הצטרפנו לטיול בן 15 ימים בפיליפינים הודות לחברים שהזמינו אותנו כחלק מקבוצה של ארגון עובדים. החברה המארגנת היא משרד נסיעות ותיירות גדול שהכין את התוכנית ועשה את כל ההזמנות. מסיבה זאת, סיפור רשמי המסע הזה לא יעסוק בהתארגנות עצמית לנסוע ליעד זה אלא ייתן מידע חוויתי על המקומות בהם ביקרנו.
בטיול היו 24 משתתפים בחלקם חברי הארגון ובחלקם אורחים של החברים כמונו. מטעם החברה המארגנת הוביל מדריך טיולי חו"ל ישראלי, אליו הצטרפה בפיליפינים מורת דרך מוסמכת מקומית שעשתה אתנו את כל הטיול ובכל עיר או אי הצטרף / הצטרפה גם מורה / מורת דרך מקומית בימי השהייה באותו המקום. המלונות שהוזמנו היו ברמה של 5 כוכבים. נציין גם שמזכירת הארגון שהזמין את הטיול גם היא השתתפה והייתה לעזר רב גם למדריך וגם לקבוצה.
כפתיחה יש לציין שהפיליפינים הוא יעד מאוד ראוי לביקור, מים צלולים, איים ירוקים, אנשים מסבירי פנים וגם כייף אתגרי. השעה בפיליפינים מקדימה את ישראל ב 6 שעות וזמן הטיסה למנילה מתל אביב כ 13 שעות לא כולל עצירת ביניים.
יצאנו מהארץ למנילה דרך אבו דבי בטיסה בחברת התעופה אייר אתיחד. בשל עצירת הביניים הארוכה, כ 5 שעות בין הטיסה מישראל ועד הטיסה למנילה, קבלנו חדרים במלון הנמצא ממש בתוך הטרמינל כך שיכולנו להתקלח ולנוח כמה שעות (שעות לילה) לפני הטיסה הארוכה של כ 9 שעות למנילה.
ביום השני נחתנו במנילה , הדרך שעשינו באוטובוס עד למלון בו התאכסנו בשני הלילות הראשונים מיד הפגישה אותנו בשתי תופעות מאוד אופייניות למנילה ולכל הפיליפינים- תנועה מאוד צפופה שכולה פקק תנועה אחד גדול והתופעה השנייה היא שאין צפירות של מכוניות, יותר נכון כמעט ולא שומעים צפירות וכך זה בכל רחבי האיים של המדינה.
מאחר והגענו למנילה בשעת ערב, העצירה הראשונה הייתה לארוחת ערב במסעדת שירות עצמי בשם 101 בתוך מרכז קניות גדול. המסעדה ענקית הן מבחינת כמות האוכלים והן מבחינת כמויות האוכל וסוגי האוכל המוגשים שם. כל הקולינריה העולמית הייתה מיוצגת שם וקשה היה לבחור. דבר אחד בלט והוא שיחזור במקומות אחרים בהם נאכל, הרבה מנות דגים ומאכלי הים.
המלון בו התאכסנו במנילה היה I AM HOTEL ברמה של 4 + כוכבים ברובע מקאטי, רובע במיקום מרכזי במנילה. המלון מספק בצורה טובה את כל הצרכים של תייר בעיר גדולה.
