הולדת בתנו השנייה ביולי 2016 אמנם גזרה הדממה קצרה בגזרת הטיולים בחו"ל אבל דחפה אותנו להזמין שנה מראש טיסות עבור קיץ 2017. כידוע, ההנאה מתחילה הרבה לפני שנוחתים ביעד הנבחר... תחילה רכשנו כרטיסי טיסה אל על לבריסל יחד עם ביטוח ביטול טיסה. אולם במהרה התברר לנו שאם נשוב ונרכוש כרטיסי טיסה בריסל איירליינס לבריסל נוכל הן לשפר את תאריכי הטיסה והן לצמצם את עלות כרטיסי הטיסה (הפעלת הביטוח התבצעה, לשביעות רצוננו, בצורה מקוונת ובקלות).
בחירת היעד:
 בלגיה נתפסה בעינינו כיעד מעולה למשפחה שבהרכבה תינוקות:

  • אזור הארדנים בבלגיה הבטיח נופים יפים בגבהים לא גבוהים מידיי.
  • בלגיה לא מצטיינת בטיולי טבע (שפחות מתאימים לתינוקות).

בנוסף בלגיה מציעה עיירות וערים יפות ואטרקציות אינספור למשפחה המטיילת (מזכירה במובן זה את הולנד).
בדיעבד, התאכזבנו מהנופים באזור הארדנים. לא ציפינו לנופי אוסטריה, צפון איטליה, סלובניה וכו' אבל כן ציפינו שאזור הארדנים יהיה יפה לא פחות מהיער השחור, למשל. לאכזבתנו ההבטחה לנופים מרשימים לא התקיימה והרקע המהמם לעיירה דינאן הוא בבחינת היוצא מהכלל המעיד על הכלל.
 את שאר ההבטחות בלגיה קיימה ובגדול: העיירות יפות מאוד, הערים ברוז' וגנט יפהפיות והיצע האטרקציות המשפחתיות רב. כמו כן הטיול בבלגיה, להפתעתנו, זול מהצפוי.

חלוקת ימים ואזורים ומקומות לינה:

משך החופשה 12 ימים מלאים + 2 ימי טיסה (אנחנו תמיד מעדיפים להימנע מלילות לבנים).
את הלילה הראשון והאחרון העברנו בשדה התעופה במלון Crowne plaza. המלון מלון מצוין בדירוג ארבעה כוכבים המרוחק מספר דקות מהטרמינל. המלון מספק שירותי הסעה חינם מ-6:00 עד 22:00 (כל 20 דקות) ומבודד לחלוטין מרחשי השדה. משום מה, הלילה האחרון היה יקר יותר מהלילה הראשון בצורה משמעותית. המלון מאפשר חנייה חינם מוגבלת ל-20 דקות, אבל אין בעיה לחנות מול המלון לצורך טעינת ופריקת המזוודות.

 את 8 הלילות הבאים העברנו ב-Les Mezzanines בדינאן. המקום זוכה לצין מעולה בבוקינג ולא לחינם. יתרונות: עלות נמוכה, המארח מאוד שירותי וגמיש, ה-facilities מצוינים (לרבות המקלחת) והדירה מאובזרת ונקייה. כמו כן המיקום מצוין וסמוך לאטרקציות רבות. חסרונות: מדרגות מובילות לדירה ומדרגות נוספות מובילות מהסלון/מטבח לחדרי השינה (מעט בעייתי עם תינוקת בת שנה). פינוי האשפה נעשה באמצעות המארח (מטריד משהו) והסלון קטן. אבל שזוכרים שעלות השהות ללילה (לא כולל ארוחת בוקר) מסתכמת ב-40 אירו, חייבים להסכים שהמקום מציאה. המארח גובה 8 אירו לאדם לארוחת בוקר אבל החשיב רק את אשתי ואותי למרות ששתי הבנות טמנו גם טמנו את ידן בצלחת. ארוחת הבוקר, אגב, מצוינת. המארח אף נאות לספק לנו מגבות רבות נוספות ללא תשלום (אם כי ציין, בצדק, שזה מלפנים משורת הדין). שורה תחתונה: מומלץ בחום.

את 3 הלילות הבאים העברנו ב-Villa Emma שב-Ghent:

הדרך אל הווילה לא מסגירה את שעתיד להתגלות בסופה, אולם מיד שנכנסים למגרש החנייה מתרחש נס ווילה יפהפייה שראשיתה בשנת 1909 עם חצר נפלאה ומעוצבת מתגלית. הירידה לפרטים בעיצוב צצה ועולה מכל פינות הווילה. חדר האוכל תחום בוויטרינות ענק המשקיפות לחצר. ארוחת הבוקר מוגשת באסתטיות ובעיצוב מוקפד בליווי הסברים מפורטים. המקלחת פשוט נפלאה: בקומה העליונה ישנה מקלחת נטולת מחיצות עם פרקט עץ – איזה כיף – הייתי לוקח את המקלחת איתי אם היה אפשר. המיטה מתכווננת, ישנו מחשב המחובר לאינטרנט ועל כל מיטה חיכו, כרוכים בשקית שקופה, פרלין שוקולד וקפסולת אקספרסו.
 ניכר שהמארחים לוקחים את עבודתם ברצינות תהומית ולא כעבודת צד להשלמת הכנסה. עם הגיענו הושיבו אותנו בסלון מרשים וציידו אותנו במפות, פרוספקטים והסברים מפורטים. הם סיפקו מיוזמתם לבת השנה בית בובות ענק ומוצלח לתינוקות וחשדנו שכל ערב הם מחכים לנו לשיחה ערב קלילה אותה הם מחשיבים כחלק בלתי נפרד מעבודתם. גם את אישור התשלום הם סיפקו במעטפה בצמוד לגלויה עם תמונה של הווילה – פשוט מקצוענות.

חסרונות: עקב אכילס של הווילה היה המדרגות שהובילו לדירה (קומה 2 שסופרים מ-0) והמדרגות בתוך הדירה: גרם מדרגות לחדר הילדה הגדולה וגרם מדרגות למקלחת ולשירותים. כך שהדרך המובילה בלילה מחדר הילדה הגדולה לשירותים הייתה מייסרת כ-ויה דולורוזה..
שורה תחתונה (קצת מפתיעה): סופר מומלץ לזוג שרוצה להתפנק ולחוות אך פחות מומלץ למשפחה, בעיקר בגלל המדרגות אבל גם בגלל שהטקסיות (בהגשת ארוחת הבוקר, למשל) המחישה לנו איך מרגיש פיל בחנות חרסינה. כך או כך, רק חלק קטן מעשרות מקומות הלינה בהם בילינו במהלך שיטוטנו באירופה, נחרט בזיכרון. אין ספק, שלווילה אמה מקום מכובד בחלק זה.

 ביקור בבריסל נפקד מהתכנון משני טעמים: 1) ביקוריי הקודמים בעיר לא הטביעו את חותמם, בלשון המעטה. 2) אני מוצא את זה מביך להגיע מישראל ולחשוש מטרור באירופה (במהלך שהותנו בבלגיה התרחש פיגוע דריסה בבריסל). אגב, בערים הגדולות בהן ביקרנו חשנו בנוח ובביטחון.

עלויות:

כרטיסי הטיסות, הלינה והדלק (דיזל) היו זולים מאוד בעוד שכרטיסי הכניסה לאטרקציות השונות היו לרוב יקרים מאוד. אוכל שנרכש וביקור במסעדות היה מעט זול יותר מהמוכר בארץ. סה"כ עלות לזוג מבוגרים + ילדה + תינוקת ל-14 ימים בניכוי עלות קניית בגדים ומתנות: כ-20,000 ₪. זול בצורה ניכרת מטיולים קודמים שלנו.

אופי הטיול:

אנחנו מאוד אוהבים, לצאת מוקדם לדרך ולחזור אחרי שהשמש מסתלקת. לחוות, לסמן וי, לדבוק בקצב מהיר ולהמשיך לאטרקציה הבאה. ברור שיש אנשים המעדיפים אחרת וזה בסדר, אבל זה מה שאנחנו אוהבים וגם זה בסדר. אני תמיד מפציר בסובבים אותי שאם יום אחד יגלו שהזמנתי חופשת בטן/גב ליוון שפשוט יירו בי...
 חלק לא מבוטל מהטיול מוקדש לילדה הגדולה אבל אנחנו לא מוותרים על מקומות המעניינים רק אותנו, המבוגרים. בתכנון הטיול בכוונת מכוון לא התחשבנו בתוספת החדשה למשפחה והתכנון אתה ובלעדיה היה זהה. האם זו הדרך הנכונה לתכנן? אני לא חושב, אבל מהיכרות עם בת השנה הייתה לנו תחושה טובה שזה יעבוד (גם טיולנו לווינה בשבועות חיזק את תחושותינו). בגדול, צדקנו אם כי חייבים להודות שהיו בטיול גם רגעים לא קלים לתינוקת. מאידך, שמחנו מאוד מהרגעים והאטרקציות בהם היא נהנתה מאוד ומעבר למצופה.

מידע:

אנחנו נעזרנו בשלושה ספרים, בפורומים הרלוונטיים ב"למטייל" ובד"ר גוגל. הספר של יונית אבני מצוין, הספר של סיגלית בר טוב גם הוא אבל ברובו המוחלט מכוסה ע"י הספר הקודם והספר "פספורט" מוצלח כתמיד אך מתאים פחות לטיולי משפחות.

הערה אחרונה: בפוסט אני משבץ לינקים לאתרים הרלוונטיים ומוסיף את המלצותינו שעשויים לעניין את הקורא האנונימי אבל גם את פרטי קורותינו האישיים המעניינים רק אותנו, המשפחה המטיילת...

הדרך לבלגיה (18.8):

מספר ימים לפני הטיול אני נופל למשכב וההכנות די קשות (אני מתאושש לגמרי רק אחרי יומיים בבלגיה). בנתב"ג התור לבידוק המזוודות מזדחל (למרות שהיום יום שישי) אבל התור למסירת המזוודות מזמין וריק לחלוטין. משטרת הגבולות מציבה תור מיוחד וקצר למשפחות עם ילדים קטנים - נחמד. אנחנו מצטיידים בארומה בכריך סלמון וסלט ביצים וממתינים לטיסה שמתמהמהת. הטיסה לא הכי מוצלחת (למרות שאני נוהג לומר שכל טיסה שנוחתת בשלום היא טיסה מוצלחת): המטוס קטן מאוד וכל כיס אוויר מורגש (אפילו תוך כדי המראה). הדיילות לא אדיבות במיוחד והאוכל גרוע (הKitKat- בארוחת ילדים התגלה כדבר הכי מוצלח) אבל בסוף נוחתים שברקע משה טימור מודיע חגיגית שזה עתה נחתנו בנמל התעופה...בן גוריון (הטעות במקור)...בשדה משטרת הגבולות איטית להחריד ומספר מועט של שוטרים משרתים מספר רב של נכנסים שלא נושאים דרכונים אירופאיים. כשסוף סוף אנחנו מתייצבים בפני שוטרת נחמדה היא מדקדקת ומבקשת לראות כרטיסי טיסה חזרה (היא נכנעת רק אחרי מספר ניסיונות כושלים להמציא את המסמכים הדרושים). חלק מהכבודה החריגה ממתינה במסוע הרגיל וחלק במסוע המיוחד – למה? לאלוהים הפתרונים. בחוץ קר אבל אנחנו מזדרזים מפחדים לפספס את ה-shuttle האחרון למלון...אנחנו מזמינים לחדר ארוחת בריאות ראשונה במסדר ארוחות הבריאות: פיצה וקולה. הפיצה טעימה. לילה, הולכים לישון...

