טיול לדרום איטליה

טיול באיטליה יום שישי ( יום מס 1 בטיול): טסנו בטיסה של חברת פגאסוס, חברת תעופה טורקית. הטיסה עלתה רק 380 דולר והמחיר שהיה עלינו לשלם הוא קונקשן של שעה וחצי באיסטנבול וטיסה נטולת כל מאכל או שתייה. אישית זה לא הטריד אותנו, כל הטיסה ישנו והבאנו איתנו מים וחטיפים מהבית כך שלא היתה בעיה. הטיסה עצמה היתה שקטה מאוד ונחתה בזמן וגם המזוודות שלנו הגיעו כך שהיינו מוכנים להקריב שעתיים קונקשן בשביל המחיר הזול. בשעה 1 וחצי בצהריים נחתנו ברומא וכאן צצו כמה בעיות. התכנון היה לנחות בצהריים ולהגיע לקראת 6 בערב לסורנטו, אבל חלו כמה עיכובים בדרך. קודם כל נאלצנו לעמוד בערך 45 דקות בתור לביקורת הדרכונים. שנית, הרכב שהזמנו בהרץ לא הגיע משום מה ואחרי שעה של המתנה בסוף נתנו לנו רכב אחר (פורד פוקוס). לא רק זה אלא גם בארץ נאמר לנו שהביטוחים עליהם שילמנו כוללים הכל, כולל ביטול השתתפות עצמית. לעומת זאת, כשעמדנו שם והמתנו לרכב טענה הפקידה של הרץ שלא שילמנו על ביטול השתתפות עצמית ושבמקרה של תאונה או גניבת הרכב, ניאלץ לשלם השתתפות עצמית בגובה 2500 יורו. בלית ברירה, שילמנו תוספת של 20 יורו ליום כדי לקבל fully cover, וזה בעצם הפך את כל העסקה ללא משתלמת... מאחר והיה יוםנשישי אחרי צהריים ולא היה עם מי לדבר בארץ, וחששנו לנסוע ללא ביטוח, נאלצנו לשלם. מה שהיה הכי מרתיח , הוא שעם החזרה ארצה, פנינו להרץ ישראל בבקשה לזכות אותנו כי אין סיבה שנשלם פעמיים והם סירבו בטענה שבמסמכי ההזמנה שלנו נכתב במפורש שהביטוחים הם דרך הרץ ישראל ולכן באיטליה יציעו לנו שוב. עדיין אנחנו לא חושבים שמן הראוי לחייב אותנו לשלם פעמיים על הביטוחים אבל מאחר וסירבו לזכות אותנו (הציעו פיצוי סימלי ועלוב בלבד שדחינו), החלטנו שיותר לא נזמין דרכם רכב! בסופו של דבר יצאנו באיחור של בערך שעה וחצי מהתכנון שלנו לסורנטו . הגי.פי.אס הנאמנה שלנו (שעברה עדכון ל 2013) שמלווה אותנו בכל טיול, לקחה אותנו דרך כביש 45 וכביש 1, שניהם כבישי אגרה מהירים אך באותו יום היו בהם פקקים, שילמנו אגרה של 13 יורו בכביש אחד ושל 2 יורו בכביש אחר. בשלב מסויים היא ניסתה לקחת אותנו דרך נאפולי ליד הים במקום דרך הכביש המהיר, דרך שהיתה נחמדה מאוד ויפה אך לא כשרעבים וחייבים לשירותים... עברנו על פני רחובותיה של סורנטו , היה גשם חזק למדיי , והעיר לא ממש הרשימה אותנו. למלון הגענו לקראת 21 בערב , תשושים ועייפים. הזמנו חדר לארבעה לילות במלון la tonarella . המלון עצמו מאוד יפה, עתיק ועם ריצוף מהמם. קיבלנו חדר שלצערנו לא היה עם נוף לים אבל עדיין חמוד, מרווח, עתיק, עם טלויזיה מסך דק ואינטרנט בחדר, ומקלחת עם זרם חזק וטוב, מים רותחים, מה עוד צריך? הלכנו לאכול במסעדת המלון, לקחנו מנת אנטי פסטי שהיתה פלטת פירות ים- תמנון, שרימפס, סלמון מעושן, ועוד כמה דברים שלא זיהינו- מעניין מאוד (ליאור התלהב ואני קצת פחות). לעיקרית ליאור לקח מיקס בשרים שהסתבר כסטייק אדיר מימדים ואני לקחתי דג בס. האוכל היה טעים בסך הכל. בסוף הארוחה המלצר הגיע עם עגלת הקינוחים, ליאור לקח עוגת לימון שהיתה מעולה ואני לקחתי