אוזבקסיטן - לא פחות יפה מהטאג' מאהל

אוזבקיסטן – לא פחות יפה מהטאג' מאהל

חברים, שחזרו לפני מספר שנים מטיול באוזבקיסטן, הכריזו באוזנינו: "זה לא פחות יפה מהטאג' מאהל". נו, עם הכרזה כזו ברור שהיינו צריכים לנסוע לאוזבקיסטן כדי לבחון את הדברים במו עיננו, והמסקנה אחרי טיול של שבוע היא שיש ממש בהשוואה הזו. האתרים ההיסטוריים באוזבקיסטן לא הרבה פחות מרשימים מפלא התבל שנמצא בהודו, ולא בכדי – השושלת המוגולית, שמלכה בנה את הטאג' מהאל, הוקמה על ידי אחד מצאצאיו של האמיר טימור, הבונה הגדול של אוזביקיסטן.

שבוע טיול באוזביקסטן, באוקטובר 2022 בהרכב משפחתי של שש  נפשות בוגרות, מחדד את השאלה מדוע כולם נוהרים להודו, אבל פוסחים על אוזביקסטן. אוזביקסטן  לא הרבה פחות יפה, והיא זולה, נגישה, נקיה וקלה הרבה יותר.  יש טיסה ישירה (וזולה יחסית) של חברת אוזביקסטן אירוויז (UZBEKISTAN AIRWAYS). יש מערכת רכבות מסודרת, שפשוט מאד להזמין כרטיסים באתר האינטרנט שלה (UZBEKISTAN RAILWAY). יש בתי מלון  קסומים, בתוך מבנים עתיקים בערים ההיסטוריות של אוזביקסטן, כולם זמינים בבוקינג ודוברי אנגלית. יש מערכת תקשורת מודרנית – מרבית חברות התקשורת הישראליות לא מגישות שירות באוזבקיסטן, אבל אין בעיה לקנות סים מקומי זול.  יש מדינה נקיה להפליא –  די מדהים לראות מדינת עולם שלישי נקייה כל כך -  רק המים  מהברז אסורים בכל זאת לשתיה. יש מטבח מופלא ובטוח לאכילה, ויש שוקי אוכל ושוקי אומנות מהססגוניים שיצא לנו לראות אי פעם . השווקים נראים כלקוחים מסצינה של סרט דיסני על אלדין, רק שפה זה הגרסה המציאותית. ויש גם מדינה זולה כל כך, שאפשר להרשות לעצמנו להתנהל ללא חשש  - להזמין את המלונות הכי טובים בכל עיר, לאכול במסעדות מדי ערב, וגם להזמין מדריכים פרטיים שישדרגו את חווית הטיול. הזמנו שלושה מדריכים מצוינים כאלו – בחיווה, בוכרה וסמרקנד – בהמלצה של המלונות באותן ערים. בעלות של כ-  50  דולר ליום הדרכה,  אין סיבה להתלבט.

ויש גם תוכנית טיול סדורה וברורה מראש:  הטיול באוזביקסטן מצדיק שבוע בדיוק. אין טעם להאריך את הטיול יותר מכך, כי מדובר בערים קטנות שממצות את עצמן. הטיול חייב לכלול את הערים חיווה, בוכרה, סמרקנד, וכמובן טשקנט הבירה שבה נוחתים. חיווה מצדיקה יום, בוכרה וסמרקנד מצדיקות יומיים כל אחת. טשקנט אינה עיר יפה, ואפשר לפסוח עליה – אבל אם כבר הגעתם עד הלום, אז שווה להקדיש יום כדי להתרשם מאוזבקיסטן המודרנית יותר.

הדברים שפחות נוחים באוזבקיסטן הם כלכלת המזומן – הכל משולם במטבע המקומי (סום) או בדולרים, כולל המלונות. עם זאת יש שימוש גובר בכרטיסי אשראי, ובכל מקרה יש מכונות למשיכת מזומן ATM בכל פינה. זאת פרט לחיווה, שאליה צריך להגיע ערוכים מראש עם מזומן.

