כזוג קשישים בני 60, מיטיבי לכת שמחפשים יעדים אטרקטיביים לטרקים בכל העולם, לא יכולנו לעמוד בפני הקסם של פרו. מלכתחילה הטיולים הרגליים המפורסמים בפרו – הטרקים של אזור קוסקו או הטרקים בהרי האנדים הגבוהים באזור Huaraz - הלהיבו אותנו, אבל לעולם אנחנו מתעקשים לא לנסוע למדינה ולראות רק את ההרים שלה. זהו השילוב של הרים וערים, שווקים ושבטים, פסטיבלים, תרבות, היסטוריה, ארכיאולוגיה, קניות ואפילו אוכל שהוא השילוב שאנחנו מחפשים. מעט מאד מדינות בעולם מצליחות לשלב את כל אלו יחד (סין, יפן, הודו, תאילנד, צרפת, איטליה, ספרד), ולפרו שמור מקום של כבוד בנבחרת היחודית הזו: מדינה עם טבע עוצר נשימה, ערים תוססות, תרבות שבטית מופלאה, היסטוריה וארכיאולוגיה מרתקות של אימפרית האינקה, ואפילו מטבח עילי – מסעדת סנטרל בלימה הוכתרה ביוני 2023 למסעדה הטובה בעולם. בקיצור, אי אפשר לעמוד בפני הקסם של פרו, אבל זה לא אומר לרגע שמדובר ביעד נסיעה קל, נוח או מפנק. להפך, זהו יעד קשוח, שקשה לתכנן אותו וקשה עוד יותר להתמודד איתו. רק שהתמורה היא כל כך גבוהה, שהיא שווה כל מאמץ.
נסענו לשלושה שבועות ביולי 2023. הקושי הראשון התגלה כבר בשלב התכנון - קוצר הזמן. טיול קלאסי בפרו יכלול את הנקודות הבאות: לימה, קוי נאסקה, ארקיפה וקניון קולקה הסמוך אליה, המשך לאיים הצפים באגם אטיטיקה (העיר פונו), ומשם מעבר ליהלום שבכתר – אזור קוסקו. כך מטפסים בהדרגה מנקודה לנקודה, עד לשיא הגובה של קוסקו. קוסקו לבדה מצדיקה יום עד יומיים, העמק הקדוש מצדיק שלושה ימים לפחות, מאצ'ו פיקצ'ו (ולא מאצו פיצ'ו...) דורש עוד יומיים, ולאחר מכן אפשר להקדיש עוד כיום-יומיים לטיולי יום בולטים באזור קוסקו (הר הצבעים, שבע לגונות, אפשר גם טיפוס ללגונת הומנטי). לבסוף אפשר לקנח בגיחה של שלושה ימים לג'ונגל הקרוב לקוסקו – פארק מאנו או פורטו מולדנדו.
זהו המסלול הקל והבטוח של פרו, ואותו אפשר לדחוס בכוח בתוך שלושה שבועות. אלא שאנחנו הרי נסענו לעשות טרקים, ותכננו שני טרקים מרובי ימים, האחד באזור קוסקו והשני בהווארז. את זה כבר לא ניתן לדחוס בשלושה שבועות. הפתרון היחיד הוא או לנסוע לחודש לפחות, או להתפשר ולוותר על חלק גדול מנקודות החובה של פרו - מה שאנחנו נאלצנו לעשות.
כך יצא שתכננו את הטיול שלנו על בסיס של שלוש נקודות בלבד: עשרה ימים באזור קוסקו, כולל טרק קשה של שלושה ימים, טרק צ'וקוקיראו (choquequirao). לאחר מכן מעבר זריז לשישה ימים ב- Huaraz, כולל ארבעה ימים של טרק ה-Huayhuash, שנחשב למתחרה של האנפורנה בנפאל על תואר הטרק היפה בעולם. ומשם, שוב במעבר זריז, לארבעה ימים ב-Iquitos, כדי לחוות את הגרסה האמיתית של הג'ונגל באמזונס. בקושי הספקנו לדחוס עוד חצי יום בלימה, לפני החזרה הביתה.
