הגענו לניו יורק! ואו איזו עיר .. סופסוף אנשים ברחובות, הרבה תנועה, גורדי שחקים, חנויות, מסעדות וגם המון לכלוך..( ניקיון לא הצד החזק שלה) נחתנו בדירת Air b&b על קולומבוס סירקל , חוצים את הכיכר וטרח אנחנו בתוך סנטרל פארק.

סנטרל פארק

ריצת בוקר - A must . הבן יצא לריצת הבוקר שלו והקיף את הפארק בריצת הצבי שלו , גם אני הצטרפתי לריצת הבוקר. אני קוראת לזה ריצה, הבן שלי לא יודע בדיוק איך בדיוק להגדיר את התנועות האיטיות הגמלוניות שלי, שילוב מנצח של גמל וצב לפני התקפת לב. תוך כדי הריצה אני שומעת שריקה, די מתפתה לקחת קרדיט אבל אז מגלה שמאחורי מתנהל מירוץ אופני כביש מרהיב, שעוקף אותי כל 5 דקות, מסתבר שלא רק אני רצה במעגלים. בקיצור בני ואנוכי נפרדים בקו הזינוק ונפגשים בה שוב, כל אחד לאחר הקילמטראז שלו והזמנים שלו . הצבי לאחר 47 דקות ,מסיים באושר רב 10 קילומטרים ואני עם חיוך דמוי עוית 4 קילומטרים (+ 2 קילומטרים הליכה) . מזל שהאדון המאושר הופיע פתאום לצידי כי הצלחתי לאבד את מקום המפגש אף על פי שרצתי בסבובים :) לסיכום, פארק יפיפה עם מזרקות, אגמים, טיולי אופניים, כרכרות סוסים וגן חיות בהחלט היינו צריכים להעניק לו יותר זמן ממה שנתנו לו.

לריצת הבוקר שלי ושל טל הצטרפו עוד כמה רוכבים

Geound 0

הלכנו לסיור ב Geound 0 + מוזיאון של 9/11 + תצפית מה קומה ה-102 של הבניין One World Trade Center . עלות החבילה 500 דולר ל-5 אנשים , לא זול אמנם אבל חוויה שלא תשכח. לא משתלם לקנות בנפרד וגם לא כזה משמעותי לוותר על אחת האטרקציות. הסיור המודרך לא היה מרשים , לא העשיר אותנו בעובדות מעניינות שלא הכרנו. (לא כל בני משפחתי הסכימו איתי). אנדרטת הזיכרון והמוזיאון נחנכו ב -11 בספטמבר בשנת 2011 ועוצבו על ידי אדריכל ישראלי מיכאל ארד ומשרד האדריכלים פיטר ווקר. שתי ברכות ענק שגבולותיהם חופפים לגבולות ריבועי השטח עליהם ניצבו שני המגדלים שנהרסו. על קירותיהן זורמים מיים  שממשיכים אל תוך בורות מרובעים קטנים הממוקמים במרכז כל אחד מהם , על שפת הבריכה שמות הנפגעים. על פי הסבר המדריך הבורות המרובעים הן סמל ליגון האינסופי , מאידך זרימת המיים מסמלת את המשך החיים וההתחדשות, הרעש שלהם מנתק אותנו מהמולת העיר.

במצבת הזיכרון לנפגעי מגדלי התאומים בירכות ענק המוקפות ב400 עצים.
בכל תאריך בו חל יום הולדת של אחד הקורבנות, מציבה הנהלת האתר פרח בתוך אותיות שמו.

לצד הבריכות ממקומת תחנת רכבת שהיא גם קניון וגם אנדרטה לזכר הפיגוע. בהשקעה של 4 ביליון דולר עוצבה על ידי אדריכל ספרדי וצורתה כיונה הפורסת כנפיים.

