גילוי נאות
אין בסיפור הטיול הזה על פראג שום דבר שלא תוכלו למצוא במקומות אחרים. כיוון שכשאני קורא בלוגים שכתבו אחרים, אני מחפש את התכלס שיעזור לי ופחות מתעניין במה אכלו בכל בוקר, ארכז מייד בהתחלה כמה טיפים רלבנטיים.
1. במסגרת ההכנות להשקת מערכת אישור כניסה מקוונת למדינות האיחוד האירופי (ETIAS) מתבצע כרגע בכניסה למדינה, הליך רישום מידע (EES) שכולל רישום טביעת אצבעות וצילום. לאחר מכן, ממשיכים לביקורת הדרכונים הרגילה. למה חשוב לדעת? התהליך יוצר תורים ארוכים ולנו לקח שעתיים לעבור אותו. חוץ מאשר להיות מוכנים נפשית לאפשרות הזו, לא חושב שיש מה לעשות בעניין.
2. הפוניקולור לגבעת פטרין סגור לשיפוצים. צפוי להיפתח בספטמבר 2026, אבל כמו כל תוכנית, זה רק בסיס לשינויים.
3. מגלשות ההרים שלא ידעתי בכלל על קיומן סגורות גם הן לשיפוצים וצפויות להיפתח בקיץ 2026.
4. טרנדים שאני לא הייתי מודע לקיומם או לפחות לכמה הם נפוצים:
· אייפון OUT (טוב לא באמת...) ומצלמה דיגיטלית קטנה IN. וכאילו זה לא מספיק, המצלמה היא של קודאק, מלכת הפילם הבלתי מעורערת שלא השכילה לעבור לדיגיטל בזמן. לתומי אמרתי מה עוד יכול לחזור מהאוב, מצלמות פילם? מסתבר שהטרנד הזה כבר קיים. על תחיית התקליטים כבר שמעתי ובנסיון לנחש את הטרנד הבא, אחפש אם נשארו לי כמה קסטות. גן עדן לאגרנים. איפה מי שאמר לי לזרוק את כל הדברים האלה כי הם סתם תופסים מקום? קראתי באיזשהו מקום שהתופעה נקראת תשישות דיגיטלית ומגיעה לא עלינו גם לעולם הספרים וגורמת לאנשים לחזור לספרים המודפסים. אלינו הטרנד הזה עוד לא הגיע וחבל...
· זווית הצילום המועדפת היא מהגב, רצוי תוך כדי הליכה. מספר הלחיצות המומלץ בכל שנייה הוא 5, וכנראה שלא משנה מה תעשה, מישהו לא יאהב משהו בתוצאה הסופית.
מכאן והלאה, תיאור הנסיעה שלנו, למטיבי קרוא.
הקדמה
התכנון המקורי כלל חופשת סקי של אמא ובת בבאנסקו שבבולגריה. הביצוע נקטע בגייט בנתב"ג, 45 דקות לפני העלייה למטוס, עם אזעקות שבישרו את פתיחת מבצע "שאגת הארי" ב 28 בפברואר 2026.
הזמן חלף, אפשרויות הסקי תמו, אבל אנחנו המשכנו לחפש אלטרנטיבה לגיחה קצרה לחו"ל עם סיכוי סביר גם לחזרה. הפור נפל בסוף על טיסה של הרגע האחרון לפראג. אמא התחלפה עם אבא, אבל הנסיכה והגדרת החופשה כחופשת סקי, לא השתנו.
בשל התגלגלות העניינים (הזמנו את הטיסה כ 36 שעות לפני ההמראה), אני לפחות לא הספקתי לתכנן שום דבר וסמכתי על הנסיכה שתלקט מידע מהאינסטגרם וסרטוני הטיקטוק שהיא צופה בהם.
יום 1
החופשה מתחילה כמובן כבר בדיוטי פרי, למרות שאחרי הטראומה הקודמת, החלטנו לא לשמוח לפני שכף רגלנו דורכת בחו"ל. מסורת הנסיעות שלנו כוללת גם ארוחה במקדונלדס (כן, גם אם השעה היא 4 לפנות בוקר). אנחנו מחזיקים אצבעות שהפעם נעבור שלב במשחק, ולא משחררים אותן עד לנחיתה המיוחלת בפראג.
