חודש תמים של טיול בהודו, באוקטובר 2025, הותיר אותנו פעורי פה. כזוג מבוגרים (58 ו-68) מיטיבי לכת כבר יצא לנו לחוות לא מעט אתרי טבע נפלאים ברחבי העולם, חלקם נחשבים לבין היפים בעולם, ובכל זאת החוויה בהודו היתה אחרת לגמרי. שילוב של יופי עוצר נשימה, תרבות, השקפת עולם שונה, מטבח מרתק, עניין ומגוון. בעיקר המגוון - הספקנו בחודש לבקר בשלוש מדינות הודיות שונות, סיקים, מגהאליה ורג'סטן, וכל אחת מהן היתה עולם אחר לחלוטין. כמעט קשה להבין מה שלוש מדינות שונות כל כך בתרבות, בשפה, בלאום, בדת ובנופים הן חלק ממדינה כוללת אחת.
זה היה טיול שאפתני ועמוס מאד. הוא כלל שבועיים במדינת סיקים (SIKKIM) בצפון הודו, כולל פסגת הטיול מבחינתנו - שמונה ימים של טרק הימלאיה מרהיב, טרק ה-GOECHALA, בגובה של מעל 4500 מטרים ובקור מתחת לאפס. שבוע של טיולים רגליים בג'ונגלים המהבילים של מגהאליה ( MEGHALAYA ), אחת משבע המדינות המרכיבות את "שבע האחיות" בצפון מזרח הודו, בעיקר כדי לחוות את התרבות היחודית של הגשרים החיים (גשרי השורשים). ולאחר מכן קצת בורגנות - עשרה ימים בהודו הקלאסית של מדינת רג'סטן. לכל שלוש המדינות חודש אוקטובר הוא חודש מעולה לביקור.
זה היה טיול מפעים, אבל חייבים להזהיר: הוא לא היה קל. כשבועיים וחצי רצופים היינו במסלולי הליכה, כולל שמונת הימים המפרכים למדי בגוצ'לה. תנאי הלינה היו בסיסיים מאד - שמונה ימים באוהלים בהימלאיה, ובהמשך לינה בבתים כפריים או במלונות פשוטים (לעיתים ירודים) בסיקים ומגהאליה. התשתיות הפיזיות במדינות הנדחות של סיקים ומגאהליה הן בעייתיות מאד: אין כבישים או כבישים משובשים, הפסקות חשמל תדירות, תקשורת סלולרית חלשה עד לא קיימת, ומים חמים הם פינוק שלא תזכו לו בקלות. ולבסוף, בעשרה הימים האחרונים ברג'סטן נחשפנו להלם של הודו, לטוב ולרע. מדינה עניה, עלובה, צפופה, מלוכלכת, מסריחה, עם רעש בלתי פוסק, ועם נהיגה אלימה ממש. מצד שני מדינה עם צבעוניות עוצרת נשימה, עם חמלה כלפי חיות ובני אדם, עם טעמים וריחות משכרים, ועם המון נחמדות במיוחד לישראלים. בקיצור, אל תצפו לנופש. הודו היא מקום קשוח.
את כל זה הספקנו ב-32 ימים דחוסים מאד, שעברו כמעט ללא תקלות (אם לא סופרים את ה-4.5 שעות איחור של רכבת הלילה, ושמונה שעות איחור של הטיסה לרג'סטן. מה שקרוי "זמן הודו") - השג ראוי לציון במדינה בעייתית כמו הודו. הטיול נקבע מראש לרמה גבוהה, כלומר טיול מתוכנן מראש, עם מדריך ונהג פרטיים צמודים שחיכו לנו בכל מדינה. הטיול הצליח מעל ומעבר למשוער, אבל זאת בזכות תכנון קפדני מאד שקדם לו.