קוצר הזמנים אילץ אותנו להסתפק בשלוש הנקודות הללו בלבד, כשהמעבר בינהן נבנה מתוך שיקולי האקלום לגובה. הסכנה המדוברת ביותר בפרו היא זו של מחלת הגבהים, מחלה שעלולה להיות מסכנת חיים, אבל שקל מאד להימנע ממנה: פשוט צריך להסתגל בהדרגה לגובה. לכן התחלנו את התוכנית עם עשרה ימים בקוסקו, כשנחתנו ביום הראשון בקוסקו (3500 מטר), ומיד למחרת ירדנו לחמישה ימים בעמק הקדוש +מאצ'ו פיקצ'ו (ולא מאצ'ו פיצ'ו...). כך יצא שבמשך שבוע זגזגנו בין 2500 ל-3500 מטר, ואפשרנו לעצמנו להסתגל בנחת לגובה לפני שתכננו לצאת לטרק הראשון. זה היה תכנון בטוח, שעבד היטב.
בהמשך, וכדי לא לאבד את האקלום לגובה, עשינו מעבר קצר מאד מקוסקו להווארז – עלינו על טיסת אחה"צ מקוסקו ללימה, וכבר שלוש שעות לאחר הנחיתה בלימה היינו על אוטובוס הלילה מלימה להווארז. כך שמרנו על רצף ההשהייה בגובה בין קוסקו להווארז, והגענו להווארז כשאנחנו כבר מאוקלמים היטב. זה אפשר לנו לצופף את הלו"ז בהווארז לשישה ימים בלבד (שני טרקים של אקלום, ואז יציאה לארבעה ימי הטרק של ה-Mini Huayhuashֹ). גם זה היה תכנון בטוח שעבד היטב.
מהסיבה של ההסתגלות לגבוה את הירידה לג'ונגל וללימה שמרנו לסוף הטיול.
בכל מקרה – זיכרו שהאקלום לגובה הוא עניין אישי מאד. לכן, קחו איתכם תרופות נגד מחלת גבהים, היו קשובים לגוף שלכם, תכננו את הימים הראשונים עם כמה שפחות עומס ומאמץ, ובשום פנים ואופן אל תכננו טרק גבוה בימים הראשונים לנחיתה בפרו. זאת טעות מיותרת.
זיכרו גם שהאקלום הקריטי לגובה בימים הראשונים נועד רק למנוע מחלת גבהים. בכל מקרה, לגוף לוקח זמן רב (שישה שבועות לפחות) להתאקלם לגובה מבחינת יכולת הנשימה והמאמץ. המשמעות היא שגם למיטיבי לכת כמונו כל הטרקים בפרו היו קשים מאד, ועשינו אותם בקצב של צב. הטריק הוא למצוא את קצב ההליכה שבו אתם מצליחים לנשום, גם אם מדובר בקצב של כמה שניות לכל צעד, ולהתמיד בו.
בדיעבד, התכנון היה מצוין, עם כמה הדגשים ותיקונים:
1. לפרו יש הרים מופלאים, אבל היתרון היחסי הנדיר שלה הוא השילוב של ההרים, עם התרבות השבטית ועם ההיסטוריה המרתקת של אימפרית האינקה. לכן, לטעמנו האזור המעניין ביותר בפרו היה העמק הקדוש. אל תעשו את הטעות של לחלוף על העמק ביום אחד. תקדישו לו שלושה ימים לפחות (אפשר גם הרבה יותר – ראו את הלינק המצורף), והכי כדאי לשלב ביקור בעמק עם אירוח כפרי (Homestay) באחת הקהילות ההרריות. אנחנו בילינו שלושה ימים מרתקים בעמק הקדוש, בתוכנית מאלפת שבנה עבורנו המדריך המופלא אנטוניו. זהו הדגש הראשון שלנו – אל תוותרו על שירותיו המעולים של אנטוניו. האנגלית של אנטוניו כמעט מושלמת (עבד בארה"ב), יש לו ידע עצום גם בהדרכה רגילה וגם בהדרכת טרקים הרריים, הוא מכיר היטב את הישראלים ומתאים את מחיריו אליהם (המחירים לישראלים יכולים להיות 50% פחות מהמחיר המצוטט באתר), ובעיקר הוא אדם נעים בצורה יוצאת דופן. בקיצור, אנטוניו הוא מדריך בחסד עליון, והטיפ הכי טוב שיש לנו לטיול בפרו הוא לשריין את שירותיו, ומוקדם ככל האפשר.
