סוף בסימן התחלה
סיום הטיול בחבל זאלצבורג וטירול סימן בבירור את המטרה: לחזור לאוסטריה ובהקדם. אשתקד רכשנו כרטיסי טיסה לבודפשט וכיוונו את ה-GPS לעבר אוסטריה אך בקרב ניצחה מתמודדת מפתיעה: סלובקיה. לא עוד - השנה רכשנו כרטיסי טיסה לווינה שהולידו את הבלוג הבא...
השילוב של טיול בווינה וטיול בחבל קרינתיה מאתגר הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינת אופיו של הטיול. השאלה הראשונה שמתעוררת היא האם לשלב את וינה בתחילת הטיול או בסופו. הואיל וטיול עיר נתפס בעיננו כתובעני יותר אנחנו מחליטים לפתוח בטיול בווינה. הריחוק הגיאוגרפי מציב אף הוא אתגר בתכנון ימי המעבר.
בניגוד לדימוי המנומנם (שלא לומר זקן) של וינה אנחנו מוציאים אותה כעיר המתאימה גם לביקור עם ילדים והביקור בפראטר הוא רק גולת הכותרת. לעומת זאת, קרינתיה מציעה את הצפוי ממנה: ערים ועיירות יפות, טיולי טבע ואטרקציות משפחתיות.
לתכנון הטיול בווינה וחבל קרינתיה אנחנו נעזרים בספרים (כולם מוצלחים): "פספורט", "אוסטריה טיולי כוכב למשפחות" וספרו של שיחור. גם הספר "המשפחה המטיילת" בסלובניה מקדיש מקום לקרינתיה.
הרכב: זוג הורים עם ילדה בת שמונה
משך הטיול: 9 ימים מלאים + יום הגעה + יום חזרה. סה"כ 11 ימים. לאחר לא מעט טיולים הגענו למסקנה שהמראה מישראל בשעות הצהריים חוסכת "לילה לבן" ונחיתה בישראל בשעות הצהריים חוסכת יום טיול לחוץ מחישוב הזמן לאחור. כל זאת, כמובן, עולה במחיר של לינה וימי חופש. למזלנו אנחנו במיעוט כך שהטיסות אללו (לפחות באל על) מבוקשות פחות וזולות יותר.
לינה וחלוקת ימים: בווינה אנחנו לנים במלון Steigenberger. למלון מיקום מעולה: מרחק הליכה קצר מארמון הופבורג ולצידה של תחנת מטרו Herrengasse. החדר מאובזר היטב וארוחת הבוקר מעולה. למרות זאת אנחנו סבורים שהמלון איננו המלון המוביל מבין המלונות עם דירוג זהה (חמישה כוכבים). המחיר בהתאם.
בחמישה לילות הבאים אנחנו לנים בדירה (House Neza) הממוקמת דווקא בסלובניה בעיירה Kranjska gora. הדירה מאובזרת היטב (לרבות כספת, סאונה, מרפסת וג'קוזי) ומעוצבת באלגנטיות. כמו כן, ישנן מכונת כביסה וייבוש לשירות 5 הדירות. המחיר בהתאם. המשכירים מתגלים כאנשים חביבים ושירותיים מאוד. הדירה מומלצת בחום בפרט אם הסאונה והג'קוזי מנוצלים (במקרה שלנו הסאונה נשארה מיותמת). ההשגה היחידה היא מכת הזבובים שאנחנו מניחים שניחתה על כל האזור. העיירה מפתיעה: המסעדות עמוסות גם בעשר בלילה ובעלי חנויות מציעים את מרכולתם בשעות לא שגרתיות אלו. התיירים מצביעים ברגלים והרחובות שוקקים.
את הלילה האחרון בילינו במלוןNH הממוקם בשדה התעופה של ווינה במרחק עשרות מטרים ממגרשי חברות השכרת הרכב וקרוב מאוד לטרמינל. מיקום מעולה, ארוחת בוקר טובה וחדר נעים. מומלץ.
ניווט: אפליקציית here מתגלית כאפליקציה יעילה ומהימנה.
הערה כמעט אחרונה לפני שיוצאים לדרך: נדמה שחבל ארץ זה משרת בעיקר תיירות פנים ולרוב מקומו של התרגום לאנגלית נפקד. בנוסף, גם לתייר הישראלי אין עדיין דריסת רגל משמעותית. לגבי השאלה האם לטייל בחבל קרינתיה או לא התשובה שלנו מחולקת: אם מטיילים בסלובניה אין צורך לשלב את חבל קרינתיה. אם מטיילים לראשונה באוסטריה אזי חבל זאלצבורג וטירול עדיפים. לשאר המקרים החבל מומלץ בחום.
הערה אחרונה בהחלט: שילבתי בבלוג הן מידע אינפורמטיבי לטובת הכלל והן חוויות אישיות לטובת המשפחה...
20.8 נעל נעלמה ונחיתה רכה
שעות הבוקר ביום הטיסה חולפות בהכנות אחרונות. דף הציוד לאריזה הולך ומתרוקן ושעת השין קרבה. בשעה היעודה אנחנו מגלים שנעל ההתעמלות של הבת נעלמה והשאירה את חברתה בודדה. אנחנו תרים אחרי הנעל בקדחתנות אך נכנעים לבסוף לשעון ומוסיפים לרשימת המטלות בשדה קניית נעלי התעמלות. עד לשעות אלו הנעל הבודדה מסרבת להסגיר את חברתה.
בשדה נרשמת תנועה ערה אבל העומס מנוהל בצורה יעילה. אנחנו אוכלים בסניף ארומה ארוחת צהריים (כריך סלמון). המטוס מתעכב בשדה אבל הטייס סוחט את הגז, צולח את כיסי האוויר ואנחנו נוחתים בווינה בדיוק בשעה היעודה. בשדה הבת מהמרת (בנאיביות?) שהמזוודה שלנו תצא ראשונה מהמסוע ואני מנסה לצנן את התלהבותה. המסוע מתחיל את מסעו והיי אחת אפס לבת!