איך מתכננים טיול כזה? לכאורה הכל פשוט, כי הרי הרשת עמוסה באלפי טיפים של ישראלים, שמגיעים לכל פינה בהודו. בפועל, 98% מהעצות הללו לא היו רלבנטיות לנו. אלו הן עצות של חבר'ה צעירים, שיש להם את כל הזמן שבעולם להגיע, להתמקם, ללמוד, להתמקח, ושהם מאד ממוקדי מחיר. אנחנו, לעומת זאת, תכננו והזמנו את כל הטיול מראש, תוך שאנחנו מבינים שהזמנה מרחוק מייקרת את הצעות המחיר ב-50%-100%, ושסגנון הטיול שלנו היה של מדריך ונהג פרטיים שמלווים אותנו בכל מקום, עם מסלולי טיול שנקבעו איתם מראש. מבחינתנו, האמינות והאיכות קדמו לעלות, והרכיב הקריטי להצלחת הטיול היה למצוא את המדריכים האמינים והטובים.
דרך המלך לתכנן טיול כזה היתה לבחור סוכן נסיעות אמין וטוב, ולתת לו לארגן לנו את הטיול. כך אכן עשינו בביקור ברג'סטן. אבל בסיקים ומגהאליה - שתי מדינות נידחות, שונות מאד מהתרבות ההינדית של שאר הודו, ושהסוכנים בדלהי פחות מכירים אותן - העדפנו לבחור במדריך מקומי. על כך, למצער, כמעט ואין מידע ברשת. לכן מצאנו עצמנו מבלים עשרות שעות בלסרוק כל פיסת מידע על מדריכים. נעזרנו באתרים ישראלים, באתרים בינלאומיים, ואפילו שלחנו מיילים ללשכות תיירות. בסופו של מסע ארוך בנבכי הרשת בחרנו בשלושה אנשי מקצוע שאיתם עשינו את הטיול - מדריך מקומי בסיקים (בן שבט הלימבו), מדריך מקומי במגהאליה (בן שבט הקאסי), וסוכן נסיעות הודי ברג'סטן. הצלחנו בבחירה מעל ומעבר למשוער: שלושתם היו מעולים, לא פחות מכך, ובזכותם הטיול היה מוצלח כל כך. את המידע עליהם, ועל אחרים ששקלנו, אנחנו חולקים תחילה.
1. Sikkim: סאן הנג -Sun Hang Limboo
הסוכנות שלו בעיירה יוקסום היא Limboo tours and travel
אתר: https://www.sikkimtrekkingltt.com/.
טלפון: +91 97331 82128 (עדיף ליצור קשר בווטסאפ).
מדריך מדהים, מקצוען וקפדן ברמה אירופאית, ובנוסף לכך גם איש נבון ונעים במיוחד. בלינו איתו שבועיים ברצף, כי בנוסף לשמונת ימי טרק הגוצ'לה הוא גם עשה לנו סיבוב תיירותי של חמישה ימים ברחבי מדינת סיקים, ולכן קל לנו להעיד על איכותו. סיפור חייו ממחיש זאת: אביו היה סבל במשלחות שטיפסו על ההימלאיה. גם הוא נשר מהלימודים בגיל 16 כדי להיות סבל, אבל בעשר אצבעות השלים בהמשך את הלימודים, הוציא תעודת מדריך, ואז גם השלים שני קורסים בכירים להדרכת טיפוס הרים. אחרי שנים ארוכות שהוא עבד כמדריך שכיר הוא העז לפתוח סוכנות עצמאית לא מעט בזכות המטיילים הישראלים, שהעבירו את שמו מפה לאוזן. הוא אדם נחוש, מקצועי, שירותי מאד אבל גם קפדן, בעיקר בנוגע לכללי בטיחות ולמבנה הנכון של הטרק. אפשר לסמוך עליו במאת האחוזים.
לצד סאן הנג, בחנו את השירותים של עוד שתי סוכנויות טרקים, שיש עליהן הרבה מאד המלצות ולכן ברור לנו שהן אמינות וטובות: האחת היא Glacier trek and adventures. מייל: . [email protected] ווטסאפ: +91 7407248200.
השניה היא Black Yak ווטסאפ: +91 97341 90190
שלוש הסוכנויות נמצאות בעיירה YUKSOM, ממנו יוצא טרק הגוצ'לה. בעיירה יש סוכנות רביעית RED PANDA, שהיא הגדולה מכולן, אבל יש עליה חילוקי דעות. לאחר שראינו את הקבוצות שלה בטרק הגוצ'לה, אנחנו לא ממליצים עליה.
