כשוויליאם שייקספיר כתב את הטרגדיה על רומיאו ויוליה, הוא לא שיער בנפשו את הטוויסט המפתיע בעלילה.
לטיול משפחות לצפון איטליה, הצטרפו גם שתי משפחות (השם המלא שמור במערכת), מאותה עיר, שמסיבה כלשהי, שאינה ברורה לי עד היום, עבר ביניהן חתול שחור. כבר בנתב"ג המתח בין המשפחות הורגש באוויר, כאשר ביקשו לא לשבת קרובים אלה לאלה בזמן הטיסה. כמדריך, מאוד הטרידה אותי הדינמיקה שעשויה להיווצר בקבוצה, אך נמנעתי מלהתערב ודאגתי להפרדת כוחות ככל הניתן. אחרי הנחיתה והעליה לאוטובוס, שמתי לב לגדר הגבול הברורה שסומנה באוטובוס: החלק הקדמי למשפחת ק. והחלק האחורי למשפחת מ. במצב שנוצר בקבוצה התחיל להטריד אותי עד מאוד וניסיתי לחשוב על פתרון יצירתי ל"סולחה". שמתי לב גם, שההורים המסוכסכים, לא מאפשרים לילדיהם להתקרב אחד לשני ובטח שלא לדבר.
הטיול נמשך כך מספר ימים, "קו הפסקת האש" לא נחצה על ידי אף אחד מהצדדים, אני מבחינתי, הפעלתי את הקבוצה במשימות שדרשו שיתוף פעולה בין כל המשפחות אך משפחת ק' ומשפחת מ' היו בשלהן. די התאכזבתי מכך שלא יכולתי לגרום להם לשתף פעולה ולגרום להם "להכיר את האויב" קצת יותר ואולי אפילו למצוא מכנה משותף ביניהם, אך בתוכי ידעתי שזה הרע במיעוטו. עדיפה הפסקת אש קרה ממלחמה חמה.....
ככל שחלפו הימים, שמתי לב למשהו חדש בקבוצה, יותר מידי מבטים הוחלפו בין הצד הדרומי של האוטובוס ובין הצד הצפוני. שמתי גם לב לתסיסה תוך משפחתית שמתחילה כשוויכוחים תוך שבטיים החלו להתפשט כמו אש בשדה קוצים. עכשיו היו לי שתי בעיות, העויינות בין המשפחות והמתח בינם ובין עצמם. תחילה חשבתי שמדובר המתח שנגרם "משעות האיכות" הרבות שמעבירות המשפחות עם עצמן (בגלל המלחמה, הן לא התחברו לאף משפחה אחרת ואף משפחה אחרת לא רצתה להתחבר אליהן ולהיכנס לקו האש).
כך חלף לו עוד יום, כאשר ההפרדה נמשכת, משפחה אחת תמיד מקדימה והשנייה מאחור. בסרמיונה, הבחנתי ששניים מתמהמהים בהגעה לנקודת המפגש. חלפו הדקות והקבוצה המתינה בסבלנות פוקעת, טרוניות על חוסר אחריות החלו לרחף באוויר, כאשר כל אותו הזמן, אני חושש שמשהו קרה, או הולך לקרות. הרי ידעתי בדיוק מי חסר! ההיגיון שלי אמר שלא יכול להיות ששני הנעלמים נמצאים יחד. הלא הם מהמשפחות העויינות!
לאחר מספר דקות של המתנה, הגיחה לפתע העלמה מ' עם שקיות בידיה והצטרפה לקבוצה. אחרי דקותיים, הגיח העלם ק' עם בקבוק שתיה קלה בידו. אנחת רווחה נפלטה מפי. היינו דקות לפני שהמלחמה הקרה הפכה חמה. חמה מאוד! ההורים המודאגים דאגו להפגין את מורת רוחם מחוסר האחריות שלהם כאשר לא הגיעו לנקודת המפגש בזמן.
