הגענו לסופשבוע לפראג. אח אח העיר פראג. היפה בין הערים. שמחנו לחזור אליה אחריה שנתיים (בדיוק). קראנו לביקור הזה - סיור השלמות. כל מה שלא הספקנו לראות ולעשות בפראג בפעם הקודמת, הקדשנו לסיבוב הנוכחי. היו לנו שני חצאי ימים (בהמשך ההסבר למה ומדוע) ועוד יום מלא. כלומר – כיומיים לחרוש את העיר. לקחתי על עצמי לתכנן את הסיור הפעם, אמרתי לעזר כנגדי – תנעלי נעלים נוחות ואני אוביל אותך במקומות שלא חלמת כי הם קיימים בפראג ובכלל. הנעליים שנעלה העזר לא היו נוחות כלל ובכל ערב חזרנו כשהיא נישאת על גבי, מדדה אל המלון, מרימה רגליים אל-על מייבבת ומוחה על מר גורלה ודורשת את מנת העיסוי היומית שלה (בכיף).
היום הראשון לטיול (יום חמישי)
נחתנו בצהרי היום בשדה התעופה רוזין שבפראג. היינו רעבים. הגשם ירד במהלך הנחיתה. מאתמול לא בא אל פינו משהו משביע. הצצנו דרך חלון המטוס, את נהר הוולטבה בקושי ראו מבעד לעננים. האוכל בטיסה הלוך לא היה ראוי, גם השירות לא משהו. כשיצאנו מבית הנתיבות מזג האוויר היה קודר. העמסנו עצמנו על האוטובוס ויצאנו כל הקבוצה לסיור מודרך ברחבי פראג. בדרכנו אל בית המלון – קלריון קונגרס. עצרנו ברחוב נה-פלורנצי (Na Florenci) בסמוך למלון הילטון העיר העתיקה. המדריך הוליך אותנו לסיור רגלי מככר הרפובליקה (Namesti Republiky) דרך רחוב החפיר (Na Prikope) לכוון ככר ואצלב. בככר הוא הצביע לכוון שוק האוול- Havel's Market(ברחוב Havelska) (נהיה שם מחרתיים) ולכוון תיאטרון האחוזה (Stavovské divadlo) אשר בשנת 1787 הועלתה כאן לראשונה האופרה דון ג`יאובאני של מוצרט. כמובן שהשקפנו גם לעבר אנדרטת ואצלב על הסוס ואל המוזיאון הלאומי ומשם צעדנו דרך רחוב Provaznickáבחזרה לכוון קניון פלדיום (לאכול, להחליף מטבע ולהצטייד להמשך). בזווית העין, קלטנו העזר כנגדי ואנוכי במספר שולחנות (מדגם קק"ל) הפזורים ברחוב וזוג היושב לאכול צהרים. לא ראינו לאן השולחנות שייכים, לא הבחנו מה הם אוכלים, אך הרעב הכריע אותנו. החלטנו לחפש אוכל "נורמלי" מאותו מקום שהזוג קיבל את הצלחות שלו. העדפנו לגשת אל ה"לא נודע" מאשר להסתפק באוכל "מערבי" וסטנדרטי שזכרנו שמצפה לנו בפלדיום. נפרדנו מהמדריך שהזהיר אותנו להגיע בזמן אל האוטובוס. מצאנו את מקור האוכל. חלון הראוה לא הסגיר את הנמצא בפנים. נכנסו אל מסעדת U Provaznice. (לחצו גם להרחבה גם על הטיפ להלן) הריח באף, כבר הכריע אותנו לגמרי. כל השולחנות היו מלאים. אך אל דאגה. לא ויתרנו. נשאלנו האם אנחנו מעשנים. השבנו בשלילה מוחלטת. צעדנו בעקבות המלצרית פנימה, היה מלא, ועוד פנימה, גם מלא, ועוד פנימה. הכל מלא. בסוף החדר האחרון, ליד השולחן האחרון, היא ביקשה מזוג צ'כי מבוגר, שישב על צלחות האוכל שלו והקיש בכוסות הבירה, בנימוס אך בתקיפות לפנות לנו מקום על שולחנם והושיבה אותנו לידם. כמה מילות שלום וצללנו אל תוך התפריט. הזמנו שני מרקים שונים, שתי מנות ביניים