בארץ אני לא בטוח איזו היא הדרך היעילה ביותר למלון. בהיסוס מה אני בוחר ב-CAT וברכבת התחתית הואיל והמלון סמוך לתחנת מטרו. הבחירה התגלתה כמוצלחת מאוד. את הכרטיסים ל-CAT אני רוכש עוד בארץ (האישור נשלח כסמס שנסרק ע"י כרטיסנית עולצת).ה-CAT מיועד לנוסעים עם כבודה (ישנו מתקן למזוודות) והרכבת יוצאת לדרכה בדיוק אופייני בשנייה הנקובה. הרכבת יעילה מאוד (הנסיעה אורכת 16 דקות) ועוצרת רק ביעד הסופי. המעבר לרכבת התחתית נוח ומהיר והרכבת התחתית לא עמוסה. ההגעה למלון מתנהלת ביעילות ומהירות וגוברת על מונית דמיונית. אני נושם לרווחה – הימור מוצלח. ברור שאלטרנטיבה זו פחות מומלצת למשפחה גדולה יותר עם כבודה רבה יותר: http://www.cityairporttrain.com
אנחנו מתארגנים במלון, מתלבשים בהתאם ועושים דרכנו ברגל למסעדת DO & RO הממוקמת בראש מלון בכיכר סטפן. המסעדה מבטיחה אוכל טעים ונוף לקתדרלה מהמם. המקומות הוזמנו מראש אך השולחן המיועד מרחיק אותנו מהחלון והנוף המובטח. המסעדה עמוסה והאוכל טעים מאוד. מסקנה: יש לדרוש שולחן שולט בעת ההזמנה: http://www.docohotel.com/en/restaurant
את היום אנחנו חותמים עם גלידה בכיכר סטפן.
21.8 וינה לעייפה
אנחנו מתעוררים לבוקר שמשי ושמחים לגלות ארוחת בוקר שלא מביישת את מקבילותיה הישראליות. מתחילים את השיטוט בעיר מוקדם מאוד (שמונה וחצי) ופוסעים לכיוון כיכר היהודים. ההכרות הקצרה עם האפליקציה here נותנת את אותותיה ואנחנו מגיעים בדרך עקלקלה לכיכר. הכיכר מרגשת ומזעזעת וקושרת את הגורל היהודי מהמאה ה-15 לזה של המאה ה-20.
מהכיכר אנחנו הולכים לכיכר סטפן דרך Graben ואנדרטת הזיכרון ונכנסים לקתדרלה. חיצוניות הקתדרלה עולה על פנימיותיה. בקתדרלה אנחנו תרים אחר הכניסה למגדל הדרומי שנמצאת דווקא מחוץ לקתדרלה. העפלה למגדל כוללת 343 מדרגות אך זו קלה מהמצופה. התצפית נחמדה ותו לא (התצפית לא מוגבלת בשל שיפוצים כפי שמאיים אתר הקתדרלה אבל גג הרעפים אכן מרהיב). http://www.stephanskirche.at
מהכנסייה אנחנו פוסעים דרך החצרות הפנימיות, בית פיגארו (מיותר) והלאה לכנסיית הישועים בה אשליה אופטית נחמדה (לא חובה).
אנחנו עושים את דרכנו לבית האופרה. בדרך אנחנו מוטרדים ע"י "מוצרטים" ומאוכזבים לחצות את המפתן מעט אחרי אחת עשרה. אנחנו שמחים ומופתעים לגלות שהאוסטרים חורגים ממנהגם ולא מדייקים. הסיור באנגלית (מסתדרים בקבוצות על פי שפת ההדרכה) מתחיל באיחור אופנתי – לנו זה מתאים. בתור פונה לאשתי איש זר בשאלה– הרשמיות מפנה את מקומה להפתעה האיש הזר הוא מכר של משפחת אשתי – מצחיק...הסיור בבית האופרה מוצלח ומעניין כאחד. המדריך דובר אנגלית ברורה מאוד. הסיור מומלץ מאוד. http://www.wiener-staatsoper.at
אחרי הסיור אנחנו פורשים למנוחה טעימה בבית הקפה במלון זאכר. הזאכר טורט בעיננו מופלא ועוגת התפוחים שהזמנו בנוסף מיותרת. בימים הבאים נזכה להכריע בין הזאכר טורט לאנה טורט של דמל. המסקנות שלנו מהטעימות בהמשך. http://www.sacher.com/sacher-cafes/sacher-cafe-vienna
מקפה זאכר אנחנו ממשיכים לכיכר Michaelerplatz דרך כיכר אלברטינה המעניינת. בארמון הופבורג אנחנו מתכננים לבקר אך ורק ב-Imperial Treasury.
התערוכה מרשימה מאוד (כוללת למשל את עריסתו של בנו של נפוליון ותיבת שרידים קדושים) ומומלצת. http://www.kaiserliche-schatzkammer.at/en
מהארמון אנחנו ממשיכים ומשוטטים ב-Heldenplatz, Volksgarten ו-Maria-Theresien-Platz תוך כדי הצצה בפרלמנט.
אנחנו ממשיכים ברכבת התחתית לקצה המרוחק של Mariahilfer ומשם אנחנו עושים את דרכנו חזרה לכיוון ארמון הופבורג דרך מקדונלד'ס וחנויות בגדים רבות מידיי – 2 ק"מ של התגשמות חלומה של אשתי. למגינת ליבנו באחת החנויות אנחנו מחליפים את מכסה העדשה של המצלמה בבגד חדש 
.
אנחנו חוזרים למלון ברכבת התחתית למקלחת זריזה ומנוחה. אחרי התרעננות אנחנו הולכים לבית המוזיקה: מוזיאון אינטראקטיבי סופר מוצלח לכל המשפחה. במוזיאון אנחנו מבלים שעתיים נהדרות ואפשר אף יותר (המוזיאון נסגר ב-22:00 והכניסה מ-20:00 מוזלת). המוזיאון סוחט צחוקים רבים והוא מומלץ בחום. הבת מנסה לנצח על התזמורת הווינאית ונצמדת אליי במבוכה שזובין מהטה מתעמר בה לקול צחוקו של הקהל. למזלנו הניסיון השני שלנו מוצלח יותר. http://www.hausdermusik.at/en
את היום המוצלח והעמוס אנחנו מסיימים במסעדת Plachutta הסמוכה לבית האופרה המציעה שניצלים מרשימים מבשר עגל. אנחנו הולכים על בטוח ומזמינים מהמנה המפורסמת - השניצלים טעימים מאוד. http://www.plachutta-oper.at/en/gasthaus_zur_oper
אנחנו עושים את דרכנו ברגל למלון ומתאכזבים לגלות ש- Café Central כבר נעל את שעריו. למרות שבית הקפה ממוקם במרחק יריקה מהמלון – לא נצליח לפקוד אותו עד סוף הטיול ובכלל.
22.8 שוק, ארמון ושעשועים
אנחנו נוסעים ברכבת התחתית לתחנה הדי סמוכה ל-Naschmarkt והולכים לאורכו של השוק הנקי והמסודר. התכנון הוא להצטייד במזון שישמש כארוחת צהריים בארמון שנבורן. אנחנו קונים גבינה לבנה קשה, לחמניות וזיתים. הבורקס הטורקי קורץ מידיי ואנחנו אוכלים אותו בו במקום. בשוק הרוכלים מפצירים בנו לטעום את מרכולתם וההליכה בשוק כיפית. בשבת מתווסף לשוק המזון שוק פשפשים שעמוס לעייפה באנשים וסחורה בלויה. אנחנו רוכשים אחרי מו"מ פורה עם מוכר פרסי (להלן שיחות הגרעין בווינה) מגבת עליה הדפס של אנה ואלזה וכן חולצה – הכול יקר. תוצאות יום האתמול ניכרות: הרגליים כואבות והבת מדדה ומתקשה לרדת במדרגות.