בבוקר המחרת יצאנו בנסיעה של כ 3 שעות דרומה לאזור לגונה לנהר ומפלי פגסנהאן הנמצאים באי לוזון ,האי בו נמצאת העיר מנילה. הנהר והמפלים האלה מפורסמים כי בהם צולם המסע על הנהר לסרט "אפוקליפסה עכשיו". אחרי הנסיעה המעט מייגעת באזורים הכפריים הצפופים בתנועה ובפקקים הגענו לכפר סן אנטוניו ולאתר השיט שנקרא קאזה ביאנקה. שם עברנו לבגדי ים וקבלנו קסדות וחגורות הצלה וירדנו, כל זוג ,לסירת קאנו ארוכה וצרה אותה השיטו שני חותרים. יצאנו במעלה הנהר לכיוון המפל. השיט הזה הוא מאוד מאתגר מאחר ולאורך הדרך הארוכה, כ 3 ק"מ , שטים נגד כיוון הזרימה של הנהר, עוברים חלקים מסולעים בנהר המייצרים מול השטים מפלים קטנים וזרמים חזקים ואת כל אלה מעבירים השייטים המקומיים בכוח ובמיומנות רבה. על השטים בסירה לשמור על שיווי משקל וקור רוח במעבר בין כל אותם מכשולים, כאשר משני צידי הנהר קירות גבוהים מכוסים צמחיה ירוקה עבותה ומראה מרהיב עד שמגיעים למפל. מול המפל עצמו עוברים לרפסודת במבוק עליה מספר מטיילים ומשיטים אותה אל המנהרה שמתחת למפל ולמפל עצמו. שוב חוויה מאתגרת ביותר. לכל אורך השיט ומתחת למפל נשמעות קריאות פחד של השטים, קריאות המזכירות את קריאות הפחד של נוסעי רכבות ההרים בלונה פארק . השיט בדרך חזרה כבר יותר מתון כי שטים בכיוון הזרימה של הנהר, כך חזרנו לקזה ביאנקה, נקודת היציאה שלנו. החותרים והמשיטים כמובן חיכו לתשר מתאים על המאמץ האדיר שהם עשו בהשטת הקאנו בדרך למפל. עשרות סירות שטו לצידנו בנתיב הזה וללא ספק זאת הייתה חוויה מאוד חזקה שהמשיכה ללוות אותנו כל הטיול.
לפני היציאה בחזרה, אחרי שחזרנו לבגדים יבשים, אכלנו בקזה ביאנקה ארוחת צהרים טעימה שבושלה במיוחד עבורנו ויצאו צפונה בחזרה למנילה. בדרך עוד עצרנו לביקור קצר בכפר כדי לראות את החיים המקומיים מחוץ למנילה. שם חיכתה לנו הפתעה של טיול על גבי משטחים עם גלגלי מסבים הנעים על פסי הרכבת שדוחפים אותם בריצה נערים מהכפר. על כל משטח כזה ניצב ספסל עליו יושבים שני נוסעים וכך מתנייעים בכפר מקצה אחד של הכפר לקצה השני. הרכבת הכבדה עוברת בכפר על הפסים האלה פעם בחודש נאמר לנו. אי אפשר שלא להתרשם בנסיעה זאת באמצע הכפר ממראות של תנאי חיים מאד ירודים ששונים בצורה קיצונית מהמודרניות שמאפיינת את עיר הבירה.
עם החזרה למנילה יצאנו לארוחת ערב באופן עצמאי ושמחנו למצוא ממש מול המלון מסעדה של אוכל פרסי בשם HASSAN שהייתה מעולה וממש מומלצת (לא זול במושגים של הפיליפינים)HASSAJN
יומנו הרביעי היה מוקדש לסיור באתרי העיר מנילה ואחר הצהרים לטוס לאי בוהול. הסיור במנילה כלל כמה אתרים מומלצים, הראשון אליו הגענו היה בית הקברות הצבאי ואתר ההנצחה של הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. באתר המרשים בגודלו ובאחידות אחזקתו מצויים כ 17,000 קברים כולל גם קברים של חיילים יהודים שקברם מצוין במגן דוד לעומת הצלב של בני דתות אחרות. במרכז האתר יש תצוגה של מפות שעשויות מפסיפס צבעוני המספרות על הקרבות הקשים בפיליפינים ובחזית האוקיינוס השקט. האתר מאוד מרשים ושווה את הביקור. בית הקברות שוכן באחד הרובעים העשירים של מנילה והדרך אליו בעיר העצומה הזאת (13 מיליון תושבים) עוברת דרך שכונות עוני מצד אחד, ומצד שני גורדי שחקים, פארקים רחבי ידיים ומבנים עם ארכיטקטורה מודרנית, מעניינת ומיוחדת.
ההיסטוריה של הפיליפינים כוללת למעלה 300 שנים של שלטון קולוניאלי ספרדי שהשאיר את חותמו במנילה ברובע מאוד מעניין הנקרא אינטרה מירוס או בין החומות. זה המרכז הקולוניאלי הספרדי, מעין העיר העתיקה שכוללת מצודה בליבה של מנילה. זה היה אתר הביקור השני שלנו בעיר.