שונות, שתי בירות טריות מהחבית (שונות) וטעימות מאד, צ'יפס וסלט. התעלמנו מסלסלות הלחם שהוגשו עם כל מנה (מה שייך למנה ומה האקסטרה לא ידענו) והעדפנו להתרכז בעיקר. הזוג המבוגר, לאחר שהחלפנו צילומי זוגות במצלמות (הם צילמו אותנו ואנחנו צילמנו אותם) נפרד בחביבות מאיתנו, איחל לנו שהות נעימה בפראג (אני מעריך שזה מה שהם אמרו – כי זה היה בצ'כית), ותוך שניות זוג אחר התיישב במקומם לידנו. האם האוכל הצ'כי, או שמה הבירות שעשו את שלהם. הזמן חלף מהר. האווירה במסעדה הייתה נעימה מאד. קבוצות של תיירים וזוגות צ'כים התערבבו אלה באלה. שבענו מאד. נפרדנו מכמה עשרות בודדות של שקלים (כולל טיפ גדול למלצרית שהודתה לנו ארוכות) ויצאנו (בריצה) לחפש את האוטובוס. רציתי לקצר את הדרך ולא לחזור על עקבותינו באותה דרך שאיתה באנו לכאן, מהרנו דרך שוק הפירות (Ovocny trh), רח' צ'לטנה (Celetna) ושער מגדל אבק השרפה ויצאנו אל ככר הרפובליקה ואל האוטובוס שכבר אותת להמשך הנסיעה. הגענו למלון – צילמנו את החדר למזכרת – החלפנו מספר בגדים. הצטיידנו במעילונים, מטריות, מצלמות ויצאנו עייפים אך שבעים לאזור המצודה. ירדנו אל קניון פניקס (Galerie Fénix) התרשמנו מהמגוון המצומצם אך האיכותי של החנויות והבטחנו לחזור במהרה כדי להציץ בהן אחר כך. חיפשנו חנות לממכר כרטיסי נסיעה בתחבורה הציבורית. מצאנו דוכן כזה ישר מול שער המטרו. הצטיידנו בכרטיס יומי לכל אחד וירדנו במדרגות הנעות אל הרציף. כמה שניות של התאפסות לאיזה רציף אנחנו צריכים לגשת. ועד שרכבת המטרו הגיעה, בדקנו גם במפה באיזו תחנה עלינו לרדת. המטרה הייתה לקחת את החשמלית המפורסמת מספר 22 שתוביל אותנו אל גשר האבקה (U Prašného mostu) (מעל חפיר הצבאים) ואל הכניסה הצפונית של המצודה. המשכנו בנסיעה, מספר דקות וחצינו את העיר. ירדנו בתחנת המטרו Narodni trida ("השדרה הלאומית") שתהפוך לתחנה הקבועה שלנו לאורך כל השהות הנוכחית בפראג. יצאנו החוצה ועלינו על חשמלית מספר 22, שזחלה בעצלתיים אל מעלה המצודה. ירדנו ממנה בתחנת Prazsky Hradוצעדנו לכוון המצודה. זכרנו את השירותים הנקיים מתחת לספריה ולאולם התערוכות של בית הספר המלכותי לרכיבה. נכנסו אליהם בפתח הצר מהרחוב כדי להעלות זכרונות מהמקום. הקפיטריה הקטנה והמקסימה בקומה מעל היתה כבר סגורה (כדאי לכם לבקר בה, זכרנו אותה לטובה). עלינו במדרגות כדי לצפות במדשאות והגנים הדקורטיביים על גג בית הספר לרכיבה שהיו מבריקים לאחר הגשם. יצאנו בחזרה ומיהרנו דרך גשר האבקה, חצינו את החצר השנייה של המצודה וימינה דרך החצר הראשונה אל ככר המצודה (Hradcanské namesti). משם צעדנו אל רחוב Loretanska עד לככר הלורטה (Loretanske namesti) והתבוננו בכנסיית הלורטו הבארוקית היפהפיה, שהייתה כבר סגורה בשעה זו. הסתובבנו לאחור וצפינו ממול בארמון צ'רנין (Cerninsky Palac) המרשים בגודלו. המשכנו דרך רחוב צ'רנינסקה (Cerninska) וירדנו אל שכונת "העולם החדש" (Novy Svet). קסום. פשוט מקום קסום. בקצה השכונה, למטה, בעיקול ימינה מרחוב צ'רנינסקה אל רחוב נובי סווט (Novy Svet) – ממש בפינה, נמצא מלון זוגות רומנטי U RAKA בתוך מבנה עץ, הדוגמה היחידה שנותרה בכל פראג לבנייה מעץ מהמאה ה-16. עכשיו כבר, העזר החלה לכנות את הסביבה "שכונת לוליטה". המשכנו ברחוב היפהפיה, התבוננו בלוחיות ההסבר על הבתים לציון המפורסמים שגרו בשכונה, באדניות הפורחות, בחלונות המקושטים והחצרות שהתחילו להתמלא באנשים לקראת המופע של הערב. חזרנו אל ככר המצודה מרחוב קנובניסקה (Kanovnicka). בדרך התבוננו בציור הקיר הארוך על דופן ארמון מרטיניץ (Martinic Palace) מתקופת הרנסנס המתאר סיפורים מהתנ"ך בסגנון הסגרפיטו, חצינו את הככר ונכנסו בחזרה אל המצודה דרך השער הראשי עם פסלי הענקים הלוחמים (כשמתחתיהם עומדים דום לכבודנו שני שומרים צ'כים אמיתיים). שוטטנו בתוך חצרות המצודה הריקה כמעט מאנשים. שעות נהדרות לראות את המקומות, המוזיאונים והאתרים של המצודה מבחוץ וללא עומס של אנשים סביבנו, דמדומי הערב מטילים גוון וזוויות אור שונים על המבנים המפורסמים במצודה, רקע מדהים לתפאורת ימי ביניים אמיתית ומוחשית שלפנינו. נכנסנו אל סמטת הזהב (Zlatá ulička). היא נפתחה מחדש לפני כחודש לאחר שיפוצים ארוכים. ולאחר השעה ארבע – הכניסה לסמטה היא בחינם. כמובן שכל החנויות גם נסגרו בהתאם. וגם היציאה האחורית דרך מגדל דליבור (Daliborka) סגורה כבר. הבתים בסמטה נראים משופצים והצבע עליהם מבריק. אהבנו את הסמטה לפני כן. עם הצבע המתקלף, הדהוי והצמחייה בערוגת בית מספר 19 עבותה ולא חדשה מהמשתלה כמו עכשיו. הופתענו מאד להעלמות פסל האיש הכורע למרגלות מגדל דליבור (הנה תמונתו מלפני שנתיים). אז לשם כך סגרו ושיפצו את הסמטה... האם מישהו יודע לאן נעלם הפסל ? האם מפאת כבודם של המבקרים במקום ?... חזרנו על עקבותינו ויצאנו מבעד לשער המגדל השחור דרך מדרגות המצודה העתיקות (Stare Zamecke Schody) אל שכונת מלאה סטרנה (Mala Strana) ולכוון תחנת המטרו מלוסטרנסקה (Malostranska) שייקח אותנו בחזרה אל המלון. ביציאה משער המצודה, הופתענו לגלות 2 מיניבוסים של חברת נסיעות צ'כית מפורסמת מלאים בתיירים. באחד מהם ישב ליד ההגה - דיוויד, הנהג שלנו מטיול המשפחות בבנלוקס מלפני שבועיים. הוא שמח לראותנו וחשב שנותרנו באירופה מאז... הסברנו לו שהספקנו לחזור לישראל. ויצאנו לחופשה נוספת בפראג. צילמנו אותו למזכרת עבור יתר הקבוצה שאהבה אותו מאד. במלון עברנו דרך קניון פניקס והצטיידנו בסופרמרקט בילה (Billa) במעט מצרכים לארוחת ערב קלה (בלווי בירה צ'כית כמובן), תכננו את יום המחר וממש לפני שפרשנו לשינת הלילה, נפלה ונשברה כוס זכוכית על השטיח. למרות השעה המאוד מאוחרת - השירות במלון הפתיע אותנו לטובה. תוך דקות ספורות הגיעה חדרנית עם שואב אבק וכמה סמרטוטים. ומיד לא היה זכר לשברי הזכוכיות. שתי נקודות למלון!