אנטוניו, Apu Andino Travel, +51 984 609 485
להזכירכם: כל התקשורת בפרו נעשית אך ורק דרך ווטסאפ
2. שווה, לפני שאתם מגיעים לפרו, להשקיע קצת זמן בללמוד את ההיסטוריה של אימפרית האינקה (למעשה, אימפרית הק'צוואה. האינקה היו רק המלכים שלה). חפשו ביוטיוב סרטים. צריך להכיר כמובן את שמו של פצ'קוטק האגדי, האינקה שבנה את האימפריה, את שמו של אטוולפה, האינקה שנשבה בידי הכובש הספרדי פיזארו והוצא על ידו להורג. שווה להכיר גם את סיפור האהבה ההיסטורי היפה של הגנרל המהולל אוינטאי (ההוא שהעיירה OLLANTAYTAMBO קרויה על שמו), שהעז להתאהב בנסיכה, בתו של פצ'קוטק. פצ'קוטק הזועם כלא את בתו, וניסה להרוג את אוינטאי. אלא שאז המלך מת, והאינקה החדשה שיחרר את אחותו הכלואה, ואפשר לזוג המאוהב להתחתן. הסיפור הזה הוא חלק מרכזי מהפולקלור הפרואני, והוא ילווה אתכם בכל מקום בעמק הקדוש.
3. בגלל קוצר הזמן הקדשנו רק שישה ימים להווארז, בתוכם ארבעה ימים של טרק – תכננו על טרק הסנטה קרוז או המיני הוואיוואש. הבעיה היא שטרק הוואיוואש הקלאסי הוא של 6-8 ימים, ולכן לא קל למצוא קבוצות שיוצאות למסלולים של ארבעה ימים, בוודאי שלא ביום ראשון. אנחנו כמעט נתקענו על כך, ובנס הצלחנו למצוא ברגע האחרון קבוצה אצל לנה – הסוכנת הישראלית, שחלק גדול מהתרמילאים הישראלים בהווארז יוצאים לטיולים דרכה. לכן, תשמרו את המספר של לנה, היא תמיד חלופה מומלצת, ועדיף להקצות מראש יותר ימים להווארז – שבעה או שמונה ימים.
לנה 549 308 948 51+
4. את הביקור בג'ונגל עשינו באגן האמזונס, באיקיטוס. היה לנו שם עוד מדריך מצוין – מקס, יליד הג'ונגל, שהכיר את הג'ונגל ואת החיות בו ככף ידו, ניחן בכישורי גששות מעולים, ובעיקר הכיר את כל הקהילות המקומיות כבן המקום. זה יתרון עצום, כי בדיעבד חלק חשוב בחווית האמזונס הוא דווקא הנוף האנושי, ולא החיות. בכל מקרה, רואים מעט מאד חיות – בגלל ציד בלתי מבוקר, וסחר בחיות אקזוטיות – ובד"כ רואים אותן להרף עין, ומרחוק בלבד, וגם זאת בזכות כישורי הגששות המופלאים של מקס. גם באמזונס מקס לקח אותנו ללינה בבית מקומי (HOMESTAY), רק שהפעם היה מדובר בבית עץ על כלונסאות, בלי קירות, חשמל, תקשורת, או מים זורמים. תשכחו מכילות נגד יתושים, מלהתרחץ, או אפילו מאסלה עם מים זורמים (שוטפים את האסלה בדליים של מים מהאמזונס). זאת היתה חוויה מדהימה, אבל גם קשוחה מאד. בהחלט לא מתאימה לכל אחד. לכן שווה לשקול האם לא לבחור בחווית אמזונס יותר סטנדרטית, בלודג' תיירותי. בכל מקרה, אפשר לטעמנו להסתפק בשני לילות באמזונס.
זיכרו שהביקור באמזונס מחייב התגוננות בפני קדחת: חייבים לקחת כדורי מלרון נגד מלריה, להתגונן בפני קדחת דנגי באמצעות בגדים ארוכים, ומריחה מתמדת של האזורים החשופים (פנים וידיים) בדוחה יתושים. למרות החום והלחות הכבדים, חייבים להקפיד על בגדים ארוכים כל העת.
מקס: 691 078 956 51+
5. הטיול שלנו בפרו היה כאשר פרו נתונה במחלוקת פוליטית אלימה, שפילגה את המדינה. נצלו את השהות עם מדריכים מקומיים כדי לדבר איתם על המחלוקת הקשה. תגלו מהר מאד את קווי השבר: לימה הספרדית העשירה מול הפריפריה השבטית הענייה. הפערים החברתיים-כלכליים האדירים של פרו מזינים את השסע הפוליטי העמוק שם. וכן, זה מעורר מחשבות לגבי השסע הפוליטי גם אצלנו.