הדרך לאזור הארדנים (19.8):

לטעמי (אשתי חושבת אחרת), ארוחת הבוקר במלון מצוינת. אני משאיר את המשפחה מאחור (אשתי מבצעת את ה-check out) ונוסע ב-shuttle לשדה התעופה. בשדה התעופה, התורים משתרכים מאחורי דלפקי חברות השכרת הרכבים אבל לא מאחורי הדלפק של Avis. מצויד בשני כרטיסי אשראי (כפי שמצוין ב-Voucher) ושיר בלב אני ניגש לפקידה. האחרונה טוענת ששני כרטיסי האשראי חייבים להיות על שמי (ולא על שם הנהג הנוסף) בניגוד לכתוב ב-Voucher. היא מאתרת רכב ברמה שהזמנתי אך ידני. לשאלה אם אני לא יודע לנהוג על רכב ידני כבר עניתי בעצבים שאני יודע אבל לא רוצה. עתה ניכר היה שהצלחתי לעצבן גם אותה. לבסוף היא מאתרת אלפא רומיאו ג'וליה – לטענתה דגם ברמה שהזמנתי...לשמחתי הפקידה מסתפקת ברישיון הלאומי (את הבינלאומי השארתי במלון). אני מסרב להצעת ביטול השתתפות עצמית לא משתלמת ועוזב את הדלפק. בעמדת קבלת המפתח לא לחינם שלטים ממליצים בחום לבדוק את הרכב, כך גם הפקידים השונים ששרתו אותי...הגיע הזמן שהמחוקק יחייב את חברות ההשכרה להתקין מתקן המצלם את הרכב צילום היקפי ביציאה מהחניון. את הרכב מקבלים בחניון חשוך כסמטה בפאבלה בברזיל ואילו מסירתו נעשית בחניון המואר כחדר ניתוח...
בניגוד למובטח, תא המטען קטן ודקות ארוכות חולפות לפני שאני מצליח להטעין בקושי רב 2 מזוודות גדולות, 2 מזוודות קטנות ועגלה. כיוונו את ה-GPS ל-TECHNOPOLIS סוף סוף אנחנו והטיול יוצאים לדרך...
 משדה התעופה הנסיעה למוזיאון קצרה מאוד. למוזיאון שיטת תמחור מעניינת: גובה המחיר נקבע ביחס הפוך לטמפרטורה. המוטיבציה ברורה אבל לנו זה לא משנה כי הכרטיסים נקנו מראש (לא מומלץ). המוזיאון בשלוש מילים: נפלא, נפלא, נפלא. בכניסה למוזיאון זרוע ענקית שבצדה האחד תלויים באוויר ילדים המניפים רכב התלוי בצדה השני. מנפלאות המומנט...בכניסה מקבלים צמיד אלקטרוני להפעלת חלק מהאטרקציות. הבנות מתלהבות מ"עשן" לבן המתמר ממתקן בכניסה, אנחנו מתנסים במתקן VR המדמה רכיבת אופניים על כבל שנמתח מעל קניון (הבת קצת חוששת אבל מנסה גם). בסמוך במציאות האמתית אופנים מאובטחים המתגלגלים לאורך כבל מתכת הנפרס ברום המוזיאון – הפעם רק אני מנסה. אנחנו מתנסים בשכיבה על מיטת מסמרים ובעשרות מתקנים המשתמשים בגלי קול, מים ובאשליות אופטיות להלהיב את המבקרים. כמו כן צפינו במופע משעשע של ריאקציות המפעילות ריאקציות אחרות וחוזר חלילה. במתחם גם אזור לקטנטנים עם סופרמרקט, מוסך, פיצרייה, ובנק שמלהיב גם את הבת שנה. אנחנו עוצרים בקפיטריה לחטיף צ'יפס ומעדן לקטנה וממשיכים במרץ. אחרי מספר שעות אנחנו נאלצים להיפרד מהמוזיאון. נהנינו מאוד (אולי גם בגלל שזו ההתנסות הראשונה שלנו בחו"ל במוזיאון דומה). כך או כך המוזיאון מומלץ בחום ביום גשם כמו גם ביום שחון: https://www.technopolis.be/en/visitors. ביציאה מהמוזיאון הבת הגדולה מעקמת את הרגל ומדדה בבכי לרכב.


היעד הבא הממוקם גיאוגרפית בדרך לאזור הארדנים הנו Waterloo battlefield. הערה: ליעד זה מומלץ, שלא לומר חובה, להגיע מצוידים ברקע ההיסטורי הרלוונטי. באזור זה התנהל הקרב המכריע בין צרפת לכוחות הקואליציה האנטי צרפתית שהביא לסיום המלחמות הנפוליאוניות. הביקור באתר עשוי לעורר עניין גם אצל ילדים ומומלץ בחום. הביקור באתר אורך מספר שעות ומורכב ממספר אטרקציות. חנינו את הרכב בחניון דשא לא מעובד שאיים לבלוע את גלגלי המכונית (החנייה חינם). האדמה הבוצית והסרפדים אמנם הקשו את ההליכה לעבר האתר אולם יותר מכל הקשתה הרגל הדואבת של הבת הגדולה (בשלב זה התחלתי להפנים שתוכנית הטיול שלנו עלולה להשתבש). רכשתי כרטיסים בקופות ולאחר מכן דידינו למסעדה המומלצת BIVOUAC DE L'EMPEREUR. המסעדה מתאימה למשפחות ומומלצת בהרכב זה: אכלנו מרק אספרגוס ושתי מנות ילדים עם קציצות ברוטב עגבניות וצ'יפס – הכול טעים ומוצלח. במסעדה משחקיה לבני הגיל הרך והבת הקטנה מנצלת את ההזדמנות להשתחרר מכבלי העגלה. זה המקום לציין שהבת הקטנה עשתה את צעדיה הראשונים כחודש לפני תחילת הטיול אבל לא הרגשנו שבשלו התנאים לנעלי צעד ראשון (כאלו קנינו מיד ששבנו ארצה). על הטיול המודרך בתערוכה פסחנו כפי שתכננו מראש ולמרות שהתעכבנו למראה מוצגים שמשכו את עיננו, הרגלים נשאו אותנו לקולנוע הארבע מימדי. הסרט ממחיש צעד אחרי צעד את מהלכי הקרבות באותו יום מר ונמהר (בפרט אם אתה נפוליאון, כמובן). הצפייה (בעמידה) בסרט הארבע מימדי מומלצת מאוד הן הודות לאפקטים המרשימים והן הודות לתיאור הברור של תמונת קרבות אותו יום (בפרט למי שטרח בשבת). לפיכך, אנחנו ממליצים להתחיל את הביקור באתר עם אטרקציה זו. לשמחתנו הרבה הבת הקטנה לא נבהלת מקולות הנפץ ושאון הקרב ואילו הבת הגדולה שתלויה בחסדי שירותי התרגום שלנו נהנית אף היא.
 באופן לא אינטואיטיבי הכניסה לתל אפשרית דרך האתר המרכזי ולא מבחוץ. הבת הגדולה מפתיעה ומודיעה שתטפס במעלה 226 המדרגות - נראה שהרגל הכואבת נשכחה (איזו הקלה!). 226 המדרגות מובילות לקצה תל בן 40 מטרים שנבנה בשנים 1824-1826. התל שצץ במפתיע בעמק מישורי נראה סוריאליסטי משהו. העלייה לתל תוך כדי נשיאת התינוקת לא קלה ועצרנו לא פעם להסדיר את הנשימה. הנוף שמתגלה למעלה ומשקיף על מישור ירוק, יפה אבל לא מדהים ועדיין העלייה מומלצת ולו רק כדי להביט בסיפוק מלמעלה במורד המדרגות התלול ולהרהר מה יקרה אם נתגלגל מהתל כמנהג ילדים המתגלגלים בדשא – רמז – לא חושב שאפשר לשרוד מהלך כזה. לאחר מספר צילומים שישמשו בעתיד להוכחה שאכן כבשנו את התל ירדנו בזהירות למטה, אספנו את העגלה במקום שעזבנו אותה והתחלנו בחיפושים אחרי חדר המציאות המדומה (השילוט חסר כמו גם עובדים שיסייעו). בחדר המציאות המדומה אנחנו חובשים משקפי VR בהם ניתן לחזות במהלך הקרבות – נחמד מאוד. משם ממשיכים לציור הפנורמי שגובהו 12 מ' והיקפו 110 מ' או במילים אחרות ל-VR של התקופה שלנו המבוגרים יותר...גם הביקור בציור הפנורמי הכולל שלטי הסבר באנגלית, מרשים. הציור הפנורמי מלווה באפקטים אור קוליים. ביקרנו בעבר במספר פנורמות דומות ופנורמה זו מדורגת במקום טוב באמצע (פנורמת Asisi בברלין תופסת את המקום הראשון). סה"כ, הביקור באתר מומלץ מאוד למבוגרים ולילדים, לחובבי היסטוריה וגם לאלה שלא.

http://www.waterloo1815.be/index.php?page=Home
 מהאתר אנחנו ממשיכים לדירה בה נשהה 8 לילות. אחרי התארגנות קצרה בדירה אנחנו ממהרים למזללה סמוכה, בוחרים בקציצת בשר, שיפודים המוכנים במקום וצ'יפס ענק ומקנחים בגלידת פיסטוק וגלידת וניל. הכול עמוס שמן ונראה לנו טעים, אבל בהמשך, שנפקוד שוב את המזללה, נגלה שזה רק בגלל שהיינו רעבים...

