טיול בגן עדן החבוי מן העין: האיים האזוריים
בחודש יוני 2022 טיילנו, זוג מבוגרים מיטיבי לכת, באיים האזוריים. שרשרת של תשעה איים געשיים, ששייכים לפורטוגל, ונמצאת באמצע האוקינוס האטלנטי – שליש הדרך בין פורטוגל לקנדה. היינו באיים עשרה ימים, במהלכם ביקרנו באי המרכזי SAO MIGUEL (חמישה ימים), האי PICO (יומיים) והאי המרוחק והנידח FLORES (שלושה ימים). הטיול התמקד בעיקר במסלולי הליכה וטבע, והשורה התחתונה היא שמדובר באחד המקומות היפים ביותר למסלולי טבע שראינו אי פעם.
שילוב של מזג אויר מתון יחסית (15-25 מעלות כל השנה), גשם ועננות כל שנה, והרים געשיים, יוצרים הרכב שאין שני לו: שוויץ, תאילנד ויפן בחבילה אחת. פלגים ומפלים זורמים בכל מקום, נשפכים מצוקים של אבן געשית שחורה הישר אל מי האוקינוס הכחולים. אגמים ירוקים מתחבאים בתוך הלועות הכבויים של הרי געש. הצמחיה פורצת מכל עבר, וגדרות חיות של פרחי הורטנזיה בצבעי לבן, תכלת, ורוד וסגול מלוות את כל מסלולי ההליכה. זאת בנוסף לגייזרים ומרחצאות חמים מרהיבים ביופיים באי סאו מיגל, ושיט לוויתנים ורחצה עם דולפינים באיים פיקו ופאיאל. כל זה נעשה עם רמת נקיון שאפילו ביפן לא רואים כמותה – זאת המדינה הנקייה ביותר ש יצא לנו לראות, כולל שירותים מבהיקים בנקיונם בלב הטבע. תוסיפו לזה מדינה שהיא חלק מהאיחוד האירופאי כך שיש תשתית תיירותית מצוינת, יוקר מחיה נמוך, כפרים קטנים וציוריים, וקיבלתם גן עדן חבוי מן העין. כל כך גן עדן, שלא ברור איך הוא לא הפך ללהיט תיירותי.
מוקד הטיול שלנו באיים היה מסלולי הליכה, והאיים האזוריים הם יעד מושלם לכך. כל תשעת האיים מרושתים במסלולי הליכה. המסלולים מסומנים היטב, הם ממוספרים, ומסלול ומפה של כל אחד מהם מפורט באתר התיירות הרשמי של האזוריים (VISITAZORES.COM). בנוסף, התשתית התיירותית היא ברמה אירופאית: הזמנו חדרים בבוקינג ו-AIRBNB, נסענו במכוניות שכורות, עברנו מאי לאי בטיסה, יש פרישה סלולרית מלאה (לא להבהל מכך שהאיים האזוריים לא מוזכרים בחבילות הסלולר שנרכשות מהארץ – הם פשוט חלק מפורטוגל), המסעדות טובות, הכבישים ברמה טובה ומשולטים היטב ויש תחנות דלק (עם מחיר אחיד בכולן). השפה היא פורטוגזית, אבל בכל מוקדי התיירות תמצאו מי שמדברים גם אנגלית.
האוכלוסיה של האיים היא קטנה וכפרית מאד, כך שגם העיר הגדולה היא לא יותר מעיירה קטנה. הכפרים הם עניים יחסית. האטרקציה באיים אינה האנשים כי אם הטבע, ולצד מסלולי הליכה יש גם טבע ימי (צלילה, שיט לוויתנים, שחיה עם דולפינים – את שתי חוויות האחרונות אסור להחמיץ), חתירה בקאנו, גלישת סנפלינג במפלים (canyoning), ובאי סאו מיגל יש גם גייזרים ומרחצאות חמים. האיים הם סלעיים ואין להם חופים כמעט בכלל. יחד עם זה, הם מנצלים את המבנה המסולע והמפורץ כדי ליצור בריכות ים – מפרצים בים שנסגרים והופכים לבריכות מדליקות. אפשר לחוות האיים גם עם מכונית, עם עצירה בנקודות תצפית מרהיבות, אבל בסופו של דבר עיקר הקסם של האיים זה ההליכה בטבע.