2. Meghalya: המדריכים Morningstar , Shiningstar
מורנינג: +91 93667 47383
שיינינג: +91 96125 12295
זוג אחים מדריכים, בנים לשבט הקאסי, ושניהם מדהימים. אם צריכים לבחור בינהם, היינו מתחילים דווקא בשיינינג, כי הוא יותר זמין ויותר נעים וזורם מאחיו הבכור. עם זאת, אחיו הוא המפורסם מבין השניים - והדרכת תיירים היא רק עיסוקו הצדדי. מורנינג הוא אקטביסט חברתי, שהקים עמותה לשימור מורשת גשרי השורשים (הגשרים החיים) של מגהאליה. זה הפך אותו לאיש עסוק, עם קשרים חובקי עולם, ולכן הוא העביר אותנו בשלב כלשהו לטיפול של אחיו, ואנחנו לא הצטערנו על כך. אחיו שיינינג מקסים ממש, והיה כיף, רגוע ומעניין מאד לטייל איתו. עם זאת, אי אפשר לקחת ממורנינג את התוכנית המדהימה שהוא הכין עבורנו במגהאליה: בלי אף אטרקציה תיירותית מוכרת. במקום המקומות המוכרים הוא לקח אותנו לכפרים שהוא עובד בהם, הפגיש אותנו עם הצ'יפים בכל כפר, הלין אותנו בבתי תושבים (בלי כבישים, חשמל או מים זורמים), והציג לנו עשרות גשרים חיים שאנחנו היינו התיירים היחידים שביקרו בהם. חוויה מאלפת ממש.
לפני שבחרנו במורנינג, היינו בקשר עם מספר מדריכים מקומיים נוספים, שהבנו שהם כולם אמינים וטובים: ,Sukher +91 878 768 6699, [email protected], [email protected]
3. RAJASTHAN: החלק הקל יחסית של הטיול, מכיוון שמדובר בהודו הקלאסית, ויש המון טיפים וגם המוני אנשי מקצוע. אנחנו בחרנו לעבוד עם סוכן תיירות הודי, שעובד עבור השוק הישראלי - כך גם שמענו עליו המלצות מאד אמינות )אפשר גם לשלם לו מהארץ (- דיפאק צ'ודרי
Deepak Choudhary,
מייל: [email protected]
ווטסאפ: +91 99109 10493
דיפאק הוא סוכן נסיעות ברמה הכי גבוהה שיש. הוא אמין לחלוטין, שירותי, מגיב מיד, ומכיר את הטעם של התייר הישראלי. הוא שומר על סטנדרטים גבוהים במיוחד (רק מלונות חמישה כוכבים, רק מסעדות תיירים, רק מכוניות ממוזגות, רק מדריכים מוסמכים וכו'), והוא יעשה כל מאמץ ללכת לקראתכם ולשרת אתכם. הוא קנה אותנו עם ההמלצה המצוינת שלו לבלות יום בשמורת הנמרים Jawai , אבל ערכו התברר כקריטי במיוחד בסיוע שהוא הגיש לנו באינספור התקלות שהיו לנו בדרך (האיחורים ברכבת ובטיסות, שחייבו ארגון מחדש של הלו"ז). לא פחות חשוב: רמות המחירים שלו היו הגונות מאד. 25% פחות מהצעה אחרת שקיבלנו. מומלץ בחום.
לצד דיפאק שמענו המלצות טובות על עוד שני סוכנים: אניל גור הישראלי שנהנה מאינספור המלצות (054-5592733). וסוכן הודי נוסף שמתמחה בשוק הישראלי, ושמענו שהוא אמין וטוב, אדג'ו 919816841311+.
