לפני שנתיים חברים המליצו לי על שמורת אגואסטורטס אסטאני דה באן מאוריסי ( Aiguestortes I Estany de sant Maurici National Park ) בספרד בתור שמורה מאוד ידידותית לטיול עם ילדים, בגלל שיש בה שפע של מסלולים ברמות שונות וג׳יפים של השמורה שלוקחים אותך לתחילת מסלול ואוספים אותך מסוף מסלול, גם באמצע השמורה. כך שאת לא מוגבלת לטיולים מעגליים. לשמורה יש שתי כניסות עיקריות כמו שתוכלו לקרוא בכל מקום, האחת מהעיירה בוי (Boi) במערב והשניה מהעיירה אספוט (Espot) במזרח. מרחק הנסיעה בין בוי לאספוט הוא כשעתיים. מברצלונה לכל אחת מהם- שלוש וחצי שעות בלי עצירות. (שימו לב, יש שתי דרכים מברצלונה לאזור- האחת עוברת דרך כביש אגרה יקר מאוד, היא יותר קשה לנהיגה אבל הרבה הרבה יותר יפה. השניה היא על הA2 אוטוסטרדת ברצלונה- ליידה.)
מייד אספר לכם על הטיול שלנו, עם המגבלות העיקריות והמסקנות שהגעתי אליהן. ראשית הרכב הנוסעות: אני,אחותי, אמא שלי ובתי בת השש. זמן הנסיעה- אמצע מאי. זה מאוד משמעותי ולא ידעתי את זה טרום הנסיעה. באתר ובפרסומים אחרים מדברים על שמורה שיש מה לעשות בה כל השנה וזה נכון כי בחורף עושים סקי. את עונת הטיולים הם כותבים מאי עד אוקטובר אבל כשאנחנו היינו, שנה לא מושלגת במיוחד, רוב המסלולים היו חסומים בגלל שלג או זרימת נחלים חזקה. בלי לדעת זאת, בחרנו לבלות את כל ארבעת הימים שהיו לנו בהרים רק בצד אחד- באספוט- החברים אמרו שבעיניהם זה הצד עם הנוף היותר יפה. היות ולא הגעתי לבוי אני לא יכולה להעיד אם אני מסכימה עם זה.
אספוט היא עיירת תיירות חמודה ביותר. שני רחובות וחצי, שתי חנויות מכולת יקרות להחריד, כמה מסעדות חלקן היו סגורות וכמה ברים. מלא מלונות ומקומות לינה. בעיקר מלונות ומקומות לינה. אנחנו ישנו ב Apartmants l'Arrel מקום מאוד מאוד מומלץ! נקי מאובזר זול יחסית ונעים. לא על הרחוב הראשי אבל שלוש דקות הליכה ממנו, ונוף משגע.
האטרקציה המרכזית מאספוט הוא האגם שעל שמו קרויה השמורה- אסטני (אגם) דה סאן מאוריסי (ESTANY DE SANT MAURICI) הכניסה לשמורה היא רק במוניות הג'יפים. הן יוצאות מאספוט ( ליד תחנת המידע לתיירים בה תוכלו להתעדכן אילו מסלולים עבירים וכדאי לעשות זאת גם ביולי) אך החניה של הכניסה לשמורה היא באמצע הדרך בין אספוט לאגם. הג'יפ כיוון אחד עד לאגם עולה 5 יורו לאדם וצריך מינימום 4 איש אותם אין בעיה לרוב להשיג. בעונה הזאת, היו שתי אופציות רחוקות יותר של הג'יפים- ל Estany de Ratera, משם יורדים ברגל לאגם סאן מאוריסי וחוזרים עם הג'יפ מסאן מאוריסי, או לאגם השחורEsrany Negre , משם יורדים ברגל ישירות לאספוט. הג׳יפים הללו עולים עשרים עד 25 יורו לאדם ויותר, תלוי טיפה במקומות ההורדה והאיסוף אך מה שחשוב לדעת שצריך עבורם מינימום 6 איש. אם אתם מטיילים off season כמונו- אין לכם סיכוי להשיג את זה ואז הברירה היחידה היא לשלם על כל הג'יפ.
אז:
ביום הראשון לקחנו את הג'יפ כיוון אחד לסאן מאוריסי כשאחת מאתנו העלתה את האוטו לחניה של השמורה ונאספה משם. המסלול הקלאסי שמקיף את האגם היה חסום בגלל זרימת נחלים חזקה, אבל טיפסנו עד למפל מאוד יפה ( שהוא בעצם הדרך לאסטאני דה רטרה, הנקודה הגבוהה שהג'יפ לוקח אליה. זה הלוך וחזור אבל שווה את זה. אחר כך ירדנו ברגל מהאגם עד לפתח השמורה. מסלול של כחמישה קילומטר. עם העלייה למפל זה שבעה ק"מ בערך. במפות שמקבלים מהם וגם בשילוט אין סימון של מרחקים. בשלטים כתובים הזמנים - יעד הדרך וכמה זמן לוקח להגיע לשם. לנו לקח לרוב כמעט כפול ממה שהיה כתוב בשלטים, בהליכה נינוחה ועם עצירות בנקודות יפות לשחק רמי קומבינציות.