בהליכה רגלית באתר עברנו על פני החומות, המצודה, קתדרלה סן אוגוסטין של מנילה הספרדית והמשכנו אל מוזיאון הזיכרון לזכרו של חוזה ריזל שהיה מנהיג המאבק נגד השלטון הספרדי שהוצא להורג על ידי הספרדים בשנת 1898, סמוך להכרזת העצמאות של הפיליפינים. במוזיאון הזיכרון יש שחזור מעניין של בית המשפט הספרדי ששפט את ריזל למוות וכן שמורים מסמכים וחפצים הקשורים למשפטו ולהוצאתו להורג בירייה.
חלקו של הביקור באינטר מורס היה מודרך ובסופו יצאנו המטיילים להסתובב בעצמנו ברובע עד שנפגשנו ונסענו לשדה התעופה כדי לצאת בטיסה לאי בוהול. זמן הטיסה בחברת תעופה מקומית של הפיליפינים אורכת כשעה ו 10 דקות לערך. השדה בו נחתנו לא נמצא ממש בבוהול אלא באי הקטן פנגלאו הסמוך לבוהול, בפנגלאו גם יימצא המלון שלנו. מאחר וכבר הייתה שעת ערב, בדרך למלון עצרנו במסעדת מלון גדולה בחוף אלונה, אזור הבידור והבילוי המפורסם ביותר בפנגלאו. שוב ארוחת ערב באולם ענק מלאה סועדים ומזנוני אוכל בשירות עצמי , עמוסי עשרות מאכלים מפיצות ועד סושי, מסטייק צלע ועד ביף סצ'אואן. לאחר הארוחה נסענו עוד כ 10 דקות למלון שלנו מלון נופש (ריזורט) על שפת הים הנקרא MODALA BEACH RESORT.
יום המחרת, היום החמישי לטיול, יצאנו לנסיעה ארוכה לבקר באחד מהאתרים המפורסמים ביותר באי בוהול- גבעות השוקולד. אחרי נסיעה של כשעתיים מגיעים לאזור של הגבעות. כשאנחנו ביקרנו שם הגבעות היו ירוקות , עם זאת המראה היה מרהיב ביום השימשי בו בקרנו. בתקופת הקיץ הצמחייה של הגבעות מקבלת גוון חום ומכאן השם גבעות השוקולד. המקום הוא ממש אטרקציה לפי כמות האנשים שביקרו שם באותו היום. יש במקום מרכז מבקרים ותצפית פנורמית ועומדים בתור ארוך כדי להצטלם על רקע הנוף.
בקרבת הגבעות יש מספר אתרים מהם יוצאים סיבובי באגי וטרקטורונים. עצרנו שם אחרי הביקור באתר הגבעות ויצאנו לסיבוב קצר אך מלא בוץ בבאגי.
בהמשך הגענו לאטרקציה נוספת באי בוהול, ביקור בשמורת טבע בה משמרים בהקפדה רבה את קופי טרסייר, הקופים הקטנים בעולם. גם המקום הזה שוקק תיירים שצועדים בשקט בשביל מפותל בין עצי היער ובעזרת מדריכים המכירים את המקום מצליחים לראות את הקופים הקטנים האלה שפעילים בלילה ולכן ניתן לראותם ללא תנועה על ענפי העצים בשמורה. השקט מתבקש כדי לא להפריע את מנוחת היום שלהם לפני פעילותם בלילות.
משם הגענו לשייט על נהר לובוק בספינת נהרות מיוחדת ובה גם הוגשה לנו ארוחת הצהרים. גדות הנהר מכוסות יערות ירוקי- עד ונשמעים מתוכם קולות, בעיקר של קופים. בהמשך השיט מגיעים אל ספינה אחרת העוגנת בנהר ובה להקת מנגנים, זמרים ורקדנים צעירים בריקודים מסורתיים עממיים של תושבי האי בוהול כמו ריקוד בין 4 קורות במבוק. המוזיקה והריקודים מלהיבים את התיירים שמצטרפים לחגיגה ומסיימים עם מצב רוח עליז. שוב, אני מציין שזו אטרקציה תיירותית בהתייחס למספר הגדול של השטים בסירות בנהר.
