שירים מהטיול באוסטריה

ארבעה שירים/טקסטים קצרים שכתבתי במהלך הטיול באוסטריה.

בהשפעת הנופים המרהיבים, האווירה, מזג האוויר והיופי המפעים שריגש את לבי בכל רגע מחדש.
 ***

וּבְדִּמְיוֹנִי/ אפרת סטרטינר

וּבְדִּמְיוֹנִי

בָּנַי כְּבָר גְּדוֹלִים,

וְהֵם מְשַׁתְּפִים

פִּסַּת זְמַן

שֶׁנִּצְרְבָה בְּזִכְרוֹנָם:

"הָיָה אֶת הָרֶגַע הַהוּא,

בּוֹ יָשַׁבְנוּ

אֶל מוּל נוֹף הָאָלְפִּים

הַמֻשְׁלָג

עוֹצֵר הַנְּשִׁימָה,

מִתְעַנְּגִים עַל קַפּוּצ'ִינוֹ

וְעוּגָה.

וְשַׁלְוַת אֱלֹהִים

וְשֶׁקֶט פְּסָגוֹת.

וְאִמָּא לָנוּ אָמְרָה

בְּחִיּוּךְ וְעֵינַיִם זוֹרְחוֹת,

עֵת כַּף יָדָהּ מֻנַּחַת רַכּוֹת

בֵּין כַּפּוֹת יָדָיו שֶׁל אָבִי:

'תִנְצֵרוּ אֶת הָרֶגַע הַזֶּה בְּלִבְּכֶם

אֲהוּבַי.

כֻּלָּנוּ כָּאן יַחַד בְּטּוֹב

וְאַהֲבָה וְשִׂמְחַת הַלֵּב,

אֶל מוּל הוֹד הָעוֹלָם

וַיֹּפִי נִּשְׂגָּב אֵין שֵׁנִי לוֹ'.

וְרָאִיתִי אֶת לִבָּהּ שֶׁל אִמָּא

עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו.

כָּזֶה מִין רֶגַע

הָיָה זֶה".

***

21.7.16- אוסטריה

הִנְנִי כָּאן/ אפרת סטרטינר

הִנְנִי כָּאן

אֶל מוּל

בְּתוֹךְ

נוֹפֵי גַּעְגּוּעַי.

וְאֵין דָּבָר מִלְּבַד

הַיֹּפִי עַד

כְּאֵב.

וְרֵיחַ זִכְרוֹנוֹת

עָשָׁן קָמִין

בְּקֹּר

שֶׁל אֲרָצוֹת

זָרוֹת.

וְכִסּוּפִים לְמַּסָּעוֹת

אֶל עוֹלָמוֹת

בָּהֶם עוֹד לֹא

בִּקַּרְתִּי.

פּוֹרְצִים מִתּוֹךְ נִבְכֵי

נַפְשִׁי,

מִשְּׁנוֹת תְּנוּמָה

וְשִׁכְחָה,

אֶל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ

וְהַגֶּשֶׁם

וַעֲנָנִים רַכִּים הַמְּכַסִּים

פְּסָגוֹת הָרִים

וְשֶׁלֶג.

וְקֶצֶב הַחַיִּים

בּוֹהֵק

בְּשְׁפִיּוּתוֹ

אַל עָבַר קַו רָקִיעַ

אֵין לוֹ סוֹף.

אֵיךְ אָשׁוּב אֶל

הַשִּׁגְרָה

בַּת

בַּיִת.

אֵיך לִבִּי יִרְעַד

שֵׁנִית

אֶל מוּל

יופיו שֶׁל

הַיּוֹם

יוֹם.

***

16.7.16- אוסטריה

תעתועי זמן (הרהורים לפני סיום)/ אפרת סטרטינר

יש שלב במסע,

בו הזמן הופך להיות אלסטי.

נמתח עד אין קץ,

ונדמה כי לעולם

לא יגמר.

ואז מגיע היום הזה,

האחרון לפני החזרה

הביתה.

והמציאות מתחילה להתארגן בחזרה,

לפי הנוסחאות המקובלות.

ועצב דק מחלחל

לתוך היופי הזה ושמחת הלב.

עוד יום ולילה ויום.

עצב דק.

***

22.7.16- אוסטריה

תפילה (פרידה) / אפרת סטרטינר

הלוואי ואדע

לקחת עמי

מכאן

את השקט שבלב.

את מנוחת הנפש מדאגה

וביקורת,

את השחרור מכבלי

המוסכמות הגוף,

מהרגלי שגרת

יומי.

את שמחת החיבור

למה שהנשמה מבקשת.

את פשטות הרוח

את העוצמה,

את ריגוש ההרפתקה.

את הרוגע

ההתפעמות,

היופי

עד כאב,

את השמחה

את דוק הגעגוע,

ההקשבה ללב

ולקצב

ולרוחות השמיים.

את מקל הנדודים

את הלב העולה על גדותיו.

את האיזון

והשלום שבתוכי,

את מפגש הלבבות

הרב לאומי

הכלל אנושי

השלל תרבותי,

המחייכים ופועמים יחדיו

אל מול הוד העולם

ופלאותיו.

את החלומות.

הלוואי והמסע ימשיך

לפסוע בתוכי

גם בימי

השגרה.

***

23/7/16- אוסטריה

* רגעים אחרונים לפני החזרה…