טיול של זוג חובב טרקים לדרום יפן – אוקטובר 2019
ביקור ביפן ב-2016 הותיר בנו המון טעם של עוד. שלוש שנים אחרי, הפעם בהרכב זוגי (בת 52, בן 62), ועם התמקדות על טיולים רגליים (טרקים) בטבע, שבנו ליפן. את מסלול הטיול, והטיפים המלאים, נפרט בסוף, אבל תרשו לנו קודם לפתוח בהדגשים עיקריים:
- האם יפן היא יעד מומלץ לטרקים? את התשובה אפשר להבין כאשר יושבים על פסגתו של הר קרקוני (Mt. Karakuni), לאחר מסע רגלי מעגלי לא ארוך במיוחד של כ-10 ק"מ. מתחתינו נפער הלוע של קרקוני – 300 מטר עומקו, 900 מטר קוטרו. מולנו משתרע הלוע המבעבע של הר שימונדקה, שבגללו היפנים כבר הקדימו תרופה למכה וסגרו חצי מהמסלולים באזור, ומשמאלנו מנצנץ הלוע הכבוי עם אגם אונמי בתוכו (Onami-ike Crater Lake ). זה היה יום מעונן, ולכן לא הצלחנו לראות עוד לפחות שישה הרי געש שהיו ברדיוס של קילומטרים ספורים מסביבנו, לפחות שליש מהם פעילים. בכמה מקומות בעולם יש לכם נוף כזה, ועוד ברמת נגישות גבוהה כל כך? בקיצור יפן היא מדינה מהממת מכל הבחינות, גם מבחינת הטבע שבה.
- כמה מסובך לעשות טרקים ביפן? התשובה, כמו כל דבר ביפן, לא מסובך כלל, אבל בתנאי שמגיעים מוכנים היטב. היפנים הם אומה קפדנית ומסודרת, והדבר תקף גם לגבי מסלולי הטבע שלהם. אין המון מסלולים – הם מדינה ענקית, והם לא מבזבזים זמן על לפתוח מסלול לכל פינה נידחת – והמסלולים הקיימים הם כולם רק לאטרקציות המלהיבות ביותר, והם משולטים היטב ומתוחזקים היטב. שימו לב – מתוחזקים ברמה של פלטפורמות עץ ומדרגות עץ שילוו אתכם לאורך עשרות ק"מ. כן, אי אפשר ללכת לאיבוד בטרקים ביפן בגלל שכמעט כל המסלולים הם דרוכים וסלולים. לפעמים ממש מתגעגעים לחוש קצת סלעים ואדמה, מרוב שהולכים מרבית הזמן על דקים מעץ. זה עשוי קצת לקלקל את החוויה, אבל מצד שני זה מקל מאד את ההליכה, וכמובן מקל מאד את הניווט – אין מה להתבלבל, ממשיכים ללכת על מדרגות העץ כל הזמן. קצת הגזמתי בעניין שבילי העץ, אבל לא נורא.
על אף זאת, חייבים להגיע לטרקים מוכנים היטב. פה ושם יהיו לכם הצטלבויות שיסומנו ביפנית שוטפת (מעט, אבל זה קורה), וגם חייבים לדעת היכן בדיוק מתחיל המסלול כדי להעלות על פלטפורמת העץ שלאורכו. בקיצור, חייבים לבחור את המסלולים עוד מהארץ – כדאי לסמן כמה מסלולים מראש – וחייבים לסמן את נקודות הציון של המסלולים על אפליקצית ה-MAPS.ME. כן, ה-מפס.מי עובד מעולה ביפן, וכל המסלולים מסומנים עליו. זה מבטיח שלא יהיו לכם בעיות ניווט כלל, ושתדעו להגיע בדיוק מירבי אל תחילת המסלולים.
בכל מקרה, אל תסמכו בשום צורה על קבלת מידע בתוך יפן. במרבית המקומות יהיה לכם שלט עם מפה ביפנית שוטפת, ואפילו אם יש מרכז מידע במקום לא בטוח שהם ידברו אנגלית. לכן תגיעו מוכנים, כשאתם מכירים את המסלולים והם מסומנים לכם במפס.מי.
שימו לב שבגלל שאין נגישות של תחבורה ציבורית למרבית המסלולים, המסלולים ביפן הם רובם מעגליים או הלוך-חזור. רק באזור Kumano Kodo יש תחבורה ציבורית טובה, ושם המסלולים הם בעיקרם חד כיווניים.
שימו לב גם שבמסלולים ביפן צריך להתעדכן לפני לא רק בתחזית מזג האוויר, אלא גם בתחזית הפעילות של הרי הגעש. חלק גדול מהמסלולים נפתחים ונסגרים לפי מצב הפעילות של הרי הגעש. חשוב להיות מעודכנים גם כדי לא להתאכזב, וגם כדי להתגבר על סגירות לא הכרחיות – באחד ממרכזי המידע סימנו לנו (איקס גדול בידיים, שמשמעותו זה סגור) שהמסלול סגור, בגלל איזה הר געש שפלט זרזיף של אדים, אבל מכיוון שהיינו מעודכנים שהסגירה נפתחה ברובה וניתן ללכת במסלול עד נקודה מסוימת, הצלחנו לקבל את האישור לעלות על המסלול.