הדבר השני שמפחיד תיירים באוזבקיסטן הוא העדר האנגלית. אכן, מדברים שם רק אוזבקית (שהיא שם כללי למספר שפות מקומיות שונות) ורוסית. אבל שימו לב שעם המעבר של אוזבקיסטן לעצמאות ב-1992 היא עברה לכתוב באותיות לועזיות, ולכן אין קושי  לקרוא את השלטים ולמצוא את המלון או המסעדה המבוקשים. בכלל, הערים המדוברות הן קטנות מאד (פרט לטשקנט), ולומדים להתמצא בהן בתוך מספר שעות. אפליקציות הניווט גוגל מפס או מפס.מי (MAPS.ME) עובדות בה מצוין.

מגבלה נוספת היא מזג האוויר המדברי: לוהט בקיץ (40-50 מעלות!), קפוא בחורף (עד מינוס 20). התקופה לבקר באוזבקיסטן לכן היא רק באביב או בסתיו. באוקטובר נהנו מחמימות של כ-20-25 מעלות ביום, ומזג אוויר קריר ואפילו קר (5-10 מעלות) בלילה. צריך לבוא לכן עם ביגוד מתאים לחום ולקור.

בסיכומו של שבוע, הסתדרנו באוזבקיסטן בקלות יתרה.  הדברים היחידים שבאמת הכבידו עלינו היו הצורך המתמיד להתמקח על כל דבר, עם התחושה שעושים סיבוב עלינו כתיירים, וגם זה שנייר הטואלט שלהם הוא כמו נייר זכוכית ואי אפשר למצוא טישו שם. אז תביאו אתכם עודפי חבילות טישו. בקיצור, בקטנה.

השילוב של השווקים הססגוניים, האוכל המצוין, הערים העתיקות, ובעיקר המבנים ההיסטוריים עוצרי הנשימה ביופיים – ממש פלאי תבל -  הופך את אוזבקיסטן לאחד מיעדי הטיול היפים שיצא לנו לראות, אבל לאוזבקיסטן יש מה  להציע מעבר ליופי. היא פותחת צוהר לתקופה היסטורית שרובנו כלל לא מכירים – האימפריה המוסלמית, האמפריה המונגולית, ולאחריה האמפריה של טימור לנג (שהצליח היכן שג'ינגיס חאן נכשל – וכבש גם את ארץ ישראל מידי הממלוקים). היא פותחת גם צוהר לכלכלה ולפוליטיקה של מרכז אסיה – אוזבקיסטן היא  מדינה מוסלמית חילונית, עם איסלאם מתון מאד ועם אהדה היסטורית לקהילה היהודית החשובה שחיה בה. היא דיקטטורה, עם לא מעט שחיתות שלטונית, אבל יש גם נסיונות להתקדמות ולרפורמות. גאו פוליטית היא יושבת על קו התפר בין סין, איראן ורוסיה, ושומרת על מערכת יחסים טובה עם כל אלו וגם עם אפגניסטן השכנה, בד בבד עם כך שהיא קורצת למערב. הבסיס הצבאי האמריקני הגדול ביותר באסיה נמצא  במדבריות של אוזבקיסטן, וגם עם ישראל יש לה  יחסים טובים.  על אף שמדובר במדינה עניה ושמרנית, יש בה חילוניות וסובלנות לדתות אחרות, וללאומים שונים. האוזבקים עצמם מורכבים משלל תרבויות, ומנעד הפרצופים שלהם  משקף את הגיוון האתני. מדובר כלומר במדינה מרתקת, גם היסטורית וגם  עכשווית.

