🇨🇿 יומן הטיול - צ'כיה בקצב איטי
תאור הימים ובסוף סיכום של נקודות חשובות לטעמי לתשומת 🩷
📅 16 ביולי - נחיתה בפראג
נחתנו בפראג בשעות הערב המאוחרות. במקום להתחיל בנהיגה אחרי הטיסה, החלטנו ללון לילה אחד ב־Prague Airport Marriott Hotel, שנמצא ממש מול הטרמינל.
זו הייתה החלטה מצוינת. אחרי יום ארוך של טיסה, היה נעים לדעת שאין צורך להסיע את הרכב בחושך או לחפש מלון בעיר. ההליכה מהטרמינל למלון זה חציית כביש.
המלון
החדר היה מרווח, נקי ונוח מאוד, עם:
מיזוג אוויר.
מכונת קפה.
נוף ישיר למסלול ההמראות והנחיתות.
עבורי, חובבת מטוסים, זו הייתה פתיחה מיוחדת לטיול. לפני כמה שנים התחלתי ללמוד טיסה, אבל הקורונה ולאחר מכן המלחמות עצרו את התהליך. לשבת מול החלון ולצפות במטוסים היה רגע קטן של געגוע לחלום שלא הושלם.
במלון פועלת חנות קטנה הפתוחה 24 שעות, פתרון מצוין למי שמגיע מאוחר ורוצה לקנות משהו קטן לאכול או לשתות.
ארוחת הבוקר
עשירה מאוד, מגוונת וטעימה. התחלה מצוינת לטיול.
התרשמות אישית
אם מגיעים בטיסת ערב לפראג ומתכננים לאסוף רכב למחרת, זו בחירה מצוינת. הנוחות חוסכת עייפות והופכת את הבוקר הראשון לרגוע הרבה יותר.
📅 17 ביולי - בדרך לאוסטי נד לבם
בבוקר אספנו את הרכב מ־Europcar, שמשרדיה נמצאים ממש סמוך לכניסה למלון.
קיבלנו Škoda Karoq חדשה ומרווחת. תא המטען היה גדול והתאים בקלות לכל המזוודות. תהליך קבלת הרכב היה מהיר ונעים. עזרו לי עם החיבורים לנייד ברכב ועם פתיחת נועל הדלתות הקבוע של הרכב מבפנים. דבר סופר מעצבן כשאין ילדים קטנים מאחורה...
החברה חסמה פיקדון של 500 אירו, סכום לא קטן אך סביר ביחס לחברות השכרה אחרות. את כל הפרטים בדקתי היטב באתר של אופרן. אני שוכרת רכב דרך אופרן. נוח לי לדעת שאם משהו קורה יש לי עם מי לדבר. האמינו לי, זה על בסיס אירוע קודם באיטליה; שמזל שהם היו "הגב".
הנסיעה לאוסטי נד לבם ארכה כשעתיים.
החלק הראשון של הדרך עבר בכבישים בין־עירוניים קטנים, ירוקים ונעימים, ורק בהמשך התחברנו לכביש המהיר.
בדרך עצרנו ב־Albert Hypermarket להצטיידות במים ובמוצרים לחדר.
בסמוך נמצא גם סניף של dm, אחת מרשתות הפארם האהובות עליי, וגם הפעם מצאתי שם מוצרים מצוינים.
Hotel Větruše
הגענו למלון, וקיבלנו סוויטה מרווחת עם חדר שינה נפרד להורים.
המלון קלאסי (ובקלאסי כוונתי לארמון...), אלגנטי ומטופח מאוד. הבת שלי הגשימה חלום קטן, של לינה בטירה. היה כיף גדול לראות את ההפתעה על פניה.
בחדר חיכו לנו:
מוצרי L'Occitane.
חלוקים.
נעלי בית.
מכונת קפה.
מקרר.
מיזוג אוויר.
הכול היה נקי מאוד והעניק תחושה של מלון איכותי ומפנק.
אחר הצהריים
ירדנו ברכבל של המלון. כן כן...למלון יש רכבל פרטי משלו...
הרכבל יורד אל אזור מסחרי מודרני ולא ישירות למרכז ההיסטורי של העיר.
טיילנו בין החנויות, המשכנו אל מרכז העיר, ביקרנו בכמה כנסיות ולאחר מכן טיילנו גם בסביבת המלון.
התרשמות אישית מהעיר
אוסטי נד לבם אינה עיר שהייתי מגיעה אליה במיוחד כיעד תיירותי. אבל כבסיס לאזור ולנוחות של שירותים וקניות זה מקום נהדר.
לעומת זאת, Hotel Větruše הוא בסיס נהדר לטיול באזור שווייץ הבוהמית. הנוף, השקט, איכות המלון והמיקום הופכים אותו לבחירה מצוינת.
המסעדה במלון
כבר בצהריים אכלנו עוגה וחזה עוף, ושניהם היו טעימים מאוד. חזרנו למסעדה מספר פעמים.
בערב חזרנו למסעדת המלון לארוחת ערב מלאה.
הזמנו:
מנה ראשונה משותפת.
מרק.
שלוש מנות עיקריות.
שני קוקטיילים.
בירה.
כל הארוחה, לפני טיפ, עלתה כ־210 ₪ בלבד.
האוכל היה מצוין, השירות טוב, והמחיר העניק תמורה נהדרת ביחס לאיכות.
התרשמות אישית
זהו מלון שהייתי בהחלט בוחרת שוב. לא רק בזכות החדרים והנוף, אלא גם בזכות המסעדה המוצלחת והאווירה הרגועה. הוא פתח את הטיול בצורה נעימה, בלי לחץ ובלי תחושה שצריך "להספיק"
יומן מסע - שבת, 18 ביולי
הפארק הלאומי שווייץ הבוהמית (Bohemian Switzerland National Park)
היום הוקדש כולו לפארק הלאומי שווייץ הבוהמית (Bohemian Switzerland National Park), אחד מאזורי הטבע היפים והמרשימים ביותר בצ'כיה. כבר בתחילת התכנון הבנתי שמדובר באזור עצום, ולא באתר אחד. הפארק מציע מגוון רחב של מסלולי הליכה ואטרקציות, המרוחקים זה מזה, בדרגות קושי שונות, וכל אחד מהם דורש תכנון נפרד.
בדיעבד, זו אולי התובנה החשובה ביותר מהיום הזה: לא מגיעים לכאן ופשוט מחליטים מה עושים. כדאי לבחור מראש את המסלול, לבדוק את תנאי השטח, להבין את דרגת הקושי ולהכיר את מגבלות הכניסה לכל אתר.
האטרקציה המבוקשת ביותר בפארק היא השיט בערוץ אדמונד (Edmund Gorge). מאז השריפה הגדולה שפקדה את האזור בשנת 2022, מספר המבקרים המורשים להיכנס מוגבל מאוד. הכמות משתנה מדי יום בהתאם לתנאי מזג האוויר ולהחלטת הנהלת הפארק. לכן אני ממליצה מאוד להתקשר למרכז המבקרים יום קודם, או לפחות בבוקר הביקור, ולברר האם צפוי להתקיים השיט ומה מצב התפוסה.
חשוב לדעת גם שמרכז המבקרים אינו מוכר כרטיסים לשיט. הכרטיסים נמכרים אך ורק בכניסה לשיט עצמו, על ידי המשיטים.
אני הגעתי למרכז המבקרים בסביבות השעה עשר בבוקר. למרות שהרגשתי שהגעתי מוקדם יחסית, התברר שהשיט האחרון של אותו יום הינו בשעה 11 בבוקר, וזה כבר התמלא. עד שמחנים, מגיעים לכניסה ורוכשים כרטיסים, המקומות המוגבלים פשוט נגמרים.
זו נקודה שחשוב מאוד לקחת בחשבון: גם הגעה בשעה עשר בבוקר לנקודת המכירה עלולה להיות מאוחרת מדי.
למרות האכזבה הראשונית, החלטתי לא לוותר על היום ולעבור לאפשרות השנייה - ערוץ הפרא (Wild Gorge).
המסלול אליו אינו מתחיל ליד ערוץ אדמונד. מהכניסה של ערוץ אדמונד ניתן להגיע ברגל, אך מדובר בהליכה ארוכה מאוד. האפשרות הנוחה יותר היא להשתמש באוטובוסים המקומיים מספר 435 או 441, האוספים את המטיילים ומובילים אותם לכיוון תחילת המסלול. מי שמגיע ברכב יכול להתקרב מעט יותר, אך מספר מקומות החניה באזור מוגבל.
אני בחרתי להשאיר את הרכב ליד מרכז המבקרים. החניה עלתה 250 קרונות צ'כיות, ללא הגבלת זמן.
משם עברתי דרך אזור הכניסה לפארק - אזור תיירותי הומה הכולל מסעדות, פנסיונים, בתי מלון, חנויות מזכרות, דוכנים וחנויות למטיילים. המקום כולו חי ונושם תיירות, ומשרת את אלפי המבקרים הפוקדים את הפארק.
לאחר מכן נסעתי באוטובוס אל תחילת המסלול של ערוץ הפרא.
כבר בתחילת הדרך הבנתי שזה איננו מסלול קל. הירידה לערוץ היא של כ־175 מטרים בגובה. אמנם היא מסודרת היטב, עם מדרגות ומעקות עץ כמעט לכל אורכה, אך היא תלולה ודורשת מאמץ. הריצוף עשוי אבני בזלת ישנות, מהסוג שנראה ברחובות עתיקים, ולכן אני משערת שבימים גשומים או כשהאבנים רטובות יש צורך בזהירות רבה.
לשמחתי זכינו במזג אוויר מושלם. כל המסלול עובר בתוך יער מוצל, כך שכמעט ואין חשיפה לשמש. האוויר היה צלול, קריר ונעים מאוד, וההליכה בתוך היער הייתה מהנה במיוחד.
לאחר הירידה ממשיכים בהליכה קצרה עד לרציף השיט.
בכל סירה נכנסים בערך עשרים עד עשרים וחמישה נוסעים. כאשר הסירה מתמלאת ממתינים לחזרתה, בדרך כלל בין עשרים לשלושים דקות.
השיט עצמו נמשך כרבע שעה בלבד, אבל הוא היה אחת החוויות היפות של היום. המשיט היה ידידותי מאוד, הסביר לאורך הדרך גם באנגלית וגם בגרמנית, שילב סיפורים והומור, והצליח להוסיף הרבה לחוויה.
בסיום השיט מגיע החלק המאתגר באמת - העלייה חזרה של כל אותם 175 מטרים.
אחרי שחוויתי את המסלול בעצמי, אני מרגישה צורך להדגיש נקודה חשובה: מניסיוני, המסלולים באזור אינם מתאימים לכל אחד. גם אם אינם מוגדרים כמסלולים קשים במיוחד, הם כוללים עליות וירידות משמעותיות. מי שמתקשה בהליכה, סובל מבעיות ברכיים או כושר גופני מוגבל, כדאי שיבדוק היטב את המסלול לפני שהוא יוצא אליו.
עוד דבר שחשוב לדעת הוא שלאורך הירידה, השיט והעלייה אין שירותים, אין מים ואין אפשרות לקנות דבר. לכן כדאי מאוד להצטייד מראש במים ולהתפנות לפני תחילת המסלול.
בנוסף, מאחר שמדובר באזור של יער ומקווי מים, אני ממליצה מאוד להשתמש בתכשיר נגד יתושים.
בסיום העלייה יש בתי קפה ומקומות לשבת ולהתרענן. אנחנו ויתרנו על העצירה משום שבתי רגישה מאוד לדבורים ולזבובים, ובאזור היו לא מעט מעופפים. עלינו מיד על האוטובוס חזרה אל אזור מרכז המבקרים, הסתובבנו מעט בין החנויות וקנינו כמה דברים לפני שחזרנו לרכב.
בסך הכול בילינו באזור משעה עשר בבוקר ועד שלוש אחר הצהריים.
אחרי יום של הליכה כבר היינו רעבות, ולכן החלטנו לנסוע אל מסעדת The Church Restaurant, הנמצאת בכפר Růžová, כעשר עד חמש עשרה דקות נסיעה מהפארק.
הדרך לשם יפה במיוחד, מטפסת בין יערות וגבעות, אך כדאי לדעת שמדובר בכביש הררי צר ומפותל. ברובו הוא מאפשר מעבר של שתי מכוניות, אבל מומלץ לנהוג לאט ובזהירות.
המסעדה הייתה הפתעה נהדרת.
המקום נקי, מטופח, שקט ובעל אווירה כפרית נעימה מאוד.
התפריטים כתובים בצ'כית ובגרמנית בלבד, והצוות כמעט שאינו דובר אנגלית. למזלי הסתדרתי בגרמנית, אך מי שאינו דובר את השפות האלו כדאי שייקח זאת בחשבון.
וכאן גיליתי עוד פרט חשוב מאוד לכל מי שמטייל באזור:
בכל האזור כמעט שאין קליטה סלולרית.
בפארק עצמו, בדרך למסעדה וגם בכפרים הסמוכים כמעט שלא הייתה קליטה סלולרית. גם במסעדה, למרות שהיה Wi-Fi, בפועל לא ניתן היה להשתמש בו.
לכן אני ממליצה מאוד להוריד מראש מפות אופליין, לשמור כתובות לניווט ולדאוג שכל המידע הדרוש יהיה זמין גם ללא חיבור לאינטרנט.
הארוחה הייתה מצוינת. הזמנו שלוש מנות, שתייה, דג, שניצל ומנת גבינה עם תוספות. הכול היה טרי, אסתטי, טעים מאוד ומוגש בצורה מוקפדת. המחיר הפתיע לטובה - 410 קרונות צ'כיות בלבד לכל הארוחה.
זו מסעדה שאני בהחלט ממליצה עליה בחום.
לאחר הארוחה המשכנו בנסיעה חזרה אל מלון Větruše.
במהלך היום שמתי לב שלאורך כל אזור הפארק הלאומי יש אינספור אפשרויות לינה - פנסיונים, צימרים, בתי הארחה ומלונות.
למרות זאת, אני שמחה מאוד על הבחירה שלי ללון במלון Větruše. בעיניי הוא העניק חוויה הרבה יותר נעימה: שקט, ניקיון ברמה גבוהה, תחושת מרחב ואווירה אלגנטית. עבורי היה נכון להשתמש בפארק כיעד לטיול יום ולחזור בערב למלון מפנק יותר.
מצד שני, מי שמתכנן להקדיש לאזור יומיים או שלושה, או מי שרוצה לנסות את מזלו שוב בשיט בערוץ אדמונד, לטייל בגשר פרבצ'יצקה או לשלב מסלולים נוספים, בהחלט כדאי שישקול לינה בתוך האזור עצמו. במקרה כזה החיסכון בזמן הנסיעה עשוי להיות משמעותי.
בסופו של דבר, למרות שלא הצלחתי להגיע לשיט בערוץ אדמונד כפי שתכננתי, היום הזה היה אחד מימי הטבע היפים בטיול. לפעמים דווקא שינוי המסלול מגלה מקום אחר, שקט יותר ויפה לא פחות.
יומן מסע - יום ראשון, 19 ביולי
מאוסטי נד לבם אל צ'סקי קרומלוב
את הבוקר פתחנו בארוחת בוקר מצוינת במלון Větruše. גם היום, כמו בימים הקודמים, הארוחה הייתה עשירה, מגוונת ומוקפדת, וסיפקה התחלה נהדרת ליום הנסיעה.
לפני שעזבנו עלינו לתצפית שבמגדל המלון. העלייה כרוכה בטיפוס של לא מעט מדרגות, אבל המאמץ בהחלט משתלם. מלמעלה נשקף נוף פנורמי יפהפה של אוסטי נד לבם, נהר האלבה והגבעות הירוקות שמסביב. זו הייתה דרך יפה להיפרד מהמקום, שללא ספק היה אחד המלונות המוצלחים ביותר בטיול.
את המלון עזבנו בשעה אחת־עשרה בבוקר.
במקור תכננתי לנסוע בדרך כפרית ואיטית יותר, אך מזג האוויר הכתיב תוכנית אחרת. ירד גשם כבד מאוד, ולכן החלטתי לבחור בכבישים המהירים D8 ובהמשך E55, מתוך רצון להימנע מכבישים צרים, מפותלים והרריים בתנאי מזג אוויר כאלה.