- מקורות המידע שלכם:
התנ"ך של הטיולים ביפן הוא כמובן ה-JAPANGUIDE.COM. הוא נותן לכם מידע על כל האטרקציות התיירותיות, בכל האזורים ביפן, בתמציתיות וביעילות, והוא גם מעודכן היטב. סגירות של מסלולים, בגלל פעילות געשית, תהיינה מעודכנות היטב בג'פן גייד. כולל המידע לגבי מסלולים שנפתחו או נפתחו חלקית. תסמכו על הג'פן גייד יותר מאשר על כל מרכז מידע אחר באזור.
בנוסף, אנחנו מצאנו מידע מפורט על המסלולים באזורים בהם טיילנו באתרים הבאים:
אתר הפרקים הלאומיים של יפן https://www.env.go.jp/en/nature/nps/park/guide/
אתר מצוין על מסלולים ביאקושימה https://www.yesyakushima.com/
האתר הרשמי של אזור קומנו קודו
בטוקיו מקור המידע העיקרי שלנו היה https://www.timeout.com/tokyo. הכל, אבל פשוט הכל, מופיע שם, לרבות מסלולי טיול מומלצים בשכונות השונות, פסטיבלים, תערוכות, הופעות, ארועים מיוחדים לאותו שבוע ועוד.
- אזור הטיול: באופן טבעי כשחושבים על מסלולים ביפן, חושבים על האי הצפוני הוקאידו. אי שהוא כולו טבע פראי, מול סיביר, עם הרבה מאד הרי געש. אנחנו התלבטנו ארוכות בנוגע להוקאידו, ולבסוף החלטנו לוותר עליו, גם בגלל שחששנו שבאוקטובר כבר יהיה קר לטייל בו, וגם כי הרגשנו שזאת תהיה החמצה. יפן, נזכיר, איננה צ'ילה. הטבע שלה הוא מרתק, אבל להתמקד רק בטיולי טבע ביפן זאת שגיאה. הקסם של יפן הוא השילוב המופלא של הרי געש, מרחצאות חמים, עיירות עתיקות, ערים מודרניות, אופנה, אוכל, מקדשים, פסטיבלים, אדריכלות, תרבות, חופים, שופינג, ועם מופלא. זהו השלם, שעולה על סך חלקיו, שהופך את יפן למרגשת ומרתקת כל כך. הייתה לנו תחושה שבהוקאידו יש הרבה טבע, אבל קצת פחות מהדברים האחרים, ולכן החוויה הכוללת תהיה פחות מוצלחת.
מכיוון שלא היינו בהוקאידו אנחנו לא יכולים לשפוט אם צדקנו, אבל בכל מקרה על ההחלטה שקיבלנו לא התחרטנו: עשינו תפנית של 180 מעלות, וטסנו לאי הדרומי ביותר, קיושו, כולל האי הקטנטן Yakushima שנמצא דרומית לקיושו (יאקושימה הוא אחד האיים הצפוניים בשרשרת איי אוקינוואה). על הדרך הוספנו גם מסלולים במרכז יפן, באזור קומנו-קודו, ומכיוון שאי אפשר בלי קיוטו וטוקיו המסלול שלנו היה כזה:
קיושו – שמונה ימים
יאקושימה – שלושה ימים
קומנו קודו (כולל קויסאן) – ארבעה ימים
קיוטו וטוקיו – שבוע.
סה"כ שלושה שבועות שהיו דחוסים ומלאי פעילות, ושיצאנו מהם נפעמים. בעיקר נפעמנו מהעשרה ימים הראשונים בקיושו ויאקושימה, שני אזורים מופלאים מכל בחינה. קיושו הוא אי כפרי ויפהפה, ומתויר הרבה פחות. הוא משובץ בהרים, געשיים בעיקר, ובעמקים קטנטנים עם נהרות שעוברים בהם. כל פיסת אדמה בעמקים מנוצלת לטרסות אורז, ובסוף אוקטובר כשהאורז מצהיב העמקים מקבלים גון צהוב-זהב. קיושו מפןרסמת גם במרחצאות החמים שלה, האונסנים, וכמה מעיירות האונסן היפות ביותר ביפן נמצאות בה.
האי יאקושימה הוא ממש בגדר הרפתקה - אי סובטרופי (בין 4000 ל- 8000 מ"מ גשם) , שמפורסם ביערות הטחב שלו, והוא כולו שמורת טבע מסעירה. קופים ואיילים מסתובבים בו חופשי, עצי הארז הגדולים והעתיקים ביותר ביפן גדלים בו, ואחד מהם - jomon sugi - מתחרה על כתר אחד העצים העתיקים ביותר בעולם.
אחרי שביקרנו באזור האלפים אנחנו בדעה שקיושו לא פחות, ואולי אף יותר, יפה מהאזורים המתוירים של מרכז יפן.