לילה טוב!
(המשך המסלול בפוסט הבא)
היום הראשון לטיול (יום חמישי)
נחתנו בצהרי היום בשדה התעופה רוזין שבפראג. היינו רעבים. הגשם ירד במהלך הנחיתה. מאתמול לא בא אל פינו משהו משביע. הצצנו דרך חלון המטוס, את נהר הוולטבה בקושי ראו מבעד לעננים. האוכל בטיסה הלוך לא היה ראוי, גם השירות לא משהו. כשיצאנו מבית הנתיבות מזג האוויר היה קודר. העמסנו עצמנו על האוטובוס ויצאנו כל הקבוצה לסיור מודרך ברחבי פראג. בדרכנו אל בית המלון – קלריון קונגרס. עצרנו ברחוב נה-פלורנצי (Na Florenci) בסמוך למלון הילטון העיר העתיקה. המדריך הוליך אותנו לסיור רגלי מככר הרפובליקה (Namesti Republiky) דרך רחוב החפיר (Na Prikope) לכוון ככר ואצלב. בככר הוא הצביע לכוון שוק האוול- Havel's Market(ברחוב Havelska) (נהיה שם מחרתיים) ולכוון תיאטרון האחוזה (Stavovské divadlo) אשר בשנת 1787 הועלתה כאן לראשונה האופרה דון ג`יאובאני של מוצרט. כמובן שהשקפנו גם לעבר אנדרטת ואצלב על הסוס ואל המוזיאון הלאומי ומשם צעדנו דרך רחוב Provaznickáבחזרה לכוון קניון פלדיום (לאכול, להחליף מטבע ולהצטייד להמשך). בזווית העין, קלטנו העזר כנגדי ואנוכי במספר שולחנות (מדגם קק"ל) הפזורים ברחוב וזוג היושב לאכול צהרים. לא ראינו לאן השולחנות שייכים, לא הבחנו מה הם אוכלים, אך הרעב הכריע אותנו. החלטנו לחפש אוכל "נורמלי" מאותו מקום שהזוג קיבל את הצלחות שלו. העדפנו לגשת אל ה"לא נודע" מאשר להסתפק באוכל "מערבי" וסטנדרטי שזכרנו שמצפה לנו בפלדיום. נפרדנו מהמדריך שהזהיר אותנו להגיע בזמן אל האוטובוס. מצאנו את מקור האוכל. חלון הראוה לא הסגיר את הנמצא בפנים. נכנסו אל מסעדת U Provaznice. (לחצו גם להרחבה גם על הטיפ להלן) הריח באף, כבר הכריע אותנו לגמרי. כל השולחנות היו מלאים. אך אל דאגה. לא ויתרנו. נשאלנו האם אנחנו מעשנים. השבנו בשלילה מוחלטת. צעדנו בעקבות המלצרית פנימה, היה מלא, ועוד פנימה, גם מלא, ועוד פנימה. הכל מלא. בסוף החדר האחרון, ליד השולחן האחרון, היא ביקשה מזוג צ'כי מבוגר, שישב על צלחות האוכל שלו והקיש בכוסות הבירה, בנימוס אך בתקיפות לפנות לנו מקום על שולחנם והושיבה אותנו לידם. כמה מילות שלום וצללנו אל תוך התפריט. הזמנו שני מרקים שונים, שתי מנות ביניים שונות, שתי בירות טריות מהחבית (שונות) וטעימות מאד, צ'יפס וסלט. התעלמנו מסלסלות הלחם שהוגשו עם כל מנה (מה שייך למנה ומה האקסטרה לא ידענו) והעדפנו להתרכז בעיקר. הזוג המבוגר, לאחר שהחלפנו צילומי זוגות במצלמות (הם צילמו אותנו ואנחנו צילמנו אותם) נפרד בחביבות מאיתנו, איחל לנו שהות נעימה בפראג (אני מעריך שזה מה שהם אמרו – כי זה היה בצ'כית), ותוך שניות זוג אחר התיישב במקומם לידנו. האם האוכל