חזרנו מ-7 ימים בעמק אאוסטה. אנחנו זוג בני +60, אוהבים ללכת בטבע וגם לשוטט בעיירות ציוריות ובחנויות יפות. היה מדהים!
יום ראשון – ממילנו מערבה
נחתנו במילנו, לקחנו את הרכב השכור ויצאנו מערבה על האוטוסטרדה. הנוף בתחילה מישורי ולא מרשים במיוחד, עד שמגיעים לכניסה לעמק אאוסטה (Aosta). שם קיבלנו הצצה ראשונה לנופים שמחכים לנו: הרים נישאים ומחודדים, נהר שוצף במרכז העמק ופסגות מושלגות באופק.
רצינו לשלב מסלול הליכה קצר לפני שנגיע למלון, אז עזבנו את האוטוסטרדה ופנינו לכיוון מפלי לילז שליד הכפר לילז (Lillaz).הדרך לכפר מפותלת וצרה מאד, מטפסת בנופים יפהפיים של מדרונות תלולים ופלגי מים (מפלים למעשה) שגולשים בהם מהפסגות לעמק.
בדרך למפלי לילז
הגענו לכפר שכלו פורח, כמו רבים מהכפרים שפגשנו בהמשך. גגות הבתים בנויים כולם מרעפים מאבני ציפחה.המסלול למפלים מתחיל ממרכז הכפר. כמו כל המסלולים שפגשנו בעמק אאוסטה, הסימון מאד ברור ומסודר: שלט עם מספר המסלול, אורכו בזמן, לאיזה גובה מגיעים ורמת הקושי.
כבר היה מאוחר יחסית, אז בחרנו את המסלול הקצר שסובב את המפלים. ניתן להמשיך ממנו למסלולים שעולים הרבה יותר גבוה ונמשכים הרבה יותר זמן.
תחילת המסלול, במרכז הכפר
המסלול לא קשה, מטפס כ-150 מטר עד למפלים. מים צלולים צלולים, מספר מפלים יפים לאורך המסלול ותצפיות יפהפיות על הכפר שלמטה ורכסי ההרים שממול.
לאחר שסיימנו את הטיול הקצר יחסית במפלי לילז, חזרנו לכביש הראשי של עמק אאוסטה והמשכנו מערבה. המלון בו נשהה בשבעת הימים הקרובים נמצא בכפר הנקרא Valgrisenche, השוכן בקצהו של עמק בעל אותו שם המסתעף דרומה מהעמק הראשי. הנסיעה אל הכפר (20 דקות בערך מהכביש הראשי) היא, כרגיל, בדרך צרה ומפותלת בנוף יפהפה: פלגי מים, מפלים, יער עבות, פרות באחו.
המלון עצמו, בשם Maison Des Myrtilles, הוא מלון קטן של 6 או 7 חדרים, טבוע בתוך הנוף. לחדר מרפסת גדולה הצופה אל ההרים והקרחונים שממול. מלון נעים ומסביר פנים עם אוכל מצויין. בהחלט מומלץ!
יום שני – טיול לאגם Lac de St. Grat
בבוקר ניגשנו למרכז בהידע לתיירים שבמרכז הכפר. קיבלו אותנו בחביבות רבה, נתנו לנו מפה והמליצו על 3 מסלולי הליכה שונים בעמק Valgrisenche. בחרנו במסלול מספר 14 שמוביל לאגם קטן החבוי בהרים – Lac de S.t Grat. נסענו דרומה על הכביש היוצא מהכפר. הכביש עולה בתלילות אל המדרון של העמק ואז נוסע לאורכו. התצפיות מהכביש אל העמק שמתחת והאגם שבמרכזו הן עוצרות נשימה.
בכל נקיק בהרים זורם מפל של מאות מטרים
לאחר נסיעה של מספר ק”מ הגענו למזלג בו יש הסתעפות ימינה של הכביש. החנינו את הרכב על הכביש (כמו אחרים לפנינו). והתחלנו ללכת לפי הסימון Grand'Alpe. ההליכה היא במגמת עליה, לאורכו של מדרון שבתחתיתו זורם נחל. הלכנו תוך כדי זה שהסתובבנו סביב עצמנו כל הזמן כי אי אפשר לשבוע מהנוף שמכה בך מכל כיוון. הנחל למטה, הפלגים שזורמים אליו מהמדרונות, הקרחונים על מדרונות ההרים והכיפות המושלגות של הפסגות הרחוקות. צידי השביל מרופדים בפריחה ורודה מרהיבה.