לטעמנו, האיים האזוריים חייבים להיות יעד חובה לכל מי שחובב טבע ומסלולי הליכה. אבל למרות ההמלצה מכל הלב, צריך לפני שיוצאים לדרך לציין גם את נקודות החולשה והסיכונים:
א. עלויות: נכון ליוני 2022, רגע אחרי שוך הקורונה, הטיול אינו זול. עלות הטיסה לאיים וחזרה עלתה לנו 1000 דולר לאדם (טסנו דרך פריז, אבל העלות דרך ליסבון היתה זהה). לכך צריך להוסיף עלות יקרה מאד של שכירת רכב: שכרנו את המכונית הקטנה והזולה ביותר (פיאט פנדה ידנית), ואחרי שסרקנו את כל מנועי השכרות הרכב וגם אתרים של חברות מקומיות (ILHA VERDE, MAGIC ISLAND, AUTOATLANTIS) לא הצלחנו לרדת מעלות של 80 יורו ליום. כן, ליום. גם במחיר האסטרונומי הזה, לא מובטח שתצליחו לשכור כי ההיצע של מכוניות שכורות דל מאד.
שאר עלויות המחייה באיים הן סבירות בהרבה. עלות חדר זוגי ללילה תעלה כ-80 יורו, מחיר הדלק דומה לישראל (מחיר אחיד בכל תחנות הדלק), עלות טיסה בין האיים היא כ-80-90 דולר לכיוון, עלות הכניסה לאתרים היא זולה מאד, האוכל בסופרמרקט לא יקר - פרט למחירי הפירות והירקות, שהם גם עלובים וגם יקרים – והמסעדות זולות, אבל גם די בינוניות. כל מסלולי ההליכה הם חינם, פרט לטיפוס על הר פיקו באי פיקו – שעולה כ-25 יורו לאדם, ומחייב הזמנה מראש.
ב. נגישות: בחלק מהאיים הבעיה לא תהיה עלות השירותים, אלא הנגישות שלהם. זה נכון במיוחד לגבי האי המרוחק ביותר, שיש הטוענים שהוא גם היפה ביותר, האי FLORES. התשתית התיירותית בפלורס היא מוגבלת מאד, ומחייבת הזמנה חודשים רבים מראש. אנחנו הזמנו לחודש יוני – עדיין לא שיא העונה – חודשיים וחצי מראש, ובקושי הצלחנו למצוא חדר (בוקינג נתן לנו שתי תוצאות בכל האי, AIRBNB נתן עוד ארבע...) וגם לשכור מכונית. כשהגענו לפלורס גילינו מגבלה קשה נוספת: כל המסלולים באי הם חד כיווניים ומחייבים הקפצה של מונית. רק שבאי יש שמונה נהגי מוניות, רק שלושה מהם מדברים אנגלית, והם תפוסים שבועות מראש...בקיצור, לפני שאתם מגיעים לפלורס תשריינו מראש הסעות עם סילביו, נהג המונית (פרטים בהמשך). בפלורס כדאי להגיע מצוידים מראש עם מזומנים, כי אין הרבה מכונות ATM.
ג. מזג אוויר: לטוב ולרע, היופי של האיים האזוריים נובע ממזג האוויר שלהם. איים געשיים, בצפון האוקינוס האטלנטי, אבל בגלל זרם הגולף הממתן הטמפרטורות נעימות כל השנה, וגשם יורד כל השנה. כמויות הגשמים מביאות לזרימות עוצרות נשימה, לאינספור האגמים והמפלים, לצמחייה השופעת, ובעיקר לפריחה המרהיבה – אבל זוהי גם נקודת התורפה משום שבכל רגע יכול לרדת גשם, וגרוע יותר בכל רגע יכול לשרור ערפל. מזג האוויר הפכפך ולא רק שמשתנה מרגע לרגע, אלא הוא גם שונה באופן קיצוני מנקודה אחת לרעותה, שמרוחקת ממנה 20 דקות נסיעה.
