טרק במערב נפאל- Rara lake(Rara Taal)

טרק Rara lake: האגם הגדול בנפאל שנמצא בשמורת טבע הנקראת על שמו, נמצא במחוז Mugu בצפון מערב נפאל. אגם ואזור יפהפה, שעוד לא מגיעים אליו הרבה מטיילים. המפגש עם האוכלוסיה המקומית, שלא יודעת אנגלית ועדיין משתמשת בשבילים שבהם עובר הטרק לשינוע רגלי של רוב המוצרים, יכול להיות מסקרן מאוד למי שמתעניין. הטרק הוא לא בגובה רב.
להלן טיפים כלליים:
-היינו 2 בנות, בכושר טיול בינוני. עשינו את הטרק ללא אוהל, ישנו במוטלי דרכים ושם גם אכלנו. לקח לנו 7 וחצי ימים כולל יום עצירה באגם, מי שבכושר יכול לעשות את זה בפחות (בד"כ 6 ימים עם אוהל). -עשינו את הטרק בתחילת יולי והיה מאוד גשום, בניגוד למה שנאמר והובן על ידנו. הגשם גרם לדרך להיות בוצית מאוד וזה הקשה והאט אותנו. בנוסף, קשה מאוד להגיע לאזור בגלל טיסות שמתבטלות כל הזמן בגלל מזג האוויר (היו עיכובים גם של שבוע שלם). ל א מומלץ לנסוע בעונה הגשומה באוטובוסים באזורים האלה ולרוב הכבישים גם חסומים בגלל מפולות. לא היה מאוד קר אבל כמובן שבעונה היבשה קר יותר.
 -יש בעקרון כביש מג'ומלה לנפאלגנג' אך בעונת המונסונים הוא חסום עקב מפולות (מה שיוצר גם לחץ במקומות לטיסה). אין שום כביש מג'ומלה לדונאי/ג'ופל (דולפו). -הגעה: אוטובוס מקטמנדו לנפאלגנג'- כביש נוח וטוב יחסית. לוקח 13-15 שעות,1200-1300 רופי . מנפאלגנג' טיסה לג'ומלה שעולה כ120 דולר. הטיסות רק בבוקר ולכן חייבים לעשות לילה בנפאלגנג'. בנפאלגנג' יש בנקים וATM אבל לא הרבה. להביא לטרק רופי, זה לא מקומות שיקבלו דולרים (גם לטיסה חזרה). בנפאלגנג' שקלו את התיקים והקפידו על זה- מקס' 15 ק"ג, מעבר לזה צריך לשלם תוספת. את התיקים הקטנים לא שקלו, באופן רשמי מותר 5 או7ק"ג. בשדה התעופה, אם יש בעיה עם הטיסה- לעשות הרבה רעש ולמצוא את המנהלים. זה עובד. הכול שם בלגן אז לא לצפות שיזכרו אתכם. -כנראה שבגלל מזג האוויר, לא הצלחנו למצוא פורטר בג'ומלה שיעשה את הטרק באוהל (לא היה לנו אוהל לספק לו). לכן אני לא בטוחה כמה כדאי לבנות על זה...אם רוצים להזמין פורטר מסוכנות טיולים בקטמנדו בד"כ צריך לשלם לו על הטיסה אבל אפשר לבקש גם שימצאו מישהו שכבר נמצא שם. אנחנו כאמור לא עשינו זאת. -הלינה במוטלים מאוד מאוד בסיסית- חובה להביא שק"ש. המקומות לא נקיים בלשון המעטה ולפעמים יש פשפשים וחיות אחרות. גם האוכל מאוד בסיסי- דאלבאט (אורז ועדשים)ואם תבקשו יכינו לכם רוטי (לחם) או תפו"א מבושלים. יש לפעמים ביסקוויטים פשוטים לקנות, אז כדאי להצטייד בנשנושים לדרך וכולי (פירות יבשים, חטיפים) בקטמנדו- לא לסמוך על נפאלגנג', גם שם אין יותר מדי. בג'ומלה יש אוכל בסיסי בלבד ופה ושם שוקולד ועוגיות. יש נייר טואלט ודברים מערביים יותר בחנות אחת בלבד. אגב- למקומות