יפן עם ילדים - חוויה רגועה וקסומה כאחת

בחודש אוקטובר 2016 טיילנו – אמא וארבעה ילדים, בגילאי 9-18 – במשך שלושה שבועות ביפן. הבחירה ביפן היתה גם בגלל שהיא נתפסה כיעד בטוח לאשה לבד עם ילדים, וגם בגלל חלומות ותיקים לראות את יפן. בדעבד, הבחירה היתה נכונה מרגשת – יפן התבררה כאחד מיעדי הטיול הקסומים שהיינו בהם. מכיוון שתכנון הטיול התבסס במידה רבה על הטיפים במטייל, רצינו לחלוק אתכם את חוויות הטיול ומסקנותיו. אנחנו פותחים בשורת מסקנות כלליות, ולאחר מכן פירוט של המסלול עצמו.

א. השלם עולה על סך חלקיו: קשה להצביע על גורם אחד שעושה את יפן לקסומה כל כך. היו כבר מי שציינו כי הנופים ביפן יפים, אבל יש טיולי טבע ונוף מסעירים מאלו. גם האטרקציות ביפן הן כולן מקסימות, אבל אף אחת מהן אינה עוצרת נשימה בזכות עצמה. זהו המכלול של כל המרכיבים של יפן שעושה את הטיול בה ליחודי וקסום כל כך.

זהו השילוב של הסדר והנקיון המופתיים, האסטטיקה של הגנים והמקדשים, האוכל המרתק, מערכת הרכבות שאין משוכללת ממנה בעולם, טירוף החושים של טוקיו, הלינה המסורתית על פוטונים על מחצלות הטאטמי, הרחצה המשותפת באונסן, והיפנים עצמם. בעיקר היפנים עצמם.

נסענו ליפן לכודים בדעה הקדומה שהיפנים הם עם נקי, מסוד, קפדן ואדיב. הכל נכון, אבל זוהי רק התחלת התמונה. היפנים מצטיינים בשתי תכונות שלא מצאנו בשום מקום אחר בעולם – כבוד קיצוני לזולת, ויושרה פנימית יוצאת דופן. הנקיון, הסדר והאדיבות הם כולם פועל יוצא של הכבוד לאחר. היפני לעולם לא ילכלך לאחר, הוא לא יגע בו, הוא לא ידחף לפניו בתור, והוא גם לא ירעיש לו עם דיבור בקול רם או בסלולרי. היפנים יעשו הכל כדי לא להפריע לאחר, לא מתוך חינוך או נימוס אלא מתוך כבוד אליו, וזוהי גישת חיים שעושה את הביקור ביפן לנעים מאין כמוהו.

תוסיפו על זה את היושרה שלהם: הם באמת ישרים כמו סרגל, פועל יוצא אגב של מה שנראה כתרבות של הסתפקות במועט. לכל אורך יפן תתקלו בתופעה המשעשעת של דוכנים שמפרסמים את עצמם עם השלט של “לחמניה ב-100 ין, חמש לחמניות ב-500 ין". הילדים חשבו שהיפנים הם בוקים להחריד, אנחנו חשבנו שהם סוחרים לא מוצלחים, אבל לבסוף הבנו שהם לא מעונינים להצליח כסוחרים. הם באמת לא מעוניינים לשווק או למכור לכם את מה שאינכם צריכים, הם לא ינסו לפתות אתכם בהבטחות שווא, הם תמיד יציינו בפניכם את כל המגרעות של המוצר הנמכר – המלון יפרט בהזמנה את המרחק הגדול שלו מתחנת הרכבת, ואת החדרים הקטנים – הם לעולם יחזירו לכם עודף מדויק, אם שכחתם משהו ברחוב תוכלו לחזור גם אחרי שעות והוא עדיין יחכה לכם באותו מקום, ואם סיכמתם איתם משהו – כל הזמנות של המלונות עשינו במייל, בלי שהתבקשנו לתת מקדמה כלשהי או אפילו להשאיר מספר כרטיס אשראי לבטחון – הרי שזהו סיכום מוחלט שאין תזוזה ממנו. היפנים הם סוחרים גרועים, כי הם לא מחפשים לעשות קופה על חשבונכם. מהבחינה הזו הביקור ביפן הוא השלו והרגוע ביותר שהיה לנו – פשוט אין שום סיכון שאי פעם ירמו אתכם או יטעו אתכם. זה לא קורה, נקודה.

ב. תכנון והתמצאות: כבר כתבו לפנינו ואפשר רק להוסיף: יפן היא מדינה מסודרת ומתקדמת, וקל מאד להתמצא בה, למרות העדר האנגלית. אנחנו תכננו את הטיול לבד, בעזרת טיפים מאתר למטייל, קבוצת הפייסבוק מטיילים ביפן, ספרי הדרכה, ובעיקר אתר האינטרט המעולה של ממשלת יפן japan-guide.com. אתר ממצה מאד, שמסמן את אתרי החובה בכל עיר, ונותן על כל אתר חובה תיאור קצר, מחירים, זמני פתיחה ואיך להגיע. קל ולענין.

בכל מקרה, צריך ורצוי להגיע מתוכננים היטב – אנחנו הגענו עם תוכנית מפורטת לכל יום - ולהתחיל את הביקור בכל עיר ב-TOURIST INFORMATION בתחנת הרכבת. זה המקום היחיד בעיר שבו בוודאות ידברו אנגלית. הקפידו לקחת שם מפות של העיר ושל התחבורה הציבורית, ותשאלו את כל השאלות לגבי איך מגיעים לכל אתר, איך משלמים באוטובוס וכו'.

בנוסף תדאגו שכל מלון ישלח לכם הדרכה איך מגיעים מתחנת הרכבת אליו.