חוסר היכולת לחזות את מזג האוויר הופכת את הטיול באזוריים לסיכון, בעיקר באיים הקטנים. בסאו מיגל יש עשרות מסלולי טיול, כך שכמעט תמיד ניתן למצוא מסלול שלא שרוי בערפל, ולמזג אוויר קר וגשום יש גם יתרונות כי הוא הופך את הביקור במרחצאות החמים לכיף גדול. באיים הקטנים, לעומת זאת, מזג אוויר גרוע יכול מאד לקלקל – בעיקר בגלל הערפל. אנחנו היינו באיים האזוריים עשרה ימים בסוף יוני, וחמישה מתוכם היה לנו מזג אוויר חורפי: גשם, ערפל, טמפרטורה של 17 מעלות.
מה עושים? מגיעים ערוכים לכך גם פסיכולוגית, וגם מבחינת ציוד הליכה כולל ציוד חם. לא נרתעים לצאת לטיולים גם בגשם וערפל, כי בכל רגע הערפל יכול להתפזר. מכינים חלופות של מסלולים. משתדלים לבקר בעיקר בארבעת חודשי האביב והקיץ (יוני-ספטמבר) שבהם מזג האוויר בכל זאת קצת יותר יציב ושמשי.
אלו הם הסיכונים העיקריים. בתור מי שהיו עשרה ימים באזוריים, וגם חטפו את סיכון מזג האוויר בחמישה מתוך אותם עשרה ימים, לנו אין ספק שהאיים מצדיקים נסיעה. הם כל כך יפים ומרהיבים שגם ערפל וגשם לא הצליחו לקלקל. כאמור, בעיננו זהו אחד היעדים היפים ביותר שראינו, ופשוט אסור להחמיץ אותו.
להלן תוכנית הטיול שלנו, ועיקרי ההמלצות שעולות ממנה:
א. בחירת האיים: יש תשעה איים, שמחולקים לשלוש קבוצות. סאו מיגל וסנטה מריה במזרח, פיקו, פאיאל, סאו ג'ורג', גרסיה וטרסיירה במרכז, פלורס וקורבו במערב. האי סאו מיגל הוא הגדול, המגוון והיפה מכל. מי שאין לו זמן, יכול להסתפק בביקור של שבוע רק בסאו מיגל. חמשת האיים בחלק המרכזי קרובים מאד זה לזה. למעשה, פיקו, פאיאל וסאו ג'ורג' נמצאים במרחק יריקה זה מזה, ויכולים להחשב בפועל לאי אחד. כך שהרחבת הביקור לאיים במרכז, תוך דילוג מאי לאי באמצעות מעבורת קצרה, היא נוחה והגיונית מאד.
אנחנו בחרנו בתוכנית הכי לא הגיונית, והכי קשה לביצוע: האי סאו מיגל במזרח, האי פיקו במרכז, והאי המרוחק פלורס במערב. השיקולים היו למצות את היופי של מסלולי ההליכה באיים: סאו מיגל הגדול והמגוון, פיקו בגלל הטיפוס להר פיקו, ופלורס שנחשב לבעל מסלולי ההליכה היפים ביותר. נהנו מאד מהבחירה שלנו, בין השאר כי היה לנו מזל וגם בפיקו וגם בפלורס היה לנו מזג אוויר מצוין. ההימור הגדול על מזג האוויר הוא בעיקר פלורס, אי קטן ומרוחק עם חמישה מסלולי הליכה בלבד. מזג האוויר בהחלט יכול לקלקל בפלורס, וזהו שיקול שצריך להלקח בחשבון.
אם יש לכם יותר ימים שווה לשקול להוסיף את האי FAIAL, ולו לשם שחיה עם דולפינים, והאי SAO JORGE, שהמסלולים בו נחשבים לבין היפים ביותר באיים. כנראה מתחרה עם פלורס על התואר הזה. בכל מקרה מדובר באיים צמודים, כך שקל להוסיף אותם.