אחרי האירוע בסרמיונה, הגענו ולגארדה לנד, שהוא פארק שעשועים ענק באזור אגם התיירותי גארדה. כל משפחה פרשה למקום אחר בפארק, חלק הלכו למתקני האקסטרים, חלק למתקני הילדים, חלק למופע הפירטים וחלק סתם ישבו על הספסלים וספגו את האווירה. זאת הייתה ההזדמנות שלי לשבת בבית הקפה הציורי שבמקום ולהתענג על קרני השמש החמימות ואספרסו לוהט.
לאחר שלוש כוסות אספרסו, נתקלתי במחזה שלא ציפיתי לו. תחילה חשבתי שבגלל השמש וכמות הקפה אני מתחיל להזות, אך העלמה מ והעלם ק' ישבו יחד (!) בפינה המוסתרת ביותר בבית הקפה. לאחר מספר דקות שבהיתי בהם בהשתוממות, הזוג הסודי הבחין בי מביט בהם וחיוך נבוך נסוך על פניהם. זמן קצר אחר כך, יצא הזוג האסור, במבטם היה מבוייש. "הסוד שלכם שמור איתי" סיננתי לעברם והם חייכו והמשיכו ללכת.
כך חלף לו עוד יום, הגבול באוטובוס היטשטש, העלם והעלמה התקרבו יותר לכיוון מרכז האוטובוס, לא אחד ליד השני חלילה, אך בטווח ראיה.
בוורונה, העיר בה התרחשה העלילה של רומיאו ויוליה, שייקספיר התהפך בקברו (כדי לראות יותר טוב את המתרחש). המרפסת של יוליה נחשבת לאחד המקומות הרומנטיים בעולם. הזוג ק' ומ' כנראה לא יכלו לעמוד בקסמו של המקום ובלהט הרגע, אחרי שבדקו שאן אף אחד בסביבה, התנשקו בתשוקה רבה. לרוע מזלם, עבר מר מ' במקום והבחין במתרחש ולא עבר זמן רב וגם משפחת ק' נכחו ברגע האינטימי של הזוג. שקט שרר במקום. איש לא זע, ציפור לא צייצה.
ההורים המופתעים עלו לאוטובוס בדממה. העלם והעלמה שלא היה להם מושג שנתפשו על חם, המשיכו לשבת במרכז האוטובוס בטווח ראיה. לא עברה דקה מתחילת הנסיעה, והחלה התרחשות בשני האגפים של האוטובוס. הגברת ק' התווכחה עם מר ק' ומידי פעם נשמעו הערותיה בכל חלל האוטובוס. משפחת מ' שישבה בסוף האוטובוס שמעה את הוויכוח ואבי המשפחה, מר מ', החליט לשים לזה סוף!
ק'! צעק מר מ', עזוב את הילדים! תן להם! ק' הסתובב כלא מאמין למשמע אוזניו והנהן אל מעבר לגבול הדרומי. עוד באותו הערב, במלון בורונה, ראיתי את הגברים מסתודדים. חצי שעה אחר כך, כבר הושקו כוסות בירה, הנשים והטף הצטרפו לחגיגה וה"סולחה" שכל כך ייחלתי לה מתחילת הטיול הגיעה!
ביום למחרת, שהיה האחרון בטיול, כבר טיילו המשפחות יחד. טיילו על בגשרים, שטו בגונדולה משותפת והעלם והעלמה אף "השאילו" מנעול מאחת המזוודות ותלו אותו על גשר האקדמיה, היא גשר המנעולים המפורסם של ונציה.
חזרנו לארץ, חלפה תקופה. ובאחד מהקניונים במרכז הארץ, נתקלתי במקרה הזוג הצעיר. בשמחה רבה הראתה לי העלמה טבעת אירוסין ובקרוב מאוד תהפוך מהעלמה מ' לגברת ק'.
על זה נאמר " שימני כחותם על-ליבך, כחותם על-זרועך--כי-עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה: רשפיה--רשפי, אש שלהבתיה. מים רבים, לא יוכלו לכבות את-האהבה, ונהרות, לא ישטפוה"