לצד המבנים ההיסטוריים, אחד הדברים המרהיבים באוזבקיסטן הוא השווקים המופלאים, בזארים אוריינטלים מסחררים.  מדובר גם על שוקי אוכל ענקיים בגודלם, ובעיקר על הבזארים בהם מוכרים את עבודות היד המרהיבות שלהם: שטחי משי (בעלות של אלפי דולרים לשטיח), מפות ברקמת יד, עבודות עץ, ריקועי מתכת, סכיני דמשק, קדרות. זוהי ססגוניות מסחררת, מלאה בריחות, טעמים, מראות וצבעים, והיא התממשות של סצינות שנראות כלקוחות מסרטי  אלף לילה ולילה. המחירים הם זולים, בוודאי ביחס לאיכות, ושווה מאד לקנות שם. המלצתנו היא לרכז את קנית חפצי האומנות בבוכרה, היכן שמסלול הטיול התיירותי עובר בתוך הבזארים  המקורים (TRADING DOMES) הגדולים עם המבחר הגדול והמוצלח ביותר. את קניות האוכל – פירות יבשים, נוגט, חלווה ועוד – שווה לרכז לבזאר הגדול של סמרקנד או לשוק צ'ורסו בטשקנט.

הדבר הנוסף המרהיב הוא האוכל באוזבקסיטן. הם מתמחים בפירות יבשים, ובפירות עצמם. המלונים, הענבים והתאנים שלהם הם מהטובים שיצא לנו לאכול. המטבח עצמו הוא מטבח פשוט, עם התמחות בשיפודים, כיסונים, ובמנות אורז. בעיקר מנת ה-PLOV המפורסמת (לעיתים היא נקראת PILAF), שיש לה גרסה שונה בכל עיר. אל תצפו למטבחי שף, זהו אוכל פשוט, ביתי וטעים. המגרעת שלו שהוא אינו מספיק מגוון, והוא גם נוטה להיות שמן עם שימוש רב בבשר כבש. בנוסף אין להם  קינוחים ראויים, פרט לפירות. אחרי שבוע של טיול עייפנו קצת מהמטבח האוזבקי, ושמחנו לנצל את מה שיש לעיר הגדולה טשקנט להציע: אכלנו שם במסעדה אפגנית ובמסעדה פקיסטנית, שהיו שינוי מרענן.

יש ויכוח עז בנוגע לסדר הביקור בשלוש הערים ההיסטוריות. אנחנו ביקרנו בהן בסדר של חיווה (khiva), בוכרה (BUKHARA), סמרקנד (SAMARKAND).  מבחינת חשיבותם ועושרם של האתרים ההיסטוריים חיווה היא הקטנה והפחות חשובה, בוכרה באמצע, ובסמרקנד תראו את האתרים הגדולים והמרשימים ביותר – מורשתו של האמיר טימור, או שמא  טימור  הצולע (טימור לנג), שהפך את סמרקנד לבירת האמפריה שלו בתחילת המאה ה-15' והשקיע את כל עושרו בלפאר אותה. לכן נכון לטעמנו ללכת מהקל אל הכבד מבחינת עוצמת  המבנים ההיסטוריים. מצד שני, מבחינת יופי סמרקנד הגדולה שהאתרים מפוזרים בה באקראי הרבה פחות יפה מבוכרה התוססת, עם העיר העתיקה מלאת השווקים, וגם היא פחות יפה מחיווה שהיא עיר קטנטנה אבל משומרת להפליא. אז אפשר לבחור גם הפוך

מבחינת טכנית הטיול הוא פשוט: מזמינים באוזבקיסטן אירוויז טיסה לטשקנט, וממנה טיסת המשך לעיר Urgench הסמוכה לחיווה. טיסת הפנים היא זולה להפליא, כ-40 דולר כרטיס, ונמשכת שעה וחצי. משם במונית זולה מאד גם כן – אם כי המוניות באוזבקיסטן הן חוויה מפוקפקת משהו -  לחיווה.