ב. תכנון המסלולים: https://www.visitazores.com/en. זהו התנ"ך לצורך תכנון הטיולים באיים האזוריים. בכל אי יש מסלולי טיול, שהשם שלהם כולל את שם האי, האם הם מעגליים או חד כיווניים, ומספרם. על כל מסלול מפורט אורכו, הקושי שלו, ויש גם מפה ועלון מצורפים.
ראשית, תתעלמו מהערכת שעות ההליכה שהם מציינים, היא מופרכת. כדי להבין האם המסלול הוא קשה או קל תסתכלו על אורכו, ובעיקר על הפרשי הגבהים במהלכו. שימו לב שמאחר שהאזוריים הם איים הרריים רוב המסלולים כוללים הפרשי גובה רציניים, במיוחד שלרוב צריך ללכת הלוך חזור. קחו את זה בחשבון.
שנית, כמעט כל המסלולים הם חד כיווניים, כלומר מחייבים הקפצה עם מונית, או ללכת הלוך חזור.
שלישית, בנקודת ההתחלה של כל מסלול יש לכם מפה (העלון של המסלול), וכל המסלולים מסומנים באותו הצבע (אדום וצהוב), וכמעט ואין הצטלבות של מסלולים כך שקשה ללכת לאיבוד. יחד עם זה, הסימון בשטח הוא בינוני מינוס. הם אמורים לשלט לפני כל פניה (הקו האדום בסימון מורה על כיוון ההליכה), בפועל לעיתים קרובות השילוט יהיה אחרי הפניה. לכן אם הגעתם להצטלבות ואין לכם מושג לאן אתם אמורים לפנות, תחפשו סימנים אחרי הצומת. בכל מקרה, אל תחפפו: אנחנו הדפסנו מראש את כל מפות הטיולים (העלונים) וגם סימנו מראש את כל מסלולי הטיול באפלקצית MAPS.ME – אפליקציה חינמית לניווט GPS בשטח, OFF LINE – כך שתמיד ידענו האם אנחנו על השביל או לא.
רביעית, יש להם נטיה מוזרה להכריז על מסלולים כסגורים. בפלורס, במיוחד, מתוך חמישה מסלולים הם מתעקשים לסגור לפחות אחד או שניים. תתעלמו. בשטח, הכל פתוח.
חמישית, את בחירת המסלולים עשינו על סמך קריאת המלצות, וקריאת התיאור של המסלול. בסופו של דבר מזג האוויר אילץ אותנו לשנות את התוכניות, ובמקום מסלולים על ההרים עשינו יותר מסלולי חוף. כך גילינו כמה מסלולים לא מדוברים, ומדהימים ממש. בקיצור, תשאירו גם מקום לגמישות.
ג. המעבר בים האיים נעשה בטיסות פנים של חברת התעופה של האזוריים, SATA. אפשר להזמין את הטיסות ישירות באתר של סאטה, או במנועי ההזמנות – מצאנו שבמנועים המחירים מעט יותר זולים. המחירים הם כ-80-90 דולר לאדם לכיוון, ויש בד"כ כ-2-4 טיסות ביום לכל אי. יש טיסות מסאו מיגל ומפאיאל לכל האיים, אבל לא כל האיים מחוברים בינהם.
כך את המעבר מהאי PICO לאי FLORES, יכולנו לעשות בשתי דרכים: לקחת מעבורת מפיקו ל-FAIAL ולטוס מפאיאל לפלורס, או לקחת טיסה מפיקו חזרה לסאו מיגל, ומשם להמשיך בטיסה נוספת לפלורס. שימו לב, ש- SATA מתחייבת לקשר אתכם בין כל שני איים במחיר של טיסה אחת, ולכן שתי הטיסות מפיקו לפלורס נמכרות במחיר של טיסה יחידה. אנחנו ניצלנו את זה כדי לקחת טיסת לילה מפיקו לסאו מיגל, לשון את הלילה בפונטה דלגדה (במלון המעולה שהיה לנו שם, Casa da Graca) ולהמשיך בטיסת בוקר לפלורס.