בקצה שוק הפשפשים תחנת מטרו בה עוברת רכבת העושה דרכה לשנבורן כך שהשילוב של השוק והארמון מוצלח. לדעתנו, אין צורך לכוון את הביקור בשוק ליום שבת – שוק הפשפשים מאכזב – אלא אם אתם פריקים של הז'אנר.
הכרטיסים לשנבורן הוזמנו מראש ומתאימים לחלון זמן באורך חצי שעה. אנחנו מפספסים את חלון הזמן אבל לא נראה שהסדרנים מתרגשים. הזמנת הכרטיסים מראש חוסכת תור ארוך לקניית הכרטיסים אבל לא חוסכת תור ארוך להפקדת התיקים. הסיור בארמון עצמאי עם Audioguide. אנחנו מגיעים עם תרגום מוכן של ה-Audioguide מה שמעשיר את החוויה בצורה משמעותית. לאורך הסיור אני קורא ומקריא מהדפים והסיור מעניין מאוד. לדעתנו כדאי לבחור בסיור הארוך (40 חדרים).
בתום הסיור אנחנו פוקדים את Privy Garden Kronprinzengarten)) ונאלצים לעמוד בתור (למרות שהכניסה כלולה בכרטיסים שהדפסנו בבית). התור מייגע ומתנהל בעצלתיים. בתורנו הקופאי פותח לנו את השער (משום מה הוא מצליח במקום שאני נכשלתי ). הסיור בגן יפה וקצר ובסופו רמפה המאפשרת להשקיף על כל הגן. לעומת זאת ה-Orangery Garden עלוב וחבל להקדיש לו זמן או מילים.
אנחנו נכנסים לגני הארמון ואוכלים את הארוחה שקנינו מראש לצד בריכה יפה בחצר המגודרת ע"י גדר חיה, אוזרים כוח וממשיכים לאובליסק, לחורבה הרומית המדומה ולמזרקת נפטון. על שני הראשונים עלולים לדלג אך מומלץ מאוד שלא. על המבוך אנחנו מוותרים מפאת קוצר הזמן ואנחנו נכנסים לגן החיות העתיק (עבורו הוזמנו כרטיסים אחרים). לדעתנו, ובניגוד לדעת רבים אחרים, גן החיות המשתרע על פני עלייה די תלולה לא מיוחד ובטח לא נוח לשיטוט. הבת מתלהבת מהפינגווינים ואנחנו מהדובים השחורים והלבנים אבל סה"כ בזבוז זמן. גם הפנדה והאריה חושבים כך ומסתתרים. אנחנו מצטננים עם קרטיבים ומתכננים להעפיל לגלורייט אבל העלייה התלולה מאיימת ואנחנו בוחרים להמתין לרכבת גן החיות (בניגוד לרכבת גני שנבורן). הרכבת מגיעה אחרי 20 דקות ומעפילה עד לשער הסמוך לגלורייט (מרחק הליכה קצרה וקלה). משום מה ע"פ לוחות הזמנים של הרכבת שפורסמו בתחנה, הרכבת כלל לא אמורה הייתה לצאת בשעה שיצאה וכמעט החלטנו לותר.
בגלורייט הצטלמנו מכל זווית אפשרית וקינחנו בקפה ובגלידה בבית הקפה. המלצרים מגלים קוצר רוח ולא אדיבים בצורה מופגנת. הדרך למטה קלה ואנחנו פוסעים בנינוחות, אגב צילומים רבים לכיוון תחנת הרכבת.
ערב, אנחנו נוסעים ברכבת התחתית לכיוון הפראטר. האוכלוסייה משנה את פניה וניכר שבאזור אוכלוסייה חלשה יותר. אנחנו מנצלים את מקדונלד'ס לשירותים ונכנסים לפארק השעשועים. הפארק מפתיע לטובה ונבחר על ידי הבת כאטרקציה מספר אחת. המתקנים חדישים (לא כמו שדמיינו) ומתאימים לכל הגילאים. בניגוד לפארקי השעשועים הסטנדרטים, התור למתקנים שולי וזהו יתרון אדיר אבל אליה וקוץ בה: המטבעות הופכים לשטרות ואלו נערמים. למשפחה גדולה זו עלולה להיות הפתעה יקרה...בפארק לא מעט רכבות הרים המתאימות בדיוק לגילאי הביניים (גיל בעייתי בפארקי שעשועים) – רכבות מפחידות אבל לא מידיי. כל המתקנים מיוחדים וכיפיים למעט אחד שטלטל אותנו בצורה פראית עד לגבול ההקאה. הבת שוכחת מכאבי הרגלים ורצה בהתרגשות ממתקן למתקן. אנחנו אוכלים ארוחת ערב שמורכבת מנקניקיה עם לחמנייה עבשה ונקניקה בתוך מאפה מתוק מלוח ויותר מכל מוזר. אנחנו חוזרים למלון מאושרים. בניגוד לפארקים הסטנדרטים המצריכים תכנון דקדקני לניצול יעיל של הזמן, לפארק זה אין צורך להתכונן מראש כלל.
יום אינטנסיבי שני ברציפות מחר יום נינוח (יותר)...
23.8 וינה בנינוחות (יחסית)
אנחנו מחליטים לצאת לדרך מאוחר יחסית על מנת להתאושש מהיומיים האינטנסיביים ומתקרבים עם הרכבת התחתית קרוב ככל האפשר לבית Hundertwasser. ההליכה מתחנת המטרו לבית קצרה מהמצופה. המקום מוצף תיירים שסוחטים שוב ושוב את הדק המצלמה. סה"כ מטחנת תיירים סטנדרטית: מבנה מעניין, מזכרות, חולצות, רוכלים ישראלים וכו' אנחנו רוכשים פיל משובץ באבנים למזכרת ומצטיידים בבייגלה ועוגת תות להמשך.
אנחנו צועדים לכיוון תחנת הרכבת החשמלית (הראשונה בטיול) שתביא אותנו לארמון Belvedere או ליתר דיוק לגניו הפתוחים חינם לקהל הרחב. על הסיור בארמון אנחנו מוותרים מראש. בחשמלית ניתן לשלם באמצעות מכונת כרטיסים המותקנת ברכבת. שלט מורה שהמכונה מקולקלת זמנית והנהג מודיע לנו שזכינו מההפקר (אגב, באחד הימים אנחנו נתקלים בזוג שממש מתחנן בבכי לכרטיסן לאחר שהלה הטיל עליו קנס דרקוני בן מאות אירו).