בדיעבד זו הייתה החלטה נכונה. הנסיעה הייתה רגועה ונעימה יחסית, למרות הגשם, והדרך עברה ללא אירועים מיוחדים. עצרנו פעם אחת במקדונלד'ס להפסקת קפה ואוכל קל, ופעם נוספת לתדלוק. בסך הכול נמשכה הנסיעה כארבע שעות. דלק 30 ליטר עלה לי 210 שקלים.
בשעות אחר הצהריים הגענו אל Český Krumlov, אחת הערים היפות והמפורסמות ביותר בצ'כיה.
המלון שלנו, Grand Hotel, ממוקם ממש בכיכר המרכזית של העיר העתיקה. מכיוון שמדובר באזור סגור לתנועת כלי רכב, לא ניתן להגיע אליו עם המכונית.
את החניה הזמנתי מראש בעת ביצוע ההזמנה למלון דרך בוקינג. עלות החניה היא 15 אירו ללילה, והחניה מיועדת במיוחד לאורחי המלון. לאחר שמחנים את הרכב מגיע שאטל מטעם המלון, אוסף את האורחים ואת המזוודות ומסיע אותם עד לפתח המלון. השירות היה יעיל מאוד, והמזוודות הועלו עבורנו עד לחדר.
כדאי לדעת שמרבית המבנים בעיר העתיקה הם מבנים היסטוריים לשימור. כתוצאה מכך, ברבים מהם אין מעליות, וברבים גם אין מיזוג אוויר.
עבורי מיזוג האוויר היה תנאי חשוב מאוד בבחירת המלון, ולכן בחרתי ב־Grand Hotel, למרות שמחירו גבוה יותר. בדיעבד אני שמחה מאוד על הבחירה.
הרושם הראשוני מעט מטעה. הכניסה למלון והלובי קטנים וצנועים יחסית, אבל מהרגע שנכנסים לחדר התחושה משתנה לחלוטין. החדר מרווח מאוד, מעוצב בטוב טעם, נקי ונעים. חדר הרחצה גדול ומטופח, ומוצרי הטיפוח הם של חברת Rituals, תוספת קטנה אך איכותית בהחלט.
בחדר יש גם מכונת קפה, מקרר עם משקאות וחטיפים בתשלום, ובקבוק מים מינרליים שמקבלים ללא תשלום. עם ההגעה קיבלנו גם משקה חינם במסעדת המלון, ואני בחרתי בשוקו חם עם קצפת - קבלת פנים קטנה ונעימה במיוחד.
מי שמתקשה בעלייה במדרגות צריך לקחת בחשבון שגם במלון הזה, למרות שהוא מלון ארבעה כוכבים ברמה גבוהה, אין מעלית.
לאחר שהתמקמנו יצאנו להסתובב בעיר.
בהמלצה שקיבלתי בחרנו לאכול במסעדת Dvě Marie, היושבת ממש על גדת נהר הוולטאבה. אין ספק שהמיקום שלה נהדר, ואפשר לשבת מול הנהר וליהנות מהנוף.
לצערי, כאן הסתיימו מבחינתי היתרונות. האוכל היה סביר, אבל לא מעבר לכך. השירות היה בסדר, והישיבה בחוץ הייתה פחות נעימה משום שהיו לא מעט דבורים סביב השולחנות.
הזמנו שלוש מנות ושלושה משקאות, והחשבון הסתכם ביותר מאלף קרונות צ'כיות. זו הייתה הארוחה היקרה ביותר שלנו עד כה בצ'כיה, ולמרבה האכזבה גם זו שנהנינו ממנה הכי פחות. מבחינתי, זו אינה מסעדה שהייתי ממהרת להמליץ עליה.
אחרי הארוחה המשכנו לטייל ברחובותיה של צ'סקי קרומלוב.
כאן העיר באמת כבשה אותי.
הסמטאות הצרות, הבתים הצבעוניים, החנויות הקטנות, הגלריות והבוטיקים יוצרים אווירה מיוחדת מאוד. יש משהו בעיר הזאת שגורם לרצות פשוט ללכת לאט, להרים את הראש אל הבניינים העתיקים ולהיכנס מדי פעם לחנות קטנה שמסתתרת בין הסמטאות.
בערב חזרנו למלון כדי לצפות בגמר המונדיאל, וסיימנו את היום בנחת.
מחר נחליט על תוכנית היום בהתאם למזג האויר
20 ביולי (יום ב')
היום החלטנו לקחת את הבוקר לאט. אחרי כמה ימים עמוסים הרגשנו שמגיע לנו קצת להוריד קצב. ירדנו לארוחת הבוקר רק בסביבות עשר וחצי, ובפועל יצאנו מהמלון רק בסביבות אחת עשרה וחצי. לפעמים גם זה חלק מהחופשה - לא למהר לשום מקום.
התכנון המקורי היה לנסוע לטירת הלובוקה, אבל כשהגענו גילינו פרט קטן שפספסתי בתכנון: בימי שני הטירה סגורה למבקרים. במקום להתאכזב, פשוט שינינו כיוון והחלטנו לנסוע ל־Holašovice, וזו התבררה כהחלטה מצוינת.
אבל עוד לפני שהגענו לכפר, הדרך עצמה הייתה חלק בלתי נפרד מהחוויה. בחרתי ב־Google Maps להימנע מכבישים מהירים, והנסיעה עברה בין יערות, אגמים, כפרים קטנים ושדות ירוקים אינסופיים. פה ושם נראו פרות רועות באחו, והכול היה שקט כל כך. היו אינספור גוונים של ירוק, עצים מכל עבר ונוף שפשוט מרגיע את הנפש. זו הייתה אחת מאותן נסיעות שלא ממהרים לסיים.
Holašovice עצמה מקסימה. זהו כפר קטן, שהשתמר במשך מאות שנים, עם בתים בסגנון הבארוק הכפרי וכיכר רחבה ויפה במרכזו. יש לו היסטוריה מרתקת, אבל מעבר לכך פשוט נעים מאוד להסתובב בו ולהרגיש כאילו הזמן עצר מלכת.
אכלנו ארוחת צהריים במסעדת Holašovická Hospoda, שהייתה מצוינת ולא יקרה. הזמנתי מרק שום עם גבינה - ללא ספק מרק השום הטוב ביותר שאכלתי בחיי. גם העוגות היו נהדרות, מהסוג שקשה להפסיק לאכול.
בכפר פועל גם אמן קרמיקה מקומי. היה מרתק לראות את הסדנה, את התנורים ואת כלי הקרמיקה בשלבי העבודה השונים. כמובן שלא התאפקתי, וקניתי לעצמי כמה פריטים יפים - מהקניות הקטנות שמרחיבות את הלב הרבה אחרי שהטיול יסתיים.
בדרך חזרה לקרומלוב עצרנו בסופרמרקט. החלטנו שהערב לא נרצה לצאת שוב למסעדה, אז הצטיידנו בכל טוב לארוחת ערב בחדר.
חזרנו למלון בשעות הערב המוקדמות. שוב התרשמתי מהסידור המצוין של המלון: מאחר שאין אפשרות להיכנס עם רכב למרכז ההיסטורי, מחנים את המכונית בחניון מחוץ לעיר, וצוות המלון אוסף אותנו ברכב הסעות קטן ומחזיר אותנו גם בדרך חזרה. זה עובד בצורה יעילה ונוחה להפליא, והופך את כל עניין ההגעה למרכז העיר לפשוט מאוד.
אחרי מנוחה קצרה יצאנו שוב להסתובב בקרומלוב. בשעות הערב העיר משנה את פניה. רוב המבקרים כבר עוזבים, הרחובות נעשים שקטים הרבה יותר, וגם אם רוב החנויות כבר נסגרו, עדיין יש אור יום כמעט עד תשע בערב. קנינו גלידה מצוינת, טיילנו לאט בין הסמטאות ועלינו לכיוון אזור הטירה כדי לצלם את הנוף בשעת הערב. המראה של הגגות האדומים, הנהר המתפתל והאור הרך של סוף היום היה פשוט משובב נפש.
חזרנו לחדר עייפות, רגועות ומרוצות. עוד מעט נאכל את ארוחת הערב שקנינו בסופר, ונסיים עוד יום נהדר בדרום בוהמיה. מחר מחכה לנו יום חדש והרפתקאות חדשות.
יומן מסע - 21 ביולי (יום ג')
היום יצאנו בסביבות עשר בבוקר לכיוון טירת הלובוקה, אחרי שאתמול גילינו שהיא סגורה בימי שני ונאלצנו לשנות את התוכניות. הנסיעה מקרומלוב אורכת כארבעים דקות.
כשהגענו הבנתי שטוב עשינו שלא ויתרנו. טיפ ראשון וחשוב למי שמגיע: כדאי להחנות בחניון המרכזי ולהשתמש ברכבת התיירים הקטנה שמעלה עד לכניסה לטירה. אחרת מחכה הליכה של בערך קילומטר וחצי בעלייה די תלולה. בעיניי זו הליכה שלא מוסיפה הרבה לחוויה, ולכן הרכבת היא פתרון מצוין. אנחנו שילמנו כ־13 אירו לשלושתנו עבור נסיעה הלוך ושוב.
אגב, עוד טיפ שלמדתי במהלך הטיול: לא חייבים להמיר כסף לקרונות צ'כיות אם כבר יש יורו. כמעט בכל מקום מקבלים גם יורו, וכך אפשר לחסוך את עמלת ההמרה. כמובן שכדאי תמיד לבדוק מראש את שער ההמרה שהמקום מציע.
בכניסה לטירה נמצאת קופת הכרטיסים, ושם בוחרים את הסיורים הרצויים. יש כמה מסלולים שונים - החדרים הרשמיים, החדרים הפרטיים, המטבחים ועוד - וכל אחד מתקיים בשפות שונות. מי שאינו דובר צ'כית או גרמנית, מומלץ מאוד לבדוק מראש באתר באילו שעות מתקיימים הסיורים באנגלית. אין בהכרח צורך להזמין כרטיסים מראש, אבל בהחלט כדאי להגיע מוכנים.
אני בחרתי בשלושה סיורים. הראשון היה באנגלית והציג את החדרים הרשמיים של הטירה. השני התקיים בצ'כית, אך קיבלנו חוברת מפורטת באנגלית שליוותה את הסיור בחדרים הפרטיים. הסיור השלישי היה במטבחים, ללא מדריך, אלא עם הסברים כתובים באנגלית.
חשוב לדעת שהסיורים יוצאים בדיוק בזמן הנקוב בכרטיס. אם כתוב 12:45, המשמעות היא בדיוק 12:45. לא לפני ולא אחרי. כל סיור נמשך בערך שלושת רבעי שעה, והכול מתנהל בצורה מסודרת מאוד.
שני המדריכים שפגשנו היו נהדרים. את הסיור בחדרים הפרטיים הדריך פטר, שבימים אלה לומד עברית. היה מקסים לראות אותו מנסה לשלב מילים בעברית במהלך ההדרכה. מגיע לו בהחלט שאפו גדול, ואני בטוחה שעוד יצליח להשתלט גם על השפה שלנו. גם המדריך של הסיור באנגלית היה מיודע ונעים מאוד.
אם הייתי צריכה לבחור רק סיור אחד, הייתי ממליצה ללא היסוס על סיור החדרים הרשמיים באנגלית. אלו החדרים המרשימים ביותר, והם מעניקים את התחושה המלאה של העושר והפאר שבהם חיה משפחת שוורצנברג, שבבעלותה הייתה הטירה במשך דורות.
הכניסה לכל שלושת הסיורים עלתה לנו בסך הכול כ־1,200-1,300 קרונות, ולדעתי הייתה שווה כל קרונה. רק דבר אחד מעט מאכזב: אסור לצלם בתוך הטירה, כך שכל היופי הזה נשאר בעיקר בזיכרון.
גם מחוץ לטירה יש הרבה מה לעשות. הגנים מרהיבים, ואנחנו אפילו ערכנו שם פיקניק קטן, שהיה אחד הרגעים הנעימים של היום. ליד הכניסה יש בית קפה קטן, חנויות מזכרות, גלריית אמנות, אפשרות לעלות למגדל התצפית, מסעדה, מלון ואפילו פעילויות לילדים כמו ירי בחץ וקשת. בהחלט אפשר לבלות שם שעות רבות בלי להשתעמם.
הטירה עצמה נראית כאילו יצאה מתוך סרט של דיסני. קשה להפסיק להתפעל מהמראה שלה, ובשילוב הסיפור ההיסטורי של משפחת שוורצנברג מתקבלת חוויה שלמה ומרתקת. מבחינתי זו אחת הטירות היפות ביותר שראיתי.
בסיום הביקור חזרנו לקרומלוב, והלכנו לאכול במסעדה האיטלקית Latrán. המקום יפה מאוד, האווירה נעימה והמנות הוגשו בצורה מרשימה. איכות חומרי הגלם הייתה מצוינת, אם כי לטעמי האוכל היה מעט עדין מדי, וביקשתי עוד פרמזן וטבסקו כדי לחדד את הטעמים. בסך הכול נהנינו מאוד, וגם המחירים היו בהחלט סבירים.
כך הסתיים לו עוד יום מוצלח בדרום בוהמיה - יום שהתחיל בתוכנית שנדחתה ביממה, והסתיים בשמחה שלא ויתרנו על הביקור בה.
22 ביולי (יום ד')
הבוקר התלבטנו אם לנסוע לטאבור, עיר היסטורית נוספת, או לבחור דווקא ביום של טבע ונופים. בסופו של דבר החלטנו שמאחר שאנחנו כבר מתארחות בקרומלוב - שהיא בעיניי העיר העתיקה היפה ביותר באזור - וממילא עוד צפויה לנו עיר נוספת בהמשך הטיול, הפעם נעדיף שינוי אווירה וניסע אל הטבע.
יצאנו דרומה, כשלושים דקות נסיעה בלבד מקרומלוב, אל אזור אגם ליפנו. כבר בדרך הבנו למה כל כך הרבה אנשים מגיעים לכאן. הנסיעה יפה, והאזור כולו משדר אווירת חופש. האגם גדול ומרשים, ומסביבו שפע של אפשרויות לינה - ממלונות וצימרים ועד אתרי קמפינג ממש על שפת המים. זהו אזור נופש אמיתי, כזה שחי גם בקיץ וגם בחורף.
היעד שלנו היה אתר הסקי של ליפנו. בחורף הוא מושך גולשים, ובקיץ הוא הופך למרכז פעילות למשפחות ולמטיילים. החנינו את הרכב ממש ליד תחנת הרכבל ועלינו ברכבל הכיסאות, בדיוק כמו מעליות הסקי בחורף. קנינו כרטיס הלוך ושוב, ובתוך 20 דקות כבר היינו בפסגת ההר.
למעלה יש עולם שלם של פעילויות. יש מסלולי אופני הרים למי שאוהב אדרנלין, מתחם משחקים גדול לילדים, בית קפה, מסעדה, שירותים ואפילו אפשרויות לינה. גם למרגלות ההר יש בתי ספר לסקי, מלונות ומסעדות, כך שניכר שכל האזור ערוך היטב לארח מבקרים בכל עונות השנה.
התיישבנו במסעדה שבפסגה. אכלתי שוב מרק שום - טעים מאוד, אם כי עדיין לא התעלה על המרק הנפלא שאכלתי ב־Holašovice. לצד המרק נהניתי גם מעוגת פרג, גלידה ושתייה, והכול מול הנוף הירוק והפתוח.
משם המשכנו אל גולת הכותרת של המקום - שביל צמרות העצים. זהו שביל עץ רחב ונוח, העובר בין צמרות היער ומוביל למגדל תצפית מרשים בצורת מתומן. עולים בו בהדרגה, בסיבוב מתון, עד למרפסת התצפית הגבוהה שממנה נשקף נוף פנורמי מרהיב של האגם, היערות והגבעות שמסביב. ההליכה קלה ונעימה, כך שגם מי שאינו בכושר מיוחד יכול ליהנות ממנה ללא קושי. השביל עצמו שופע בפעיליות לילדים. הנערה שלי נהנתה מהם לא פחות.