- תחבורה: המוסכמה שביפן נוסעים ברכבת, ולא ברכב שכור, אינה רלבנטית עבור מי שרוצה לעשות מסלולים רגליים - קשה מאד להגיע למסלולים עם תחבורה ציבורית. בכל מקרה, השד רחוק מלהיות נורא כל כך. אנחנו התניידנו ביפן בטיסות פנים, וברכב שכור. טיסות הפנים הן זולות להפליא, 60-100 דולר כרטיס לכל היותר. את הזמנת הטיסות עשינו דרך אתר momondo, ובחלק מהמקרים ישירות באתרים של חברות התעופה היפניות (למשל, הטיסה ליאקושימה הוזמנה באתר של JAL). השכרת הרכב גם היא אינה יקרה, נניח בממוצע כ-50 דולר ליום למכונית קטנה. מה שמייקר את השכרת הרכב זה בעיקר דמי ההחזר בנקודה אחרת. שווה לכן לבחון השכרת רכב מעגלית. מחיר הדלק דומה לישראל, חניה בערים הכפריות היא כמובן לא בעיה קשה, ועל המחיר הגבוה יחסית של כבישי האגרה ניתן להתגבר באמצעות נסיעה בכבישים שאינם אגרה. שימו לב: google maps מנווט היטב ביפן (וגם WAZE).
הנהיגה בצד שמאל, למי שאינו חושש מכך, היא יחסית קלה ביפן, כי היפנים נוהגים בזהירות מפליגה. המהירות המירבית בכבישים הבינעירוניים היא בין 40 ל-80 קמ"ש. כן, גם בכבישי האגרה המהירים המהירות לא תעלה על 80 קמ"ש. בהרים הכבישים הם צרים מאד ומפותלים מאד (מאד!), אבל הם כמובן ברמה מצוינת, וכאמור היפנים נוהגים אדיב וזהיר.
אנחנו עשינו חישוב כי העלות של טיסות ושכירת המכונית, כולל מספר פעמים בהם שילמנו את דמי ההחזר לנקודה אחרת, היתה כ-25% יותר מאשר כרטיס הרכבות (כאמור, זהו חישוב לא ממש רלבנטי, כי אין ברירה אלא לשכור מכונית - אבל רק כדי לקבל תחושה בנוגע לעודף העלות) וזאת מאחר שהיינו זוג. במקרה של שלושה אנשים ויותר, להערכתנו זה כבר יוצא זול יותר לשכור מכונית.
בכל מקרה, אין קושי לשכור מכונית ביפן: השתמשנו במנוע הבינלאומי https://www.rentalcars.com/. שימו לב שבחלק משדות התעופה הקטנים יותר, המשרד של השכרת הרכב ימצא מחוץ לאולם הנוסעים. לכן שימו לב להנחיות לגבי איסוף המכונית, או שתבקשו עזרה מצוות נמל התעופה. ליתר בטחון תביאו איתכם תמיד את הזמנת המכונית מודפסת באנגלית וביפנית.
6. לינה: הלינה ביפן זולה, וקלה. מנועי ההזמנות הבינלאומיים (בוקינג ודומיו) עובדים היטב, ועם גוגל מפס אין בעיה לנווט כמעט לכל מלון ביפן. המלונות תמיד נקיים מאד ואדיבים מאד, אבל לא תמיד ידעו בהם אנגלית.
עם זאת, רצינו להמליץ שלא להחמיץ את החוויה של לינה במלונות יפנים מסורתיים, ה-RYOKAN. אלו כמובן יקרים יותר, והם בד"כ לא יופיעו בבוקינג. כדי למצוא אותם תצטרכו לעבור לאתרי הזמנות יפניים כמו japanican.com או japaneseguesthouses.com . בעיירות קטנות אפשר להשתמש באתר של העיירה, כדי למצוא ריוקאן או גם בתי הארחה קטנים יותר (minshuku).
הלינה המסורתית ביפן היא חוויה בפני עצמה: ישנים על פוטונים על מחצלות טטמי על הארץ, חולצים נעליים בכניסה ומסתובבים רק בנעלי הבית שהמקום מספק לכם, לובשים את החלוק שנותנים לכם, ובעיקר מתרחצים ברחצה המשותפת, המרחצאות החמים ה -ONSEN.
7. מרחצאות חמים: לטעמנו חווית האונסן היא אחת המלהיבות ביותר ביפן, וחייבים לחוות אותה. מדובר באמבט חם משותף (נפרד לגברים ונשים), שניזון ממים געשיים ומכיל מינרלים. נכנסים לאונסן עירומים (אסור ללבוש בגד ים, זה נחשב למעליב), אבל גם רחוצים היטב. לכן בכל אונסן ביפן יש בכניסה שורה של מקלחות מצוידות בכל חומרי רחצה שאתם יכולים לעלות על הדעת (מיותר לגמרי לסחוב ליפן סט של כלי רחצה), ולפני הכניסה לאונסן חייבים להתקרצף ולהשטף היטב. לאחר מכן טובלים באונסן, שהוא רותח ולכן קשה להשאר בו זמן ממושך, לחוויה שהיא ספק רחצה, ספק היטהרות, ספק רגיעה. האונסנים היפים ביותר הם אלו שנמצאים בחצר חיצונית, לעיתים ממש בתוך הטבע.