מבוכ(ה) בבוץ הבלגי (20.8):

את היום אנחנו פותחים עם ארוחת בוקר טובה המורכבת בעיקרה מאם המזון (הפחמימה): לחמים טריים, קרואסונים, קורנפלקס כמו גם ביצים קשות ומיץ תפוזים עמוס פרי – הכול טעים וטרי. בדרך ל-Labyrinth אנחנו עוצרים להצטיידות חפוזה בסופרמרקט דחוק ולא מזמין. הביקור המתוכנן במבוך נשא הבטחה לחוויה שבכמותה לא התנסינו. החנינו את הרכב בחניית הכורכר ועשינו את צעדינו הראשונים לעבר הכניסה. אמנם גשם לא ירד אתמול אבל הקרקע בוצית בצורה מאיימת (באתר האינטרנט המלצה להתקשר טרם הגעה אחרי גשמים משמעותיים). בניגוד אלינו ניכר ששאר המבקרים מצוידים היטב להתפלשות בבוץ. בכניסה מוכר הכרטיסים מודיע שהאדמה בוצית ומפתיע בשאלה האם נרכוש כרטיסים למרות הבוץ. בוץ או לא, את נקודת האל חזור חצינו. אני משלם (לא מעט) ואנחנו מתקדמים לאזור בו מתגודדים המבקרים סביב מדריכה היורה לאוויר הוראות בצרפתית קולחת (התרגום לאנגלית מביך ומגומגם). המבוך המרכזי הוא למעשה שדה תירס עצום שחלקי השדה שנקצרו משרטטים את השבילים שלו. במבוך משובצות הופעות בצרפתית של שחקנים (לא רלוונטי לנטולי צרפתית) וחידות שאת פתרונן יש לאסוף. הן ההופעות (הסבות במקרה שלנו סביב אלאדין) והן החידות מסומנות במפה. צמח התירס המתנשא לגובה רב משמש כחוצץ יעיל בין השבילים הרבים. אנחנו נאבקים בעגלה שאוספת לגלגליה בוץ רב ומקווים שהבת הקטנה תמשיך לשתף פעולה ולהסתפק בתצפית מהעגלה. אנחנו מתעכבים דקות ספורות באחת ההופעות אבל ממשיכים שמבינים שנצטרך לחכות לסרט, את הספר הזה אנחנו כבר לא נקרא... laugh עבורנו החידות עצמן הן הן החידות הואיל וכמו, שבוודאי, כבר ניחשתם, בשפה האזוטרית שנקראת אנגלית לא נתקלנו. עם חשיפת החידה הראשונה והחיפוש לשווא אחרי התרגום נכתבה השורה התחתונה: אכזבה. לדעתי, האטרקציה לנטולי צרפתית והולנדית חסרת משמעות ומיותרת. לא ברור לי למה לא נתקלנו בביקורת דומה, ואולי הייתה ביקורת כזו ופספסנו? גל של ציניות שטף אותי שחלפנו על פני מוכר הכרטיסים: לאזהרת בוץ זכינו, באזהרת הדרת אנגלית, לא עלה בדעתו לשתף? שאר המבוכים (הקטנים) לא עוררו את סקרנותנו והתמהמהנו מעט במגרש משחקים מינורי שכלל נדנדות ומעט דשא. הבת הקטנה, אם שמחה לחלץ את עצמותיה לא הראתה את זה ולא אמרה דבר. קרואסון והכנות למסדר בוץ טרם כניסה לרכב. www.lelabyrinthe.be.

אנחנו ממשיכים ל-Adventure Valley Durbuy הסמוך (מרחק 4 ק"מ). על אף שהשילוב עם המבוך לא מוצלח המרחק הקצר מכריע. יתר על כן, מספר האטרקציות המתאימות לבת שלנו מוגבל מאוד. את הרכבים מחנים מעבר לכביש מול הכניסה לאתר. מכירת הצמידים מתבצעת באולם קבלה ממוזג אולם כדי להיכנס לאתר עצמו יש לצאת מהאולם ולרדת מפלס. במקום שלל אטרקציות מרשים שעשוי להעסיק משפחה ממוצעת ליום שלם ואף יותר: קיר טיפוס אימתני, נפילה חופשית שבסופה מזרון אוויר, אומגות, tubing slide ועוד. באתר סרטונים ותמונות המדגימים בצורה טובה את האטרקציות השונות. חשוב מאוד לתכנן מראש לאילו אטרקציות מכוונים (שימו לב שלא כל אטרקציה המוצגת אכן פעילה - יש לברר מבעוד מועד). הצמיד הזהוב (והיקר ביותר) מאפשר כניסה לכל האטרקציות ולפחות אטרקציות מקנים בסדר יורד הצמיד האדום, הכחול והירוק. הואיל והבת הגדולה מצהירה שאין מצב שהיא תעלה על האומגה אנחנו מסתפקים בצמיד הכחול (למעשה אנחנו קונים צמיד רק לבת). מוכרת הכרטיסים ממליצה לקנות את הכרטיסים לרכבת התיירותית בעיירה עצמה וכך אנחנו עושים. אנחנו ניגשים ל tubing slide שהוא למעשה מגלשה יבשה עליה מתגלשים עם אבוב. המגלשה די תלולה ובפרק האחרון שלה האבוב מנתר קמעה מעל הקרקע. האבוב די כבד ולא ברור לי איך ילדים קטנים כל כך סוחבים אותו ועוד בעלייה די תלולה. במקרה שלנו אני מלווה את הבת: פעם אחת כדי לסחוב את האבוב ופעם שנייה כדי לוודא שלא תרד כלעומת שבאה. אחרי מספר דקות מעייפות אנחנו מטפסים על מדרגות העץ. המפעיל מסובב את האבוב או לא ע"פ בקשת המשתתף בעת שחרורו. הבת הגדולה מתיישבת באבוב, מתחרטת ומצטרפת לילדה ישראלית קטנה (פעם ראשונה שאנחנו שומעים עברית) שעומדת בצד ומפחדת אף היא. לאחר הפצרות (יכול להיות שאפילו הבטחתי פרס) הבת מתיישבת באבוב בשנית (מזל שהמפעיל סבלני) והפעם היא יוצאת לדרך. בדרך למטה ישראלית שפגשתי בישרה לי (בשמחה?) שהבת שלי סיכמה ב-"היה סיוט" (בפועל היא נהנתה מכך שהצליחה להתגבר על הפחד אבל פחדה לגלוש שוב). אנחנו ממשיכים ל- Adventure Park W/Nets אבל מוצאים שהוא מתאים לילדים קטנים יותר. סה"כ לא מיצנו את אפס קצהו של האתר רחב הידיים אבל הפוטנציאל שלו למשפחות שוחרות אדרנלין ניכר ולפיכך מומלץ בחום.

אנחנו ממשיכים למרכז העיירה הסמוכה Durbuy (הפעם השילוב מצוין) וחונים בחניון הצמוד ל- Le Parc des Topiaires. את הכרטיס לחניון רוכשים בעמדת הכרטיסים לגן אבל ניתן לצאת מהחניון גם לאחר שעות הפעילות של הגן. החניון קרוב מאוד ללב העיירה ולפיכך מומלץ. קצת פרופורציות: הפארק הוא פארק כמו שפסל הילד המשתין הוא אובליסק עצום ממדים...מדובר בגן קטן ומקסים שביקור בו לא עולה על חצי שעה (המפה שמקבלים בכניסה מיותרת). בגן פסלים מצמחיה המפוסלת ומעוצבת בידיים האומנותיות של גננים מקצועיים. הפסלים מוצלחים מאוד ולא נדרש דמיון רב כדי לזהות את הדמויות המפוסלות. הביקור בגן מומלץ בחום. במקום שירותים מזמינים. http://www.topiaires.durbuy.be


העיירה יפהפייה והרחובות המרוצפים אבנים מקסימים. ההתניידות עם טיולון לא נוחה אך אין זה מעכיר את האווירה התיירותית וההנאה בשיטוט בין החנויות. אנחנו עוצרים בחנות מזכרות ואחריה בחנות עם משחקי וידאו לרבות המכונות השרלטניות המציעות בובה באירו אם רק מצליחים להניף אותה עם מנוף זעיר. אנחנו לא מצליחים לשכנע את הבת שאין סיכוי לשלוף בובה והיא יוצאת מתוסכלת אחרי שבזבזה מהתקציב שלה 7 אירו.
 מראש תכננו לאכול את ארוחת הצהריים בפיצרייה שזכתה לציון ולביקורות מעולות ב-tripadvisor: La Piazza ולא בכדי. הפיצה והלזניה מעולים והנוף הנשקף מהמרפסת מושלם. אנחנו ממשיכים לרכבת התיירותית הלבנה, משאירים את העגלה בבוטקה ומעפילים עם הרכבת לתצפית גבוהה על העיירה. התצפית מרשימה מאוד וניתן אף לטפס במעלה מגדל. בתצפית קיוסק זעיר. הסיור ברכבת מומלץ: גם תצפית יפה וגם מנוחה לרגליים. אנחנו ממשיכים לדינאן, חונים וחוצים את העיירה רגלית דרך גשר הסקסופונים (יש לו שם פחות הולם אבל מי זוכר). על הגשר כל סקסופון מוקדש למדינה אך מקומה של ישראל נפקד. התמונה שמתגלה מהגשר: המצוק מאחורי העיירה, המבצר, הבתים המקסימים והנהר מהווים ללא ספק את הסצנה היפה ביותר שראינו בטיול. אחרי אינספור צילומים שחלק גדול כולל לפחות סקסופון אחד אנחנו מתיישבים בבית קפה, נהנים מקפה טוב וגלידה. בית הקפה מוכר פרלינים מתוצרת Leonidas. לטעמי, הפרלינים המוצלחים שקנינו בטיול (וקנינו לא מעט...). העוגיית ענק שקנינו לעומת זאת מאכזבת. אנחנו ממשיכים להסתובב מעט בעיירה שרחובותיה כבר התרוקנו מאנשים.

הדרך לדירה קצרה ואנחנו עוצרים במזללה הסמוכה שזוכה לשם המפוקפק "מסעדת העופונים". הפעם שאנחנו רעבים פחות וביקורתיים יותר, אנחנו פחות מתחברים למזללה. אחרי דקות ארוכות של המתנה הסתבר לנו שהקופאית עשתה טעות ולא העבירה את ההזמנה...עוד כמה דקות ולדירה – יותר לא נעצור במזללה לארוחה והשם "מסעדת העופונים" התקבע בדיבורנו.

יום הילד(ה) (21.8):

הבוקר אנחנו מדלגים על ארוחת בוקר בדירה על מנת לצאת מוקדם לדרך ככל האפשר ל-Walibi. בדרך המעט ארוכה (כ-80 ק"מ) אנחנו עוצרים בתחנת דלק הצמודה לסופר ענק ולבתי קפה. אנחנו מצטיידים בכריכים ומשהו שנראה כמו בורקס טעים וממשיכים. ה"בורקס" מפתיע והוא ממולא בריבה – מוזר ומאכזב... למרות ההשכמה אנחנו מגיעים מספר דקות אחרי שעת הפתיחה. מזג האוויר המעונן קמעה עושה את העבודה והפארק עצמו די ריק אבל בכניסה משתרך תור לבידוק קפדני בתיקים – תור לנשים ותור לגברים. פעם ראשונה שאנחנו נתקלים בפארק שעשועים בבדיקה דומה. אלא מה? שאת התורים ממקמים כמה עשרות מטרים מהכניסה ובתור מתייצבים רק הממושמעים. כל היתר (כולל מחבלים פוטנציאלים) הולך נינוח לצד התור ונכנס באין מפריע. אני מסתכל בזרם הפחות ממושמע בעיניים כלות. ברוכים הבאים: חלם זה כאן...
 המתקן הראשון עליו אני והבת הגדולה עולים נקרא בשם המתאים Vampire וכולל מספר לולאות. מצחיק, שהבת, שחוששת לגלוש על אבוב, עולה למתקנים מסוג זה בחדווה. במהלך ה-ride הבת משותקת מאימה אבל לאחר מכן מאושרת שהייתה פעם ראשונה (ואחרונה?) במתקן מעין זה. במקביל אשתי עם הבת הקטנה עולה על קרוסלת סוסים המתאימה גם לבת השנה. בהמשך אנחנו עולים על רכבת הרים מעץ מוצלחת ביותר, Pulsar אימתני ששוב אני לא מאמין שהבת עולה איתי ונהנית וכדו'. ראויה לציון הרכבת הרים המדהימה הדוהרת בחושך מוחלט. האתגר של תות ענח' אמון (שם מעורר עניין) נחמד אך קצת מאכזב. אנחנו מעבירים יום שלם עמוס באדרנלין. הפארק בנוי מצוין ולמרות גודלו קל להתמצא בו הואיל והוא בנוי בצורה מעגלית – פשוט תכנון נכון. בד"כ, לפני ביקור בפארק שעשועים אני מדפיס את תמונות המתקנים המעניינים אותנו, בפארק זה הטרחה המוקדמת מיותרת, הואיל והפארק מתוכנן היטב והבת יכולה לעלות לכל המתקנים.