תמונה לקוחה מתוך https://www.dezeen.com/ תחנת רכבת בצורת יונה לזכר פיגוע התאומים
חלל ענקי יפיפה שיש בו חנויות רבות וכניסה לתחנת רכבת

המוזיאון היה מעניין ולא קל לעיכול. היה איזור שבו הראו כל מיני פריטים שנותרו מהנופלים כמו : נעליים, ניירות, בגדים. חדר אחר הוקדש לתמונות של הנפגעים , היו מסכים שאיפשרו ללחוץ על התמונה ולראות את התמונות המשפחתיות. מאוד מרגש ועצוב נתן אפשרות להתחבר ולראות בהם יותר מתמונה. חללים גדולים הוקדשו לחלקי בנייה שנשארו כמו עמודים, מדרגות, תומכי ברזל מעוקלים. חדר אחר הקודש לתמונות של כלבים שסייעו ולא כולם שרדו.

שרידי עמוד וקיר יסודות -מה שנותר מבניין התאומים
תחנת מכבי אש שממוקמת ממש ליד הבנינים

משם המשכנו לתצפית על כל העיר מהבניין One world Trade Centre. הבניין הגבוה היחיד שמחליף את בנייני התאומים , נכון להיום אין תכנונים להוסיף עוד גורד שחקים. נכנסנו למעלית שעל קירותיה הוקרן סרטון שסיפרעל התפתחות העיר, בסיומו של הסרטון (שהיה די מהיר) הגענו ליעדנו- קומה 102. שוב גימיק חביב של סרט המוקרן על פני קיר הבניין ואז מעבר לקומה שלמה 360 מעלות שאפשר תצפית על כל ניו יורק וחלקיה. ניתן גם לקחת אייפד שאמור להתאים את עצמו לחלק של הנוף עליו צופים ולספק מידע על בנינים מסוימים עלותו 15 דולר. ( ממש מיותר ולא עבד משהו..) הגענו מורעבים לקומת התצפית, וכגובה הקומה כך גם גובה המחירים של האוכל במסעדונת. בכל זאת לקחנו כמה פריטי מזון שהוגשו לנו מאחורי הדלפק ועם המגש ניגשו לקופה לשלם, הקופאי עוד סימן לנו לבחור את גובה הטיפ שאנחנו רוצים לתת , המחירים השרירותיים זיכו אותו ב 0% טיפ, הגזמת יש גבול לכל תעלול...

כמה מילים לגבי התשר . הטיפ בארה״ב הוא חלק מקובל בהתנהלות התשלום, אבל איך נותנים טיפ ומתי? כשמשלמים באשראי יוצאת קבלה אחת בה נקוב הסכום שעליך לשלם עבור הארוחה, מתחתיה יש קו פה יש הזדמנות להוסיף את התשר. 18% / 20% / 22% אתה בוחר והם מעדכנים את הסכום בקופה, לא יוצאת קבלה נוספת. צריך לשים לב לפעמים יש מסעדות שכבר מוסיפות את הטיפ לחשבון.

לצד מבנה בילויים One world Trade Centre
קומה 102 - תצפית על כל חלקיה של ניויורק
די גבוה שם

Hot dog

בין כל ההליכות, המוזיאנים והפארקים אנחנו רואים אותה, מלווה אותנו. מי אם לא גברת נקנקייה שמככבת בכל דוכני האוכל. איזה תיירים אנחנו אם לא נטעם את הנקניקיה האגדית שמופיעה בכל סרט אפשרי שמצולם בניו-יורק? מה כבר ביקשתי נקנקייה מהסרטים? ומה קיבלתי? לחמנייה פיצית עם נקנקייה שלקחו אותה בדיוק עכשיו מחבילת הנקניקיות במבצע של זוגלובק. חרדל בנדיבות, קטשופ בנדיבות - הכל כדי להקהות את הטעם, רוטב אדום לא ברור ולסיום קצת כרוב כבוש. כל התענוג 2 דולר. יו..איזו אכזבה..ממש לא סיום של סרט אמריקאי

מחכים לנקנקיות

כדי לפצות את עצמנו יום למחרת החלטנו להשקיע בארוחת בוקר שווה. וגוגל המליץ ונתן המון כוכבים ל Juniors ב Times squer אז זרמנו..