הנוף עוטף אותך מכל כיוון
לאחר כק”מ מתחיל להופיע הסימון של מסלולים 13 ו-14, שחופפים בשלב הזה. בהמשך הם מתפצלים, רק שהאבן שעליה היה צבוע הסימון הראשון של מסלול 14 לאחר הפיצול נפלה והיה לנו קשה לזהות את הפיצול. כמעט שהמשכנו במסלול 13, אבל אז זיהינו את האבן הנפולה. העמדנו אותה במקומה למען הבאים אחרינו והמשכנו במסלול 14.
ואז, בבת אחת, נגלה לנו האגם במלוא הדרו.
בסה”כ טיפסנו כ-500 מטר לגובה. עם כל העצירות ל”בליעת” הנוף לקח המסלול כולו כ-5-6 שעות. סיימנו בהרגשת סיפוק אדירה.
יום שלישי: ביקור בעיר אאוסטה
אחרי יום שכולו טבע החלטנו לראות קצת נוף עירוני. נסענו לשוטט בסימטאותיה של אאוסאה, עיר הבירה של העמק. יש בה מדרחוב נחמד עם המון חנויות בעלות עיצוב איטלקי יפהפה. אחת מהן שבהחלט שווה ביקור היא חנות שוקולד שמייצרת את השוקולד במקום ומוכרת שוקולדים טעימים ובעיצובים מאד מיוחדים:
הכל עשוי שוקולד!
בדוכנים שבמדרחוב מציעים למכירהבין היתר, עוגות משובצות בפירות. העוגות האלה נראות כמו יצירות אומנות.
עוגות פרי כיצירות אומנות במדרחוב באאוסטה
חוץ מהמון חנויות לתיירים, יש בעיר כמה מבנים עתיקים בהחלט יפים ששווים ביקור. אחד המרשימים הוא שער העיר העתיק מהתקופה הרומית שנמצא בהמשך למדרחוב. למרות שהוא בן 2000 שנה הוא השתמר בצורה נהדרת.
שער העיר העתיק באאוסטה
פסל מגולף בעץ שניצב לפני שער העיר
לקתדרלה של העיר יש שער כניסה מרשים. פנים הקתדרלה פחות מלהיב.
שער הכניסה לקתדרלה באאוסטה
ניתן לרכוש (ב-7 יורו) כרטיס כניסה למוזיאון הארכיאולוגי בעיר. כרטיס הכניסה מאפשר גם כניסה לעוד 3 אתרים ארכיאולוגיים המפוזרים במרכז העיר. ויתרנו על הסיור הארכיאולוגי הזה, בדיעבד אולי שלא בצדק. אחד מהאתרים הארכיאולוגיים הללו הוא אמפי תיאטרון רומי שנראה (בתמונות שראינו) מאד מרשים. לא הצלחנו לראות אפילו קצה של המבנה הגדול הזה כי האיטלקים עשו הכל כדי להסתיר אותו מאלה שלא קנו כרטיס כניסה...
אחד האתרים אליהם נכנסנו הוא Collégiale de Saint-Ours. יש בו חצר עמודים מאד מרשימה שבה לכל עמוד מגולפת כותרת ייחודית לו.
Collégiale de Saint-Ours באאוסטה. כל כותרת עמוד מגולפת שונה
לאחר כמה שעות של שוטטות באאוסטה נסענו עם הרכב לכיוון Pila שיושבת על הרכס מעל אאוסטה. ניתן להגיע אליה גם ברכבל. יש משם תצפית יפה מאד על העמק והעיר שבמרכזו.
תצפית על אאוסטה מ-Pila
מ-Pila ניתן לעלות עוד עם רכבל נוסף ושם לעשות מסלול הליכה קצר לאגם שאמור להיות יפה. אנחנו הגענו מאוחר מדי והרכבל השני כבר לא עבד. נאלצנו לוותר על האגם.