הערות כלליות לגבי הטיול בפרו:
1. המעבר בין הערים המרכזיות נעשה בעיקר באמצעות טיסות פנים זולות ונוחות. העלות היא כ-50-80 דולר כיוון, כולל כבודה. החברה המומלצת ביותר היא LATAM.
2. אוטובוסי לילה גם הם נוחים מאד, החברה המומלצת היא CRUZ DEL SUR
3. התיווך הפיננסי בפרו הוא יקר להחריד. משיכת מזומן, בכספומטים של בנק BCP שהם הזולים ביותר, כרוכה בעמלה של 5%. גם השימוש בכרטיס אשראי יקר, ולכן ספקים רבים ידרשו לקבל את התשלום במזומן.
4. את כל המלונות מזמינים בנוחות ובקלות דרך אתר בוקינג.
5. עם המדריכים מתקשרים דרך מספרי הווטסאפ שלהם.
6. מנווטים בערים באמצעות גוגל מפס, ובהרים (בטרקים) באמצעות מפס.מי.
7. למרות שפרו היא מדינת עולם שלישי, הטרקים המאורגנים בה יקרים להחריד. הכלל הוא מאה דולר לאדם ליום. בד"כ אפשר לקבל מחירים נמוכים יותר כאשר מזמינים במקום, אבל זאת אינה אופציה למי שמגיע לשלושה שבועות בלבד.
8. פרט למחירי הטרקים, פרו ככלל היא זולה מאד. שערו של הסול הפרואני כמעט זהה לשקל, ומרבית עלויות המחייה נמוכות מאד.
9. המסעדות בלימה ובקוסקו מדהימות, אל תחמיצו אותן. בקוסקו המסעדות הבולטות הן chica, chicholina, organica. בלימה יש אינספור מסעדות מעולות, והן לא יקרות במונחים תל אביבים. אנחנו אכלנו בשתיים מצוינות בשכונת ברננקו היוקרתית. האחת, AWICHA , שהיתה מצוינת וממש לא יקרה. השניה היתה MERITO – מסעדת מטבח עילי שמדורגת בדירוגים בינלאומיים. היא כבר היתה יקרה בהרבה, ועדיין במונחים תל אביבים היתה סבירה לגמרי במחירים שלה. עוד מסעדה שאהבנו מאד היתה DON VITO, מסעדת עוף בגריל (המאכל הלאומי של הפראונים) עממית ברחוב הראשי בהווארז. עוף צלוי טעים כל כך וזול כל כך לא אכלתם מימכם.
10. אין כמעט אנגלית בפרו, אבל מסתדרים עם מעט תנועות ידיים, ועם גוגל טרנסלייט.
11. אסור לשתות את המים בפרו, אבל כן ניתן לצחצח שיניים. תזהרו במיוחד באזור איקיטוס המזוהם להחריד.
12. כדאי להיזהר מאכילת דברים לא מבושלים, אלא אם כן אתם ממש סומכים על המקום.
13. צפו לתקלות והיו מוכנים מבחינה נפשית ומבחינת הידע לעשות שינויים או התאמות!
התוכנית המפורטת:
א. אזור קוסקו:
1. קוסקו – בלינו יום ראשון מופלא בקוסקו הנהדרת. שווה להכיר את העיר באמצעות אחד מהסיורים הרגליים החינמים שנערכים בה. לא תוכלו להחמיץ כמובן את כיכר המרכזית (Plaza del arms), את שוק סן פדרו, ואת שכונת סן בלאס התלולה והמקסימה. העיר כולה היא חגיגה של שווקים, חנויות, מסעדות, וכיכרות עתיקות, ומצליחה להיות תוססת ואלגנטית בו זמנית.
שווה לחגוג את האלגנטיות של קוסקו, במסעדות ובמלונות. אנחנו ישנו במלון Casona Corrales, מלון עתיק מקסים במרחק רחוב אחד מהכיכר המרכזית. שווה לבקר במוזיאון הפרה קולומביאני החדיש. אל תחמיצו גם את אתר האינקה הענק מעל לעיר (עליה של כ-20 דקות מהכיכר המרכזית) – Sacsayhuaman. שימו לב לפסטיבלים בעיר, שווה לתכנן להגיע אליהם.