שמגישים דלבאט כדאי להגיע בשעות האוכל- 11-13 לרוב, אחרת צריך לחכות שעתיים לפחות עד שיהיה מוכן. ובכל מקרה לוקח להם הרבה זמן אז לתכנן שעה וחצי בשביל האוכל. -גם ציוד אחר- סוללות, בגדים וכ"ו -; עדיף לא לסמוך על המערב ולהגיע מצוידים מקטמנדו. -הלינה עלתה לרוב 200 רופי לחדר (2 אנשים) ואוכל- 100 רופי לארוחה לאדם (האוכל יקר במערב). בג'ומלה לינה ואוכל יקרים יותר. אנחנו לנו בsnowland. -אין גז בג'ומלה! לא יודעת לגבי דולפו, הבנו מאנשים אחרים שיש שם. וכמובן אי אפשר להעלות גז למטוס (למרות שמבחינת בידוק כנראה שלא יעלו על זה). בנזיניות: קרוסן יש רק כשהכביש לג'ומלה לא חסום. מצאנו במקום אחד ורק בעזרת מקומי דלק (petrol)- סביר שבעונה הלא גשומה יש יותר. -חובה לקחת טהרמים או טיפות כלור (אפשר לקנות בקטמנדו, נקרא Pyiush). יש מים כל שעתיים שלוש, אבל חייבים לטהר ועדיף להרתיח (יש טפילים שהכלרה לא משפיעה עליהם). -יש פרמיט לרארה לייק שמשלמים בBulbule-3000 רופי (!!)לאדם.אפשר להתחמק אם לא עוצרים שם, אבל אולי יבקשו באגם עצמו (שוב, אם תישנו לא ליד המשרדים או רק תעברו כנראה שלא יבקשו). -כדי לישון ולאכול אצל המקומיים חייבים לדעת את השפה. לא היינו מגיעות לשום מקום אם לא היינו יודעות נפאלית בסיסית.אין אנגלית שם בכלל! זה אזור נידח של נפאל והכפריים גם לרוב לא יידעו קרוא וכתוב. זו דרך שהרבה מקומיים הולכים בה כדי להעביר מצרכים ולהגיע מג'ומלה לPina וחזור- לכן לרוב יהיה מישהו לשאול אותו מה הדרך- אבל שוב, חייבים לקחת שיחון טוב. אפשר לפנות אלי לכמה מילים שימושיות. עוד דבר -; לנפאלים יש נטייה להגיד כן על כל דבר שהם לא מבינים. לכן לשאול בחוכמה ולא לסמוך בהכרח על התשובה שלהם. -לקנות מפה!הן לא מדהימות, בלשון המעטה, אבל כל דבר יעזור. -מזג האוויר ביולי, מלבד גשם- לא היה מאוד קר, אך בפסים כן קר וכדאי להצטייד בשתי שכבות חמות לפחות (למי שישן בתוך בית), וכמובן ציוד נגד גשם. -היתרון בעונה זו הוא שיש פריחות יפות מאוד, מצד שני, הראות היתה גרועה מאוד ופיספסנו הרבה מהיופי של הטרק. יש לציין שלמרות בעית הראות, מדובר בנופים מדהימים. -ברוב הטרק אין קליטה, גם לא לסים מקומי של Ncell. יש לסימים מקומיים אחרים. -במפות השונות מופיעים ולא מופיעים חלק מהכפרים ויש להם שמות קצת שונים אז לא להתבלבל, המקומיים יכירו רק שם אחד בד"כ. -בזמן שהיינו שם, ראינו המון בנייה של מוטלים חדשים, כך שסביר שבקרוב הטרק יהיה הרבה יותר נוח וקל מבחינת לינה ואוכל. -לסיכום -; טרק יפהפה, לא בגבהים משמעותיים ולכן גם לא נופי הימלאיה מושלגים (כנראה שבעונה טובה רואים מרחוק הרים מושלגים). לעשותו בעונה היבשה, ומומלץ לעשות עוד משהו באזור עד שמגיעים לשם (דולפו או restricted area). להביא שיחון טוב וללמוד מילים