רומניה -; על אנשים, כפרים כמו פעם וערפדים - ספטמבר 2012
המסלול: בוקרשט-הדלתא של הדנובה-בוקרשט-סיביו- רכס פאגרש-סיגישוארה-טרגו מורש-פייטרה נאמץ ומעבר ביקאז-ברשוב , פויאנה ברשוב -; בראן-סינאיה -; בוקרשט. סה"כ 10 ימים.
מה ידענו על רומניה ? לא הרבה. שיש בה יערות יפים עם זאבים ודובים, צוענים וכן, טרנסילבניה כרקע לסיפורו של סטוקר על ולאד "דרקולה" הערפד. והיה גם סרטו המצחיק (חפשו בארכיונים, מומלץ) של רומן פולנסקי "סלח לי אתה נושך את צווארי" עם שרון טייט היפה הנחטפת ע"י דרקולה, ננשכת והופכת לערפדה צמאת דם. שרון היפה נרצחה לצערנו, פולנסקי חובב הקטינות נרדף ע"י המשטרה האמריקאית והרומנים נשארו עם דמותו של דרקולה צמא הדם. אבל נניח לזה כעת ונחזור לרומניה היפה.
בוקרשט: עיר גדולה, מגאלומנית כמו שליטה בעבר ,צ'אוצ'סקו . שילוב של עיר אירופית - שדרות ירוקות יפיפיות, מזרקות ובניינים בסגנון ניאוקלאסי , עם מזרח תיכון ישן: קצת ליכלוך ברחובות, כלבים עזובים (אבל מטופלים, לכל כלב יש תג זיהוי צמוד לאוזן) ובמרכז העיר -; עיר עתיקה עם שרידי ארמונו של ולאד צפש שעליו אכתוב בהמשך, חומה וסמטאות שהפכו למדרחוב ענק : בתי קפה כולל נרגילות, בתי בירה, ביסטרו צרפתי לצד סימיט (בייגלה) ושוארמה טורקית כמו באיסטנבול, וברחוב המקביל , גירוס יווני ומוזיקה יוונית ממש כמו בפלאקה באתונה. וכן, המבנה הענק -; ארמון העם - שהשאיר צ'אוצ'סקו, ממש דקה לפני שהוצא להורג. הבנין מאוכלס רק בחלקו ואם מישהו מחפש חדר/משרד/דירה להשכיר -; יש.
הדלתא של הדנובה: מבוקרשט פנינו מזרחה לכיוון שמורת הדלתא של הדנובה -; אתר מורשת עולמי. הדנובה מתפצלת ל- 3 זרועות בדלתא ומשם נשפכת לים השחור. בשמורה מקננים עופות מים והיא כוללת מאות זנים של צמחיה ועופות. הסיור בדלתא רק בקבוצה מאורגנת בסירה, ויש סירות בגדלים שונים. בתקופה הזו, רוב העופות עזבו לאפריקה דרך ישראל ובדלתא נשארו 2-3 חסידות תועות והרבה שחפים.
הדרך לשם מישורית, יפה , ועוברת בין שדות תירס ושורות ארוכות לאורך הכביש של עצי אגוז קליפורניה. הרומנים יוצאים לדרכים מצויידים עם מקל ארוך , מכים בעצים (ממש כמו במסיק זיתים) ואוספים את האגוזים שכעת עם קליפה ירוקה וטעמם קצת אנמי.
לכבישים ברומניה יצא שם רע ובצדק כנראה. אבל יש תקווה. יש כבר כבישי אגרה יפים ותקינים ובכבישים אחרים יש פעילות נמרצת של שיקום, סלילה מחדש ותיקונים. אין ברומניה "כביש עוקף", הכביש המהיר עובר בין כפרים , חוצה אותם לשניים וכך אפשר לחזות בדרך בפרות רועות ליד חצר הבית, איכרים עייפים חוזרים מהשדה עם קילשון על הכתף, אחרים שואבים מים מהבאר שלידו ממש כמו בשיר ובתמונה ההיא: "שם בבית הספר", והרבה סוסים ועגלות.