שעתיים לאחר מכן אנחנו צולחים סוף סוף את ביקורת הדרכונים ויוצאים לדרך. קרירות, שדות ירוקים ופרחי פרגי גבוהים מרמזים שלמרות שמדובר בחודש יוני, אנחנו באירופה. חצי שעה נסיעה ואנחנו במלון Residence Bene שממוקם במרחק של כמה דקות הליכה מהכיכר המרכזית.
קריר בפראג וכשאנחנו יוצאים מהמלון מתחיל טפטוף. אנחנו מתחילים מהרובע היהודי. פסל ברונזה מרשים של אדם רוכב על כתפיו של מעיל ריק והתקהלות אנשים סביבו מושך את עינינו. מסתבר שזהו פסלו של הסופר היהודי המפורסם פרנץ קפקא שניצב ממש מחוץ לבית הכנסת הספרדי המרכזי.
בכניסה מוכרים כרטיס משולב לביקור בכל אתרי הרובע היהודי שתקף לשלושה ימים. חלל בית הכנסת מפואר ומרשים ביותר.
משם המשכנו לבית הכנסת של פנקס, ששמות יהודי צ'כיה שניספו בשואה רשומים בצפיפות ומונצחים על קיר בית הכנסת. הרישום הצפוף וההבנה שמאחורי כל 2 ס"מ של כיתוב על הקיר היה אדם, משאירים רושם חזק.
התחנה הבאה היתה בית הכנסת הישן-חדש שהשם שלו רלבנטי פחות או יותר לכל מה שקורה בעולם. אתה נקרא חדש כל עוד אין חדשים ממך וברגע שיש, אתה הופך ברגע לישן. האגדה מספרת ששרידי הגולם שיצר המהר"ל מפראג, נמצאים בגניזה שבעליית הגג של בית הכנסת. זה מספיק כדי שגדודים של תיירים (גם אנחנו, אני לא מתנשא חלילה...) ישאו את מבטם אל עבר הגג בציפייה שמשהו יקרה.
לידו ניצב בניין הקהילה היהודית ומעליו מתנוסס מגדל ועליו שעון עם אותיות עבריות. האות א' מופיעה במקום הסיפרה 11, ב' במקום 10 וכך הלאה. קראתי שגם מחוגי השעון נעים "נגד כיוון השעון" המקובל, אבל לא חיכינו מספיק זמן בשביל לבדוק.
הסיבה היתה הריח שאי אפשר לטעות בו שעלה באפינו, קיריוטוש! או כפי שהוא נקרא בגירסה הצ'כית Trdelník (טרדלניק). ואכן במרחק קצר מול דוכני המזכרות נמצא בית מאפה שמתהדר בשלטים (גם בעברית) מאירי עיניים, על כך שהמקום כשר למהדרין. לנו הטעם הרבה יותר חשוב מהכשרות, והטעם היה מצויין (גם הקפה דרך אגב). משברי שיחה שקלטנו הבנו שהמקום פתוח בשבת. הסתכלנו על תעודות הכשרות של הקיר וביניהן מצאנו "הבהרת כשרות" שמסבירה שכיוון שכל העובדים וגם הבעלים אינם יהודים, המקום כשר.
עם בטן מלאה ומלאי חיות, רק טבעי היה שהמקום הבא שנבקר בו יהיה בית הקברות היהודי העתיק. ללא קשר לזהות הנקברים, מראה המצבות שחלקן בנות מאות שנים, עם כיתוב שנשחק, מכוסות אזוב ירוק, בלב העיר פראג, ממחיש את המושג היסטוריה.
מיצינו את הרובע היהודי, ודרך רחוב עמוס בחנויות יוקרה (לואי ויטון, גוצ'י, שאנל וכולי) עשינו את דרכנו לכיכר העיר העתיקה. הכיכר המרשימה המוקפת בבתים צבעוניים היתה פחות עמוסה מהרגיל, כנראה בגלל הגשם שזירזף.
