טיול משפחתי לפיליפינים-עם הסברים....

הי לכם,משתתפי הטיול:דני,צופית,סהר בת 12 וסופ בת 8
.הקדמה קצרה!המכתב נכתב לפני 3 שנים.באותה העת גרנו בסין.התיאור פה מתייחס להתחלה משנחאי כי גרנו בעיר ליד (שעתיים וחצי מערבה) וחזרנו לשנחאי ולצ'נגדז'ו.לעיר שחיינו בה.כמובן שמי שטס מהארץ עושה מסלול אחר מבחינת הטיסות...
נסענו ב-17 לחודש ינואר לשנחאי.ישנו במלון שהוא 100 מ' מהשדה תעופה-אני בטוחה שנישן בו שוב כי זה ממש נוח במיוחד בעיר שכזאת....אכלנו ארוחת בוקר סינית במלון עם הצוות של שנחאי איירליינס וכשהם עזבו לשדה הלכנו גם אנחנו וטסנו ל- SHENZEN שהיא העיר שהכי קרובה להונג קונג.משם לקחנו אוטובוס להונג קונג אחרי שעה הגענו לגבול-ביקורת דרכונים-ויזה-ועוד שעה אנחנו בהונג קונג.מה להגיד שטרם נאמר על ערים ענקיות??תוססת מלאה ירוק גבוהה מאוד,אין בה אנשים מסוג אחד -;כולם שונים,אירופאיים מערביים,אמריקאים,אפריקאים,צהובים,הודים,מלזים,פיליפינים מוסלמים ובקיצור ערב רב,.מדינה שהעושר ניכר בה-חנויות,מרכזי קניות מפוארים,אנשים קונים בכול מקום,כול סוגי האוכל שרק רוצים,מצלמות,פלאפונים,שלטי ניאון תלויים ומאירים את הרחובות האימתניים,אוטובוסים עם 2 קומות,ומלונות מהרמה הכי פשוטה להכי גבוה שניתן.הגענו, בצהריים עם ילדה אחת (הגדולה)שלא מרגישה טוב-עם סחרחורות ואנרגיה במינוס,וכאבי בטן והכי נורא מכול----מתלוננת כול הזמן...לעיר, שהכי לא מפרגנת למסכנים.הסתובבנו מעט,אכלנו מעט וקנינו מצלמה קטנה במיוחד בשבילכם....סתאאאם...והלכנו למוזיאון המדע כי היה שם הכי שקט ומעניין-הרגשנו שעוד חנות אחת וכולנו מקיאים ומקבלים סחרחורת....בבוקר נסענו לשדה תעופה עם אוטובוס a21 (אגב אני נותנת מסלול די מדויק אז תשמרו למקרה צורך.....אינשאללה...) ונחתנו במנילה אחרי שעה וחצי-ממש קצר.לא אלאה אתכם בשדה תעופה בהונג קונג ומנילה אבל יש הבדל עצום בין שתיהן.בראשונה הסיכוי שתפגשו את ג'ורג קלוני הוא מאוד גבוה...בשניה הסיכוי שיגיע רועה צאן על עיזיו כבשיו וחזיריו ויחנה את עדרו לרגליכם הוא מאוד גבוה....רק תרנגולות לא הזכרתי וזה בגלל שאכן גם תרנגולות טסות בפיליפינים.הספורט הלאומי הוא קרבות תרנגולים וחלומו של כול תרנגול זה לחיות -;למשך זמן רב ככול שיעיז בפיליפינים....מקסימום תפגשו בצלחת.מנילה-קשה להתחיל כי היא הצליחה להפתיע אותי במיוחד בדלות ובליכלוך בעוני במסכנות שלה מכול הערים שהייתי בהן.אולי בומביי הכי קרובה-זה מה שדני אומר.עיר פחונים אחת גדולה עם עזובה שקשה להאמין ואפילו המעט שאמור להיות בה יפה-ממש לא מדהים.אבל יש בה תחבורה נעימה לעין-מעין ג'יפים מצועצעים עם מלא צבעים ומאכלסים כמויות אדירות של אנשים....אז ....במלון גילינו שהגדולה כבר חולה עם חום והצעירה מעוכה עם חום גבוה והאמת שטוב שהיינו כמה שעות במלון -;ככה הן יכלו לנוח ואנחנו להירגע מהמראות.