אחרי כל זה תצטרכו להסתדר עם המפות והידע שהגעתם מצוידים בו, ועם תנועות ידיים. תגלו שהיפנים הם עם מאד אינטלגנטי, וגם בלי אנגלית רובם יבינו מה אתם מחפשים וישמחו לעזור.

ג. תחבורה: אפשר לנהוג ביפן אבל אנחנו העדפנו, כמו הרוב, להשתמש במערכת הרכבות המשוכללת והמדהימה של יפן. מאחר שמחירי הרכבות הם מרקיעי שחקים אתם חייבים להזמין את כרטיס הרכבות המפורסם, ה-JR PASS , עוד מהארץ – זה יחסוך לכם שליש עד מחצית מהעלות. השימוש בכרטיס הוא פשוט וקל, פשוט תעלו על הרכבת וזהו. מבחינת הכרטיסן על הרכבת ה-PASS שלכם כמוהו ככרטיס שרכשתם.

אין בעיה של מקום על הרכבות, גם לא על רכבות השינקנסן המהירות, אבל אם יש לכם כמה דקות לפני הנסיעה – תכנסו למשרד הכרטיסים בתחנת הרכבת ותשמרו מקומות. הקרונות השמורים הם נעימים יותר. שימו לב שהשינקנסן יוצאים מרציפים נפרדים מאלו של הרכבות הרגילות.

את תוכנית הנסיעה ברכבת תבנו כמובן באמצעות אתר hyperdia המצוין – תזכרו רק לבטל את האופציה של רכבת ה-NOZOMI ואת הרכבות הפרטיות. אלו אינן כלולות ב-PASS.

את ה-PASS צריך להזמין מהארץ, ואפשר תמיד להזמין אותו לשבוע פחות ממשך השהות שלכם ביפן – בהנחה שהשבוע הראשון והאחרון יהיו בקיוטו וטוקיו, ובערים אין לכם צורך ב-PASS. שימו לב, עם זאת, לעלויות ההגעה משדות התעופה לשתי הערים (הרכבות לשדות התעופה כלולות ב-PASS). במקרה של קיוטו העלות משדה התעופה באוסקה לקיוטו היא 23 דולר לאדם. בטוקיו העלות מהעיר לשדה של נריטה היא לכאורה 30 דולר לאדם, אבל אם לוקחים את המטרו הרגיל ולא המטרו המיוחד (זה לוקח חצי שעה יותר) אפשר להוזיל את המחיר לכ-10-15 דולר לאדם. תעשו את כל החישובים הללו בהזמינכם את ה-PASS, כי תזכרו שהשבוע השלישי הוא גם הזול ביותר והוא כ-120 דולר לאדם בלבד.

התחבורה העירונית אינה כלולה ב-PASS, אבל היא גם אינה יקרה. בממוצע מחיר כרטיס אוטובוס עירוני עולה כ-200 ין (8 שקלים), קצת יותר יקר מבארץ. גם התחבורה העירונית היא נוחה מאד: כל הקווים שמובילים לאתרים תיירותיים משולטים היטב. באוטובוס, או בקרון המטרו, ישנה מערכת כריזה באנגלית – שמציינת את שם התחנה, מה הם היעדים התיירותיים שהיא מובילה אליהם, וגם מצינת את התחנות הבאות.

התשלום באוטובוסים הוא בעזרת כרטיס יומי שנרכש מראש, או במזומן (מטבעות או שטרות של 1000 ין). משלמים במכונת פריטה אצל הנהג, הנהגים הם אדיבים ועוזרים לתיירים מתקשים. לא לשכוח לקחת מפות של האוטובוסים ב-TOURIST INFORMATION.

ד. ג'נט ילן: החלטותיה של נגידת הבנק המרכזי של ארה”ב הם הגורם החשוב ביותר בתכנון הטיול שלכם ליפן. בעיניים כלות צפינו איך ילן, בניגוד לציפיות, מסרבת להעלות את הריבית על הדולר, וכתוצאה מכך בתוך ארבעה חודשים מרכישת כרטיסי הטיסה הין התחזק מול הדולר (ומול השקל) בכ-10%. נסענו ליפן כששער החליפין הוא כ-100 ין לדולר - 20% יותר מאוקטובר שנה קודמת. ברמת שער החליפין הזו רמת המחירים ביפן דומה לזו של ישראל. ליתר דיוק התחבורה יקרה הרבה יותר, ולכן חייבים את ה-PASS, האוכל דומה או יקר מהארץ אבל רק בגלל שהכמויות הן קטנות יחסית, הביגוד דומה או זול מהארץ בכ-20%, והלינה זולה מהארץ.

הלחץ הכלכלי העיקרי שהיה לנו ביפן נגע לאוכל במסעדות. בממוצע מחיר מנה עייקרית יהיה 1000-1500 ין (40-60 שקלים). זה לא נורא, עד שמגלים שגם המנות הן קטנות. תוסיפו לזה את הצורך לאכול במסעדות שלוש פעמים ביום, ותגיעו לכך שאנחנו מצאנו את עצמנו, חמישה אנשים, מוציאים כאלף שקל ביום על אוכל ומסתובבים רעבים.