כביש 7C: מהדנובה חזרנו לבוקרשט ומשם פנינו לסיביו דרך קורטיאה דה ארגש וכביש 7C. כביש אתגרי שהומלץ בין היתר ע"י המגאזין הבריטי "טופ גיר" (טוב, זה מה שכתוב בעלון המפאר את הכביש). הדרך היפה באמת מטפסת על ההר, עוברת ביערות עצי מחט , אשוחים ירוקים ציוריים ומתפתלת כך בין יערות עד לאגם וידרארו ותחנת הכוח שלידו. משם הכביש ממשיך בפיתולים לכיוון "אגם בליאה" , שבעונה הזו של השנה התגלה כשלולית לא מרשימה , ומשם עוד פיתולים וחצייה של רכס פאגרש, כשההרים כבר קרחים, עד לסיביו. בדרך סצינה מ"מגדל הדבורים" סרטו של אנגלופולוס עם מאסטרויאני ז"ל, הגבר מהסוג שלא רואים יותר: משאית קטנה עם כוורות, הדבוראי נוסע איתן ומניח את הכוורות במקומות מסויימים עפ"י סוג הצמחיה הרצוי.
דרך טראנספגרשן ותחנת החשמל על אגם וידרארו נבנו ע"י צ'אוצ'סקו בסוף שנות ה- 60. הכביש נחנך ב1974 אחרי 4 שנות עבודה, שימוש ב- 6,000 טון חומר נפץ ו- 38 הרוגים.
בקורטיאה דה ארגש -; בירת ולאכיה בעבר , היא רומניה, קבורים המלכים הולאכים. נדרשים דמי כניסה -; 2 רון, למקום. תיירים מעיראק שהיו שם סרבו משום מה לשלם וחטפו קללות ברומנית עצבנית.
סיביו: סיביועיר גרמנית שמורה ויפה . סיביו במחוז טרנסילבניה, מחוז עם מיעוט הונגרי וגרמני ומקור למתח בין עדתי. היום המחוז שקט מבחינה פוליטית והעיר סיביו , בירת התרבות של אירופה לשנת 2008, פורחת. הרבה מוזיאונים בסיביו: לאומנות, לאתנוגרפיה, לאומנויות ואפילו לתולדות הרוקחות -; מוזיאון קטן ומדליק עם מכשירי חוקן מהמאות הקודמות , מפחידים למדי. גג הכנסייה האונגליסטית בכיכר הקטנה עשוי רעפים צבעוניים המסודרים כמו מעשה רקמה רומנית (חולצה רומנית, מכירים ? זהו בדיוק). בכיכר הגדולה כנסיית השילוש הקדוש ומגדל השעון, אליו טיפסתי לראות את העיר והנוף מסביב. בקצה הכיכר הגדולה עומד פסלו של המורה המכובד ג'ורג' לאזר, מייסד ביה"ס הראשון בשפה הרומנית בבוקרשט.
סיגישוארה ומדיאש: למחרת בבוקר פנינו מסיביו לסיגישוארה דרך העיר מדיאש. מדיאש פחות מוכרת וחבל. העיר נבנתה בימי הביניים , במאה ה-13 כעיר מחוז ומרכז מנהלי ושיפוטי לכפרים הסכסונים מסביב. העיר הגיעה לשיאה במאה ה- 16. היום יש בה כיכר יפה על שמו של המלך פרדיננד ורובע עתיק שמור ובו מצודה שהיום משמשת כמוזיאון ופעם הגנה על העיר.
בסיגישוארה , עירו של ולאד צאפש ומקום הולדתו וחינוכו. העיר העתיקה מורכבת מהעיר העליונה מוקפת חומה ומגדלי שמירה ומהעיר התחתונה כשבינהן מקשר מגדל קדמי -; מבשרת. חלק מהמגדלים נהרסו במאה ה- 16 בשריפה אך נבנו מחדש. אחזקת המגדלים הוטלה על הגילדות בעיר וכך כל מגדל זכה לשם של בעל מקצוע: מגדל החייטים, מגדל הסנדלרים וכו'. המגדל היחיד שהיה באחזקת העיר ואחריותה היה מגדל השעון שהיה גם שער הכניסה לעיר. כן ברור שטיפסתי למגדל למעלה לראות את הנוף ולחשב את המרחק ממנו למוסקבה למשל . השעון פעיל אך הדמויות סביבו המתארות את ימי השבוע שובתות, חבל.