מעין מאפה עם גבינת מסקרפונה ושוקולד. סך הכל שילמנו 77 יורו לא כולל יין וטיפ. עלינו לחדר תשושים ונרדמנו תוך שניה... יום שבת- קמנו בבוקר מאוששים ולשמחתנו גילינו שלמרות תחזית מזג האוויר שצפתה גשם, השמיים תכולים ואין שום ענן. ירדנו לאכול ארוחת בוקר, שהיתה מצויינת- קודם כל חדר האוכל היה מקסים- חדר עם קשתות, מפות צהובות שמחות ומכל החלונות נוף מדהים של המפרץ הכחול. ארוחת הבוקר עצמה היתה מצויינת (בופה) היו פירות , יוגורטים, גבינות, נקניקים, לחמים, מאפים , קרואסונים, ביצים, קפה, ועוד ועוד. אחרי ארוחה דשנה הלכנו לברר האם יש אינטרנט אלחוטי וקיבלנו את הסיסמה ( כלול במחיר), ושמחים וטובי לב יצאנו לאי קפרי. רגע של כנות- יש לציין שלא ציפינו ליותר מדיי מדרום איטליה. כבר טיילנו בארצות הברית ובאירופה וממה שקראנו לא התרשמנו מדיי שהטיול יהיה חוויה בלתי נשכחת. יתרה מכך, ממה שקראנו הצטיירה תמונה שקפרי הוא מלכודת לתיירים ולכן באנו אדישים. אבל, כנראה שמי שלא מצפה - מופתע לטובה, כי היום הזה היה נפלא. החלטנו ללכת למעבורת ברגל, ההליכה היתה מאוד יפה שכן כל הדרך עברה לאורך קו החוף עצרנו בסופר וקנינו לנו לחמניות טריות, גבינות, עגבניות שרי שהיו נראות פשוט טוב, וכמה תפוחים. העמסנו את כל הכבודה על התיק ופנינו למעבורת. במקום הראשון ביקשו מאיתנו 70 יורו ולא הבנו על מה ולמה. במקום השני ביקשנו במפורש כרטיסיים לכיוון אחד ונעננו שזה 35 (17 יורו לכל כיוון). קראנו בהמלצות של למטייל שלא כדאי לקנות מעבורת לכיוון אחד מאחר ואחר כך נתקעים עם חברה אחת ונאלצים לבזבז זמן בהמתנה, ואכן יישמנו את העצה הזאת. מה שחבל שלא יישמנו הוא העצה לבדוק האם המערה הכחולה פתוחה, כי כשירדנו לאחר נסיעה בת 20 דקות, התברר לנו שהמערה סגורה בגלל הגלים. ניסו לשכנע אותנו. לקחת הפלגה מסביב לאי אבל ההפלגות הספיקו לנו והחלטנו ללכת לטייל. מאחר ולא באנו עם תכנית מוגדרת, התברברנו קצת ובסוף תפסנו אוטובוס לעיר אנהקפרי. הנסיעה היתה ממש יפה והנוף בדרך לבדו היה נפלא, באנהקפרי הסתובבנו קצת ואחר עלינו למונטה סולארו. מדובר על נסיעה במעין כסאות רכבל כאשר הרגלים באויר (המחיר הוא 10 יורו הלוך וחזור). לא מתאים למי שיש לו פחד גבהים. הנסיעה מדהימה, רואים נופים מדהימים, את הים, גינות מעניינות של אנשים ואת האיטלקים עצמם מעבדים את האדמות שלהם. לאורך כל הדרך צילמתי בהתלהבות עד שהתברר לי שבטעות לחצתי על פורמט ונמחקו לי כל התמונות. באסה אך לא נורא כי זו היתה רק ההתחלה. הנסיעה נמשכה כ13 דקות והדרך כולה שקטה, רגועה, ושומעים רק את ציוץ הציפורים. כשהגענו טיילנו בפסגה שהיתה מלאה נקודות תצפית, ישבנו בבית הקפה שהיה למעלה, ליאור שתה קמפרי (אנחנו בחופש!) ואני שתיתי קפוצ׳ינו, ואחר כך התברר לנו שאפשר לרדת את הדרך בחזרה למטה ברגל. הצטערנו שלא ידענו על כך כי רכשנו כבר כרטיסים הלוך וחסור, אבל כפי שיתואר בהמשך זה דווקא היה לטובה כי הלכנו הרבה ברגל באותו יום. חזרנו חזרה ונכנסו לוילה סן מיקל ולכנסיית סן מיקל. שתיהן יפהפיות ומעניינות מאוד, והסיפור על הרופא והסופר מיקל עושה זאת עוד יותר מעניין. בכנסייה