מה עושים? מנות המרק נודלס היפניות הן מעולות, והן הרבה יותר זולות. זהו פתרון מצוין, אבל כמובן שלא ניתן לאכול מרק שלוש פעמים ביום. פתרון אחר הוא לוותר על מסעדות, ולקנות את המנות המוכנות בחנויות הנוחות כדוגמאת 7/11. אפשר גם להתדרדר לגמרי ולאכול במסעדות המזון המהיר האמריקניות, מקדונלדס ודומותיה, שהן תמיד מוכרות וזולות. בערים הגדולות יש אפשרות לקנות אוכל בקומות האוכל של חנויות הכלבו, כמעט תמיד במרתף, שם יש אוכל מצוין, זול ובכמויות גדולות. ישנן גם רשתות מזון מהיר יפניות – תזהו אותן לפי הפוסטרים הצעקניים בכניסה וזה שהן תמיד מלאות – שאפשר לאכול בהן אוכל יפני טעים וזול. ולבסוף, אפשר להתאמץ ולמצוא את המסעדות שמגישות מנות יותר גדולות, לפי המלצות בטריפאדוויזר או לפי התור בכניסה למסעדה. גילינו שהיפנים אינם פרייארים, ואם הם נעמדים בתור זה כמעט תמיד רק למסעדות זולות ושנותנות תמורה טובה לכסף.

ה. עלות כוללת: למרות הקושי פה ושם במחירי האוכל, ולמרות מחירי התחבורה היקרים, בסך הכל טיול ליפן – שמשלימה בימים אלו את השנה ה-27 לכניסתה למיתון כלכלי – אינו יקר. העלות הכוללת שלנו, שלושה שבועות ביפן, היתה כ-4000 דולר לאדם, כשמחצית הסכום היה מחיר הטיסה (1500 דולר) וכרטיס הרכבות (כ-420 דולר לאדם לשבועיים). השהות ביפן עצמה עלתה לנו כ-100 דולר לאדם ביום, וזה כשלא התפשרנו ואכלנו רק במסעדות, וישנו במלונות ה-3 כוכבים. אם תצליחו להוזיל את מחיר הטיסה – עכשיו כשקתאי פסיפיק מצטרפת לתחרות על הקו זה יהיה אפשרי – תוכלו לרדת די בקלות לעלות של 3500 דולר לאדם לשלושה שבועות..

ו. אוכל: האוכל הוא חלק חשוב מהחוויה היפנית, ותרשו לנו להמליץ להסחף איתו. פשוט תנסו. בחלק מהמקרים תתקלו במנות משונות, עד לא אכילות, בחלק אחר תגלו שאתם מרחיבים את גבולות הטעם שלכם למחוזות חדשים. לא רק האוכל עצמו אלא גם תרבות האכילה – הישיבה על הארץ, ה-SET MENU שכולל מגש ועליו מנה עיקרית עם הרבה מאד תוספות במחיר העיקרית, התה שמוגש חינם, המטליות הלחות בתחילת כל ארוחה. תרבות האכילה היפנית היא מרתקת, אם כי לעתים קרובות לא משביעה.

לטעמנו מרקי הנודלס היו הפסגה של האוכל היפני. גם הסושי הוא כמובן טוב, אם כי לא שונה מאד מזה המוכר בארץ, וכך גם המנות המטוגנות (טמפורה או פנקו). המוצלח מכל, עם זאת, הן דווקא המנות האחרונות. המתוקים היפנים הם עולם שלם של טעמים, מרקמים וריחות. הגלידה, בעיקר גלידת התה הירוק, היא מעולה. הקרפים שלהם הם ענקיים ומדהימים. הפנקייק בצורת דג ממולא בכל טוב (המילוי הנפוץ הוא מחית מתוקה של עדשים אדומות, אבל יש גם וניל ושוקולד). הקרח המרוסק בליווי תרכיז מתוק הוא כיף לא נורמלי, ושימו לב גם לעוגיות העשויות בצק אורז שקוף וצבעוני – כל צבע מייצג מילוי אחר – שהן מעדן ענוג. בקיצור, תחגגו עם המתוקים היפנים.

בכלל, שווה במיוחד לאכול בדוכני הרחוב, כאשר כל דוכן מתמחה במנה אחרת. בד"כ המנות לא יקרות, 200-400 ין לפריט, ושווה פשוט לנסות. עם הזמן תלמדו להכיר, כי המבחר די חוזר על עצמו בכל רחבי יפן (וכך גם המחירים, שהם כמעט וזהים).

שימו לב עם זאת שביפן לא מסתובבים עם אוכל ברחוב: את האוכל שקניתם אתם אוכלים בדוכן עצמו, ולאחר מכן זורקים את השאריות באותו דוכן. אין ברירה אחרת, משום שאין פחי אשפה. בכלל. בשום מקום. אף פעם. לכן קחו אתכם שקית אשפה, כדי לזרוק את האשפה שאגרתם בסוף היום בחדר המלון, ותשתדלו לא לאכול ברחוב בכל מקרה.

שימו לב גם לשעות הפתיחה המועטות של המסעדות: אף מסעדה אינה פתוחה לפני עשר (תשכחו מארוחות בוקר), צהריים מוגשת בד"כ מ-11 עד 13 (במקרה הטוב 14), וערב מוגש בין 16 ל-18 (במקרה הטוב 19). בעיירות הקטנות, אם לא אכלתם עד שש בערב פשוט תשארו רעבים עד למחרת, אז קחו את זה בחשבון. כל זה כמובן אינו נכון לגבי הערים הגדולות, בהן המסעדות פתוחות מרבית היום.

ז. לינה: קל וזול להזמין לינה ביפן דרך האתרים המוכרים של בוקינג, אגודה או Airbnb. המחיר אינו יקר, אנחנו ישנו בממוצע ב-200-400 דולר ללילה לחמישה אנשים, בדכ המחיר היה נמוך מ-300. עם זאת תרשו לנו לאתגר אתכם, ולהמליץ לכם להמנע מהמלונות השגרתיים. חלק אדיר בחוויה היפנית הוא חוית הלינה בבתי הארחה המסורתיים, ה-RYOKAN או ה-MANISHUKU (ריוקאן משפחתי קטן). מדובר בבתי הארחה שבהם חולצים את הנעליים בכניסה, ישנים על פוטונים שפרושים על הארץ (מחצלות טטאמי), מסתובבים בחלוקים ובכפכפים שמספק בית הארחה, נזהרים מלהרעיש כי הקירות הם מנייר והדלתות הן דלתות הזזה, ובעיקר חולקים שירותים, צחצוח שיניים ורחצה עם שאר אורחי המנישוקו בשירותים ורחצה משותפים.