יום רביעי: ברכבל אל מורדות המון בלאן
היום היה מזג אוויר בהיר לחלוטין, וניצלנו זאת כדי לעלות למורדות המון בלאן. נסענו מערבה בדרך הראשית של עמק אאוסטה עד לקורמיור (Cormayeur) ומשם ל-La Palud שבו נמצאת התחנה של רכבל ה-Skyway איתו ניתן לעלות למורדות המון בלאן. זוהי קרונית גדולה שיכולה להכיל 40-50 איש. תוך כדי עליה הקרונית עושה סיבוב שלם של 360 מעלות כדי שהנוסעים יוכלו לצפות בנוף הנפלא מכל הכיוונים. מחיר העלייה ברכבל הוא לא זול – 49 יורו לאדם. אבל החוויה שמספקים הנסיעה ברכבל והסיור בשתי התחנות שלו בהחלט שווה את המחיר.
רכבל ה-Skyway
לרכבל יש 3 תחנות: תחנת המוצא בעמק אאוסטה, תחנת ביניים שבה יורדים כדי להחליף קרונית ולעלות לתחנה השלישית (התחנה העליונה) שבגובה של כמעט 3500 מטר. בתחנת הביניים יש גן הרפתקאות קטן לילדים, גן בוטני אלפיני נחמד ונוף משגע סביב סביב. אפשר לבלות שם שעה בקלות, ואז להמשיך לתחנה העליונה.
תחנת הביניים של הרכבל
הנוף מתחנת הביניים של הרכבל
המשכנו לתחנה העליונה. שם היה כבר קר – חשוב לבוא עם בגדים חמים! התחנה מזכירה בצורתה תחנת חלל ענקית.
תחנת הרכבל העליונה
לתחנה יש מרפסת תצפית גדולה, שאפשר להסתובב בה יום שלם בלי לשבוע מהנוף. למרגלותיה יש קרחון ענק מכוסה שלג, וסביב סביב הרי רכס המון בלאן המושלגים. ומעל כולם מתנשאת פסגת המון בלאן עצמו שמגיעה לגובה של 4800 מטר.
מבט על הקרחון שלמרגלות תחנת הרכבל. מטיילים יוצאים לטרקים על הקרחון
המון בלאן עם פסגתו הלבנה שמצדיקה את שמו
בתחנת הרכבל יש מעלית שאיתה ניתן לרדת כ-100 מטר עד לתחתית הצוק עליו בנויה התחנה. ביציאה מהמעלית יש מנהרה ארוכה החצובה בסלע שבסופה יש יציאה אל המפלס שבתחתית הצוק. משם ניתן לצאת ולהסתובב על הקרחון המשתרע למרגלות התחנה. אם מזג האוויר מאפשר זאת, לא כדאי בשום אופן להחמיץ את החוויה הזו.
על הקרחון. איזו חוויה נהדרת!
הקרחון מבצבץ מתחת לשלג
בלי שהצלחנו באמת לשבוע מהנוף ירדנו חזרה ברכבל לתחנת המוצא שלו. נשאר לנו עוד זמן לטייל עד החושך, אז חיפשנו מסלול הליכה שימלא לנו את השעות הללו. נסענו צפונה לאורך עמק Val Ferret שהוא יפה מאד לכשעצמו. ראינו מגרש חניה לצד הכביש עם הרבה מכוניות אז עצרנו, שאלנו, והמליצו לנו על מסלול שמטפס בצד המזרחי של העמק. התחלנו לטפס. רכס המון בלאן מימיננו עם הפסגות הנהדרות שלו, הנחל זורם בעמק למטה והרגשה של התרוממות רוח לאורך כל המסלול היפהפה הזה. בדיעבד הסתבר לנו (ממטיילים ישראים שפגשנו בדרך) שהשביל הזה הוא חלק מאחד הוריאנטים של טור סובב מון בלאן.
מסלול ההליכה בעמק Val Ferret. ממול פסגת המון בלאן עם הענן הקטן עליה
טיפסנו כמה מאות מטרים, כשפיסגת המון בלאן מלווה אותנו כל הדרך.
השביל מגיע עד לבקתת מטיילים שמשרתת את ההולכים בטור סובב מון בלאן. אנחנו לא הגענו עד לבקתה. לאחר כמה מאות מטרים של טיפוס הסתובבנו וחזרנו בדרך בה באנו, כשקרניים אחרונות מאירות את רכס המון בלאן.
הדרך חזרה לעמק
עם הקרניים האחרונות הסתיים לנו יום עמוס חוויות וחזרנו למלון.
