היי לכולם,
נסענו, זוג הורים ושתי מתבגרות לטיול די סטנדרטי בן חמישה ימים ברומניה, ולהלן סיכום ואי אלו טיפים רלוונטיים:
באופן כללי רומניה ארץ יפה, תושביה טובים ופשוטים שאינם יודעים אנגלית, היא זולה בשירותים לתייר אך לא בשופינג קניונים, כבישיה הראשיים תקינים ומשולטים, הוויז עובד בה יופי, אוגוסט איננו עמוס בטירוף או על כל פנים לא השבוע האחרון שלו, והיא יעד מומלץ באופן כללי אך מי שמחפש למצוא בה את שוויץ או איטליה יתאכזב. מזג האוויר נע בסביבות ה20 מעלות, למעט היום האחרון בבוקרסט שבה שררו כ28 מעלות.
יצאנו ביום א' 27/8/17 בטיסת אל על ושבנו ביום ה' באותו שבוע בטיסה שיצאה ב22:00. עם הגיענו לנתב”ג התברר שהחניון לטווח ארוך מלא כולו והופנינו אחר כבוד לחניון תפעול מזרחי, דבר שהתברר כעבור חמישה ימים כחיסכון של 300 שקלים כי לא גובים שם ביציאה. כרטיס פלטינה שקיבלנו מספר ימים לפני כן, עקף לנו את התורות בצ'ק אין וסידר לנו פגישה עם סטטיק ובן אל בלאונג'… הטיסה לבוקרסט קצרה - רק שעתיים ו-20 באוויר, מה שאומר שב10 וחצי בבוקר כבר היינו בדרכנו לכביש טרנספאגארשן על פורד פוקוס סטיישן שכור מחברת הרץ שעשה 'קולות' כבר ביום הראשון..
יום א' –
היעד הוא סיביו, עיר בה נולד וגדל סבי ובה גם קבורים אבותיו. נסענו דרך פיטשט וקורטיאה דה ארגש לכביש C7 (טרנספאגארשן) והעצירה הראשונה הייתה כעבור כ3 שעות על הסכר של האגם המלאכותי וידרארו (Vidraru). מדובר בסכר אדיר בגובהו שסוכר אגם מלאכותי ענק בהיקפו. אין חניה מסודרת ועוצרים בשול הדרך המסומן בקושי, או לפני הסכר או לאחריו. המראה הכללי שווה בהחלט. טיפ קטן: תפרטו כמה אירו כבר בשדה התעופה, ולמרות הערך הנמוך יחסית שתקבלו, שווה להתחיל את הטיול עם כמה ליי זמינים. בסמוך לסכר יש קיוסק לשתיה קרה ותירס חם שהרומנים אוהבים אותו שרוף, אך שירותי פריטה אין שם.
המשכנו בכביש הירוק והיפה לאגם בוליאה (Balea Lake). כקילומטר לפני האגם מתחיל פקק אימתני שמקדם אותך לעבר היעד בקצב של קילומטר לשעה. הסיבה: למעלה, בסמוך לאגם, אין חניה מסודרת. יש שטח לא כבוש ולא סלול בסיומה של מנהרה די חצובה שנכנסים אליו ב4 ליי לשעה, וזה מה שרומניה מציעה לתייריה באחת הנקודות הכי מתוירות שלה. הדרך יפיפייה כך שלעמוד בפקק כזה זה די שווה. בכל מקום כבשים מלחכות ומפלים זולגים, ותושבים מקומיים שממנגלים בסבבה.
בחניון זה ניתן לרכוש מזכרות רומניות קלאסיות, וניתן להיכנס לשירותים שכפי שתמצאו בכל רומניה הם בביתני פלסטיק מסריחים המחייבים את בן הזוג לעמוד בסמוך ולהשגיח שלא יכנס מישהו כי הנעילה שלהם לא משהו. כדאי כמובן לעלות לנקודת תצפית גבוהה ולראות את הדרך המתפתלת מעברו השני של המעבר. המראה מהמם. הרכבל, נכון לאוגוסט 2017 לא עבד.
נפרדנו מהאגם המקסים ומהחניון העמוס לכיוון סיביו. ראיתי שכתבו כאן שעדיף לעשות את הכביש הזה מצפון לדרום. הגיונית לא הצלחתי להבין את הטענה הזאת ועל כל פנים הפקק מהעבר השני (מצפון לדרום) היה הרבה יותר ארוך ממה שהיה לנו כשהגענו מכיוון דרום.