לא, אל תבהלו. בניגוד גמור למדינות אחרות, ביפן גם בתי הארחה יוקרתיים מתהדרים בשירותים ורחצה משותפים. זאת פשוט צורת הלינה המסורתית , וזה חלק עצום מהחוויה. בכל מקרה השירותים והאמבטיה יבהיקו מנקיון, והחוויה תהיה בלתי נשכחת. בעיקר חווית הרחצה באמבטיה המשותפת – האונסן.

מומלץ בחום לכן לעשות מאמץ עליון להזמין לינה בבתי הארחה המסורתיים. רובם לא מופיעים בבוקינג, וכדי להגיע אליהם תצטרכו לחפש אתרים יעודיים, או למצוא הפניות באתרים של לשכות התיירות של כל עיירה. הרוב המוחלט של המוסדות הללו דוברים יפנית בלבד, ולכן תצטרכו לנסות את מזלכם: פשוט תשלחו מייל לכל הריוקנים שמופיעים באתר התיירות המקומי, ומי מהם שיענה לכם באנגלית קחו אותו. זה שווה כל רגע.

להלן מנישוקו מוצלחים ומומלצים שאנחנו מצאנו:

טקיאמה: [email protected]. מנישוקו מקסים, ברחוב הראשי של העיירה ממש ליד סמטאות העיר העתיקה. מנוהל בידי זוג קשישים שאינם דוברי אנגלית. 5-6 חדרים, הכל בקירות מנייר, אונסן משותף. מקסים ולא יקר.

טסומגו: 御宿大吉 [email protected]

מנישוקו עתיק, בתוך טסומגו, קירות מנייר וסנטו משותף. מכיוון שהעיירה היא קטנטונת, ואין בה מסעדות, האירוח כולל ארוחת בוקר וערב יפניות לחלוטין. זה אומר חווית אוכל מרתקת אך לא קלה (ארוחת הערב כוללת מעדן מקומי – חרגולים מטוגנים. זה, אגב, קריספי וטעים). ליתר בטחון, לכן, הביאו איתכם אוכל שלא תשארו רעבים. המחיר לא זול, אבל חווית הלינה בטסומגו שווה בעיננו את המחיר.

מטסומוטו: http://ryokanseifuso.jp/english/

ריוקאן שמקבל ביקורות נלהבות בבוקינג, ובצדק. זול מאד ופשוט מאד. גם המיקום הוא בשולי העיר. אבל מדובר בריוקאן דובר אנגלית, ושהשירות בו הוא הטוב ביותר שתוכלו להעלות על הדעת: המלצות מעולות, אופניים חינם להסתובב בעיר, הקפצות חינם לתחנת הרכבת, טקס תה וגם טקס לבישת קימונו במחירים הכי מצחיקים שאפשר להעלות על הדעת. בקיצור, מלון פשוט אבל שירות שמימי. מומלץ בחום.

ח.אונסן: אין מילים לתאר את התענוג של חווית הרחצה המשותפת באונסן. מדובר במוסד יחודי ליפן, שהוא בין אמבטיה לספא ציבורי. באונסן מתרחצים בעירום מלא, כמובן גברים ונשים לחוד, ובכל זאת הוא אינו אמבטיה. מאחר שהיפני מכבד את זולתו ואת הנקיון של זולתו, הרי שנכנסים לאונסן רחוצים היטב. לכן בכניסה לכל אונסן יהיו תמיד שורה של מקלחות, ובהן כל פריטי הרחצה הדרושים לכם – סבון, שמפו, מרכך, פילינג, מסיכות וכו' וכו' – ואתם מתבקשים להתקרצף בכניסה לאונסן, לשטוף את כל שאריות הסבון, לחזור על התהליך כולו פעם נוספת, ורק אז להכנס אחר כבוד לאונסן.

האונסן מכיל מינרליים והוא בטמפרטורה קבועה של 43 מעלות. זה רותח, והמשמעות היא שלא תוכלו לשהות במים יותר מעשר דקות. בקיץ זה תענוג מפוקפק, אבל בקרירות של אוקטובר באלפים של יפן זהו תענוג צרוף.

כל בתי הארחה יפני מסורתי מתהדר באונסן או בסנטו – זה אותו דבר, רק שהאונסן מקור המים שלו הוא טבעי (געשי, כולל מינרלים שונים) והסנטו הוא פשוט אמבטיה משותפת של מים חמים רגילים. כולם יספקו לכם חלוקים, כפכפים, וסט מלא ומפנק של כלי רחצה – אין דבר יותר מיותר מאשר לסחוב ליפן את כלי הרחצה שלכם, פשוט לא תשתמשו בהם.

בחלק מבתי הארחה האונסן הוא קטן, ולכן ניתן לסגור את הדלת ולעשות בו שימוש פרטי עד לתום הרחצה. בבתי הארחה הטובים יותר האונסן יהיה תמיד גדול ומשותף לכל אורחי המלון (כמובן, יהיו שני אונסנים – אחד לגברים ואחד לנשים). היוקרתיים במיוחד יחזיקו אונסן שהוא בריכה טבעית חיצונית בטבע, לפעמים אפילו עם נוף לנחל הסמוך. אם זכיתם בכך, זכיתם בחוויה יפנית יוצאת דופן.

יפן מלאה בעיירות של מרחצאות, המתבססות על מקורות של מים געשיים חמים. המרוחקות שבהן הן גם יותר זולות. שווה לעשות מאמץ ולהגיע לכמה מהן, זאת פשוט חוויה מסוג אחר.