הצ'כי, או שמה הבירות שעשו את שלהם. הזמן חלף מהר. האווירה במסעדה הייתה נעימה מאד. קבוצות של תיירים וזוגות צ'כים התערבבו אלה באלה. שבענו מאד. נפרדנו מכמה עשרות בודדות של שקלים (כולל טיפ גדול למלצרית שהודתה לנו ארוכות) ויצאנו (בריצה) לחפש את האוטובוס. רציתי לקצר את הדרך ולא לחזור על עקבותינו באותה דרך שאיתה באנו לכאן, מהרנו דרך שוק הפירות (Ovocny trh), רח' צ'לטנה (Celetna) ושער מגדל אבק השרפה ויצאנו אל ככר הרפובליקה ואל האוטובוס שכבר אותת להמשך הנסיעה. הגענו למלון – צילמנו את החדר למזכרת – החלפנו מספר בגדים. הצטיידנו במעילונים, מטריות, מצלמות ויצאנו עייפים אך שבעים לאזור המצודה. ירדנו אל קניון פניקס (Galerie Fénix) התרשמנו מהמגוון המצומצם אך האיכותי של החנויות והבטחנו לחזור במהרה כדי להציץ בהן אחר כך. חיפשנו חנות לממכר כרטיסי נסיעה בתחבורה הציבורית. מצאנו דוכן כזה ישר מול שער המטרו. הצטיידנו בכרטיס יומי לכל אחד וירדנו במדרגות הנעות אל הרציף. כמה שניות של התאפסות לאיזה רציף אנחנו צריכים לגשת. ועד שרכבת המטרו הגיעה, בדקנו גם במפה באיזו תחנה עלינו לרדת. המטרה הייתה לקחת את החשמלית המפורסמת מספר 22 שתוביל אותנו אל גשר האבקה (U Prašného mostu) (מעל חפיר הצבאים) ואל הכניסה הצפונית של המצודה. המשכנו בנסיעה, מספר דקות וחצינו את העיר. ירדנו בתחנת המטרו Narodni trida ("השדרה הלאומית") שתהפוך לתחנה הקבועה שלנו לאורך כל השהות הנוכחית בפראג. יצאנו החוצה ועלינו על חשמלית מספר 22, שזחלה בעצלתיים אל מעלה המצודה. ירדנו ממנה בתחנת Prazsky Hradוצעדנו לכוון המצודה. זכרנו את השירותים הנקיים מתחת לספריה ולאולם התערוכות של בית הספר המלכותי לרכיבה. נכנסו אליהם בפתח הצר מהרחוב כדי להעלות זכרונות מהמקום. הקפיטריה הקטנה והמקסימה בקומה מעל היתה כבר סגורה (כדאי לכם לבקר בה, זכרנו אותה לטובה). עלינו במדרגות כדי לצפות במדשאות והגנים הדקורטיביים על גג בית הספר לרכיבה שהיו מבריקים לאחר הגשם. יצאנו בחזרה ומיהרנו דרך גשר האבקה, חצינו את החצר השנייה של המצודה וימינה דרך החצר הראשונה אל ככר המצודה (Hradcanské namesti). משם צעדנו אל רחוב Loretanska עד לככר הלורטה (Loretanske namesti) והתבוננו בכנסיית הלורטו הבארוקית היפהפיה, שהייתה כבר סגורה בשעה זו. הסתובבנו לאחור וצפינו ממול בארמון צ'רנין (Cerninsky Palac) המרשים בגודלו. המשכנו דרך רחוב צ'רנינסקה (Cerninska) וירדנו אל שכונת "העולם החדש" (Novy Svet). קסום. פשוט מקום קסום. בקצה השכונה, למטה, בעיקול ימינה מרחוב צ'רנינסקה אל רחוב נובי סווט (Novy Svet) – ממש בפינה, נמצא מלון זוגות רומנטי U RAKA בתוך מבנה עץ, הדוגמה היחידה שנותרה בכל