מלובוק יצאנו לכיוון המלון בפנגלאו ובדרך עצרנו לבקר במרכז לתרבויות הכפר בבוהול במקום שנקרא לוהאי. די מעניין , בעיקר הדגמות המלאכות הכפריות השונות אך לא הכרחי אם צריך לסטות מהדרך.
ביום השישי לטיול חזרנו למים והפעם לשחייה בים ולצלילה. הצטיידנו בבגדי ים ונסענו לחוף אלונה משם עלינו על סירת מנוע, ממנה עלינו יותר רחוק בים על ספינה גדולה ובמשך כ 40 דקות הפלגנו , כל הקבוצה ביחד, אל האי באליקסאג, אי מאוד קטן שלחופו ריף אלמוגים. חלקו לנו מסכות ושנורקלים וכל כל זוג עלה על סירת משוטים קטנה ומדריך לקח אותנו לאתרי האלמוגים וצבי הים הסמוכים לאי. שחינו עם המסכה והשנורקל כ 40 דקות. כמובן שהשווינו לריפי האלמוגים בסיני וכאן היו הרבה פחות אלמוגים חיים וססגוניים והרבה פחות דגים אך הצלחנו לראות להקה של כמה צבי ים ששייטו מתחתנו בעומק הים.
השחייה / צלילה הזאת מאוד מאורגנת ומפוקחת כדי לשמור ולא להפריע לחיים התת ימיים. הדבר מובן כשרואים את כמות התיירים שמבקרת באתר הזה. לאחר הצלילה אכלנו מתחת לעצים שליד החוף ארוחת צהרים שהמקומיים המעטים הגרים באי הכינו לנו. יש לציין שניתן לעשות את כל הביקור הזה גם כתיירים בודדים דרך משרדי תיירות הנמצאים בחוף אלונה.
ביום השביעי יצאנו לנסיעה ארוכה לשדות האורז של קדאפדאפאן. בדרך עצרנו ליד באקלאיון על החוף כדי לראות פסל המנציח את הסכם השלום בין הכובשים הספרדים לבין הצ'יף של האזור שהיה לאחר הפלישה הספרדית לפיליפינים במאה ה 16.
באותו היום נסענו בשני וואנים כי היו דרכים תלולות בהן אוטובוס לא יכול לנסוע, הגענו אל שדות האורז הנמצאים על גבעות ירוקות. האורז גדל בין טרסות של קווי הגובה. יש במקום תצפית למרחקים אך הדרך אליה מאוד צרה ולא נוחה אך הנוף הנשקף שווה את הדרך. מדריכים מקומיים מסבירים על גידול האורז, מצטלמים ויורדים. גם האתר הזה שוקק תיירים, חלקם הגדול מגיע על אופנועים. מכאן לא ארוכה הדרך למפל קאם וומנמטאד. מאתר האורז למפל עושים את הדרך ברכיבה על אופנוע בדרך מאוד תלולה. אותנו כמובן הרכיבו מאחור רוכבי אופנועים מקומיים מנוסים. במפל אפשר להתרחץ ורבים עושים זאת. לאחר הביקור חזרנו לאופנועים ורכבנו בעליה התלולה חזרה לוואנים. מכאן נסענו למלון לקידוש וארוחת שישי בערב.
ביום השמיני שהיה יום חופשי התארגנו בעצמנו לשיט וצלילה עם שנורקל בחופים שליד המלון. גם כאן לא מאפשרים לצאת לבד לים לצלילה, חייבים היינו להזמין סירה עם משיט /מדריך אבל הפעם הרבה יותר בחופשיות והזמן היה בידנו. יצאנו גם לסביבת המלון לראות את חיי המקומיים ובקרנו בבית ספר שקבל את פנינו בהרבה שמחה. הבאנו לילדים מתנות קטנות מהארץ והם שמחו לשמוע שאנחנו מישראל. לעת ערב יצאנו ביוזמתנו למופע המשלב קרקס עם פולקלור מקומי הנקרא בוהול שאו, בהחלט מופע ששווה לצאת אליו בערב.