מסעדות מומלצות בקוסקו:
https://www.savacations.com/10-best-restaurants-cusco-peru/
2. למחרת יצאנו לשלושה ימי סיור בעמק הקדוש עם אנטוניו, ימים שהיו פסגת הטיול שלנו בפרו לטעמנו: ביקור בשוק יום רביעי בעיירה URAMBAMBA, נסיעה ל-PISAC. ביקור בעיירה עצמה, באתר האינקה המהמם מעליה, וגם שעתיים סיור רגלי מרשים בשלוש הלגונות שמעל פיסאק (kinsa qocha). למחרת המשכנו לביקור בעיירה המקסימה אוינטיטמבו, עם אתר האינקה המרהיב שלה. ביקרנו גם באתר האינקה המפורסם של MORRAY, וכן בבריכות המלח הפעילות המרשימות ב-MARAS.
השיא היה לינה בבית של קהילה מקומית בהרים. המשפחה כולה התלבשה, רקדה ושרה למעננו, בישלה עבורנו תבשיל בתוך אבנים לוהטות בקרקע, ואפילו קידשה עבורנו זוג כבשים (טקס שהסתיים, לחרדתנו, בקיטוע של קצה האוזן של שתי הכבשים). למחרת התלוונו למשפחה בעבודת השדה שלה – כלומר חרישת השדה במחרשת יד הרתומה לשני שוורים...
יש עוד המון מה לעשות בעמק הקדוש, כפי שאפשר ללמוד מהלינק הבא:
https://www.packing-up-the-pieces.com/sacred-valley-peru-cusco-guide/
3. מאוינטיטמבו לקחנו את הרכבת ל-Aguas Calientes, העיירה למרגלות אתר ה- Machu Picchu. אתר תיירות של 1.5 מיליון מבקרים בשנה, הגדול ביותר בדרום אמריקה, וכמובן אחד המפורסמים בעולם כולו. בגלל הביקוש העצום, והמחירים המטורפים, הביקור במאצו פיקצ'ו דורש הערכות מוקדמת, חודשים מראש. צריך לרכוש חודשים מראש כרטיסים לרכבת (אין דרך להגיע למאצ'ו פיקצ'ו אלא ברגל, או באמצעות הרכבת), לרכוש חודשים מראש כרטיסים לאתר עצמו, ואולי גם לדאוג כמה ימים מראש לרכישת כרטיסים לאוטובוס שמקשר בין אגואס קליינטס לאתר (אלא אם כן בא לכם לעלות שעתיים במדרגות...). אנחנו עשינו את כל ההזמנות בעצמנו, אבל זה בהחלט לא היה פשוט. אפשר ואולי רצוי להשתמש בשירותי סוכן מקומי לביצוע ההזמנות.
שימו לב: הרכבת היא מונופול, כלי התחבורה היחיד שמגיע לאגואס קליינטס, והיא עולה יותר מטיסה. שעתיים נסיעה מאוינטיטמבו לאגואס קליינטס יעלו בין 50 ל-100 דולר לאדם לכיוון! זאת הסיבה, אגב, שיש תעשיה ענקית של טרקים רגליים שמובילים לשם: החבר'ה הצעירים מנסים לחסוך לעצמם את העלות המופרכת של הרכבת.
מאצ'ו פיקצ'ו עצמו הוא ממשלתי, וזול יותר. אבל אתר האינטרנט שלו הוא בספרדית שוטפת, ולא קל לבצע את ההזמנה בו בשל המגוון הרב של אופציות ביקור: יש ארבעה מסלולי ביקור עקריים (מסלול 2 הוא הקלאסי והמקיף ביותר). בנוסף יש עוד ארבעה מסלולים שמקשרים לארבע נקודות תצפית שונות באתר, בתוכן שני ההרים המפורסמים שצופים על האתר (Machu Picchu mountain, Wayanapicchu mountain). הטיפוס לשני הרים הוא המבוקש ביותר, והכרטיסים למסלולים הללו אוזלים ראשונים. כל אחת מנקודות התצפית מחוברת מראש למסלול אחד, קצר יותר, כלומר מחיר העליה לתצפית יהיה ביקור קצר יותר בעתיקות עצמן.
שימו לב: אם אתם בוחרים במסלול עם תצפית אתם תקבלו כרטיס עם שני חלונות זמן: חלון זמן להכנס לאתר, וחלון זמן להתחיל לעלות לתצפית. אנחנו למשל קנינו כרטיס עם עליה לוואינפיקצ'ו, הכרטיס היה לכניסה לאתר בשעה שמונה בבוקר, ועליה לוואינפיקצ'ו בין תשע לעשר בבוקר (בפועל, כולם ממצים שעתיים באתר, ומתייצבים בשער הכניסה לוואינפיקצו בשעה עשר בדיוק). אל תתבלבלו בין שני חלונות הזמן!