ביום השני לקחנו את הג'יפ היקר יותר לאסטני נגרו ורפוחיו מריה בלנק (האגם השחור והבקתה של מריה הלבנה. רפוחיו היא בקתה שכמוה פזורות רבות ברחבי הפארק, בעונת הטיולים ניתן לישון בהן ולקבל ארוחה חמה כאשר הולכים את הפארק כולו כטרק) . התרעמנו קשות על המחיר אבל בסוף הצדקנו אותו.... זו נסיעה קשה ומטורפת. של שעה אולי יותר. תסתכלו על זה כעל יום שחלקו טיול ג'יפים אטרקציה בפני עצמה וחלקו טיול רגלי... נכון שיש אנשים שעולים לשם ברגל וחוזרים ברגל. אבל זה שמונה קילומטר כיוון ועליה מטורפת, לדעתי יורדים שם גובה של 800 מטר אם לא יותר. לא לכושר שלנו (-; הנקודה שבה הג'יפ הוריד אותנו היא לא פחות ממהממת ולא כדאי לפספס אותה. במאי- הרפוחיו סגור ויש שלג למעלה כיף לראות ולשחק אבל לא מפריע ללכת. ומשם- כל המסלול ירידה, בנופים משתנים, חלק על השלוחה וחלק ליד הנהר, כמה אגמים בדרך, על שביל ברור מאוד ובלי דרך לטעות. הנשימה קלה והברכיים סובלות.
בעצם בזאת סיימנו את המסלולים שאפשר לעשות בשמורה בעונה הזאת מאספוט. כך שההמלצה הראשונה שלי אם באים ליותר ימים זה לחלק אותם בין המסלולים הנמוכים של בוי כי גם שם חלק סגור ובין המסלולים הנמוכים של אספוט.
תחנת המידע לתיירים באספוט יודעת לספר רק על השמורה ואני לא הצלחתי למצוא מפות או מידע מסודר על מסלולים רחוקים יותר. אז ביום השלישי נסענו עם האוטו Esterri d'Aneu, העיירה הבאה, רבע שעה נסיעה מאספוט וקצת יותר גדולה. גם שם נכנסתי לתחנת המידע וביקשתי המלצות למסלולים בסביבה. ביקשתי מסלול קליל ליום ההוא- שלושה קילומטר גג, בלי אתגרים מיוחדים. הגברת כנראה או לא הבינה אותי או לא הכירה מספיק את המסלול אליו היא שלחה אותנו…
היא הציעה מסלול מעגלי שיוצא וחוזר לBoren, עיירה קטנטונת ממש במרחק של עשר דקות נסיעה בהמשך הכביש. בורן נראית כמו עיירת רפאים בימי הביניים. סמטאות צרות ואין נפש יהיה ( גם לא בית קפה או חנות או שום דבר אחר ). המסלול יוצא מגשר על הנהר שצמוד לכיכר המרכזית שהיא בעצם הרחבה שליד צריח הכנסיה. הוא מסומן במפה ובשלטים בירוק, ולפעמים בסלעים בדרך עם קו צהוב.
משהו על סימון השבילים כאן- הוא כמעט ולא קיים. בתוך השמורה השבילים מאוד ברורים ולפעמים יש שלט שאומר מה הכיוון של השביל אבל כיוונים והשבילים ממש ברורים. לרוב אפשר או לעלות או לרדת, ואין איך להתברבר. כאן לעומת זאת... התברברנו המון. המפות שמקבלים בתחנת המידע הן לא טופוגרפיות ואי אפשר לקבל מהן הרבה. לו הייתי יודעת שאני עתידה לטייל מחוץ לשמורה- הייתי קונה מפה נורמלית. בסופו של דבר המסלול המעגלי מבורן אמנם לא היה מה שרצינו ליום הזה וההתברברות הייתה מבאסת, אבל הוא היה יפיפה. אני מעריכה אותו ב4-5 קילומטר אבל יש בו עליה ארוכה ואז ירידה רצינית. אנחנו הלכנו אותו עם כיוון השעון, כלומר לעקוב בהתחלה אחרי השילוט ל Sorpe, השביל מטפס עד הכביש המתפתל שבו הגענו, חוצה את הכביש (ההמשך הוא מאה מטרים שמאלה מנקודת היציאה) , ממשיך לטפס עד שמגיעים לפיצול שבילים משולט. או להמשיך מעלה לSorpe (לא הדרך שלנו) או לפנות ימינה ל Arreu. הדרך לArreu היא במגמת שמירה על קו גובה לרוחב ההר אולי עם עליה של אחד או שניים. זה נהיה יותר מאתגר כשחוצים שלוחה סלעית בגלל שהשבילים בקטע הזה לא מאוד ברורים ויש הרבה מהם. על השביל הנכון הייתה באמצע הדרך גדר, עבירה. אנחנו היינו צייתניות וחשבנו שזה לא הדרך אם היא מגודרת. אבל זו לגמרי הייתה. תדעו שאתם על הדרך אם תפגשו מצפה עם ספסלים. הנוף בקטע הזה של כל העמק הנפרש , עם האגמים והעיירות הקטנות והציוריות... ממש מרחיב לב. אחרי הטיפוס היפה אל השלוחה הסלעית, מגיעים שוב לשלט של פיצול- ימינה ולמטה בחזרה לבורן ( עשרים דקות על השלט) וקדימה ל Arreu. כל כך שמחתי שלא התפתינו לקצר בחזרה לבורן, כי הדרך לArreu חוצה ערוץ יפיפה, עוברת דרך מבנה כנסיה עתיק מקסים, והירידה כיפית. Arreu זאת עיירה נטושה של כמה בניינים עם קשתות יפות, שווה לעשות בה סיבוב לפני שחותכים עם השביל שעושה פניה חדה ימינה ולמטה בכניסה לעיירה. משם ממשיכים בירידה עד לגשר שחוצה שוב את הערוץ ועושה מזגן טבעי, כמו כל הנחלים שם, ועוד כמה מטרים של הליכה מגיעים לגשר אבן רומנסקי ולכביש שאם נלך בו ימינה נגיע אחרי כמה מאות מטרים בחזרה לבורן ולמכונית.