בקיושו יש לא מעט עיירות שידועות באונסנים שלהן, לפחות אחת מהן היא בגדר חובה: Kurokawa Onsen (אתר העיירה: https://www.kurokawaonsen.or.jp/eng_new/).
זאת עיירה עתיקה, טובלת בעצים, שכל בתי המלון בה הם מסורתיים, ולכולם יש אונסנים פנימיים וחיצוניים. חלקם מאפשר גם רחצה משותפת של גברים ונשים. מחיר הביקור באונסן הוא מגוחך, 500 ין (כ-18 שקלים), וניתן גם לקנות כרטיס מוזל לכניסה לשלושה אונסנים. אנחנו מצאנו בעיירה ריוקן לא יקר יחסית (Kurokawa Onsen Ryokan Ichinoi), ולנו בה שני לילות חוויתיים במיוחד. אפשר לבחון עוד אפשרויות דרך האתר של העיירה.
8. אנגלית: חלקית, משובשת, לעיתים לא קיימת כלל, אבל זה לא צריך להרתיע אתכם. ראשית, התחבורה הציבורית ביפן כבר משולטת היטב באנגלית, וכך גם כל הכבישים. שנית, אם מגיעים מהארץ עם תכנון מפורט של הימים והמסלולים, ויודעים בדיוק מה לשאול, אין בעיה למצוא את התשובות. בקיצור, ספונטניות לטעמנו אינה אפשרית ביפן, גם כי היפנים אינם ספונטניים, וגם כי יהיה לכם קשה למצוא מידע במקום. ליתר בטחון תחפשו בכל עיירה את מרכז התיירות שלה (יש כזה בכל תחנת רכבת), שם יש סיכוי לקבל מפות, ומעט הסברים באנגלית. בכל מקרה, האומה היפנית היא משכילה ונבונה, וגם יפני שאינו דובר אנגלית קרוב לוודאי יבין שאלות פשוטות, וישמח מאד לעזור.
זה, כמובן, אינו נכון לערים הגדולות ביפן, שבהן כבר יש אנגלית.
9. אוכל, פסטיבלים,: האוכל ביפן מלהיב, ולא יקר. אם תשנו בריוקאן, סביר להניח שהחוויה (הלא זולה) תכלול גם ארוחות, ואז יצא לכם להתנסות באוכל יפני מוזר, שונה ומרתק. אותו כנ"ל לגבי לינה במנזרים, שמאפשרת התנסות באוכל צמחוני יפני מאלף. בכל מקרה, צריך להגיע ליפן עם ראש פתוח, ולא לחשוש להתנסות. קיושו מפורסמת בראמן המעולה שלה, שהוא כנראה מנת האוכל הזולה, המשביעה והכפית ביותר ביפן. אל תחמיצו גם את מסעדת האטריות הקרות בדרום קיושו (tosenkyo Nagashi-somen), אבל תרשו לנו לייעץ לא להצמד לראמן-סושי-יאקיטורי המוכרים, אלא להעז להרחיב את הגבולות שלכם, ולטעום גם דברים משונים. בכל מקרה מחיר האוכל אינו יקר. שיאה של חווית האוכל היפנית, לטעמנו, היא דווקא בגזרת המתוקים: הקינוחים היפנים הם שונים מכל מה שהכרתם, המתיקות שלהם היא עדינה עד בלתי מורגשת, והם בין הטובים שאכלנו. בקיצור, תתנסו.
שימו לב: ביפן אסור ללכלך, לכן אין פחים ברחוב בשום מקום, ולכן גם אסור לאכול ברחוב. כן, אסור לאכול ברחוב. אם אתם קונים אוכל ברחוב יצפו מכם לאכול במקום שבו קניתם, ולאחר מכן להגיש את הזבל לבעל המקום. זה מגיע אפילו לקיצוניות שהדוגמית שנתנו לכם חינם לטעימה, נעוצה על קיסם, אתם מצופים לאכול אותה במקום ולהחזיר את הקיסם . זה משונה, לפעמים אפילו קצת לא נעים, אבל זה מסביר מדוע הרחובות ביפן תמיד מבהיקים בנקיונם.
פסטיבלים: עוד חוויה יפנית מרתקת. קשה למצוא מידע על פסטיבלים, אבל שווה לנסות לחוות, ואפילו לעשות סטייה מהמסלול עבור פסטיבלים גדולים ומעניינים במיוחד.