בנוסף צריך להתלבט לגבי שעת הכניסה לאתר. הישראלים ממליצים לרוץ להכנס לאתר כבר בשש בבוקר, כדי להקדים את ההמונים – אלא שבשעות הבוקר האתר עלול להיות אפוף ערפילים. אנחנו לכן הימרנו על כניסה בשמונה בבוקר, בהערכה שעד לעשר – כשנתחיל לעלות לתצפית – החום של הצהריים יפזר את הערפילים. הבנו שגם ביקור בשעות אחה"צ, כשהאתר מתחיל להתרוקן והשקיעה מגיעה הוא מומלץ מאד – אבל לא ניתן לעלות בשעות אחה"צ לתצפיות.
בקיצור, יש כאן המון התלבטויות ולא מעט נקודות שניתן לעשות בהן טעויות. אז תבצעו את ההזמנה בזהירות, ואחרי הרבה שיקולים. בכל מקרה שווה להקדיש זמן בנחת לאתר, ולכן מומלץ לבלות לפחות לילה אחד באגוואס קליינטס (למרות שהעיר היא שוק אחד גדול). מומלץ מאד גם לשכור שירותי מדריך בכניסה לאתר – המחירים קבועים ומפוקחים , המדריכים מחכים בתור לאוטובוס או בכניסה לאתר עצמו - חבל להוציא מאות דולרים להגיע למאצ'ו פיקצ'ו, ובסוף להסתובב באתר המדהים הזה בלי להבין מה אתם רואים.
ישנו באגווס קליינטס במלון זול (50 דולר ללילה) ושקט, שנתן לנו שירות לבבי, והיה ממש שווה את הכסף: Vilas Insight
הסבר כללי להזמנות באתר:
https://www.incatrailmachu.com/en/travel-blog/machu-picchu-new-rules-2019
אתר הרכבת:
אתר מאצ'ו פיקצ'ו
https://www.machupicchu.gob.pe/
4. טרק choquequirao:
אזור קוסקו משופע בטיולים רגליים מדהימים, יומים או טרקים רב יומים. יש חמישה טרקים מפורסמים ביותר באזור. שלושה טרקים שמובילים למאצ'ו פיקצ'ו (וכך חוסכים את הרכבת, לפחות בכיוון אחד): האינקה טרייל ההיסטורי והמפורסם, טרק ה-SALKANTAY, או טרק ה-LARRES. בנוסף יש טרק ההררי חשוב ומפורסם, בצד השני של קוסקו, טרק ה-AUSANGATE. הטרק החמישי הגדול של האזור הוא טרק הצ'וקוקיראו.
מרבית הישראלים עושים את האזנגטה או הסלקנטאי. אנחנו, ביודענו שאנחנו בדרך לטרק ההררי של הוואיווש בהווארז, העדפנו להתמקד בערך המוסף של אזור קוסקו: החיבור לדרכי האינקה ההיסטוריות. הטרק ההיסטורי המפורסם הוא האינקה טרייל, שצועד בדרכי האינקה העתיקות אל תוך מאצ'ו פיקצ'ו (שימו לב: זה הטרק היחיד שנכנס ישירות אל תוך האתר הארכיאולוגי, דרך הר מאצ'ו פיקצ'ו. כל שאר הטרקים מגיעים לאגואס קליינטס). אלא שהאינקה טרייל, בגלל מעמדו המיתולוגי, הוא יקר וצפוף להחריד, ודורש הזמנות חודשים רבים מראש. לכן ויתרנו גם עליו.
כך נותרנו עם הטרק שנחשב הקשה והפחות פופולארי מכולם: טרק הצ'וקוקיראו. זהו טרק שניתן לעשות אותו לבד (יתרון עצום), ושמוביל לעיר אינקה ענקית בגודלה, יותר גדולה ממאצ'ו פיקצ'ו. גם את צ'וקוקיראו הספרדים לא גילו, ולא הרסו, כך שהיא נותרה בשלמותה חבויה בג'ונגל. להבדיל ממאצ'ו פיקצ'ו היא חבויה גם היום, בגלל שניתן להגיע אליה רק בטרק רגלי מפרך ממש.