ט. משלוח מזוודות: עוד פרט קטנטן שהופך את הטיול ביפן לנוח כל כך, במיוחד לנשים לבד: שירות משלוח מזוודות בין בתי מלון. כל בתי המלון ביפן מנויים על השירות, כולל בתי הארחה משפחתיים קטנים, וזה מאפשר לכם במחיר של 10-15 דולר למזוודה לשלוח אותה מקצה אחד של יפן לקצה אחר, וכך לחסוך את סחיבת המזוודות ברכבת. השירות הוא אמין לחלוטין, והוא דורש רק להערך מראש – המזוודות נשלחות 24 שעות מראש, מה שאומר שצריך לארוז תיק קטן ללילה אחד בלי המזוודות.

תכנון הטיול:

1. המסלול המוכר היטב: אין צורך להמציא את הגלגל, ומי שמגיע פעם ראשונה ליפן כדאי ורצוי שידבוק במסלול התיירותי המקובל. המסלול של מרכז יפן כולל מספר נקודות חובה ברורות וידועות: Kyoto , ו-NARA הסמוכה לה. HIROSHIMA, וטירת HIMEJI הנמצאת בדרך בין קיוטו להירושימה. לאחר מכן עוברים לאלפים היפנים עם העיירות takayama, kanazawa, tsumago, matsumoto. לאחר מכן עוברים לאזור טוקיו, עם שתי הגיחות המתבקשות ל-NIKKO ואזור הר פוג'י. אם ראיתם את כל אלו, ראיתם את כל אתרי החובה המרכזיים של יפן.
2. חלוקת ימים מיטבית, לטעמנו, תהיה: שלושה ימים לקיוטו (מתוכם יום אחד גיחה לנארה, ולמקדש פושימי אינארי). יום וחצי הירושימה, כולל האי מיאג'ימה. יום טקאימה, יום או יומיים קנזוואה (תלוי אם עושים את קניון קורבה – מעבר ההרים האלפיני), יום טסומאגו, יומיים מטסומוטו (כולל שמורת קמקוצ'י). ניקו מצדיקה חצי יום (אם באים לראות רק את המקדשים), או יומיים אם מטיילים גם בשמורת הטבע לצידה. טוקיו מחייבת שלושה ימים כדי לכסות את מרבית השכונות העיקריות, אפשר כמובן יותר. אזור הר פוגי' לא עשינו, אבל הוא כנראה מצדיק יומיים.
3. פסטיבלים: הטיפ המדליק ביותר שקראנו, ואימצנו בחום, היה לתכנן את הטיול בהתאם לפסטיבלים, שהם ארוע נפוץ ביפן כל השנה ובמיוחד בחודשי האביב והסתיו. אנחנו בחרנו לשלב בתוך שלושת השבועות שלנו שני פסטיבלים – פסטיבל הסתיו של טקיאמה, שנחשב לאחד משלושת היפים של יפן, ופסטיבל הסתיו של ניקו. הבחירה הזו הכניסה לא מעט אילוצים, וגרמה לכך שנאלצנו לוותר על חלק מנקודות החובה שהוזכרו כאן (לא היינו בנארה, קנזוואה ופוג'י). היא אילצה אותנו גם להתאמץ מאד למצוא חדרים בטקאימה, לאחר שגם חמישה חודשים מראש העיר התבררה כמלאה לגמרי. הפתרון היה ללון בעיר סמוכה, מרחק שעה ברכבת (אבל לוודא שהרכבת האחרונה יוצאת מאוחר בלילה, כי ארוע השיא של הפסטיבל הוא תהלוכת הלילה של ה-9 באוקטובר), או להתאמץ ולהצליח למצוא בסוף מנישוקו קטן שהיה בו חדרים לשמחתנו. שני הפסטיבלים היו מדליקים, ולטעמנו הצדיקו את המאמץ.
4. קיוטו: תכננו שלושה ימים, כאשר היום השלישי הוא גיחה לנארה ובדרך חזרה עצירה במקדש פושימי אינארי. הכי כדאי לשון באזור הבילויים של גיון, או בסמטאות העתיקות והמדליקות של השכונה העתיקה HIGASHYAMA. את היומיים של קיוטו, כדי להקל על התנועה, שווה לחלק לפי אזורים. את היום הראשון תתחילו בצפון, במקדש הזהב ומקדש RIONJI הסמוך לו (גן הסלעים המפורסם) – שניהם במרחק הליכה זה מזה. לאחר מכן עיברו למרכז העיר ובקרו בגני הקיסר (נחמד, לא חובה), ובטירת NIJO (מדהימה, חובה) – גם פה אפשר ללכת ברגל, אבל זה עניין של חצי שעה הליכה בין שתי הנקודות. את היום אפשר וצריך לסיים בסמטאות של שוק נישקי ובאזור גיון.

את היום השני הקדישו לחלק המזרחי של קיוטו. התחילו במקדש העמוס לעייפה KIYOMIZUDERA. המקדש עצום מטריד בצפיפות שלו, אבל המיקום שלו בתוך הסמטאות המקסימות של היגשימה שווה ביקור בכל מקרה. המשיכו דרך הסמטאות עד למקדש HEIAN ומשם תסעו מספר דקות באוטובוס או תלכו ברגל לדרך הפילוסופים. בחלק הדרומי שלה ישנם שני מקדשים בולטים NANZENJI וכן EIKANDO. בקצה הצפוני של דרך הפילוספים יש את מקדש הכסף. לטעמנו מקדש הכסף עמוס לעייפה, ומיותר. לעומת זאת, ממקדש אייקנדו התפעלנו בעיקר משום שזה היה המקדש הכי שקט שהיינו בו, והיחיד לכן שאפשר להתמזג עם תחושת הזן.