מדהים לראות את הרצפות המצויירות משנת 1700, בוילה בכלל יש נופים מדהימים, והרגשנו שהחיים יפים. בשלב מסויים התחיל לרדת גשם, כך שקנינו מטרייה גדולה כי שכחנו במלון את המטרייה שלנו, לקחנו אוטובוס בחזרה לעיר קפרי והתלבטנו מה לעשות. אחרי ששתינו עוד קפה באחת הפיאצות והסתובבנו בסמטאות, החלטנו ללכת לראות את ״ארקו נטורלה״ וצוקי ״פאראגליוני״. התחלנו לצעוד עם השילוט ממרכז קפרי, הדרך התפתלה בסמטאות שקטות שחולפות ליד בתים מהממים,לאט לאט הגענו לטבע. אחרי הליכה לא קשה של כ-25 דקות הגענו פתאום לקשת מדהימה וענקית טבעית שמשקיפה על כל הים והאיים הקטנים של קפרי, פשוט מדהים! ממש לא ציפינו לנוף כל כך יפה והופתענו לגלות שהשבילים כמעט ריקים מאדם. בדרך ירד גשם אבל ההליכה עצמה היתה מהממת ועברה במתחת לעצים כך שלא הרגשנו בו כמעט. אחרי שהתפעלנו מהקשת המשכנו ללכת לאורך השביל באינספור מדרגוץ מפותלות שעלו ומרדו ובלבסוף הגענו לעוד תצפית מדהימה ביופיה שהשקיפה על האיים הקטנים. התחושה היתה מדהימה, מצד אחד היינו בטבע, רק ציוץ ציפורים, עצים וירוק ונוף הים ואין איש מסביב, ומצד שני כל השבילים הם שבילים מעשה ידי אדם, מסודרים ומסותתים. בשלב זה השעה היתה כבר 15:30 וירד עדיין גשם, ראינו שביל שמוביל למטה למטה אל החוף והסלעים, ומאוד רצינו ללכת עד למטה , אך חששנו שבגלל הגשם המעבורות ייפסקו מוקדם וגם לא בדקנו לפני שיצאנו מתי המעבורת האחרונה. ואפילו לא ידענו כמה הליכה נותרה לנו עד שנגיע אל המעסורת. ליאור שאל אישה בדוכן המיצים מתי המעבורת האחרונה והיא אמרה שב17:00 ולכן החלטנו לוותר בצער רב, והתחלנו לחזור בחזרה. סוף כל סוף הגענו חזרה למרכז קפרי, משם לקחנו פוניקולור לרציף ומשם שטנו בחזרה אל סורנטו, עייפים אך מרוצים. אין ספק שהרווחנו את ארוחת הערב שלנו ביושר. במלון ביקשנו המלצה למסעדה טובה והמלצינו לנו ללכת למסעדת verdemare. עלינו לנוח , להתקלח ולהתייפייף ויצאנו למסעדה בשעה 20:00 . המסעדה התגלתה כהצלחה מסחררת . הצוות היה ממש מקסים, האוכל מעולה במחירים לא יקרים, הזמנו למנת פתיחה פיצה והגיעה מנה ענקית. לעיקרית אני לקחתי פסטה עם שרימפס שהיתה מעולה וליאור הזמין סטייק שגם היה טוב. שתינו לצד זה בקבוק שלם של יין לבן, והמחיר הסופי עמד על 45 יורו בלבד. הבטחנו לעצמנו לחזור למחרת והלכנו לישון. יום ראשון התעוררנו בבוקר למזג אויר נהדר, ואחרי ארוחת בוקר נפלאה החלטנו לדחות את הנסיעה לאורך חוף אמלפי ליום שני כי חשבנו שאולי בגלל שיום ראשון חלק מהמקומות יהיו סגורים. נסענו לפומפיי. התכנון היה לטייל בפומפיי ולאחר מכן ללכת לטפס על הר וזוב. כבר בתחילת הדרך התברברנו עם פומפיי בגלל שתי סיבות עיקריות: הגיפיאס הסתומה שלנו, והעובדה שגם לאתר כל כך מפורסם האיטלקים לא טורחים להציב שילוט. אחרי ברבור נוסף חנינו בחנייה (3 יורו לשעה), וצעדנו פנימה. אחרי ששילמנו ממיטב כספנו 10 יורו לאדם , רק על כניסה ללא שום חוברת הדרכה או אפילו מפה קטנה של האיזור, החלטנו שאין ברירה אלא לרכוש כזו. רכשנו עוד מפה קטנה בשלושה יורו והתחלנו את הסיור. קראנו באינטרנט רבות על האתר המפורסם, ואמנם