אנחנו יורדים לאורך הגנים היפים מהארמון העליון לתחתון (הכיוון הנוח כמובן אם כי העלייה לא ממש תלולה). בדרך אנחנו נעצרים ליד ספסל ונהנים מהבייגלה והעוגות שהצטיידנו בהם בבית Hundertwasser. ליד הארמון התחתון שירותים בתשלום ותחנת רכבת חשמלית נוספת המחזירה אותנו לרינג. https://www.belvedere.at/en
היעד בית קפה דמל: מוכרחים להכריע בתחרות בין זאכר לדמל. הדרך לשם קצרה אבל לא מספיק ואני נכנע לחנות קורצת המציגה פרלינים לראווה – איזו טעות. אנחנו נעמדים בתור בבית הקפה (התור לא נראה ארוך מידיי) ונהנים מהטבחים השוקדים מאחורי חלון ראווה על העוגות המפתות. מארחת מורה לנו לעלות לקומה העליונה ושם אנחנו מתאכזבים לגלות תור נוסף - הפעם ארוך. אנחנו לא שוקלים להיכנע ומחכים למעלה מחצי שעה. עושה רושם שהאורחים שזכו לשולחן לא מתכוונים לזוז משם לעולם. כל אורח שנקרא להיכנס פוסע בטקסיות אחרי המאחרת לא לפני שהוא זורק מבט ניצחון בתור שהוא משאיר מאחוריו. זוג יפאניות אף מוסיף לטקס איחולי הצלחה למשפחה שמאחוריו. לבסוף אנחנו נקראים, חוזרים בעצמנו על הטקס ומזמינים אנה טורט, עוגת גבינה נפלאה וקפה. אין ספק האנה טורט מפסידה לזאכר טורט וטעמה פחות עדין. הבת מסרבת לטעום אבל מכריזה שדמל הוא רשע. זה המקום להזכיר שהבת נחתה שהיא משתעלת ומצוננת ואני בעקבותיה חש בגרוני. אם בגלל ההתקררות או בשל הצטברות העוגות/הפרלינים/האנה טורט אני חש ברע. כך או כך התחושה הרעה חולפת רק למחרת. http://www.demel.at/en/frames/index_wien.htm
אנחנו (אני) בוחרים ללכת למוזיאון השעונים (לא תוכנן במקור). אתר אינטרנט אחד מבטיח שהמוזיאון פתוח ביום ראשון והשני מבשר את ההיפך. אני מניח שהצדק עם האתר השני, אבל מנסים בכל זאת (מרחק הליכה קצר) ואכן המוזיאון סגור. בת הזוג והילדה לא מתאמצות לכבוש את שמחתן. הפעם מקשיבים להן ובוחרים להיכנס למוזיאון סיסי בארמון הופבורג. כידוע, המוזיאון מתחיל עם כלי מטבח מרשימים מאוד. הארונות עמוסים בכלים והחדרים בארונות עד לעייפה. הסיור ממשיך במוזיאון המוקדש לסיסי – המוזיאון יפה מאוד ומעניין ואנחנו מבטיחים לעצמנו לצפות בגירסא ההוליוודית שנשוב. לבסוף הסיור מסתיים בסיור מעניין ומרשים (אך פחות טוב ממקבילו בשנבורן). לדעתנו, השילוב של שלושת המוזיאונים מצוין ומגוון.
אנחנו חוזרים למלון למנוחה ולהתרעננות. לקראת ערב אנחנו עושים את דרכנו לעבר מגדל הדנובה. במקור תכננתי להגיע במונית כי אין תחנת רכבת תחתית או חשמלית סמוכה. אנחנו מחליטים להחליף שתי רכבות תחתיות וללכת מתחנת המטרו הקרובה (שהיא די רחוקה) למגדל. אנחנו צועדים. הדרך למגדל בשעת ערב לא ארוכה מידיי אבל הפארק שכבר מחשיך לא מעודד אותי לחזור בלילה על עקבותינו.
במגדל אנחנו מטפסים לתצפית תחילה (מקום למסעדה הוזמן מראש אבל לתצפית צריך לשלם בנפרד – מיותר אם סועדים). התצפית יפה והבת מביטה בערגה בגלגל הענק המאיר מרחוק. הערב קר והרוחות בתצפית הפתוחה דוחקות בנו להיכנס למסעדה. המסעדה נמצאת במפלס אחר ויש לשוב ולהשתמש במעלית. המעלית מהירה מאוד והלחץ באוזניים מעיד על כך. המסעדה מסתובבת לאיטה אך גם מגישה מנות טובות. אנחנו בחרנו בפילה, חזה עוף, סלט, מרק סולת וקרפ מעולים. מומלץ מאוד: גם אטרקציה מאוחרת וגם טעים מאוד אבל לא זול. אנחנו משאירים טיפ נדיב ועוזבים. המלצר מרגיע אותנו שלמטה בד"כ ממתינה מונית ואכן כך. נהג המונית לא מחליף מילה באנגלית ומפעיל את המונה מבלי שמבקשים ממנו – איזה כיף. הנהג מנצל את ה-GPS שלי לניווט למלון.
אנחנו ולייתר דיוק הרגליים שלנו מחכות בקוצר רוח למחר ולנסיעה הארוכה לחבל קרינתיה או במילים אחרות מחכות בכיליון רגליים...http://www.donauturm.at/en
24.8 דרך "הייסורים" לקרינתיה
יום מנוחה לרגליים אבל תכנון הזמן הדוק. אני עוזב את הבנות במלון, מחליף שתי רכבות ונוחת אחרי הליכה נמרצת במשרדי חברת ההשכרה מעט אחרי 00:8 (לחברת הרץ אין תנאים דרקוניים למעבר לסלובניה). אין תור, הפרוצדורות מתקתקות ובשעה תשע אני חונה בחזרה מול המלון. מעמיסים בעזרת השוער את המזוודות בקושי רב ויוצאים לדרך. המכונית מרצדס אדומה צעקנית – בול אני.