בסיביו לנו בבית נחמד אך לא מי יודע מה מומלץ כי המזרנים על הפנים. כ200 שקלים לארבעתנו בשני חדרים. בעלת הבית דוברת אנגלית טובה וזה היתרון הכי משמעותי של המקום.
יום ב' –
בבוקר יצאנו מסיביו מערבה לעיר הונהדוארה (Hunedohara) לטירת קורבין (Corvin) על פי המלצה ששאבנו מהפורום. שעה וחצי באוטוסטראדה תביא אתכם לטירה מאד מרשימה מבחוץ ומאד לא מרשימה מבפנים. חניה ב7 ליי תגבה לאלתר. הכניסה לטירה עולה 30 ליי אבל לסטודנט רק 5. הרומנים מעריכים אקדמיה ואנחנו נהנים. ניתן לשכור טאבלט ב30 ליי נוספים ובו הסברים על כ25 נקודות בטירה. מדובר במבנה מימי הביניים שעסק בעיקר בלהכאיב לבאים בשעריו. יש הרבה מזכרות בטירה מכאבים אלה, ומחוץ לטירה ישנו מוזיאון עינויים מסודר למעוניינים, בתשלום נוסף. אנחנו ויתרנו. מה שכן יצא טוב זה דיסק ובו רפרטואר פריטות מענגות על כלים מכלים שונים, אותו רכשנו מהמו”ל בכבודו ובעצמו שישב ופרט לדעת באחד מחדרי הטירה. הדיסק הוכנס אחר כבוד למערכת השמע ברכב ועד מהרה הנסיכה ושתי בנותיה עברו למצב שינה מהאגדות, בואכה אלבה יוליה (כשעה נסיעה).
באלבה יוליה, קרלסבורג לשעבר, קבור סבו של סבי בבית העלמין (Cimitirul Evreiesc) היהודי. מדובר בשטח די נרחב ויש בו מצבות גם מהשנים האחרונות. בכניסה שלט ובו תעריף: עד 3 אנשים 35 ליי. מ4 ומעלה 100 ליי. הראש אמר לשלם 70 כי זה 35 על השלושה הראשונים ועוד 35 על הרביעי… אבל הלב גבר ושילמתי 100 בנפש חפצה. מי יודע עוד כמה שנים תשמור הזקנה על שרידי התפוצה הזאת. שיהיה לה בכיף…
כעבור שעת נסיעה נוספת שבנו לסיביו ולבית הקברות היהודי שממוקם בסוף בית הקברות (Cimitir) הכללי בשכונת דומברובה. מקום מסודר עם תשלום אוטומטי של 3 ליי, ועוד כמה כאלה לאיש שמסתובב בשטח היהודי על מנת שישמור לנו וכו', ומשם לקניון הענק של סיביו הshopping city. בתחילה מתיישבים בנינוחות מירבית על כוסות בירה צוננת אך כעבור מספר רגעים מגיעים מלצרים ומפנים את הכריות והסככות בבהילות ניכרת. מה קרה? אני שואל. תסתכל מאחוריך הם משיבים. אני מסתובב וקולט עננים באפור מאיים. לא הספקנו לגמור את השלוק ומטר ניתך ארצה בזעם עצור. בפנים נעים ועמוס חנויות לעייפה. כל הרשתות הגדולות כאן. C&A מכרו לנו סחורה ב650 ליי בערך, אך בנקודה זו צץ בחור ישראלי שדאג לעדכן אותנו שמ750 ליי יש החזר מס. הקופאית באדיבותה ביטלה את כל הרכישה וערכה אותה מחדש, הפעם בשווי המתאים, אך בשדה התעופה התברר לנו שהקומבינה לא הייתה מי יודע מה שווה. הם מחזירים סך מאד מסוים שמגולח ומסופר מכל עבר, ומותירים בידיך פרוטות. יאללה שיהיה..
את היום קינחנו בכיכר היפה (Piata Mare) של העיר העתיקה.
גם כאן יש חנויות אך הבילוי העיקרי הוא ליקוק גלידה ו… מזרקה א-לה פארק טדי, להנאת הילדים (והמבוגרים).