אבל הסתובבנו קצת והגענו לאיזה כנסייה בזמן מיסה והלכנו לשוק (דני מאוד בעניין שווקים) .בחזרה למלון לקחנו ריקשה שהיא בעצם אופנוע משנת 40 בצירוף סירה ונוסע במהירות של 5 קמ"ש.....היה נחמד הבנות ממש צחקו.יום למחרת טסנו לאי PANAY ונחתנו בעיר קליבו שהיא מרוחקת כשעתיים מ-קטיקלאן שממנה לקחנו סירה בת 50 שנה שמאכלסת 20 נוסעים ונראית כמו עכביש קטן על המים לאי בורקאי . באחת התמונות ששלחתי היא מככבת. מבורקאי לקחנו עוד ריקשה לגסט האוס שלנו.ירדנו הפשלנו מכנסיים והלכנו במים עד לגסט האוס....ב-8 בערב עם 2 בנות ממוטטות מחום ויום נסיעות אכזרי -;עדיין כולנו הצלחנו לצחוק כשהיינו צריכים ללכת בחושך בתוך המים לגסט האוס.מצאנו מקום נפלא וקסום על bulabug beach שזכינו לראות רק בבוקר.החדר שלנו אחד מתוך 7 היה הראשון שהכי קרוב למים והתמונות ששלחתי הן משם.מסעדה קטנה מקש וערסל ומיטות רביצה בתוך מתחם סגור במרחק של חצי דקה מהים.בילינו הרבה מזמננו שם ביומיים הראשונים והבנות לאט לאט החלימו והחום ירד.בעלת המקום היא גרמניה צעירה שגולשת על kitesurfing וכול מי שמתארח אצלה מגיע כי רוצה לגלוש חוץ מאנחנו...אנחנו אוהבים לראות.החוף עצמו היה בעיקר גולשים ומעט מאוד אנשים לעומת ה-white beach שמלא עד מאוד באנשים.והאמת היא שמצא חן בעינינו שאין כמעט אנשים על רצועת חוף כולכך ארוכה והחוף נעים יותר למרות שהיו רוחות.את הימים הראשונים העברנו בהליכות על החוף,ובזמן מים קטן וקצר יחסית ובעיקר במנוחה.לשמחתנו גם את הימים האחרים העברנו בהליכות על החוף,חקרנו חופים נוספים וכשהבנות החלימו הלכנו כבר מסביב לאי לחוף מקסים הכי שאפשר שנקרא איליג איליגן.צעדנו אולי 5 ק"מ בתוך ג'ונגל על דרך עפר בין בתי התושבים ובסוף הגענו לחוף.חוף מקסים בלי אף אחד.מים בטורקיז וכחול 'אי קטן וזנוח ממש קרוב-אפשר להגיע בשחיה קלה... ושתי משפחות שגרות על החוף ומספקות למי שכבר מגיע שתיה קלה וחטיפים ,מסכות ושנורקלים.אם תרצו לאכול-הבחור ירוץ על החוף ,יעלה על הטוסטוס,ייסע לכפר הקרוב ובקיצור אחרי שעה וחצי תהיה ארוחת דגים ואורז מופלאה...שם העברנו את המשך היום .קראנו ,שיחקנו טאקי,מצאנו בתולות יום מלומדות,אספנו צדפים,שנירקלנו,שחינו,ואכלנו.על החוף הזה כולנו אמרנו שהיינו חיים בכיף....ב
יום למחרת נסענו לעיר שנקראת איבהאי,שנמצאת על האי panay שממנו הגענו לבוקראי והיה שם פסטיבל מאוד גדול ומקושט שנקרא santo ninio כלומר הפטרון של הילדים.כולם היו מקושטים והמכוניות גם כן והמונים צעדו ברחובות עם צבעים שחורים על הגוף ותופפו כמו בטוקדה (או ברזיל ברזיל...)-מוזיקה פשוט נהדרת ומרקידה.אז רקדנו.....את הנסיעה חזרה עשינו על גב ג'יפני-שזה ג'יפ ארוך מצועצע וצבעוני ופשוט לא היה מקום בפנים אז נסענו על הגג.לא נורא רק 45 דק'.התפוצצנו מצחוק והבנות היו מאושרות.עד הגג....