1. Hiroshima: כוללת שלושה אתרי חובה – האי מיאג'ימה, המפעל של מזדה וכמובן פארק השלום. לא ניתן לעשות את השלושה ביום אחד, ולכן ראוי להקדיש לעיר יום וחצי, מתוכו כמעט חצי יום עד יום שלם במיאג'ימה. שימו לב לסיור במזדה שהוא חינם, אבל דורש רישום מראש, והיה מרתק.

טיפ חשוב: לפני הביקור בהירושימה יצרנו קשר עם ארגון יפני פציפסטי, WFC – WORLD FREINDSHIP CENTER. הארגון מקדם אג'נדה שמתנגדת לנשק גרעיני וגם לאנרגיה גרעינית, ובשם האג'נדה הזו הם עורכים סיורי חינם בפארק השלום.

צריך לזכור שמדובר בארגון קיצוני מאד – הטענה שלהם היא שהטלת הפצצה על הירושימה נבעה מכך שלארה"ב היה חבל לבזבז את ההשקעה העצומה בפיתוח פצצת האטום – ועדיין הסיור היה מרתק, והאיר את פארק השלום באור אחר לחלוטין. מומלץ בחום.

WFC Hiroshima [email protected]

בדרך מהירושימה מומלץ לעצור לראות את טירת הימג'י.

עוד טיפ קטן: ההגייה היפנית מדגישה כמעט תמיד את ההברה האחרונה בשם. לכן הירושימה מבוטאת עם הדגשה על ה-מה בסוף המילה

1. Takayama: עיירה מקסימה באלפים היפנים, משומרת להפליא, ולכן גם נהנית מתנועת תיירות ערה. בעקרון העיירה מצדיקה ביקור של יום, במהלכו שווה לקפוץ לראות גם את המוזיאון הפתוח HIDA FOLK VILLAGE. אנחנו שהינו בטקאימה שלושה ימים בגלל פסטיבל הסתיו המפורסם, שמושך אליו מאות אלפי מבקרים.

הפסטיבל נמשך יומיים, 9-10 באוקטובר, כאשר שני הימים זהים למעשה. בשניהם נערכות תהלוכות של אנשי העיירה בתלבושות עתיקות, עם נגינה בחליל או בתופים, ועם ריקוד האריה (נגנים שרוקדים בתוך תחפושת של דרקון – רק שזה לא דרקון, זה אריה). בנוסף ישנה הצגה של בובות מכניות. האטרקציה העיקרית, עם זאת, היא התהלוכה של במות המקדש – מעין עגלות ענקיות, בגובה של שתי קומות, מקושטות ברוב פאר. הבמות שמורות כל השנה במחסנים, ורק פעמיים בשנה – בפסטיבל האביב והסתיו – הן יוצאות לתהלוכה ברחוב.

שיאו של הפסטיבל היא התהלוכה הלילית של ה-9 באוקטובר, כאשר 12-11 הבמות, מקושטות בפנסים יפנים, עושות את דרכן ביחד אל הרחוב הראשי. מרשים ביותר.

צריך להדגיש שפרט לתהלוכה הלילה, שני ימי הפסטיבל זהים לחלוטין ולכן לכאורה מיותר להשאר ליום השני. מהסיבה הזו העיר מתרוקנת ביום השני, ואז ארועי הפסטיבל מקבלים אופי מקומי ונעים יותר. אנחנו נהנו משני הימים מאד. בכל מקרה, הקפידו להזמין מראש מקום ברכבת, כי אחרת לא תצליחו למצוא מקום בדרך אל הפסטיבל או ביציאה ממנו. וכמובן, תצטרכו להזמין חדרים בעיר חודשים ארוכים מראש.

1. TSUMAGO: אחד משיאי הטיול. רק במקרה שמענו על מסלול הטיול ממגומה לטסומגו, שתי עיירות היושבות על דרך הדואר העתיקה בעמק קיסו. שתי העיירות השתמרו באופן מלא, מה שאומר שמדובר בפועל ברחוב אחד, עם מספר עשרות חנויות ופחות מעשרה בתי הארחה, שנתפסים המון זמן מראש וגם עולים ככה. מצד שני, החוויה של לשון בתוך כפר עתיק אותנטי לחלוטין היא מדהימה, וגם חווית האירוח בבתי הארחה – כולל הארוחות היפניות הנלוות – היא יוצאת דופן. המסלול על דרך הדואר בין שתי העיירות הוא של 8 ק"מ, אבל הוא סלול היטב, והוא שילוב יוצא דופן של עיירות, מקדשים, טבע ונוף. מבחינתנו, זה היה היום הכי יפה בטיול ביפן. אל תחמיצו.

פרטים מלאים על העיירות ועל מסלול הטיול: http://tumago.jp/english/

טיפ: שימו לב שניתן לשלוח מזודות בין מגומה לטסומגו, כך שתוכלו לאסוף את המזוודות בסוף המסלול ולהמשיך לתחנת הרכבת. הבעיה היחידה היא שהזמינות של האוטובוס לתחנת הרכבת היא נמוכה. בררו את השעות מראש.

1. Matsumoto: מפורסמת בגלל הטירה השחורה שלה, אחת משתי הטירות היפות והחשובות של יפן (השניה היא הטירה הלבנה של הימג'י), ובגלל היותה בסיס לטיולים באלפים היפנים. אל תחמיצו את הביקור בשמורת KAMIKOCHI.