מטרגו מורש דרך מעבר ביקאז לפיאטרה נאמץ שתי ערים נעימות ונחמדות בהן עברנו. בטרגו מורש מרכז יפה עם בניינים מטופחים, פיאטרה נאמץ במחוז מולדובה יפה פחות אך מוקפת הרים ויערות.. האטרקציה העיקרית בעיר: רכבל מראש הר אחד החוצה את העיר עד להר ממול. במרכז העיר כנסייה עתיקה (אלא מה) מגדל שבנה המלך סטפן, מלך מולדובה במאה ה- 15, קולגה של ולאד צאפש חביבנו.
מעבר ביקאז: חצינו את הקרפטים בדרך במקביל לנהר מורש. הדרך יפה, מיוערת, הכל כרגיל. ואז מגיעים למעבר ביקאז: דרך צרה בין סלעי גרניט בגובה של כ- 100 מ'. על זה נאמר, אין מילים. צריך לראות . זה הכל. חבל רק שלאורך הדרך הוקמו דוכני מזכרות וצעצועים המקלקלים את הנוף. וכן, מדובר באתר תיירותי מבוקש ובהתאם לכך הלכלוך בצידי הדרך.
ברשוב, פויאנה ברשוב: חזרה לטרנסילבניה ולאחד המקומות היפים ביותר ברומניה, ברשוב. בחורף עיירת סקי ובקייץ מרכז לטיולי אופניים וטרקים בהרים מסביב. ברשוב מוקפת בעוד עיירות סקי דומות: פויאנה ברשוב , פרדל ואחרות שאליהן נוסעים בדרך הררית גבוהה ומיוערת. כולן יפות וכולן בתוך נוף חלומי. ברשוב היא הגדולה והמרכזית והגענו אליה מהכניסה ה"חדשה" -; שיכוני פועלים, מפעלי תעשייה . ואז עוברים את החלק הזה ומגיעים לעיר הישנה והיפה שמטפסת מהגיא על הגבעות ממסביב. על אחת מהן, מצודת העיר מ -; 1580 שמגיעים אליה בטיפוס קליל דרך היער. המצודה יפה , בלילה מוארת וביום , מי שרוצה יכול להתחתן שם, יש אולם היסטורי, יש קייטרינג וחנייה. למטה מדרחוב שהוא בעצמם רובע שלם , מגדל העיר עם שעון וכמה כנסיות. יום שבת הוא יום עמוס, ספרנו לא פחות מ- 4 חתונות. על המרפסת של מגדל השעון מנגנים נגנים בלבוש ימי הביניים ולמטה "משמר כבוד" של חיילים לבושים בהתאם. בסיום הקונצרט, תרועה גדולה וירי מתותח. כל זמן הקונצרט ישב בכיכר כלב אחד גדול ושקט, כשהתותח ירה -; הוא המשיך לשבת במנוחה ואפילו לא הזיז את הראש (בדקתי, הוא לא מת). אחת הכנסיות היפות בברשוב "הכנסייה השחורה" , כנסייה לותרנית שנבנתה ע"י סוחרים גרמנים. הסגנון גותי -; עמודים גבוהים , הקישוטים ברוקיים והשטיחים העתיקים במקום, מתנת סוחרים עותומנים.
