אז אחרי התמקמות בדירה הקטנה והמסורתית של ג׳סי האמריקאי, כן כן, עם דלתות מנייר וכל זה.. התמוטטנו למיטות ללילה חמים ונעים בחוץ הטמפרטורות צונחות מתחת לאפס.
בוקר קררר, גיאואני כבר אחרי שיטוט ברחוב וקפה גרוע במיוחד בבית קפה מקומי עם שתי זקנות שלא יודעות מילה אנגלית... מנערים ת׳נוער שמסרב לקום רבאק יום ראשון ביפן קומו כבר!!!
התחלנו את הבוקר במקדש המרפסות – קיומיזו דרה. יפנים מרוגשים לבושים בקימונו עם כל הגשפט, עושים דרכם למקדש, מדדים על קפקפי עץ שהשכירו בחנויות שליד המקדש.
לאורך הדרך דוכני אוכל מוזר ומזכרות קיטש.
טיול בפארק מאריומה שנמצא ממש ליד בדרך אל גיון, רובע הגיישות הגדול.
הרעב טופל מיידית במסעדה ביתית אמיתית קיבלנו גחלים לוחשות לשולחן ועליהן צלינו נתחי טונה וסלמון מעודנים. הבנות טעמו לראשונה וואסבי, היה בילד-אין בסושים, וגרם להן לירוק בהיסטריה סושי אחר סושי עד שעלינו על הבעיה..
משם צעדנו 3 שעות הליכה (לא ידענו… גיא אמר 10 דק) צפונה ברחובות די משעממים עד למקדש הכסף המהמם טובל בגן פראי יפהפה חצץ מגורף בצורות משונות של חרוט ומעגלים. משם רועדים מקור אבל נחושים המשכנו למסלול הפילוסופים מסלול מקסים לאורך תעלת מים ומעליה נשפכים עצי הדובדבן – המסלול קיבל את שמו בגלל פילוסוף יפני ידוע שנהג לטייל לאורכו מדי בוקר.. קסום באמת אבל קר.. מש קר. עצרנו בבית תה עם רצפות עץ וגינה מאלפת צמודה. היפנים רובם בודהיסטים, מקדשים ואזורי תפילה פזורים בכל פינה, סיימנו בסיבוב בקיוטו טאאור קניון יחודי עם פעילויות אופייניות למקום כמו סדנת יצירת אוכל דמי מסיליקון, וסדנאות להכנת סושי. עייפים, ג׳ט לג או יותר מדי סושי, אושר, והמון הליכה שפוכים למיטות. מחר יום חדש.