ד. האי סאו מיגל: היינו חמישה ימים. אפשר בקלות גם שישה או שבעה. ישנו כמה לילות בעיר פונטה דלגדה, במלון בוטיק מדהים, עם שירות איכותי יוצא דופן, במרכז העיר העתיקה, Casa Da Graca. מומלץ בחום. את שאר הימים ישנו בדירת AIRBNB בעיירה Furnas (מבוטא פורנש), מתוך רצון להיות קרובים למרחצאות החמים. זאת היתה החלטה מצוינת, ולו בגלל מזג האוויר החורפי שאפשר לנו לנצל את המרחצאות עד תום. פורנש היא מרתקת – יושבת על חופו של אגם, עם שני אתרי גייזרים (אחד בתוך העיר, ואחד על חוף האגם), ועם תבשיל מפורסם –COZIDO – - שהוא צלי שמבושל בתוך האדמה הגעשית בסמוך לגייזרים, והמסעדות בעיר מגישות אותו (שימו לב: דורש לרוב הזמנה מראש).
מסלולי החובה באי (כל המסלולים המצוינים – המספור בהתאם למה שמופיע ב-VISITAZORES.COM) הם מסלול מספר 2 (praia – lagoa do fogo), מסלול 3 (vista do rei – sete cidades) שהכי הגיוני לחבר אותו עם מסלול מספר 4 (mata do canario – sete cidades) למסלול מעגלי אחד של 21 ק"מ, מסלול 5 (serra devassa), ומסלול 9 (sanguinho) שהכי הגיוני לחבר אותו למסלול 11 (riberia do faial de terra) – כלומר אם כבר עליתם עד המפל הראשון, אז תמשיכו גם למפל השני. המפל השני לא פחות יפה, והדרך ביער היא יפהפיה.
כל המסלולים הללו הם חד כיוונים, כלומר צריך ללכת אותם הלוך חזור. החריג הוא מסלולים 3 ו-4, שני מסלולים שעושים חצי הקפה סביב שני אגמים יפהפיהם, ואח"כ יורדים אל חוף האגם. אנחנו חיברנו את שניהם להקפה אחת, וויתרנו על הקטע שיורד לחוף האגם, וכך השלמנו מסלול מעגלי של 21 ק"מ.
בנוסף, עשינו עוד שני מסלולים מקסימים: המסלול המעגלי למפל CABRITO (מסלול 29), והמסלול הלוך חזור למפל FARINHA (מסלול 21 – מסומן כסגור, תתעלמו). מסלול נוסף, חמוד וקליל, הוא המסלול המעגלי של janela do inferno (מסלול 37). זה מסלול סביב מערכת המים שלהם, לכן הוא כולל הרבה גשרים, מנהרות ואמות מים. התוכנית שלנו, לטפס את פסגת הר VARA (מסלול 7) נגנזה, בגלל מזג האוויר.
https://ecobnb.com/blog/2020/12/waterfalls-azores/
בגלל מזג האוויר בדקנו את מרבית המרחצאות החמים באי. Dona Beija ופארק Terra Nostra בפורנש, Caldiera Velha ו- Termas das Caldieras ליד העיירה Caldiera Grande, והמים החמים בתוך הים ב-Ponta de Ferraria. כל המרחצאות מקסימים, במיוחד במזג אוויר חורפי, חלקם סבלו לטעמנו מצפיפות יתר. שני ביקורי החובה בעיננו הם פונטה דה פררירה – תבדקו את שעות השפל, וסעו במיוחד בשעת השפל. זאת חוויה מסעירה להתרחץ בים במים חמים. גם פארק טרה נוסטרה בפורנש הוא מקסים, מה עוד שהפארק עצמו שווה ביקור ולא רק הבריכות החמות שבתוכו.
https://www.geekyexplorer.com/hot-springs-sao-miguel-azores/
https://triptins.com/azores-hot-springs/
https://www.tide-forecast.com/locations/Ponta-Delgada-Sao-Miguel-Azores/tides/latest
שימו לב שהמים במרחצאות מכילים מינרל כתום, שיכול להכתים בגדי ים וכנראה גם תכשיטים. אז תגיעו עם בגד ים בצבע כהה, וכזה שלא אכפת לכם שעלול לההרס, ותשטפו את בגדי הים מיד לאחר הרחצה.