https://www.walibi.com/belgium/be-en

לפני הטיול תהינו האם השילוב עם פארק המים הוא שילוב נכון. מצד אחד אין צורך אפילו להזיז את הרכב וישנה הנחה למשלבים מצד שני כמה טוב אפשר להכיל ביום אחד? מעבר לזה, אני חושד שהבת הייתה ממשיכה ליהנות בפארק השעשועים אלמלא פארק המים שקרץ לה יותר...
 בכניסה החוקים נוקשים: אין להכניס עגלות, תיקים, מכנסיים, בגדי ים לא צמודים וכו'. אנחנו נכשלים במבחן הראשון והשומר שולח אותנו חזרה ללוקר (שפועל עם RFID) למקצה שיפורים. שאנחנו סוף סוף נכנסים למתחם הרטוב אחרי היום הארוך והפרוצדורה המייגעת שבמעבר לבגדי ים עם תינוקת, תוקף אותי חשש (שמתפוגג בהמשך) שמא עשינו טעות. בפנים כצפוי חם ומעיק אבל סופר נקי. מגלשות האבובים כיפיות ואנחנו נהנים. הבת נהנית במיוחד ממגלשת אבן הרצופה זרמים ומערבולות. במגלשת האבובים הארוכה ביותר הבת הגדולה נתקעת עד שאני עולה לדרבן אותה לגלוש. ביציאה אני כבר לא מתחרט על שנכנסנו ומקווה שהרוח הקרירה לא תיתן את אותותיה מחר. ועדיין אין לי המלצה חד משמעית אם לשלב את פארק השעשועים ופארק המים – צריך להסתיר את האופציה מהילדים ולהחליט במקום https://www.walibi.com/aqualibi/be-en

בדרך חזרה אנחנו עוצרים במסעדה אקסקלוסיבית הסמוכה למזללה. המלצר אדיב ומקצועי מאוד אבל לא דובר אנגלית. אנחנו בוחרים באנטרקוט וסטייק בקר נוסף העשויים מעולה וכך גם הצ'יפס והסלט. בפתיחה מביא לנו המלצר על חשבון הבית מרק עגבניות קר עם נגיסונים ומלון – טעים. בסיום הארוחה הבת הקטנה כבר לא נינוחה ומתחילה לבכות ואנחנו נאלצים לוותר על הקינוח (גם השירות המשתרך תורם להחלטה). אנחנו ממהרים לדירה להרגיע את הקטנה...

לתינוקת חוקים משלה ולמערת הנטיפים נוסעים 90 דקות (22.8):

לצערנו, לא נתקלנו אתמול באלברט המארח כך שארוחת בוקר לא מחכה לנו היום אבל הבוקר דאגנו להזמין כזו למחר. למשמע הבקשה שלנו להחליף מגבות, אלברט פוצח בנאום על כך שאין זה מלון אבל מיד מתרצה ואומר שיחליף לנו לפנים משורת הדין ומלמל משהו הודות השהות הארוכה שלנו. בערב חיכתה לנו ערמה ענקית של מגבות נקיות ובהמשך החליף לנו המארח את המגבות שוב על דעת עצמו ומבלי שנבקש. אנחנו יוצאים לדרך ותרים אחרי מאפייה פתוחה ולא מצליחים למצוא כזו (נקודת חובה לאזור: לא נתקלנו במאפיות זמינות). הדרך ל-Grottes de han נקטעת באחת ע"י מחסומים עליהם שלטים המסבירים בשפה בינלאומית שהדרך חסומה אבל לא מציעים מסלול חלופי. כל אפליקציות הניווט שברשותנו (google maps, here ו-waze) מובילות למחסום. אנחנו משוטטים זמן רב בתקווה שאחת מהאפליקציות תפתיע עם מסלול חלופי אבל מוציאים את עצמנו שוב מול המחסום. מתוסכלים מהשיטוט העקר ומעודדים ממכונית אחרת שמתעלמת מהמחסום אנחנו מחליטים להתעלם מהמחסום ומקווים שהדרך המחורצת לא תסתיים באין מוצא או גרוע מכך בניידת משטרה.
סוף סוף, הדרך לעיירה שאמורה להמשך חצי שעה ונמשכת כמעט שעה וחצי מגיעה לסיומה. אנחנו חונים בחניון המרוחק (שגם הוא די קרוב למרכז המבקרים), מושכים כסף מהקיר ומחפשים לשווא בית קפה פתוח (כאמור דילגנו על ארוחת הבוקר). בצר לנו אנחנו מצטיידים בסופרמרקט בבאגט, גבינה, קרואסון, שתיה ומגבונים ואוכלים ארוחה בחטף על ספסל רחוב. בסיום הארוחה אנחנו עושים את דרכנו לרכב להחזיר את העגלה וסוף סוף נכנסים למרכז המבקרים. במרכז מחכה לנו הפתעה מרה: קיוסק המוכר קפה וכריכים וכן מקום להשאיר את העגלה. על זה נאמר סוף מעשה במחשבה תחילה...אנחנו מתייצבים בתור הארוך למערת הנטיפים אבל שעת הרצון של התינוקת חלפה והתחלפה בעייפות ובבכי. אנחנו מפנימים שביקור במערת הנטיפים בתנאים הנוכחים נועד לכישלון (מלכתחילה הביקור במערה עם תינוקת בת שנה מאתגר ושנוי במחלוקת) ונפרדים מהתור הארוך. אכן לטיול עם בת שנה חוקים משלו...כך שיבוש קטן בתוכנית בתחילת היום מוביל לשינוי ניכר בהמשכו...
אנחנו מחליטים לבקר בשני מוזאונים בעיירה ולהשלים ביום אחר את הביקור במערה ובספארי. כרטיס Pass Han שרכשתי מראש מאפשר כניסה לכל האטרקציות (ניתן לבקר בימים שונים באטרקציות שונות). הכרטיס מקנה הנחות ב- PAIRI DAIZAו- Boudewijnparkאותן, כמובן, שכחתי לממש...
 אנחנו נכנסים למוזיאון קטן אבל מקסים המכונה Han 1900 בו בובות אדם מציגות תמונות מחיי היום יום באזור בתחילת המאה ה-20. המוזיאון מנצל בצורה מקסימה ויעילה כל ס"מ. וההפתעה הנעימה מפיגה את התסכול. במקור הביקור במוזיאון אמנם מופיע ברשימותיי אבל ברור לי מראש שביקור במערת הנטיפים והספארי ידחקו החוצה את המוזיאונים השונים: מעז יצא מתוק.


המוזיאון השני PrehistoHan, המציג מוצגים שנמצאו במערת הנטיפים ובאזור, מיותר. גולת הכותרת במוזיאון הוא משחק אינטראקטיבי המשלב סרט תלת ממדי באיכות גבוהה. אבל מחסום השפה מעקר כליל את ההנאה - לוותר.
מהמוזיאון אנחנו ממשיכים לקפיטריה ומשם למגרש המשחקים. במגרש המשחקים מתנפחים מפוזרים לרווחת הקהל ואנשים רבים מחזיקים משום מה בידם שקיות Kinder. הבנות נהנות במתנפחים ואנחנו נהנים מהאתנחתא על אף החום הדי כבד. אחרי שעה ארוכה אנחנו עושים את דרכנו למכונית שהבת הגדולה נזכרת ששכחה את הקשת שלה בסרט האינטראקטיבי. היא רצה לשם וחוזרת אחרי זמן רב מאוכזבת וללא הקשת...
 אנחנו ממשיכים בתוכנית ונוסעים לקרטינג ב- Bouillon. המסלול די קצר ולא עולה ברמתו על מסלולים דומים בארץ. אבל דווקא האתר הלא מקצועי מתאים לנו. יש מעט אנשים והלוגיסטיקה מסתכמת בלבישת קסדה. משך הנסיעה כ-10 דקות ואני והבת הגדולה ממתינים בסבלנות לתורנו. במקום מכוניות רגילות ובנוניות המתאימים עד לגובה 140 ס"מ (לא רלוונטי לנו). אנחנו מוזנקים והבת הגדולה פוצחת בכיסוח הדשא. המפעיל משתלט עליה ומכוון אותה לעבר המסלול (ככה הם פה, קפדנים laugh). ההמשך חלק יותר והבת מאושרת מכך שהיא מצליחה לנהוג ואני מאושר שהיא מאושרת. לאחר מספר דקות שנראה רב מ-10 דקות מאותתים לנו לרדת מהמסלול. הבת מבקשת סיבוב נוסף אך לנו תכניות אחרות (האטרקציה הצנועה מסתמנת כאחד מרגעי השיא של הבת הגדולה). במקום משטח דשא ובית קפה נעימים לרווחת הצופים. החנייה במקום לצדי הדרך.
אנחנו ממשיכים לעבר הטירה ב-Bouillon. אפשר להחנות את הרכב ממש בפאתי המצודה אבל למה לבחור בדרך הקלה אם אפשר בדרך הקשה? אנחנו מחנים את הרכב רחוק מהמצודה ועושים את דרכנו לכיוונה תחילה במישור ולאחר מכן בעליה תלולה. הרעב כבר נותן את אותותיו אבל במצודה אוטוטו מופע עופות דורסים ואנחנו מנסים להרגיע את הבנות עם המרגיע הלאומי: במבה.
 בכניסה מוכרת הכרטיסים מתלהבת באופן חשוד כאשר היא שומעת שאנחנו מישראל ומברכת אותנו שוב ושוב. אנחנו מתיישבים בצל ולא ביציע מיוחד שמותקן לטובת הצופים בשל השמש החמה. המופע מלווה בהסברים רבים ודומה למופעים דומים בהם היינו בעבר. לאור מופע העופות הדורסים שצפוי לנו ב- PAIRI DAIZA המופע מיותר בהחלט. לאשתי מנהג לצייד את הבת הקטנה בתפוח עץ כל אימת שהיא בוכה – לא רעיון טוב במופע עופות דורסים...אחרי המופע אנחנו משוטטים במצודה ועוברים בין המפלסים השונים. באחד המפלסים עופות דורסים מעוררי רחמים הקשורים בשלשלאות בחום הקופח. אנחנו נהנים אבל הבת הגדולה שקועה בנייד בזמן שאנחנו משוטטים במצודה ומוסיפים תמונות לארכיון.


 באופן טבעי הדרך למטה קצרה יותר אבל אותנו מדרבן גם הרעב ואנחנו עושים את הדרך לאורך הנהר עד למסעדה אלגנטית שנראית לנו מבטיחה...המסעדה מבטיחה ומקיימת: מוגש לנו המבורגר במספר שכבות, גבינה מותכת, נקניק וכמובן הקציצה עצמה וכן תפוחי אדמה המוגשים עם סלט פלצני וגבינה. איזו חגיגה. ההמבורגר נבחר להמבורגר המוצלח של הטיול. אנחנו חוזרים לאורך הגדה השנייה הפעם ברוגע ונינוחות ומתעכבים כדי ליהנות ממראה העיר והמצודה הנשקפת. העיירה יפה אבל לא כמו Durbuy, למשל. במלון הסמוך לרכב מתעלמים מאתנו שאנחנו מבקשים להזמין גלידה ואנחנו שרואים בזה סימן משמיים עושים את דרכנו לדירה. סמוך לדירה רק "מסעדת העופונים" פתוחה ואנחנו מתעכבים כדי להשלים את הגלידה החסרה (וניל, פיסטוק ופצפוצי שוקולד) ושתייה.