כלל האצבע לטיול בהודו, עם מדריך ונהג צמודים, הוא כמאה דולר לאדם ליום, כשהכל כלול במחיר הזה. במגהאליה שילמנו כ-60 דולר לאדם, אבל ישנו באירוח כפרי, אכלנו בבתים פרטיים, ונסענו במארוטי סוזוקי ישנה ומרוטה. בסיקים שילמנו כ-80 דולר לאדם, אבל ישנו במלונות 2-3 כוכבים, אכלנו במסעדות עממיות, ונסענו במארוטי סוזוקי שהיתה לפחות חדשה. ברג'סטן שילמנו כמאה דולר לאדם ללא אוכל (נניח 110-120 דולר לאדם כולל האוכל), אבל נסענו בוואן תיירים ממוזג ומאובזר, וישנו במלונות חמישה כוכבים מפוארים - כך שקצת קשה להשוות בין הצעות המחיר. בכל מקרה, מדובר בעלות זולה מאד לרמת השרות שמקבלים, ומומלץ ביותר לטייל כך בהודו: גם מספיקים יותר, גם מבינים ונהנים יותר בגלל המגע הישיר עם המדריכים המקומיים, וגם יש תמיד לצידכם אדם מקומי ואמין שמנווט אתכם ומונע תקלות.
שימו לב שהמחיר כמובן משתנה בהתאם לרמת הלינה, וגם בהתאם לרמת המכונית. אם תתעקשו על מכונית תיירים עם מזגן, המחיר יעלה. אם כמונו תסכימו להתפשר על מארוטי סוזוקי חבוטה ומקרטעת (שווה לעקוב אחר המותג הזה ששולט בשוק הרכב ההודי), המחיר צונח.
א. SIKKIM:
הערה חשובה: סיקים היא אחת מ-28 המדינות המרכיבות את הפדרציה ההודית, אבל היא הצטרפה אחרונה לפדרציה ולכן שומרת על אוטונומיה. המשמעות היא שצריך ויזה (פרמיט) בכניסה לסיקים - על תשכחו להביא אתכם שתי תמונות פספורט, שני צילומים של הדרכון ושני צילומים של הוויזה ההודית - ושבכניסה לסיקים יחתימו לכם את הדרכון. אי לכך אתם חייבים לוודא שגם ביציאה מסיקים יחתימו לכם במעבר הגבול את הדרכון שיצאתם, אחרת אתם עלולים להתקל בקשיים כשתבואו לצאת מהודו כולה.
סיקים היא שוויץ של הודו, ממש כך. מדינת הימלאיה עוצרת נשימה בטבע הפראי שלה, ממלכה בודהיסטית שאוכלוסיתה היא ערבוב של שבטים טיבטים, נפאלים ובוהטנים. גם המטבח שלה הוא ערבוב של שלושת אלו, ולא מטבח הודי. זאת מדינה נקיה, שלווה ולא צפופה, שמתגאה באיכות הסביבה שלה. על אף היופי המרהיב סיקים היא מדינה שכמעט ואינה מתוירת, בוודאי בהשוואה לנפאל השכנה, מה שהופך את הביקור בה לבתולי ומסעיר.
הסיבה העיקרית למיעוט התיירים בסיקים שהיא קשה להגעה. אנחנו טיילנו בסיקים בתחילת אוקטובר, שבוע לאחר מונסון מאוחר וכבד ששטף את כל הכבישים. כן, אין כבישים, רק דרכי עפר משובשות. לטעמנו מדובר בדרכים עבירות רק ל-4X4, אבל הסוזוקי הקטנטנה שנסענו בה עברה אותן באומץ. המחיר, עם זאת, היה נסיעה במהירות ממוצעת של 10 קמ"ש. 70 הק"מ בין גנגטוק לפלינג ארכו שבע שעות.
לא צריך להרתע מכך: הדרכים עצמן הן יפהפיות, עם מפלים בגובה של מאות מטרים שצונחים בכל פינה, יער דחוס, נהרות שוצפים, וכפרים קטנטנים ונקיים להפליא. הנוף שנשקף מהדרך הוא הסיבה להגיע לסיקים, אז פשוט תהנו ממנו.