בראן: מברשוב פנינו בדרך העולה בהר בין יערות. זו למעשה הדרך היחידה שהיתה משובשת בכל המסע הזה. לאורך הדרך קבוצות של רוכבי אופניים ומטיילים. בבראן נמצאת המצודה ובו הארמון ששימש מאוחר יותר כמעונה של המלכה מריה. מלכת רומניה, מריה, נכדתה של המלכה ויקטוריה היתה גב' רבת פעלים והטירה מציגה את הארמון , רהיטיו וסיפור חייה של המלכה. מסתבר שבמלחמת העולם ה- 1 המלכה לבשה מדי אחות ויצאה לחזית לטפל בחיילים פצועים. בתה, הנסיכה ליאנה, כבר הוגלתה ע"י הקומוניסטים לארגנטינה, יש דברים גרועים מזה. במצודה בבראן ישב ומלך במאה ה- 15 ולאד צאפש הוא דרקולה -; הערפד בסיפורו של סטוקר . דרקולה הוא שמו של מסדר נוצרי הונגרי אליו השתייך ולאד. ולאד שלט על טרנסילבניה במאה ה- 15 והיה ידוע באכזריותו הרבה במיוחד כלפי השבויים העותומנים. העותומנים העניקו לן את הכינוי "המשפד" והסופר סטוקר שהתרשם מדמותו, מהנוף הערפילי של טרנסילבניה ואגדותיה על ילדי שטן, הפך אותו ביצירתו לערפד צמא דם ובכך העניק לו חיי נצח, בספרות ובקולנוע. עבור הרומנים ולאד הוא גיבור , מעין רובין הוד שעזר לעניים וסרב לשלם מס לעותומנים ובסופו של דבר נרצח ע"י אצילים בוגדים.
המצודה עצמה נבנתה בשנת 1369 על שרידי מצודה רומאית שהגנה על דרך המסחר בעבר, על מנת לסמן את הגבול בין נסיכות טרנסילבניה (הונגריה, אז) ובין ולאכיה.
סינאיה: נפרדנו מולאד , בראן וברשוב ופנינו לסינאיה. סינאיה עוד עיירת סקי מרשימה , אבל לא באנו בשביל הסקי. בסינאיה מנזר וכנסיה משנת 1695. במקום נבנתה בסיליקה יפיפה במבנה של צלב : גובה ואורך 15 מ', רוחב 6 מ' והכל מכוסה ציורי קיר המתארים את חייהם של 3 קדושים: קטרינה (כן, זו מסיני), דמיטריוס והקדוש הפופולארי במיוחד -; ג'ורג', יליד העיר לוד, עפ"י האגדה. תמונות נוספות מתארות את גן העדן והגיהנום והעמודים במרפסת הקטנה בכניסה מעוטרים ומקושטים. יפה. בחצר הסמוכה באותו מנזר, יש כנסייה בסגנון ביזנטי. שלט במקום מציין את תרומתו של המלך קרול לחיבור הכנסיה לחשמל. היום יום ראשון והמקום הומה מאמינים הכורעים על ברכיהם ומתפללים. כולם חוץ מהנזיר שיושב ליד דלת הכנסייה . הוא עסוק מאוד במכירת נרות ותשמישי קדושה -; טוב, צריך לחיות ממשהו. בכניסה אפשר גם לכתוב על פתק שמות של קרובי משפחה , החיים והמתים , להטמין את הפתק בכותל , סליחה, בתיבה מיוחדת שתימסר לכומר שיברך אח"כ את כולם.
מהמנזר עלינו לארמון פלש. הארמון, ארמון מה יש לומר., יפה , מקושט ועמוס . קצת מעייף את העין. הסתפקתי בסיור קצר במקום ופניתי לגנים סביבו ולמראה של עמק פרחובה משם. הסיור בגנים בחינם ומומלץ. הארמון, למכורים בלבד.
מסינאיה נסענו ישירות לבוקרשט לקראת הטיסה לתל אביב. במרכז המדרחוב בעיר העתיקה שרידי ארמונו של ולאד צאפש. המקום כעת ברסטורציה ובינתיים יש שם 4 אולמות ארוכים עם קשתות לכל האורך -; מרשים ביותר ומומלץ.
בסיומו של הסרט "סלח לי וגו'" -;עוזרו של הפרופ', הצעיר והמאוהב, בגילומו של פולנסקי עצמו, מצליח לחלץ את אהובתו (שרון טייט היפה) מציפורני דרקולה ומטרנסילבניה והם נוסעים בכרכרה מהירה החוצה משם. על רקע תמונת הסיום המדליקה , שלא אתאר כאן, לכו תראו, נשמעים דבריו של דרקולה (במבטא הונגרי כבד) והוקרתו לפרופ' החוקר ולעוזרו הצעיר על כך שהפיצו את הערפדים והערפדות בעולם.