הכיוון מפעל השוקולד זוטר בהמלצת משתתפת בפורום. ההמלצה מצוינת המפעל/מוזיאון נמצא באמצע הדרך והנו סיור השוקולד המוצלח ביותר בו השתתפנו. מומלץ בחום. ניתן להזמין כרטיסים מראש אבל הסתפקנו בשריון מקום. אנחנו מגיעים דקות אחדות לפני שהסיור מתחיל עם סרט היתולי על תולדות המפעל והשוקולד. למען הדיוק, מקדים את הסרט נאום נמרץ וכנראה מצחיק של המארחת כי מדי פעם הוא סוחט תרועות צחוק מהקהל האוסטרי. לסרט תרגום ברור באנגלית ואנחנו מתרגמים לבת. את המשך הסיור מבינים בכל שפה...המשך הסיור בדרך פתלתלה שעוברת בין עשרות מזרקות שוקולד שטעמה של הראשונה בהן איומה (תמיסה המכילה 100% פולי קקאו). בכניסה מצטיידים בכף חרס שמשמשת לטעימות. טועמים פולים מארצות שונות, שוקולד שניגר מברזים ועשרות טעימות של שוקולד מוצק שנחתך בצורה סטרילית ע"י גליוטינה ידנית. הסיור עובר במפעל וניתן להתרשם מתהליך הייצור. אבל העושר של מאות (וזו לא הגזמה) הטעימות השונות כובש את החך ואת תשומת הלב ואנחנו מוותרים על ה-Audioguide. הבת לא נוגעת בשוקולד, ואני מורתע מאירועי אתמול טועם בצורה מבוקרת אבל בת הזוג טועמת גם טועמת...הכול מוצג בצורה כל כך יפה ומושכת. הסיור מסתיים בדרך כל סיור דומה בחנות עמוסה בשוקולדים. המפעל מייצר מוצרים ב-400 טעמים שונים והסיור נמשך כשעה וחצי. בעלי המפעל מציגים עצמם כאוהבי הטבע והחי ובמקום פינת ליטוף (לא היינו).
http://www.zotter.at/en/homepage.html
נדמה לנו שלוח הזמנים כבר פחות מאיים וצפוף ואנחנו סוטים מהדרך קמעה על מנת להצטייד בכרטיס ההטבות של חבל קרינתיה. באתר הכרטיס מופיעים כל המקומות שמנפיקים את הכרטיס אבל ההצגה היא לא נוחה וקשה לאתר את המקום הקרוב ביותר למסלול – יתר על כן שעות הפתיחה מאוד מוגבלות. היעד שלנו הנו בנק שנמצא סמוך למסלולנו (עיכוב של חצי שעה). אנחנו מחנים ליד חנות שבעליה מפנה אותי לכיוון הבנק ומציע לי לנסוע ברכב. מכאן הכול משתבש: מתברר שהבנק רחוק לא יותר מ-50 מטרים – לא ברור למה הזזתי את הרכב. אנחנו מקיפים את הבלוק פעם או פעמיים ומחנים בחנייה. אני מתפתה לעצת האישה ומוותר על ההליכה למדחן המעט רחוק. כמה זמן לוקח לקנות שלושה כרטיסים היא שואלת ואני כאדם מתפתה. אנחנו נכנסים לבנק ושתי פקידות עומלות בשצף קצב על הפרוצדורה. שם המשפחה השני של אשתי מבלבל אותם והפרוצדורה נמשכת ונמשכת. בדיעבד אפשר לשלוח את כל הפרטים מראש כדי לקצר תהליכים. הפקידות שתיים במקביל חובטות במקלדת תוך כדי שהן מקשות בשאלות. שכבר נדמה לנו שהן לעולם לא תסיימנה לשרטט את אילן היוחסין שלנו הן מגישות לנו בגאווה את הכרטיסים השמיים. עכשיו ספירת הכסף מתחילה...אנחנו נחלצים מהבנק הישר לציפורניה של מאפייה שבעלייה נעלם. אחרי קריאות אחדות האיש צץ משום מקום ומוכר לנו לחמנייה עבשה שבא לנו למות או עדיף: לברוח מהמקום. בדרך למכונית כבר ידעתי שמחכה לנו דו"ח: בעיירה שוממה כזו שרכב זר עובר, כל התושבים יודעים ורצים להעיר את הפקח. אני מקלף את הדו"ח מהשמשה (20 אירו לא כולל דמי טיפול של חברת ההשכרה) ואנחנו עושים דרכנו למצודת Hochosterwitz. לא אציין את שם העיירה כדי שחלילה לא תעברו בה בטעות...
אנחנו מגיעים למצודה. באתר האינטרנט לא מצוינת שעת הכניסה האחרונה אבל ידוע לנו ש-18:00 היא שעת הסגירה. אנחנו מגיעים ב- 16:40 והקופאית מודיעה לנו בקוצר רוח שפספסנו את העפלה האחרונה בעשר דקות ושנחזור מחר. חבל באמת שלא ציינתם את זה באתר האינטרנט. הטירה נראית מרשימה מאוד וארוחת הערב המתוכננת במסעדה למעלה מוחלפת במקדונלד'ס סמוך – סיום הולם ליום הפחות מוצלח בטיול. לפחות יש לנו את זוטר להיזכר בו...
כדי לא ללכת שבי אחרי כרטיסי ההטבות, אנחנו ראשית בוחרים את האטרקציות ורק אח"כ בוחנים את כדאיות רכישת הכרטיסים. במקרה זה הכף נטתה לטובת הכרטיסים בפער של 50 אירו – חבל שכך.
http://www.burg-hochosterwitz.com/en
מבטיחים לעצמנו (ומקיימים בהמשך) לחזור למצודה ועושים דרכנו לדירה בסלובניה. המארחים חביבים מאוד ומגישים לנו פלטת גבינות עם זיתים ולחם טעימים – איזו הצלה.
25.8 דרך הנוף, פארק קופים וילאך ומריה וורט
התחזית והשמיים בתורם מבשרים על גשם (היום היחידי הגשום) ואנחנו שולפים את התוכנית שנראית לנו כהכי פחות אטרקטיבית. בד"כ אנחנו מכינים לפחות תכנית בת יום אחד המתאימה ליום גשם. בקרינתיה לא מצאנו אטרקציות שעניינו אותנו והתאימו ליום גשום.