הגענו דקות ספורות לפני שעה עגולה וניצלנו את ההזדמנות ליהנות ממופע השעון האסטרונומי העתיק על בניין העירייה הישן. נהנינו מתצוגת הבובות החולפות ובפעמים הנוספות שביקרנו בכיכר הבחנו גם בדמויות הנוספות שלוקחות חלק פעיל במופע כמו התרנגול, השלד, דמות שאוחזת מראה ועוד. רק בדיעבד קראתי על המנגנון המתוחכם שעומד בבסיס השעון ועל התצוגות השונות שלו. הסתבר לי שהבובות שחולפות בחלונות מייצגות את 12 השליחים, השלד מסמל מן הסתם את המוות, הדמות שאוחזת במראה מסמלת את היהירות, הדמות שאוחזת בשק מטבעות מייצגת את רדיפת הבצע ועוד. שלא לזכותי, שלא לומר לבושתי, לא קראתי לפני כן על השעון המיוחד הזה ולכן מעבר להנאה בלראות את השעון אותו בפעולה, הידע הזה לא הגיע אל הדור הצעיר.
המשכנו אל גשר קארל שגם הוא היה פנוי באופן יחסי ונהנינו מאווירת סתיו / חורף אפרורית.
"היכל" מקרונים בשם Mad Rabbit סיפק מקום מצויין להפסקה.
ירדנו מהגשר אל האי קמפה (Kampa) ובהליכה דרך פארק ירוק הגענו לקיר של לנון. זהו קיר שאחרי הרצח של ג'ון לנון ב 1980 צייר עליו אמן אלמוני את דמותו של ג'ון ומאז כוסה בכתובות גרפיטי רבות והפך למקום של ביטוי חופשי. צבעוני ומרשים, ומצטלם נהדר עם ובלי קשר לתוכן.
סיימנו את היום בהליכה למלון כשמד הצעדים מראה לנו 10 ק"מ.
קינחנו בארוחה מצוינת בסניף של רשת המסעדות האיטלקית l'Osteria.
יום 2
יום שבת ואנחנו לוקחים טראם לשוק האיכרים שמתקיים ליד הנהר בסמוך לגשר Palackého. את הכרטיסים לטראם אפשר לקנות בקיוסקים או במכונות שנמצאות ליד חלק מהתחנות ואז לתקף אותם עם תחילת הנסיעה במכונה צהובה בתוך הטראם. האפשרות השנייה היא לרכוש אותם במכונה כתומה שנמצאת בתוך הטראם. יש כרטיס שתקף ל 30 דקות, ל 90 דקות או ליום שלם.
מייד כשירדנו מהטראם, ראינו תהלוכה צבעונית של אנשים מבוגרים לבושים בבגדים מסורתיים חגיגיים, בהכנות אחרונות למצעד. ניסיתי לברר את פשר האירוע עם אחד השוטרים וממה שהצלחתי להבין ממנו ומהצ'אט, מדובר בחגיגות לציון 155 שנים להיווסדה של Spolek Vltavan v Praze אגודה
של בעלי מקצוע (כגון דייגים, משיטי סירות) הקשורים לנהר הוולטבה.
אחרי ההפתעה הנחמדה והלא מתוכננת, ירדנו אל שוק האיכרים על שפת הנהר.
מגוון דוכנים של פירות, ירקות, פרחים, המון אפשרויות לאוכל ושתייה ואפילו מעט דברי קרמיקה, ובעיקר אווירה שוקקת של בילוי רגוע.
בראש שלי לא הפסיק להתנגן השיר "שבת בבוקר יום יפה". טעמנו כמה דברים מתוקים ומלוחים, עלינו לסירה שמכרה בגדי יד שנייה ולקינוח צפינו בוותיקים שראינו לפני שעה צועדים ברחוב, בריקודי זוגות.