בנוגע למסעדות: הבישול אינו הצד החזק של האיים האזוריים. גם כשיש להם חומרי גלם משובחים – בשר בקר, דגים טריים – המעט שהם עושים איתם זה לצרוב אותם על הגריל, עם מלח ופלפל ותו לא. על אף זאת, אל תחמיצו את מסעדת Bar Caloura , ולו בגלל המיקום המדהים שלה במפרץ עם בריכת ים מקסימה במרכזו. נסו לאכול COZIDO במסעדות בפורנש (מומלצת: Caldieras o volcaos, מול הגייזרים שבתוך העיירה), ובפונטה דלגדה מומלץ בחום בר הטפס והיין Reserva שבתוך העיר העתיקה. מסעדה מודרנית, ועם בישול יותר איכותי (מחייבת הזמנה מראש, לא זולה).
ה. האי PICO : יומיים, לשם טיפוס על הר פיקו, וגם שיט לוויתנים. את שניהם יש להזמין מראש – הטיפוס על ההר עולה 25 יורו, שיט הלוויתנים עולה 55 יורו – ושניהם חשופים מאד למפגעי מזג אוויר. למזלנו היה לנו מזג אוויר מצוין בפיקו.
את שיט הלוויתנים עשינו מהעיירה LAJES, עם חברה בשם Espaso Talassa, ואין מילים לתאר זאת אלא כשיט מסעיר. ראינו חמישה לוויתנים, כולל אחד שעשה לנו FLAPING (הנפת הזנב רגע לפני צלילה), ועשרות דולפינים, בשיט שהיה בסירות חדשות וכמובן מבהיקות מנקיון, עם מדריכים מעולים. תנאי הים הנוחים הפכו את זה לתענוג צרוף, וגרמו לנו להצטער שלא הזמנו גם שחיה עם דולפינים (שמענו שזאת חוויה אדירה).
העליה להר פיקו נעשתה גם היא בתנאים אופטימליים, עם הר נקי מעננים – דבר שכמעט ולא קורה. מדובר במסלול הלוך חזור, 17 ק"מ, שכולל עליה וירידה של 1100 מטר. זה דורש רישום מראש כי מספר המטפסים מוגבל, וגם מעבר דרך הבקתה של הפקחים בכניסה, שבה מקבלים תדריך ומכשיר איתור. המסלול משולט היטב, והוא בהחלט קשה אבל מצדיק את המאמץ. הוא אורך כשש שעות, וצריך להזהיר שהחלק הקשה והמסוכן הוא דווקא הירידה - לכן אסור לאבד ריכוז בדרך חזרה. תביאו אתכם מים, מסנן קרינה, אוכל, ג'ל אנרגיה ובגדים חמים – לנו היתה שמש מלאה, ועדיין נזקקנו למעיל פליז וכובע צמר.
https://montanhapico.azores.gov.pt/Default.aspx
פיקו ידוע גם בבריכות הים הרבות שלו, שווה לנסות לראות כמה שיותר מהן. אל תחמיצו את הבריכה Poca das Mujas.
https://myazoreshome.com/natural-swimming-pools/
ממש לידה יש את סופו של מסלול מספר 3, שמסתיים במגדלור של Manhenha. אנחנו הספקנו לעשות הליכה של שעה בקטע הסופי הזה, והמראה של הצוקים השחורים שגולשים אל תוך מי הים הכחולים היה שומט לסתות. זה נראה כמו מסלול מדהים גם כן.
ו. האי FLORES:
ההגעה לאי כרוכה במאמץ לא קל. חייבים להזמין חדרים ומכונית חודשים רבים מראש, וגם בתוך האי חייבים לשריין מראש מוניות לשם הקפצה (נסו את נהג המונית, דובר האנגלית השוטפת, סילביו +351918804210). מרבית המסעדות מחייבות גם הן הזמנה מראש, כי הכל פשוט מלא. כל זה כדי להגיע לאי נידח, שיש בו חמישה מסלולים בלבד (תוך התעלמות אלגנטית מכך שחלקם מסומנים כסגורים). האם זה מצדיק את זה?