אחרי שסיימנו את המסלול החלטנו, בתי ואני, לרדת את ההר דווקא ברגל במקום ברכבל. הירידה ארכה כעשרים דקות בלבד(כלומר אותו זמן כמו ברכבל הכסאות), בשביל נעים העובר בין מדשאות רחבות ופרחי קיץ צבעוניים. זו הייתה הליכה רגועה ויפה, דרך נהדרת לסיים את הביקור בפסגה.
לפני שעזבנו את האזור עצרנו עוד מעט ליד האגם עצמו. רצינו ליהנות עוד קצת מהמראה של המים ומהאווירה השלווה, ואז חזרנו לכיוון קרומלוב.
אחר הצהריים בתי הרגישה קצת פחות טוב, ולכן עלתה לנוח בחדר. אנחנו ניצלנו את הזמן כדי לצאת שוב אל הסמטאות של קרומלוב, שכבר הפכו עבורנו כמעט לבית. הפעם גילינו את אחת מנקודות התצפית היפות ביותר על העיר, ליד המוזיאון האזורי. מלמעלה נפרש הנוף המוכר של הגגות האדומים, הנהר והטירה, וממבט כזה קשה שלא להתפעל מחדש מיופייה של העיר.
בדרך חזרה קנינו לבתי פיצה שנאפתה בתנור אבן סמוך, כדי שתוכל לאכול בחדר ולנוח. אנחנו המשכנו למסעדה צ'כית המתמחה בבשר, הנמצא בסמטה אפלולית לצד המלון. כמו הרבה מסעדות בקרומלוב, גם היא שוכנת במבנה היסטורי לשימור. תמיד יש משהו מיוחד במבנים האלה - תקרות נמוכות, קירות עתיקים, פתחים מקושתים ועיצוב שמרגיש כאילו נכנסים לסיפור מתקופה אחרת. האוכל היה טוב, והאווירה הייתה של אגדת ימי ביניים מיוחדת.
הסתיים לו עוד יום נהדר בדרום בוהמיה. ליפנו הוא אזור שאפשר לחשוב עליו כיעד לנופש בפני עצמו.
23 ביולי (יום חמישי)
היום היה עוד יום נפלא בקרומלוב, והוקדש כולו למצודה האדירה של העיר. רק כשהתחלנו להסתובב בה הבנתי עד כמה היא עצומה. למעשה, היא כמעט בגודלה של מצודת פראג, ובתקופות מסוימות בהיסטוריה אף הייתה גדולה ממנה. מי שכבר ביקר במצודת פראג יוכל להבין מיד את סדר הגודל של המקום.
בשעה עשר בדיוק יצאנו לסיור הראשון - סיור באנגלית בדירות הרנסנס והבארוק. את הסיור הדריך מתאוש, סטודנט לרפואה, שהיה פשוט מדריך נהדר. הוא היה בקיא מאוד, הסביר הכול לעומק ובסבלנות, והצליח להפוך את ההיסטוריה של המקום לחיה ומעניינת. הסיור נמשך כשעה והיה מרתק.
לאחר מכן המשכנו לטייל ברחבי המצודה. זהו מתחם עצום, שמורכב מחצרות רבות המחוברות ביניהן בגשרים, גנים ומעברים. כמעט בכל חצר יוצאים סיורים שונים, וכל אחד יכול לבחור את מה שמעניין אותו.
הסיור השני שלנו היה בתיאטרון של המצודה - חוויה יוצאת דופן בפני עצמה. זהו התיאטרון הבארוק העתיק ביותר בעולם שעדיין מתפקד, והביקור בו היה מרתק. לומדים על דרך פעולתו של התיאטרון, על המנגנונים המקוריים שמפעילים את התפאורות, ואף יורדים אל מתחת לבמה כדי לראות כיצד הכול פועל מאחורי הקלעים.
אבל עבורי הייתה לסיור הזה גם משמעות אישית ומרגשת במיוחד. בתי, שהיא זמרת אופרה צעירה, הוזמנה לשיר שם היום. לעמוד בתוך תיאטרון היסטורי כזה ולשמוע אותה שרה היה רגע שלא אשכח. זו הייתה אחת מנקודות השיא של הטיול כולו.
בעבר אפשר היה לראות גם את אוסף התלבושות ההיסטוריות של התיאטרון, אך בתקופה זו הן נמצאות בתהליך שימור. במקום זאת מוצג סרטון המסביר עליהן, ועל הבמה מוצגות שתי דוגמאות מקוריות.
גם הסיור הזה נערך באנגלית ונמשך כשעה.
כמה טיפים חשובים למי שמתכנן לבקר במצודה. במצודה זו צריך להזמין מראש וכמה שיותר מוקדם באם מעוניינים להבטיח סיור מסויים בשפה מסויימת ובזמן מסויים. הסיכוי לקבל את מה שאתם מחפשים בעונות תיירות נמוך. יש לבדוק מראש באילו שעות מתקיימים הסיורים בכל אחת מהשפות - אנגלית, גרמנית או צ'כית - ולבנות את היום בהתאם. אני הזמנתי את הכרטיסים כבר שלושה ימים מראש, למרות שכבר שהיתי בקרומלוב, פשוט כדי לוודא שאוכל להצטרף בדיוק לסיורים שרציתי. בין הסיור של עשר בבוקר לזה של אחת בצהריים היה לנו זמן נעים לשבת לקפה, לנוח מעט ולהסתובב בין חנויות המזכרות הפזורות ברחבי המצודה.
עוד דבר שכדאי לדעת הוא שהסיורים מתחילים בדיוק בזמן. הדלת נפתחת בדקה הייעודה וננעלת במפתח כמעט מיד אחר כך, כך שמומלץ להגיע כמה דקות מראש.
למצודה יש כמה כניסות שונות. אנחנו נכנסנו דרך השער האדום (Red Gate), משום שהמלון שלנו נמצא במרחק הליכה קצר ממנו. בדרך עוברים גם ליד חפיר הדובים המפורסם של המצודה. זו עלייה של 100 מטר, עבורנו זו הייתה הדרך הנוחה ביותר. מי שמגיע ברכב יכול לבחור בכניסות אחרות, בהתאם למקום החניה שלו, אבל בהחלט כדאי לתכנן זאת מראש.
המקום כולו פשוט מדהים. לא רק פנים הארמון והאולמות, אלא גם הגשרים, החצרות, הגנים והנופים הנשקפים מכל פינה. זו אחת המצודות המרשימות ביותר שבהן ביקרתי.
בסביבות שלוש אחר הצהריים סיימנו את הביקור, ובדרך חזרה קנינו עוד כמה פריטי קרמיקה יפים. דרום בוהמיה ידועה בעבודות הקרמיקה והזכוכית שלה, והיה ברור לי שלא אחזור הביתה בידיים ריקות.
אחרי שהנחנו את הקניות במלון הלכנו למסעדה שנמצאת ממש בסמוך אליו, מסעדת KRCMA המסעדה מתמחה בבשר על גריל, וכבר בכניסה אפשר לראות את מתקן הצלייה הגדול, שמוסיף הרבה לאווירה. המקום היה מלא כמעט לגמרי, כך שכדאי להגיע בזמן או להזמין מקום. אפשר לשבת בחוץ על מרפסת עץ נעימה, בתוך האולם הראשי או בקומה העליונה.
הזמנו כנפי עוף בגריל עם תפוחי אדמה, פורל בגריל, סטייק עוף ושתייה. הכול היה טעים מאוד, והשירות מצוין. החשבון כולו, כולל טיפ, הסתכם בכ־135 שקלים - סכום שבישראל היה בקושי מספיק למנה אחת במסעדה דומה. אני ממליצה מאוד על מסעדה זו!
אחר הצהריים המשכנו לטייל בסמטאות, הפעם דווקא בכיוון ההפוך מהמצודה, לעבר כנסיית סנט ויטוס. ממול לכנסייה נמצאת אחת מנקודות התצפית היפות ביותר על העיר. כבר היינו שם אתמול, אבל החלטנו לחזור גם היום. יש מקומות שפשוט אי אפשר להתעייף מהם.
בשעה חמש וחצי הגענו למשרד שממנו יוצאות רפסודות העץ המסורתיות לשיט על נהר הוולטאבה. עלינו על רפסודת עץ אמיתית, בדיוק כפי שנהגו להשיט בהן סחורות במשך מאות שנים. המשיט סיפר לאורך הדרך על ההיסטוריה של קרומלוב, על הבתים העתיקים, על הטירה ועל הנהר שחוצה את העיר. לראות את קרומלוב מן המים היה שונה לחלוטין מההליכה בסמטאות - זווית אחרת, שקטה יותר, שמבליטה עוד יותר את היופי של העיר. זו הייתה דרך מושלמת לסיים את אחר הצהריים. התענוג עלה לנו 80 יורו.
לאחר שירדנו מהרפסודה מצאנו את עצמנו באזור בית השיכר המקומי, ומשם התחלנו לטפס לאט בין הסמטאות חזרה אל לב העיר. זו הייתה הזדמנות נהדרת ליהנות שוב מקרומלוב, שככל שמסתובבים בה יותר כך מגלים עוד ועוד פינות קסומות. קשה להפסיק להתפעל מהבתים הצבעוניים, מהסמטאות הצרות ומהאווירה המיוחדת שיש בה.
בדרך עצרנו לקפה ולקרפ שטרודל נפלא, שהיה סיום מתוק ומוצלח ליום גדוש בחוויות. אחר כך המשכנו לטייל עוד קצת, בלי למהר לשום מקום, פשוט לספוג עוד מעט מהקסם של העיר.
חזרנו למלון בסביבות שבע וחצי בערב, ועדיין היה אור מלא. אחד הדברים הנהדרים בטיול ביולי הוא שבקרומלוב מחשיך רק בסביבות תשע בערב, כך שאפשר ליהנות מיום ארוך במיוחד ולנצל כל שעה ממנו.
זה היה פשוט יום מקסים, מקסים, מקסים.
מחר אנחנו עוזבים את צ'סקי קרומלוב וממשיכים אל קרלובי וארי. אני נפרדת מהעיר הזאת בתחושה ברורה שעוד אחזור אליה בעתיד. יש מקומות שמספיק ביקור אחד כדי להבין שהם כבר מצאו לעצמם מקום בלב, וקרומלוב היא ללא ספק אחד מהם.
יום שישי, 24 ביולי - מעבר לקרלובי וארי
היום היה שונה מהימים הקודמים. זה היה בעיקר יום של מעבר, והחלטנו מראש לא לנסות להספיק עוד ועוד מקומות בדרך.
יצאנו מהמלון בקרומלוב בסביבות תשע בבוקר, אחרי ארוחת הבוקר, והתחלנו בנסיעה לכיוון קרלובי וארי. בדרך התלבטנו לא מעט - האם לעצור בפילזן, האם לנסות לבקר במפעל פורצלן, או אולי למצוא עוד נקודת עניין. בסופו של דבר הבנו שמרחק נסיעה זו מצריך להגיע ישר לקרלובי, במידה וכמונו תרצו לנצל חצי יום להתחלת הסיור בה. יש לנו רק יום וחצי להנות ממנה.
גוגל אמנם העריך את הנסיעה בכארבע שעות, אבל בפועל צריך להוסיף לפחות שעה, ואצלנו אפילו שעתיים. עצרנו לאכול, אחר כך מצאנו חנות מעניינת ורצינו להיכנס אליה, וכך הנסיעה נמשכה כמעט שש שעות. רק בסביבות שלוש וחצי אחר הצהריים הגענו לקרלובי וארי.
אנחנו מתארחות במלון Golden Key, מלון בוטיק קטן שנמצא במיקום פשוט מושלם - ממש בתוך המדרחוב, קרוב לכל מה שצריך. החדר שלנו נקרא "הונג קונג", והוא נעים, ממוזג ונוח מאוד. למלון אין חניה משלו, אבל שמרו לנו מקום חניה במרחק של כשלוש מאות מטרים בלבד, כך שההליכה הקצרה למלון הייתה ממש לא בעייתית. לקחנו מהאוטו טרולי אחת והשארנו את היתר ברכב.
כבר בדרך החלטנו שלא ננסה לדחוס עוד תוכניות להיום, וגם לא למחר. יש לנו רק יום מלא אחד בעיר, והעדפנו להקדיש אותו פשוט לקרלובי וארי עצמה, בלי להזיז את הרכב ובלי לרדוף אחרי אטרקציות נוספות.
הרושם הראשון שלי מהעיר היה מאוד מיוחד. קרלובי וארי מזכירה לי קצת את מונקו, אבל בגרסה נושנה יותר. יש כאן תחושה של עיר אמידה מאוד - הרבה אנשים שנראה שנהנים מחיים טובים, מלונות יוקרתיים, מסעדות, חנויות ואווירה מאוד תיירותית. מצד שני, הכול עטוף בארכיטקטורה אירופאית קלאסית, שמורה ואלגנטית, עם מבנים מרהיבים שלא נפגעו במלחמות, ונהר שמוסיף הרבה קסם.
הקולונדות עם המעיינות החמים הן כמובן הלב של העיר. נחמד מאוד להסתובב ביניהן עם הספלים המיוחדים של קרלובי וארי ולטעום ממי המעיינות. המים עצמם לא טעימים. מעיין מספר 6 יחסית נסבל בטעמו. בזמן שהסתובבנו נערך גם קונצרט קטן באחת הקולונדות, כך שבאופן ספונטני עצרנו להקשיב לכמה קטעים, וזה הוסיף עוד שכבה של קסם לאווירה.
בערב אכלנו במסעדת Švejk, שנקראת על שם "החייל הטוב שווייק". זו הייתה מסעדה צ'כית טובה, נעימה ולא יקרה, ונהנינו מאוד מהארוחה. אחר כך המשכנו עוד קצת להסתובב ברחובות, ספגנו את האווירה של העיר בשעות הערב, ובסביבות עשר חזרנו למלון, מקלחת ולישון.
יום שבת, 25 ביולי - פשוט להיות בקרלובי וארי
זה היה היום המלא והיחיד שלנו בקרלובי וארי, ולכן החלטנו מראש שלא לנסות להספיק עוד ועוד אטרקציות. יש בעיר תצפיות, מוזיאונים ועוד לא מעט דברים שאפשר לעשות, אבל הרגשנו שהדבר הנכון עבורנו הוא פשוט להיות בה. להסתובב ברחובות, לספוג את האווירה ולהתבונן ביופי שמסביב.
טיילנו לאורך הקולונדות והמדרחוב, והמשכנו בעלייה לכיוון מלון תרמל, שבו נמצאים מרחצאות מפורסמים. בדרך עברנו דרך הפארק והשוק, וכל האזור היה פשוט מקסים. יש משהו מתוק ונעים בעיר הזאת, שקשה להסביר במילים. אני נזכרת בסרט מרי פופינס המקורי פה.
הארכיטקטורה של קרלובי וארי היא ללא ספק אחד הדברים המרשימים ביותר בה. הסגנון הקלאסי, האלגנטי והעשיר של המאות ה־18 וה־19 מעניק לעיר תחושה כמעט חגיגית. העובדה שהעיר לא נפגעה במלחמות ניכרת בכל פינה - המבנים שמורים להפליא, וההליכה ברחובות מרגישה כמו מסע אחורה בזמן.
זו גם עיר של שפע - שפע של מסעדות, בתי קפה וחנויות. אפשר לבלות כאן שעות רק בשיטוט בין חלונות הראווה ובישיבה באחד מבתי הקפה הרבים.
לארוחת הצהריים אכלנו במסעדה האיטלקית La Famiglia, שהייתה מצוינת. האוכל היה מעולה, האווירה נעימה, והמחירים בהחלט סבירים.
בהמשך התיישבנו ב־Café Elefant, בית קפה היסטורי שפועל ברציפות מאז המאה ה־18. אכלנו את הגלידה המפורסמת שלהם ואת אחת העוגות, וזו הייתה הפסקה מושלמת באמצע היום. יש משהו מיוחד בלשבת במקום שפועל כבר מאות שנים ועדיין שומר על הקסם שלו.