אנחנו טיילנו חמישה ימים בסיקים: לילה בדרג'ילינג (Darjeeling) - אחת מבירות התה של הודו, שני לילות בבירה גנגטוק (Gangtok) כולל ביקור באגם Changu. לילה ב-Pelling, ולבסוף Yuksom. מפאת קוצר זמן לא הגענו לצפון סיקים, לעמק יומנטאי (חייבים לוודא קודם שהדרכים עבירות). שיאי הטיול היו הביקור בשני פסלי הבודהה הענקיים - Budha park, skywalk pelling- המקדשים הבודהיסטיים המרהיבים, וכמובן המפלים והנהרות הגועשים. אסור להחמיץ גם את גן החיות המקסים בדרג'ילינג או המקביל לו בגנגטוק. בגנגטוק יש גם את ארמון המלך. לא תוכלו להחמיץ גם את המנה הפופולארית ביותר בסיקים: המומו שהם כיסונים נפאליים מעולים. בכל מקום בסיקים יאדו לכם אותם על המקום ויגישו אותם בגרסה בשרית או צמחונית ובליווי מטבל חריף (מעין סחוג אדום).
ב. טרק Goechala : טרק של שמונה ימים, על מורדותיו של הר הקנצ'נג'ונגה (Kanchenjunga ), הפסגה השלישית בגובהה בעולם. טרק שנהנה ממוניטין כטרק ההימלאיה היפה ביותר מחוץ לנפאל. היתרון העצום שלו על נפאל שהטרק הרבה פחות עמוס במטיילים. הטרק מתחיל מיוקסום (1800 מטר), ונערך רובו בגובה של 4000 מטר. שיאו הוא עליה לשתי תצפיות זריחה, בגובה של 4200 ו-4600 מטר. הלינה היא באוהלים, בקור מקפיא, כל הציוד מגיע על גב פרדות. אין אפשרות לעשות את הטרק אלא בעזרת מדריך מוסמך. עלות הטרק, פרטי או בקבוצה, היא 400 דולר לאדם, כלומר 50 דולר ליום. זהו מחצית המחיר ששילמנו בפרו.
את הטרק עשינו כאמור עם סאן הנג, בקבוצה של שישה מטיילים (ארבעה מתוכם, איך לא, היו ישראלים). רמת השירות של סאן הנג היתה מעולה: אוהלים חדשים ועמידים לקור, מזרונים ושקי שינה איכותיים מאד, שישה אנשי צוות שליוו אותנו, וטבח שהקפיד כל בוקר, צהריים וערב לשנות את התפריט (האוכל היה מצוין). הכי חשוב, סאן הנג הקפיד מאד על הבטיחות, כולל מדידת רמות החמצן בדם כל ערב כדי לוודא שאין מחלת גבהים, והוא גם התעקש על טרק של שמונה ימים - למרות שיש מי שעושים את הטרק גם בחמישה-שישה ימים (הקבוצות של רד פנדה, למשל).
לכאורה אפשר לקצר את הטרק. למשל, לעשות את שני הימים הראשונים ביום אחד (16 ק"מ, עליה של 1200 מטר). או לוותר על יום המנוחה בגובה - יום של 4 ק"מ בלבד, בין המחנות Thansing ו- Lamuney. יש גם מי שמתעקשים לקצר את הירידה ליום אחד (32 ק"מ, 2000 מטר). הכל אפשרי, אבל צריך לזכור את חשיבות ההתאקלמות לגובה כדי להמנע ממחלת גבהים, וגם את היופי של הטרק. למרות שתצפיות הזריחה הן לכאורה שיאי הטרק, בפועל הנוף מדהים לכל אורכו של הטרק. אז כן, אפשר לרוץ את הטרק, אבל אז מחמיצים את כל היופי. לא חבל?
לדעתנו הלילה היחיד שאפשר אולי לשקול לוותר עליו הוא הלילה בטנסינג, ולהמשיך כבר באותו יום ללמוני - לוותר על יום המנוחה. בכל מקרה, מאד חשוב לעלות לתצפית הזריחה מלמוני ולא מטנסינג - אותם ארבעה ק"מ הופכים לקריטיים כאשר הולכים אותם בלילה, וצריך לחצות עשרות פלגים קפואים ומחליקים. בכלל, תצפיות הזריחה מחייבות הליכה בלילה, בטמפרטורות מתחת לאפס. אל תזלזלו, חייבים ציוד חם.