הוא מרשים ביותר אבל ממש ממש עיצבן אותנו שכמעט ואין כתוביות באנגלית (או בכל שפה בכלל) כדי שנבין על מה אנחנו מסתכלים ולכן הרגשנו שלמרות המפה העלובה אנחנו פשוט הולכים בלי שום מושג. אמנם ניחשנו קצת מה זה מה, אבל לא יותר מזה. לרוב האנשים היה מעין מכשיר אודיו שמספק הדרכה מוקלטת אבל נמאס לנו שהאיטלקים פשוט מחפפים בכל דבר ונמאס לנו להרגיש שאנחנו משלמים הרבה כסף ולא מקבלים שום תמורה. יש לציין שהטיולים האחרונים שלנו היו לשווייץ לשבועיים, ולארצות הברית לחודש וחצי, ולכן כנראה התרגלנו לסטנדרט מאוד גבוה. רבות מספור הפעם שבהן חזרנו ואמרנו, אם לשוויצרים או לאמריקאים היה שמינית ממה שיש פה לאיטלקים, הם היו עושים מזה בונבוניירות... אז אחרי סיור של כשעה וחצי ( אני מיציתי אחרי חצי שעה אבל למען ליאור המשכתי עד הסוף) חתכנו. אין ספק שהיה יפה ומרשים, אבל אם אתה לא חובב עתיקות גדול, אין מה לשריין את כל היום לסיור הזה כפי שהציעו במספר אתרים. ההמלצה שלנו היא להתחיל מהאתרים הכי מעניינים , כלומר מהסוף (האמפיתיאטרון, התיאטרון, והאיזורים שיש בהם חומר כתוב לצדם, היו גם כמה שלדים שהיה מעניין לראות), ולהתקדם הלאה. כשסיימנו השעה היתה כבר 12 והאמת שלא ממש קרץ לנו להתחיל את הטיפוס על הוזוב בצהריים החמים, אז עצרנו לנו בטרטוריה קטנה, קנינו בירות, לחמניות קטנות, גבינות ,אנשובי, זיתים מתובלים ושלל מטעמים ולקחנו הכל לחוף של המלון. אחרי ארוחה דשנה תפסנו שמש כל אחר הצהריים עד שנרדמנו... בערב הלכנו לטייל בסורנטו. היה זה יום ראשון בערב וכל האיטלקים יצאו במיטב מחלצותיהם לפיאצות. הופתענו לטובה מסורנטו שהיתה ממש מקסימה, שוטטנו בסימטאות, ערכנו קניות שונות, ונהנינו מהחיים. מוכר הליקרים המליץ לנו על מסעדה מצויינת לדבריו, מסעדת אל פוצו il pozzo. הלכנו את המסעדה שהיתה ממוקמת בסמטה קטנה, והתיישבנו. הזמנו למנה ראשונה סלט קפרזה שהיה פשוט מעולה, תמיד חשבנו שמה כבר יש להזמין את זה בחנות, הרי זה בסך הכל עגבניות וגבינה, אבל התבדינו. כשמכינים את זה כמו שצריך זה פשוט מעדן. לעיקרית ליאור הזמין דג ואני ריזוטו עם שרימפס ואספרגוס. וכמובן יין. המנות העיקריות היו בינוניות בלבד, אבל האוירה במעדה היתה ממש נחמדה כיפית. יום שני- ביום שני החלטנו לנסוע בכביש אמלפי המפורסם. מבחינתי היה זה אחד הדברים שהכי ציפיתי להם בטיול. אחרי שקמנו בבוקר, כיוונו את הגפס לפיסוניטנו , ואכן הדרך לשם היתה מקסימה. אבל, כשהגענו לשם, לצערנו הרב לא הצלחנו בשום פנים להבין איפה חונים?! נסענו ונסענו ולא הצלחנו לפצח את התעלומה! בסוף בלית ברירה נגמרה העיירה ומצאנו עצמנו שוב בדרכים. המשכנו לטייל ולצלם, עד שהגענו למערת האיזמרגד עליה קראנו שהיא מומלצת. אכזבה מרה. מלכודת תיירים ותו לא. כבר בחנייה דרשו מאיתנו שלושה יורו אותם שילמנו. בכניסה גבו מאיתנו עוד עשרה יורו. נוכח המחיר, כבר ציפינו להפלגה רצינית, אבל הסתבר שבסך הכל מושיבים אותנו בסירה, ושטים בחלל של בערך 20 מטר במשך רבע שעה. כל קשר לאיזמרגד מיקרי בהחלט. עם זאת, המצב היה כל כל הזוי, והשייט כל כך רצה טיפ עד כדי כך שהנעים את זמנינו בשירה