10. אנשים: החוויה היפנית, כאמור, היא של השלם שעולה על סך חלקיו. היא מרתקת מכל כך הרבה היבטים, שאפילו קשה לשים את האצבע על מקור הקסם שלה. יש לנו סוג של פתרון לחידה: לטעמנו הדבר המלהיב, המרתק, השונה, והמיוחד ביותר ביפן הוא היפנים עצמם. מדובר באחת האומות המשונות, אבל גם הנעימות ביותר בעולם. אומה שהכבוד לאחר הוא הבסיס שלה, ולכן היפני לעולם לא ילכלך לאחר, לא ינעץ בו מבט, לא יצמד אליו בתור (וכמובן שלא ידחף בתור), לא ידבר בקול רם, לא יפר את כללי הרחצה באונסן, לא יתווכח, וגם לא ישווק. האחרון הוא אולי התכונה הבולטת ביותר של היפנים בעיננו: הם אומה אנטי שיווקית. הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות ליפני זה למכור לכם מוצר או שירות, ושאתם לא תהיו מרוצים. לכן לעולם היפני יפרט בפניכם את כל המגרעות של המוצר או השירות שלו, כדי שחס וחלילה לא תתאכזבו. פועל יוצא של זה הוא יושרה נדירה, שאינה קיימת כמעט באף מקום בעולם – היפנים לעולם לא יטעו אתכם, וכמובן שלא יגנבו, ידחפו, יקחו דבר שנשכח ברחוב או ינסו למכור לכם דבר שאינם צריכים. אפשר לסמוך עליהם בכל מאת האחוזים, וזה מקנה תחושת בטחון נדירה להסתובב שם.
כל זה מושפע גם מהצניעות וההסתפקות במועט, כמעט הסגפנות של אורח החיים היפני. מדובר באומה עשירה, אבל שחיה בבתים קטנים ועלובים, ונוסעת במכוניות הכי קטנות שראיתם מימכם, ושמחוץ לטוקיו גם כמעט ואינה צורכת. את מעט הצריכה שלה היא עושה בעסקים קטנים ומקומיים, כמעט בלי יבוא זר, וכמובן כמעט בלי עבודה זרה. היפנים עושים הכל בעצמם, לרבות עבודות הכפיים הפשוטות ביותר (מדהים לראות עד כמה הם עוסקים בעבודות פשוטות, התחושה היא שיש לא מעט עובדים מיותרים ואבטלה סמויה ביפן).
שימו לב למצבה הבעייתי של האשה היפנית - הנשים ביפן הן עדינות גם במראה וגם בהתנהגות. אם תפנו אליהן הן תהיינה נבוכות להחריד, וסביר להניח שתענינה לכם בלחישה – ולפער הבלתי נתפס בין הסגפנות של יפן הכפרית, להילולת הצריכה חסרת הגבולות של טוקיו. בקיצור, הנוף האנושי הוא כנראה הדבר המופלא ביותר ביפן.
11. המסלולים שעשינו ביפן:
א. צפון קיושו: ישנו ב- Kurokawa Onsen, מתוך כוונה לעשות את שני המסלולים שמשני צידי העיירה – mount aso ו- mount kuju. נו, אז האסו החליט להתפרץ לנו (התפרצות אדירה, שנראתה למרחק של עשרות ק"מ), ונאלצנו להמיר אותו ביום של בילוי במרחצאות בקורקאווה. ב-קוג'ו עשינו את המסלול שמוביל לקוג'ו עצמו, ומסתיים בנאקה דאקה. מסלול הלוך חזור של כ-10 ק"מ, יפה מאד כולל בריכה קטנה נחבאת בלב ההרים, ולא קשה במיוחד.
נקודת ההתחלה היא ב- Chojabaru Visitor Center . המסלול מפורט היטב בלינק הבא:
https://www.env.go.jp/en/nature/nps/park/guide/kuju/recommend/05.html
ב. מרכז קיושו: ישנו ב-Kirisima onsen , במלון אונסן יפני גדול, שמגיש אוכל מיוחד, ובעיקר מצטיין בכך שיש לו יותר מעשר בריכות, רובן בתוך היער, שניתן להשתמש בהן באופן פרטי. בהחלט חוויה יוצאת דופן.
מלון Ryokojin Sansou. https://www.japanican.com/en/hotel/detail/8604006/
בחרנו במלון בגלל שהוא קרוב מאד לשמורת הרי קירישימה, שהיא שמורה עם הרבה מאד מסלולים, שנפתחים ונסגרים חליפות לפי מצב הפעילות של הרי הגעש. אנחנו בחרנו לעשות שני מסלולים, שניהם היו מדהימים ביופיים – ממש אסור להחמיץ!
המסלול הראשון הוא מסלול מעגלי (אנחנו עשינו אותו הלוך חזור, כי החלק האחרון נסגר בגלל התפרצות), של 5 ק"מ. מסלול למשפחות, שעובר דרך שלושה אגמים געשיים – כלומר לועות קדומים שהפכו לאגמים. קצר, קל, ומדהים ביופיו.
https://www.env.go.jp/en/nature/nps/park/guide/kirishima/recommend/06.html
המסלול השני הוא אחד המסלולים העיקריים בשמורה – המסלול שעולה להר קרקוני, ואח"כ יורד דרך אגם אונמי חזרה לנקודת ההתחלה. מסלול של כ-10 ק"מ, כבר קצת יותר קשים בגלל העליה לקרקוני והירידה ממנו, אבל אחד המסלולים המלהיבים שיצא לנו לעשות בעולם. כאמור, הנוף שנשקף מפסגת קרקוני, עם יותר מעשרה הרי געש שלושה מהם ברדיוס של ק"מ בודד, ואגם אונמי, היה עוצר נשימה. אין הרבה מקומות בעולם שאפשר לטפס כך על הרי געש פעילים, במסלול של 10 ק"מ בלבד. אל תחמיצו!