ארוחת בוקר בדייינר אמריקאי טיפוסי
טל מפנק את עצמו ומתגבר בקלות על הר האוכל

גם אנחנו לא טמנו את יד בצלחת להיפך טמנו את המזלג. בטוסט, חביתה צמחונית או עם פטריות המבחר היה רב. היה טעים, אבל מה נאמר אי אפשר להשוות את האוכל האמריקאי השמן לארוחת בוקר ישראלית בריאה. ועל הקפה כבר דיברתי... (נספרסו- מתגעעגת)

Chelsea Market

דודתי ליסה המליצה אז הלכנו והלכנו והלכנו היה ממש חם (בן זוגי חשב שאנחנו במסע כומתה) ואז הוא נגלה לעינינו Chelsea Market שוק מקורה, ממוזג, יפיפה , מעוצב (ממוזג כבר אמרתי?) . הקטנה שלי שהתבכיינה כל הדרך והייתה חצי מעולפת עד לרגע שנכנסנו בדרך נס התמלאה באנרגיה מחודשת והתרוצצה לה בהנאה מרובה בחנויות. המחירים היו יפים בהתאם, אז מה היה לנו שם? חנויות בגדים, ספרים ציוד משרדים, היה גם איזור של דוכנים שבו נמכרו כיסויי טלפון, תכשיטים. היה אפשר לנשנש, ללגום ולהתאושש- ממליצה בחום לא לוותר. אם יש זמן , מה שלנו לא היה כי רצנו מייד לאטרקציה הבאה. מומלץ להמשיך משם לHighline פארק יפיפה הבנוי על מסילת רכבת.

שוק מקורה מומלץ
חנויות, מסעדות

פסל החירות

כמו שאמרתי התחלנו לצעוד במרץ (רב מידי) לעבר האטרקציה הבאה והיא פסל החירות. .הגענו לתחנת הרכבת מיוזעים, חנותים במסיכות. רכשנו כרטיס אחד ואותו הטענו במספר הנסיעות שהערכנו שנעשה. אפשר לקנות כרטיס אחד ולהעביר אותו כמספר הנוסעים. כל פעם ילד אחר עובר.הקטנה (בת7) עברה ביחד עם אחד מאיתנו, לא היינו צריכים לשלם עליה. הרכבת איחרה וההמתנה הייתה לא נעימה הי מאוד חם. והתחנה עצמה ישנה ואפורה. לא סתם טראמפ השמיץ את התשתיות בארה״ב...

בסוף הספקנו לאונייה שלוקחת אותנו לפסל החירות
197 מדרגות ואנחנו שם בנקודת התצפית היחידה שהייה פתוחה- הכתר היה סגור

היה נחמד מאוד לבקר בפסל החירות. גברנו על המדרגות בקלות, בניגוד לציפיות. התרעננו במיץ לימון קר למרגלות הפסל והמשכנו עם האונייה לאי אליס. אי שאליו הובאו המהגרים הראשונים לאמריקה. באי יש מוזיאון (מזמן לא היינו באחד) בעל שתי קומות ראשונה תמונות המתארות את ההסטוריה האמריקאית. ובקומה השנייה אולם רחב ידיים. גברת נחמדה נתנה הרצאה מקוצרת.

משם באותה אונייה לאי אליס- האי שאליו הובאו כל המהגרים . 5000 מיד יום

דומינו פארק בברוקלין

למחרת קינחנו בהפלגה באונייה קטנה דרך רציף East river מקום חביב עם מזרקות וגן שעשועים מסעדות. הקטנה שלי מאוד נהנתה. כיף להביא קצת אוכל ולעשות פקניק או להמשיך לשוק אוכל ששמו brooklyn flea dumbo

משתוללים בדומינו פארק בברוקלין

אין כמו בבית

אז זהו מסתיים לו פה טיול של 3 שבועות אתרים , אטרקציות, נהיגה של אלפי קילומטרים, קרובי משפחה, חברים, גיבושון משפחתי, טעמנו , בילינו ראינו, קנינו אבל עכשיו אנחנו רוצים הביתה. כי בינינו ואני אגיד את זה באנגלית שגם ניו יורק תבין- No place like home