 בימים הבאים העברנו את הזמן בחקירת חופים נידחים אחרים ומצאנו כמה ,שפשוט חייבים לראות כדי שהתיאור יהיה קרוב למציאות, אז אין ברירה תתחילו לחסוך.....אם חייבים להיפגש שם אז זה מה שיקרה....הגענו בשיטוטים לחוף שהכניסה אליו עולה כסף כי הוא חלק מ-resort כלומר עשו ממנו מלון. (המקום נקרא balinghai ) האיש שהקים את המקום המופלא הזה חשב על הכול.הוא בנה חדרים על מדרון בתוך ג'ונגל שבסופו עם ירידה תלולה אתה מגיע לחוף חולי יחסית קטן.במהלך הירידה מלמעלה לחוף אתה עובר בין חדרים שנבנו חלקם על העצים ,חלקם עם גינה קטנה וחלקם בתוך מערות.משהו מדהים פשוט.והכול מאוד פשוט וצנוע לא מנקר עיניים ולא 5 כוכבים.אין בהם מזגן למשל ומעבר למיטה וחלון ענקי שצופה לים מלמעלה אין הרבה בחדרים.פשוט ומקסים.האמת היא שכאשר ראינו אותו חשבנו מיד שזה שבנה יש לו ראש כמו של דני....ואגב אולי יש 10 חדרים בכול המקום הזה שמפוזר בג'ונגל ואין אחד שקרוב לשני.החוף עצמו יש בו מיטות במבוק ומסעדונת -האוכל מגיע עם גלגלת וסל מלמעלה וערסלים ממש מעל המים ובין העצים יש כמה שולחנות וכסאות.ורפסודה שאפשר לשחות אליה,ושבילים מבטון וקונכיות שיורדים עד למים ובין החדרים.ממש מעורר השראה.כנראה שככה נראה החלום שלנו....ולא צריך לעשות הרבה-לאכול-- לקרוא-לשחק קלפים-לשכב בצל-ולהתפלל שהיום יעבור לאט....גם בחוף הזה נהננו מאוד.אחרי 10 ימים החלטנו שחייבים להתחיל לחזור ולא התאים לנו לטוס בחזרה למנילה-אז לקחנו סירה מבורקאי לקטיקלאן.ומקטיקלאן לאי מינדורו לקחנו מעבורת-אתם עוכבים??? אחרי 4 שעות של צפיה בדגים מעופפים נרדמנו על הסיפון והמעבורת הגיעה לעיירה רוחס.בחיי שככה היא נקראת.ומשם לקחנו van ל-calapan שזה עוד 3 שעות ומשם לקחנו עוד ג'יפני ל- Puerto galera שזה עוד חוף מקסים ביופיו. האמת היא שזאת עיירה שיש לה כמה חופים מאוד יפים. בחרנו באחד שנקרא white beach מוכר?? יש לנו חולשה לשם הזה....התמקמנו בקצה של החוף אצל בחור צעיר יוצא דרום אפריקה (ופה המקום לציין שגילינו שיש מקומות ששם עוד יותר נורא לחיות מסין או ישראל או הודו....לצורך העניין...)והוא רכש את המסעדה עם 2 חדרי האירוח רק לפני חודשיים אבל הוא ממוקם ממש בקצה של החוף-כך שיש נוף נפלא ממנו על כול המים-אנשים-רוכלים-חתיכות...ולמדנו ממנו ומאבא שלו שלא ממש קל להם אבל זאת התחלה והתחלות כנראה לכולם תמיד קשות.אבא שלו חי בחווה בבוטסואנה-מגדל יהלומים....אחרי יומיים שם לקחנו את הסירה הכי גדולה שנצפתה בחוף שיכולה להכיל עד 80 חגורות הצלה-(וכאן גם המקום להדגיש שבפיליפינים יש מסורת של התהפכויות של סירות ואנשים שלפעמים מוצאים את עצמם במים-כך שחגורת הצלה היא חובה ולא צחוק)-ועל הסירה הזאת הפלגנו במים סוערים ממש עם מטחי מים מלוחים לפנים וסירה שעולה ויורדת כמו קליפת אגוז במים-צוות שמכוון בנפנופי יד אם מישהו עף למים או שנתקעים בשוניות,וחבורת מסכנים שנעים בין הרצון להקיא והרצון לקפוץ למים....ככה שעה וחצי שלא נגמרו.והעיקר סופ שלנו עם היד במים שמחה וצורחת ומרגישה כאילו היא בלונה פארק-והאמא ההיסטרית שלה לשם שינוי מתפוצצת מצחוק איך הילדה הזאת לא עפה החוצה.כול יושבי הסירה הסתכלו עליה בהערצה. אבות אבותיה של סופ היו ויקינגים מעין חרוד ומצ'ילה ומאילת (טוב חייב להיות ים איפה שהוא...)יורדת ים אמיתית הסופ שלנו.הגענו לחוף ואני כמעט נישקתי את הרציף....משם נסענו למנילה באוטובוס עוד שעתיים ויום למחרת הונג קונג ושנחאי למחרת והביתה.כן קצת ארוכה החזרה אבל יודעים איך זה-הדרך לבית תמיד מהירה וקלה יותר. וזהו ועכשיו אנחנו בבית מחכים לחופש הבא.