מגוון של פעילויות מתקיים על גבי הסירות בנהר, מצילומי חתונה, דרך מסיבות ועד כדורעף חופים. וכשהכדור עף למים, סירה אחרת נחלצת לעזרה.
משם המשכנו ברגל וטיפסנו אל מצודת וישהראד (Vyšehrad). מדובר במתחם גדול שבשטחו כנסיית פאולוס ופטרוס הקדושים המרשימה מאוד והבולטת למרחוק (לא ניתן היה להיכנס בשל חתונה שהתקיימה), גנים ירוקים רחבי ידיים ונקודות תצפית מרהיבות על הנהר ועל העיר. נהנינו מאוד לשוטט ללא מטרה מוגדרת בשטחים הפתוחים ולקנח בגלידה מעוטרת בזוג עיניים.
כיוון שמזג האוויר היה מקסים, החלטנו להמשיך בתצפיות והפעם מעברו השני של הנהר, מגבעת פטרין (Petřín) שהצ'כים מבטאים פֶּטְזִ'ין. חשבתי שנעלה בפוניקולור לראש הגבעה ואחר כך נרד ברגל. הסתבכנו קצת במציאת תחבורה ציבורית שתביא אותנו לתחנה התחתונה של הפוניקולור (בדיעבד הבנו גם למה) ולמרבה המזל הנסיכה הכריעה נגד טיפוס ברגל ובעד אוטובוס שיביא אותנו לאיצטדיון בסמוך לראש הגבעה. הליכה קצרה הביאה אותנו לגן ורדים נחמד בסמוך למצפה הכוכבים שממוקם על הגבעה ומשם אל מגדל תצפית בגובה 60 מ' שצורתו מזכירה את מגדל אייפל, שרואים מכל מקום בעיר.
אפשר לעלות ברגל או במעלית ואנחנו בחרנו במעלית. תצפית מאוד יפה מלמעלה ואפילו מגלים התחשבות בצלמים (ומי לא צלם בימינו) ומשאירים חלונות פתוחים לצילום נוח.
בקירבת מקום יש גם מבוך מראות אבל עליו ויתרנו. כשפנינו לרדת שאלתי במודיעין לגבי הדרך לפוניקולור. מסתבר שהוא סגור כבר שנתיים לשיפוצים, וצפוי לחזור ולפעול בספטמבר 2026.
הודיתי לאלת המזל. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היינו מצליחים להגיע לתחנה התחתונה שלו רק כדי לגלות שהוא סגור והדרך היחידה להגיע למעלה היא ברגל.
הירידה ברגל תלולה למדי, אבל היא מתבצעת בין העצים, מול נוף יפה.
בזמן שאנחנו מחכים לטראם, אנחנו מבחינים מעבר לכביש בשלושה זוגות לבושים במיטב אופנת האצילים של המאה ה 18 מתפנקים להם במיטב מטעמי הקיוסקים של המאה ה 21. הסיבה ללבוש החריג לא ברורה לי אבל אני מוכרח לציין שהם השתלבו יפה בארכיטקטורה של הבניינים, שלא פעם מזכירים רחובות בפריז.
במרחק הליכה קצר מהמלון שלנו נמצא קניון Palladium ואנחנו בודקים מה יש לו להציע. האמת שהופתעתי מהגודל אבל אנחנו ממצים את האירוע די בזריזות עם כמה רכישות ממוקדות.
יש לנו עוד תוכניות לשיט על הנהר בערב ואנחנו אוכלים ארוחת ערב מוקדמת יחסית ב Pizzeria Mikulka ליד המלון. אין שום סיכוי שהייתי מבחין במקום בשיטוט אקראי, אבל היה פשוט מצוין. עד כדי כך, שעל הטירמיסו כבר לא הצלחתי להתגבר, משהו שלא קורה הרבה.
מיהרנו אל הנהר להספיק לשייט לקראת השקיעה. העננות הכבדה גרמה לאור להיעלם במהירות והסיכוי לשקיעה יפה נעלם. החלטנו לוותר ולדחות את השייט למחר. במקום זה, חזרנו לכיכר ליהנות ממנה מוארת ומשם למלון, ליהנות משינה טובה, אחרי שמד הצעדים צעק 'הצילו' והראה על 15 ק"מ.