בת הזוג קונה ארוחת בוקר במרכז הסמוך לדירה ואנחנו מכוונים את ה-GPS לדרך הנופית Nockalmstrasse. הכניסה בחינם למחזיקי כרטיס קרינתיה. אנחנו מקבלים מפה (נמצאת באתר האינטרנט) עם נקודות העצירה השונות. מנגנון הביטחון ברכב מחליט להתריע כל אימת שמאטים (לא ברור למה) אבל התופעה כמעט ולא חוזרת בימים הבאים. הגשם שוטף ואנחנו מתקשים למצוא את נקודות העצירה שסימנו מראש וחוזרים קמעה על עקבותינו ומסתנכרנים. בתחנה הראשונה תערוכת מרמיטות ואפס הסברים באנגלית, תוצרת חקלאית ושאר ירקות. אני שמעדיף תמיד מכנסים וחולצה קצרים וסנדלים נכנע לקור וקונה גרביים (עם עיטורי פרחים אבל למי אכפת) לשימוש אד הוק. אנחנו מתיישבים במסעדה ואוכלים שני מרקים (טעימים – אבל בקור הזה כל מרק מלמיליאן). ליד המסעדה גילופי עץ יפים. אנחנו עוצרים גם בתצפית יפה אך משאירים מאחור את הבת בגלל הגשם שוטף. על הקפת האגם ומסלול ההליכה אנחנו מוותרים. כל המסלול יפה מאוד (לא מדהים) והחוויה נחמדה. באחת הבקתות סמוך לפעמון המשאלות אנחנו עוצרים. אנחנו כנראה מבזבזים משאלה אחת כי הגשם מפסיק, מטפסים לפעמון ומבקשים משאלות נוספות. http://www.nockalmstrasse.at/en
הגשם נפסק והשמיים מתבהרים ואנחנו מגיעים לפארק הקופים. בפארק קופי מקאו יפאניים. בשלב התכנון הסיור לא מלהיב את בת הזוג אך מתגלה כסיור מאוד מאוד מוצלח. הכניסה חינם למחזיקי הכרטיס והסיור בן 45 הדקות מתחדש אחרי כל עצירה להסברים בגרמנית. אנחנו מקשים בשאלות באנגלית והמדריך משתף פעולה ומשתדל לסכם לנו בסוף כל עצירה את הדברים החשובים. חלק חשוב מההנאה תלוי בהתגייסותו של המדריך למלאכת התרגום. הקופים מסתובבים בלי הפרדה מבני האדם וכצפוי נאסר לשלוף אוכל ואף לנעוץ עיניים בקופים. המדריך מדגים את האינטליגנציה של הקופים באמצעות תפוזים שלכודים במתקנים שפזורים בחורשה. לדבריו לא מלמדים את הקופים איך להפעיל את המתקנים כדי לחלץ את התפוזים. לעומת זאת הקופים לא אינטליגנטים מספיק כדי להבין שהקוף הניבט מהמראה הוא למעשה דמותם. המדריך גם מדגים את הרתיעה של הקופים ממים ומספר על רתיעתם מהנשרים שחגים מדי הופעה בטירה רחוקה. הקופים חולפים בסמוך לבני האדם ולא נראים מאוימים או מאיימים.
חרף כל ההנחיות אחד המבקרים מחליט להצטלם שהוא עושה סימן קרניים לקוף שיושב בגבו אליו. האיש מחייך למצלמה אבל שהקוף מסתובב אליו וחושף שיניים הצבע אוזל מפניו של החוכמולוג...בעינינו הסיור מאוד מומלץ אבל חשוב לחלץ מהמדריך הסברים. http://www.affenberg.com/en
אנחנו ממשיכים לוילאך הצמודה וחונים בחניון הסמוך למרכז ההיסטורי. במרכז חוצים את גשר הולכי הרגל שחוצה את הנהר וקונים את הנקניקייה הטעימה בטיול . אנחנו מסיירים ברחוב הראשי ובת הזוג מלקטת שלל בחנויות. בחזרה אנחנו עוברים שוב בדוכן הנקניקיות, הבת משתטה, נענשת והבריכה הלילית המתוכננת מבוטלת. במקום אנחנו נוסעים למריה וורט, פוקדים את הכנסייה המפורסמת (אני לא נכנס בשל המכנסים הקצרים) ומאכילים ברווזים מהמזח. בחזרה לרכב אנחנו מוצאים 15 אירו יתומים על הכביש וממהרים לאמץ אותם.
אנחנו חוזרים לעיירה בסלובניה ועל פי אתר האינטרנט סבורים שנספיק להופעה בעיירה אבל זו הוקדמה וההופעה פוספסה. אנחנו אוכלים בעיירה פיצה כל כך טעימה שעוד נשוב לטעום אותה פעמיים נוספות בהמשך.
26.8 טעימה מסלובניה ומנה גדושה של חבל קרינתיה
היום המתוכנן בקפידה עמוס אטרקציות ואנחנו פותחים את הבוקר מוקדם, קונים ארוחת בוקר במרכז העיירה וממשיכים לאגם המרוחק כמה דקות מהעיירה (Jasna). אנחנו אוכלים באגם האינטימי, מצטלמים על מזח העץ וליד אייל ההרים וזוכים לשמוע את האגדה אודותיו. האגם לא מצדיק סטייה ארוכה.
אנחנו קונים בתחנת דלק מדבקה לאוטוסטרדות בסלובניה הואיל ופנינו לבלד. בבלד אנחנו מחנים את הרכב בחניון במחיר מופקע (50 ₪) אבל סמוך לתחנת העגינה הקרובה ביותר לאי היחיד בסלובניה. למעשה היינו בעבר בבלד ולא הספקנו לבקר באי. היום אנחנו בדרכנו לערוץ Tscheppaschlucht והדרך עוברת בבלד בכל מקרה. השייט כאילו חיכה לנו כי שאנחנו מתקרבים הוא נדרך ואנחנו יוצאים לדרך מיד. באי אנחנו מטפסים במדרגות ומתפנקים עם עוגה ושתייה בבית הקפה. חבל שהדבורים פוגמים בהנאה. אנחנו מקיפים את האי מצד אחד וחוזרים בשייט למכונית אחרי שהייה בת חמישים דקות באי. http://www.sloveniaforyou.com/InfoBled.htm
אנחנו ממשיכים ל-Tscheppaschlucht (מזהים את הכניסה כאשר עוברים מתחת לגשר של הולכי רגל ועליו הכיתוב המפתיע Tscheppaschlucht). הכניסה בחינם למחזיקי הכרטיס.
