אם זו לא הפעם הראשונה שאתה נחשף לטראק הזה אני מנייח שכמוני התאהבתם בנופים האלה עוד לפני שהחלטתם לעשות את הטראק הזה, אם זו הפעם שראשונה אז כנראה שמצאת את היעד המרכזי לטיול.
שהתחלתי ללמוד את הטראקים באינטרנט לפני הטיול שלנו בגיאורגיה מצאתי ממש מעט מידע על הטראק הזה, אני מקווה שהסיפור דרך שלי יעזור לכם כמה שיותר להגיע לגן העדן הזה.
- כל הנתונים הכספיים בפוסט הזה עדכנים נכון לקיץ 2016, מי שיצא לו להיות בגיאורגיה יודע שהמדינה נמצאת בעיצומה של התפתחות כלכלית. אני לא ממליץ להיסמתך על הסכומים כי סביר להניח שקיץ הבא הדברים יראו אחרת
- הטיול הזה הוא טיול עונתי, אפשר לעשות אותו אך ורק בחודשיים יוני-אוגוסט , אולי שבוע ראשון של ספטמבר אבל אחרכך זה כבר לא יהיה טיול אלה יותר מסע התאבדות
- השביל לא מסומן בכלל, לכן כל מי שמתכנן לצאת אליו מחויב לקנות מפה של האזור בGEOLAND שנמצא בטביליסי. המפה יותר יקרה (בצדק) מהמפות של מסטיה וקזבגי, לנו הם הדפיסו את המפה במקום באנגלית עם סימון ברור של השביל אפילו שאלה אותנו איפה אנחנו מתכננים לסיים את השביל.
- מומלץ לצאת לשביל הזה עם מדריך, כמו שאמרתי השביל הזה לא מסומן בכלל אבל העקבות של השביל מאוד ברורים למי שיוצא לו לנווט קצת יבין את תוואי המסלול יצליח להגיע לאגם אבל לחזור מהם יתקשה הרבה יותר. במהלך המסלול יצא לנו לפגוש מטיילים שיצאו ללא מדריך והתבלבלו בדרך. אני לא ממליץ בכלל, המדריך שלנו סיר לנו על כמו המטיילים שהלכו לאיבוד בדרך חזרה.
- אנחנו יצאנו לשביל הזה שלושה חברים אחרי צבא, הכושר שלנו לא משקף את הכושר של כולם (שלא נדבר על של הגיאורגים) הטיול קשה, מאתגר ממש אבל אפשרי לכולם כמו שמישהו פעם כתב בקבוצה בפייסבוק זה לא מסלול למי שטייל רק בזוויתן התחתון. זה טראק ארוך ובלי כפרים באמצע ככה שכל הציוד על הגב. אתם מכירים את עצמכם הכי טוב ולמי שתוואי כזה של טיול קורץ ומתאים שילך על זה.
- כל הפוסט הזה נכתב בלשון זכר אבל מתייחס לשני המינים, איתנו היית גיאורגית בת 20 שעשתה את כל הטיול בקצב שלנו אפילו עקפנו בדרך למטה קבוצה של בנות 30 שטיילו לגמרי לבדן
פרטים כללים
אגם הכסף או בגיאורגית טובאבושווילי (Tobavarchkhili lake) נמצא על הקו הרכס של הסאמגראלו (samgrelo), הסמאגראלו המחוז במערב גיאורגיה שנמצא מדרום למחוז סוונטי ( איפה שמסטיה ואושגולי), למי שכבר יצא לו להיות בגיאורגיה זה הרכס שנמצא משמאל בדרך למסטיה. הסמאגראלו כמעט ולא מתויר מלבד זוגדידי שהיא העיר המרכזית שלו וממנה יוצאים גם המרשוטקות למסטיה. שאר המחוז כמעט ולא רואה מטיילים.
רכס הסאמגרלו מגיע לגובה של 3300 הפסגה שלו, האגמים נמצאים שניהם בגובה 2600, הפסגות מושלגות כל הקיץ, האגמים הם בעצם קרחונים שמפשרים בקיץ (ככה שהכניסה למים בילתי אפשרית אם אתה לא מהנוקמים) טמפ המים ביום אני מנייח שהיא סביבות ה5 מעלות, בכל מקרה יש אגדה מקומים שמי שנכנס למים מקבל קללה ויום למחרת ירד עליו גשם אנחנו לא לקחנו סיכון.