מחיווה צריך לצאת לבוכרה ברכבת לילה, שאורכת 6-8 שעות. יש רכבת כזו  מדי יום, ואם אין רכבת לילה הרי שיש רכבת יום. רכבת הלילה היתה חוויה מעט מטלטלת: הרכבת אומנם נקייה להפליא, וכל נוסע מקבל סט מצעים נקי איתם הוא מציע את מיטתו, אבל מדובר ברכבת צרה וצפופה להחריד. אין בה תאים. כל ארבע מיטות מופרדות זו מזו במחיצה, אבל המיטות פתוחות אל המעבר הצר שבקושי ניתן להעביר בו מזוודה, ואל עוד זוג מיטות שנמצא על הדופן הנגדית. בקיצור, כל הקרון הוא קומונה אחת גדולה, בה אנשים מדברים, אוכלים וישנים יחדיו. כאן גם מתגלית גדולתם של האוזבקים: אומה עדינה ונעימה, שומרת נקיון ומתחשבת. חברינו לתא אומנם הסתקרנו וניסו לפתח איתנו שיחה, אבל בעקרון מכבדים את מעט המרחב על המיטה הפרטית, לא יהססו להציע עזרה כשהסתבכנו עם הצעת המצעים, ובעיקר ישמרו על שקט מרגע שהאורות בקרון נכבים. המחיר – כ-6 דולר כרטיס.

המשך הטיול הוא כבר קל יותר: רכבת ישירה של מספר שעות בודדות מבוכרה לסמרקנד, רכבת רגילה או הרכבת המהירה (AFROSIYOB). ובהמשך רכבת דומה מסמרקנד לטשקנט. המחיר 6-10 דולר כרטיס. בין שלוש הערים יש מספר רכבות ביום, אבל  פיזור השעות שלהן עלול להיות משונה – הרבה רכבות בשעות הקטנות של הלילה, למשל, ופחות במהלך היום. זה דורש גמישות בתכנון המעברים בטיול.

בחלק מהמקרים הרכבת עוצרת בעיר שכנה, מה שמחייב מונית. המוניות באוזבקיסטן הן במרבית המקרים מוניות של חאפרים,  וכרוכות במיקוח מייגע. קחו בחשבון שברגע שרואים תיירים המחיר מכפיל את עצמו, ומגיע  אפילו עד  פי ארבעה מהמחיר האמיתי. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה היא להתקין את אפליקצית YANGO, עוד בארץ, ולהזמין דרכה מוניות.  האפליקציה עובדת מצוין בבוכרה, סמרקנד וטשקנט (אבל לא בחיווה). המחיר ביאנגו הוא תמיד הזול ביותר, ממש שקלים בודדים לכל נסיעה. עם זאת, מדובר במוניות קטנות מאד שלא יתאימו לנסיעה עם מזוודות. לכן הרבה  פעמים השתמשנו במחיר של יאנגו כדי להוריד את המחיר של נהג המונית שהתמקחנו איתו – וגם אז, נאלצנו לרוב לשלם לפחות כפול. זה לא נורא, ההפרש הוא של שקלים.

בכלל, אחרי שציינו את הנעימות, האדיבות והנקיון המופתי של האוזבקים,  צריך לציין גם את הצד השלילי שלהם: חלקם סוחרים ממולחים ממש, רבים מהם מנסים להפעיל על תיירים סעיף מצליח. למעשה, בחלק מהאתרים יש אפילו מחיר רשמי שונה לתיירים ומקומיים, עם הפרש של עד פי עשרה במחיר! אל תתעצבנו, גם כך הכניסה לאתרים היא זולה.

חיווה (KHIVA): עיר עתיקה זעירה מוקפת חומה, משומרת באופן קפדני. מדובר למעשה בעיר שלמה שהשתמרה כמות שהיא, והתחושה היא שנמצאים בתוך תפאורה מושלמת של סרט אלף לילה ולילה של דיסני. חיווה היא כל כך מושלמת, שזאת לטעמנו גם המגרעה שלה – היא נראית כמו גלויה תיירותית, אין בה שווקים סואנים וגם לא דוכני אוכל רחוב שחלילה יקלקלו את התמונה הנקיה והמוקפדת. מכיוון שהיא קטנה מאד יש בה מספר מוגבל של בתי מלון ומסעדות, וצריך בכולם להזמין מקום מראש. מצד שני, זהו יופי עוצר נשימה, ממש תחושה שפוסעים אל תוך סצינה מסרט.