בכניסה מפות עם זמני הליכה וזמני האוטובוסים המחזירים לחנייה (מופיע גם באתר האינטרנט). המסלול קל ויפה ומתחיל סמוך לפארק חבלים בו אין לנו עניין אבל נראה מרשים. זמני ההליכה המצוינים במפה אכן מתאימים בדיוק נמרץ לזמני ההליכה שלנו (נפגעי סלובקיה יעריכו זאת). מסלול ההליכה מתוחזק היטב ומסתיים (מבחינתנו כי ישנן קומבינציות רבות) בגראנד פינאלה בגשר תלוי מעל מפל קוצף. רבים ממשיכים ואנחנו היחידים שפורשים לעבר תחנת האוטובוס. האוטובוס עובר פעם בשעה (לא די לטעמנו) ורק לקראת סוף ההמתנה מצטרפת משפחה נוספת שמרגיעה אותנו שאנחנו במקום הנכון. בתחנה אין שילוט באנגלית וכן לא מצוין שם התחנה. הדבר היחידי שכתוב הוא שאם לא שמרתם את הכרטיסים, הלך עליכם...האוטובוס שמגיח צפוף מאוד ואנחנו נדחסים לנסיעה קצרה. הנסיעה קצרה אבל ההליכה בדרך זו מסוכנת וקשה מאוד בשל העלייה תלולה. בנוסף, לא ניתן לחזור בדרך ממנה מגיעים, לכן חשוב לוודא שהאוטובוסים אכן פועלים. הערוץ יפה מאוד ומומלץ אבל פחות מהערוץ בו נטייל מחר. http://www.tscheppaschlucht-ferlach.at
לפי התוכנית אנחנו אמורים להמשיך לקלגנפורט ואח"כ ל-Pyramidenkogel אבל בהחלטה חכמה אנחנו מחליטים להפוך את הסדר. חונים סמוך למגדל ומטפסים מעט ברגל. הכניסה חינם למחזיקי הכרטיס. הנופים הניבטים מהפלטפורמה המקורה והפתוחה יפהפיים (אנחנו מזהים את מריה וורט שפולשת לאגם). הכניסה למגלשה בתשלום. התור די קצר. לובשים מגני ידיים, מחליקים למעין שטיח ומתגלשים. הבת שרוצה אבל פוחדת, מתחרטת בשנייה האחרונה ונסוגה תוך כדי שהסדרן מסמן לה לא לעלות. אני מתגלש ומעיד שהמגלשה פחות מסחררת מזו שביער השחור. בקופות אנחנו מבקשים חזרה את דמי הכרטיס שנרכש לבת הואיל וגם הסדרן סרב להכניסה. הקופאי אומר שמבחינתו היא יכולה להתגלש אבל מזכה אותנו בכסף ומתנצל (למרות שציינו שהבת גם פחדה). http://www.pyramidenkogel.info
משם אנחנו ממשיכים לקלגנפורט שם אנחנו משוטטים בכיכר הישנה והחדשה והסמטאות השונות ואוכלים צהריים במקדונלד'ס. בדקות הראשונות אנחנו חושבים שהלך עלינו והחניון סגור, אני כבר מדמיין אותנו מחפשים מלון ללילה אבל בסוף מצליחים למצוא את הדרך לחלץ מהחניון.
מקלגנפורט אנחנו ממשיכים ל-Minimundus הסמוך. ביום רביעי מתוכננת הופעה עד אחת עשרה. הכניסה בהנחה לבעלי הכרטיס. אנחנו מתחילים את הסיור לפני ההופעה שעוד יש אור ומסיימים אותו עם תחילת ההופעה שמחשיך. הסיור מאוד מובנה ומסודר. אנחנו מאתגרים את הבת בזיהוי מבנים מוכרים מכל העולם ובעיניי זהו פארק המיניאטורות הטוב ביותר מבין אלו שביקרתי בהם (ישראל/שוויץ/בלגיה/הולנד). בהופעה, לעומת זאת, כל השירים (באנגלית) לא מוכרים אבל הבת נהנית במגלשות הסמוכות. http://www.minimundus.at/en
אנחנו עושים את דרכנו לסלובניה (דרך הכוללת טיפוס תלול) והנסיעה קשה (אני לא מוצא איך להדליק את האורות הגבוהים ותוך כדי ניסיונות אני מפעיל את מה שמתגלה בדיעבד כבקרת השיוט מה שמקשה עוד יותר על הנסיעה חזרה). הנסיעה מסתיימת סופסוף ואנחנו שוב פוקדים את הפיצרייה בעיירה (פעם שנייה). השעה המתקרבת היא אחת עשרה והמטבח מוציא רק פיצות. חבורת אמריקאים שמגיעה אך מעט אחרינו נדחית.
27.8 יום שכולו טבע ונופים
נוסעים למוזיאון עצי בונסאי (הכניסה למחזיקי הכרטיס חינם). שאין עומס ניתן לחנות ממש בסמיכות לכניסה אבל אנחנו מתפתים לחניון הראשון שאנחנו מוצאים. החצר מפתיעה בגודלה ובה עצים ננסיים רבים. אנחנו משלימים את הסיור בשבילים היפים. העצים "הדוגמנים" מוצגים בכניסה. המבקרים האוסטרים לא מרפים מבעל המקום והוא מפליג בהסבריו בגרמנית. סופסוף הם מרפים אחד מהשני ואנחנו מבקשים הסבר באנגלית ובעל הבית נעתר בשמחה. מתברר שעץ בונסאי הוא עץ לכל דבר ועניין הנמצא פשוט בתוך סירה. שלושה דברים שצריך לעשות: להשקות, להזין ולטפח (לגזום). מעבודה שמשקיעים היום נהנים הצאצאים בעתיד. בחצר הענקית מטפלים במסירות בני הזוג בלבד. ישנם ביפן עצי בונסאי בני 600 שנה. http://www.bonsaimuseum.at
מהמוזיאון אנחנו ממשיכים לערוץ Ragga. חונים במגרש ממנו יוצאת דרך די ארוכה עד לכניסה לערוץ. שוב הכניסה בחינם למחזיקי הכרטיס. בכניסה שירותים. המסלול באורך 800 מטרים והפרש הגבהים כ-200 מטרים. גשרי העץ תלויים בתוך הערוץ ובמקומות מסוימים הערוץ כה צר ועמוק שקרני השמש לא מסתננות אליו. המסלול לא קשה ויפה מאוד. אחד היפים ביותר שטיילנו בו אם לא היפה מכולם. הטיפוס אורך שעה וחצי אבל ניתן גם לסיימו בשעה. מהפסגה עושים את הדרך חזרה במסלול כבוש ביער בירידה שלפעמים תלולה למדי (תלוי בצד כבל להיאחז בו). לנו הירידה נמשכת כחצי שעה - זמן רב מהצפוי. בכניסה אנחנו נפרדים ואני הולך להביא את הרכב.
http://www.flattach.at/en/node/598
אנחנו ממשיכים לסכר מלטה. בעבר ביקרנו בסכר קאפרון אך סכר מלטה יפה ממנו. הדרך לסכר היא דרך נופית (בחינם למחזיקי הכרטיס) ועוברת לצד מפלי מים רבים שחלקם מרשימים ודרך מנהרות. הדרך מאפשרת בחלקה מעבר של מכונית אחת בלבד והתנועה מנותבת ע"י רמזורים. בסוף הכביש אנחנו חונים וחולפים על פני תצוגה בנושא הפקת אנרגיה (הכול בגרמנית) ומגלים שהסיור האחרון באנגלית התחיל לפני 10 דקות (זמן ההתחלה איננו מוגדר). בעצה אחת עם המוכרת מחליטים לא להצטרף לסיור באיטלקית, הולכים לקולנוע D4 (חוויה מהנה לבת) ומתיישבים במסעדת המלון. המרקים לא טעימים אבל אנחנו רעבים. בסיום הארוחה אנחנו משקיפים על הנוף המהמם מהטרסה ויוצאים לטייל לאורך הסכר. באמצעו Airwalk שגולש מהסכר.
http://www.verbund.com/tm/en/malta-high-alpine-road
הדרך לסלובניה ארוכה ועוברת דרך ולדן בה הופעה לילדים. העיירה מצועצעת ולא מוצאת חן בעייננו. אנחנו נודדים בין החנויות וחוזרים לארוחת ערב משובחת בעיירה. הבנות מתפנקות בג'קוזי' במרפסת.