https://www.env.go.jp/en/nature/nps/park/guide/kirishima/recommend/01.htm
ופירוט של עוד מסלולים בשמורה:
https://www.env.go.jp/en/nature/nps/park/guide/kirishima/recommend/index.html
ג. דרום קיושו:
ישנו ב-KAGOSHIMA, עיר קטנה ומדליקה, שיש המון מה לעשות בה (אל תחמיצו לאכול בשוק במזון המקומי מול תחנת הרכבת. Yataimura ואחר כך רובע הטנמונקן bunkadori ).
עלינו על הפסגה של הר קיימון kaimondake, הר געש כבוי בקצה הדרומי ביותר של קיושו. ההר הוא בצורה של חרוט מושלם, ולכן הוא גם נקרא פוג'י של הדרום, והוא מוקף משלושת עבריו בים, כך שהנופים מפסגתו הם עוצרי נשימה. המסלול הוא הלוך חזור, 3.5 ק"מ לכל כיוון, אבל עליה וירידה של 800 מטר. מסיבה כלשהי זהו מסלול פחות פופולארי, ולכן קשה למצוא עליו מידע. יחד עם זה, המסלול מופיע ב-MAPS.ME, כך שהשתמשו באפליקציה כדי להגיע אליו (קשה לזהות את נקודת ההתחלה. המפס.מי יביא אתכם למקום). לטעמנו המסלול היה אדיר, בגלל הנופים, ובגלל שהיינו בו כמעט לבד. וחוץ מזה שכדי להגיע אליו צריך לחלוף על פני החלק הדרומי של קיושו Cape nagasakibana, שהוא בעיננו מקסים בכל מקרה. שימו לב שההר צמוד למסעדת האטריות הקרות, ולעיירה איבוסוקי (עם מרחצאות החול השחור הרותח), כך שהוא משתלב היטב בטיול באזור. בקיצור, מומלץ ביותר.
ד. YAKUSHIMA:
הרוב מגיעים לאי, שנמצא ממש דרומית לקיושו, עם מעבורת. אנחנו לקחנו באותו מחיר של המעבורת המהירה טיסה. ישנו בפנסיון קטן ונחמד, בגלל שהוא דובר אנגלית, וגם מסייע עם המסלולים. .
Pension Blue Drop
בדעבד, הדבר הכי מדליק בפנסיון היה המיקום שלו – בחלק הדרומי של יאקושימה, ממש ממול לשני האונסנים הטבעיים – Hirauchi Onsen ן- Yudomari Onsen.מדובר בשני אונסנים פתוחים על שפת הים, לראשון ניתן להכנס רק בשעות השפל כשגלי הים נסוגים, והם למעשה חינם (צריך להשאיר תרומה קטנה בכניסה). הרחצה באונסן פתוח, עירומים לחלוטין (מי שמרגיש לא נוח יכול להכנס עם בגד כלשהו, אבל לא בגד ים!), בטבע, הייתה בעיינו חוויה מסעירה. במיוחד אחרי יום שלם של טיולים רגליים.
יאקושימה היא כולה שמורת טבע אחת גדולה – הרים, מכוסי יערות טחב ועם אינספור פלגים ומפלים, כשהיערות מפורסמים בעצי הארז הענקיים. כאמור, אחד מהם מתחרה על תואר העץ העתיק בעולם. אם יש לכם קצת זמן פנוי אל תחמיצו נסיעה לשמורת היער בחלק המערבי של האי (מקיפים את כל האי בשלוש שעות במכונית), שבה אפשר לראות את האיילים והקופים בהמוניהם, על הכביש.
אנחנו בחרנו לעשות בה שלושה מסלולים. שניים מהם הם חובה בכל מקרה:
המסלול המפורסם ביותר באי, שהוא מעין חוויה של עליה לרגל שיפנים מכל רחבי יפן באים במיוחד אליה. זהו המסלול של Jomon Sugiשמוביל לעץ הארז העתיק, גילו מוערך בין 2000 (העץ ה-20 העתיק בעולם) ל-7000 שנה (הערכה כנראה מופרזת, אבל אם היא נכונה הרי שזהו העץ העתיק בעולם). מדובר במסלול של 20 ק"מ, 10 ק"מ לכל כיוון, אבל האורך מטעה. 15 ק"מ מתוכם (7.5 לכל כיוון) זאת הליכה על מסילת רכבת, שחוטבי העצים השתמשו בה בעבר והיפנים הפכו אותה למסלול עץ דרוך היטב. בקיצור, מדובר בהליכה ביער אבל עם רמת קושי של הליכה עירונית. רק 5 ק"מ הנוספים דורשים טיפוס בתוך היער עד שמגיעים לעץ.