שימו לב: ההגעה לאתר של צ'וקוקיראו מחייב חציה של קניון נהר הפומיראק בעומק של 1500 מטרים – יותר מעומקו של הגרנד קניון. לא רק, אלא שצריך לעשות זאת פעמיים, גם בהלוך וגם בחזור. המשמעות היא שמתחילים בתצפית Capuliyoc בגובה של 3000 מטר, יורדים לנהר בעומק של 1500 מטר, ומטפסים חזרה לעיירה Marampata בצד השני של הקניון בגובה של 3000 מטר, וכל זה ביום אחד! אומנם אין בעית גובה, אבל יש 9-10 שעות של מסלול מפרך של הפרשי גובה של 3000 מטרים. לא רק, אלא שבגלל שמדובר בקניון סגור הטמפרטורות בו למטה מגיעות בקלות ל-30 מעלות.
היתרון במסע המפרך הזה שניתן לעשות אותו לבד – יש שביל יחיד, ברור – ועם מעט ציוד, כי עוברים מלינה בעיירה בצד אחד של הקניון לעיירה בצד השני של הקניון. היתרון הנוסף הוא גם שביום השני אפשר להסתובב כל היום באתר המדהים של צ'וקוקיראו, עיר אינקה ענקית שתסתובבו בה לגמרי לבד, עם תחושה כמו של אינדינה ג'ונס. אפילו מומיות חבויות נותרו באתר, שברובו עדיין לא חפור!
אנחנו תכננו לעשות את המסלול לבד, בעזרתו של חואן – הבעלים של גסט האוס צ'וקוקיראו בעיירה Cachora, העיירה הסמוכה לתחילת המסלול. הזמנו דרכו את כל המוניות מקוסקו וחזרה, שלושה לילות (לילה בקצ'ורה, ושני לילות בגסטהאוס שהוא מפעיל בעיירה מרמפטה, בצד השני של הקניון). התוכנית היתה להגיע בלילה הראשון מקוסקו, ולשון בקצ'ורה. למחרת לצאת בחמש בבוקר עם מונית לתחילת המסלול (קפליוק), ולהתחיל לרדת לקניון עוד לפני הזריחה כדי להרוויח כמה שיותר שעות הליכה קרירות. לישון את הלילה השני מהעבר השני של הקניון במרמפטה. ביום השלישי לבלות כל היום בצוקוקוריאו, ולחזור בערב לישון גם את הלילה השלישי במרמפטה. ביום הרביעי לצאת לפני הזריחה ממרמפטה, ולחצות את הקניון חזרה לקפליוק. משם, לקחת מונית שתחזיר אותנו בתום ארבע שעות נסיעה לקוסקו. המחירים של חואן היו מצחיקים – 70 סול ללילה לזוג, 20-40 סול לארוחה לאדם, מונית לקוסקו (ארבע שעות נסיעה) בפחות מ-300 סול. אפשר להזמין דרכו גם טרק מודרך, במחירים נוחים יותר מאלו של קוסקו.
אפשר לפשט את טרק הצ'וקוקיראו, ולפצל אותו ליותר ימים – כלומר לשון באוהלים בתחתית הקניון, ולא לחצות את הקניון מצד לצד ביום אחד. בשביל זה כדאי להזמין טרק מודרך. בכלל, היתרון הנוסף בהדרכה הוא שתקבלו הסברים בצ'וקוקיראו עצמו. שווה להתייעץ בנוגע להדרכה עם חואן, או עם אנטוניו המדהים – שגם אם הוא יוצא יותר יקר, הוא בוודאות שווה את הכסף.
בסופו של דבר, בגלל מחלה, נאלצנו לבטל ולא עשינו את הטרק, וחבל מאד. אבל כל הפרטים לגביו כאן לשימושכם:
הסבר כללי ומעודכן על הטרק:
https://travelmademedoit.com/choquequirao-treks/
כתבה של הארכיאולוג שחקר את האתר, על האתר עצמו
https://www.peruviantimes.com/06/beyond-machu-picchu-choquequirao-lost-city-in-the-clouds/23519/
הגסט האוס של חואן
https://www.choquequiraoguesthouse.com/
חואן: 754 181 973 51+
ב. אזור הווארז:
תכננו שישה ימים בהאוורז, בהם יומיים התאקלמות וארבעה ימים טרק. התקשרנו עם סוכנות מקומית, CALEB EXPEDITION, שהתחייב להוציא לנו קבוצה ואף גבה מקדמה יקרה. ברגע האמת התברר שאין לו קבוצה, והוא גם התחמק מלהשיב לנו את המקדמה. ראו הוזהרתם, האיש אינו אמין ואין לסמוך עליו.