שימו לב: הטרק נקרא גוצ'לה בגלל הגוצל'ה פס, שנמצא בגובה 5000 מטר. בפועל בשנים האחרונות השמורה סגרה את ההגעה לפס, ולכן ניתן היה להגיע רק עד לנקודת תצפית ראשונה בגובה של 4600 מטרים. מרבית המטיילים לא מודעים לכך שהאיסור הוסר לאחרונה, ולכן ניתן היום להמשיך מנקודת התצפית הראשונה לנקודת תצפית שניה, ואחריה עד לפס. זה מוסיף 4 שעות הליכה, הלוך חזור, מנקודת התצפית הראשונה. מי שרוצה לעשות זאת כדאי מאד שיתחיל את הטיפוס מלמוני ולא מטנסינג.
לטעמנו הקצב האיטי של ההליכה, 5-6 שעות ביום בלבד, אפשר להתאקלם לגובה, להנות מהנוף, וגם הקל מאד את רמת הקושי של הטרק. סה"כ הטרק היה קשה אבל לא בלתי אפשרי. איתנו בקבוצה היה הודי מבוגר עם כושר הליכה בינוני בלבד. סן האנג המקסים הצמיד לו מדריך, ואפשר לאותו הודי להשלים את המסלול בקצב שלו - גם אם הוא הגיע שלוש שעות אחרי שאר הקבוצה.
לטעמנו הקושי העיקרי היה השילוב של הלינה בגובה עם הלילות הקפואים. כאמור, תביאו ציוד חם, וגם נצלו את האפשרות להעמיס ציוד על הפרדות וללכת רק עם תיק יום. העלות היא 16 שקלים ביום, וזה מקל מאד.
ג. Meghalaya:
מגאליה היא מדינה שבטית לחלוטין, אחת משבע המדינות הידועות בכינוי שבע האחיות - כולן נמצאות ממזרח לבנגלדש, והקשר הגאוגרפי והתרבותי שלהן להודו הוא קלוש. מגאליה היא מדינה נוצרית, אבל התרבות שלה היא שבטית - בתי קש, כמעט בלי חשמל ומים זורמים, כפרים מנותקים שהדרך היחידה להגיע אליהם היא בשבילים תלולים, ותזונה שנשענת כולה על יער הגשם (כולל טרמיטים, צרעות, עכבישים וכו' - אל תצפו לראות חיות בג'ונגל, צדו את כולן). בקיצור, מדובר בצעידה אחורה בזמן, למדינה לא מפותחת שזה גם היופי שלה.
מגאהליה מפורסמת מאד בכך שהיא המקום הכי גשום בעולם - 11 אלף מ"מ גשם, רובם יורדים בארבעת חודשי המונסון של יוני-ספטמבר - ושהדבר היחיד שעמיד לגשמים העזים הם הגשרים החיים שהשבטים המקומיים בונים. הם מותחים את שורשי עץ הפיקוס מצד אחד של הנהר לצידו השני. כל גשר כזה לוקח 25-75 שנים לבנות אותו, כלומר מדובר במאמץ בינדורי, והגשרים חיים לאחר מכן מאות שנים.
למרות שהיא המקום הכי גשום בעולם, התפלאנו שהיה בה פחות מים מאשר בסיקים - מדובר במדינה חמה, ומפלס המים יורד מהר. היתרון הוא שהנחלים, כולם צלולים לחלוטין, זורמים בעדינות וביחד עם החום של יער הגשם תענוג להתרחץ בהם.
אחרי טרק ההימלאיה הקשה שעשינו בסיקים, חשבנו שטיולי היום שמורנינג תכנן לנו - במעבר מכפר קאסי אחד לשני - יהיו קטנים עלינו. טעינו בגדול. ראשית, החום והלחות של יער הגשם מקשים מאד. שנית, החבר'ה לא שמעו על עיקולים. השבילים לכפרים בנויים בדרך הקצרה ביותר, הישר למעלה, והם מהתלולים ביותר שיצא לנו לצעוד בהם אי פעם. כך הירידה לכפר נונגבלאי היתה בשביל מדרגות בג'ונגל שאורכו 1.5 ק"מ ובמהלכו יורדים 750 מטרים. תחשבו לבד את השיפוע. תוסיפו על זה שהשביל, 3000 מדרגות אבן קטנטנות, שאחרי המונסון הן גם מכוסות טחב ומחליקות, מה שמחייב לחשב כל צעד בדרך. בקיצור, מדובר במאמץ, אבל כזה ששווה את זה - ההליכה בג'ונגל היא מרהיבה, במיוחד שבסופה תמיד ממתין נחל מקסים, וכמובן גשרים חיים.