אזור דינאן פאתי הודו (23.8):

בארוחת בוקר ממשיך המארח לעסוק בנושא המגבות. אנחנו לעומת זאת ממהרים לצאת לכיוון גני Annevoie. הביקור בגנים משתלב גיאוגרפית היטב אבל לשילובו בתוכנית שני חסרונות:

  • התכנון מותיר שעה לביקור בגנים – סביר אבל לא משאיר מקום לעיכובים.
  • לטעמי ביקור נינוח בגנים מתאים לסוף יום ולא לתחילתו, שעמוסים באנרגיות.

אנו מחנים את הרכב בחנייה המסודרת מול הגנים ומתייצבים בכניסה מספר דקות לפני הפתיחה. באופן מפתיע נותנים לנו להיכנס לפני שעת הפתיחה הרשמית (9:30). המסלול המתחיל ונגמר בחנות מזכרות, לא ארוך במיוחד וחציו מוצל וחציו לא. הגנים יפים מאוד ומקסימים והליכה בנינוחות (כולל צ'יזבט) בתוואי המוצע תארך כשעה עד שעה ורבע. רק כדי לכייל ציפיות: הגנים מקסימים אבל לא מרהיבים. http://www.annevoie.be


 אנחנו ממשיכים ל-The railbikes of the Molignée, מגיעים לכתובת הנקובה באתר האינטרנט אבל שם מנחים אותנו להתקדם הלאה עוד מס' ק"מ ("שתגיעו תדעו"). ישנם שלושה מסלולים אפשריים ואנחנו בוחרים במסלול הקצר ביותר (3 ק"מ הלוך ו-3 ק"מ חזור). Falaën-Maredsous-Falaën . זמני יציאה: 11:00-11:30. באתר המלצה להזמין מקום 24 שעות לפני המועד אבל התכונה הדלילה שנתקלנו בה (לפחות במסלול זה) מרמזת שאין חובה כזו. אנחנו מצטיידים בקיוסק בשתייה וצ'יפס ויוצאים לדרך (לשמחתנו הבת הקטנה מתחשבת בנו ומתזמנת היטב את הצורך בהחלפת חיתול laugh). אמנם העיניים לא מבחינות בעלייה הזעירה בהלוך אבל הרגלים מרגישות גם מרגישות ואנחנו מתאמצים ומזיעים. חשוב לציין, שרכיבה על אופניים רגילים למרחק דומה, קלה בהרבה ונכון עשינו שבחרנו במסלול הקצר ביותר (אך חשוב גם להגיד ביושר שאנחנו לא בכושר, בלשון המעטה). בהלוך היינו כל כך איטיים שנאלצנו להחליף אופניים עם האחרונים בשיירה. מידי פעם מתחלפים עם הבת הגדולה שבעיקר עושה את עצמה מפדלת. רק כדי להכעיס, באופניים שלפנינו גבר ושתי נשים: הגבר יושב בספסל שרגליו נחות על המעקה והידיים משולבות תומכות בראשו בעוד ששתי הנשים מפדלות במרץ – אין ספק שהוא הגיע למשהו בחיים... אגב, מהבת הקטנה אסור להסיר את העיניים ולו לרגע (אבל אין בעיה לשלב באטרקציה תינוק רגוע). בתום ה-3 ק"מ ישנו משטח דשא קטן, אבנים ענקיות שיכולות לשמש לישיבה ושולחן פיקניק או שנים. אה, ויש גם "גזלן" אחד. בכל מקרה כדאי להצטייד באוכל. הבת הקטנה מתלהבת מאוד מהרכיבה ומשמיעה קולות התלהבות בשפת התינוקות. החזרה קלה מאוד (בשל הירידה). אזהרה: לא ניתן לבלום את האופניים בצורה ישירה אבל לנו נפל האסימון מאוחר מידי, שכבר ראינו את תור האופניים מחכה לקבל את פנינו במהירות מפחידה. לא נותר לנו אלא לצעוק לבת הגדולה שתחבק היטב את הקטנה. למזלנו, יצאנו ללא פגע מההתנגשות... שורה תחתונה: נהנינו מהחוויה הייחודית למרות הנוף המאכזב. מומלץ. http://www.draisine.be
 אנחנו עושים את דרכנו מאופני הרכבת למצודה ב-Dinant. הרעיון, כפי שהציעו רבים, להחנות את הרכב בחנייה ללא תשלום במצודה, לסייר במצודה ואז לרדת עם הרכבל לעיירה ולטייל בה. הפעם בשעות שהחנויות עדיין פתוחות והרחובות הומים. כמובן, שאז מוגבלים בשעת החזרה (18:00 כמדומני) הואיל ועלייה ברגל בחזרה למצודה נראית מאיימת. במצודה תערוכה המציגה בדרך חווייתית ומרשימה את קורותיה ואת האזור בזמן מלחמת העולם הראשונה – מוצלח מאוד. בנוסף לתערוכה זו תערוכה הנקראת Sandmagic המורכבת מבובות דיסני עשוית חול, בינוניות בגודלן אך מקסימות ביופיין. אלמלא הפרסום ב"למטייל" היינו מפספסים את התערוכה. המצודה נוהגת בתערוכה כמנהג נערה מתבגרת בחצ'קון: שום שלט לא מורה על התערוכה, מוכרת הכרטיסים לא מזכירה אותה אלא אחרי שנשאלה והדרך אל התערוכה נסתרת וצדדית – מוזר. עם הכניסה לתערוכה, תוקפת אותך ההרגשה שנכנסת למערה החשמלית (רוב הזמן היינו בתערוכה לבד). הבת מצלמת בהתלהבות את כל הדמיות מבלי לפסוח ולו על אחת. הביקור בתערוכה כרוך בתשלום נוסף ומומלץ בחום. : https://www.citadellededinant.be/infos-pratiques.php.

מהתערוכה אנחנו ממשיכים לרכבל היעיל שעושה את דרכו ללב העיירה ובתחנתו התחתונה חנות מזכרות. בעיירה, האישה והבת הגדולה נוטלות את המושכות ועוברות כנחיל דבורים דו ראשי בין החנויות השונות. בפרט הן מתעכבות ברשת הענק Zeeman ומשגעות את המוכרת ואותי...הרעב מתחיל נותן את אותותיו ואנחנו נכנסים לסופרמרקט, בחיפוש אחרי מעדנייה. הואיל ואין כזו בנמצא אנחנו מתיישבים במסעדה שנראית כמלכודת תיירים קלאסית, אבל הפיצה, הפסטה ברוטב בולונז והצ'יפס די טעימים. שאנחנו שבעים, ואחרי שהבנות משוכנעות שנכנסו לכל החנויות השוות, אנחנו מעפילים חזרה למצודה ונחים שם עד שהבת הקטנה מתעוררת (המצודה כבר סגורה אבל אין בעיה לצאת).

בית הקפה מול הכניסה למצודה לצערנו לא מוכר גלידה ואנחנו חוזרים לדירה להצטייד בסימילאק. אנחנו מתלבטים איפה לאכול (בפוסט עברו רק מספר שורות מאז ארוחת הצהריים אבל בחיים האמתיים חלפו מספר שעות) ולבסוף הפור נופל על מסעדה הודית עטורת שבחים בנאמור: Le Bombay. המרחק מדינאן לנאמור לא קצר, אבל אותנו זה לא מרתיע: התחלנו את היום בנינוחות בגנים, המשכנו באופני הרכבת, ביקרנו במצודה בתערוכות השונות ושוטטנו בדינאן...כל זוג אחר היה מסתפק ביום עמוס חוויות זה ופורש לדירה. אבל היי השעה "בקושי" 20:00 ועדיין יש אור לנצל... שאנחנו מתקרבים למסעדה הבת הגדולה נתקפה בחולשה איומה ואת הערב היא מבלה בשכיבה לידנו בחוסר עניין (לא אופייני) באוכל. אנחנו מבטיחים לבת שנאכל מהר ונשוב לדירה. אנחנו נכנסים למסעדה (ישנו גרם מדרגות) ובפנים אווירה ייחודית למסעדה הודית עמוסה פרטים. המלצר או שמא הבעלים שירותי בצורה מאוד נעימה ומזמינה ומספק לנו אינפורמציה על המאכלים השונים. אנחנו מזמינים ונהנים מהאווירה המיוחדת. הבת הקטנה משתובבת עם מספר סועדים ושום דבר לא מבשר על הבאות (אולי רק השעון) . הבת הקטנה מתחילה לאבד את הסבלנות ואני והיא עוזבים את המסעדה לטובת עליה וירידה לסירוגין במדרגות. העייפות מכריעה את הבת הקטנה והיא פורצת בבכי רם. אשתי לוחצת לעזוב את המסעדה אבל אני מחליט לרוץ לאוטו ולהביא את הסלקל כדי שהבת תאכל ותירדם וכך היה. סוף סוף אחרי כמעט 75 דקות (מתוכן 30 דקות מורטות עצבים) האוכל מוגש לשולחן. בליבנו קשת של רגשות: מחד גיסא, שתי הבנות מעולפות ומצד שני האווירה, השירות והאוכל פשוט נהדרים. האוכל נפלא אבל בקושי מחליק לנו בגרון. תוך רבע שעה אנחנו אוכלים ארוחה שהמתנו לה יותר משעה ורבע. אנחנו נותנים טיפ סופר נדיב למלצר ומחליקים למושב המכונית, מקווים שהיום הארוך יסתיים בבכי טוב...עד היום אנחנו לא יודעים אם יצא שכרנו בהפסדנו או הפסדנו בשכרנו... כך או כך את הערב הזה לא נשכח...