לעומת זאת, מי שהתבררה כאמינה וכנחמדה במיוחד היא לנה, שהיא הכותל המערבי של הישראלים בהווארז. מהרגע להרגע היא צרפה אותנו לקבוצה של חבר'ה צעירים אחרי צבא, שהסכימו לקבל את זוג הזקנים לקבוצה שלהם. זה היה תענוג צרוף לטייל ארבעה ימים עם ישראלים צעירים ונהדרים, ממש הרגשנו שאנחנו משילים 40 שנה מגילנו בזכותם.
הטרק עצמו, למרות שהוא הגרסה המקוצרת מאד של הוואיוואש, ארבעה ימים בלבד, היה יפה מכדי לתאר במילים, אם כי לא קל. הוא כלל שני מעברי הרים בגובה 4800 מטר, אינספור לגונות, ובעיקר לילות קפואים שבהם הטמפרטורה צנחה מתחת לאפס. הציוד הישן של לנה (אוהלים במצב לא משופר) אכזב כאן, אבל לפחות שקי השינה היו מצוינים, וגם הרוח הטובה של הצוות שהיה נחמד ומקצועי. וכאמור, הרוח הנהדרת של הקבוצה.
לנה ממוצבת ברמת המחירים הנמוכה בהווארז, כך שרמת הציוד הבינונית אינה מפתיעה, אבל היא מחפה על כך בלבביות הרבה שלה, באמינות, ובאנרגיות הכפיות של הקבוצות שלה. בסיכומו של דבר, זאת היתה חוויה אדירה, ואנחנו ממליצים על לנה בחום.
ג. אמזונס: בחרנו במקס די במקרה, כהימור, שהשתלם בגדול. אין ספק שהחוויה באמזונס היתה עוצמתית באופן בלתי רגיל, בין השאר בגלל שהייתה קשוחה מאד. התרמילאים הצעירים מחלקים את חווית האמזונס לשני סוגים: אמזונס השרדות (חברה' שיוצאים לג'ונגל העמוק, ומתקיימים מציד - ממש לא מובן לנו מדוע מישהו מגיע עד לאמזונס רק כדי לתרום להרס האזור הרגיש הזה, ולציד של חיות בר בסכנת הכחדה חמורה), ואמזונס נסיכות (לודג'ים תיירותיים). החוויה עם מקס היתה במקום כלשהו באמצע: לנו בלודג' פשוט ועלוב למדי שני לילות, ולילה אחד בבית מקומי. התנאים היו לא קלים, מזיעים כל הזמן, צריך להיזהר מהרעלת קיבה (תזהרו מהמים!) ובעיקר מעקיצות יתושים. זאת חוץ מנחשים, עקרבים, נמלי אש, ועוד. בקיצור, חוויה קשוחה ממש, אבל גם עוצמתית לא רק בשל הזכות לראות חיות בטבע, אלא בעיקר בגלל העוצמה האדירה של הנהר, הצמחיה שסביבו, וכאמור- הדרך שבה השבטים המקומיים חיים בנהר. הם כובסים, מתרחצים ואפילו שותים את מי הנהר, וכל התעבורה נעשית רק דרכו. הצעירות מתחתנות ויולדות בגיל צעיר מאד, והילדים לומדים בבית ספר יסודי אבל חלקם הגדול נושר כבר בתיכון. שווה לשוחח עם מקס, ולשמוע ממנו כמה קשה למקומיים בשבטים לרכוש השכלה – הוא בילה את הילדות שלו בארבע שעות חתירה בקאנו מדי יום, כדי להגיע ולחזור מבית ספר שבו הצליח ל ללמוד אנגלית.
מקס עצמו מדבר אנגלית סבירה, הוא חברותי בצורה יוצאת דופן, קשוב ושירותי מאד, ובעיקר מקצוען אמיתי בדרכי הג'ונגל ובדרכי השבטים המקומיים.
למרות הקושי, לטעמנו החוויה עם מקס באמזונס היתה אדירה.
ד. לימה: היה לנו כחצי יום בלבד בלימה, ולא הספקנו לחוות ממש את העיר. יחד עם זה, בחרנו נכון לשון בשכונת ברננקו היוקרתית, במלון בוטיק עם שירות מעולה:
3B Barranco's - Chic and Basic -
