מאוד, היינו בעיקר בבריכה הפנימית נהנים מזרמי המים של הג'קוזי. עדיין לא מצאנו מקום כמו ביער השחור שם היה מתחם נפרד של בריכות לאנשים מעל גיל 16. הוא היה שקט ונעים ואפילו היה בר קוקטיילים במרכז הבריכה.

יום ראשון 9/10

למה אף אחד לא הלך עם אפי למערת הקרח? איך הגענו בטעות להר מושלג עם גשר תלוי ואיך כמעט ירדנו בלי לראות אותו? וגם על הבריכות החמות הכי מהנות בטיול הזה. יום ראשון, בלי להרגיש לרגע שהכול סגור.

ביום ראשון אתרי התיירות פתוחים אבל רוב המסעדות והחנויות סגורות, בכנסיות יש שעות מוגבלות וגם חנויות הסופרמרקט סגורות. בטיול שלנו מצאנו רק סופרמרקט אחד פתוח ביום ראשון וגם זה רק לשלוש שעות. לכן צריך לשים לב לתכנון של יום ראשון.

מערת הקרח Eisriesenwelt היא אחד מאתרי החובה כשמגיעים לאזור זלצבורגלנד. אחרי שחקרתי, בדקתי והתלבטתי קשות אם ללכת או לא, הגיע הטיול לברצלונה. הירידה במדרגות בסגרדה פמיליה סגרה את הנושא סופית. קיבלתי פיק ברכיים והשרירים נתפסו לאורך זמן. הבנתי שאני בכושר של ...טוב, אני לא רוצה להעליב אף אחד אז נגיד שאני פשוט לא בכושר, בנוסף על קשיי נשימה שיש לי אפילו כשאני עולה במדרגות (האסטמה זה רק תירוץ). הבנתי שאני לא אהיה מסוגלת לעלות עד למערה ואחר כך לטפס שם עוד מדרגות. אני לא אסיים את המסלול. כמו שהבנתם רותם מיד הודיעה שגם היא לא הולכת. לכן אפי ועידו היו אמורים לצאת בבוקר לבד אבל בבוקר גם עידו התעצל ואפי יצא לבדו לטייל במערת הקרח.

מצודת הוהנוורפן בדרך למערת הקרח

אפי עולה לעננים

כרטיס למערה עולה 24 אירו והוא כוללת רכבל וכן מצוין בו שעת הסיור במערה עצמה. קחו בחשבון שלוקח כמעט שעה להגיע לפתח המערה. כדי להגיע לרכבל מטפסים בשביל כ-20 דקות, יש להמתין לרכבל (שפועל כל רבע שעה) ואז להמשיך בהליכה של 20 דקות נוספות. אם תרצו לחסוך את עלות הרכבל, תאריכו את זמן הטיפוס בעוד 90 דקות. בפתח המערה יש להמתין זמן נוסף להדרכה המתאימה (יש הדרכה באנגלית). במערה עצמה אסור לצלם. בכניסה למערה מתחלקים לזוגות שכל זוג מקבל עששית מכיוון שהמערה חשוכה לגמרי. במערה עצמה הולכים בשביל מסודר ומטפסים כ-1400 מדרגות. מידי פעם המדריך עוצר, מדליק פתיל מגנזיום שמאיר את הקרח באור לבן בוהק ונותן הסבר קצר על ההיסטוריה של המערה או על מבנים יפים בקרח. המסלול הוא מעגלי ויורדים חזרה את אותה כמות מדרגות. המערה מאוד מרשימה וניתן לראות תמונות שלה באתר http://www.eisriesenwelt.at/en

הדרך למעלה, במערה אסור לצלם.

אפי הגיע למערה בתשע וחזר לדירה באחת, בבוקר כשחששתי שהתוכניות שלנו להמשך היום לא יצאו לפועל הוא חישב ואמר שהכי מאוחר עם כל האקסטרות הוא יגיע ב 12:30. זה לא קרה אבל הספקנו ועוד איך.

היום השמש זרחה ואם היינו יודעים שכך יהיה יכול להיות שהיינו עושים עוד שינויים אבל מחר אנחנו עוזבים ולא ניתן לדחות את הביקור במערת הקרח. עידו ואני יצאנו לטייל קצת באזור שבו אנחנו גרים, נהנים מהשמש, ראינו שיש פאב, והגענו לאגם קטן וחמוד.