בסיסיות, בעיקר מי שאין לו כישורי ניווט. להביא ציוד והכול מקטמנדו, לא לסמוך שתמצאו משהו במערב. אוכל בסיסי. סיפור המסע (זמנים- בימים הראשונים הקצב שלנו היה איטי יותר, לקחת בחשבון. היינו עם תיקים של 12-14 ק"ג כל אחת). יום 1: יצאנו בצהריים מג'ומלה. כעבור 4 וחצי- 5 שעות הגענו ל-chaurichaur (יש קליטה לNcell)- עליה בינונית וסלעית. המוטל מגעיל מבחינת תנאים, יש המון עלוקות באזור, עד הפס. אפשר לאכול במלון דלבאט(100 רופי, 200 ללינה). הדרך עד לשם די ברורה. לשאול אנשים בדרך על KTS קולג' ואח"כ על הפס (Daphe la). לשים לב לא לעלות על הכביש (דרך עפר רחבה, נקראת Highway) אלא להמשיך על הדרך להולכי רגל. יום 2: מchaurichaur ל-neuare. 9 שעות כולל הפסקות. לפס לקח לנו כ-4 שעות, הדרך עד אליו עוברת ביער מלא עלוקות. אחרי הפס יורדים בירידה מתונה ומפותלת בתוך יער שאפשר לקצר דרך קיצורים תלולים מאוד. בעונה שלנו היו גם מפולות ובוץ טובעני. ממשיכים ביער עד שמגיעים לנחל וביקתה שמגישה דלבאט ללא לינה. ממשיכים עד שמגיעים לנהר גדול. הכפר Neuare נמצא על גדת הנהר מצד ימין למגיעים מכיוון ג'ומלה. יש שם מלון חדש נכון לזמן כתיבת שורות אלה. היה קר,מגישים דלבאט(מחירים כרגיל). אין קליטה. יום 3: מ-Neuare ל-Bulbule. לקח כ-6 שעות ללא הפסקת אוכל. מתחילים לעלות, בתחילה עליה מתונה ואז תלולה מאוד אך קצרה עד לKapre (2-3 עד לשם). מגישים דלבאט. כעבור שעה שעתיים נוספות של דרך נוחה הגענו לChautha- כפר גדול יחסית. ככה"נ יש שם קליטה. משם עוד כשעתיים עד לBulbule. לא צריך לחצות את הנהר מיד אחרי Chautha- יש גשר כעבור 10-20 דקות. אחרי מס' דקות מתחילים לעלות בעליה תלולה יחסית, עד שמגיעים לבית שמוגדר כבולבולה תחתון. עליה תלולה של עוד 20 ד' מובילה לבולבולה. לנו בבית האחרון שהוא גם ה'משרד' של שמורת הטבע של אגם רארה ולכן גם היינו צריכות לשלם את ה3000 רופי דמי כניסה לשמורה. קר שם. יום 4: מBulbule ל-Rara lake (הצד הצפוני). לקח 12 ורבע שעות, כולל הפסקות של כשלוש שעות במצטבר. מBulbule עולים לפס- עליה לא קשה של כשעה. משם ירידה תלולה מאוד ביער. לשים לב!! לא לפספס את השביל לרארה- אחרי חצי שעה- שעה לחפש שביל קטן שמאלה ולשאול אנשים! השביל הרחב ממשיך עד לPina ולשם /משם רוב האנשים הולכים. השביל לאגם ממשיך במישור יפהפה בתוך יער (1-2 שעות), עד שמגיעים לאחו. משם ירידה תלולה ביער עד שיוצאים לשביל רחב.