באיטלקית (עם זיופים), שלא יכולנו אלא להתפקע מצחוק וזה כשלעצמו היה שווה את המחיר. אחרי שיצאנו ממערת האיזמרגד המשכנו לאמלפי. העיר נחמדה למדיי, שוטטנו מעט בסמטאות, ישבנו, שתינו קפה, אבל האמת, בשלב זה כבר הבנו את הפואנטה. מתוך תחושת חובה ביקרנו בקתדרלה שהיתה יפה מאוד, ולאחר מכן החלטנו להמשיך לראבלו. שם באמת נהנינו. עלינו בעלייה התלולה, ובדרך נתקלנו בחנות ספאר, שם רכשתי לנו שני כריכים ענקיים, וכל זאת מבלי להבין מילה מדברי המוכרת ומבלי שהיא הבינה אותי. חלק מעובדי המקום התקבצו כדי לעזור לפענח מה אני רוצה ובסוף יצאתי משם עם שני כריכים. עלינו למעלה וחנינו בחנייה מוסדרת בתשלום, שוטטנו בחנויות ובהינו בנוף המקסים, עד שלפתע ראינו שלט שמוביל לעיירה מינורי. בלי לתכנן את העניין התחלנו לצעוד למינורי. היתה לנו מפה שקיבלנו במרכז המידע, וממנה ראינו שאפשר לצעוד ברגל גם לאמלפי אבל לא היינו ערוכים לכך והחלטנו להסתפק במינורי. הדרך היתה מהממת!!! כל ההליכה היא בירידה (אותה עולים אחר כך בריבית קצוצה....) עם נופים מהממים לים, לכרמים, לשדות, לבתים וחצרות. בדרך פגשנו כמה אנשים שצעדו במסלול שאמרו לנו שלקח להם כחצי שעה. אחרי שסיימנו את הירידה הגענו למינורי, עיירה קטנה ולא מרשימה, צעדנו אל חוף הים ואכלנו שם את הארוחה שלנו. כשסיימנו התחלנו לעלות בחזרה לראבלו אבל לצערנו הדרך למעלה היתה חסומה אז נאלצנו ללכת בדרך אחרת דבר שקצת בזבז זמן הליכה. שתי זקנות נחמדות הצעידו אותנו איתם בעלייה המאוד מאוד תלולה (מאוד!!!) , אבל בדיעבד התברר לנו שאנחנו תכננו לחזור בדרך אחרת (המסלול הוא מעגלי) והן לקחו אותנו בדרך שונה מזו שרצינו משום שבשלב מסויים היא התאחדה עם הדרך שבה באנו, וזה קצת ביאס אותנו כי רצינו לעשות את המסלול המעגלי שהיה נראה לנו יותר יפה כי החזרה בו אמורה לחזור בין כרמים (כך נראה לפי המפה), ובנוסף נראה שזה פחות תלול מהדרך בה בנו. אחרי כ40 דקות של טיפוס במדרגות, במהלכן הרגשתי שהווחתי ביושר כל פיצה וכל גלישה שאכלתי מתחילת הטיול ושאוכל עד סיומו, הגענו סוף סוף בחזרה לפיאצה. אם היה לנו זמן הייננו עושים גם את הדרך לאמלפי כי היה באמת מקסים וכיפי. העלייה היתה ממש ממש קשה!!!! הרגשתי שאני תכף מקבלת התקף לב!!! אגב, היציאה הלמסלולים כולם היא בעצם מליד וילה רופולו. לקינוח העניין כי עוד הרגשנו שיש לנו קצת כוח, נכנסו לוילה של וגנר שהיתה מאכזבת משום שהמוזיאון היה סגור וגם חלק מהחדרים. ביציאה שאלו אותנו זוג אמריקאים אם שווה להכנס וענינו להם בשלילה. משם עייפים ותשושים, נסענו חזרה למלון ללילה האחרון שלנו בסורנטו...... בלילה הזה הלכנו לאכול שוב במסעת verdemare והפעם הזמנו רביולי בזיליקום שהיה פשוט אלוהי, וטורטליני שליאור דיווח שהיה טעים מאוד (לא טעמתי), תוך כדי חיסול בקבוק יין לבן שיוצר במקום, הגענו למסקנה שהחיים יפים :) יום שלישי לפי התכנית המקורית, ביום שלישי היינו אמורים לעזוב את סורנטו ולנסוע לנמי ולקסטל גמדולפו. ליאור רצה מאוד לראות את הר וזוב ולכן החלטנו שבבוקר ניסע לשם קודם כל ואחר כך נמשיך לנמי. אחרי שעה של נסיעה, במקור אמורה להיות חצי