יום 3
אנחנו בדרכנו למצודת פראג. עם טראם אנחנו מגיעים לצד השני של הנהר בסמוך לגשר קארל ומשם אנחנו מטפסים ברגל לגבעת המצודה. בדרך אנחנו מנסים לאתר חנות לסוכריות גומי שזכרנו מביקור קודם, אבל השפע הקיים מכריע אותנו.
הגענו לשערי המצודה בדיוק בשעה עגולה וזכינו לראות את חילופי המשמר ה"קטנים" שמתרחשים בכל שעה. הטקס המשמעותי יותר מתקיים בשעה 12:00.
הכניסה למתחם חופשית אבל כדי להיכנס למבנים השונים ול"סימטת הזהב" יש לרכוש כרטיס. כדי להימנע מעומס, כדאי להגיע קרוב לשעת הפתיחה.
התחלנו בעלייה למגדל הגדול של קתדרלת ויטוס הקדוש לתצפית. עלייה תלולה בסלאלום צר של 287 מדרגות, אבל הנוף בהחלט פיצה על המאמץ.
הבזיליקה של ג'ורג' הקדוש והארמון המלכותי הישן כלולים בכרטיס אבל בקלות אפשר לוותר עליהם. "סימטת הזהב" היא סימטה ובה בתים עתיקים של בעלי מלאכה שונים שצבועים בצבעים שונים. העומס בשלב הזה היה כבר רב והיקשה קצת ליהנות מהמקום.
קתדרלת ויטוס המרשימה נפתחה לביקורים באותו היום רק בשעה 12:00. העברנו חצי שעה (וגם תפסנו מחסה מהגשם שהתחיל לרדת) בסניף סטארבאקס שבמתחם. כשיצאנו, נבהלנו לגלות תור עצום של ממתינים לכניסה לקתדרלה, תור שהתפתל והקיף אותה מסביב. טראומת ביקורת הדרכונים צפה ועלתה. החלטנו לעמוד בתור ולראות איך הוא מתקדם ולהפתעתנו, תוך כרבע שעה כבר היינו בפנים. הקתדרלה מרשימה גם מבפנים אבל גם אם לא ביקרתם בה, תוכלו להמשיך ולחיות חיים מלאים ללא תחושת החמצה.
לסיום ולפני שנפרדנו מהטירה פנינו ליהנות מהריאה הירוקה שמקיפה את המתחם, הגנים המלכותיים. דרכם ירדנו למרגלות הגבעה בדרכנו לתחנה הבאה האי קמפה.
אם לא היו קוראים לו אי, לא בטוח שהיינו מבחינים בכך. יש תעלה מלאכותית צרה (תעלת "זרם השטן") שמפרידה אותו משאר רובע מאלה סטרנה (Mala Strana) אבל זה ממש לא בולט. יש בו פארק מטופח, גלגל של טחנת מים שעדיין מסתובב ובעיקר אווירה שלווה.
היינו כבר באי ביום הראשון כשהלכנו לראות את הקיר של לנון. הפעם אנחנו בדרכנו לראות פסלים. התחלנו עם פסלי התינוקות הזוחלים, ליד מוזיאון קמפה. מדובר בתינוקות די מגודלים, פסלי ברונזה ענקיים חסרי פנים, שבמקום תווי פנים יש להם ברקוד.
קראתי שמלבד האי קמפה יש פסלים נוספים של תינוקות שמטפסים על מגדל הטלוויזיה ז'יז'קוב (Žižkov Television Tower), אבל לשם לא הגענו.
במרחק קצר על מי הנהר, מיצג המורכב מ-34 פסלי פינגווינים צהובים ובוהקים העשויים מפלסטיק ממוחזר, כחלק מקמפיין להעלאת המודעות לאיכות הסביבה של קבוצת אמנים האיטלקית.
נוף מאוד יפה של גשר קארל והעיר העתיקה, נשקף מגדות הנהר.