28.8 יום הילד(ה)
יום זה מתוכנן להיות עמוס מאוד וכולל במקור נסיעה למפלי Kozjak בסלובניה ולאחר מכן הצפנה לאוסטריה. אנו מחליטים לאמץ את העצות (הטובות) שניתנו בפורום ומוותרים על המפלים.
את הזמן שהתפנה בת הזוג מנצלת לביקור ב-Kik אך הנזקים לא גבוהים . אנחנו מכוונים ל- ל-Nassfeld והדרך להפתעתי עוברת באיטליה (למזלנו אין איסור לנהוג באיטליה עם הרכב). ה-GPS מוביל אותנו לאמצע שדה ומכריז שהגענו ליעד. למזלנו רוכבת אופניים שחלפה במקום כיוונה אותנו היטב. עולים ברכבל אחד החולף על תחנה אחת (בה אין לרדת) ואז מחליפים לרכבל שני (תחנה אחת). למעלה מסלול עם נוף פסגות יפהפייה שנקרא Aqua Trail (שהומלץ ע"י הפורום) במסלול מזרקות ותעלות מים במימיהן הקרים אנחנו טובלים את הרגלים. במסלול מגלשות קטנות וטרמפולינות. אנחנו לא מצוידים היטב במים ומבינים שהמסלול לא מסתיים ברכבל הקודם ולכן לא יורדים עד לאגם וסבים על עקבותינו. אנחנו מצטיידים בשתייה ויורדים מי ברכבל ומי במגלשת ההרים למפלס הנמוך יותר. למטה אנחנו קונים כרטיסי גלישה נוספים (ויקרים) וגולשים שוב (הפעם מפעיל אחר מגלה אי שביעות רצון מכך שהבת מצטרפת אליי). מגלשת ההרים היא הארוכה בחבל קרינתיה (2.2 ק"מ) וחולפת דרך מנהרות קצרות. אנחנו עושים את הדרך חזרה ברכבל ומכוונים לפארק המים. http://www.nassfeld.at/en/aktiv/familienberg/sommerrodelbah
בפארק המים אנחנו מחליפים לבגדי ים וטובלים במים הקרים. הקרקעית לא נעימה למגע ואנחנו נעזרים בכפכפים. הבת גולשת עשרות פעמים במגלשה הקצרה והכיפית המסתיימת באגם. אנחנו מוותרים על השכרת הסירה. שהזמן דוחק הבת מתפנה למתקנים המשעשעים בפארק: תא אננס מסתובב, מקפצה למים ומתנפחים מרשימים. הפארק נסגר מוקדם מידי לטעמנו (18:00). http://www.erlebnispark.cc
אנחנו חוזרים לעיירה ללילה אחרון. משוטטים בין הדוכנים וחנויות המזכרות והבת זוכה בשני תיקים במתנה. מי אמר בפעם השלישית פיצה?
29.8 החזרה לווינה
לפני שיוצאים בשמונה וחצי לדרך מגלים שבבית הדירות ישנם ישראלים נוספים. רוכשים אוכל לדרך ונוסעים להשלים חובות עבר: נוסעים למצודת Hochosterwitz. העלייה למעלה לא קשה כפי שנדמה (בכל מקרה המעלית לא שמישה). המוזיאון (הכולל נשק, לבוש וציורים) במצודה נחמד מאוד ואנחנו מסיירים בו בכיף. באחד החדרים מול המוזיאון אנחנו מאתרים צייר לו עבודות יפהפיות שתפוח הוא מוטיב חוזר בהן. המסעדה עם מלצרים בבגדים מתאימים נראית נחמדה ואנו מצטערים שפספסנו אותה ביום ההגעה. מול המוזיאון ישנם גם שירותים. למטה מתקבצות משום מה מכוניות אספנים.
ממשיכים לגראץ שמפתיעה לטובה. העיר גדולה אבל המרכז קטן ואנחנו סורקים את הפסאג'ים השונים ומשוטטים בסמטאות הציוריות וברחוב המרכזי. הכוונה להיכנס למוזיאון הנשק והמוזילאום נהדפת בנחישות ע"י הבנות. אנחנו קונים נקניקיה בכיכר המרכזית והבנות אוכלות ב-Bila (בסניף שמשלב פינות אכילה). אנחנו ממשיכים למצודה ומעפילים אליה עם קרונית. הכרטיס הוא הלוך ושוב (כעבור שעה) אבל אנחנו בוחרים לרדת חזרה לרחובות העיר ברגל. הולכים לעבר מגדל הפעמון והשעון עם המחוגים ההפוכים ומתרעננים עם קרטיבים. הירידה לרחובות העיר קלה ונעימה. הנוף מלמעלה יפה והביקור מומלץ. מרחוק מתמרת פטריית עשן ענקית. אני סבור שזו עבודה של דאעש, אבל מסביבנו אף אחד לא מתרגש. במדרחוב אנחנו פונים לקניון ענק ומצטיידים במתנות למשפחה. הבת נהנית מההפקר. בכיכר המרכזית מתארגנת הפגנה- אלוהים יודע נגד או שמא בעד מה.
חוזרים לרכב ומחליטים בהחלטה טיפשית לנסוע לשדה התעופה של וינה דרך שופרון בהונגריה. הכבישים עמוסים אבל התנועה ערה. שמגיעים ל"עיירה" מגלים שזוהי למעשה עיר והמרכז נראה עלוב. העייפות הגוברת והירח שמסלק את השמש מרפים את ידינו ואנחנו עושים את דרכינו לשדה התעופה של ווינה. בשדה התעופה מחפשים את מגרש החנייה, מתברברים קצת ומוציאים תחנת דלק וסניף של Billa. הפעם יוצאים עם שוקולדים לרוב. מוצאים את המגרש, חונים ומשלשלים את מפתח הרכב לתיבה המיועדת. המלון ממש במרחק פסיעה ממגרש החנייה – כמה נוח. מדלגים על ארוחת ערב.
30.8 ת"א
ארוחת בוקר טובה, הצעה של אל על להמתין לטיסת ערב תמורת 400 אירו נדחית על הסף – חוזרים הביתה לישראל!