יום ג' –
בבוקר יצאנו לדרך של כשעתיים נסיעה בכביש יפה אך חד נתיבי לכיוון בראשוב. ויתרנו הפעם על סיגישווארה. מקווים לא לוותר בפעם הבאה. בבראשוב חנינו בסמוך לכיכר המרכזית של העיר בתמורה ל15 ליי לכל היום, ואצנו לחפש השכרת אופניים למתבגרת #2. היה שם דוכן כזה אך האיש שהכיל אותו ביקש ברומנית את תעודת הזהות שלי על מנת לקדם את ההליך. ניסיתי להסביר לו באנגלית שאם לא הייתה שואה ייתכן בהחלט שהייתה לי אחת כזאת ולעת עתה יש לי דרכון זר ואולי זה יספיק. הוא אמנם ניסה להעתיק ידנית את פרטי הדרכון במשך עשר דקות אך לא עלתה בידו. המכשיר קולט רק תעודת זהות רומנית. מתבגרת #2 התאכזבה וכך יצאנו לשיטוט בכיכר ובסמטאות היפות היוצאות ממנה בואכה פארק פרחוני מהמם.
כעבור כשעתיים שבנו לכיכר ולאופניים. הלאומן זיהה אותנו על אתר והציג לנו בגאווה לא מוסתרת את בנו דובר האנגלית שהבין על נקלה את העיקרון של פספורט תמורת 4 זוגות אופניים לשעה פלוס 4 ליי עבור כל זוג. האישה ויתרה כעבור דקה בהעדר הכשרה מוקדמת ובהגינותם הם הציעו להחזיר לנו 4 ליי. שאר חברי הקבוצה דיוושו בעוז וכעבור שעה יצאנו מרוצים לפויאנה בראשוב.
באוגוסט פועל בפויאנה בראשוב רק רכבל אחד. בחורף כנראה הרבה יותר. בחנייה היה עלינו לשאול אך אנחנו מיהרנו וכך מצאנו עצמנו בעמדת הבידוק של האחד שכן פעל, דקות מספר לפני הסגירה (16:20). לקחנו רכבל לצד אחד מתוך מחשבה שהגיע הזמן לטרק קרפאטי לא מחייב. מחשבה לא מדהימה בעליל… תחילת הירידה הייתה חיובית. היינו ממושמעים והלכנו לפי שביל הג'יפים הרחב.
בהמשך החילונו להשתעמם וחשבנו שנכון יהיה לקצר דרך שבילים דקים יותר המכונים שבילי עיזים, דבר שהסתיים בכמה סלטות ובזחילה על כל אבר שהסכים לנדב עצמו לטובת העניין. טיפ קצרצר: חברים, שמרו על עצמכם… כעבור כשעה וחצי התיישבו שפופים ודואבים ברכב, בואכה בושטאן (Busteni). גם כאן צימר בוקינגי ב200 שקלים לארבעתנו אך לא אמליץ עליו לא בגלל שהיה רע אלא כי כמוהו תמצאו גם אתם.
יום ד' –
בחרתי בבושטאן כי ידעתי על רכבל משמעותי הממוקם בשטחה. בפועל דברים התפתחו אחרת. הגענו לחניון הרכבל והחנינו ב10 ליי ליום ומיד ניגש אלינו דובר אנגלית נדיר ותיאר בשפה עשירה ובעינים בורקות את טיול הג'יפים שנעשה איתו היום במקום לבזבז את זמנינו לריק בעליה וירידה ברכבל. הזיכרונות מיום האתמול מהרכבל בפויאנה עשו את שלהם ועד מהרה מצאנו עצמנו משולבים היטב במיני-עוקץ תיירותי שלא מתאים למנוסים שכמונו. לא אומר עוקץ מלא כי אחרי הכל הוא העמיד לרשותנו את עצמו ואת ג'יפו למספר שעות לא מוגבל, אך 110 אירו לנסיעה שלקחה בפועל 3 שעות בתנאי כביש שגם הפורד החבוטה שלנו הייתה צולחת, נו נו…
נסענו מעל סינאיה לאגם בולבוץ' (Bolboci). בתחילה ערפל ואחר כך נוף משגע.