חצינו בחזרה את הנהר על גבי גשר Legii (גשר הליגיון) שעובר מעל האי הקטן סטז'לצקי אוסטרוב (Strelecky Ostrov). בקצה הגשר התיאטרון הלאומי, מבנה שהזכיר לי מבנים פריזאים.
בכלל, יש לטעמי רחובות עם "שיק" פריזאי ואם מרימים את העיניים נתקלים מדי פעם בציורי קיר או בעיטורים על גבי הבניינים שתורמים לאווירה.
עצרנו לאכול צהריים מאוחרים במסעדת Mimosa, מסעדה איטלקית עם דירוג מאוד גבוה, אבל אותנו פחות הרשימה. במרחק הליכה קצרצר משם, פסל הראש המסתובב של קפקא. הפסל עשוי משכבות נירוסטה מסתובבות, שאמורות לסמל את עולמו הפסיכולוגי המורכב של הסופר. השכבות נעות למשך 15 דקות בכל שעה עגולה, ולאחר מכן חוזרות לדמות הראש השלמה של קפקא.
המשכנו בדרכנו ועצרנו לעוגה וקפה בקונדיטוריה בשם Cukrarna Mysak שקיבלנו עליה המלצות, חמוד.
משם למדרחוב הקניות רחב הידיים ואצלב.
מרחוק ראינו את מבנה המוזיאון הלאומי אבל אנחנו פנינו לכיוון השני בחיפוש אחר חנות בשם Prauge Charm שהדרך הטובה ביותר לתאר אותה היא כחנות להרכבה אישית של שרשראות וצמידים. בוחרים את השרשרת הבסיסית ואז מלקטים עיטורים שונים שמרוכזים בקופסאות קטנות ואת כל השלל שבחרתם מרכיבים על גבי השרשרת. החנות נמצאת בקומה השנייה של מרכז קניות שנראה די זנוח למרות המיקום המרכזי אבל 4 מוכרות שמטפלות בלקוחות מלמדות שהעסק מצליח.
מרוצים מזה שהצלחנו למצוא את המקום ומהרכישה המשכנו בדרכנו למלון. בדרך עברנו ליד מגדל אבק השריפה המרשים, שגם אליו אפשר לעלות לתצפית.
חזרנו למלון להתארגנות ויצאנו לשיט שקיעה על הנהר. גשם לא מתוכנן התחיל לרדת, אבל פסק ממש לפני שעלינו לספינה. כפיצוי קיבלנו קשת בענן באור שקיעה ב 20:15 בערב.
השייט עצמו חביב אבל נראה שמבחינת תאורה של הבניינים המרשימים שעל שפת הנהר, יש כאן פוטנציאל שלא ממומש במלואו.
אכלנו ארוחת ערב מאוחרת אחרי השייט, במסעדה איטלקית (הפתעה !) בשם Pizza Nuova. האוכל היה טעים, השירות גרוע. המקום היחיד שלא השארנו בו טיפ, כי ממש לא הגיע להם.
ערב אחרון והחלטנו לחזור לנהר ולראות את המבנים מוארים בלילה. חזרנו לכיוון כיכר העיר העתיקה. השעה כבר 23:00, המקומות היחידים שעדיין פתוחים היו פאבים וברחובות היו חבורות צעירים שניכר עליהם ששתו לא מעט. הייתה לי קצת תחושת אי נוחות אבל בתכלס לא היה שום דבר חריג. הכיכר מוארת ויפה ובכל שעה ניצבים אנשים ומחכים לשעון האסטרונומי. שוב הגענו בדיוק בזמן ווידאנו שהדמויות שמופיעות לא הלכו לישון.
הצטיידנו בקיריוטוש והמשכנו לכיוון גשר קארל שהיה חשוך ולא מזמין. המצודה שנשקפת משפת הנהר מוארת אבל לא בצורה מאוד מרשימה.
זהו, יום ארוך, מד הצעדים זועק לעזרה אחרי 15 ק"מ ואנחנו חוזרים למלון.