יום חמישי: אל מורדות המטרהורן
מטרת נסיעתנו היום היתה העיירה breuil-Cervinia השוכנת למרגלות הר המטרהורן (זה שמופיע על עטיפות השוקולדים של טובלרון). נסענו כמובן לצידו האיטלקי של ההר, שם הוא קרוי Monte Cervino. מהמלון הקבוע שלנו נסענו אל הכביש הראשי של עמק אאוסטה איתו לקחנו מזרחה. חצינו את העיר אאוסטה, המשכנו עוד קצת וב-Chatillon פנינו צפונה לכיוון breuil-Cervinia. הכביש צר ומתפתל בעמק (כרגיל...). לפתע, בלי הכנה מוקדמת, נגלה לעינינו אגם בצבע טורקיז נהדר. לא יכולנו שלא לעצור, לצלם ולהסתובב קצת על גדת האגם – Lago di Maen שמו.
אגם Lago di Maen
המשכנו עם הכביש, ועוד לפני שהגענו למחוז חפצנו, כבר התגלה לנו הר המטרהורן במלוא הדרו.
הר המטרהורן מצידו האיטלקי
הגענו לעיירה Breuil-Cervinia. זוהי עיירת סקי שכל כולה פעילויות ספורט ונופש. לא הצטרפנו לאחת הפעילויות אבל פנינו למרכז המבקרים, ושם ציידו אותנו במפה והמליצו לנו על מסלול הליכה מספר 13 שמתחיל בקצה העיירה (ליד מלון אירופה) ומטפס על מורדות ההר. התחלנו לטפס. המסלול מוביל אל בקתה הנמצאת בקצהו. אל הבקתה עולה דרך עפר המתאימה לכלי רכב, והמסלול הרגלי בחלקו מתמזג עם דרך העפר וברובו חותך את הסיבובים שלה ועולה “דוח” בתלילות. המסלול יפהפה – פלגי מים, עדרי פרות, מפלים, ומעל לכל נישא ההר שעננה מעטרת את פסגתו. ככל שמטפסים נפרש יותר ויותר הנוף שבעמק למטה והפסגות שמסביב.
על מסלול מספר 13
אחד המפלים בדרך
גם הפרה נהנית מהנוף הנהדר שלמטה
טיפסנו גובה של כמה מאות מטרים בתוך הנוף המקסים הזה. כבר התחיל להיות מאוחר, לכן הסתובבנו וחזרנו לפני שהגענו אל הבקתה, שהיתה עוד כ-100 מטר מעלינו.
מימין להר ניתן לראות את הבקתה שבקצה המסלול
חזרנו באותה דרך, עם קצת גיוונים בין דרך העפר והשביל להולכי רגל שחותך אותה. השמש כבר החלה לשקוע מעבר לרכס וסיפקה לנו משחקים יפים של אור וצל.
ליד העיירה יש אגם קטן – Lago Blu – שגם אליו לא הספקנו להגיע. מזוויות מסויימות ניתן לראות את ההר משתקף בו ולקבל תמונות מאד יפות.
השמש כבר שוקעת, ואנחנו חזרנו למלון מעוד יום של טיול מאומץ ומקסים.
יום שישי: מעבר סן ברנרד
גם היום נסענו צפונה, הפעם לכיוון מעבר סן ברנרד שבו עובר הגבול בין איטליה לשוויץ. בדרך עצרנו בכפר חביב מאד בשם Etroubles. הכפר כולו פורח ובנוי סמטאות צרות שנעים להתהלך בהן. בכל רחבי הכפר מוצבות יצירות אומנות של אומנים נודעים, מעין מוזיאון פתוח.
אחת מיצירות האומנות בכפר Etroubles
אחת מסמטאות הכפר
לאחר שיטוט של כשעה בסמטאות Etroubles, המשכנו לכיוון מעבר סן ברנרד. הדרך מתפתלת ועולה מעלה, מספקת כל הזמן יופי של נופים.
לקראת ההגעה למעבר
במעבר עצמו יש אגם קטן שצידו האחד באיטליה וצידו השני בשוויץ. יש מסלול רגלי שמקיף את האגם ומאפשר תצפיות יפות עם השתקפויות של ההרים שסביב במי האגם.