המיקום של מלון Golden Key התברר שוב כהצלחה גדולה. העובדה שהוא נמצא ממש ליד הקולונדה ובמרכז המדרחוב הפכה את כל השהות בעיר לפשוטה ונוחה. גם ארוחת הבוקר הייתה טובה, והמלון עצמו יפהפה - מלון בוטיק קטן עם חדר אוכל אלגנטי ואווירה שמרגישה אישית וחמימה.
בסביבות שמונה בערב חזרנו למלון. זה הספיק לנו לגמרי. היינו עייפות, אבל בעיקר מאוד מרוצות. לפעמים לא צריך להספיק הרבה כדי ליהנות. מספיק להאט את הקצב, להסתובב בלי יעד מוגדר, ולהרגיש את המקום. נדמה לי שזה בדיוק מה שעשינו היום בקרלובי וארי, וזו הייתה הדרך הנכונה לסיים את החלק הזה של המסע.
יום ראשון, 26 ביולי - מפרידה מהכבישים אל הרחובות של פראג
היום התחיל מוקדם. עזבנו את המלון בשמונה ורבע בבוקר כדי להספיק להחזיר את הרכב השכור בשדה התעופה של פראג עד השעה אחת עשרה. הנסיעה הייתה נוחה ורגועה, וכבר בעשר וחצי הגענו לנקודת ההחזרה. מסרנו את המפתח לנציג החברה, ובכך הסתיים החלק של הטיול שבו טיילנו עם הרכב.
בדיעבד, זו הייתה בחירה מצוינת. הסקודה קארוק שירתה אותנו נהדר לאורך כל הדרך. תא המטען שלה ענק, וכל שש המזוודות שלנו נכנסו בלי שום מאמץ. לשלושה נוסעים זה היה רכב מרווח ונוח מאוד, וגם למשפחה של ארבעה הוא בהחלט יכול להתאים. מבחינתנו הוא היה בדיוק מה שהיינו צריכים והפך את כל המעברים בין היעדים לקלים ופשוטים.
אני לא חושבת שיש דרך פונקציונאלית נוחה אחרת, מרכב שכור/קמפר, לראות את צ'כיה, בזמן מוגבל. יש תחבורה ציבורית לכל מקום ממה שהבנתי, אבל זה ידרוש רמת תכנון גבוהה כשמדובר במשפחות עם ילדים ומזוודות.
משדה התעופה הזמנתי מונית דרך Bolt, ותוך זמן קצר הגענו למלון Grand Bohemia בפראג. כבר מהרגע הראשון הרגשנו שבחרנו נכון. המלון יפהפה, נקי, ובמיקום מצוין. קיבלנו סוויטת ג'וניור, והכינו אותה כך שגם לבת שלי הייתה מיטה נוחה ומרווחת משלה. בחדר חיכו לנו מכונת קפה, קומקום, מים, כספת וכל מה שצריך. מוצרי הטיפוח של Balmain Paris, יחד עם החלוקים ונעלי הבית, הוסיפו לתחושת הפינוק. המקלחת הייתה מרווחת ונעימה, והכול היה מסודר ומוקפד. למרות שהגענו כבר בסביבות שתים עשרה בצהריים, החדר היה מוכן מיד, וזה היה בונוס נהדר.
אחרי שהתארגנו יצאנו לעיר. התחנה הראשונה הייתה Café Černá Madona - "המדונה השחורה". אכלנו שם ארוחת צהריים קלה, אבל גולת הכותרת הייתה כמובן הקינוחים המרהיבים, המעוצבים בצורת פירות ופרחים. הם היו יפים כמעט כמו שהם היו טעימים, ויש משהו משמח במיוחד בלשבת במקום כזה, במיוחד כשהמחירים עדיין כל כך סבירים ביחס למה שמקבלים.
משם המשכנו ברגל אל כיכר העיר העתיקה, צפינו שוב בשעון האסטרונומי והמשכנו לאורך רחוב פריז, רחוב מותגי היוקרה של פראג. בדרך חזרנו גם דרך בית הכנסת הספרדי, שבו נחזור מחר בערב למופע האופרה, והיה נחמד לראות אותו מבחוץ ולהתחיל להרגיש את הציפייה.
אחר כך חזרנו לכיוון המלון, אבל אני והבת שלי עוד לא סיימנו את היום. המשכנו אל Palladium, מרכז הקניות הענקי שנמצא במרחק הליכה קצר מהמלון. בדיוק כשהגענו נערכה בכיכר הסמוכה תחרות בינלאומית של ריקודי עם. עצרנו לצפות בלהקה מפולין שהופיעה, והיה יפה ומשמח לראות את האווירה החגיגית. רק חבל שלא הייתה שם גם נציגות מישראל.
אחרי כשעתיים של קניות חזרנו למלון, נחנו מעט ויצאנו שוב לארוחת ערב. הפעם בחרנו במסעדת Sushi Oishi, שנמצאת ליד הפלדיום, סמוך למוזיאון הקומוניזם. זו מסעדה קטנה ולא יומרנית, אבל האוכל היה פשוט מצוין - טרי, טעים ומדויק. עוד ארוחה נהדרת שהוכיחה שוב שלא חייבים להוציא הון כדי ליהנות מאוכל מצוין בצ'כיה.
כשהשעה כבר התקרבה לעשר בלילה, חזרנו למלון. היום הסתיים בתחושה נעימה. אחרי שבוע של נסיעות בין ערים, החזרנו את הרכב, התמקמנו בפראג, והתחלנו את הפרק האחרון של הטיול - הפעם בקצב של עיר גדולה, אבל בלי לוותר על ההנאה שבשוטטות, באוכל טוב ובגילויים קטנים לאורך הדרך.
יום שני, 27 ביולי - בין מלכי בוהמיה לצלילים בבית הכנסת הספרדי
את הבוקר פתחנו בארוחת הבוקר המצוינת של מלון Grand Bohemia. מעבר לבופה העשיר, אחד הדברים שהכי אהבתי הוא האפשרות להזמין מנות מתפריט מיוחד שמוכן במקום. אני בחרתי באגז בנדיקט, אבל אפשר להזמין גם פנקייקים, סוגים שונים של ביצים ועוד מנות שמכינים לפי הזמנה. יש גם בריסטה שמכין קפה איכותי, ואפילו שוקו חם שמכינים מחלב מוקצף וחתיכת שוקולד בלגי שממיסים בתוך הכוס. אלה בדיוק אותם פרטים קטנים שנותנים תחושה של מלון מפנק באמת.
אחרי ארוחת הבוקר לקחנו מונית עד הכניסה למצודת פראג. זו הייתה החלטה מצוינת, כי כך חסכנו את העלייה התלולה ברגל, וגם הספקנו לטייל מעט בגנים המלכותיים לפני שהגענו בשעה שתים עשרה לטקס חילופי המשמר.
לאחר מכן קנינו את כרטיס הכניסה למסלול המרכזי, הכולל את הקתדרלה, הבזיליקה, הארמון הישן וסמטת הזהב. מזג האוויר היה גשום וקר באופן מפתיע. למרות שמדובר בשיא הקיץ, היה כל כך קר שבבתי הקפה הדליקו חימום. זו הייתה תזכורת לכך שגם בקיץ בצ'כיה כדאי להצטייד בביגוד חם לימים גשומים.
למזלנו, רוב הביקור התקיים בתוך המבנים, כך שמזג האוויר לא פגע בחוויה. הקתדרלה הייתה מרשימה במיוחד. ראיתי כבר הרבה ויטראז'ים יפים, אבל הצבעוניות והחדות של הוויטראז'ים כאן היו יוצאות דופן. היה נדמה שהאור עצמו נצבע דרך הזכוכיות.
גם הארמון הישן היה מרתק. אם כי לא יפה כמו הטירות האחרות שבקרנו בהן. הארמון מספר את סיפורם של מלכי בוהמיה ושל התפתחות מצודת פראג, שמקורותיה מגיעים עד סוף המאה התשיעית. המצודה עצמה היא מתחם עצום, שאפשר להקדיש לו יום שלם ואפילו יותר, עם מוזיאונים, תערוכות, בתי קפה ופינות נסתרות. אנחנו בחרנו להסתפק בארבעת האתרים המרכזיים, בעיקר בגלל מזג האוויר.
המקום שהכי שבה את ליבי היה דווקא סמטת הזהב. זה לא הפתיע אותי. יש בה משהו שמזכיר לי את הקסם של צ'סקי קרומלוב - בתים קטנים וצבעוניים, סמטאות ציוריות, מלאכות מסורתיות ואווירה אינטימית. זה בדיוק סוג המקומות שאני הכי אוהבת.
יצאנו דרך שער ארמון לובקוביץ', ירדנו במדרגות אל העיר ומשם לקחנו מונית למסעדת U Rudolfina , חזרה למקום שכבר ביקרתי בו בביקור קודם בפראג, ושוב המסעדה לא אכזבה. אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת - כמעט ארוחת ערב מוקדמת - והכול היה מצוין: האוכל, האווירה וגם המחירים. כולנו נהנינו מאוד.
לאחר הארוחה חזרנו ברגל דרך הרחובות היפים של פראג אל המלון, למנוחה קצרה. אבל היום עוד לא הסתיים. בערב חיכתה לנו אחת החוויות שחיכיתי לה במיוחד - קונצרט בבית הכנסת הספרדי.
בשמונה בערב נכנסנו לבית הכנסת היפהפה, שבו התקיים ערב של מוזיקה ואריות הקשורות לעולם היהודי או שנכתבו בידי מלחינים יהודים. בין היצירות היו מקהלת העבדים מתוך נבוקו, יצירות של ברנשטיין, רפסודיה בוהמית, הללויה, וביצועים מרגשים במיוחד של הסופרן ליצירות אבינו מלכנו והבאנו שלום בעברית. זו הייתה שעה וקצת שעברה מהר מדי, מלאה במוזיקה נהדרת וברגש.
כדאי להגיע לפחות חצי שעה לפני תחילת המופע. המקומות אינם מסומנים, וההקדמה מאפשרת גם לבחור מקום טוב וגם להתבונן בנחת בבית הכנסת עצמו, שהוא מהיפים שראיתי.
כשיצאנו, מזג האוויר כבר השתפר משמעותית. הרחובות היו נעימים יותר, והמשכנו לטייל עוד קצת לפני שסיימנו את הערב בארוחת ערב נוספת במסעדה היפנית שבה אכלנו גם אתמול. כשמוצאים מקום כל כך מוצלח, אין סיבה לא לחזור. הדגים היו טריים, הכול הוכן בקפידה, ושוב נהנינו מאוד.
חזרנו למלון מאוחר, עייפות אבל מאושרות. זה היה יום שהצליח לשלב היסטוריה, אמנות, מוזיקה ואוכל טוב - כל הדברים שהופכים עיר כמו פראג לכל כך מיוחדת.
יום שלישי, 28 ביולי - היום האחרון, להיפרד לאט
היום היה היום האחרון המלא של הטיול שלנו. מחר בבוקר נעזוב את המלון כבר בשש, בדרך לשדה התעופה, ולכן כבר בערב דאגתי לכל הסידורים. ביקשתי מהמלון להכין לנו שלוש ארוחות בוקר ארוזות לדרך, והזמנתי מונית לשעות הבוקר המוקדמות. אחד הדברים הנעימים בפראג הוא שמחירי המוניות סבירים מאוד - בערך שליש ממה שהייתי משלמת בארץ על נסיעה דומה.
הטיסה שלנו אמורה להמריא בשעה אחת עשרה, אבל החלטתי להגיע מוקדם. מעבר לנסיעה עצמה, רציתי להשאיר זמן להחזרי המס, לביקורת הביטחון של אל על, לשינויים שנעשו לאחרונה בתהליך ביקורת הגבולות, ואולי אפילו להספיק להסתובב קצת בדיוטי פרי. אני תמיד מעדיפה להגיע מוקדם ולהיות רגועה, מאשר להתחיל את יום הטיסה בלחץ. בעונת התיירות, במידה ורוצים לטפל בהחזרי המס חייבים לקחת תוספת זמן מעל 3 שעות לדעתי.
את היום האחרון הקדשנו בעיקר לשיטוט ברחובות פראג ולקניות. לאורך כל הטיול קנינו פה ושם דברים, אבל אני תמיד מעדיפה לרכז את הקניות ליום אחד, או לכל היותר יומיים, כדי שלא יהפכו למטרה של הטיול עצמו. כך אפשר קודם ליהנות מהמקומות, ורק בסוף לקחת איתנו כמה מזכרות הביתה.
אחרי עוד ארוחת בוקר נהדרת במלון - שבכל פעם מחדש הזכירה לנו כמה בחרנו נכון - יצאנו לכמה חנויות שהבת שלי רצתה במיוחד לבקר בהן. אחר כך חזרנו שוב ל־Palladium, מרכז הקניות הגדול, והשלמתי גם קניות בסופרמרקט Albert. יש כמה מוצרים מקומיים שאני מאוד אוהבת, ונחמד לקחת איתי קצת מהטעמים של הטיול גם הביתה.
לארוחת הצהריים אכלנו ב־Popeyes, מול הפלדיום. מבחינתי זו הייתה הפתעה מוצלחת מאוד. הסגנון מזכיר את KFC, אבל בעיניי האוכל היה טעים יותר.
בערב החלטנו לסיים את הטיול בארוחה יפנית נוספת, הפעם במסעדת YAMI, שנחשבת לאחת המסעדות היפניות המוכרות בפראג. אני נהניתי מאוד, בעיקר משום שהתפריט כולל מגוון רחב של פירות ים ומרכיבים שקשה למצוא בארץ. אפילו קיפודי ים, שאני מאוד אוהבת, היו בתפריט, ובמחירים סבירים להפליא.
לעומת זאת, יעלי ויוני נהנו פחות. הם בחרו מנות עוף ותוספות, ובמבחן הטעם דווקא המסעדה הקטנה שבה אכלנו ביומיים הקודמים הייתה מוצלחת יותר עבורם. לכן יצאתי עם מסקנה די ברורה: מי שאוהב מטבח יפני שמתמקד בפירות ים, חומרי גלם מיוחדים ודגים נאים - ייהנה מאוד מ־YAMI. מי שמחפש סושי קלאסי ומנות יפניות מוכרות יותר, כנראה יעדיף את המסעדה הקטנה שבה אכלנו בימים הקודמים.
אחרי הארוחה יצאנו בפעם האחרונה להסתובב ברחובות המוארים של פראג. למרות שכבר הייתה תשע בערב, הרחובות היו מלאים באנשים ובתיירים, והעיר הייתה חיה ותוססת. הלכנו מהמסעדה דרך כיכר העיר העתיקה והשעון האסטרונומי, המשכנו לכיכר ואצלב ומשם חזרנו דרך בית העירייה ומגדל אבק השריפה אל המלון.
עוד לא רצינו שהערב ייגמר. אני ויוני התיישבנו בבר הנעים של המלון, הזמנו שני ליקרים והרמנו כוסית קטנה לסיום הטיול. זו הייתה דרך מושלמת להיפרד.
כשישבנו שם וסיכמנו את הימים האחרונים, היה ברור לכולנו שזה היה אחד הטיולים המוצלחים שעשינו. המלונות היו מצוינים, הרכב היה נוח ושירת אותנו בצורה מושלמת, המסלול היה מגוון וכלל נופים, ערים היסטוריות, תרבות, מוזיקה, טבע ואוכל נהדר. גם מזג האוויר, למרות כמה ימי גשם, היה בסך הכול נעים מאוד, והמחירים בצ'כיה הפכו את כל החוויה לנגישה ומהנה עוד יותר.
אני ממליצה בלב שלם על כל המסלול שעשינו, על כל המלונות שבהם התארחנו ועל כל המקומות שביקרנו בהם. כמובן שיש עוד אינספור מקומות לראות ועוד הרבה סיבות לחזור, אבל מבחינתנו זה היה טיול שהיה בו פשוט הכול.
ואולי הדבר שהכי אומר הכול הוא שכשדיברנו על החזרה הביתה, הבת שלי כבר הייתה עם דמעות בעיניים. נדמה לי שזו המחמאה הכי גדולה שמקום יכול לקבל. יש לי הרגשה שלא יעבור הרבה זמן עד שנחזור שוב לצ'כיה.