יום 4
חצי יום אחרון. אנחנו חוזרים לכיכר המרכזית, מרגישים כמעט "בבית" ללכת ברחובות שכבר הלכנו בהם כמה וכמה פעמים. הפעם אנחנו עולים לתצפית ממגדל השעון האסטרונומי. הכניסה נמצאת בדיוק בצד השני. עלייה נוחה במעין רמפות משופעות (לא מדרגות) ואנחנו מגיעים לתצפית מאוד יפה על הכיכר המרכזית והעיר העתיקה. מבט העל על האנשים שמתגודדים בכיכר או חוצים אותה מעניק פרספקטיבה מעניינת.
אנחנו ממשיכים לכיוון גשר קארל אבל מחליטים שהפעם ניתן לעיניים להוביל אותנו ומתעקשים לבחור ברחובות שלא הלכנו בהם. מגלים עיטורים חדשים, מרזב ש"אכל" יותר מדי או שזהו בכלל מיצג כלשהו, חנות בוטיק לשוקולדים, חנות תקליטים, מוזיאון Hangover וסתם רחובות יפים.
אנחנו חוצים את גשר קארל והפעם מתעכבים קצת ליד דוכני הציירים על הגשר. הנסיכה מסרבת בנימוס להצעה לציור פורטרט שלה אבל מחפשת תמונה קטנה שתתווסף לציור שרכשה בבודפשט.
ראינו אמן בפעולה שעובד על ציור, שלנו נראה מושלם. לשאלתנו אמר שהוא יסיים אותו בעוד כשעתיים ולא נראה מוטרד בכלל מפוטנציאל המכירה המבוזבז. אולי זה מה שדווקא "קנה" אותנו והחלטנו שננסה לחזור אליו אם זה יסתדר לנו בלו"ז.
מעברו השני של הגשר לקחנו טראם ונסענו אל שוק האוכל Manifesto. זהו מתחם של אוכל רחוב בינלאומי, עם דוכנים שמציעים מגוון של אפשרויות, ממאכלים מקומיים, דרך מאכלים אסייאתיים, מקסיקניים, ים תיכוניים ועוד. הפעילות מתחילה לקראת שעות הצהריים והמקום פעיל גם בערב ומשלב גם הופעות חיות ועוד אירועים. אנחנו הגענו בסביבות 12, והמקום עדיין היה שקט ורגוע. הדבר הנחמד הוא שכל אחד יכול לבחור לו סגנון אחר של אוכל ועדיין לשבת לאכול ביחד במתחם המשותף.
מעבר לעובדה שהמתחם פתוח בכל יום בעוד שוק האיכרים פתוח בשבת, לשוק האיכרים מגיעים ליהנות מהאווירה, מהנוף ועל הדרך גם לאכול בעוד לשוק האוכל, מגיעים בשביל פשוט לאכול.
אחרי ששבענו, חזרנו אל גשר קארל ואכן אמן הבית היה בשלבים אחרונים של סיום היצירה. חיכינו עוד כמה דקות והשלמנו את הרכישה.
כשהציור בידינו ואנחנו מרגישים בדרגה תרבותית גבוהה יותר ממה שהיינו קודם לכן, אנחנו פונים לאזן את התחושות במשהו ארצי וחומרי יותר, בשולי כיכר העיר העתיקה. ומה יותר מתאים לזה מאשר גלידת הפרח של Amorino אותה זכרנו לטובה (ובצדק!) מפריז?
שמחים וטובי לב הלכנו להיפרד מהעיר בהליכה על גדות הנהר וחזרנו למלון לאסוף את המזוודות ולנסוע לשדה התעופה.
לסיכום, מדהים איך שהנסיבות משנות את אמות המידה. אם פעם היינו מודדים את איכות החופשה באיכות המלון, האוכל והבילויים, היום, עצם העובדה שהצלחנו לצאת מהארץ וגם לחזור אליה, כבר מגדירה את החופשה כמוצלחת.
אבל לנו באמת הייתה יופי של "חופשת סקי". לא רק שהצלחנו לטוס ולחזור, גם מאוד נהנינו, גם מפראג וגם זה מזו.