את המסלול ניתן לעשות בכמה תצורות, הכי מקובלת היא מה שאנחנו תכננו זה לעלות עליו מעיירה שנמצאת מדרום לרכס בשם מוקוהורי (Mukhuri) וטיפוס לאגם ובחזרה למוקוהורי. אפשר גם להתחיל במוקוהורי ולסיים את הטראק בסוונטי על הכביש למסטיה זה מסלול של כמעט 6 ימים שעובר דרך בערך 4 רכסים. את הפירוט למסלול יחד עם סימון בגוגל מאפס תצאו פה באנגלית (http://www.caucasus-trekking.com/treks/toba).
יש כמה חברות פרטיות שעושות את הטראק הזה יותר מאורגן ממה שאנחנו עשינו, אנחנו יצרנו קשר עם זוג מטיילים שארגנו לעצמם מדריך מטביליסי עם כל הציוד והאוכל על גבי סוסים למי שהאופציה הזאת נוחה לו שילך על זה, המחיר בהתאם. כמו שציינתי מקודם אנחנו יצאנו שלושה חברים אחרי צבא וכל הארגון הזה היה לנו מחוץ לתקציב אז החלטתנו לנסות להתארגן על מדריך בסאמגרלו בעצמינו.
אנחנו הגענו לזוגדידי ובמרכז מידע הפקידה אירגנה לנו קשר עם ג'ורג' בחור מדהים שגר בעיירה צ'חורוצקו(Chkhorotsku). שזו העיירה הכי קרובה לתחילת המסלול.בשביל להגיע לצ'חורוצקו לקחנו מרשוטקה מהתחנה המרכזית של זוגדידי ולקחה לנו 3 לארי לאדם והוריד אותנו בדיוק בבית של ג'ורג'. ג'ורג' גבר בן 24 יודע מעט מאוד מילים באנגלית הסתדר לנו מדהים כי יום אחרי שהגענו לזוגדידי הוא התכוון לצאת עם חברים שלו לאגם והוא הציע לנו שנצטרף עליו ללא עלות מלבד העלות של ההסעה לפסגה הראשונה. מי שכבר חקר קצת על המסלול מכיר את המדריך רומיני, רומיני גם גר בצ'חורוצקו והוא נחשב לגורו האולטימטיבי של האגמים, הוא זה שמנגיש את השבילים ומארגן משלחות, ג'ורג' עובד איתו וגם מכיר את השביל טוב. בכללי הוא בן אדם מדהים דאג לנו כמו שרק גיאורגיים יודעים לדאוג.
בצ'חורוצקו ישנו במלון היחיד של המקום (צ'חורוצקו זה ההפך הגמור לעיר תיירותית בערך ) שלקחו לנו לחדר מזגן מקלחת מים חמים שלושה אנשים 50 לארי. למחרת בבוקר יצאנו עם ג'ורג' וחברים שלו ב8 בבוקר לכיוון מוקוהורי שם חיכה לנו משאית צבאית סובייטית ישנה שהעלת אותנו עד לפסגה הראשונה נאטיפורו (natipuru). שמה אכלנו ארוחת בוקר נחמדה והתחלנו ללכת לכיוון האגם. המשאית עלת לשלושתינו 200 לארי וג'ורג' השלים לנו כמה שהיה חסר לנו (לא יודע בדיוק כמה הוא השלים) אפשר לעשות את הטיפוס לפסגה הראשונה ברגל זו דרך ג'יפים שמתקדמת במעלה הנהר ואז מתחילים לטפס לפסגה. אנחנו עשינו במשאית את העלייה בשעתיים וחצי, מי שעולה את זה ברגל שיפנה לעליה הזאתי יום שלם, הכפר מוקוהרי נמצא בגובה מתאיים מטר ונאטיפורו פסגה בגובה 2300 ואורך העלייה בערך 20 ק”מ. במוקורי יש אנשים שמציעים לעלות מטיילים עם המשאית אבל צריך לחפש אותם טוב וגם להתמקח במחיר.