טיפ: השמורה היא יפהפה ומורכבת משני מסלולים מעגליים, שמתחילים ונגמרים ב-BUS TERMINAL, בני 6 ק"מ כל אחד. מדובר במסלולים קלים, ובכל זאת זה מעייף. ניתן לחסוך את מחצית הטיול המעגלי הראשון אם תרדו מהאוטובוס בתחנה הראשונה שלו בשמורה (עוד בטרם הוא מגיע ל-BUS TERMINAL), תחנת האגם, ותלכו משם ברגל עד לתחנה הראשית.

1. Nikko: עיירה שמפורסמת במקדשים שלה , שהם המפוארים ביותר בכל יפן. בפועל מדובר באחוזות קבר של משפחת טקגוואה, משפחת הסמוראים החשובה בהיסטוריה של יפן – המשפחה שכבשה את כל יפן, ושלטה בה במשך 250 שנה. המקדשים מצדיקים חצי יום ביקור, שניתן לעשות אותו בקפיצה מטוקיו. אם רוצים לטייל גם בשמורת הטבע הסמוכה לניקו, הרי שהיא שווה כבר יומיים ביקור.

אנחנו היינו בניקו יומיים בגלל פסטיבל הסתיו, ב-15-16 באוקטובר. זהו פסטיבל סמוראים, שיש בו שני ארועים בלבד. ב-15 בחודש יש תחרות של קליעה למטרה של קשתים רכובים על סוסים. זאת תחרות בהשתתפות כ-15 קשתים, נושאים קשתות אדירות מימדים (כל קשת היא בערך שני מטר אורך, והחיצים עצמם הם באורך של כמטר), שרוכבים במהירות על הסוסים שלהם ומנסים לפגוע בשלוש מטרות. ארוע קטן ומדליק שנמשך כשעה, אבל צריך להגיע כשעה קודם כדי לתפוס מקום טוב מול אחת המטרות.

ב-16 בחודש יש את התהלוכה המרכזית – תהלוכה של 1000 לוחמים סמוראים בתלבושות מלאות, שנושאים את במות המקדש איתם. הארוע אורך כשעתיים, ושוב כדאי לבוא שעה קודם לתפוס מקום טוב.

הפסיטבל של ניקו הוא הרבה יותר קטן מזה של טקאימה, אבל הוא היה חמוד וכיפי. הילדים התלהבו מאד מתחרות הקליעה למטרה.

1. Tokyo : העיר הגדולה בעולם, כ-24 מיליון איש, וגם אחת המדהימות שראינו. טירוף חושים מוחלט, עם סדר ונקיון מצד אחד, וצפיפות איומה ואורות נאון מנצנצים בעצבנות מצד שני. השילוב הקיצוני של טוקיו הופך אותה לעיר מדליקה, מרתקת, אבל גם מלחיצה מאד. שימו לב: מערכת המטרו של טוקיו היא מערכת הסעת ההמונים הגדולה בעולם. בשעות העומס חולפים 3 מיליון איש בתוך שעתיים בתחנת שינג'וקו, וזה אומר שבאותן שעות חווית הנסיעה ברכבת היא לא נעימה. הקרונות פשוט נדחסים עד כדי מחנק – לנו זה עורר אסוציציות של קרונות בקר מתקופות היסטוריות אפלות. מי שסובל מתחושת קלסטרופוביה, ולו הקלה ביותר, שיתרחק מהמטרו של טוקיו. היתרון, עם זאת, שמדובר במערכת היעילה ביותר שנתקלנו בה, עם פרישה של עשרות קווים, ועם תדירות של כל שתי דקות רכבת. אין לכם מה למהר לתפוס רכבת שהחמצתם, כי בתוך דקה תגיע הרכבת הבאה.

ההתמצאות במטרו, בכל מקרה, היא פשוטה: בכניסה לכל תחנה מסומנת לכם התחנה בה אתם נמצאים, והעלות של הנסיעה לכל תחנות המטרו האחרות בטוקיו. צריך לסמן את הסכום המתאים למכונת הכרטיסים (יש תמיד כפתור שמאפשר לעבור לתפריט באנגלית), והמכונה תחשב את הסכום ותחזיר לכם עודף. שימרו כמובן את הכרטיסים, כי תצטרכו אותם ביציאה.

טוקיו היא עיר ענקית ויש המון מה לראות ולעשות בה. לטעמנו כמעט ואין בה ביקורי חובה. אתרי החובה היחידים ששווה לציין הם סימטת Takeshita בהרג'וקו, שוק הדגים Tsukiji, והביקור בערב ברובע הבילויים של Kabikicho בשינג'וקו. החובה היחידה בטוקיו, לכן, היא פשוט להסתובב ברחובות, לספוג את המראות, להנות מהחנויות, מהשווקים, מהרחובות, מהפארקים ומהמוזיאונים. העיר עצמה היא ביקור החובה העיקרי כאן.

מאחר שטוקיו היא עיר ענקית כדאי לחלק את הביקור בה לפי אזורים. הרעיון הוא להגיע במטרו או בקו העילי Yamanote , לתחנה הקרובה לתחילת המסלול, ומשם לבלות את מרבית היום ברגל – ורק בסוף היום לקחת את הרכבת חזרה למלון. לדעתנו, ניתן למצות את הרובעים העיקריים של טיוקיו בשלושה ימים, לפי החלוקה הגאוגרפית הבאה:

ביום הראשון תעשו את המסלול של הרג'וקו ושיבויה. תרדו בתחנת הרג'וקו, ומיד מולה תראו כבר את סימטת טקשיטה המדהימה. אם אתם מגיעים ביום ראשון תעשו את המאמץ לקפוץ למקדש מיג'י הסמוך, כדי לראות את החתונות המופרזות של היפנים. אחרת, ותרו על המקדש. תראו בקיוטו, בנארה ובניקו יפים בהרבה ממנו.