בקיץ אנשים מגיעים לכאן לשחות וליהנות, הם לא צריכים בריכת שחיה. יש כאן חוף קטן, מקומות ישיבה ומתקני שעשועים. הנוף מקסים וסוף סוף רואים את השמים הכחולים. עד כדי כך היה חם שאפילו הצלחתי ליבש את בגדי הים שלנו בשמש. חזרנו ואני הכנתי ארוחת צהריים טובה ומלאה – חזה עוף ואורז לבן, ותבשיל אורז עם בצל וחזה עוף בקארי וגם ירקות מאודים בקארי (כן, קנינו קארי).

מיד אחרי ארוחת הצהריים יצאנו לבד גסטיין (bad gastein). תכננו לעלות ברכבל לגשר התלוי Stubnerkogel, הרכבל Stubnerkogelbahn (אחד הבודדים שעדיין עובדים בעונה זו וגם כלולים בכרטיס זלצבורגלנד) עובד רק פעם בשעה. הירידה האחרונה היא בארבע ולכן עלינו להספיק לעלות בשלוש. קצת התברברנו בדרך, בבד הופגסטיין יש עבודות בכביש הראשי (כמו בהמון כבישים פה) ואין שום שלט שמכוון לאן צריך לנסוע. בטעות גם הגענו לבריכות של בד הופגסטיין. עוד נחזור אליהן...

הגענו לרכבל בעשרים לשלוש. הרכבל נמצא ברחוב הראשי Stubnerkogelstraße 23 ממש מול הבריכות החמות של בד גסטיין. הצגנו בקופה את כרטיסי הזלצבורגלנד וקיבלנו כרטיסי עליה, והרכבל אכן התחיל לעבוד בשלוש. לא היו הרבה אנשים שעלו. מלבדנו היו עוד זוג (ישראלים) ועוד אישה. הקרונות קטנים ומתאימים לארבעה.

מתחילים לעלות בקרונות הקטנים

הבנו שהגשר נמצא בתחנה השנייה. לא היה ברור אם צריך להחליף רכבל, תיארנו לעצמנו שנראה ואם לא אז נשאל. אז עלינו לאט לאט, אני מזכירה לכם שיום שמש היום. הגענו לתחנה הראשונה, לא צריך להחליף רכבל פשוט ממשיכים. בדרך למעלה ראינו די הרבה אנשים יורדים. ואז הנוף החל להשתנות, פתאום העצים לבשו לבן, יותר ויותר לבן, גם האדמה ואז נכנסנו לענן.

מגיעים למעלה והנוף משתנה

לא ראינו כלום. הבנו שעשינו טעות כשעלינו. אנחנו ב"חרמון", המקום מושלג לגמרי ואנחנו לא לבושים היטב. אומנם יש עלינו מעיל אבל זה הכול. צעיפים, כפפות כובעים, נשארו באוטו. אין לנו גופיות חמות ולא גרביים טרמיות, נעלנו נעלי ספורט שלא מתאימות לשלג. הנסיעה למעלה נמשכה כרבע שעה אבל בכמה דקות האחרונות התלבטנו והחלטנו לבקש לרדת למטה בלי לצאת מהקרון. מזל שהעובד אמר שאי אפשר ושאנחנו חייבים לרדת כי עוצרים את הרכבל עד ארבע. אין ברירה, ירדנו. אני בלבי חושבת איך אנחנו מבלים כאן שעה בלי לקפוא מקור. אני מקווה מאוד שהמבנה נשאר פתוח ולא חייבים לצאת החוצה, בינתיים אני קולטת שיש כאן מסעדה ועוד יותר חשוב, שהיא פתוחה. כבר הקלה. אבל בכל זאת הלבן הזה קרא לנו החוצה.

שאלנו אם אפשר ללכת לגשר התלוי ואמרו לנו שאפשר, הוא נמצא מסביב. קודם יצאנו לרחבה מושלגת. ירד עלינו שלג בפתיתים קטנים. איזה כיף. הצטלמנו כמובן.

לרותם היה קר מאוד. החלטנו שאני והיא נשאר בבית הקפה ועידו ואפי ילכו לראות את הגשר התלוי. אני מזהירה אותם לחזור ברבע לארבע כדי לא לפספס את הרכבל. אפי מצא בכיסי המעיל כובעים. כבר טוב.

רותם ואני הזמנו שוקו וקפוצ'ינו. במחיר תיירותי של 6.9 אירו. האמת? זה לא נורא. הייתי מוכנה לשלם הרבה כדי לשתות משהו חם ולשבת שם. היה נעים וחמים. הבנים חזרו אחרי רבע שעה ואמרו שאנחנו חייבות לצאת לראות. רותם לא רצתה אבל אני השתכנעתי. פסעתי בזהירות ואפילו עליתי על הגשר התלוי. השלג לבן ורך, נקי וטרי. אי אפשר לתאר במילים. חוויה.