פונים שמאלה (הדרך ימינה מובילה לPina). התברברות, שימו לב: אחרי כ20 דקות מגיעים למקום של דלבאט ממש לפני Jiary. חוצים נחל קטן שיש בו טחנת קמח/חשמל. ממש מאחורי הטחנה יש שביל קטן שעולה בתלילות מעלה עד לכפר Jiary, והכביש שהגענו ממנו (=שביל עפר רחב) ממשיך ימינה. אנחנו המשכנו על הכביש כי מקומיים אמרו שאין דרך מהכפר לאגם. אבל כעבור זמן מה על הכביש שעושה סיבוב ארוך מאוד מסביב להר פגשנו מקומיים אחרים שאמרו שכן היינו צריכות ללכת דרך הכפר(ובהמשך מקומיים נוספים אמרו אותו הדבר), כך שכנראה היה צריך להמשיך לעלות לכפר. יש לציין שהנוף מהכביש יפה מאוד. המקומיים לקחו אותנו בקיצור דרך למעלה הכביש, ומשם המשכנו עד לאגם על הכביש. הכביש מסתיים באחו גדול. ממשיכים בשביל הכי גדול וברור, יורדים ירידה קצרה ביער ומגיעים לאגם. אנחנו לא יודעות אם הגענו לתצפית שאמורים להגיע אליה דרך השביל התלול על פי הלונלי פלנט. מגיעים לצד הדרומי של האגם, לאחו פתוח ויפהפה. משם לקח לנו עוד שעה וחצי של הליכה מהירה במישור מסביב לאגם כדי להגיע למוטלליד משרדי השמורה.כאמור, זה המוטל היחיד באגם, ויש שם מקום מוסדר לאוהלים. אין שם מכולת, רק כמה ביסקוויטים במוטל, והם יקרים מאוד. ביקשו מאיתנו 800 רופי לחדר הטוב יותר, הורדנו אחרי מיקוח רציני ל-450 רופי. דלבאט עולה 150 לאדם. השבילמסביב לאגם מדהיפ ביופיו. בעונה שלנו היו אין ספור אורניות ופטל. כדאי להישאר באגם חצי יום או יום. יום 5: נשארנו באגם רארה. את הדרך חזרה עשינו מדרך אחרת. הדרך הזו פחות ראשית, ולכן התברברנו יותר והיו פחות אנשים בדרך לשאול, וכמובן היו פחות מוטלים ומקומות לאכול בהם. עם זאת, הדרך חזרה היתה לטעמנו הרבה יותר יפה. יום 6: מ Rara lake ל-Bota. 10.5 שעות הליכה. יום עם התברברות פוטנציאלית- לשאול כל הזמן אנשים- בעיקר לפני העליה ביער, וללכת על השביל הראשי. מהאגם ל-Goroshin (Goroshingma) לקח כ-8 שעות הליכה. הלכנו לאט ועשינו הרבה הפסקות קצרות בגלל בעיות בבטן (ללא הפסקה ארוכה). הולכים מהמוטל באגם לכיוון הגשר המערבי, ממשיכים בצד של המלון על הנהר (להתעלם משלט הבטון ליד הגשר). ממשיכים לעליה תלולה וארוכה ביער שנראה מכושף. לשים לב לא להתבלבל לפני העליה מאחר שיש שם כמה שבילים ושביל ראשי שלוקח ימינה- פשוט להמשיך ישר כשרואים הר. לאחר העליה ביער מגיעים לאחו וממשיכים לעלות קצת עדלסכין ההר.הולכים בו עד שמגיעים לתצפית גבוהה ומדהימה על עמק (יש שביל קטן שממשיך על הרכס, לא ללכת בו לרדת ירידה תלולה מאוד לתוך העמק הרחב). הירידה לוקחת כחצי שעה. ממשיכים בירידה מתונה כחצי שעה עד שעה לGoroshin- זה בית אחד בודד, לא כפר. אפשר לאכול שם אבל אין מקום נורמלי לישון (יש חדר מלוכלך אם נתקעים אבל לא מומלץ). מגורושין ממשיכים לRota. דרך מאוד יפה וקלה של כ20 דקות בעמק לצד הנחל, אחד היפים שהייתי בו. לשים לב מיד אחרי גורושין- לקחת שמאלה עם הנחל ולא ימינה!. Rota הוא כפר פצפון של כמה בתים, אין איפה לאכול או לישון. מומלץ לתכנן ככה שיהיה זמן לעמק המדהים הזה, וזה מקום מצוין לאוהל. מ-Rota ל-Bota (עד לבי"ס והמוטלים)-; הליכה של כשעתיים. ממשיכים ללכת בעמק עד לירידה תלולה מאוד אך מסודרת ('מדרגות' אבן וכ"ו) עד לBota. מהכפר להמשיך עוד קצת עד לבית הספר ולמוטלים. יום 7: יום התברברות. מ-Bota ל-Kotta. כ-5.5 שעות. מBota ל- Hatsinja (sinja) כשעתיים על כביש עפר. לשאול כשיוצאים מהמוטל מה הדרך! -; צריך לחצות את הנהר אחרי בית הספר.