ללא ספק המסלולים באי הם מרהיבים ביופיים, מהיפים שיצא לנו ללכת בהם אי פעם. מדובר באי עם מפלים בגובה של מאות מטרים, שיורדים מהצוקים אל הים או אל אגמים יפהפיים. גם הפריחה באי היא יוצאת דופן בעוצמה ובצבעים שלה. כל אלו, ביחד עם התחושה של מקום מרוחק ומבודד, והנופים לים, יוצרים נוף מרהיב. יחד עם זה, מדובר באי קטן, ועם חמישה מסלולים בלבד. אי אפשר להתעלם מהסיכון של מזג אוויר לא טוב, שעלול לקלקל את כל המאמץ הזה. אנחנו התברכנו במזג אוויר מצוין, והביקור באי היה חוויה יוצאת דופן.
בפלורס יש חמישה מסלולים: שלושה מסלולים שמקיפים את האי על קו המצוקים מעל הים, מסלול אחד שעולה לשני אגמים במרכז, ומסלול קטן שיורד לאחד החופים. המסלולים העיקריים הם שלושת המסלולים ההיקפיים: המסלול המזרחי – 21 ק"מ מסנטה קרוז לפונטה דלגדה (לא לבלבל עם פונטה דלגדה של האי סאו מיגל...) שמשום מה אין לו מספור עצמאי, ושני מסלולים מערביים כל אחד מהם של 13 ק"מ - מסלול 1 (Faja Grande- Ponta delgada ), מסלול 2 (Lajedo-Faja Grande).
הכיוונים של המסלולים לא ממש קריטיים, פרט למסלול 1 שהוא ללא ספק גולת הכותרת של האי, ואולי של האזוריים כולם: אותו כדאי לעשות מפונטה דלגדה אל פג'ה גרנדה, ולו בגלל שהמסלול כולל צניחה בבת אחת של 400 מטר, לאורך המצוקים שעל הים, עם נוף עוצר נשימה. צריך לציין שמדובר בירידה תלולה ממש, על פי המצוק, כך שלא מומלץ לעשות זאת כשמסלול רטוב, ומי שיש לו פחד גבהים עדיף שיעשה זאת בכיוון ההפוך. המסלול חוצה מפלים, פלגים, כמויות עצומות של פרחי הורטנזיה שבפלורס הן פורחות בצבע כחול עמוק, וכל זה עם מבט אל הים מתחת. פשוט קשה לתאר במילים.
מבחינת יופי מסלול 1 הוא לא ספק היפה ביותר, לאחריו מסלול 2, ובסוף המסלול השלישי (המזרחי). המזרחי גם נבדל משני האחרים שהוא ארוך יותר, קשה יותר (עליות וירידות של 200 מטר לכל אורכו), עובר ברובו ביער כך שיש לו פחות נוף. מרבית המדריכים ממליצים לעשות רק שני שליש ממנו – הקטע שבין מפרץALAGOA לפונטה דלגדה. המסלול המזרחי גם מתנהג אחרת מבחינת מזג אוויר, הוא פחות סובל מערפילים. לכן אם יש לכם מזג אוויר פחות טוב, תתכננו מראש לעשות בו את המסלול המזרחי.
אם אתם מזמינים את סילביו הנהג, תתייעצו איתו לגבי המסלולים – וגם תשמרו איתו על גמישות, שתוכלו להחליף מסלולים לפי מצב מזג האוויר.
בכל מקרה, אסור להחמיץ את המפלים המדהימים של פלורס, נחשי מים דקיקים שנופלים מגובה של 100 מטה ויותר לאורך המצוק. שני המפורסמים ביותר – שניהם כלולים במסלולים, אבל אפשר להגיע אליהם בנפרד – הם מפל Poco de Bacalhau, Poco Ribeira do Ferrerio . השני במיוחד הוא חובה ממש – סדרת מפלי נחש שצונחים מגובה עצום אל תוך אגם שקוף - הוא כל כך מקסים שבאנו לצפות בו פעמיים בשעות שונות של היום. שניהם נמצאים משני עברי העיירה פג'ה גרנדה, במרחק הליכה ממנה.