העץ עצמו הוא ענק ויפה, אבל האמת שההגעה אליו היא רק התירוץ לעשות את המסלול המשונה הזה, עם ההליכה על פני מסילת רכבת. בהחלט מסלול יוצא דופן.
היפנים מעריכים את משך הזמן של המסלול ב-9-11 שעות, ומאחר שמדובר באחד המסלולים המפורסמים ביפן כולה הוא תמיד מלא אנשים, והוא גם מחייב קנית כרטיס אוטובוס – בשיא העונה לא ניתן להגיע למסלול אלא באמצעות שירות אוטובסים. האוטובוסים יוצאים בין 4.5 ל-6 בבוקר בכיוון הלוך, ובין שלוש לחמש אחה"צ בחזור. אין טעם לכן למהר ולסיים את המסלול מוקדם יותר (אנחנו סיימנו את המסלול בשבע שעות), כי בכל מקרה תצטרכו להמתין לאוטובוס שיאסוף אתכם. בשיא העונה כדאי לקנות כרטיס אוטובוס יום מראש.
קצת חששנו מהמסלול, בגלל אורכו, אבל כאמור מרביתו הוא הליכה קלה. כך שסה"כ מדובר במסלול סביר מבחינת רמת הקושי שלו, ובהחלט חוויה יוצאת דופן.
https://www.yesyakushima.com/yakushima-activities/yakushima-mountain-hiking/jomon-sugi
המסלול של יער shiratani: מסלול מעגלי, של כ-10 ק"מ, שעובר ביער הטחב, ומגיע גם לנקודת תצפית יפה. נקודת התצפית בד"כ מכוסה עננים, עניין מובן באי שיורדים בו 8000 ממ גשם בשנה, אבל זה לא נורא, כי המסלול הוא מדהים ביופיו גם כך, עם עצים מכוסי טחב, עצי ארז מדהימים, ומים שזורמים בכל מקום. לא קשה במיוחד, ומרהיב.
https://www.yesyakushima.com/yakushima-activities/yakushima-mountain-hiking/shiratani-unsuikyo/
מסלול שלישי שעשינו, שהוא פחות חובה, הוא זה של yakusugiland. (סוגי – עץ ארז ביפנית). מדובר במסלול מעגלי קל למשפחות, שרואים בו הרבה עצי ארז עתיקים. המלצתנו , אם כבר הגעתם עד לשם, אז כבר נצלו את ההזדמנות ותעלו לפסגה של הר טאצודקה, שהעליה אליו יוצאת באמצע המסלול של יאקוסוגילנד.
https://www.yesyakushima.com/tachudake/
ה. Kumano-Kodo
מקיושו טסנו לאוסקה, ומשם נסענו לאזור קומנו-קודו שדרומית לאוסקה. ישנו באכסניה בכפר yunomine, ק"מ ספורים מהעיירה המרכזית Hongu. זהו כפר קטנטנן, כולו בתים עתיקים, ונחל לוהט (!) זורם במרכזו. מאחר שמי האונסן זורמים חופשי במרכז הכפר, הרי שכל בתי הארחה בכפר מציעים כמובן אונסנים. באכסניה הפשוטה שלנו היו שלושה אונסנים, כולל אחד חיצוני, ששימשו לרחצה. האכסניה היא מקום מפגש מרכזי למטיילים הרגליים באזור, כך שאם אתם זקוקים למידע ויעוץ לגבי המסלולים, זה המקום להיות בו. חבורה של יפנים צעירים מנהלים אותה, ושימו לב שאין אוכל – אתם צריכים לבשל לעצמכם. אז תגיעו מוכנים עם מזון (יש מטבח מצויד היטב). בקיצור, מקום מדליק וזול.
https://yunomine.j-hoppers.com/
קומנו קודו הוא אזור העליה לרגיל החשוב ביותר ביפן, המקבילה של kamino Santiago בספרד. המטרה היא לבקר בשלושה מקדשים חשובים שנמצאים באזור, Hongu Taisha ו- Nachi Taisha הם המפורסמים. יש הרבה מסלולים באזור, אבל המפורסם שבהם הוא מסלול של ארבעה-חמישה ימים שחוצה את ההרים מעיירת החוץ Tanabe, לעיירת החוף Katsuura, ובדרך עובר דרך שני המקדשים הללו. הדרך כולה מרוצפת באבני דרך, מקדשים, עיירות, והסברים בדבר החשיבות המיסטית, הדתית וההיסטורית של האזור. בנאצ'י טיישה יש גם את אחד המפלים הגבוהים והמפורסמים ביפן, Nachi falls, ולא תוכלו להתחמק מלהצטלם על רקע הפגודה האדומה שבמקדש עם המפל מאחוריה. מדובר במסלול חד כיווני, עם כפרים שלנים בהם בדרך, ותחבורה ציבורית מפותחת שמאפשרת גם לדלג על מקטעים. אנחנו התכוונו לעשות שני מקטעים, אבל הטייפון קלקל לנו, ולכן עשינו בסוף רק מקטע אחד.
