ארבעה ימים במקדוניה, מתוכם שלושה במזרח המדינה, חבל ארץ יפיפיה ומקומות שתיירים פחות מגיעים אליהם. הרכב והנהג היו של ידיד מבולגריה, מה שעזר לנו במעבר הגבול וגם בהמשך כי המקדונים מבינים היטב בולגרית. אם כי קיים מתח תרבותי בין המדינות.
התחנה הראשונה שלנו היתה בעמק הבובות, עמודי ענק שמתנשאים לגובה רב ושמשו לפולחן, ההגעה לא ממש מסומנת היטב, ובעל חווה פרטית שילט ככה שיגיעו אליו במקום לאתר. שער המקום פרוץ ולכן שעות הפתיחה לא ממש רלונטיות. במקום היה אדם שביקש תשלום בכסף מקומי, עוד לא היה לנו אז נתנו לו דולר מכל אחד והוא היה מרוצה. בחזור ראו את המגן דוד שבשרשרת שלי כמה מקומיים, הם התרגשו מאד ואמרו עיברני, עיברני. הם גרו לא רחוק והזמינו אותנו לכוס קפה בבית שלהם כדי להראות למשפחה אנשים מארץ הקודש.הכי כיף הדברים הקטנים האלו שעושים את הטיול.
המקום ממש מקסים, בהמשך יש עוד מקומות פולחן ואבנים שמסודרות בצורת מעגל ענק, לא היינו שם. משם המשכנו ל kratovo, עיירה יפיפיה, הצילום בתמונה הוא משם. יש בעיירה 13 מגדלים ששימשו לשמירה על הברזל שנחצב בעיר. אפשר לראות את התעלות שמחברות תת קרקעית בין המגדלים. היה נעים לטייל בין הסמטאות הקסומות. משם המשכנו לעיירה די סתמית שהיה לנו נוח לישון בה בלילה מבחינת המיקום. הגענו למלון והוא היה נעול וחשוך. הבעלים הגיעו אחרי רבע שעה, זוג צעיר וחמוד. מתברר שהמלון עדיין בשלבי בנייה סופיים ואין אורחים. היינו הראשונים. קיבלנו חדר וגם את הסויטה בקומה העליונה כדי שיהיה לנו מטבח. מראש אמרנו להם שנצטרך מוצרי מזון גולמיים ולא ארוחה כי אנחנו דתיים. הם הלכו הביתה והביאו לנו מצרכים מכל הלב. ירקות, פירות, ביצים, לחם, ונפרדו בחיבוקים ובאהבה. היה לנו מלון לבד לרשותינו, לא רע בכלל. שם המלון vila Oska והמספר הישיר +38978371474 יכולים למסור דש משירה.
בבוקר לאחר התיעצות עם מספר מקומיים, ויתרנו על אגם Barovo אם יש זמן תעשו את העיקוף ותבקרו בו, אמור להיות מקום מקסים. נסענו לסטרומיצה, עיירה גדולה ופעם ראשונה שראינו במקדוניה רחוב עם חנויות. המבצר אמור להיות מעל העיירה. לא הצלחנו למצא אותו. אף אחד לא ידע להסביר לנו איך מגיעים, למרות שמהדרך ראינו אותו . גוגל מפות הטעה אותנו שוב ושוב. בחור צעיר הציע לנו שיקח אותנו לשם. אמר שרק יאסוף את אמא שלו שעובדת בנקיון באחד הבתים וניסע. נסענו אחריו והוא הגיע למקום וחיכה. אחרי רבע שעה יצאנו מהרכב ושאלנו מתי הוא אוסף את האמא. מתברר שעוד שעה. הסתרנו את החיוך והודינו לו והמשכנו לבד. למצבר לא הגענו אבל מצאנו את עצמינו בדרך עוקפת שמתפתלת בין כפרים יפיפים ליעד הבא. במקום לנסוע בכביש הראשי. עצרנו ואכלנו פטל בשל וטעים ונהינו מכל רגע.
היעד הבא היה בנסקו, ולא להתבלבל עם זה שבבולגריה. נסענו למפל מים יפיפיה בשם Koleshino. הליכה של כרבע שעה עד למפל. בתוך יער מדהים, בכניסה עמד מקומי זקן ומכר תאנים נהדרות ועוד ירקות במחיר מצחיק. קנינו ממנו את כל הסלסלה בשישה שקלים. גם הוא וגם אנחנו היינו מרוצים.
משם המשכנו למרחצאות הרומאיים בבנסקו, המקום פתוח ופרוץ ומוזנח, אבל היה גם כיף להיות שם לבד. המים היו רותחים מידי וחוץ מלשים את היד אי אפשר להכנס. אין שום שילוט שמזהיר לגבי זה ואין גידור לבריכה. משם המשכנו למפ נוסף, שדרש טיפוס של כ300 מדרגות בטבע. היה שווה. מפל ענק ומקסים. בכלל אם היה לנו יותר זמן היינו נשארים בסביבה המלאה יערות ומפלים.
משם המשכנו לישון בסקופיה , נסיעה של כשעתיים וחצי. את היום השלישי בילינו האגם מטקה המקסים ובתצפית מעל סקופיה. כדי להגיע עד לרכבל דרושה נסיעה של כשעה ברכב, למרות שנראה ממש קרוב לעיר.
סקופיה ממש יפה, לא מאד ערוכה לתיירים, בחלק מהמקומות כתוב רק במקדונית. העיר די נראית שלא ממש התפתחה או התקדמה. כל האיזור המקסים של הכיכר ובנין הפרלמנט והמדרחוב והמבצר די מוזנחים. אבל יש בזה גם יופי מסויים. שווה להקדיש שעה וחצי לביקור במוזיאון השואה, שהשם שמתאים לו יותר הוא מוזיאון יהדות הבלקן. ישנו בוילה עם שישה חדרים בעיר. אנשים נחמדים, המבוגרים לא מדברים אנגלית.
זהו, חזרנו ביום הרביעי בלילה לסופיה. ברור שנחזור שוב