שעה אבל הגפס שוב אכזבה אותנו , הגענו להר, אבל לצערנו הרב בינתיים נהייה מעונן מאוד והראות היתה גרועה. לאור המצב, הבנו שאין טעם לטפס כי לא נראה כלום מלמעלה, ושינינו את התוכניות. מאחר והיינו כבר בהר וזוב החלטנו לנסוע לטייל בנאפולי. בספר שלנו היו כמה עמודים עליה ולכן החלטנו להגיע לעיר העתיקה כי לפי המדריך היו כמה חלקים בעיר, לעצור במרכז מידע ולקבל מהם מפה והנחיות ומשם להתקדם. למרות האזהרות שמדריך שלנו שלא להכנס בשום אופן עם רכב לנאםולי, דווקא הסתדרנו די טוב ומהר מאוד חנינו בחניון ציבורי ליד כיכר גאריבלדי piazza garibaldi בלב חושש השארנו את מפתחות המכונית ( שבה היו כל המזוודות שלנו) אצל האיש בחניון וקיווינו שנמצא אותה שם כשנחזור. הנחמה היחידה היתה ששילמנו על ביטול השתתפות עצמית במקרה של גניבת הרכב. התחלנו ללכת לכיוון תחנת הרכבת ליד פיאצה גאריבלדי, והרגשנו שנפלנו לדרום תל אביב רק יותר גרוע. מהגרים מכל הסוגים והצבעים, סתם אנשים מאיימים, חבורות חבורות, כולם יחד באיזור הזה. הצטערתי שלבשתי מכנסיים קצרים באותו יום ומהר מאוד הכנסנו את המצלמה לתיק והורדנו את השעונים. העיר עצמה נראית קצת כמו עיי חורבות כולל משכנות עוני , בניינים מחוררים בכדורים והמון מבנים הרוסים אבל בד בבד היסטוריה ועתיקות בכל מקום. פעמים רבות במהלך אותו יום נתקלנו במנזר או מבצר מקסים שאםילו לא הופיעו במפה שלנו. אבל בהמשך היום הבנו שככה זה בנאפולי. משך שנים שלטה בה המאפייה ורק עכשיו היא התחילה להשתקם. ובסופו של דבר דווקא מאוד נהנינו שם. אחרי שקיבלנו מפה והמלצות לאן ללכת מהגברת הנחמדה במרכז הצידע, ביקשתי גם המלצה למקום טוב לאכול בו פיצה שהרי הםיצה הומצאה בנאפולי. נאמר לי שהפיצה הכי טובה שאוכל אי פעם נמצאת בפיצרייה דה מישל. התחלנו לצעוד בנאפולי, טיילנו בתחילה מכיכר גאריבלדי שם היו דוכנים בשםע של תיקי מעצבים מזוייפים , נעליים, גרביים ושאר ירקות. לאחר מכן המשכנו לעיר העתיקה ובינתיים החל הרעב לקרקר. ליאור, שמכיר את אשתו (אני) ויודע שאין להסתבך עם אישה רעבה, ״ הציע״ בניכנס לאחת הפיצריות שהמליצו לנו עליהן במרכז המידע. הפירציה שהומלצה במקום הראשון ואליה הלכנו, היתה פיצה דה מישל (pizzeria de michelle) . אחרי שוטטות קצרה הלוך ושוב ברחוב, הגענו אל הפיצה. לתדהמתנו, השתלשל תור ששום קוםת חולים בארץ לא צריכה להתבייש בה. אך בעיני הדבר רק העיד על איכותה של הפיצה. נכנסנו, קיבלנו מספר, המתנו כחצי שעה לתורנו ולבסוף הושבנו אחר כבוד בשולחן עם אב ובנו. בפיצרייה אין אפשרות לבחור תוספות. הזמנו שתי פיצות מרגריטה מוצרלה כפולה וחיכינו . בינתיים גילינו שקירות הפיצרייה מעוטרות בתמונות עם סלבריטאים שונים, מאראדונה, גוליה רוברטס ועוד. מסתבר שמדובר באמת בפירצייה בעלת שם. סוף כל סוף הגיעה הפיצה. אין מה להרחיב, פיצה טעימה מאוד. לתיאור מפורט יותר אפנה אתכם לספרה של אליזבת גילברט, ״לאכול להתפלל לאהוב״. כשיצאנו מהפיצרייה השעה היתה כבר 14:15. המשכנו לשוטט בעיר העתיקה שהתגלתה כפנינה של ממש ובשלב מסויים אפילו התרגלנו לאוירה הנפוליטנית.. ראינו מנזרים יפהפיים, שוטטנו