ביום התשיעי , אחרי בוקר מאוד נינוח ,יצאנו אחר הצהרים בטיסה לאי פאלאוון. האי פאלאוון הוא האזור האקולוגי האחרון של הפיליפינים. הטיסה בחברה מקומית המטיסה רק מטוסים קטנים לשדה תעופה של העיר התיירותית אל נידו בצפון האי. באזור הזה, מסיבות של שימור הסביבה, לא משתמשים באוטובוסים גדולים וברכב כבד אלא רק בוואנים או טוקטוקים אופייניים למקום, אופנועים ורכב קל אחר. הגענו תוך כמה דקות מהשדה למלון שהוא ריזורט אמיתי על חוף הים, חדרים גדולים ונוחים מתאימים לדירוג של 5 כוכבים. החוף מאוד יפה ומולו איים ירוקים מסולעים המזדקרים מצידו השני של המפרץ. הרגשה של גן עדן. שם המלון SEDA REASOT בחוף ליאו. ארוחת הערב הייתה במלון והייתי מציין כי לאורך כל השהייה ,כולל ארוחות הבוקר, האוכל לא היה מתאים לרמת המלון.
היום העשירי היה יום שיט וצלילות שנורקל, יום שכולו כיף. מהמלון נסענו כחצי שעה לעיירה אל נידו, עיירת חוף שוקקת תיירים ותיירות, רחובות צרים ורוכלים שמתנפלים מכל הכיוונים כדי שנרכוש תיקי פלסטיק מיוחדים עמידים למים ואכן רכשנו ותרמנו לכלכלה המקומית. בחוף של אל נידו יצאנו בספינה למה שנקרא Island Hoping , עוברים בספינה המשייטת בין כמה איים , ל 2 מהם יורדים וליד 2 מהם נעצרים וקופצים לים לצלילות שנוקרל. ביום הזה עגנו ליד האי מינילוק שבו מסתתרת הלגונה הקטנה, יורדים מהספינה לקיאק ובאופן עצמאי חותרים לתוך הלגונה. זאת חוויה מרשימה לשוט בשקט במים צלולים בצבע טורקיז כאשר מכל הצדדים מקיפות אותנו גבעות ירוקות עד. לשמחתנו בשעה שחתרנו בלגונה לא היו עננים והמראה היה מקסים. כמובן שגם בלגונה היו הרבה שטים אך נשמר סדר ושקט. לאחר החתירה בלגונה עלינו בחזרה לספינה והמשכנו לצדו האחר של האי שבו אכלנו ארוחת צהרים. הארוחה הייתה מאוד משביעה האוכל היה ארוז על הספינה ואנשי צוותה ערכו אותו על שולחן שהיה בחוף. אחרי ארוחת הצהרים המשכנו לעוד אתר אלמוגים כדי לצלול ומשם בחזרה לחוף אל נידו ולמלון.
באותו הערב יצאנו לאכול מחוץ למלון בחוף ליו , יש שם אתר בו מספר מסעדות ושרותי תיירות ואכלנו במסעדה בשם L'Assiette ,השם צרפתי והאוכל בינלאומי אך יש מנות יפות של אוכל מקומי פיליפיני שאותן הזמנו, למשל בטן חזיר על הגריל בתוך רוטב שבסיסו בוטנים וקוקוס, ויש גם מנות מערביות טובות כמו המבורגר. המקום זוכה לציון גבוה ב TRIP ADVISER.
היום האחד עשרה היה יום יבש ללא טבילות בים או במפל. יצאנו לבקר בכפרים שבצפון פלאוואן בצד המזרחי של האי. הכפר הראשון בו בקרנו הוא הכפר סבלאטאן. הכפר שוכן לחופו של מפרץ יפה. פגשנו את תושביו שספרו לנו על חיי הכפר, על פרנסתם המבוססת על דיג וחקלאות וכאשר פגשנו במקרה את מנהל בית הספר במקום הוא הזמין אותנו לבקר בבית הספר. כמו בבהול קבלו את פנינו בשמחה, שמענו על החינוך בסביבה הכפרית ומאוד התרשמנו מהניקיון ומהסדר בבית הספר. בקרנו במרכז הכפר, במרפאה, באולם הישיבות של מועצת הכפר והכל סביב מגרש כדורסל פתוח אך מקורה.