מנאטיפורו התחלנו לטפס לכיוון הפסגה של האגם, השביל לא מסומן בכלל כמו שאמרתי כבר אנחנו עקבנו אחרי ג'ורג' שהוא ניסה להסביר לנו בשפת סימנים נחמדה שיש עלייה חדה ואז ירידה ומגיעים לאגם היפה יותר. העלייה שם באמת חדה וזה טיפוס על גבי קרחון מחליק לעבר הפס הראשון, מהפס עצמו כבר אפשר להתחיל לראות את האגם הקטן יותר okhoje גם הירידה מהפס היא על קרחון מחליק רצח אבל שמגיעים למטה מבינים שזה היה שווה את המאמץ.
החבורה שלנו תכננה לעלות לאגם הקטן יותר וללון שמה שני לילות ולחזור באותה דרך שבא הגענו, משום מה הגיאורגים יותר אוהבים את האגם הראשון מאשר את הגדול יותר, אנחנו ישנו איתם ובבוקר יצאנו ללא ציוד רק עם בקבוק מים לכיוון הסילבר לייק. הגיאורגים לא הכי טובים בעומדן טווח, הם אמרו לנו שזה יקח לנו 4 שעות לכל כיוון ואנחנו התכוננו לזה, תוך שעה וחצי כבר הגענו לסילבר לייק. מהאגם הראשון לסילבר לייק הדרך מאוד ברורה, פשוט ממשיכים עם השביל עד לוואדי ועולים איתו על הפס. מהפס כבר רואים את האגם.
זה לא היה כיף במיוחד, הלכנו במשך 14 שעות, 40 ק”מ רטובים בגשם שלא הפסיק לרגע את כל הדרך שהמשאית לקחה אותנו למעלה. אבל ברגע שכבר נרטבנו (ונרטבנו ממש) כבר לא היה לנו מה לעשות אז פשוט הלכנו, היום זה כבר סיפור שמוסיף לחוויה המטורפת של הטראק הזה.
זה הסיפור שלנו בקצרה, אני לא מפרט פה את סיפור הדרך של השביל עצמו כי הוא לא מסומן בשטח וגם מחויב לצאת לשביל הזה עם מפה, גם אפשר למצוא אותו בקישור הקודם ואפילו להוריד לאפליקציית ניווטים למי שיש.
ציוד חובה
- מפה!!
- מעיל גשם וכיסוי עמיד במים (תבדקו את זה לפני שאתם יוצאים לטיול כי שלי לא באמת היה עמיד) אנחנו יצאנו לטראק הזה באמצע אוגוסט שזה שיא הקיץ הגיאורגי והתחזית אמרה שלא אמור לרדת גשם לפחות עד שאנחנו מסיימים את הטראק. אז אל תסמכו על התחזית, תביאו מעיל גשם.
- אוכל בא על הגב שלכם, תחשבו טוב כמה ארוחות ליום כמה לחם שימורים ומה לקחת כי אין כפרים בדרך כמו במסטיה
- מבחינת מים אנחנו יצאנו כל אחד עם 7 ליטר וזה היה ממש מיותר, הגיאורגים שהיו איתנו היו עם בקבוק של ליטר וחצי ופשוט מילו אותו בכל נביעה בדרך (כל המים במהלך המסלול טובים לשתיה) תביאו שלוש ליטר שיהיה לכם למקרה חירום אבל בעיקרון בטיול הזה גם אם יגמרו לכם המים לא באמת יגמרו לכם
- כדורי גבהים מתחילים לקחת אחרי הארבעת אלפים מטר, בטראק הזה הפס הכי גבוה הוא שלושת אלפים וקצת אז אין טעם להביא, העניין בטיול שההפרשי הגבהים בין הימים הוא משמעותי (אנחנו ביום האחרון ירדנו סביבות השלושת אלפים מטר)
- אלתוש!! בלילה ליד האגם זה בלתי נסבל כמות היתושים שיש שמה
- מצלמה טובה לתעד את כל היופי הזה.
מקווה שהמידע היה שימושי, תלמדו מהטעויות שלנו. זה המספר של ג'ורג' 568106107 הוא יותר מאשמח לעזור לכם. ישנה חברה שקוראים לה TOBATOUR שהיא מוציא כל כמה שבועות טיולים מאורגנים לאגם בעלות סמלית תבדקו בעמוד הפייסבוק שלהם אולי תוכלו להתארגן על מדריך.