פראג לבנייה מעץ מהמאה ה-16. עכשיו כבר, העזר החלה לכנות את הסביבה "שכונת לוליטה". המשכנו ברחוב היפהפיה, התבוננו בלוחיות ההסבר על הבתים לציון המפורסמים שגרו בשכונה, באדניות הפורחות, בחלונות המקושטים והחצרות שהתחילו להתמלא באנשים לקראת המופע של הערב. חזרנו אל ככר המצודה מרחוב קנובניסקה (Kanovnicka). בדרך התבוננו בציור הקיר הארוך על דופן ארמון מרטיניץ (Martinic Palace) מתקופת הרנסנס המתאר סיפורים מהתנ"ך בסגנון הסגרפיטו, חצינו את הככר ונכנסו בחזרה אל המצודה דרך השער הראשי עם פסלי הענקים הלוחמים (כשמתחתיהם עומדים דום לכבודנו שני שומרים צ'כים אמיתיים). שוטטנו בתוך חצרות המצודה הריקה כמעט מאנשים. שעות נהדרות לראות את המקומות, המוזיאונים והאתרים של המצודה מבחוץ וללא עומס של אנשים סביבנו, דמדומי הערב מטילים גוון וזוויות אור שונים על המבנים המפורסמים במצודה, רקע מדהים לתפאורת ימי ביניים אמיתית ומוחשית שלפנינו. נכנסנו אל סמטת הזהב (Zlatá ulička). היא נפתחה מחדש לפני כחודש לאחר שיפוצים ארוכים. ולאחר השעה ארבע – הכניסה לסמטה היא בחינם. כמובן שכל החנויות גם נסגרו בהתאם. וגם היציאה האחורית דרך מגדל דליבור (Daliborka) סגורה כבר. הבתים בסמטה נראים משופצים והצבע עליהם מבריק. אהבנו את הסמטה לפני כן. עם הצבע המתקלף, הדהוי והצמחייה בערוגת בית מספר 19 עבותה ולא חדשה מהמשתלה כמו עכשיו. הופתענו מאד להעלמות פסל האיש הכורע למרגלות מגדל דליבור (הנה תמונתו מלפני שנתיים). אז לשם כך סגרו ושיפצו את הסמטה... האם מישהו יודע לאן נעלם הפסל ? האם מפאת כבודם של המבקרים במקום ?... חזרנו על עקבותינו ויצאנו מבעד לשער המגדל השחור דרך מדרגות המצודה העתיקות (Stare Zamecke Schody) אל שכונת מלאה סטרנה (Mala Strana) ולכוון תחנת המטרו מלוסטרנסקה (Malostranska) שייקח אותנו בחזרה אל המלון. ביציאה משער המצודה, הופתענו לגלות 2 מיניבוסים של חברת נסיעות צ'כית מפורסמת מלאים בתיירים. באחד מהם ישב ליד ההגה - דיוויד, הנהג שלנו מטיול המשפחות בבנלוקס מלפני שבועיים. הוא שמח לראותנו וחשב שנותרנו באירופה מאז... הסברנו לו שהספקנו לחזור לישראל. ויצאנו לחופשה נוספת בפראג. צילמנו אותו למזכרת עבור יתר הקבוצה שאהבה אותו מאד. במלון עברנו דרך קניון פניקס והצטיידנו בסופרמרקט בילה (Billa) במעט מצרכים לארוחת ערב קלה (בלווי בירה צ'כית כמובן), תכננו את יום המחר וממש לפני שפרשנו לשינת הלילה, נפלה ונשברה כוס זכוכית על השטיח. למרות השעה המאוד מאוחרת - השירות במלון הפתיע אותנו לטובה. תוך דקות ספורות הגיעה חדרנית עם שואב אבק וכמה סמרטוטים. ומיד לא היה זכר לשברי הזכוכיות. שתי נקודות למלון!
לילה טוב!
(המשך המסלול בפוסט הבא)