בסמטאות, נכנסנו לכנסיות ולוילות ובסך הכל היה ממש כיף. הפדיחה היחידה היתה שבשלב מסויים ניסיתי גם ללכת וגם לצלם, נתקלתי בעמוד נמוך מברזל ועפתי כמה מטרים קדימה. המצלמה שלי נסדקה ומשקפי השמש נשברו, וחטפתי מכה ממש חזקה בברך. אחרי שכל האיטלקים האדיבים עזרו לי לקום, המשכנו ללכת עד שהסתובבתי וראיתי שהם בוכים מצחוק.... לאחר מכן המשכנו לכיוון הנמל שהיה מלא בספינות ענק, וחזרה לרכב. משם, נסענו לקסטל גנדולפו שם הזמנו שני לילות במלון בעל השם המקורי- hotel castel gandolfo. הדרך ארכה כשעתיים וחצי במבול אימתני, אבל הדבר עודד אותנו כי תיארנו לעצמנו שמחר תזרח השמש. הדרך היתה יפה מאוד, מלאה בירוק, עצים ושלווה מוחלטת. כשהגענו למלון, הסתבכנו מעט בסמטאות אך לבסוף קיבלנו ליווי אישי מניידת משטרה שהכווינה אותנו עד המלון(תוך מעבר קו לבן ובאור אדום, ואנו אחריהם). הסבר לגבי החנייה באיטליה, לפי מה שאמרה לנו הבחורה הנחמדה במלון, חניה בכחול מותרת אך יש לשלם, וחניה בלבן היא בחינם. חנו כל שהותנו בלבן, ולא שילמנו, אינני יודעת אם מה שאמרה נכון אבל לא קיבלנו דוח. המלון התגלה כמקסים- גם אם מעט קטן- אנשי הצוות היו אדיבים מאוד, דוברי אנגלית רהוטה (דבר שאינו מובן מאליו באיטליה) המרפסת צפתה לאגם וגילתה נוף מקסים ומרגיע, ובחושך נצנצו אורות הכפרים שליד האגם, ובחדר היתה אמנם מקלחת ולא אמבטיה אבל בכדי לפצות על כך המקלחת כללה מושב, ספרינקלים כמו בג׳קוזי, וגולת הכותרת, רדיו פנימי עם רמקולים. יש אינטרנט אלחוטי במלון בחינם, וארוחת הבוקר למחרת התגלתה גם היא כמצויינת- לחמים, עוגות, קפוצ׳ינו, פנקייקים, פירות ועוד (כמו בכל אירופה, אין ירקות). בערב יצאנו לאכול ונתקלנו מחוץ לדלת המלון שלנו במסעדה שנראתה כתת קרקעית בהתחלה. ירדנו במדרגות ונחשף לפנינו מראה משובב נפש- מדובר בעצם במבנה עתיק מאוד בעל מספר חדרים הכולל מנהרת בריחה שנבנתה לפני מאות שנים ככל הנראה, לצורך נתיב בריחה לרחוב. הלכנו דרך המנהרה שכללה אינסוף אוספים עתיקים, מפות עתיקות, טיסנים, עששיות, מרתף ינות ועוד- תחושה של מוזיאון קטן- פשוט מדהים. התיישבנו לאכול אך גילינו שהתפריט כולו באיטלקית ללא תרגום לאנגלית. המלצר הנחמד הציע להביא לנו מנות אנטיפסטי (כמו ארוחת טעימות), לאחר שהסברתי לו שאיננו אוכלים חזיר, אמר שאיןבעיה להגיש ארוחה צמחונית. המחיר- 15 יורו לאדם. אט אט החלו לזרום מנות טעימות רבות: סלט שומר ותפוזים, סלט כרוב בחומץ בלסמי, סלט קפרזה, סלט פנצנלה, לחמים, ברוסקטות, תפוחי אדמה, קינואה, ועוד ועוד ועוד.... כשכבר היינו מפוצצים לגמרי, הגיע הקינוח- מגש גבינות עם מרמלדות. מקום מומלץ מאוד ומיוחד! אתר האינטרנט של המסעדה www.arteevino.it חזרנו למלון שלנו והבטחנו לעצמנו שמחר נעשה לנו יום חופש... יום רביעי קמנו בבוקר ומשום מה התעוררנו ב6 בבוקר. החלטנו לנצל את השמש שזרחה ויצאנו לטיול רגלי סביב האגם, שהיה מאוד נעים ורגוע, בדרך ראינו כל מיני וילות איטלקיות ואצנים שחלפו על פנינו. חזרנו אחרי כשעתיים לארוחת בוקר, ואחר כך פשוט התחרדנו לנו בשמש. אחרי שעתיים בערך החלטנו לנסוע לבקר בנמי. במלון המליצו לנו