יום אחד קיבלתי שיחת טלפון, שני הורים מדברים בו זמנית. האמא על סף דמעות, האבא מנסה להסביר מה הבעייה. הבן לפני צבא. הוא וכמה חברים מתכננים לצאת לטרק בגאורגיה. הם חבורת שובבים חסרי אחריות, "הבן שלי קופץ מטפס עולה יורד על כל דבר אפשרי, יחד עם חברים שלו הם יעשו שטויות ואני לא מוכנה שהם יצאו ככה לבד". האבא חשב שזה באופן כללי תיאור מדויק אבל אי אפשר להגיד להם בגיל הזה מה לעשות. והם לא מוכנים לצאת עם מדריך רוצים רק לבד. האמא מטילה וטו. מה עושים? אז המצאתי את המונח "מדריך צל". מדריך יהיה צמוד אליהם כל הטיול, רק שהם לא ידעו מזה. מן דנידין כזה. טוב להורים טוב לחבר'ה. החברים בחרו טרק לא פשוט, מתושתי לשאתילי. ומשאתילי לג'וטה. לא הרבה מקומיים מגיעים לשם כי הדרך מפותלת ולא פשוטה. ולא רבים הנהגים שמוכנים לנסוע לשם. בגסטהאוס חוץ מהם היה רק בחור אחד נחמד מאד, מקומי, שמחר מתחיל טרק באותו המסלול. האמת שהיה להם די נוח ללכת אחריו ברגל. פעמיים לולא הוא הם לא לגמרי היו יודעים לאן לפנות. ביום הוא הלך לבד אבל בערב התיישב לידם והוא התגלה כבחור בעל ידע נרחב ומעניין. אז זהו, החברה עשו את הטרק המדהים הזה וחזרו בשלום.
האם אתם בעד? נגד? פחות חשובה דעתינו. העיקר שהאמא ישנה בשקט בלילה...