צ'כיה בקצב איטי, יולי 26
🇨🇿 יומן המסע - צ'כיה בקצב איטי
📅 16 ביולי - נחיתה בפראג
נחתנו בפראג בשעות הערב המאוחרות. במקום להתחיל בנהיגה אחרי הטיסה, החלטנו ללון לילה אחד ב־Prague Airport Marriott Hotel, שנמצא ממש מול הטרמינל.
זו הייתה החלטה מצוינת. אחרי יום ארוך של טיסה, היה נעים לדעת שאין צורך להסיע את הרכב בחושך או לחפש מלון בעיר. ההליכה מהטרמינל למלון קצרה מאוד.
המלון
החדר היה מרווח, נקי ונוח מאוד, עם:
מיזוג אוויר.
מכונת קפה.
נוף ישיר למסלול ההמראות והנחיתות.
עבורי, חובבת מטוסים, זו הייתה פתיחה מיוחדת לטיול. לפני כמה שנים התחלתי ללמוד טיסה, אבל הקורונה ולאחר מכן המלחמות עצרו את התהליך. לשבת מול החלון ולצפות במטוסים היה רגע קטן של געגוע לחלום שלא הושלם.
במלון פועלת חנות קטנה הפתוחה 24 שעות, פתרון מצוין למי שמגיע מאוחר ורוצה לקנות משהו קטן לאכול או לשתות.
ארוחת הבוקר
עשירה מאוד, מגוונת וטעימה. התחלה מצוינת לטיול.
התרשמות אישית
אם מגיעים בטיסת ערב לפראג ומתכננים לאסוף רכב למחרת, זו בחירה מצוינת. הנוחות חוסכת עייפות והופכת את הבוקר הראשון לרגוע הרבה יותר.
📅 17 ביולי - בדרך לאוסטי נד לבם
בבוקר אספנו את הרכב מ־Europcar, שמשרדיה נמצאים ממש סמוך לכניסה למלון.
קיבלנו Škoda Karoq חדשה ומרווחת. השירות היה מצוין, ותהליך קבלת הרכב היה מהיר ונעים. החברה חסמה פיקדון של 500 אירו, סכום לא קטן אך סביר ביחס לחברות השכרה אחרות.
תא המטען היה גדול והתאים בקלות לכל המזוודות.
הדרך
הנסיעה לאוסטי נד לבם ארכה כשעתיים.
החלק הראשון של הדרך עבר בכבישים בין־עירוניים קטנים, ירוקים ונעימים, ורק בהמשך התחברנו לכביש המהיר.
בדרך עצרנו ב־Albert Hypermarket להצטיידות במים ובמוצרים לחדר.
בסמוך נמצא גם סניף של dm, אחת מרשתות הפארם האהובות עליי, וגם הפעם מצאתי שם מוצרים מצוינים.
Hotel Větruše
הגענו למלון, שהינו ארמון בעצם...וקיבלנו סוויטה מרווחת עם חדר שינה נפרד להורים.
המלון קלאסי, אלגנטי ומטופח מאוד.
בחדר חיכו לנו:
מוצרי L'Occitane.
חלוקים.
נעלי בית.
מכונת קפה.
מקרר.
מיזוג אוויר.
הכול היה נקי מאוד והעניק תחושה של מלון איכותי ומפנק.
אחר הצהריים
ירדנו ברכבל של המלון. למלון יש רכבל פרטי משלו.
הרכבל יורד אל אזור מסחרי מודרני ולא ישירות למרכז ההיסטורי של העיר.
טיילנו בין החנויות, המשכנו אל מרכז העיר, ביקרנו בכמה כנסיות ולאחר מכן טיילנו גם בסביבת המלון.
התרשמות אישית מהעיר
אוסטי נד לבם אינה עיר שהייתי מגיעה אליה במיוחד כיעד תיירותי.
לעומת זאת, Hotel Větruše הוא בסיס נהדר לטיול באזור שווייץ הבוהמית. הנוף, השקט, איכות המלון והמיקום הופכים אותו לבחירה מצוינת ללילה או שניים.
המסעדה במלון
כבר בצהריים אכלנו עוגה וחזה עוף, ושניהם היו טעימים מאוד.
בערב חזרנו למסעדת המלון לארוחת ערב מלאה.
הזמנו:
מנה ראשונה משותפת.
מרק.
שלוש מנות עיקריות.
שני קוקטיילים.
בירה.
כל הארוחה, לפני טיפ, עלתה כ־210 ₪ בלבד.
האוכל היה מצוין, השירות טוב, והמחיר העניק תמורה נהדרת ביחס לאיכות.
התרשמות אישית
זהו מלון שהייתי בהחלט בוחרת שוב. לא רק בזכות החדרים והנוף, אלא גם בזכות המסעדה המוצלחת והאווירה הרגועה. הוא פתח את הטיול בצורה נעימה, בלי לחץ ובלי תחושה שצריך "להספיק"
יומן מסע - שבת, 18 ביולי
הפארק הלאומי שווייץ הבוהמית (Bohemian Switzerland National Park)
היום הוקדש כולו לפארק הלאומי שווייץ הבוהמית (Bohemian Switzerland National Park), אחד מאזורי הטבע היפים והמרשימים ביותר בצ'כיה. כבר בתחילת התכנון הבנתי שמדובר באזור עצום, ולא באתר אחד. הפארק מציע מגוון רחב של מסלולי הליכה ואטרקציות, המרוחקים זה מזה, בדרגות קושי שונות, וכל אחד מהם דורש תכנון נפרד.
בדיעבד, זו אולי התובנה החשובה ביותר מהיום הזה: לא מגיעים לכאן ופשוט מחליטים מה עושים. כדאי לבחור מראש את המסלול, לבדוק את תנאי השטח, להבין את דרגת הקושי ולהכיר את מגבלות הכניסה לכל אתר.
האטרקציה המבוקשת ביותר בפארק היא השיט בערוץ אדמונד (Edmund Gorge). מאז השריפה הגדולה שפקדה את האזור בשנת 2022, מספר המבקרים המורשים להיכנס מוגבל מאוד. הכמות משתנה מדי יום בהתאם לתנאי מזג האוויר ולהחלטת הנהלת הפארק. לכן אני ממליצה מאוד להתקשר למרכז המבקרים יום קודם, או לפחות בבוקר הביקור, ולברר האם צפוי להתקיים השיט ומה מצב התפוסה.
חשוב לדעת גם שמרכז המבקרים אינו מוכר כרטיסים לשיט. הכרטיסים נמכרים אך ורק בכניסה לשיט עצמו, על ידי המשיטים.
אני הגעתי למרכז המבקרים בסביבות השעה עשר בבוקר. למרות שהרגשתי שהגעתי מוקדם יחסית, התברר שהשיט האחרון של אותו יום בערוץ אדמונד כבר התמלא. עד שמחנים, מגיעים לכניסה ורוכשים כרטיסים, המקומות המוגבלים פשוט נגמרים.
זו נקודה שחשוב מאוד לקחת בחשבון: גם הגעה בשעה עשר בבוקר עלולה להיות מאוחרת מדי.
למרות האכזבה הראשונית, החלטתי לא לוותר על היום ולעבור לאפשרות השנייה - ערוץ הפרא (Wild Gorge).
המסלול אליו אינו מתחיל ליד ערוץ אדמונד. ממרכז המבקרים ניתן להגיע ברגל, אך מדובר בהליכה ארוכה מאוד. האפשרות הנוחה יותר היא להשתמש באוטובוסים המקומיים מספר 435 או 441, האוספים את המטיילים ומובילים אותם לכיוון תחילת המסלול. מי שמגיע ברכב יכול להתקרב מעט יותר, אך מספר מקומות החניה באזור מוגבל.
אני בחרתי להשאיר את הרכב ליד מרכז המבקרים. החניה עלתה 250 קרונות צ'כיות, ללא הגבלת זמן.
משם עברתי דרך אזור הכניסה לפארק - אזור תיירותי הומה הכולל מסעדות, פנסיונים, בתי מלון, חנויות מזכרות, דוכנים וחנויות למטיילים. המקום כולו חי ונושם תיירות, ומשרת את אלפי המבקרים הפוקדים את הפארק.
לאחר מכן נסעתי באוטובוס אל תחילת המסלול של ערוץ הפרא.
כבר בתחילת הדרך הבנתי שזה איננו מסלול קל. הירידה לערוץ היא של כ־175 מטרים בגובה. אמנם היא מסודרת היטב, עם מדרגות ומעקות עץ כמעט לכל אורכה, אך היא תלולה ודורשת מאמץ. הריצוף עשוי אבני בזלת ישנות, מהסוג שנראה ברחובות עתיקים, ולכן אני משערת שבימים גשומים או כשהאבנים רטובות יש צורך בזהירות רבה.
לשמחתי זכינו במזג אוויר מושלם. כל המסלול עובר בתוך יער מוצל, כך שכמעט ואין חשיפה לשמש. האוויר היה צלול, קריר ונעים מאוד, וההליכה בתוך היער הייתה מהנה במיוחד.
לאחר הירידה ממשיכים בהליכה קצרה עד לרציף השיט.
בכל סירה נכנסים בערך עשרים עד עשרים וחמישה נוסעים. כאשר הסירה מתמלאת ממתינים לחזרתה, בדרך כלל בין עשרים לשלושים דקות.
השיט עצמו נמשך כרבע שעה בלבד, אבל הוא היה אחת החוויות היפות של היום. המשיט היה ידידותי מאוד, הסביר לאורך הדרך גם באנגלית וגם בגרמנית, שילב סיפורים והומור, והצליח להוסיף הרבה לחוויה.
בסיום השיט מגיע החלק המאתגר באמת - העלייה חזרה של כל אותם 175 מטרים.
אחרי שחוויתי את המסלול בעצמי, אני מרגישה צורך להדגיש נקודה חשובה: מניסיוני, המסלולים באזור אינם מתאימים לכל אחד. גם אם אינם מוגדרים כמסלולים קשים במיוחד, הם כוללים עליות וירידות משמעותיות. מי שמתקשה בהליכה, סובל מבעיות ברכיים או כושר גופני מוגבל, כדאי שיבדוק היטב את המסלול לפני שהוא יוצא אליו.
עוד דבר שחשוב לדעת הוא שלאורך הירידה, השיט והעלייה אין שירותים, אין מים ואין אפשרות לקנות דבר. לכן כדאי מאוד להצטייד מראש במים ולהתפנות לפני תחילת המסלול.
בנוסף, מאחר שמדובר באזור של יער ומקווי מים, אני ממליצה מאוד להשתמש בתכשיר נגד יתושים.
בסיום העלייה יש בתי קפה ומקומות לשבת ולהתרענן. אנחנו ויתרנו על העצירה משום שבתי רגישה מאוד לדבורים ולזבובים, ובאזור היו לא מעט מעופפים. עלינו מיד על האוטובוס חזרה אל אזור מרכז המבקרים, הסתובבנו מעט בין החנויות וקנינו כמה דברים לפני שחזרנו לרכב.
בסך הכול בילינו באזור משעה עשר בבוקר ועד שלוש אחר הצהריים.
אחרי יום של הליכה כבר היינו רעבות, ולכן החלטנו לנסוע אל מסעדת The Church Restaurant, הנמצאת בכפר Růžová, כעשר עד חמש עשרה דקות נסיעה מהפארק.
הדרך לשם יפה במיוחד, מטפסת בין יערות וגבעות, אך כדאי לדעת שמדובר בכביש הררי צר ומפותל. ברובו הוא מאפשר מעבר של שתי מכוניות, אבל מומלץ לנהוג לאט ובזהירות.
המסעדה הייתה הפתעה נהדרת.
המקום נקי, מטופח, שקט ובעל אווירה כפרית נעימה מאוד.
התפריטים כתובים בצ'כית ובגרמנית בלבד, והצוות כמעט שאינו דובר אנגלית. למזלי הסתדרתי בגרמנית, אך מי שאינו דובר את השפות האלו כדאי שייקח זאת בחשבון.
וכאן גיליתי עוד פרט חשוב מאוד לכל מי שמטייל באזור:
בכל האזור כמעט שאין קליטה סלולרית.
בפארק עצמו, בדרך למסעדה וגם בכפרים הסמוכים כמעט שלא הייתה קליטה סלולרית. גם במסעדה, למרות שהיה Wi-Fi, בפועל לא ניתן היה להשתמש בו.
לכן אני ממליצה מאוד להוריד מראש מפות אופליין, לשמור כתובות לניווט ולדאוג שכל המידע הדרוש יהיה זמין גם ללא חיבור לאינטרנט.
הארוחה הייתה מצוינת. הזמנו שלוש מנות, שתייה, דג, שניצל ומנת גבינה עם תוספות. הכול היה טרי, אסתטי, טעים מאוד ומוגש בצורה מוקפדת. המחיר הפתיע לטובה - 410 קרונות צ'כיות בלבד לכל הארוחה.
זו מסעדה שאני בהחלט ממליצה עליה בחום.
לאחר הארוחה המשכנו בנסיעה חזרה אל מלון Větruše.
במהלך היום שמתי לב שלאורך כל אזור הפארק הלאומי יש אינספור אפשרויות לינה - פנסיונים, צימרים, בתי הארחה ומלונות.
למרות זאת, אני שמחה מאוד על הבחירה שלי ללון במלון Větruše. בעיניי הוא העניק חוויה הרבה יותר נעימה: שקט, ניקיון ברמה גבוהה, תחושת מרחב ואווירה אלגנטית. עבורי היה נכון להשתמש בפארק כיעד לטיול יום ולחזור בערב למלון מפנק יותר.
מצד שני, מי שמתכנן להקדיש לאזור יומיים או שלושה, או מי שרוצה לנסות את מזלו שוב בשיט בערוץ אדמונד, לטייל בגשר פרבצ'יצקה או לשלב מסלולים נוספים, בהחלט כדאי שישקול לינה בתוך האזור עצמו. במקרה כזה החיסכון בזמן הנסיעה עשוי להיות משמעותי.
בסופו של דבר, למרות שלא הצלחתי להגיע לשיט בערוץ אדמונד כפי שתכננתי, היום הזה היה אחד מימי הטבע היפים בטיול. הוא לימד אותי שלא תמיד התוכנית המקורית היא זו שיוצרת את החוויה הטובה ביותר. לפעמים דווקא שינוי המסלול מגלה מקום אחר, שקט יותר, יפה לא פחות, ומשאיר זיכרון שלא ציפיתי לו.
נהדר. הנה הגרסה הערוכה של יומן המסע - יום ראשון, 19 ביולי, בסגנון שבו אנחנו כותבים את היומן.
יומן מסע - יום ראשון, 19 ביולי
מאוסטי נד לבם אל צ'סקי קרומלוב
את הבוקר פתחנו בארוחת בוקר מצוינת במלון Větruše. גם היום, כמו בימים הקודמים, הארוחה הייתה עשירה, מגוונת ומוקפדת, וסיפקה התחלה נהדרת ליום הנסיעה.
לפני שעזבנו עלינו לתצפית שבמגדל המלון. העלייה כרוכה בטיפוס של לא מעט מדרגות, אבל המאמץ בהחלט משתלם. מלמעלה נשקף נוף פנורמי יפהפה של אוסטי נד לבם, נהר האלבה והגבעות הירוקות שמסביב. זו הייתה דרך יפה להיפרד מהמקום, שללא ספק היה אחד המלונות המוצלחים ביותר בטיול.
את המלון עזבנו בשעה אחת־עשרה בבוקר.
במקור תכננתי לנסוע בדרך כפרית ואיטית יותר, אך מזג האוויר הכתיב תוכנית אחרת. ירד גשם כבד מאוד, ולכן החלטתי לבחור בכבישים המהירים D8 ובהמשך E55, מתוך רצון להימנע מכבישים צרים, מפותלים והרריים בתנאי מזג אוויר כאלה.
בדיעבד זו הייתה החלטה נכונה. הנסיעה הייתה רגועה ונעימה יחסית, למרות הגשם, והדרך עברה ללא אירועים מיוחדים. עצרנו פעם אחת במקדונלד'ס להפסקת קפה ואוכל קל, ופעם נוספת לתדלוק. בסך הכול נמשכה הנסיעה כארבע שעות.
בשעות אחר הצהריים הגענו אל Český Krumlov, אחת הערים היפות והמפורסמות ביותר בצ'כיה.