הביקור בעיר מחייב קנית כרטיס, התקף ליומיים (קונים בשער הכניסה הראשי, השער המערבי), ומקנה כניסה לכל האתרים בעיר פרט למוזילאום של PAKHLAVAN MAHMUD  שדורש קנית כרטיס נפרד (שווה). מכיוון שהיא קטנה, אפשר למצות אותה בתוך יום. אי אפשר גם להחמיץ את האתרים בעיר, בכל מקרה תעברו את כולם בהולכם הלוך וחזור  לאורכה של העיר הזעירה. הסמל של העיר הוא המינרט הלא גמור ((KALTA MINOR, שנמצא ממש על השער הראשי. ובקצה השני של העיר המינרט הגבוה ביותר באוזבקסיטן (ISLAM KHOJA).

פרט לכך תבקרו בשני הארמונות – TOSH-HOVLI, וגם ה-KHUNA ARK. בארק שווה לבקר לפנות ערב, כדי לצפות בשקיעה מהמגדל. תבקרו גם במסגד מהמאה העשירית, ה-JUMA MOSQUE, ושווה לעשות גם טיול קצר על חומות הטיט של העיר.  הכי שווה זה פשוט ללכת לאיבוד בסמטאות הקסומות, בכל מקרה המקום הוא כל כך קטן שתוך חמש דקות תחזרו לרחוב הראשי.

ישנו בחיווה במלון  משפחתי מהמם, זול, ועם שירות מופלא. מומלץ בכל דרך: SIYOVUSH HOTEL. סאיוש ((SIYOVUSH)הוא הבעלים ואיש הקשר, והוא אדם ישר ומקסים.

סאיוש: 998912777725+, וגם דרך בוקינג.

שכרנו מדריך מצוין (המלצה של המלון): שוחרוח . עלה 45$  לחמש שעות הדרכה, והפך את הביקור בחיווה להרבה יותר משכיל וחוויתי. המלצה חמה שלנו על תוותרו על ההדרכה, הערך המוסף של הדרכה מקצועית מאפשר להבין טוב הרבה יותר גם את ההיסטוריה וגם את האומנות של המבנים המרהיבים, וגם לשמוע  מהמדריכים על החיים המודרניים באוזבקיסטן.

שוחרוח (shoxrux) 998901261432+

אכלנו בחיווה בשתי מסעדות טובות – TERASSA CAFE, CAFE ZARAFSHON. מדובר במסעדות תיירותיות, כמו כל חיווה, אבל עם בישול טוב. יצא לנו לטעום שם את  הכיסונים הכי טובים שאכלנו באוזבקיסטן, שימו לב דווקא לאלו שממולאים בביצה, דלעת או תרד, וגם אטריות ירוקות שהן ההתמחות של העיר. בקפה טרסה שווה לשבת על הגג, אפשר גם עם השקיעה בגלל התצפית לעיר.

בוכרה (BUKHARA): בוכרה בעיננו היתה העיר הכפית מבין השלוש, בגלל שיש בה את השילוב המאוזן  ביותר: מדובר כבר בעיר אמיתית, ולא בגלויה תיירותית,  עם סמטאות של עיר עתיקה, ועם שוקי אומנות (בזארים) גדולים וסואנים. היא מספיק גדולה לייצר תחושה של עיר, ומספיק קטנה כדי שאפשר יהיה להתהלך בה בנינוחות, ולהתמצא בה בקלות. במיוחד מרשימים בה הבזארים המקורים, תחת כיפות אבן, שהם חלק ממסלול הטיול התיירותי בעיר.