אחרי הטיול טיילנו מעט במרכז בושטאן ומשם המשכנו לארמון פלש (Castelul Peleş) בסינאיה הסמוכה. ניתן להחנות בתשלום במרחק 100 מטרים מהארמון. זהו חיסכון של כ600 מטרים הליכה, ובמצבינו זה בהחלט הצדיק. ארמון פלש היה ארמונו של מלכה הראשון של רומניה קארול שהיה גרמני וללא ספק בעל טעם טוב מאד בריהוט מעץ. היינו ברבים מארמונות אירופה. הוא אחד המובילים. אך בהתאמה לגישה התיירותית המתוארת לעיל בדוכן להשכרת אופניים בבראשוב, גם כאן – תור ארוך שמסתיים באשנב בודד, 20 על 30 ס”מ, אליו עליך להתכופף כדי לשמוע בקושי מה הלו”ז. גם כאן הפרש גדול בין כרטיס רגיל לבין כרטיס לסטודנט, ולא, לא צריך איסתא וכד'. טיפ קטן: אל תשלמו דמי צילום. כולם מצלמים חופשי ואף אחד לא משלם בנפרד על כך למרות שזה מופיע בתעריף. קיימות שתי אפשרויות: כניסה פרטנית וכניסה קבוצתית. הקבוצתי דובר אנגלית מצוינת מטובלת בעברית (לא לגעת. שיש. כלי נשק ועוד), ומוליך אותך בחדרי הקומה הראשונה המפוארים עד כאב.
בסיום הסיור יצאנו לבוקרסט. התמקמנו במלון מאד מומלץ בשם Capitol Hotel הממוקם נהדר בסמוך למרכז העיר ולמרכז העניינים. יש לו 10 חניות חינם על הרחוב ואנחנו היינו בין הזוכים. שילמנו יותר (600 שקלים לארבעתנו בשני חדרים) אבל זה היה נכון כי בלמי הרכב היו במצב סופני והשמיעו קולות מלחיצים, והחניה במיקום הזה אפשרה לנו טיול נחמד במרכז העיר עד לסוף היום שלמחרת. אגב, התקשרנו לחברת הרץ וחזרו אלינו כעבור שלוש שעות. הם הסבירו שזה לא כזה נורא ובכל מקרה הרכב צריך כבר טיפול ושלא נילחץ, אך לנו זה לא היה נעים בעליל לדווש עליו ככה עד לשדה”ת.
בטרם הגיענו לקפיטול הוטל עצרנו במרכז הקניות הענק AFI. הוא בהחלט מרשים הדבר הזה. יש בו רכבת ורכבת הרים ואגם אבובים ואחלהקרח ומסלול טיפול וסנפלינג (50 ליי) מעל ראשי הסועדים במתחם המזון המהיר ומה לא, ויש בו גם כורסאות מסאג' להורים דואבים הרואים מרחוק את כרטיס האשראי שלהם מתגהץ לדעת, ועיניהם כלות.
יום ה' –
שוטטנו להנאתנו ברחובות קריה. היינו ליד הפרלמט המגלומני, ובפארק קארול המוצל והחביב, ובכיכר Unirea Shopping Center (כניסה לכל חנות מהרחוב ולא קניון במובן הרגיל), ובגדול ניתן לומר שדי השתעממנו. היה די חם והתחושה הייתה שהעיר הזאת לא ממש מחפשת תיירים לשעות היום. היא מעדיפה אותם בשעות הלילה, ומזמינה את הישראלים שביניהם בשלטים עבריים להמר ולהתלוות (...) עד כלות הליי האחרון שבכיסם.
יצאנו לכיוון שדה”ת בשעות אחר הצהריים ועצרנו במתחם קניות אימתני העונה לשם Baneasa Shopping City. מתחם שווה בהחלט שיכול לסייע לכם לסיים את פרק הקניות של הטיול בחנויות כמו מרקס אנד ספנסר, נקסט ועוד.
לסיום, רומניה השאירה לנו טעם של עוד כי היא פשוטה ונעימה ויש לה מה להציע מבחינת טבע ונוף. היינו במקומות רבים באירופה ולמרות שהיא פחותה מכמה בחינות מארצות תיירותיות כמו אוסטריה ואיטליה, עדיין יש בהחלט סיבות טובות לבקר ולשוב ולבקר בה.