צחקתי שכאשר תכננתי להגיע לגשר וגם עוד הבוקר, חשבתי עליו כפי שראיתי בתמונות, בקיץ. עם שמש וירוק מסביב. הייתה חוויה מדהימה. מזל שלא נתנו לנו לרדת. האצבעות של עידו היו על סף קיפאון אבל הוא המשיך לצלם ולצלם.

ברבע לארבע התייצבנו ראשונים לרכבל מהפחד שלי שלא נשאר על ההר. מכיוון שגם העובדים של הרכבל ועובדי בית הקפה צריכים לרדת אני מניחה שאף אחד לא נשאר על ההר, אלא אם כן מישהו מטורף מספיק להתרחק. בכל זאת העדפנו להמתין כמה דקות לרכבל ולא להיפך. היה כיף גדול.

ירדנו שמחים והלכנו לפי התכנון לבריכות החמות. התלבטנו עוד קודם לאילו מהבריכות ללכת. יש אחת פה ממש ממול בבד גסטיין ואחת בבד הופגסטיין שראינו קודם. כרטיס זלצבורגלנד מקנה כניסה חד פעמית לארבע שעות. נכנסנו לבריכות ממול הסתכלנו על הלובי, שאלנו על הטמפרטורה (נראה לנו לא חם מספיק) ולכולנו הייתה הרגשה שעדיף לנסוע לבד הופגסטיין. קצת צפונה מכאן ובכל מקרה בדרך חזרה לדירה.

הגענו לבריכות החמות Alpentherme Gastein וחנינו בחניון, צריך לשלם במכונה. החניה בתשלום עד השעה 18:00 . שילמנו וקיבלנו פתק ששמים על החלון הקדמי ופתק נוסף לקחת לדלפק הקבלה שם יחזירו לנו את הכסף. שכרנו חלוקים (5.5 אירו לאחד). בשום מקום דרך אגב לא ספרו את החלוקים שהחזרנו. יש אמון גדול בבני אדם פה. קיבלנו צמיד שאיתו אפשר לסגור את הלוקר. בחרנו לוקרים קרובים לתא הלבשה. מאוד קל ונוח. בבריכות, שלא כמו אתמול, יש אזור למשפחות ואזור רגוע. אומנם היו ילדים, בעיקר קטנים, אבל הם לא השתוללו. בשביל זה יש אזור למשפחות. בפנים יש בריכה חמה אחת גדולה, שיש בה הרבה זרמים מכל כיוון אפשרי, בעמידה, בישיבה ובשכיבה. ויש הרבה מקום לשבת ולשכב. גם לא היו המון אנשים. כשעברתי לבריכה החיצונית הרגשתי גן-עדן, נוף מקסים של פסגות הרים מושלגות, בניגוד מושלם לבריכה החמה. לא מאוד חמה, אבל אושר גדול. גם פה יש זרמי בועות חמים. חזרנו שוב פנימה, יש חלונות ענק והכי כיף זה לשבת או לשכב בבריכה בתוך איזה זרם נעים ולהביט בנוף. אין תמונות, לא צילמנו. שמנו לב שהאוסטרים לא מצלמים בבריכות שלהם למרות שלא ראינו הוראה כזו. היחידים שצילמו שם היו...שני זוגות ישראלים. אנחנו החלטנו לכבד את הפרטיות ולא לצלם. עברנו גם לג'קוזי הענק שיש בפנים. שם המים גם חמים יותר. הבנים עברו גם לאזור המגלשות: אבובים, נחל אבובים, נהנו אבל חזרו מהר לאזור הרגוע. לא נכנסנו אל מתחמי סאונה, אפי נכנס לסאונה ליד אזור הישיבה. גם לאולם המשפחות לא התקרבתי, הבנתי שיש בריכה פנימית וחיצונית ובריכה חיצונית קרה לשחייה.

ובכן, בילינו שם מעשרים לחמש עד שמונה. נהנינו מאוד מאוד. בדרך ראינו שמי שמתאכסן פה במלונות (היקרים) יכול להגיע ישירות לבריכות דרך מנהרות תת קרקעיות, במקום לצאת החוצה. בימים קרים זה כיף גדול.

מחר אנחנו עוזבים את אנדריאה ומקווים שאחרי צימר משובח כל כך לא תהיה לנו נפילה. יש לנו כבר ערימות כביסה והחלטנו שבבוקר נשאל את אנדריאה מתי צריך לפנות את הדירה ואם יש לנו זמן לכבס. האם היה לנו זמן לכבס? ומה השתבש בלוח הזמנים? על כך תקראו בחלק ב'.