המלון שלנו, Grand Hotel, ממוקם ממש בכיכר המרכזית של העיר העתיקה. מכיוון שמדובר באזור סגור לתנועת כלי רכב, לא ניתן להגיע אליו עם המכונית.
את החניה הזמנתי מראש בעת ביצוע ההזמנה למלון. עלות החניה היא 15 אירו ללילה, והחניה מיועדת במיוחד לאורחי המלון. לאחר שמחנים את הרכב מגיע שאטל מטעם המלון, אוסף את האורחים ואת המזוודות ומסיע אותם עד לפתח המלון. השירות היה יעיל מאוד, והמזוודות הועלו עבורנו עד לחדר.
כדאי לדעת שמרבית המבנים בעיר העתיקה הם מבנים היסטוריים לשימור. כתוצאה מכך, ברבים מהם אין מעליות, וברבים גם אין מיזוג אוויר.
עבורי מיזוג האוויר היה תנאי חשוב מאוד בבחירת המלון, ולכן בחרתי ב־Grand Hotel, למרות שמחירו גבוה יותר. בדיעבד אני שמחה מאוד על הבחירה.
הרושם הראשוני מעט מטעה. הכניסה למלון והלובי קטנים וצנועים יחסית, אבל מהרגע שנכנסים לחדר התחושה משתנה לחלוטין. החדר מרווח מאוד, מעוצב בטוב טעם, נקי ונעים. חדר הרחצה גדול ומטופח, ומוצרי הטיפוח הם של חברת Rituals, תוספת קטנה אך איכותית בהחלט.
בחדר יש גם מכונת קפה, מקרר עם משקאות וחטיפים בתשלום, ובקבוק מים מינרליים שמקבלים ללא תשלום. עם ההגעה קיבלנו גם משקה חינם במסעדת המלון, ואני בחרתי בשוקו חם עם קצפת - קבלת פנים קטנה ונעימה במיוחד.
מי שמתקשה בעלייה במדרגות צריך לקחת בחשבון שגם במלון הזה, למרות שהוא מלון ארבעה כוכבים ברמה גבוהה, אין מעלית.
לאחר שהתמקמנו יצאנו להסתובב בעיר.
בהמלצה שקיבלתי בחרנו לאכול במסעדת Dvě Marie, היושבת ממש על גדת נהר הוולטאבה. אין ספק שהמיקום שלה נהדר, ואפשר לשבת מול הנהר וליהנות מהנוף.
לצערי, כאן הסתיימו מבחינתי היתרונות. האוכל היה טעים, אבל לא מעבר לכך. השירות היה בסדר, אך לא בלט במיוחד, והישיבה בחוץ הייתה פחות נעימה משום שהיו לא מעט דבורים סביב השולחנות.
הזמנו שלוש מנות ושלושה משקאות, והחשבון הסתכם ביותר מאלף קרונות צ'כיות. זו הייתה הארוחה היקרה ביותר שלנו עד כה בצ'כיה, ולמרבה האכזבה גם זו שנהנינו ממנה הכי פחות. מבחינתי, זו אינה מסעדה שהייתי ממהרת להמליץ עליה.
אחרי הארוחה המשכנו לטייל ברחובותיה של צ'סקי קרומלוב.
כאן העיר באמת כבשה אותי.
הסמטאות הצרות, הבתים הצבעוניים, החנויות הקטנות, הגלריות והבוטיקים יוצרים אווירה מיוחדת מאוד. יש משהו בעיר הזאת שגורם לרצות פשוט ללכת לאט, להרים את הראש אל הבניינים העתיקים ולהיכנס מדי פעם לחנות קטנה שמסתתרת בין הסמטאות.
בערב חזרנו למלון כדי לצפות בגמר המונדיאל, וסיימנו את היום בנחת.
מחר נחליט על תוכנית היום בהתאם למזג האויר
יומן מסע - 20 ביולי (יום ב')
היום החלטנו לקחת את הבוקר לאט. אחרי כמה ימים עמוסים הרגשנו שמגיע לנו קצת להוריד קצב. ירדנו לארוחת הבוקר רק בסביבות עשר וחצי, ובפועל יצאנו מהמלון רק בסביבות אחת עשרה וחצי. לפעמים גם זה חלק מהחופשה - לא למהר לשום מקום.
התכנון המקורי היה לנסוע לטירת הלובוקה, אבל כשהגענו גילינו פרט קטן שפספסתי בתכנון: בימי שני הטירה סגורה למבקרים. במקום להתאכזב, פשוט שינינו כיוון והחלטנו לנסוע ל־Holašovice, וזו התבררה כהחלטה מצוינת.
אבל עוד לפני שהגענו לכפר, הדרך עצמה הייתה חלק בלתי נפרד מהחוויה. בחרתי ב־Google Maps להימנע מכבישים מהירים, והנסיעה עברה בין יערות, אגמים, כפרים קטנים ושדות ירוקים אינסופיים. פה ושם נראו פרות רועות באחו, והכול היה שקט כל כך. היו אינספור גוונים של ירוק, עצים מכל עבר ונוף שפשוט מרגיע את הנפש. זו הייתה אחת מאותן נסיעות שלא ממהרים לסיים.
Holašovice עצמה מקסימה. זהו כפר קטן, שהשתמר במשך מאות שנים, עם בתים בסגנון הבארוק הכפרי וכיכר רחבה ויפה במרכזו. יש לו היסטוריה מרתקת, אבל מעבר לכך פשוט נעים מאוד להסתובב בו ולהרגיש כאילו הזמן עצר מלכת.
אכלנו ארוחת צהריים במסעדת Holašovická Hospoda, שהייתה מצוינת ולא יקרה. הזמנתי מרק שום עם גבינה - ללא ספק מרק השום הטוב ביותר שאכלתי בחיי. גם העוגות היו נהדרות, מהסוג שקשה להפסיק לאכול.
בכפר פועל גם אמן קרמיקה מקומי. היה מרתק לראות את הסדנה, את התנורים ואת כלי הקרמיקה בשלבי העבודה השונים. כמובן שלא התאפקתי, וקניתי לעצמי כמה פריטים יפים - מהקניות הקטנות שמרחיבות את הלב הרבה אחרי שהטיול יסתיים.
בדרך חזרה לקרומלוב עצרנו בסופרמרקט. החלטנו שהערב לא נרצה לצאת שוב למסעדה, אז הצטיידנו בכל טוב לארוחת ערב בחדר.
חזרנו למלון בשעות הערב המוקדמות. שוב התרשמתי מהסידור המצוין של המלון: מאחר שאין אפשרות להיכנס עם רכב למרכז ההיסטורי, מחנים את המכונית בחניון מחוץ לעיר, וצוות המלון אוסף אותנו ואת המזוודות ברכב הסעות קטן ומחזיר אותנו גם בדרך חזרה. זה עובד בצורה יעילה ונוחה להפליא, והופך את כל עניין ההגעה למרכז העיר לפשוט מאוד.
אחרי מנוחה קצרה יצאנו שוב להסתובב בקרומלוב. בשעות הערב העיר משנה את פניה. רוב המבקרים כבר עוזבים, הרחובות נעשים שקטים הרבה יותר, וגם אם רוב החנויות כבר נסגרו, עדיין יש אור יום כמעט עד תשע בערב. קנינו גלידה מצוינת, טיילנו לאט בין הסמטאות ועלינו לכיוון אזור הטירה כדי לצלם את הנוף בשעת הערב. המראה של הגגות האדומים, הנהר המתפתל והאור הרך של סוף היום היה פשוט משובב נפש.
חזרנו לחדר עייפות, רגועות ומרוצות. עוד מעט נאכל את ארוחת הערב שקנינו בסופר, ונסיים עוד יום נהדר בדרום בוהמיה. מחר מחכה לנו יום חדש והרפתקאות חדשות.
יומן מסע - 21 ביולי (יום ג')
היום יצאנו בסביבות עשר בבוקר לכיוון טירת הלובוקה, אחרי שאתמול גילינו שהיא סגורה בימי שני ונאלצנו לשנות את התוכניות. הנסיעה מקרומלוב אורכת כארבעים דקות.
כשהגענו הבנתי שטוב עשינו שלא ויתרנו. טיפ ראשון וחשוב למי שמגיע: כדאי להחנות בחניון המרכזי ולהשתמש ברכבת התיירים הקטנה שמעלה עד לכניסה לטירה. אחרת מחכה הליכה של בערך קילומטר וחצי בעלייה די תלולה, וגם הדרך חזרה אינה קצרה. בעיניי זו הליכה שלא מוסיפה הרבה לחוויה, ולכן הרכבת היא פתרון מצוין. אנחנו שילמנו כ־13 אירו לשלושתנו עבור נסיעה הלוך ושוב.
אגב, עוד טיפ שלמדתי במהלך הטיול: לא חייבים להמיר כסף לקרונות צ'כיות אם כבר יש יורו. כמעט בכל מקום מקבלים גם יורו, וכך אפשר לחסוך את עמלת ההמרה. כמובן שכדאי תמיד לבדוק מראש את שער ההמרה שהמקום מציע.
בכניסה לטירה נמצאת קופת הכרטיסים, ושם בוחרים את הסיורים הרצויים. יש כמה מסלולים שונים - החדרים הרשמיים, החדרים הפרטיים, המטבחים ועוד - וכל אחד מתקיים בשפות שונות. מי שאינה דוברת צ'כית או גרמנית, מומלץ מאוד לבדוק מראש באתר באילו שעות מתקיימים הסיורים באנגלית. אין בהכרח צורך להזמין כרטיסים מראש, אבל בהחלט כדאי להגיע מוכנים.
אני בחרתי בשלושה סיורים. הראשון היה באנגלית והציג את החדרים הרשמיים של הטירה. השני התקיים בצ'כית, אך קיבלנו חוברת מפורטת באנגלית שליוותה את הסיור בחדרים הפרטיים. הסיור השלישי היה במטבחים, ללא מדריך, אלא עם הסברים כתובים באנגלית.
חשוב לדעת שהסיורים יוצאים בדיוק בזמן הנקוב בכרטיס. אם כתוב 12:45, המשמעות היא בדיוק 12:45. לא לפני ולא אחרי. כל סיור נמשך בערך שלושת רבעי שעה, והכול מתנהל בצורה מסודרת מאוד.
שני המדריכים שפגשנו היו נהדרים. את הסיור בחדרים הפרטיים הדריך פטר, שבימים אלה לומד עברית. היה מקסים לראות אותו מנסה לשלב מילים בעברית במהלך ההדרכה. מגיע לו בהחלט שאפו גדול, ואני בטוחה שעוד יצליח להשתלט גם על השפה שלנו. גם המדריכה של הסיור באנגלית הייתה מקצועית, ידענית ונעימה מאוד.
אם הייתי צריכה לבחור רק סיור אחד, הייתי ממליצה ללא היסוס על סיור החדרים הרשמיים באנגלית. אלו החדרים המרשימים ביותר, והם מעניקים את התחושה המלאה של העושר והפאר שבהם חיה משפחת שוורצנברג, שבבעלותה הייתה הטירה במשך דורות.
הכניסה לכל שלושת הסיורים עלתה לנו בסך הכול כ־1,200-1,300 קרונות, ולדעתי הייתה שווה כל קרונה. רק דבר אחד מעט מאכזב: אסור לצלם בתוך הטירה, כך שכל היופי הזה נשאר בעיקר בזיכרון.
גם מחוץ לטירה יש הרבה מה לעשות. הגנים מרהיבים, ואנחנו אפילו ערכנו שם פיקניק קטן, שהיה אחד הרגעים הנעימים של היום. ליד הכניסה יש בית קפה קטן, חנויות מזכרות, גלריית אמנות, אפשרות לעלות למגדל התצפית, מסעדה, מלון ואפילו פעילויות לילדים כמו ירי בחץ וקשת. בהחלט אפשר לבלות שם שעות רבות בלי להשתעמם.
הטירה עצמה נראית כאילו יצאה מתוך סרט של דיסני. קשה להפסיק להתפעל מהמראה שלה, ובשילוב הסיפור ההיסטורי של משפחת שוורצנברג מתקבלת חוויה שלמה ומרתקת. מבחינתי זו אחת הטירות היפות ביותר שראיתי.
בסיום הביקור חזרנו לקרומלוב, והלכנו לאכול במסעדה האיטלקית Latrán. המקום יפה מאוד, האווירה נעימה והמנות הוגשו בצורה מרשימה. איכות חומרי הגלם הייתה מצוינת, אם כי לטעמי האוכל היה מעט עדין מדי, וביקשתי עוד פרמזן וטבסקו כדי לחדד את הטעמים. בסך הכול נהנינו מאוד, וגם המחירים היו בהחלט סבירים.
כך הסתיים לו עוד יום מוצלח בדרום בוהמיה - יום שהתחיל בתוכנית שנדחתה ביממה, והסתיים באחת החוויות המרשימות ביותר של הטיול כולו.
יומן מסע - 22 ביולי (יום ד')
הבוקר התלבטנו אם לנסוע לטאבור, עיר היסטורית נוספת, או לבחור דווקא ביום של טבע ונופים. בסופו של דבר החלטנו שמאחר שאנחנו כבר מתארחות בקרומלוב - שהיא בעיניי העיר העתיקה היפה ביותר באזור - וממילא עוד צפויה לנו עיר נוספת בהמשך הטיול, הפעם נעדיף שינוי אווירה וניסע אל הטבע.
יצאנו דרומה, כשלושים דקות נסיעה בלבד מקרומלוב, אל אזור אגם ליפנו. כבר בדרך הבנו למה כל כך הרבה אנשים מגיעים לכאן. הנסיעה יפה, והאזור כולו משדר אווירת חופש. האגם גדול ומרשים, ומסביבו שפע של אפשרויות לינה - ממלונות וצימרים ועד אתרי קמפינג ממש על שפת המים. זהו אזור נופש אמיתי, כזה שחי גם בקיץ וגם בחורף.
היעד שלנו היה אתר הסקי של ליפנו. בחורף הוא מושך גולשים, ובקיץ הוא הופך למרכז פעילות למשפחות ולמטיילים. החנינו את הרכב ממש ליד תחנת הרכבל ועלינו ברכבל הכיסאות, בדיוק כמו מעליות הסקי בחורף. קנינו כרטיס הלוך ושוב, ובתוך דקות כבר היינו בפסגת ההר.
למעלה יש עולם שלם של פעילויות. יש מסלולי אופני הרים למי שאוהב אדרנלין, מתחם משחקים גדול לילדים, בית קפה, מסעדה, שירותים ואפילו אפשרויות לינה. גם למרגלות ההר יש בתי ספר לסקי, מלונות ומסעדות, כך שניכר שכל האזור ערוך היטב לארח מבקרים בכל עונות השנה.
התיישבנו במסעדה שבפסגה. אכלתי שוב מרק שום - טעים מאוד, אם כי עדיין לא התעלה על המרק הנפלא שאכלתי ב־Holašovice. לצד המרק נהניתי גם מעוגת פרג, גלידה ושתייה, והכול מול הנוף הירוק והפתוח.
משם המשכנו אל גולת הכותרת של המקום - שביל צמרות העצים. זהו שביל עץ רחב ונוח, העובר בין צמרות היער ומוביל למגדל תצפית מרשים בצורת מתומן. עולים בו בהדרגה, בסיבוב מתון, עד למרפסת התצפית הגבוהה שממנה נשקף נוף פנורמי מרהיב של האגם, היערות והגבעות שמסביב. ההליכה קלה ונעימה, כך שגם מי שאינו בכושר מיוחד יכול ליהנות ממנה ללא קושי.
אחרי שסיימנו את המסלול החלטנו, בתי ואני, לרדת את ההר דווקא ברגל במקום ברכבל. הירידה ארכה כעשרים דקות בלבד, בשביל נעים העובר בין מדשאות רחבות ופרחי קיץ צבעוניים. זו הייתה הליכה רגועה ויפה, דרך נהדרת לסיים את הביקור בפסגה.
לפני שעזבנו את האזור עצרנו עוד מעט ליד האגם עצמו. רצינו ליהנות עוד קצת מהמראה של המים ומהאווירה השלווה, ואז חזרנו לכיוון קרומלוב.