על מספר עיירות בדרך אולם התחלנו למצות את העניין ולכן החלטנו שניסע רק לנמי. רק חבל שבינתיים התענן שוב ונהייה גם קצת קר, לכן הגענו לנמי, אכלנו ארוחת צהריים ושוטטנו קצת בעיירה. בפיאצה המרכזית ישנו מבצר ובו חנות עתיקות מדהימה שהכילה כלי נגינה רבים ועתיקים, רהיטים ישנים ועוד. לאחר שחזרנו מנמי, הלכנו לישון מנוחת צהריים ואת כל היום בילינו בבטלה מוחלטת- קפה בפיאצה בגנדולפו, ריצה אחרי הצהריים סביב האגם, וציפייה לערב שבו נלך שוב למסעדה המיוחדת :) יום חמישי ביום חמישי קמנו בבוקר, ולאחר ארוחת בוקר נסענו לרומא. לרומא הקצינו (בתמימות רבה יש לציין) רק יומיים, חמישי עד שבת בבוקר. בדיעבד היינו מקצים לה יום נוסף. הגענו לרומא בלי קושי, החזרנו את הרכב, פרקנו את המזוודות במלון שהזמנו, ״hotel releise di papi" המלון נמצא ברחוב via di gracci והוא פשוט מצויין. הצוות מקסים, המלון מאובטח היטב, כל חדרי המלון עורפיים ממה שהתרשמתי, המיקום טוב מאוד וארוחת הבוקר טעימה. יש לציין שכל המלון חדש לגמרי, דבר שגם הוא מצויין. ויצאנו לשוטט. בתחילה הלכנו לפיצאה דל פופולו שהייתה מקסימה, הלכנו לנו ברחוב דל פופולו עד שהגענו למדרגות הספרדיות ושם היתה אסיפה ענקית של אוהדי לאציו שזכו בגביע ועל כן הם ערכו ״לווייה״ לרומא (הקבוצה המתחרה), כפי שהסביר לנו מישהו. לא אלאה אתכם בכל קורותינו בעת השיטוטים ברומא, כל ספר טיולים יפרט זאת יותר טוב ממני, והיינו ברוב אתרי החובה של רומא- הקולוסיאום (מבחוץ כי הגענו רק בב7 בערב...), הפנתיאון, הפיאצות השונות, ועוד, ובאופן כללי נראה לי שהדרך הכי טובה להנות ברומא היא לקחת מפה ולשוטט בה ברגליים, אבל רק אציין שלושה מקומות נחמדים שמומלצים במיוחד: הגטו היהודי- ביום שישי הייתי בבית הכנסת (נמצא על גדת הטיבר בגטו היהודה, ליד האי isola tiberna( מעניין מאוד ומרשים, ממש הרגשתי שלמדתי שם על החיים בגטו היהודי ליהודים. לאחר מכן השתתפתי בסיור בגטו היהודי, מומלץ בחום. מסעדת ad hoc- בלילה האחרון שלנו ברומא החלטנו ללכת למסעדה מומלצת והלכנו לזו שהומלצה בtrip advisor. המסעדה מאוד טעימה, מושקעת, חגיגית ומאוד נהנינו. אמנם המחירים לא זולים אבל קיבלנו תמורה מלאה לכספינו. הביאו לנו יין על חשבון הבית (בלי סיבה נראית לעין), שתי מנות ראשונות כבונוס, כשביקשנו חשבון הביאו לנו לזמן ההמתנה צלחת עם קינוחים קטנים וכשעזבנו נתנו לנו שקית נייר חומה עם בקבוק יין במתנה! המסעדה נמצאת בvia di rippeta 43 ממש במרכז העיר לצערי לא הספקנו ללכת לשוק הגדול והמפורסם של רומא כי הוא מתקיים רק בימי ראשון, וגם לא הספקתי ללכת לותיקן (בשלב מסויים נמאס לי מכנסיות וליאור הלך לבד, אבל אחרי התיאורים שלו קצת הצטערתי שלא הספקתי...) ביום האחרון שלנו קמנו בבוקר, התכוננו, ולאחר מכן הלכנו לתחנת האוטובוס ועלינו על שאטל לשדה התעופה- מומלץ, זה היה ישיר, מהיר, מדויק, וזול (6 יורו לאדם במקום מונית שעולה 50 יורו). האוטובוס עצר רק בתחנה אחת נוספת מלבדינו והיה שפע של מקום לשבת, הגענו לשדה בתוך כ40 דקות. זהו, זה היה טיולינו לאיטליה המקסימה, נהנינו מאוד ואין ספק שנחזור שוב!