רומניה, קרפטים, סוסים

רומניה, קרפטים, סוסים, אווירה של סוף המאה ה 19, נשמע הזוי, אבל קוסם לפריק רכיבה (על סוסים) כמוני. לא, הפעם (להראשונה) שלא ארגנתי לבד (טיול מעגתי, הרבה ארגון של לינות במקומות נידחים וכן...צריך לתאם גם סוסים, ומקומות לינה ואוכל ומיים... בקיצור לוגיסטיקה קצתת מסובכת למטייל העצמאי. אז מצאתי את טליה מהחווה בבן שמן שארגנה טיול כזה (ולא זו לא פרסומת סמויה, ולא אפרסם את הקישור שלה אלא רק למי שיפנה ויבקש אישית) טיסה קצרה(שעתיים וחצי) לבוקארשט ועוד אחת פנימית לקלוז' (שעה), החפצים (כולל האוכף שהבאתי מהבית J) על המיניבוס, ועולים על הכביש, תגידו שלום למאה 21, אתם כבר באמצע המאה העשרים, כביש בין עירוני, מסלול אחד לכל כיוון, והישמרו לנפשותיכם מלעקוף משאיות, או סתם רכבים, התנועה ממול לא תאט אפילו. עוד חצי שעה נסיעה, ובעיירה סמוך לקלוז' אומרים שלום לכביש ואתם על דרך העפר (כן, חזרנו לתחילת המאה העשרים) חצי שעה של נסיעה בדרך העפר, דרך שלושה כפרים ואנחנו ליעד, כפר קטן, 20 בתים, בסוף המאה ה 19. באר בכל ביית ברובם רואים את הגלגלת שמעלה את הדלי (כן יש כבר חשמל בחלק מהבתים כמו הפנסיון המפואר שלנו אז יש משאבה חשמלית, אבל צריך להרתיח את המיים לפני השתייה, ואם יותר מידי אנשים מתקלחים אז.....נגמרים המיים בבאר!!!!) אנשים חמים, אוכל טוב, וקבלת פנים נחמדה ביותר. לא..אנגלית לא יודעים, הרבה פנטומימה ומזל שהייתה איתנו מיכאלה, בעלת הסוסים, שתרגמה אותנו ואותם באנגלית ה-"מיוחדת" אבל השוטפת שלה. כבר ביום הראשון רכיבה של שעתיים, אנחנו בדקנו את הסוסים ומיכאלה בדקה אותנו. למחרת ארוחת בוקר, לנקות ולאכף את הסוסים, וקדימה לשטח (את המזוודות אסף ארנולד, בג'יפ שלו להקפצה לפנסיון הבא לשנו, לדעתי הוא עשה הרבה יותר קילומטרים מאיתנו מכפר לכפר. באיזור הכפרי שבו יש רק דרכי עפר, יש לסוסים יתרון ניכר). איך שיוצאים מהכפר ונכנסים ליער מתחיל להכות הירוק הכהה בעיניים (סוף אוגוסט!!), ואיך שיוצאים מהיער לשדות הנוף מהמם, איף גדרות, המקומיים עובדים בשדות ידנית (מגלים, חרמשים, קלשונים, עגלות וסוסים זה כאן הכלל. תמיהתינו על ערמות החציר העצומות שרואים בכל מקום נענית בתשובה פשוטה. תעדכנו את החשיבה, זו מדינה שבה יורד שלג בחורף, וגשם בקיץ (למזלינו למרות שהבאנו שכמיות איתנו, היה השבוע הכי חם ברומניה בעשור האחרון) אז.. בקייץ בעלי החיים אוכלי את הירוק מהשדות, ובחורף...מערימות הקש שמכינים בקייץ ובסתיו (ולצורה המיוחדת יש נסיון כפרי עמוק, הגשם והשלג לא מצטברים ולא מכסים, וניתן לגשת בחורף ולאכול או לאסוף מהערימה),

 עוצרים להפסקת קפה ביער, (תראו את הפטריות כמו באגדות).

בצהריים פוגשים את ארנולד, לא רק המזוודות שלנו באוטו, גם ארוחת הצהריים (הוא כבר למד מה זה "סלט ירקות" ישראלי והביא מספיק ירקות, קרש חיתוך, קערה, בצל ולימון (וחוץ מזה פינוקים מהפנסיון האחרון שלנו). אח"כ שוב רכיבה, השדות מדהימים חלקות קטנות מעובדות אישית, שטחים פתוחים מדהימים עד הכפר הבא (ואם טעינו ביער, אז הרווחנו עוד שעתיים רכיבה...קטן עלינו) שם מחכה הפנסיון שלנו לא לפני שפרקנו, את הסוסים, ודאגנו למקם אותם ללילה. שוב ארוחת ערב, "צויקה" (משקה אלכהולי עשוי משזיפים) מרים את המוראל, והאוכל הכפרי לא מבייש את הפירמה, טעים..ובכמויות מתאימות לרוכבים רעבים כמונו
 בבוקר התרנגול מעיר מוקדם, ויש זמן להנות מהזריחה והשקט הכפרי לפני ארוחת הבוקר, ועוד יום של רכיבות, נוף, הרים, שדות ושטח במיטבו, נסגר בערב של אוכל ומצב רוח.


אחרי 6 ימים אין ברירה, אומרים שלום למיכאלה ולסוסים (כן עם דמעות.משני הצדדים) וחוזרים עם ראש נקי נפש שלווה וזכרונות של ירוק בעיניים לארץ. מה היה לנו, כפרים שלווים שבהם החיים מתנהלים ממש כמו לפני מאות שנים, עם תרנגולות שמקרקרות בחצרות הבתים, עגלות רתומות לסוסים ובעלי מלאכה שעוסקים במלאכות מסורתיות, מעורבב עם תחילת המאה עשרים. שילוב של טבע מקסים ומפגשים עם אנשים חמים ומאירי פנים, הרים, גבעות מישורים ואגם, כפרים שלווים, הרבה סוסים והמון וירוק בעיניים.