אחר הצהריים בתי הרגישה קצת פחות טוב, ולכן עלתה לנוח בחדר. אנחנו ניצלנו את הזמן כדי לצאת שוב אל הסמטאות של קרומלוב, שכבר הפכו עבורנו כמעט לבית. הפעם גילינו את אחת מנקודות התצפית היפות ביותר על העיר, ליד המוזיאון האזורי. מלמעלה נפרש הנוף המוכר של הגגות האדומים, הנהר והטירה, וממבט כזה קשה שלא להתפעל מחדש מיופייה של העיר.
בדרך חזרה קנינו לבתי פיצה שנאפתה בתנור אבן סמוך, כדי שתוכל לאכול בחדר ולנוח. אנחנו המשכנו למסעדה צ'כית המתמחה בבשר, לא רחוק מהמלון. כמו הרבה מסעדות בקרומלוב, גם היא שוכנת במבנה היסטורי לשימור. תמיד יש משהו מיוחד במבנים האלה - תקרות נמוכות, קירות עתיקים, פתחים מקושתים ועיצוב שמרגיש כאילו נכנסים לסיפור מתקופה אחרת. האוכל היה טוב מאוד, והאווירה הייתה נעימה ומיוחדת.
כך הסתיים לו עוד יום נהדר בדרום בוהמיה - יום שהתחיל בהתלבטות בין עיר לטבע, והסתיים בתחושה שבחרנו בדיוק נכון. לפעמים דווקא שינוי הקצב והיציאה אל הנופים הפתוחים משלימים בצורה מושלמת את החוויה של הערים ההיסטוריות, וליפנו העניקה לנו בדיוק את זה.
יומן מסע - 23 ביולי (יום חמישי)
היום היה עוד יום נפלא בקרומלוב, והוקדש כולו למצודה האדירה של העיר. רק כשהתחלנו להסתובב בה הבנתי עד כמה היא עצומה. למעשה, היא כמעט בגודלה של מצודת פראג, ובתקופות מסוימות בהיסטוריה אף הייתה גדולה ממנה. מי שכבר ביקר במצודת פראג יוכל להבין מיד את סדר הגודל של המקום.
בשעה עשר בדיוק יצאנו לסיור הראשון - סיור באנגלית בדירות הרנסנס והבארוק. את הסיור הדריך מתאוש, סטודנט לרפואה, שהיה פשוט מדריך נהדר. הוא היה בקיא מאוד, הסביר הכול לעומק ובסבלנות, והצליח להפוך את ההיסטוריה של המקום לחיה ומעניינת. הסיור נמשך כשעה והיה מרתק.
לאחר מכן המשכנו לטייל ברחבי המצודה. זהו מתחם עצום, שמורכב מחצרות רבות המחוברות ביניהן בגשרים, גנים ומעברים. כמעט בכל חצר יוצאים סיורים שונים, וכל אחד יכול לבחור את מה שמעניין אותו.
הסיור השני שלנו היה בתיאטרון של המצודה - חוויה יוצאת דופן בפני עצמה. זהו התיאטרון הבארוק העתיק ביותר בעולם שעדיין מתפקד, והביקור בו היה מרתק. לומדים על דרך פעולתו של התיאטרון, על המנגנונים המקוריים שמפעילים את התפאורות, ואף יורדים אל מתחת לבמה כדי לראות כיצד הכול פועל מאחורי הקלעים.
אבל עבורי הייתה לסיור הזה גם משמעות אישית ומרגשת במיוחד. בתי, שהיא זמרת אופרה צעירה, הוזמנה לשיר שם היום. לעמוד בתוך תיאטרון היסטורי כזה ולשמוע אותה שרה היה רגע שלא אשכח. זו הייתה אחת מנקודות השיא של הטיול כולו.
בעבר אפשר היה לראות גם את אוסף התלבושות ההיסטוריות של התיאטרון, אך בתקופה זו הן נמצאות בתהליך שימור. במקום זאת מוצג סרטון המסביר עליהן, ועל הבמה מוצגות שתי דוגמאות מקוריות.
גם הסיור הזה נערך באנגלית ונמשך כשעה.
מהיום הזה למדתי כמה טיפים חשובים למי שמתכנן לבקר במצודה. ראשית, יש לבדוק מראש באילו שעות מתקיימים הסיורים בכל אחת מהשפות - אנגלית, גרמנית או צ'כית - ולבנות את היום בהתאם. אני הזמנתי את הכרטיסים כבר שלושה ימים מראש, למרות שכבר שהיתי בקרומלוב, פשוט כדי לוודא שאוכל להצטרף בדיוק לסיורים שרציתי. בין הסיור של עשר בבוקר לזה של אחת בצהריים היה לנו זמן נעים לשבת לקפה, לנוח מעט ולהסתובב בין חנויות המזכרות הפזורות ברחבי המצודה.
עוד דבר שכדאי לדעת הוא שהסיורים מתחילים בדיוק בזמן. הדלת נפתחת בדקה הייעודה ונסגרת כמעט מיד אחר כך, כך שמומלץ להגיע כמה דקות מראש.
למצודה יש כמה כניסות שונות. אנחנו נכנסנו דרך השער האדום (Red Gate), משום שהמלון שלנו נמצא במרחק הליכה קצר ממנו. בדרך עוברים גם ליד חפיר הדובים המפורסם של המצודה. זו עלייה לא קצרה, אך עבורנו הייתה הדרך הנוחה ביותר. מי שמגיע ברכב יכול לבחור בכניסות אחרות, בהתאם למקום החניה שלו, אבל בהחלט כדאי לתכנן זאת מראש.
המקום כולו פשוט מדהים. לא רק פנים הארמון והאולמות, אלא גם הגשרים, החצרות, הגנים והנופים הנשקפים מכל פינה. זו אחת המצודות המרשימות ביותר שבהן ביקרתי.
בסביבות שלוש אחר הצהריים סיימנו את הביקור, ובדרך חזרה קנינו עוד כמה פריטי קרמיקה יפים. דרום בוהמיה ידועה בעבודות הקרמיקה והזכוכית שלה, וכבר היה ברור לי שלא אחזור הביתה בידיים ריקות.
אחרי שהנחנו את הקניות במלון הלכנו למסעדה שנמצאת ממש בסמוך אליו, מסעדת KRCMA המסעדה מתמחה בבשר על גריל, וכבר בכניסה אפשר לראות את מתקן הצלייה הגדול, שמוסיף הרבה לאווירה. המקום היה מלא כמעט לגמרי, כך שכדאי להגיע בזמן או להזמין מקום. אפשר לשבת בחוץ על מרפסת עץ נעימה, בתוך האולם הראשי או בקומה העליונה.
הזמנו כנפי עוף בגריל עם תפוחי אדמה, פורל בגריל, סטייק עוף ושתייה. הכול היה טעים מאוד, והשירות מצוין. החשבון כולו, כולל טיפ, הסתכם בכ־135 שקלים - סכום שבישראל היה בקושי מספיק למנה אחת במסעדה דומה.
אחר הצהריים המשכנו לטייל בסמטאות, הפעם דווקא בכיוון ההפוך מהמצודה, לעבר כנסיית סנט ויטוס. ממול לכנסייה נמצאת אחת מנקודות התצפית היפות ביותר על העיר. כבר היינו שם אתמול, אבל החלטנו לחזור גם היום. יש מקומות שפשוט אי אפשר להתעייף מהם.
בשעה חמש וחצי הגענו למשרד שממנו יוצאות רפסודות העץ המסורתיות לשיט על נהר הוולטאבה. עלינו על רפסודת עץ אמיתית, בדיוק כפי שנהגו להשיט בהן סחורות במשך מאות שנים. המשיט סיפר לאורך הדרך על ההיסטוריה של קרומלוב, על הבתים העתיקים, על הטירה ועל הנהר שחוצה את העיר. לראות את קרומלוב מן המים היה שונה לחלוטין מההליכה בסמטאות - זווית אחרת, שקטה יותר, שמבליטה עוד יותר את היופי של העיר. זו הייתה דרך מושלמת לסיים את אחר הצהריים.
לאחר שירדנו מהרפסודה מצאנו את עצמנו באזור בית השיכר המקומי, ומשם התחלנו לטפס לאט בין הסמטאות חזרה אל לב העיר. זו הייתה הזדמנות נהדרת ליהנות שוב מקרומלוב, שככל שמסתובבים בה יותר כך מגלים עוד ועוד פינות קסומות. קשה להפסיק להתפעל מהבתים הצבעוניים, מהסמטאות הצרות ומהאווירה המיוחדת שיש בה.
בדרך עצרנו לקפה ולקרפ שטרודל נפלא, שהיה סיום מתוק ומוצלח ליום גדוש בחוויות. אחר כך המשכנו לטייל עוד קצת, בלי למהר לשום מקום, פשוט לספוג עוד מעט מהקסם של העיר.
חזרנו למלון בסביבות שבע וחצי בערב, ועדיין היה אור מלא. אחד הדברים הנהדרים בטיול ביולי הוא שבקרומלוב מחשיך רק בסביבות תשע בערב, כך שאפשר ליהנות מיום ארוך במיוחד ולנצל כל שעה ממנו.
זה היה פשוט יום מקסים, מקסים, מקסים.
מחר אנחנו עוזבים את צ'סקי קרומלוב וממשיכים אל קרלובי וארי. אני נפרדת מהעיר הזאת בתחושה ברורה שעוד אחזור אליה בעתיד. יש מקומות שמספיק ביקור אחד כדי להבין שהם כבר מצאו לעצמם מקום בלב, וקרומלוב היא ללא ספק אחד מהם.
יום שישי, 25 ביולי - מעבר לקרלובי וארי
היום היה שונה מהימים הקודמים. זה היה בעיקר יום של מעבר, והחלטנו מראש לא לנסות להספיק עוד ועוד מקומות בדרך.
יצאנו מהמלון בקרומלוב בסביבות תשע בבוקר, אחרי ארוחת הבוקר, והתחלנו בנסיעה לכיוון קרלובי וארי. בדרך התלבטנו לא מעט - האם לעצור בפילזן, האם לנסות לבקר במפעל פורצלן, או אולי למצוא עוד נקודת עניין. בסופו של דבר הבנו שהמרחקים כאן מטעים. גוגל אמנם העריך את הנסיעה בכארבע שעות, אבל בפועל צריך להוסיף לפחות שעה, ואצלנו אפילו שעתיים. עצרנו לאכול, אחר כך מצאנו חנות מעניינת ורצינו להיכנס אליה, וכך הנסיעה נמשכה כמעט שש שעות. רק בסביבות שלוש וחצי אחר הצהריים הגענו לקרלובי וארי.
אנחנו מתארחות במלון Golden Key, מלון בוטיק קטן שנמצא במיקום פשוט מושלם - ממש בתוך המדרחוב, קרוב לכל מה שצריך. החדר שלנו נקרא "הונג קונג", והוא נעים, ממוזג ונוח מאוד. למלון אין חניה משלו, אבל שמרו לנו מקום חניה במרחק של כשלוש מאות מטרים בלבד, כך שההליכה הקצרה למלון הייתה ממש לא בעייתית.
כבר בדרך החלטנו שלא ננסה לדחוס עוד תוכניות להיום, וגם לא למחר. יש לנו רק יום אחד בעיר, והעדפנו להקדיש אותו פשוט לקרלובי וארי עצמה, בלי להזיז את הרכב ובלי לרדוף אחרי אטרקציות נוספות.
הרושם הראשון שלי מהעיר היה מאוד מיוחד. קרלובי וארי מזכירה לי קצת את מונקו, אבל בגרסה אלפינית. יש כאן תחושה של עיר אמידה מאוד - הרבה אנשים שנראה שנהנים מחיים טובים, מלונות יוקרתיים, מסעדות, חנויות ואווירה מאוד תיירותית. מצד שני, הכול עטוף בארכיטקטורה אירופאית קלאסית, שמורה ואלגנטית, עם מבנים מרהיבים שלא נפגעו במלחמות, ונהר שמוסיף הרבה קסם.
הקולונדות עם המעיינות החמים הן כמובן הלב של העיר. נחמד מאוד להסתובב ביניהן עם הספלים המיוחדים של קרלובי וארי ולטעום ממי המעיינות. בזמן שהסתובבנו נערך גם קונצרט קטן באחת הקולונדות, כך שבאופן ספונטני עצרנו להקשיב לכמה קטעים, וזה הוסיף עוד שכבה של קסם לאווירה.
בערב אכלנו במסעדת Švejk, שנקראת על שם "החייל הטוב שווייק". זו הייתה מסעדה צ'כית טובה, נעימה ולא יקרה, ונהנינו מאוד מהארוחה. אחר כך המשכנו עוד קצת להסתובב ברחובות, ספגנו את האווירה של העיר בשעות הערב, ובסביבות עשר חזרנו למלון, מקלחת ולישון.
מחר אין תוכניות גדולות. להפך. החלטנו פשוט ליהנות מקרלובי וארי בקצב שלה - לשוטט ברחובות, לשבת בבתי קפה, להיכנס לחנויות, להקשיב לעיר ולתת לה להוביל אותנו. לפעמים דווקא הימים שאין בהם רשימת משימות הם הימים שנשארים הכי הרבה בזיכרון.
יום שבת, 26 ביולי - פשוט להיות בקרלובי וארי
זה היה היום המלא והיחיד שלנו בקרלובי וארי, ולכן החלטנו מראש שלא לנסות להספיק עוד ועוד אטרקציות. יש בעיר תצפיות, מוזיאונים ועוד לא מעט דברים שאפשר לעשות, אבל הרגשנו שהדבר הנכון עבורנו הוא פשוט להיות בה. להסתובב ברחובות, לספוג את האווירה ולהתבונן ביופי שמסביב.
טיילנו לאורך הקולונדות והמדרחוב, והמשכנו בעלייה לכיוון מלון תרמל, שבו נמצאים המרחצאות המפורסמים. בדרך עברנו דרך הפארק והשוק, וכל האזור היה פשוט מקסים. יש משהו מתוק ונעים בעיר הזאת, שקשה להסביר במילים.
הארכיטקטורה של קרלובי וארי היא ללא ספק אחד הדברים המרשימים ביותר בה. הסגנון הקלאסי, האלגנטי והעשיר של המאות ה־18 וה־19 מעניק לעיר תחושה כמעט חגיגית. העובדה שהעיר לא נפגעה במלחמות ניכרת בכל פינה - המבנים שמורים להפליא, וההליכה ברחובות מרגישה כמו מסע אחורה בזמן.
זו גם עיר של שפע - שפע של מסעדות, בתי קפה וחנויות. אפשר לבלות כאן שעות רק בשיטוט בין חלונות הראווה ובישיבה באחד מבתי הקפה הרבים.
לארוחת הצהריים אכלנו במסעדה האיטלקית La Famiglia, שהייתה מצוינת. האוכל היה מעולה, האווירה נעימה, והמחירים בהחלט סבירים.
בהמשך התיישבנו ב־Café Elefant, בית קפה היסטורי שפועל ברציפות מאז המאה ה־18. אכלנו את הגלידה המפורסמת שלהם ואת אחת העוגות, וזו הייתה הפסקה מושלמת באמצע היום. יש משהו מיוחד בלשבת במקום שפועל כבר מאות שנים ועדיין שומר על הקסם שלו.
המיקום של מלון Golden Key התברר שוב כהצלחה גדולה. העובדה שהוא נמצא ממש ליד הקולונדה ובמרכז המדרחוב הפכה את כל השהות בעיר לפשוטה ונוחה. גם ארוחת הבוקר הייתה טובה, והמלון עצמו יפהפה - מלון בוטיק קטן עם חדר אוכל אלגנטי ואווירה שמרגישה אישית וחמימה.
בסביבות שמונה בערב חזרנו למלון. זה הספיק לנו לגמרי. היינו עייפות, אבל בעיקר מאוד מרוצות. לפעמים לא צריך להספיק הרבה כדי ליהנות. מספיק להאט את הקצב, להסתובב בלי יעד מוגדר, ולהרגיש את המקום. נדמה לי שזה בדיוק מה שעשינו היום בקרלובי וארי, וזו הייתה הדרך הנכונה לסיים את החלק הזה של המסע.