סיכום היום שלנו הוא שזה היה מסלול יפה ושווה הליכה, אבל מאתגר לילדים כי רובו עליה ומקצתו ירידה. יתכן שלעשות אותו הפוך היה קל יותר אבל אני בכלל לא בטוחה.
ביום הרביעי הייתה תחזית לסיכוי לגשם ואנחנו באמת היינו זקוקות למסלול קל יותר. זה היה יום עם הרבה נסיעות יפות וקצת מסלולים קצרים. היום התחיל בנסיעה צפונה לויילה Vielha בירת Val de Aran. עיירה נחמדה בין הגדולות באזור, כשעה נסעה מאספוט. זה היה יום חמישי בשבוע אז נתקלנו בשוק המקומי פתוח, הצטיידנו בבגט ודובדבנים וסרנו אל מרכז המידע לתיירים המקומי כדי להצטייד בברושור של המסלול המתוכנן להיום Artiga de Lin. ליד מרכז המידע נכנסנו לכנסיה ושוטטנו מעט ברחובות העיר. ישנן שתי דרכים להגיע לארטיגה דה לין- האחת בדרך צדדית מאוד מויילה דרך גאוסק (Gausac) והשניה דרך הכביש הראשי והעיירה Es Bordes - אולי נהיגה קלה יותר אך ארוכה יותר. ארטיגה דה לין הוא עמק מהמם שיש בו מסלול מעגלי קצר וקל. הדרך מטפסת במעלה העמק עד שמגיעים לקצה שם ההרים סוגרים על עמק ולא ניתן עוד להתקדם ברכב. יש שם רפוחיו שבעונת התיירות הוא פתוח לדעתי עם בית קפה קטן אבל עכשיו הוא היה סגור. יוצאים מנקודה זו מיני שבילים ואנחנו נלך עם המעגלי שיורד למטה עם הנחל ואחר כך מטפס חזרה לנקודת ההתחלה עם הכביש. במפה הדרך על הכביש נראית ארוכה וגם בשלטים היא מסומנת כקילומטר וחצי. מוזר, כי בפועל לקח לנהגת חמש דקות להגיע מהנקודה בה עזבנו את הנחל אל הנקודה בה השארנו את האוטו. בכל מקרה, זה היה מהמסלולים היפים שעשינו, מקום מאוד מיוחד, נחל שוצף ועוצמתי, ומסלול קליל שיתאים גם לקטנטנים. הגענו אליו בעקבות המלצה ממשפחה מטיילת אחרת בספרד כאן בלמטייל שכתבו עליו שהוא לא נופל ביופיו מהשמורות המוכרזות, וגם אני חותמת על האמירה הזאת.
בדרך חזרה לויילה (על הכביש הפנימי לגאוסק) עצרנו בBassa d'Oles , שם יש עוד מסלול מעגלי קצר וחביב (45 דקות לפי לשכת התיירות המקומית). ראיתי את הפוטנציאל של המקום מבעד לערפל הכבד ששרר שם, אך את המסלול לא עשינו. ביום יפה יותר, סיור בויילה + ארטיגה דה לין + האגמונצ'יק הזה יכולים יחד להיום יום מלא קליל ויפה.
אנחנו הקצבנו ארבעה ימים להרים ואחרי הטיול הזה בילינו סופשבוע בברצלונה. התרשמתי שVal dAran (האזור שויילה היא בירתו) יכול לספק אופציות טיול נוספות רבות, וגם אטרקציות לילדים כמו גן חיות, החלקרח, ועוד. בשילוב עם האזור של בוי, אליו לא הגענו, אפשר בכיף להעביר שם שבוע טיולים מגוון ומהנה.