משם המשכנו לכפר נוסף איבאג'אי IBAJAY, בשולי הכפר עצרנו ליד נהר בשם Dewil Mangrove River . סביב הנהר הזה גדלים עצי המנגרוביה החיים על מי ים מלוחים ורבה חשיבותם בעצירת שיטפונות שיכולים להציף את היבשה. יוצאים בסירה ממעגן קטן בפאתי הכפר להפלגה קצרה בנהר בתוך יער המנגרוביה , אפשר להתרשם שם מפרויקט שמירת הטבע כשאנשי הכפר נוטעים עצי מנגרוביה חדשים במקום אלה שמתייבשים כדי לחזק את הצמחייה הזו שמגינה על החופים. יש לציין שזאת הייתה אטרקציה מאד משמעותית להכיר את השילוב בין הטבע לבין תושבי המקום. משם חזרנו למלון דרך אל נידו. יש לציין שאל נידו לא עושה כל כך חשק לטייל בה, אבל כמה מטיילים החליטו בכל זאת להישאר ולטייל בעיירה.
ביום השנים עשר חזרנו אל אל נידו וצרכנו עוד אטרקציה תיירותית , ה CANOPI . עולים לצוק גבוה המשקיף על העיר, החוף והאיים הסמוכים. עולים בשביל סלעי תלול ואח"כ עוברים על גשר חבלים ארוך ומתנדנד שתלוי מעל תהום עמוקה למטה. בסוף הגשר יש עוד טיפוס על מדרגות תלולות עד שמגיעים למרפסת תצפית ממנה משקיפים על נוף המפרץ של אל נידו ובעיקר מצטלמים .
מהקנופי ירדנו לחוף ועלינו על הספינה ושוב יצאנו לקפיצה בין האיים. בדרכנו חלפנו על פני אי ההליקופטר שצורתו מזכירה את כלי הטיס הזה, כמו כן עברנו ליד האי שבו מצלמים את תוכנית הטלוויזיה הישרדות. המשכנו בים הפתוח כשהגלים הגבוהים באותו בוקר מטלטלים את הספינה חזק לכל הכיוונים, גם היה גשם לפרקים, אך בהמשך מגיעים לים שקט בצבע טורקיז שבין שני איים, בין האי מאתינוק לאי טאפיוטאן. שם שוב צוללים עם שנורקל ונהנים מראה האלמוגים והדגים הססגוניים. כך עוברים בין אתרי הצלילה עד ארוחת הצהרים אותה אכלנו על הספינה. ארוחה של אוכל מקומי עם הרבה אוכל ים, בשר עוף, אורז, פסטה, ירקות מבושלים וסלסלת פירות מרהיבה. ארוחה באמת מספקת וטעימה. למרות שתוכנן עוד אתר צלילה באזור הזה החלטנו שנחזור כבר לחוף ולמלון כי למחרת בבוקר אנחנו יוצאים בטיסה בחזרה למנילה.
בערב האחרון באזור אל נידו שוב יצאנו לארוחת ערב באחת המסעדות שבחוף ליו. הפעם בחרנו במסעדת גריל השם נידו גריל. במסעדה הזאת כל המנות עוברות צליה על גחלים כולל ירקות. אנחנו בחרנו במנות בשר על הגריל, בעיקר עוף , בקר ושרימפס צלויים. המנות היו גדולות וטעימות וניתן לחלקן בין הסועדים בשולחן. קנינו גלידה וחזרנו למלון להכין עצמנו ליציאה לטיסה בשעת בוקר מוקדמת למנילה.
אחרי טיסת בוקר שארכה כשעה וחצי הגענו למנילה. את שעות הצהרים באותו היום בילינו בקניון אסיה הענק. היו הרבה חנויות ומותגים מוכרים וכאלה של ידועים אצלנו, היה כדי לקנות שם בשל המחירים הזולים בהרבה ממה שאנו מכירים בארץ.