יום ראשון, 27 ביולי - מפרידה מהכבישים אל הרחובות של פראג
היום התחיל מוקדם. עזבנו את המלון בשמונה ורבע בבוקר כדי להספיק להחזיר את הרכב השכור בשדה התעופה של פראג עד השעה אחת עשרה. הנסיעה הייתה נוחה ורגועה, וכבר בעשר וחצי הגענו לנקודת ההחזרה. מסרנו את המפתח לנציג החברה, ובכך הסתיים החלק של הטיול שבו טיילנו עם הרכב.
בדיעבד, זו הייתה בחירה מצוינת. הסקודה קארוק שירתה אותנו נהדר לאורך כל הדרך. תא המטען שלה ענק, וכל שש המזוודות שלנו נכנסו בלי שום מאמץ. לשלושה נוסעים זה היה רכב מרווח ונוח מאוד, וגם למשפחה של ארבעה הוא בהחלט יכול להתאים. מבחינתנו הוא היה בדיוק מה שהיינו צריכים והפך את כל המעברים בין היעדים לקלים ופשוטים.
משדה התעופה הזמנתי מונית דרך Bolt, ותוך זמן קצר הגענו למלון Grand Bohemia בפראג. כבר מהרגע הראשון הרגשנו שבחרנו נכון. המלון יפהפה, נקי, ובמיקום מצוין. קיבלנו סוויטת ג'וניור, והכינו אותה כך שגם לבת שלי הייתה מיטה נוחה ומרווחת משלה. בחדר חיכו לנו מכונת קפה, קומקום, מים, כספת וכל מה שצריך. מוצרי הטיפוח של Balmain Paris, יחד עם החלוקים ונעלי הבית, הוסיפו לתחושת הפינוק. המקלחת הייתה מרווחת ונעימה, והכול היה מסודר ומוקפד. למרות שהגענו כבר בסביבות שתים עשרה בצהריים, החדר היה מוכן מיד, וזה היה בונוס נהדר.
אחרי שהתארגנו יצאנו לעיר. התחנה הראשונה הייתה Café Černá Madona - "המדונה השחורה". אכלנו שם ארוחת צהריים קלה, אבל גולת הכותרת הייתה כמובן הקינוחים המרהיבים, המעוצבים בצורת פירות ופרחים. הם היו יפים כמעט כמו שהם היו טעימים, ויש משהו משמח במיוחד בלשבת במקום כזה, במיוחד כשהמחירים עדיין כל כך סבירים ביחס למה שמקבלים.
משם המשכנו ברגל אל כיכר העיר העתיקה, צפינו שוב בשעון האסטרונומי והמשכנו לאורך רחוב פריז, רחוב מותגי היוקרה של פראג. בדרך חזרנו גם דרך בית הכנסת הספרדי, שבו נחזור מחר בערב למופע האופרה, והיה נחמד לראות אותו מבחוץ ולהתחיל להרגיש את הציפייה.
אחר כך חזרנו לכיוון המלון, אבל אני והבת שלי עוד לא סיימנו את היום. המשכנו אל Palladium, מרכז הקניות הענקי שנמצא במרחק הליכה קצר מהמלון. בדיוק כשהגענו נערכה בכיכר הסמוכה תחרות בינלאומית של ריקודי עם. עצרנו לצפות בלהקה מפולין שהופיעה, והיה יפה ומשמח לראות את האווירה החגיגית. רק חבל שלא הייתה שם גם נציגות מישראל.
אחרי כשעתיים של קניות חזרנו למלון, נחנו מעט ויצאנו שוב לארוחת ערב. הפעם בחרנו במסעדת Sushi Oishi, שנמצאת ליד הפלדיום, סמוך לפסל קפקא ולמוזיאון הקומוניזם. זו מסעדה קטנה ולא יומרנית, אבל האוכל היה פשוט מצוין - טרי, טעים ומדויק. עוד ארוחה נהדרת שהוכיחה שוב שלא חייבים להוציא הון כדי ליהנות מאוכל מצוין בצ'כיה.
כשהשעה כבר התקרבה לעשר בלילה, חזרנו למלון. היום הסתיים בתחושה נעימה. אחרי שבוע של נסיעות בין ערים, החזרנו את הרכב, התמקמנו בפראג, והתחלנו את הפרק האחרון של המסע - הפעם בקצב של עיר גדולה, אבל בלי לוותר על ההנאה שבשוטטות, באוכל טוב ובגילויים קטנים לאורך הדרך.
יום שני, 28 ביולי - בין מלכי בוהמיה לצלילים בבית הכנסת הספרדי
את הבוקר פתחנו בארוחת הבוקר המצוינת של מלון Grand Bohemia. מעבר לבופה העשיר, אחד הדברים שהכי אהבתי הוא האפשרות להזמין מנות מתפריט מיוחד שמוכן במקום. אני בחרתי באגז בנדיקט, אבל אפשר להזמין גם פנקייקים, סוגים שונים של ביצים ועוד מנות שמכינים לפי הזמנה. יש גם בריסטה שמכין קפה איכותי, ואפילו שוקו חם שמכינים מחלב מוקצף וחתיכת שוקולד בלגי שממיסים בתוך הכוס. אלה בדיוק אותם פרטים קטנים שנותנים תחושה של מלון מפנק באמת.
אחרי ארוחת הבוקר לקחנו מונית עד הכניסה למצודת פראג. זו הייתה החלטה מצוינת, כי כך חסכנו את העלייה התלולה ברגל, וגם הספקנו לטייל מעט בגנים המלכותיים לפני שהגענו בשעה שתים עשרה לטקס חילופי המשמר.
לאחר מכן קנינו את כרטיס הכניסה למסלול המרכזי, הכולל את הקתדרלה, הבזיליקה, הארמון הישן וסמטת הזהב. מזג האוויר היה גשום וקר באופן מפתיע. למרות שמדובר בשיא הקיץ, היה כל כך קר שבבתי הקפה הדליקו חימום. זו הייתה תזכורת לכך שגם בקיץ בצ'כיה כדאי להצטייד בביגוד חם לימים גשומים.
למזלנו, רוב הביקור התקיים בתוך המבנים, כך שמזג האוויר לא פגע בחוויה. הקתדרלה הייתה מרשימה במיוחד. ראיתי כבר הרבה ויטראז'ים יפים במסעותיי, אבל הצבעוניות והחדות של הוויטראז'ים כאן היו יוצאות דופן. היה נדמה שהאור עצמו נצבע דרך הזכוכיות.
גם הארמון הישן היה מרתק. הוא מספר את סיפורם של מלכי בוהמיה ושל התפתחות מצודת פראג, שמקורותיה מגיעים עד סוף המאה התשיעית. המצודה עצמה היא מתחם עצום, שאפשר להקדיש לו יום שלם ואפילו יותר, עם מוזיאונים, תערוכות, בתי קפה ופינות נסתרות. אנחנו בחרנו להסתפק בארבעת האתרים המרכזיים, בעיקר בגלל מזג האוויר.
המקום שהכי שבה את ליבי היה דווקא סמטת הזהב. זה לא הפתיע אותי. יש בה משהו שמזכיר לי את הקסם של צ'סקי קרומלוב - בתים קטנים וצבעוניים, סמטאות ציוריות, מלאכות מסורתיות ואווירה אינטימית. זה בדיוק סוג המקומות שאני הכי אוהבת.
יצאנו דרך שער ארמון לובקוביץ', ירדנו במדרגות אל העיר ומשם לקחנו מונית למסעדת U Rudolfiny. זו הייתה חזרה למקום שכבר ביקרתי בו בביקור קודם בפראג, ושוב הוא לא אכזב. אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת - כמעט ארוחת ערב מוקדמת - והכול היה מצוין: האוכל, האווירה וגם המחירים. כולנו נהנינו מאוד.
לאחר הארוחה חזרנו ברגל דרך הרחובות היפים של פראג אל המלון, למנוחה קצרה. אבל היום עוד לא הסתיים. בערב חיכתה לנו אחת החוויות שחיכיתי להן במיוחד - קונצרט בבית הכנסת הספרדי.
בשמונה בערב נכנסנו לבית הכנסת היפהפה, שבו התקיים ערב של מוזיקה ואריות הקשורות לעולם היהודי או שנכתבו בידי מלחינים יהודים. בין היצירות היו מקהלת העבדים מתוך נבוקו, יצירות של ברנשטיין, רפסודיה בוהמית, הללויה, וביצועים מרגשים במיוחד של הסופרן ליצירות אבינו מלכנו ובנו שלום בעברית. זו הייתה שעה וקצת שעברו מהר מדי, מלאה במוזיקה נהדרת וברגש.
כדאי להגיע לפחות חצי שעה לפני תחילת המופע. המקומות אינם מסומנים, וההקדמה מאפשרת גם לבחור מקום טוב וגם להתבונן בנחת בבית הכנסת עצמו, שהוא מהיפים שראיתי.
כשיצאנו, מזג האוויר כבר השתפר משמעותית. הרחובות היו נעימים יותר, והמשכנו לטייל עוד קצת לפני שסיימנו את הערב בארוחת ערב נוספת במסעדה היפנית שבה אכלנו גם אתמול. כשמוצאים מקום כל כך מוצלח, אין סיבה לא לחזור. הדגים היו טריים, הכול הוכן בקפידה, ושוב נהנינו מאוד.
חזרנו למלון מאוחר, עייפות אבל מאושרות. זה היה יום שהצליח לשלב היסטוריה, אמנות, מוזיקה ואוכל טוב - כל הדברים שהופכים עיר כמו פראג לכל כך מיוחדת.
יום שלישי, 29 ביולי - היום האחרון, להיפרד לאט
היום היה היום האחרון המלא של הטיול שלנו. מחר בבוקר נעזוב את המלון כבר בשש, בדרך לשדה התעופה, ולכן כבר בערב דאגתי לכל הסידורים. ביקשתי מהמלון להכין לנו שלוש ארוחות בוקר ארוזות לדרך, והזמנתי מונית לשעות הבוקר המוקדמות. אחד הדברים הנעימים בפראג הוא שמחירי המוניות סבירים מאוד - בערך שליש ממה שהייתי משלמת בארץ על נסיעה דומה.
הטיסה שלנו אמורה להמריא בשעה אחת עשרה, אבל החלטתי להגיע מוקדם. מעבר לנסיעה עצמה, רציתי להשאיר זמן להחזרי המס, לביקורת הביטחון של אל על, לשינויים שנעשו לאחרונה בתהליך ביקורת הגבולות, ואולי אפילו להספיק להסתובב קצת בדיוטי פרי. אני תמיד מעדיפה להגיע מוקדם ולהיות רגועה, מאשר להתחיל את יום הטיסה בלחץ.
את היום האחרון הקדשנו בעיקר לשיטוט ברחובות פראג ולקניות. לאורך כל הטיול קנינו פה ושם דברים, אבל אני תמיד מעדיפה לרכז את הקניות ליום אחד, או לכל היותר יומיים, כדי שלא יהפכו למטרה של הטיול עצמו. כך אפשר קודם ליהנות מהמקומות, ורק בסוף לקחת איתנו כמה מזכרות הביתה.
אחרי עוד ארוחת בוקר נהדרת במלון - שבכל פעם מחדש הזכירה לנו כמה בחרנו נכון - יצאנו לכמה חנויות שהבת שלי רצתה במיוחד לבקר בהן. אחר כך חזרנו שוב ל־Palladium, מרכז הקניות הגדול, והשלמתי גם קניות בסופרמרקט Albert. יש כמה מוצרים מקומיים שאני מאוד אוהבת, ותמיד נחמד לקחת איתי קצת מהטעמים של הטיול גם הביתה.
לארוחת הצהריים אכלנו ב־Popeyes, מול הפלדיום.הסגנון מזכיר את KFC, אבל בעיניי האוכל היה טעים יותר.
בערב החלטנו לסיים את הטיול בארוחה יפנית נוספת, הפעם במסעדת YAMI, שנחשבת לאחת המסעדות היפניות המוכרות בפראג. אני נהניתי מאוד, בעיקר משום שהתפריט כולל מגוון רחב של פירות ים ומרכיבים שקשה למצוא בארץ. אפילו קיפודי ים, שאני מאוד אוהבת, היו בתפריט, ובמחירים סבירים להפליא.
לעומת זאת, בתי ואשתי נהנו פחות. הם בחרו מנות עוף ותוספות, ובמבחן הטעם דווקא המסעדה הקטנה שבה אכלנו ביומיים הקודמים הייתה מוצלחת יותר עבורן. המסקנה די ברורה: מי שאוהב מטבח יפני שמתמקד בפירות ים, חומרי גלם מיוחדים ודגים נאים - ייהנה מאוד מ־YAMI. מי שמחפש סושי קלאסי ומנות יפניות מוכרות יותר, כנראה יעדיף את המסעדה הקטנה שבה אכלנו בימים הקודמים.
אחרי הארוחה יצאנו בפעם האחרונה להסתובב ברחובות המוארים של פראג. למרות שכבר תשע בערב, הרחובות מלאים באנשים ובתיירים, והעיר חיה ותוססת. הלכנו מהמסעדה דרך כיכר העיר העתיקה והשעון האסטרונומי, המשכנו לכיכר ואצלב ומשם חזרנו דרך בית העירייה ומגדל אבק השריפה אל המלון.
עוד לא רצינו שהערב ייגמר. אנו התיישבנו בבר הנעים של המלון, הילדה עלתה לחדר לנוח. הזמנו שני ליקרים והרמנו כוסית קטנה לסיום הטיול. זו הייתה דרך מושלמת להיפרד.
כשישבנו שם וסיכמנו את הימים האחרונים, היה ברור שזה היה טיול מוצלח. המלונות היו מצוינים, הרכב היה נוח ושירת אותנו בצורה מושלמת, המסלול היה מגוון וכלל נופים, ערים היסטוריות, תרבות, מוזיקה, טבע ואוכל נהדר. גם מזג האוויר, למרות כמה ימי גשם, היה בסך הכול נעים מאוד, והמחירים בצ'כיה הפכו את כל החוויה לנגישה ומהנה עוד יותר.
אני ממליצה בלב שלם על כל המסלול שעשינו, על כל המלונות שבהם התארחנו ועל כל המקומות שביקרנו בהם. כמובן שיש עוד אינספור מקומות לראות ועוד הרבה סיבות לחזור, אבל מבחינתנו זה היה טיול שהיה בו פשוט הכול.
ומה יותר מכך, שכאשר דיברנו על החזרה הביתה, הבת שלי כבר הייתה עם דמעות בעיניים. נדמה לי שזו המחמאה הכי גדולה שמקום יכול לקבל. יש לי הרגשה שלא יעבור הרבה זמן עד שנחזור שוב לצ'כיה. מי אמר כריסמס/ חנוכה?!....
נקודות לתשומת לב:
מחוץ לפראג, לרוב לא יודעים אנגלית. לי עזרה הגרמנית שלי. גוגל תרגום בטח היה עוזר גם.
הכבישים צרים, מפותלים ולרוב מותרת בהם מהירות של 90 קמ"ש. ממש לא תואם את תוואי הדרך. משנה זהירות!
לא באמת צריך להמיר לקרונה המקומית. מקבלים יורו ועדיף מכך כרטיס אשראי.
האוכל הצ'כי טעים מאוד. לכו למקומות שקיבלתם עליהם המלצה.
ניתן לשתות את המים בצ'כיה. כמו פה.
יש פחות מגבלות על עישון ולמי שזה מפריע אז לשים לב איפה יושבים במסעדות וכד'.
לבדוק בחברת ההשכרה שיש לכם מדבקה/ אישור מובנה למעברים בכבישי אגרה
קיץ זו מילה שיכולה גם להיות מתורגמת לחורף ישראלי מדי פעם
תשר של 10% זה תשר גבוה!
לא לצפות שיתחשבו בבקשות שלכם במסעדות, נוסח קפה בכוס זכוכית או הוצאת רכיב מהמנה. בד"כ פשוט יגידו לכם לא.
להיות יהודי וישראלי מרגיש נוח, הדגלים שלנו מעל מלונות, עברית מופיע בלוגואים.כדאי שנשיב על כך טובה בימים אלו בפרט. אנחנו השתדלנו להתחשב בנימוסים המקומיים לצד להיות גאות במי שאנו