מעבר סן ברנרד: מבט אל הצד האיטלקי…
… ואל הצד השוויצרי
הקפנו את האגם והגענו אל הצד השוויצרי. היה שם דוכן קטן עם שירותי מידע לתיירים, וכששאלנו על מסלולי טיול אפשריים הציעו לנו את המסלול האדום שעולה לרכס שמעל המעבר ומספק תצפית יפה על כל ההרים שסביב. .מיד בתחילת השביל חלפה על פנינו קבוצה קטנה של תיירים שהוליכה כלבי סן ברנרד ענקיים. הכלבים , שמתגוררים במכלאה הנמצאת ליד, כבר לא משמשים בתפקידם המסורתי של חילוץ מטיילים שנתקעו בשלג, אלא מהווים אטרקציה תיירותית, וניתן לצאת איתם לטיול המורדות ההר (בתשלום כמובן).
הטיפוס בשביל האדום הוא תלול ולא קל, אבל שווה כל מאמץ וכל טיפת זיעה.
הטיפוס כולו היה כ-400 מטר גובה. כשמגיעים למעלה נפרש בבת אחת כל הנוף המדהים, 360 מעלות סביב סביב.ממש מתחתינו האגם שממנו יצאנו:
מולנו המון בלאן הבוהק בלובנו:
ורכסי הרים נוספים סביב סביב:
שיכורי נוף ירדנו מטה באותו שביל בו עלינו. המסלול כולו ארך כשעתיים. מומלץ ביותר!
מכאן חזרנו בנסיעה למלון.
יום שביעי: טיול הליכה במסלול מספר 9 אל Chalet de L'Epee
את היום האחרון לשהותנו בעמק אאוסטה הקדשנו למסלול הליכה יפהפה שמתחיל ממש מהכפר בו היה המלון שלנו – Valgrisenche – ליד מגרש הכדורגל של הכפר. המסלול, המסומן כמסלול מספר 9, הוא חלק מטרק באורך של כ-180 ק”מ הנקרא Alta Via 2. הטרק הארוך הזה מתחיל בקורמיור במערב ומסתיים בדולומיטים במזרח. בשטח הוא מסומן במשולש שבתוכו המספר 2. הקטע אותו הלכנו מסומן גם בסימון הזה וגם כמסלול 9.
השביל מתחיל בתוך יער עבות, נוף שונה מהנופים החשופים בהם הלכנו עד כה. עצים גבוהים המסתירים את כיפת השמיים, שרכים, פירות יער, ופלגי מים קטנים החוצים את השביל מדי פעם.
תחילת מסלול מספר 9
המסלול הוא במגמת עליה. עם העליה לגובה היער הולך ומתדלדל וההולכים בשביל נחשפים לנופים הרחוקים יותר. מתחתנו נגלה הסכר של Valgrisenche והאגם שהוא יוצר, אותם ראינו מהגדה השניה במסלול שעשינו ביום השני.
נוף אלפיני טיפוסי ממרומי המסלול
הנוף נפתח לגמרי, ובמקביל החלו השמיים להתקדר וסיפקו לנו מראות עם שילובים יפים ומעניינים של עננים ופסגות משוננות.
לאחר טיפוס של כ-700 מטר (הגענו לגובה של כ-2400 מטר) בנוף המשכר, נתגלתה לעינינו הבקתה – Chalet de L'Epee. זוהי בקתה המשרתת את מטיילי Alta Via 2 ונותנת שרותי הסעדה ולינה. אנחנו הסתפקנו באווירה החמימה ובכוס שוקו סמיך ומהביל בעל טעם נפלא.
Chalet de L'Epee
עד לכאן טיפסנו בחלקו המזרחי של מסלול מספר 9. מכאן התחלנו לרדת, הפעם בחלקו המערבי של המסלול. הנוף המשיך להיות משגע. מעברו השני של העמק נגלתה לעינינו תחילת המסלול בו הלכנו ביום השני. היה נעים להזכר…
מבט אל הגדה השניה של העמק. ניתן לראות את המסלול בו הלכנו ביום השני
לקראת סוף המסלול, כשכבר נגלו לנו גגות הכפר, עברנו ליד מתקן מרשים שנראה לא בשימוש ואולי שימש בעבר את מערכת האיגום והולכת המים.
הסתיים לו יום אחרון של טיול בעמק אאוסטה. היתה חופשה נהדרת! מומלץ בחום!