הגענו למלון I AM , אותו מלון מתחילת הטיול. לאחר מנוחה יצאנו לארוחת ערב באתר מורשת, המסעדה של ברברה Barbara's Restaurant ברובע ב"תוך החומות" במקום בסגנון ספרדי קולוניאלי מגישים ארוחת ערב ממזנון בשרות עצמי ולאחר מכן יש מופע פולקלור פיליפיני. מזנון האוכל היה מכל טוב וגם טעים. מאכלים גם מקומיים וגם מנות מארצות אחרות כולל אוכל אירופאי. המקום היה מלא ומעט צפוף. התוכנית, גם אם הייתה תיירותית מדי, בכל זאת גם מקצועית ומהנה כוללת תלבושות צבעוניות מרהיבות. שוב ראינו את ריקוד מוטות הבמבוק שהרקדנים מדלגים ביניהם. לסיום הודו לקהל על התשר הנדיב בציון המדינה ממנה הסועדים באים והרגשנו הרבה חום וסימפטיה כאשר קראו לכבודנו בשם המדינה שלנו ישראל.
את הבוקר האחרון נצלנו כדי להסתובב בשוק המוסלמי במנילה הנמצא ברובע עני בשם קיאפו. השוק נמצא ליד כנסיית ישוע מנצרת, הפסלים וציורי הקדושים הנוצרים צבועים בצבע כהה יותר והם מיצגים את הנצרות השחורה. השוק המוסלמי ברובע קיאפו גדול ומאוד מגוון ויש בו הרבה מוצרים ירקות ופירות שאינם מוכרים לנו. מורת הדרך המקומית של מנילה הלכה אתנו ו"תרגמה " לנו את מה שראנו. ביציאה מהשוק חיכנו לנו הג'יפני, כלי הרכב האופייניים לתחבורה הציבורית במנילה זהו רכב וויליס ,מתקופת מלחמת העולם השנייה שכמויות גדולות ממנו נשארו בפיליפינים ונקנו על ידי כמה סוחרים שהפכו אותם לרכב ציבורי ובו כ 20 מקומות ישיבה, כמו במשאית. זה כלי הרכב הציבורי הנפוץ ביותר במנילה ובאיים האחרים. הג'יפני הוריד אותנו בפארק גדול על שם חוזה ריזל. מהפארק נסענו למלון להתרעננות והעמסת המזוודות, מהמלון לקניון אסיה ,היכן שהיינו אתמול , ואכלנו שם ארוחת צהרים לפני הנסיעה לשדה התעופה של מנילה. עלינו על המטוס של אתיחאד לאבו דבי ומשם ביום שלישי בבוקר, בדיוק שבועיים מאז שיצאנו, חזרנו בחזרה הביתה.
לסיכום וכמה תובנות.
ראשית, זה המקום להודות למדריך הישראלי שלנו משה ביאזי שהיה גם בעל ידע וגם מנהל טוב שידע לנהל קבוצת אנשים במשך שבועיים ללא תקלות ותרם מאד להנאתנו.
חלק מההנאה היה גם מהארגון המופתי של הטיול אך הבנתי שאפשר לנהל גם טיול עצמאי דרך סוכנויות מקומיות לאתרים השונים.
הפיליפינים היא מדינה מאוד זולה יחסית אלינו ולאירופה. העם הפיליפיני מסביר פנים, נכון לעזור, דובר אנגלית הודות לשלטון האמריקאי שהביא גם להפצת הדמוקרטיה, מוסדות בריאות וחינוך.
יש מודעות ואכיפה בכל הנוגע לשמירת הסביבה, לא ראים פסולת מושלכת, או פחי אשפה, בכל זאת מנילה עיר נקיה וכך גם הסביבה הכפרית או העירונית בה ביקרנו. יש הקפדה על סילוק בקבוקי פלסטיק, לא ראיתי כל הטיול בקבוקי פלסטיק מושלכים הן בערים והן בכפרים ובאתרי נופש. כמו כן לא מקבלים שקיות פלסטיק בחנויות ומשלמים עבור סלי נייר.(יש לנו עוד מה ללמוד).