"תופס מעליות מפעם לפעם" (24.8):

השחר מפציע והבת הגדולה פוסחת על ארוחת הבוקר – סימן רע כמעט כמו מדחום שמורה על 40 מעלות חום. למזלנו, התכנון להיום כולל אטרקציה אחת בלבד: ביקור ב- .historic Canal du Centre
הביקור משלב, שייט, רכבת תיירים וביקור בחדר מכונות ואורך כ-2:30. יש להירשם מראש לאחד משני סיורים היוצאים לדרך ב-10:00 וב-14:00. הואיל והנסיעה אורכת כ-70 דקות ויש להגיע כחצי שעה לפני תחילת הסיור אנחנו מקדימים לצאת לדרך.
 בדרך הדי ארוכה אנחנו חולפים על פני מרכז קניות אדיר ממדים, ראוי לציין, שבניגוד למדינות אחרות, כמעט לא נתקלנו במרכזי קניות על אם הדרך. אנחנו מגיעים לכתובת שמורה ה-google maps ומבזבזים זמן יקר רק כדי לגלות שאין זה האתר אלא יש להמשיך לכתובת אחרת שמספקת לי עובדת המקום. העובדת בספק אם נגיע בזמן ומבטיחה להודיע למרכז המבקרים שאנחנו בדרך. הדרך לאטרקציה, לרוע מזלנו, עוברת במרכז העיירה הפקוק והשעון בשלו - מתקתק. אנחנו מחנים את הרכב (בחינם) ורואים תור ארוך של אנשים שעולה לסיפון. אנחנו רצים לעבר התור שבראשו מדריך שבנפנופי ידיים ובליווי צרפתית מפנה אותנו למרכז המבקרים המרוחק מאות מטרים מהמזח. אני רץ לשם, פוגש פנים ספקניות בפעם השנייה הבוקר, קונה את הכרטיסים ורץ חזרה רק כדי לראות את הספינה מתרחקת באיטיות מרגיזה מהמזח – בישראל זה לא היה קורה. בדיעבד, הבנו שהקרב היה אבוד: נותרו רק שני מקומות – "מזל" ששריינתי כרטיסים מראש cheeky. איזה דיכאון: הסיור הבא יוצא לדרך עוד 4 שעות: לא לבלוע ולא להקיא. בניגוד מוחלט, לקצב שאפיין את החצי שעה האחרונה, אנחנו מזדחלים למרכז המבקרים בעצלתיים כדי להחליף את הכרטיסים בכרטיסים ל-14:00 ולהיתקל בעיניים שכל כולן אומרות "אמרתי לך". הסיור ב-14:00 עושה את המסלול ההפוך כלומר מתחיל, ברכבת התיירים, ממשיך בביקור בחדר המכונות ומסתיים בשייט. אנחנו (אשתי והבת הגדולה) מחליטים (מחליטות) לדלג על הביקור במוזיאון המוצע באתר המבקרים. לבנות האיחור נופל לידיים כפרי בשל וה-GPS מכוון חזרה לדירה בהנחה שנחלוף על מרכז הקניות שנתקלנו בדרכנו לכאן.
כמו בהרבה מקרים, שמשהו משתבש, הכול משתבש ואת מרכז הקניות אנחנו לא מוציאים. אחרי 40 דקות אנחנו מחליטים לחזור חזרה. גם את לב העיירה הפקוק אנחנו לא מוצאים ולבסוף אנחנו עוצרים במרכז קטן ועלוב בעיירה סמוכה. בסופרמרקט אנחנו קונים בגדים, לחם, נקיק סלמי מלוח וחטיף דוריטוס – אין ספק שהתיאבון המתעורר של הבת הגדולה מאותת כצפירת הרגעה: חוזרים לשגרה.
 בבחינת "מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין", אנחנו חוזרים למרכז המבקרים זמן רב לפני 14:00.הנסיעה ברכבת התיירותית היא פונקציונלית בלבד ללא ערך מוסף. אנחנו מגיעים ליעד: חדר המכונות של המעליות ההידרוליות שבאמצעות אנרגיית מים בלבד מתגברות על הפרש גבהים של ~17 מ'. המדריכה (איזבל) שזוכרת אותנו מהבוקר, מתנצלת מספר פעמים (מה שמבסס את ההרגשה הלא נוחה שלנו), קודחת ללא הפסקה אבל מקפידה לתרגם לנו באריכות וסבלנות לאנגלית. בסיור משתתפים שניכר שמיטב שנותיהם כבר מאחוריהם. השייט לדעתי, מעניין והחוויה שבירידה במעלית למפלס המים הנמוך יותר מרשים, אבל הבנות הגדולות לא מפסיקות להתבדח על חשבוני ולא נהנות (זה ה-understatement של הטיול). השייט די ארוך, ואיזבל כמעט לא עוצרת לנשום ומשפט רודף משפט. שהיא כבר מפסיקה להמטיר את הסבריה היא ממלצרת בבר שמותקן בספינה. השייט ארוך ובשלב מסוים הבת הקטנה מאבדת את הסבלנות ומצטרפת לברית הנשים המקטרות . הבנות הגדולות אוכלות ארוחת צהריים בספינה "לשיפור ההרגשה ונגד חוסר טעם" ואני בשלי "תופס מעליות לגבהים שונים תייר מזדמן למקומות משונים" . http://voiesdeau.hainaut.be/en

אנחנו עושים את הדרך הארוכה לדינאן, שם אנחנו מתפנקים עם גלידה ועוגיות שקנינו בקונדיטוריה, אנחנו חולפים על מוזיאון סאקס (מצטלמים "לצדו" על הספל המותקן בחזית המוזיאון) וחוזרים לרכב. אני נזכר במסעדה-מבשלה הממוקמת בגדה השנייה של הנהר ואנחנו חוצים את גשר הסקסופונים עם הרכב. המסעדה מתגלית כהפתעת הטיול: בוחרים מנת בשר/עוף ומבשלים אותה על אבנים חמות המוגשות יחד עם בשר נא. הבשר פשוט פנטסטי, יחד עם הנוף הנפלא של הנהר שמעברו העיירה היפהפייה. איזה כיף. אנחנו משתתפים את המלצר בשביעות רצוננו ובכספנו. במסעדת ה"עופונים" אנחנו עוצרים רק כדי להצטייד בשתייה, טוב נו, גם בשביל ארטיקים...

אורות וצללים - שמש וגשם (25.8):

אמנם השיר "ווטרלו" נבחר כשיר האהוב ביותר בתולדות האירוויזיון אבל היום פנינו מועדות לאבן הראשה של האירוויזיון (לפחות עד לפרישתה ובטח יחסית לגודלה): לוקסמבורג. לאחר ארוחת הבוקר, הכבר שגרתית, אנחנו יוצאים לדרך שמסתיימת כאמור בכביש החסום ל-Grottes de han. הפעם אנחנו מדלגים על הקטע החסום בקלילות ועולים על הכביש המהיר. מיד אחרי שאנחנו חוצים את הגבול הדמיוני ללוקסמבורג אנחנו עוצרים בתחנת דלק שעל אף יעילותה (התשלום מבוצע באופן דומה ליציאה מחניון) עמוסה באופן יוצא דופן. אין לי הסבר מדוע התחנה עמוסה כל כך, אולי בגלל המחיר הפנטסטי: פחות מאירו לליטר דיזל. אנחנו בדרכנו לעיר הבירה הנקראת אף היא לוקסמבורג. אבל קודם שנתחיל את סיורנו בעיר אני מכוון את ה-GPS ל- Luxembourg American Cemetery and Memorial במזרח העיר. כדי לצמצם את זמן המחאה של הבנות, אני משתף אותן בעצירה המתוכננת סמוך ככל האפשר לאתר הזיכרון. בבית הקברות טמונים 5076 חללים אמריקאים (ביניהם גם יהודים) שנהרגו במלחמת העולם השנייה. במקום בית תפילה, אנדרטה לנעדרים ומפות המתארות את המהלכים הצבאיים של ארצות הברית במערב אירופה. בבית הקברות קבור גם מפקד הארמיה השלישית. השימוש בשטח ניתן חינם ולצמיתות לארצות הברית. הביקור באתר, כמובן, מעורר מחשבות ובראשן המחשבה עד כמה העולם שאנחנו מכירים היה על עברי פי פחת. מומלץ לאותם אירופאים שנתקפים מפעם לפעם ברגשות אנטי אמריקאים. אנחנו מחליפים כמה מילים עם השומר הצרפתי שמגלה עניין בבת השנה ונוסעים לעבר לב העיר. הבנות מצטרפות להרגשה שהביקור באתר ההנצחה היה במקום.


אנחנו חונים בחנייה המוגבלת לשלוש שעות ומתחילים לטפס במעלה הדרך. מסביב חורבות ותצפיות מהממות והנוף הנשקף שונה באופן ניכר מבירות אירופה אחרות אבל באופן שאני לא יכול לנסח במילים. אנחנו מבחינים ברכבת תיירים ירוקה שעושה הכנות אחרונות ליציאה לדרך ואנחנו מחליטים להצטרף (העגלה נשארת יתומה וממתינה לסוף הסיור). הואיל ולעיר מפלסים רבים הסיור המעגלי בן 45 הדקות מומלץ מאוד וכולל הסברים בשפות שונות (אך לא בעברית). הרכבת חולפת על מבנים ותצפיות יפים בחלק התחתי והעילי, הרחובות במרכז העיר נראים מזמינים ואנחנו מסמנים אותם. הבת הקטנה יושבת רגועה ברכבת ומאבדת את הסבלנות רק בסוף הסיור. מתחנת הרכבת אנחנו נכנסים לאחת התצפיות היפות על העיר התחתית ומשם ממשיכים למדרחובים היפים והעמוסים בהמוני אנשים. הרחובות מקושטים, בחנויות יוקרתיות ובבתי קפה ומסעדות מזמינים. איזו הפתעה נעימה זו לוקסמבורג. אנחנו מדלגים מחנות אחת למשניה אבל עוצרים לקנות עוגת גבינה בחושה מעולה. המחירים מופקעים (140 אירו לסוודר לילדה הקטנה. מה???) ואנחנו נאלצים להסתפק בקניית אוכל. החנויות יוקרתיות ויקרות להחריד. מפתח חנות Gucci יוצאת גברת מגונדרת מלוות במוכרת ובנהג הלימוזינה העמוסים בשקיות – איזה סטייל...אנחנו מסתפקים, כאמור, באוכל. למרות שאנחנו לא רעבים לא יעלה על הדעת שנתקל בגלידת Amorino ולא נטעם...על הפרק מגדנייה. אנחנו בוחרים בקופסא הצנועה ביותר בת 250 ג'. ומתקשים לבחור מבין הפרלינים הרבים ושאנחנו כבר מסמנים למוכרת שדי לנו היא חושדת שאנחנו רוצים לשלם על פחות מ-250 ג' ומתחילה להטיף לנו שהיום היא תאפשר אבל מחר לא. ניכר, שהעניין הוציא אותה משלוותה אבל אנחנו בכלל "לא עלתה על ליבנו"...
 זה היום השמיני לטיול וזו הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בסניף של מקדונלד'ס. מעניין. בבלגיה סניף מקדונלד'ס אחד ל-150,000 איש בעוד שלשם השוואה בישראל סניף אחד ל-47,000 איש. הבנות נשארות להזמין ארוחת צהריים ואני הולך להאריך את משך החנייה, בדרך השמים הבהירים מפנים את מקומם לטובת שמים מעוננים וגשם שוטף. מדהים המעבר מיום בהיר לגשם זלעפות. מהמכונית אני חוזר עם מעילים ומטריות ובגדים ספוגים במים. אנחנו אחרי הארוחה והגשם בשלו. אנחנו נאלצים לפתוח במסע דילוגים למכונית שאנחנו רצים ממחסה למחסה. באחד המבצרים שמשמש מחסה לעשרות אנשים אני נפרד מהבנות והולך להביא את הרכב. ההיכרות הקצרה אך הנעימה והמפתיעה עם לוקסמבורג הגיעה לסיומה.