לעומת זאת, את טירוף החושים של סמטת טקשיטה לא תראו בשום מקום אחר. אי אפשר לתאר, צריך לחוות. וכמובן, במסגרת החוויה אל תחמיצו את הקרפים שנמכרים שם בכל פינה.

מטקשיטה תמשיכו ברגל לרחוב הקניות היוקרתי omotesando. אל תחמיצו את חנות הצעצועים המדהימה Kiddy land. כמה עשרות מטרים אחריה ישנה פניה ימינה למדרחוב פתלתל וצר, שנראה קצת כמו זנב מעוקל של חתול ולכן הוא גם נקרא cat street. תלכו איתו עד סופו, וזה יביא אתכם כבר כמעט עד למעבר החציה המפורסם של שיבויה.

טיפ: אל תנסו לצפות במעבר החצייה מהסניף , הסניף עמוס לעייפה ותתקשו למצוא בו מקום ישיבה.

את היום השני בטוקיו שווה להקדיש לאזור גינזה, כולל שוק הדגים Tsukiji. אנחנו בחרנו לוותר על המכירה הפומבית של הטונה, לאחר שהבנו שצריך להגיע בשלוש לפנות בוקר כדי לתפוס מקום בתור, וזה כדי לצפות בחצי שעה של מכירה פומבית. במקום זה הגענו בשעות הפתיחה הרגילות של השוק, תשע בבוקר עד 12, והתענגנו על הסושי המצוין ומעדני הדגים שנמכרים בדוכנים.

משם המשכנו ברגל לגינזה, ובדרך עצרנו בתאטרון kabukiza. זהו אחד תאטראות הקבוקי ההיסטוריים של יפן, וגדולתו שהוא מוכר כרטיסים לציפיה במערכה אחת בת שעה במחיר של 10 דולר (כרטיס עמידה). חטפנו, ולא הצטערנו. המקום מחלק אומנם תקציר של העלילה באנגלית, אבל האמת היא שלא באמת מבינים מה מתרחש על הבמה – מה עוד שכמעט כלום לא מתרחש. מרבית השעה השחקנים יושבים על מקומם, ושואגים במלודרמטיות את הטקסט שלהם מבלי לזוז מהמקום. זה מנופח, מוגזם, אבל גם מרתק בגלל התלבושות המפוארות, האיפור הצבעוני, והמוזיקה החורקנית. בקיצור, מדובר בפיסת תרבות יפנית שונה וחוייתית, שמצדיקה שעה ו-10 דולר מזמנכם.

מגינזה לקחנו את הרכבת לחצי האי Odaiba – המונורייל לאודייבה יוצא מהתחנה שליד גינזה - אי חללי, כולו עיצוב מודרני, ומרכזי טכנולוגיה. נכנסו שם למוזיאון החדשנות, מוזיאון חדש לחלוטין ומרשים ביותר. אל תחמיצו שם את המופע של אסימו הרובוט. סיימנו במרכז של טיוטה, בתוך המול הענקי venus fort, שבו יש לונה פארק קטן וזול במיוחד לילדים, והזדמנות לחוות את המכוניות החדשות של טיוטה. מעניין לילדים ומבוגרים כאחד.

ביום השלישי חיברנו את שלוש השכונות של אסקוסה, אואנו ואקיהברה – שלושתן במרחק הליכה זו מזו. באסקוסה אל תחמיצו את רחוב קפבשי, שבו מוכרים את כל מוצרי המזון העשויים מפלסטיק. באואנו אל תחמיצו את שוק Ameyoko וכמובן את קריית המוזיאונים שנמצאת בתוך הפארק, ואקהיברה היא כמובן המכה של האלקטרוניקה והאנימציה היפנית – האנימה.

את כל אחד מהימים סיימנו בלילה במה שהוא כנראה החוויה החזקה ביותר של טוקיו – בילוי בסמטאות הפקוקות מאדם, המרצדות באינספור נורות ניאון, והרועשות ממוזיקת המועדונים ומכונות המשחקים, של אזור Kabukicho בשינג'וקו. זהו אחד מאזורי הבילויים הסואנים, הביזריים והמרתקים שראינו. אל תחמיצו.

שלושה ימים הם המינימום כדי לכסות את עיקרי טוקיו, אבל העיר המטריפה והמטורפת הזו מצדיקה כמובן זמן נוסף לבילויים, קניות, תחרוית סומו, ומה לא. שווה במיוחד לעשות קניות בטוקיו – המבחר אדיר, והמחירים דומים או זולים מאלו של ישראל, כך שאין מה להתלבט. בנוגע לקניות כדאי לשים לב לטיפ אחד: אל תחמיצו את רשת Daiso, רשת ה"הכל בדולר" היפנית שכובשת את העולם, ובצדק. זאת הרשת המוזלת המוצלחת ביותר שנתקלנו בה. לא תאמינו אילו מוצרים ניתן לקנות שם, במחיר של 4-8 שקלים – כל מה שניתן להעלות על הדעת, כולל אפילו אביזרים לסלולרי שלכם – וכולם באיכות טובה, כי כל המוצרים מיוצרים ביפן. זאת ללא ספק החנות לקנות בה את כל המזכרות לחברים, הסבתות והדודות – בשאר החנויות בעיר המזכרות הן יקרות להחריד.

והילדים? מה עם הילדים אתם שואלים? נו, אז למרות שלא עשינו כמעט אף פעילות יחודית לילדים – הדבר היחיד שעשינו היה ביקור באקווריום בטוקיו, שהיה נחמד אבל אינו חובה – הילדים נהנו מאד. הרוגע היפני, הרכבות המדהימות, האוכל הטעים, פסטיבל הסמוראים, השילוב של ערים, הרים ועיירות, כל אחד מהם מצא משהו שמתאים לו. לכן אל תקשיבו למי שאומר שיפן אינה יעד לילדים, זה פשוט אינו כך.