.
מורנינג בנה לנו תוכנית של הליכה של שבוע מכפר לכפר של שבט הקאסי, כולם כפרים מקומיים ולא מתוירים. המשמעות היא שהחמצנו את האטרקציות המפורסמות של מגאליה, כמו הכפר Nongirat עם 3000 המדרגות המוליכות אליו וגשר השורשים הדו קומתי שלו.
במקום זאת אנחנו ירדנו 3000 מדרגות לכפר Nongblai, גם הוא כפר שאין דרך להגיע אליו אלא ברגל, עם גשרי השורשים והנחלים היפהפים שמסביבו, והיינו הזרים היחידים בכל האזור. בנוסף ראינו את גשר השורשים הכי ארוך וגשר השורשים הכי גבוה, שניהם ליד הכפר Rangthyliang, בילינו יום מקסים כולל ירידה בסולם שורשים ורחצה במפלי הענק של הכפר Shiliang Jashar, ישנו לילה בכפר השורקים Krohiawhiar, וגם ישנו לילה בכפר Laitiam הסמוך לגבול עם בנגלדש.
בליטיאם עשינו את הטיול היפה ביותר - עליה מפרכת מהכפר אל האטרקציה התיירותית המפורסמת ביותר של מגאליה. זהו מפל שבע האחיות, שכל התיירים רואים אותו מלמעלה, ואילו אנחנו פלסנו את דרכנו במצ'טה - היינו הראשונים ללכת בשביל אחרי המונסון, והשביל פשוט נעלם ביער - כדי לראות את המפל מתחתיתו. זאת תמונה מרהיבה של נחש מים דקיק שיורד מגובה של מאות מטרים, ומתפזר ברסס למעין מקלחת טבעית מרעננת. ליופי הזה נוספו בריכות מים מקסימות שהיו בדרך, ושאנחנו היינו לבדנו בהם. זה היה ללא ספק יום טיול מדהים, אם כי תלול מאד וגם קשה.
ד. Rajasthan:
הודו הקלאסית במלוא תפארתה. לנו היום רק עשרה ימים ולכן עשינו מסלול שכלל לילה בדלהי, ולאחריו טיסה ושני לילות בעיר הלבנה Udaipur, לילה בשמורת הנמרים הרגועה Jawai, לילה בעיר הכחולה Jodphur, שני לילות בעיירה החביבה על הישראלים Pushkar, שני לילות בעיר הוורודה והבירה של רג'סטאן העיר Jaipur, ולבסוף לילה אחד בAgra, כדי להספיק לביקור זריחה בטאג' מהאל. זה היה סדר נכון של הטיול, כי הלכנו מהקל אל הכבד והשארנו את שתי הערים החשובות והמרשימות ביותר - ג'אייפור והטאג' מהאל, לסוף.
שימו לב שמדובר בטיול עמוס. המעבר מנקודה לנקודה אורך 3-5 שעות, כלומר מדובר בהרבה מאד נסיעות. מפאת קוצר זמן לא הספקנו להגיע לעיר הזהובה Jaisalmer, וגם לא לשמורת הטיגרסים ב- Ranthambore. שמורת הנמרים בג'אווי היתה פיצוי על כך. אל תחמיצו בדרך בין אודייפור לג'אווי ביקור במקדש הג'יין ב- Ranakpur. מבחינת חלוקת ימים אפשר להוריד יום בפושקר, שבסוף היא עיירה קטנה וחביבה, ולהוסיף בג'ייפור.
מומלץ מאד לבקר בטאג' מהאל עם הזריחה, גם הרבה פחות צפוף, וגם השמש מאירה את הטאג' באור מקסים.