אנחנו נוסעים לעבר בלגיה ובדרך עוצרים בעיירה יפה בלוקסמבורג הנקראת ESCH SUR SURE. העיירה יפהפייה ובפאתיה עובר נהר שטוף ערפל. אנחנו נכנסים לבית קפה, מזמינים מרק עגבניות טעים, קולה חמה, לחם סביר ועוגת שטרודל לא טעימה במיוחד. במקום חנות מזכרות מאוד יקרה. העיירה קטנה מאוד וכבישים צרים עד מאוד עוברים בה לצד מבנים מאוד ישנים. בצדי הדרך שלטים המזהירים מפני מעברים צרים במיוחד. אנחנו עוזבים את העיירה ובסמוך אליה מבחינים במרכז קניות. במרכז רשת Aldi ורשת Lidl, השנייה נעימה יותר וכנראה יקרה יותר. בקניון השעון דוחק (השעה שש וחצי - חצי שעה לסגירה) והבנות מספיקות לקנות רק ברשת Zeeman. הרשת Lidl נסגרת מאוחר יותר ואנחנו נכנסים להשלמת מוצרים. עייפים אנחנו עושים את דרכנו חזרה שמתארכת ב-20 דקות שוב בשל מחסום. בדינאן אנחנו מוצאים פיצרייה אבל העייפות והבת הקטנה מכריעות אותנו ואנחנו חוזרים לדירה לארוחת ערב המורכבת מסלטים שקנינו בסופר.

השלמות בארדנים (26.8):

יום אחרון באזור ולנו חובות להשלים. יוצאים שוב ל- Grottes de han הפעם, מצוידים בלקחים מהביקור הקודם: אכלנו ארוחת בוקר בדירה, עקפנו את המחסום בקלות והגענו לעיירה בתשע וחצי. הואיל והקדמנו חנינו מול הכנסייה וליד מרכז המבקרים – גם קרוב יותר וגם זול יותר. אנחנו זוכרים לקחת את העגלה אתנו ועולים לרכבת המובילה למערת הנטיפים הרחוקה כ-4 ק"מ (כמעט אין תור בשעות אלו). שהרכבת מגיעה ליעדה האנשים מתחלקים לשתי קבוצות: דוברי צרפתית ודוברי הולנדית. אני חושב לעצמי שאם לא להבין אז לפחות לא להבין הולנדית...(ישנו דף הסברים בעברית אותו שכחנו לבקש) . הסיור במערה נחמד ולא קשה (העצירות הרבות להסברים מקלות מאוד) על אף 508 המדרגות (וסה"כ כ-2 ק"מ). הטמפרטורה במערה 13 מעלות אבל לא קר (ההליכה מחממת) ואני לבוש בבגדים קצרים. הסיור משלב מופע אור קולי ובסיומו ירי מתותח (להברחת רוחות רעות). ביציאה ממתינים המדריך עם כובע לטיפים (לא רואה כסף מאתנו) ומסעדה (גם לא רואה כסף מאתנו). במהלך הסיור לפתע הבת הקטנה בוכה ואנחנו מאכילים אותה תוך כדי הליכה. את סוף ההליכה הבת הקטנה מעבירה בשינה (גם התותח לא מעיר אותה). ביציאה מהמערה משטח דשא (בו ביקרנו בעבר) ואנחנו משתרעים על הדשא. בזמן שהבת הקטנה ישנה אני והבת הגדולה הולכים להביא את העגלה.
 שהבת הקטנה מתעוררת אנחנו ממשיכים לסיור בספארי ברכבת (ניתן גם ללכת ברגל). הבת הקטנה מאוד נהנית מהשיר הנושא שמתנגן ברכבת ומתפעלת מהביזון ומחיות הבר השונות. הביקור בספארי לא מרשים ילדים גדולים אבל מאוד נחמד לילדים קטנים. באמצע עוצרים לתצפית על "מפל" שהוא לא יותר מזרזיף מים (הסיור נמשך כ-90 דקות). סה"כ מאוד נהנינו הן מהביקור במערת הנטיפים והן מהביקור בספארי. בפרט מוצלח השילוב של שתי האטרקציות יחד. לא ניתן לשלב את המוזיאונים הנוספים בהם ביקרנו ביום הקודם. han.be-de-http://www.grotte .

אני קונה במרכז המבקרים קפה וכריך ואנחנו נוסעים למרכז קניות מרוחק . הבנות נהנות מחדוות הקניות (בפעם האחרונה בטיול קנייה ב-Zeeman) ובסיום הקניות והשוטטות בקניון אנחנו אוכלים לזניה ופיצה טעימה עם לחם נפלא.
 במקור אנחנו מתכננים בערב לנסוע ל- La Roche-en-Ardenne שם מוצג מופע רוחות (ישנו סיפור עממי נחמד בנושא) האחרון לקיץ ומופע זיקוקי דינור, אולם שאנחנו מגיעים לדירה סמוך לשמונה הבת הקטנה ישנה והבת הגדולה מתלוננת על כאב אוזניים (בגלל הפארק מים או שמא בגלל הפרשי הגבהים). גם המרחק הרב (50 דקות נסיעה) לא תורם ובצער רב אנחנו מוותרים על הביקור בעיירה המבטיחה, הזדקנו, פעם זה לא היה נגמר ככה laugh. בלילה אחרי המקלחות אנחנו מתקבצים במיטה לראות פרק בתכנית "הישרדות" שזה עתה שודר בישראל...

בדרך לגנט עוצרים בפסטיבל וגן חיות (27.8):

הלילה הקודם התארך בשל כאב האוזניים של הבת, אבל אנחנו חייבים לצאת לדרך מוקדם. אנחנו אורזים את כל המטלטלים, אוכלים ארוחת בוקר בדירה ונפרדים מאלברט ומולוניה. מקום הלינה הבא שלנו ממוקם בעיר גנט בפלנדריה והדרך אליה משלבת בצורה הגיונית ביקור ב-Pairi Daiza. סמוך מאוד לגן החיות עיירה קטנה בשם Ath המארחת פסטיבל שנערך ב-26-27.8 ונקרא Ducasse Of Ath. בשלב התכנון אני מתלבט אם לשלב ביקור בעיירה אם לאו. לבסוף החלטנו להקדים ולבקר בעיירה - איזו החלטה נכונה...
 המופע נחלק לשני חלקים: בשבת גוליית ואשתו הולכים ל-Julian's-St להתחתן ולאחר מכן גוליית מתעמת עם דויד מול כיכר העירייה. בראשון מתקיימת תהלוכת בובות ענק שיוצאת לדרךב-9:00 ומסתיימת אחה"צ. האירוע מתקיים משנת 1481. העיירה עמוסה במבקרים וקשה מאוד לאתר חנייה. כמו כן, נוכחות אנשי המשטרה בולטת. אנחנו הולכים בעקבות האנשים ומגיעים לרחוב מגודר שבו עוברת תהלוכה רבת משתתפים עם בובות ענק. על המחסומים צובאים אלפי אנשים והאווירה שמחה. לפני ואחרי כל בובת ענק הולכת חבורת ילדים בבגדים מתאימים אשר אוספים בקופות בצבעים תואמים מטבעות כסף, שההמון משליך לעברם בסוף כל ריקוד. הבובות בדמות גוליית, דוד וכו' ענקיות וכנראה מאוד כבדות כי מהסוס יוצאים בזה אחר זה כ-15 גברתנים מתנשפים. הדמויות "רוקדות" ועל גבי הסוס רוכבים ילדים אמיצים. בתהלוכה משתתפים נגנים רבים המנגנים בסקסופונים, חצוצרות ותופים. האווירה שמחה מאוד והבת הקטנה מוחאת כפיים ללא הרף. כולנו נהנים ואנחנו קורעים את עצמו מהעיירה בחוסר חשק. http://www.ath.be

מהעיירה אנחנו נוסעים ל-Pairi Daiza. כאמור, אנחנו לא חובבים מושבעים של גני חיות, אבל כבר משטחי החנייה שבכניסה לגן מאותתים: גן חיות סטנדרטי זה לא (רק לשם המחשה, החנייה נראית גדולה ממקבילתה בוואליבי) . אוקי, לא רק החנייה לא סטנדרטית, גם מחירי כרטיסי הכניסה לא שגרתיים (30 אירו למבוגר אם מזמינים מראש). אמנם לא ביקרנו בהרבה גני חיות בעולם, אבל ללא ספק גן חיות זה הנו המרשים והיפה ביותר בו ביקרנו by far. גם אם מוציאים את החיות נשארים עם מקום יפהפה, עם אגם מקסים ותפאורה יפהפייה. הגן מחולק על פי אזורים בעולם (יפאני/הודי/סיני וכו') כאשר כל אזור מעוצב בהתאם: פסלים מתאימים, מבנים מתאימים וצמחייה תואמת וכמובן גם בעלי חיים מתאימים. הכול מעוצב בטוב טעם ואפילו הפחים דקורטיביים ומתאימים לאזור הרלוונטי. הגן בנוי בחוכמה רבה כך שלמרות שהוא משתרע על פני מרחבים אין הוא מייגע. בנוסף, מציע הגן מספר הופעות (אנחנו השתתפנו רק במופע העופות הדורסים – ללא ספק המופע הטוב מסוגו בו צפינו). בין החיות מרשימים במיוחד הטיגריס הסיבירי ודובי הפנדה הנדירים, שיושבים בחן מגושם ומכרסמים קני במבוק.
במהלך הביקור אנחנו פוקדים את מחלקת הזוחלים המעוצבת, שוב, בצורה מקסימה, כאנייה. החום במחלקה, מעייף אותנו (בעיקר את הבת הגדולה) ואנחנו עוצרים לאתנחתא ולהפסקת צהריים קטנה (צ'יפס וסלט) במהלכן אני מקבל הודעת SMS מאלברט ששילמתי לו 100 אירו פחות מהנדרש – אוף, צודק...
 בכוחות מחודשים אנחנו ממשיכים לביקור בגולת הכותרת של גן החיות – דובי הפנדה ובחיות נוספות. אני נעצרים שוב כדי לשתות וליהנות מקרטיבים באזור המוקף ציפורים ווילונות, שאמורים למנוע מבעלי הכנף להיכנס. אולם ציפור סוררת עם מקור מחודד, שזוממת לקחת מידנו את הקרטיבים, גורמת לבת הקטנה למרר בבכי. במתחם הדגים אנחנו נהנים מאוד ובעיקר נהנים מהבת הקטנה שמתלהבת ומוסיפה לאוצר המילים הדל שלה את המילה "דג". ביציאה ממתחם הדגים אנחנו מבחינים שהבת הקטנה מחזיקה בידה משקפי שמש, שנראים יקרים, אות לגבר אלמוני וחולמני שבטח מחפש את משקפיו. אני גוער בקטנה ומבקש ממנה להבא להתמקד בארנקים laugh.
 את הביקור בגן החיות אנחנו חותמים בהופעת עופות דורסים (שוב הבת הקטנה מקבלת תפוח ושוב מעירים לנו). אנחנו מוסרים את המשקפים ב- losts & founds ונדהמים לגלות שכרטיס החנייה עולה 7 אירו (שיא שלא נשבר). אגב, למבקרים ב- Grottes de han הנחה ברכישת כרטיסים לגן החיות. אבל מי זוכר? https://www.pairidaiza.eu/en

הערב יורד ואנחנו נוסעים לווילה אמה, עליה הרחבתי בפתיחה. כאמור, הווילה יפהפייה והמארחים מארחים מידיי, מושיבים אותנו ומציידים אותנו בפרטים חיוניים (אבל מעייפים מידי לשעה). אני מעלה את כל המזוודות לחדר, מגלה את המקלחת הנפלאה בווילה והערב לראשונה אנחנו הולכים לישון די רעבים אם כי מאוד מרוצים.