לשים לב כשמגיעים לSinja- עמק רחב עם הרבה כפרים. סינג'ה הוא הכפר הראשון, לא להמשיך בכביש אלא לרדת אל הכפר. ממול יש שביל שעולה למעלה, ללכת עליו (לשאול אנשים!)- לפני שעולים צריך לחצות את הנהר בגשר מתכת שלידו גשר עץ ישן. עולים ומגיעים לעליה בדרך חצץ צרה בין כפרים. לשאול מה הדרך לJaljala Chaur או Jumla. לאחר הליכה מגיעים לנחל שנמצא מצד ימין. חוצים אותו על גשר בשלב מסוים כך שהוא יהיה מצד שמאל. ממשיכים ויש בתים מצד ימין ממש על השביל. ממשיכים עוד קצת לחלקת דשא קטנה שבה יש התפצלות. השביל הגדול יותר עולה ימינה, לא להמשיך בו! להמשיך ישר לאורך הנהר. לחצות אותו על גשר, להמשיך על השביל למעלה 5-10 דקות עד שמגיעים לכמה בתים מצד שמאל- ואז יש עוד פיצול מיד אחרי הבית האחרון. לא להמשיך לעלות ולרדת שוב לנהר, ולחצות אותו שוב על גשר (כעת חצינו אותו כך שהוא מצד שמאל שוב). משם השביל עולה ביער, ויש רק שביל אחד. עולים כחצי שעה- שעה עליה עד לKotta. יש שם בתים נטושים ואז שני בתים נוספים, שבאחד מהם ניתן לאכול דלבאט. 5-10 דקות בירידה אחרי הבית הזה יש מוטל אמיתי (אנחנו לא ידענו זאת וישנו בבית הראשון).סה"כ מSinja לKotta לקח לנו 3-3.5 שעות ללא הפסקות ארוכות ולא כולל התברברויות. -ביערות, בעיקר מאגם רארה וחזרה לג'ומלה יש המון עצי אגוז. יום 8 ואחרון: כ-10 שעות לא כולל הפסקת צהריים. מ-Kotta ל-Jumla. מהמוטל יורדים קצת לנהר וחוצים אותו שוב מספר פעמים על גשרים. לשים לב לא להתברבר!! באיזשהו שלב- בערך 20 דק' -;חצי שעה מהיציאה, יש התפצלות (בשלב זה נמצאים בגדה השמאלית)- שביל גדול שעולה שמאלה בתלילות ושביל שנראה קצת קטן יותר שממשיך ישר על הגדה השמאלית של הנהר. להמשיך ישר! אח"כ יש עוד כמה פעמים שחוצים את הנהר (כל החציות על גשרים!!) ורק אז העליה מתחילה, מצד שמאל של הנהר (או אחד ממקורותיו). העליה היא כשמגיעים למקורות הנהר ורואים פיצולים של נחלים ואין כל כך לאן להמשיך על הגדה. בכל מקרה, לשאול אנשים בדרך. משם השביל ברור למדי. כעבור שעתיים וחצי הגענו לChar/Chajar Chaur. ולאחר 4 שעות מKotta הגענו לJaljala. ב-Char נראה שיש איפה לישון ואפשר לאכול דלבאט. בJaljala ניתן לאכול אך לא לישון (זה אחו ענק שמתאים מאוד לאוהלים). מJaljala עולים עוד קצת כשעה-שעתיים ואז יורדים לכיוון Chere Chaur- אותו מקום של היום הראשון (מJaljala ל- Chere לקח לנו 3.5 שעות). מ-Chere עוד כשעה שעתיים לג'ומלה.