הסתובבנו בעיר בחברתה של מדריכה מעולה, הטובה ביותר שהיתה לנו באוזבקיסטן -  דילפוזה. היה במיוחד  מרתק לדבר איתה על הקשיים שחוות נשים משכילות באוזבקיסטן השמרנית. בכלל, נצלו את זה שאתם שוכרים מדריכים כדי לדבר איתם על קשיי היום יום באוזבקיסטן, על המצב הפוליטי, על חילוניות מול דתיות, וכאמור על מעמד האשה האוזבקית.

דילפוזה (DILFUZA) 998907152584+.

הסיור בעיר עובר דרך הבריכה במרכז העיר (LIYAB-I HAUZ), השווקים המקורים (TRADING DOMES), המינרט הגבוה עם המדרסה הצמודה (KALYAN),  המצודה עם מוזיאון בתוכה (ARK), המדרסה עם ארבעת צריחים (chor minor) ושלל המדרסות ברחבי העיר – רובן משמשות למסחר גם כן. זהו גם הדבר הכי כיף בבוכרה: להסתובב ברחובות ובשווקים, להנות מקניות אינסופיות.

בבוכרה יש כמובן היסטוריה יהודית מפוארת, עם בית קברות יהודי קטן, ובית כנסת שנמצא ממש במרכז העיר (ליד הבריכה) ומסומן היטב בגוגל מפס. צריך לבדוק מתי בית הכנסת פתוח לביקורים, בד"כ בשעות אחה"צ והערב.

בבוכרה לנו ב-KOMIL BOUTIQE HOTEL, מלון מומלץ בפאתי העיר העתיקה. המלון נחמד, ועם ארוחת בוקר עשירה, אבל  אנחנו נמנעים מלהמליץ עליו בגלל סעיפי המצליח שקומיל הבעלים השית עלינו: הציע לנו מוניות במחיר כפול ממחיר השוק, גבה עמלה של 30% על השכר של המדריכה (נסו לשכור אותה ישירות). מאכזב מאד, וחבל.

סמרקנד (SAMARKAND): העיר הגדולה והחשובה מבין השלוש, בירתו של האמיר טימור (טימור לנג), שכבש חצי עולם,  כולל הודו ותורכיה, והגיע עד פאתי סין ופאתי אוקראינה. את האמפריה הענקית שלו הוא ניצל לביזה (ולרצח של 17 מיליון איש), שאת פירותיה העביר לבנית עירו סמרקנד.   התוצאה היא אחת הערים המפוארות במזרח הקרוב ובכלל, שהאתרים ההיסטוריים האדירים שלה הם שומטי לסתות  גם היום.

לא תוכלו לפסוח על ה-REGISTAN SQUARE, כולל מופע האורות בערב, על קברו העטור זהב של  טימור (GUR-EMIR COMPLEX), ועל המסגד הענק שטימור בנה לאשתו האהובה (BIBI KHANIM). ליד המסגד נמצא השוק הגדול, SIAB BAZAR, שהוא עצירת חובה בפני עצמו. בנוסף,  אסור להחמיץ את בית הקברות של משפחתו של טימור,  המוזילאום של SHANI ZINDA. אתרים נוספים, פחות חובה, הם מצפה הכוכבים של ULUG BECK, נכדו המבריק של טימור, וגם קבר הנביא דניאל. הקבר האחרון הוא רחוק, ולא בטוח שמצדיק את המאמץ.

גם סמרקנד מתהדרת בעבר יהודי מפואר, עם בית כנסת מרשים, ובית קברות יהודי עתיק. בית הקברות נמצא על אותה גבעה, יחד עם  המוזוליאום של שחאני זינדה

גם בסמרקנד שכרנו מדריך מומלץ : דניס (998915502772+), שבסוף לא יכול היה אז הוא שלח לנו את אוטובק (998909943777+).