"רוץ, שרון רוץ" (28.8):

הבוקר מגיע ואנחנו יורדים לארוחת בוקר מלכותית. תותי היער מוגשים בצורה אסתטית והביצים מוגשות כמנות גורמה לצד תפוחי אדמה חתוכים בעדינות. לכל מנה נלווה הסבר ולסיום מוגש פאי תפוחים.
אנחנו נוסעים ל-Ghent לחניון P1 הממוקם ממש במרכז ההיסטורי, מצטיידים בסופרמרקט שבכיכר Vrijdagmarkt וחולפים בסטארבקס. משם אנחנו ממשיכים ל- Korenmarkt דרך הגשר המפורסם (עליו מצטלמים כפי שמחייב הפרוטוקול).
 מהכיכר אנחנו מעפילים למגדל הפעמונים שבנייתו החלה ב-1313. במגדל 54 פעמונים. הביקור במגדל, שכולל מעלית, מומלץ בפרט ביום בהיר. המעלית עוצרת בשלושה מפלסים: במפלס אחד תיבת נגינה, בשני עשרות פעמונים לצדם מוקרן סרט לימודי ובמפלס השלישי תצפית מוצלחת על העיר. http://www.belfortgent.be/engels/homeen.html
 ממגדל הפעמונים אנחנו ממשיכים למסעדה/בית קפה סמוך בו אנחנו אוכלים המבורגר מוצלח. לאחר ארוחת הצהריים אנחנו ממשיכים - Saint Bavo's Cathedral לא על מנת לבקר בקתדרלה (יפות כמוה אתה מדפדף בכל ז'ורנל) אלא כדי לראות את היצירה Adoration of the Mystic Lamb, עבודה מהמאה ה-15 המיוחסת לזוג אחים ונחשבת ליצירת מופת של האומנות האירופאית. היצירה מורכבת מכמה חלקים ואכן מרשימה גם בעיני הדיוט (ה-Audioguide מוצלח ביותר). לבנות זה יותר מידיי והן יוצאות ומחכות לי בחוץ. אגב המחיר הנקוב באתר איננו מעודכן.

https://visit.gent.be/en/st-bavos-cathedral-0?from_category=3411&context=tourist

אנחנו ממשיכים להסתובב בעיר העתיקה עד שאנחנו מחליטים לנסוע ל- Disney Sand Magic באוסטנד. הנסיעה הדי ארוכה לשם מאפשרת לבת הקטנה לישון. אוסטנד מזכירה את האווירה שיש באילת מצד אחד ואילו הטיילת מזכירה את הטיילת בתל אביב מצד שני – אין ספק שהנוף והאווירה שונים מאלו שהורגלנו אליהם. אנחנו מגיעים סמוך לאתר שהשעון דוחק בנו והחניון הלא מלא הראשון נמצא במרחק רב. די מוזר, שהאתר נסגר בשעה 17:00. השעון מתקתק והאתר בחולות הנושקים לים רחוק מאות מטרים, השעה בערך 16:30 ואנחנו תוהים האם ייתנו לנו בכלל להיכנס... אני שומע את אשתי מאיצה בי "רוץ, שרון רוץ" ונדמה שאנחנו במרוץ למיליון ולא בטיול. אני ניגש לדוכן הכרטיסים, שמח למצוא אותו פתוח ומופתע לא מופתע לשמוע ממוכרת הכרטיסים שהאתר נסגר ב-19:00 ולא כמו שכתוב ברשימותיי. איזו הקלה. אורך המסלול כק"מ אחד. והביקור באתר אורך כשעה.
פסלי החול יפהפיים והבת הגדולה נהנית מאוד ומקפידה לצלם את כל הפסלים מבלי לפסוח ולו על פסל אחד. גם הבת הקטנה נהנית מאוד. באתר ישנן גם טרמפולינות לילדים ושירותים מסודרים.
 ביציאה אנחנו הולכים לאטנו אגב אכילת גלידה טעימה. http://www.sandsculpture.be


אנחנו מתדלקים, עושים את הדרך חזרה לגנט לחניון שעזבנו ומסתובבים בעיר שהערב, מקנה לה יופי אחר, שונה, מזה שיש לה ביום. הבנות עוצרות לפרוזן יוגורט לא מוצלח ואנחנו ממשיכים לארוחת ערב בפיצה האט. אנחנו נהנים מהאווירה, מהנוף והאוכל על אף השירות האיטי. מושכים כסף מהקיר ועושים את דרכנו לווילה.
 הביקור בגנט מומלץ מאוד, העיר יפה וראויה לביקור בן יום.

ברוז' (28.8):

ארוחת הבוקר, הגברת ,מופיעה הפעם בשינוי אדרת: פטל, ביצים מקושטות ועוגת גבינה בחדר אוכל המשקיף לגינה. אנחנו נוסעים לברוז' וחונים במרכז. בעיר אנחנו עוברים ללא הרף בין חנויות השונות והמשונות (לרבות חנות גאדג'טים) והבנות אוספות באמתחתן שלל. אני מסתפק בחנות גודייבה יקרה ויוקרתית. לאחר החלק הקליל אנחנו פונים לעבר ה-Historium מוזיאון אחר. המוזיאון מתיימר להעביר בדרך חווייתית את אורחות העיר בתקופת זוהרה: הרבה לא תלמדו על התקופה אבל ההבטחה לחוויה ממולאת במלואה. המוזיאון מאוד חוויתי ומשלב סיפור אהבה מעניין עם אפקטים טכנולוגים אור קוליים. התפאורה של המוזיאון מצוינת. במוזיאון עוברים דרך המזח של ברוז', בבית האגרה וכו' והכל באווירה מסתורית. במוזיאון גם VR פחות מוצלח. סה"כ, המוזיאון מיוחד ולכן מומלץ. כמו כן, הביקור במוזיאון כולל תערוכה ותצפית יפה מאוד על הכיכר. לצערנו, הבת הקטנה הפכה רעבה ואשתי נאלצה לפרוש אתה מדלת צדדית.
https://www.historium.be/en

מהמוזיאון המשכנו לסניף מקדונלד'ס שמשרה אווירה של מסעדה ולא אווירה של מזללה. מהסניף המשכנו דרך הסמטאות לאגם האהבה – או שפספסנו אותו או שלא הבנו על מה המהומה. בדרך עצרנו בחנות שוקולד שהדגימה את הכנתו. משם דלגנו על השייט המסורתי בברוז' והמשכנו ישירות ל-Chez Albert לוופל. אנחנו קונים וופל אחד עם שוקולד ותותים ואחד רק עם שוקולד ופורשים לגינה סמוכה למרות להקת הרחוב הנעימה שהתקבצה ליד החנות. הבת הגדולה לא אוהבת ואנחנו חוזרים לקנות וופל ריק. לאחר המשך הסתובבות אנחנו חוזרים לכיכר המרכזית לנקניקיה יקרה בחמש אירו וצ'יפס – טעים מאוד.
חבילת הגלישה מסתיימת ואני לא מצליח לחדש אותה. אנחנו נאלצים לחזור לסניף מקדונלד'ס לסנכרון הנייד (דרוש לטעינת מסלול) וכל הדרך חזרה אנחנו חוששים שסטייה מהדרך תשאיר אותנו בלי יכולת למצוא את הדרך חזרה. למזלנו הכול מתנהל כשורה.
 ברוז' היא ביקור חובה שמטיילים באזור. אנחנו מאוד אוהבים את האווירה המצועצעת והתיירותית אבל לא בטוחים שגנט נופלת ממנה.

חזרה לנקודת ההתחלה (29.8):

שוב ארוחת בוקר נפלאה (הפעם אוכמניות על הפרק) ואנחנו נפרדים מווילה אמה. אלוהי מזג האוויר נוטש אותנו וכל היום צפוי גשם. אנחנו מכוונים לדקתלון ב-Ghent (כולם כבר ביקרו, חייבים לסגור את הפער) ומעבירים בחנות הרשת שעה קצרה. לא יודע, תהרגו אותי – אבל אני לא מאמין בנעליים בשקל ותשעים (אין מה לדאוג לא יצאנו בידיים ריקות). לעומתנו, הבת הקטנה נהנית מאופנים לקטנטנים ומשפע הגירויים.
אנחנו מכוונים את ה-GPS ל Boudewijnpark המשלב דולפינריום, פארק מים פארק, פארק שעשועים, ג'ימבורי, משטח החלקה, חווה ומיני גולף. הפארק, בשל מזג האוויר, ריק לחלוטין ואנחנו מתקשים למצוא את הכניסה – הזוי (אפשר לצפות לשלטי הכוונה ברורים יותר). כנראה שאנחנו לא הבעיה כי אנחנו נתקלים בעוד משפחה שתרה אחרי הכניסה. אחרי דקות ארוכות אנחנו מוצאים סוף סוף, את הכניסה והגשם מכוון אותנו לג'ימבורי משודרג (כולל למשל קרוסלת כסאות). שתי הבנות נהנות מאוד.
כנראה שאלוהי מזג האוויר לא נוטש אותנו לגמרי ובעת מופע כלבי הים המוצלח (הבת הקטנה מאוד נהנית), הגשם פוסק ומתחדש רק בתום המופע. לעומת זאת, בזמן מופע אריות הים השמיים דולפים. בכל מקרה, מופע האכלה עלוב לנטולי שפה ואנחנו פורשים למחסה. באופן מדהים אנחנו רואים מספר ילדים, אמנם קטן, בבגדי ים משתעשעים במים – דלקת ריאות מובטחת.
 אנחנו מתפצלים ואני והבת הגדולה גולשים באבוב, ונהנים ברכבת הרים ובספינת פיראטים. בזמן הזה מתברר לי בדיעבד שאשתי מחפשת אחרינו נואשות. אנחנו מתכנסים בקפיטריה לצ'יפס, נקניקיה וקולה יקרים.

מופע הדולפינריום מקורה אז אנחנו אדישים לטפטוף. מעצבן, בתכנייה המופע ב-16:00 אבל בפועל המופע מתחיל רק ב-16:30. הבת הקטנה מתקשה להתאזר בסבלנות והגדולה מתבאסת מזה שהיא לא מקבלת צעצוע אורות מיותר ויקר אבל נהנית מברד ביציאה. המופע נחמד. המקום מומלץ בחום לילדים קטנים בלבד. https://www.boudewijnseapark.be
בדרך למלון בשדה התעופה (אותו המלון מהלילה הראשון) פקקים שבכמותם לא נתקלנו במהלך כול הטיול. אנחנו עוצרים לקפה לדרך וממשיכים לתדלק בשדה התעופה (אדם זר מבקש ממני שאשלם עבורו תמורת מזומן, אני נעתר – להבנתי הכסף לא מזויף) . אנחנו ממשיכים למלון שם אנחנו פורקים את המזוודות ומתפצלים. אני נוסע לתחנת השכרת הרכב, נזהר לא לשפשף אותו במעברים הצרים שסימני שפשוף רבים מעידים שלא כולם נזהרו מספיק ותוהה לעצמי האם לחזור לאותה נקודה מקץ שבועיים זה עצוב או שמח...
במלון הזמנו שוב פיצה וקולה – אומר זאת כך: הקולה הייתה טובה...למחרת בשעות הבוקר המראנו חזרה לישראל.
 תמיד שנשאלתי מה יש לעשות בבריסל (ובהשאלה בבלגיה) הייתי עונה בבדיחות: "נוחתים, שוכרים רכב ומחפשים את השלטים המורים לאמסטרדם...". האם דעתי השתנתה? כן. קצת.