המקטע שאנחנו עשינו היה מתחנת kobiro-oji, ועד ל-Hongu Taisha, 18 ק"מ יפים ביער ובעיירות, אבל אפשר לבחור גם כל מקטע אחר.
http://www2.tb-kumano.jp/en/kumano-kodo/pdf/Kumano-Kodo-Nakahechi-Route-Maps-Overview.pdf
11. סוף דבר- כסף: שלושה שבועות ביפן, כולל טיסה של אל על (דרך הונג קונג), מסעדות משובחות, מלונות טובים במיקומים מרכזיים בתוך הערים הגדולות, וכאמור התנידות בטיסות וברכב ולא ברכבת, עלו לנו כ-4500 דולר לאדם. מחיר סביר, שבוודאי מצדיק את הטיול המופלא במדינה המופלאה הזו.
בן הזוג שלי כתב כמה מילים על הנקיון היפני – הנה לכם
היפנים חובבי ניקיון, או בעצם יותר נכון חולי ניקיון, או אובססיביים עד אימה על ניקיון – או כמו שמטים פועל באנגלית – נקי, יותר נקי, יפני. הבנתם את התמונה! אז הנה מספר דברים שכדאי לכם לזכור בהקשר זה בביקור הבא שלכם ביפן. האונסן הוא חוויה יפנית משובבת גוף ונפש – בריכה ציבורית קטנה עם מי מעינות מינרליים חמים המגיעים מהטבע ומקוררים ל 42 מעלות, וכול זאת כדי שנוכל לרבוץ באונסן המהביל אחרי טרק מפרך או סתם שכבא לנו להתפנן. מגניב ושווה כל יין. וכמובן, כמובן הרחצה רק בעירום ולאחר שהתקלחתם היטב כדי לא לזהם את המים הזורמים ולגרום עוגמת נפש לשאר המתרחצים. היפנים מתקרצפים היטב לפני שיכנסו לאונסן, לפעמים בצורה שנראית כאילו הם מנסים למרק מעורם את חטאי האומה לדורותיה כנגד הסינים, ואת כל ההתעמרות והרצח שעשו בקוריאנים, שכניהם מעבר לים. על גג מלון בו שהינו בטוקיו נכנס סיני אחד לאונסן ללא שקודם טיהר עצמו בפאתי האונסן במקלחת הפתוחה המצוידת בשרפרף ישיבה ובשלל סבונים. שלושת היפנים קמו ועזבו את האונסן בבהלה, ואני וארופאי אחד - חסרי חושי נקיון ופוביות יפאניות - נשארנו מתוך חוסר מודעות ראשונית לחטא הקדמון. אם היה ליפנים את הבוטות הישראלית הם היו שולפים את הסיני החוצה, הורגים אותו פעמיים, ומזמינים את אלאור עזריה לוודא הריגה. אבל הם לא, ולזכותם יאמר שמאז מלה"ע השנייה הם די פציפיסטים ושוחרי טוב. היינו גם באונסן פתוח ומעורב (גברים ונשים ביחד) על שפת הים בלילה לאור הירח, וכמובן היה פשוט מהמם.
ויש ליפנים גם שירותים מודרניים חשמליים – וגם כאן לקח בנושאי ניקיון. ראשית, לכל מרכיבי המשקפיים לקריאה או לראיה – שימו לב, שימו לב, נוסעים יקרים, יש לקחת את המשקפיים לשירותים, שאם לא כן לא תצליחו לסיים את הפרוצדורה המיועדת בהצלחה. המערכת המותקנת על הניאגרה היפנית מבצעת בעצמה ובכם מגוון פעולות קריטיות: האסלה מחוממת לשלוש דרגות חום לבחירתכם; הבידה משפריץ לכם מים בשלוש דרגות עוצמה ובשלוש טמפרטורות לבחירתכם; יש גם שפריץ לנשים ושפריץ לגברים, לבחירתכם, ויש גם כמה סוגי שפריץ (כמו תקיעת השופרות – שברים, תקיעות, רצף). אם תרצו המתקן עושה רעשים, מוריד מים, או מפזר ריח תוך כדי הפעילות שלכם, וזאת כדי להסוות את זמן ומיקום האירועים. לא המצאתי כלום, הכול אמתי, ומחולק כמעט תמיד לשלוש, למיטב המסורת הצהלית! וכול הטוב הזה נשלט על ידכם במערכת כפתורים ביפנית לצד האסלה, הנראית כמו קוקפיט של 747, לפעמים עם ציורים ולעיתים רחוקות בתרגום לאנגלית. נגעת נסעת, אין חרטות וגם לא כואב לטעות. מלוכלכים לא תצאו משם! ויש לי רק הצעה אחת ליפנים לשיפור השירות והניקיון. אולי כדאי להתקין ליד כל שירותים אלקטרוניים כאלו דבר שנקרא לו פרה-שירותים, שיהיה בעצם שירותים ישראלים פשוטים ששם פשוט מחרבנים, רחמנא ליצלה, מנגבים בנייר, ושותפים ידיים היטב היטב לפני שנכנסים לשירותים היפנים, שאגב הם באמת תמיד נקיים להחריד.