את המספר של דניס קיבלנו דרך המלון, HOTEL 129, שהוא בפועל אירוח משפחתי ולא ממש מלון. מתגוררים בתוך הבית של המשפחה, בסמטה קטנה ושקטה חמש דקות הליכה מכיכר הרגיסטן. מדובר במקום לינה צנוע מאד, עם חדרים ספרטניים (ופה ושם גם בעיות בלחץ המים), אבל גם  זול במיוחד – ועם אירוח משפחתי מהמם.  המשפחה עושה הכל כדי להנעים את השהות, המקום מבהיק בנקיונו, וארוחת הבוקר היתה כולה בישול ביתי – הטובה שהיתה לנו. לכן, מי שמתאים לו ללון באירוח משפחתי צנוע, זהו מקום מומלץ ביותר.

טשקנט: עיר גדולה ומודרנית, עם כבישי ענק שחוצים אותה, ושצריך לנוע בה ממקום למקום במטרו. בטשקנט אין מבנים היסטוריים, והיא גם לא יפה במיוחד – אבל היא נותנת מבט אחר על אוזבקיסטן המודרנית. לטעמנו היא יפה בלילה יותר מאשר ביום, עם  מדרחוב ברודווי שמלא בדוכנים, עם אתר MAGIC CITY –  חיקוי מקומי לדיסנילנד, שהמשפחות האוזבקיות מאד אוהבות לבלות בו, ועם מופע המזרקות הלילי המדהים בפארק טשקנט סיטי (Tashkent city). את האחרון אל תחמיצו, מדובר באחד ממופעי המזרקות המרשימים שראינו.

לצד המלצת החובה לראות את מופע המזרקות הלילי בטשקנט סיטי, בשעות היום שני אתרי החובה היחידים בעיר לטעמנו הם שוק CHORSU, שוק ענק שקל  ללכת בו לאיבוד. אל תחמיצו את הכיפה המקורה – בקומה השניה שלה נמצא שוק הפירות היבשים. ויש גם שוק לחם, כולל מאפיה פעילה, , ומולו שוק של ממתקים אוזבקיים. אתר חובה שני הוא מסעדת BESH QOZON, ידועה גם כ-PLOV CENTER. מדובר במפעל ענקי, שמאכיל אלפי סועדים בבת אחת, עם פלוב שמבושל בדוודים ענקיים בקוטר של כשלושה מטרים כל אחד. הפלוב מצוין וזול,  ומדהים לראות את גודלה  של המסעדה ואת הגודל של הדוודים. אם אתם כבר שם, אז ממול יש פארק יפה, VICTIM OF REPERSSION.

נקודה שלישית שהיא כנראה חובה בטשקנט, לצערנו החמצנו אותה, היא ביקור בספריה העתיקה ב-HAZART IMAM. יש בה את אחד מספרי הקוראן הגדולים והחשובים בעולם, ה-SAMARKAND KUFIC, בן 1200 שנה.

טשקנט היא עיר גדולה, ולכן הכי נוח להתנייע בה באמצעות מערכת המטרו. למטרו יש שלושה קווים, ויש שלוש תחנות בהן ניתן להחליף בינהם – בכל פעם החלפה בין שני קווים בלבד. הסימון של המטרו הוא  בעייתי מעל הקרקע ומתחתיה. מעל הקרקע  התחנות אינן מסומנות, וצריך להשתמש בתוכנת ניווט כדי לדעת להגיע אליהן. מתחת לקרקע, אין סימון של הקווים השונים לפי הצבעים שלהם. יש פשוט רשימת תחנות, ממנה אפשר ללמוד באיזה קו מדובר. בכל מקרה, מכיוון שמדובר רק בשלושה קווים,  עם מעט תחנות, ובכל פעם החלפה רק מקו אחד לקו אחר, לא באמת מסובך להבין איך להסתדר. מה שעוד מקל שהכרטיסים נמכרים באמצעות משרדי מכירה בכניסה לתחנות, ולא במכונות.

בטשקנט ישנו במלון בוטיק מצוין, MIRZO BOUTIQE, במרחק של 300 מטר משוק צ'ורסו. מסעדה מומלצת בחום, לצד BESH QOZON,  היא המסעדה האפגנית Zaytoon.